1. ביום 24.12.12 הודעתי על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום מחמת הספק – ולהלן נימוקיי.

2. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379+ 382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (2 אישומים), ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

על פי המפורט בכתב האישום, הנאשם וגב' מרוות חרדאן (להלן: "המתלוננת") נשואים כ-3 חודשים, ומתגוררים בישוב זמר (להלן: "הבית").

במועד הרלוונטי הייתה המתלוננת בשבוע ה-12 להריונה.

על פי המפורט באישום הראשון, בתאריך 25.7.10 בשעה 23:30 או בסמוך לכך, בבית, העיר הנאשם את המתלוננת משנתה וביקש כי תעשה לו מסאז'. המתלוננת השיבה כי אינה יכולה כיוון שעייפה.

בהמשך ביקש הנאשם מהמתלוננת כי תשב עמו, והמתלוננת התיישבה על המיטה. מיד ובסמוך, התיישב הנאשם ליד המתלוננת , הניח את מרפקו ידו הימנית על בטנה, ולחץ על בטנה. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיקום מעליה, ומשלא נענתה על ידו – דחפה אותו מעליה.

מיד ובסמוך לכך, הניח הנאשם את ידו על בטנה של המתלוננת, ולחץ.

באותן נסיבות, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר "עכשיו אני אגרום לך ללדת", בכוונה להפחידה או להקניטה.

במעשים המתוארים, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה.

על פי המפורט באישום השני, בתאריך 26.7.10, בשעה 23:30 או בסמוך לכך, בבית ביקש הנאשם מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין. משסירבה לבקשתו, משך הנאשם בשערות ראשה.

במעשיו המתוארים, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה.

3. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, למעט העובדה כי שהה עם המתלוננת בביתם במועדים ובשעות הרלוונטיות לכתב האישום.

4. על עדי התביעה נמנו:

(1) ע"ת/1-מרוות חרדאן- המתלוננת (עמ' 4-13 לפרוטוקול)

(2) ע"ת/2-גאלב זרעי (עמ' 13-14 לפרוטוקול)

(3) ע"ת/3-ניעאם אבו עסבה (עמ' 15-19 לפרוטוקול)

(1) ע"ת/1-מרוות חרדאן (המתלוננת)- הייתה במשטרה לפני זמן רב, ולאחר מכן נכנסה לכל מיני בעיות, ולא ממש זוכרת מה מסרה שם.

היא והנאשם זוג צעיר, היו נשואים חודשים, ולא הצליחו להבין אחד את השני, שניהם היו עצבניים, הוא היה עצבני לפעמים, צעק, וגם היא צעקה. עכשיו עשו סולחה, וחזרו (פרו' עמ' 4 ש' 17-23). הם עשו סולחה דרך בית המשפט השרעי, באמצעות עדים, גם נולדה לה בת וגם הנאשם השתנה. הוא אדם אחר.

הכול השתנה אצלו – ביחסו אליה הוא נהיה שקט יותר, יחסו טוב יותר, אוהב את המשפחה ולשבת אתה. לפני כן היה עצבני, והיה דוחף אותה בשתי ידיים. היום אין דבר כזה (שם, ש' 24-33).

היא הלכה למשטרה, כי רבו, היא כעסה, הייתה מאוד לחוצה בתחילת חייהם, לא הבינו זה את זו, והיא הייתה בהריון.

היא הלכה למשטרה ביום 28.7.10, באותו יום רבו והתווכחו. לא יודעת מה סיפרה, זה היה מזמן, והייתה בתקופה לחוצה (פרו' עמ' 5 ש' 1-5).

לאחר ריענון זיכרון העידה כי לא זוכרת במאה אחוז מה קרה באותו יום – הוא חזר מהעבודה, היה ביניהם ויכוח, היא כעסה עליו מאוד, ובגלל זה פנתה למשטרה.

לפני הדיון בבימ"ש פנתה למשטרה וביקשה לבטל את התלונה כי עשו שלום בית, ונולדה להם בת לפני חודשיים, ביום 5.2.11 (שם, ש' 6-14).

במשטרה מסרה גרסה שונה מעדותה בבימ"ש, כי היא והנאשם עשו שלום בית, והיום הם מבסוטים.

(בשלב זה הוכרזה המתלוננת כעדה עוינת).

בהמשך עדותה אישרה כי במשטרה מסרה שביום 25.7.10 בשעה 23:00 הנאשם העיר אותה מהשינה, ביקש כי תשב לידו ותכין לו קפה, וכן שם את מרפק ידו ימנית על בטנה והחל ללחוץ על הבטן. כמו כן אישרה כי ביקשה ממנו שיקום והוא לא הסכים, ועל כן דחפה אותו. אישרה כי לאחר מכן תפס הנאשם שוב את בטנה ומעך אותה. אישרה כי הנאשם אמר לה שיגרום לה ללדת, היא החלה לצעוק עליו, ואז עזב אותה (פרו' עמ' 6 ש' 11-23).

לשאלה מה סיפרה לאחות בטיפת חלב, ענתה שלא זוכרת מה אמרה לה.

מאשרת שהאחות נתנה לה הפניה לבי"ח (שם, ש' 24-30).

לשאלה למה הלכה לאחות בטיפת חלב, ענתה כי באותו היום עשתה לה בדיקה והרגישה שאין דופק לעובר, אז האחות ביקשה ממנה ללכת לבי"ח לבדוק את זה. היא הלכה לאחות כי עדיין לא פתחה תיק לעובר, וזה היה בתחילת ההיריון.

זה היה ביום האירוע (פרו' עמ' 7 ש' 1-5). מאשרת כי ביום 28.7.10 סיפרה לאחות שקיבלה מכות בבטן, ומפחדת שקרה משהו לתינוק. לא זוכרת מה סיפרה בבי"ח, עבר הרבה זמן. מאשרת כי אמרה לרופא שבעלה תקף אותה בבטן (ת/1), מאשרת כי במשטרה אמרה שלא הגישה תלונה כי פחדה להתגרש וכי פחדה מבעלה (שם, ש' 6-20). מאשרת כי במשטרה אמרה שלאחות בטיפת חלב מסרה שהיא רוצה לחיות ובגלל זה לא סיפרה, וכן אישרה שאמרה בטיפת חלב כי היא לא מרגישה את התינוק ומפחדת שהעובר מת בגלל המכות בבטן.

לשאלה למי עוד סיפרה על אירועים אלה, ענתה שלאימא שלה, ולמשפחה שלה. בהתחלה רק לאימא שלה, ואח"כ גם לאביה (שם, ש' 21-30).

לא זוכרת בדיוק מה סיפרה להוריה, ביום שהלכה למשטרה התקשרה לאביה, הוא בא אליה ואמרה לו שרבה עם הנאשם, שהיה ויכוח, ושימצא ביניהם פתרון. אביה לא הצליח לפתור את הבעיה. היא לא סיפרה לאביה כי הנאשם נתן לה מכות בבטן. היא ספרה לאימא שלה.

מאשרת שבאה למשטרה ביום 19.1.11 וביקשה לבטל את התלונה כי עשו סולחה, אבל לא רק בגלל זה, הם חזרו והכל בסדר עכשיו, הוא השתנה והיא מאושרת אתו.

מאשרת שמה שאמרה בתלונה הראשונה הוא נכון (פרו' עמ' 8 ש' 1-11).

הודעה של המתלוננת במשטרה מיום 28.7.10 שעה 23:13 (ת/8)

(הודעה נרשמה בערבית ותורגמה לעברית).

נשואה לנאשם כשלושה חודשים. לפני שלושה ימים, ביום ראשון ה-25.7.10 הנאשם הגיע הביתה מהעבודה בשעה 17:00 אכל, והלך לישון. היא ישבה במרפסת עד שעה 20:30 התעייפה, והלכה לישון ליד הנאשם על המיטה. באמצע הלילה, בשעה 23:00-23:30, הנאשם העיר אותה ואמר לה "קומי תעשי לי מסאז'" אמרה לו שהיא עייפה ולא יכולה, ואז אמר לה "טוב קומי תעשי לי קפה". קמה ועשתה לו קפה והוא נכנס להתקלח. אחרי שיצא, צעק עליה איפה הקפה, ואמרה לו שעל השידה. הוא שתה את הקפה ולאחר מכן ביקש שתשב לידו. היא התיישבה על המיטה והנאשם התיישב לידה ונשען עליה, שם את מרפק יד ימין על הבטן והתחיל ללחוץ על הבטן. בגלל שהיא בשבוע 12 להיריון הבטן התחילה לכאוב לה והיא ביקשה ממנו לקום. הוא לא שמע לה, והיא ביקשה שוב שיקום, ומשלא שמע לה- דחפה אותו מעליה. אחרי שדחפה אותו הנאשם שוב תפס אותה בבטן ומעך אותה כך (עושה תנועת סיבוב עם היד). אמרה לו לעזוב אותה, מה הוא עושה, והוא אמר לה "עכשיו אני אגרום לך ללדת". היא התחילה לצעוק עליו, ואמרה לו שיתרחק ממנה. הוא התרחק ועזב אותה. למחרת, ביום שני בלילה, שעה 23:00-22:30, הנאשם ביקש ממנה בקשה מוזרה- שתשכב אתו בניגוד לדת שלהם, כלומר להכניס את איבר המין לפי הטבעת, והיא סירבה בתוקף. עשתה את עצמה כועסת, והלכה לישון. הנאשם התחיל למשוך לה בשיער כדי שתחזור אליו ותישן לו על היד. כשמשך בשיער- התחיל לכאוב לה, אז מהכאבים ויתרה, וישנה על היד שלו.

היום הייתה בטיפת חלב בזמר בשעה 11:00 וסיפרה לאחות אנעאם על מה שבעלה עשה לה, ואנעאם שאלה אותה למה שתקה עד עכשיו. היא ענתה לה שהיא רוצה לחיות. אנעאם נתנה לה פניה לרופא המשפחה על מנת שיפנה אותה למיון באופן דחוף.

אחרי שחזרה הביתה הנאשם התקשר אליה בשעה 14:00 והיא אמרה לו שהאחות ביקשה שתלך לרופא על מנת שיפנה אותה דחוף לבדוק את העובר. הנאשם התחיל לקלל אותה ואת אלוהים, ואחרי שחזר הביתה בשעה 16:30 לקח את ההפניה שקיבלה בטיפת חלב, מעך וזרק אותה, והתחיל לצעוק עליה והיא פחדה ממנו.

התקשרה לאביה מהפלאפון של הנאשם וביקשה שיגיעו מהר כי היא לא מרגישה טוב. האחים שלה, מוראד, אשרף ואמג'ד ואביה, הגיעו אליהם הביתה והיו בבית גם קאהר מוסטפא גאנם ומנא זרעי והבן שלו עלא, היא הייתה עם בעלה ואחיו ראמי וחמותה עפאף. חמותה האשימה אותה שהעובר בבטנה לא מהנאשם, היא שמה יד על הקוראן ונשבעה שהעובר מהנאשם, ואחרי שחמותה שמעה זאת – היא התעלפה. היא עזרה לחמותה להתעורר ושמה לה בושם על היד שתריח. אחרי שחמותה התעלפה, אבא שלה ואחיה הלכו הביתה והנאשם לקח את חמותה למיון בחדרה.

בשעה 17:30 בערך גיסתה סוהאד , אשתו של אחיה אשרף, התקשרה אליה, והיא אמרה לה שהבטן והגב כואבים לה מאוד. אשרף וסוהאד הגיעו אליהם הביתה ולקחו אותה לרופא גאזי גאנם שנתן לה הפניה למיון, ואחיה אמג'ד ואשתו סירין לקחו אותה למיון בהלל יפה (מציגה תעודת שחרור). לשאלה האם זוכרת עוד מקרים בהם הנאשם תקף אותה, ענתה כי ביום 16.6.10 הנאשם לקח אותה להלל יפה לאחר שהרגישה לא טוב, ובבי"ח צעק עליה וקילל אותה. הרופא אפילו שאל אותה אם להזמין משטרה והיא אמרה לו שלא.

למחרת, ב-17.6.10, הוריה באו בשעה 18:00 לבדוק מה קורה אתה וחמותה אמרה לאביה "הבת שלך יש לה מחלת הנפילה, קח אותה לבדיקה". היא שמעה את דברי חמותה, הלכה מאחורי הרכב, והחלה לבכות. הוריה חזרו הביתה והיא נשארה לבד, הרגישה לא טוב, וגיסה עמאד לקח אותה לבית הוריה במקום לבי"ח. אחיה אשרף לקח אותה לרופא בגת, ונשארה בבית הוריה עד ליום 17.7.10.

לשאלה האם הנאשם תקף אותה ביום 16.6.10 לפני שהלכה למיון, ענתה שלא. היא הרגישה לא טוב, היה לה קוצר נשימה.

מאשרת כי מלבד המקרה ביום ראשון בו הנאשם נשען לה על הבטן ותפס בבטנה, לא היו עוד מקרים שתקף אותה. לשאלה האם הנאשם שכב אתה שלא מרצונה, ענתה שכן, הרבה פעמים שכב אתה שלא מרצונה. שלשום הייתה פעם אחרונה, הנאשם ביקש ממנה לשכב אתו והיא אמרה לו שהיא עייפה ולא בא לה וכואב לה, והוא לא שמע לה, הוריד לה את הבגדים, ושלא מרצונה שכב אתה בכוח. תפס אותה בידיים ושכב אתה והיא ויתרה לו ואמרה שיעזוב את הידיים, ויעשה מה שהוא רוצה.

לא הגיעה להתלונן ביום ראשון או שני, ענתה כי היא לא רוצה בעיות, רוצה לחיות בשקט, היא לא התחתנה בשביל להתגרש. מאשרת שלא התלוננה כי פחדה להתגרש.

הנאשם לא משתמש בסמים ולא שותה אלכוהול. אין לו נשק.

לשאלה האם הרווחה בזמר יודעים שיש בעיות בינה לבין הנאשם, ענתה כי הם לא יודעים, אין לה בעיה שידעו, במיוחד שהיא בהיריון יהיה להם ילד משותף.

רוצה לחזור לבית אבל מפחדת מהנאשם ומאחיו. שוללת שאחיו של הנאשם תקפו אותה אי פעם.

מאשרת שיודעת שיש לה זכות לפנות לבימ"ש בנתניה ולבקש צו הגנה נגד הנאשם ומשפחתו. לא מעוניינת לעבור למעון לנשים מוכות. לשאלה לאן הולכת עכשיו, ענתה כי הולכת לבית הוריה.

הודעה של המתלוננת במשטרה מיום 1.8.10 שעה 16:12 (ת/9)

(הודעתה נגבתה בשפה הערבית ותורגמה לעברית)

התחתנה עם בעלה ביום 8.5.10 ועברה לגור ביחד עמו באותו יום. מאשרת כי עברה לגור אצל הוריה במשך חודש.

היא לא רצתה ללכת לבית הוריה אבל יום קודם היה כעס בינה לבין הנאשם.

היא הייתה בחתונה של חברתה ביום 16.6.10, חזרה הביתה עייפה מאוד, והנאשם כעס שחזרה מאוחר ולא דיבר אתה. היא אמרה לו שכואבת לה היד והראש והוא לא רצה לקחת אותה לרופא. היא רצתה להתקשר למשפחה שלה אבל הם לא שמעו כי היו בחתונה. זה היה בסביבות השעה 23:00 ולא היו רופאים אז הנאשם לקח אותה לבי"ח הלל יה בחדרה. עשו לה בדיקות, הכניסו לה אינפוזיה, והנאשם התחיל לצעוק ואמר לה שאין לה כלום ובשביל מה הביא אותה לבי"ח. הרופא שאל אותה למה היא כועסת ואם להזמין משטרה אבל היא אמרה לו שלא רוצה משטרה כי לא רצתה בעיות ורוצה להיות עם הנאשם. הנאשם החזיר אותה לבית בשעה 03:00 בערך, ובגלל שהוא לא התעניין בה היא אמרה לאימא שלה שתבוא ותיקח אותה. אימא שלה שאלה את הנאשם אם זה בסדר שתיקח אותה, והוא ענה שכן. הייתה חצי שעה אצל הוריה, וחזרה הביתה.

אימא שלה אמרה לאביה כי היא חולה אבל הוא אמר שהיא לא חולה, והיא עצמה לא ענתה והלכה בכעס, ולאחר מכן התעלפה ומצאה עצמה בבי"ח ביום 17.6.10. מבי"ח הלכה לבית הוריה, נשארה שם חודש ימים ואז הנאשם בא והחזיר אותה לביתם.

ידעה כי היא בהיריון בשבוע השני. הנאשם הביא לה בדיקה ביתית ואח"כ עשתה בדיקת דם להיריון.

לשאלה על מה רוצה להתלונן על הנאשם, ענתה על כך שהוא הרביץ לה בבטן בשביל שהיא תפיל את התינוק. לא יודעת למה, לא הבינה עד עכשיו למה. לשאלה האם הנאשם היה מבסוט כששמע על ההיריון, ענתה שלא הרבה. הוא היה טבעי, לא הראה שהוא מבסוט. הבעיה הנוספת היא שאימא שלו מאשימה אותה שהיא הייתה עם גבר אחר.

לשאלה מה תגובתה לכך שהנאשם אמר שהילד שלו, ענתה כי הוא לא האשים אותה שהילד לא שלו, זה מה שאימא שלו אמרה. לשאלה מה תגובתה לכך שהיא לא אמרה לה דבר כזה, אלא שדיברה אתה על כך שהייתה בטיפת חלב ואין דופק לתינוק, ענתה כי בטיפת חלב לא בודקים דופק.

היא שאלה אותה אם מרגישה את התינוק, ואמרה שלא מרגישה בגלל שבעלה שם את המרפק שלו בבטן שלה והיא פחדה שהעובר מת. היא נתנה לה הפניה דחופה לבי"ח. זה היה ביום 28.7.10 בשעה 11:00.

הנאשם התקשר אליה ושאמר מה קורה, והיא לא סיפרה לו בטלפון, אמרה שהכול בסדר, וכשיגיע הביתה – תספר לו. הנאשם חזר הביתה בשעה 16:30. לשאלה למה לא סיפרה לו בטלפון, ענתה כי

הוא עובד על משאית. רק בשעה 19:00 ראה את הניירת, והם לא הצליחו לקרוא מה כתוב, והנאשם שאל מה כתוב, והיא התחילה לבכות ואמרה לו שהאחות אמרה שהעובר בבטן מת. הנאשם צעק, התעצבן ורצה שתיקח אותו לאחות שכתבה את המכתב.

אם הנאשם מסר שהיא זו שהתעצבנה והתחילה להעיף דברים ואז אחיה הגיעו – אמרה שהנאשם רצה ללכת לבית האחות והיא לא רצתה כי לא ידעה איפה ביתה, והתעצבנה עליו.

הם קיימו יחסי מין לפני 28.7.10, היו מקיימים יחסי מין כל יום. הנאשם מסר כי היחסים שלהם טובים מאוד, ענתה כי היא גם אוהבת את בעלה, ושלא רוצה להתגרש ממנו כי רוצה אותו. כשכעס עליה ואמר שיגרש אותה – אמרה לו שגם אם ירצה להתגרש ממנה – היא לא תרצה להתגרש ממנו.

היא מצפה מהמשטרה בנוגע לבעלה מה שהחוק רוצה.

לא סיפרה לאחות בטיפת חלב על יחסי המין שלהם. האחות שאלה אותה אם הנאשם נותן לה כסף לבית ונתנה לה נייר למלא- והיא מילאה. לא סיפרה לה כלום. לא סיפרה למישהו אחר, רק לאימא שלה סיפרה כשהייתה בבית הוריה וכעסה על הנאשם. סיפרה שהנאשם רוצה לקיים יחסי מין מאחורה והיא כעסה עליו, אז הוא לא עשה לה כלום.

פעם אחת דיבר אתה על זה, וכשראה שהיא כועסת – יותר לא דיבר על כך.

היא לא עובדת. לשאלה האם אחיה תקפו את הנאשם כשהגיעו לביתם, ענתה שלא. הם רצו לפתור את הבעיה. המשפחה שלה באה ואמרה שהם לא רוצים להרביץ, אלא שיחיו כמו שניים נשואים ואוהבים.

אם החוקר שאל אותה האם הנאשם קיים אתה יחסי מין בניגוד לרצונה השיבה שהרבה פעמים, וגם יום לפני כן – ענתה שלא בכוח, אלא שזה בניגוד לרצונה. היא הייתה אומרת לו שהיא עייפה, והנאשם אמר לה שזו הבעיה שלה, והיא הייתה מסכימה ומקיימת אתו יחסי מין.

אם הנאשם מסר כי לא קיימו יחסי מין מיום ראשון שבוע שעבר, ענתה כי להיפך, קיימו יחסי מין, ורק ביום שלישי ה-27.7.10 לא קיימו יחסי מין בגלל שהנאשם חזר מהעבודה בשעה 17:00, אכל, והלך ישר לישון.

הודעה של המתלוננת במשטרה מיום 19.1.11 שעה 10:19 (ת/10)

(העדות נגבתה בשפה הערבית ותורגמה ע"י השוטר רדואן מריח).

רוצה לבטל את התלונה שהגישה על הנאשם מאחר ועשו סולחה בין המשפחות. הם חזרו לגור ביחד מזה כחודש, היא רואה שהכול בסדר, והנאשם השתנה לטובה.

אחד מתנאי הסולחה היה שהיא תוריד את התלונה אם הכול יהיה בסדר, ושחמותה תוריד את התלונה כלפי האחים שלה. הסולחה נעשתה בדיבור של נציג של שתי המשפחות. לא היו כלפיה איומים.

לשאלה האם מאז שהנאשם חזר לגור בבית החיים ביניהם בסדר, ענתה שהכול בסדר בינתיים.

לשאלה האם רוצה לבטל את התלונה בגלל שחמותה מבטלת את התלונה שלה כלפי אחיה, ענתה שלא, היא אמרה שאם הכול יהיה בסדר- היא תבטל את התלונה, וחמותה אמרה במקביל שאם כך- היא תבטל את התלונה כנגד אחיה.

לשאלה האם הנאשם עובד, ענתה שכן, הוא נהג משאית בכפר סבא.

לשאלה האם כל מה שאמרה על הנאשם בתלונה הראשונה היה נכון - ענתה שכן.

בחקירה נגדית אישרה כי בהודעה הראשונה במשטרה ביום 28.7.10 מסרה כי בעלה התקשר אליה והיא אמרה לו שהאחות ביקשה כי תלך לרופא על מנת לבדוק את דופק העובר.

מאשרת כי בהודעה השנייה במשטרה מיום 1.8.10 אמרה כי לא סיפרה לנאשם בטלפון, אלא אמרה לו שהכול בסדר וכשיגיע הביתה תספר לו (שם, ש' 16-22). היא לא רצתה לספר לו כי הוא היה בעבודה. לשאלה כיצד מסבירה את הסתירה בין שתי הגרסאות, ענתה כי לא זוכרת בדיוק.

בהודעה השנייה במשטרה אמרה לאחות שהיא לא מרגישה את העובר משום שבעלה שם את המרפק שלו בבטן שלה (שם, ש' 23-31). לא זוכרת אם הרגישה את העובר לפני שהגיעה לטיפת חלב, חושבת שהייתה בשבוע 12 להריונה.

לשאלה כיצד מסבירה את גרסתה בהודעה הראשונה, לפיה מסרה כי הנאשם ביקש ממנה בקשה מוזרה, היא סירבה, ואז הוא משך בשערה כדי שתחזור לישון על היד שלו ואז ויתרה וישנה על היד שלו, ענתה כי בהודעות שמסרה במשטרה מסרה את אותה עדות, זה היה לפני הרבה זמן, ולא זוכרת במאה אחוז. לא רוצה לומר כן או לא, ולהיות אכזרית בדברים שהיא לא זוכרת.

מאשרת חתימתה על הודעתה מיום 28.7.10 ומאשרת כי אמרה את הכתוב בה. לשאלה האם מאשרת את האמור בש' 14-18 לגבי השינה על היד, ענתה כי לא זוכרת. לשאלה האם כוונתה כי ישנה לידו ולא קיימו יחסי מין באותו יום, ענתה כי זה היה לפני 9 חודשים (פרו' עמ' 9 ש' 1-18).

לשאלה האם מאשרת את כי נחבלה גם בראשה מהנאשם כפי שמופיע בתעודת הרופא מיום 27.8.10, ענתה כי לא זוכרת.

היא מאושרת עם בעלה, ורוצה אותו, ומאוד מאושרים עם בתם (שם, ש' 19-32). היא לא עובדת, והנאשם לא אוהב שהיא עובדת.

מאשרת כי בהודעתה הראשונה (ש' 39-40) אמרה כי הגיעה לחדר מיון בגלל קוצר נשימה. בכל תקופת ההיריון הייתה לה בעיה של קושי בנשימה.

לשאלה מה תגובתה לכך שאמרה גם שיש לה כאבים בבטן תחתונה, ענתה כי לא זוכרת (פרו' עמ' 10 ש' 1-6). בתקופת ההיריון הייתה כמה פעמים במיון בבי"ח, יודעת שמיון זה למקרים דחופים.

מאשרת כי כשהנאשם לחץ על בטנה –חששה לשלום העובר (שם, ש' 7-12).

לא זוכרת אם הלכה למיון ביום בו לחץ הנאשם על בטנה. לא פנתה לרופא לפני 28.7.10 כדי לבדוק את שלום העובר, כי לא היה צורך. האחות נותנת את המועדים לבדיקות.

בעדותה השנייה מסרה שסיפרה לאימה כי הנאשם רוצה לקיים יחסי מין בדרכים לא מקובלות, אבל לא זוכרת מה אמרה לה. לא זוכרת מתי סיפרה לאימה (שם, ש' 13-32).

לשאלה האם האישום הראשון הוא האירוע היחיד שהנאשם תקף אותה, ענתה כי אם כתוב במסמכים – היא לא זוכרת במאה אחוז מה קרה. לשאלה האם יכול להיות שהנאשם לא משך לה בשיער, ענתה כי הוא כן משך.

לשאלה האם מכירה את מאנע זרעי, ענתה כי הוא דוד של הנאשם. לשאלה האם מכירה את עלא זרעי, ענתה כי זה מהמשפחה של הנאשם, הם לא משפחתה (פרו' עמ' 11 ש' 1-9).

לשאלה האם מאשרת כי כשהנאשם שאל אותה לפני כולם האם הרים עלייך יד או פגע בה אי פעם, הם שמעו אותה אומרת שלא, ענתה כי חוזרת ואומרת שהמקרה מלפני 9 חודשים, ולא זוכרת בדיוק. היא והנאשם טעו, והם מתקנים את הטעות.

לא זוכרת אם ביום האירוע קיימו יחסי מין.

לשאלה האם היו לה חבלות אחרי שהנאשם לחץ על בטנה, ענתה כי לא זוכרת.

לשאלה האם נכונה גרסתה במשטרה מיום 1.8.10 לפיה הנאשם רצה לגרש אותה, ענתה כי הנאשם כעס עליה מאוד, והוא אמר את זה מכעס. היא אוהבת אותו, ולא תעזוב אותו. הייתה אי הבנה (שם, ש' 10-23). היא סירבה להתגרש כי אוהבת את הנאשם. לשאלה כיצד זה מתיישב עם העובדה שהעידה כי מפחדת ממנו והרביץ לה, ענתה כי הייתה תקופה של כעס, ולא שופטים אדם בשעת כעסו (שם, ש' 24-30).

לשאלה כיצד מסבירה כי בפני אחות בטיפת חלב מילאה טופס בו לשאלה "האם חיה בתחושה של סכנה" סימנה "תמיד", ענתה כי כשהיו ביניהם אי הבנות – אז פחדה, והרגישה בסכנה, אך כשהכל הסתדר – הם חיים בשלום, ובטח שלא חשה סכנה (פרו' עמ' 12 ש' 16-23).

לכל אדם שינויים במצב הרוח, וזה טבעי.

לגבי הסתירה בין הודעתה במשטרה –בה מסרה כי לא היו עוד מקרים שהנאשם תקף אותה חוץ מאישום ראשון – לעומת טופס בטיפת חלב בו סימנה כי לפעמים הנאשם הרביץ לה, זרק עליה דברים או בעט בה – ענתה שלא זוכרת (שם, ש' 24-30).

בחקירה חוזרת, לשאלה האם נכון שהדגימה לדוד הנאשם, מנאע זרעי, מה הנאשם עשה לה בבטן, השיבה כי אינה זוכרת אם אפילו דיברה עם מנעא, ואם אמרה לו כך. הייתה בהיריון עם לחצים ודיכאונות, ולא זוכרת בדיוק. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא (פרו' עמ' 13 ש' 1-7).

בעקבות הכרזתה של המתלוננת כעדה עוינת – הוגשו הודעותיה במשטרה.

(2) ע"ת/2-גאלב זרעי- אביה של המתלוננת. עכשיו היחסים בין המתלוננת לנאשם הם 100%, לפני כן הם היו ביחסים טובים, אבל היו בעיות.

הנאשם היה צועק, המתלוננת צעקה, ולפעמים לא סבלו אחד את השני. ההתחלה הייתה קשה – עד שהסתדרו ביניהם. בהתחלה הוא לא היה מעורב ורק שמע. בהתחלה לפעמים הנאשם היה מבקש מהמתלוננת משהו והיא הייתה מתעצבנת, ולהפך, היו להם קצת חובות ולחץ כספי (פרו' עמ' 13 ש' 13-25).

לשאלה האם זוכר כי במשטרה מסר גרסה אחרת, ענה כי במשטרה אמר מה שראה. המתלוננת התקשרה אליו שהם רבים וצועקים אחד על השני, הוא הלך אליה לבית לראות מה קורה ולעשות פשרה וסולחה- אך לא הצליח (שם, ש' 26-31). מתלוננת שאמרה לו בטלפון שהנאשם צועק עליה ושיגיע, כשהגיע ראה את הנאשם צועק עליה ושואל אותה לגבי כל הבדיקות אצל האחות בטיפת חלב, והוא רצה תמונות של היום הראשון של העובר. הוא חשב שהיא כבר עשתה תמונות- וביקש אותן (פרו' עמ' 14 ש' 1-4).

לשאלה למה היא הלכה לאחות, ענה כי אחרי תקופה מסוימת של היריון אישה הולכת לטיפת חלב. הנאשם לקח אותה.

לפני שהיא התקשרה אליו, הנאשם הביא אותה עד לבית שלו (של העד). אחרי זה היא הלכה לטיפת חלב לעשות בדיקות, ואז הגיעה הביתה והתקשרה שיבוא אליהם כי הנאשם צועק עליה.

לגבי אם אמר במשטרה שהיא אמרה לו שהנאשם הביא לה מכות בבטן – השיב כי בפעם הראשונה היא אמרה לו משהו כזה (שם, ש' 5-14).

בחקירה נגדית נשאל האם לפני שהלכה למשטרה הוא דיבר אתה על מה שתעיד שם, וענה שהוא לא ראה אותה, היא הלכה לבי"ח (שם, ש' 16-18).

יצוין, כי הודעתו של העד הוגשה בהסכמה.

הודעתו של ע"ת/2 – גאלב זרעי במשטרה מיום 29.7.10 שעה 21:33 (ת/3)

אבא של מרוות. כל פעם הוא סולח לנאשם, אבל לפני כמה ימים הבת שלו התקשרה הביתה והוא שמע צעקות בטלפון והיא אמרה לו לבוא לקחת אותה. הוא וילדיו הגיעו לבית שלהם, שם היו בתו הנאשם ואמו. היו שם צעקות והוא שאל את הנאשם בשביל מה זה, והנאשם ענה לו שהוא צריך לחיות כמו בן אדם, ומה שהוא רוצה הוא צריך לעשות.

ביום שלישי הגיעה ביתו אליו לבית וסיפרה שהנאשם עשה לה ככה בבטן (מראה עם האצבעות על הבטן נותן מכות). זו לא הפעם הראשונה שהיא הולכת לבי"ח, פעם אחת היא הייתה בלחץ ועצבנית בגלל אימא של הנאשם, ובגלל זה הלכה לבדיקות, לא זוכר מתי, בערך לפני כחודש.

כשנכנס לבית של בתו אתמול, היו צעקות, אמו של הנאשם אמרה שהבת שלו הורידה את התינוק כשהייתה אצלם בבית, ועכשיו היא חזרה לבית והיא שוב היריון, כאילו שהיא זונה.

לגבי תגובתו לכך שעפאף טוענת שבניו דחפו אותה, ענה כי היו שם שכנים ומשפחה שלה, איך ידחפו אותה?, היא נפלה לבד ולקחו אותה לבי"ח, ואם ילד שלו ידחוף אותה- הוא יחתוך לו את היד. לשאלה האם בניו איימו על הנאשם שיהרגו אותו בגלל שתקף את אחותם, ענה כי הם אמרו לו תהיה כמו בן אדם, צעקו בגלל שהם צעקו, ואימא של הנאשם לקחה אותו וסגרה אותו בחדר.

לשאלה האם בתו סיפרה לו שהנאשם עושה לה עוד משהו, ענה כי הנאשם מתנהג אליה לא יפה, קורא לה חמורה ולא בשם שלה, לא נותן לה לצאת מהבית.

לשאלה האם בתו גרה אצלו לפני חודש, ענה שכן, הייתה אצלו בערך חודש, בגלל שהנאשם מדבר אליה לא יפה. באותו לילה אחיה לקח אותה לבי"ח בגלל איך שהנאשם התנהג אליה.

לשאלה האם בתו רוצה להתגרש מהנאשם, ענה כי הנאשם אומר שצריך לגרש אותה, לא יודע למה, לא מבין אותו. לשאלה מה תגובתו לגרסת הנאשם לפיה לפני חודש באו הילדים שלו ושאלו למה אימא שלו קיללה את אחותם, ומרוות סיפרה ליד כולם ששיקרה וזה לא היה, ענה כי זה לא נכון. כל שנייה הנאשם אומר משהו אחר, הוא כל הזמן היה מקלל אותה, ומה שאימא שלו רוצה- הוא עושה, גם אמו קיללה.

הנאשם אמר על בתו שהיא מג'נונית, ושייקחו אותה לרופא כי הוא לא קונה בחורה מג'נונית.

(3) ע"ת/3-ניעאם אבו עסבה-אחות בטיפת חלב ביישוב זמר מזה כ-37 שנים. לא הכירה את הנאשם לפני חודש יולי 2010 (פרו' עמ' 15 ש' 23-28).

מאשרת כי נתקלה בעבר במקרים דומים של אלימות מסוג זה. התחילה לברר עם המתלוננת מה שסיפרה, שיש לה כאי בטן חזקים.

המתלוננת ציינה כי היא סובלת מאלימות, היה לה לחץ במרפקים על הבטן מצד בעלה, וקיום יחסי מין בכוח ובדרכים לא מקובלות (פרו' עמ' 16 ש' 1-8).

היא נתנה למתלוננת למלא שאלון אלימות בשפה הערבית (ת/6), והיא לא הייתה מעורבת במילויו. היא נתנה למתלוננת את השאלון והסבירה לה שצריכה לענות ולסמן לפי מה שרואה לנכון.

המתלוננת ישבה בצד, מילאה, והחזירה לה (שם, ש' 9-17).

היא הפנתה את המתלוננת לרופא, בגלל שהיו לה כאבי בטן וצריבה במתן שתן.

היא כתבה מזכר (ת/7) ביום שהמתלוננת הייתה אצלה. המתלוננת הייתה נסערת ומפוחדת, והרגישה כי המתלוננת דוברת אמת – לפי הבעות פנים, תנועות ידיים. היא שמה ידיים על הבטן כל הזמן, ואמרה שחושבת שהעובר מת.

לא יכולה הייתה לדעת את מצבו של העובר, והפנתה את המתלוננת לרופא מטפל שיפנה לרופא נשים (שם, ש' 18-30). לשאלה האם מאז האירוע היה ביניהן קשר, ענתה כי קיבלה את המתלוננת למעקב היריון פעמיים או שלוש, אח"כ היא עברה לאחות אחרת כנראה מרצונו של בעלה שהיה מגיע אתה לביקורים. זה לא בניגוד למקובל אצלם בתחנה.

מאשרת כי כשהמתלוננת הייתה מגיעה אליה- היא הייתה מגיעה לבד (פרו' עמ' 17 ש' 1-5).

בחקירה נגדית היא לא סיפרה לחוקר במשטרה כי המתלוננת הייתה נסערת, כי לא נחקרה על מה שהמתלוננת סיפרה, והחוקר לא שאל אם המתלוננת הייתה נסערת או לא. מאשרת כי הפנתה את המתלוננת לרופא לאחר שאמרה לה כי היא חושדת שעוברה מת, והייתה מפוחדת.

לא זוכרת בדיוק את השעה שהמתלוננת הייתה אצלה. היא לא עובדת בערב, וזה היה בשעות הבוקר. אם המתלוננת אומרת 11:00- זה יכול להיות (שם, ש' 9-26).

מאשרת כי המתלוננת הבינה שהיא צריכה ללכת לרופא לבדוק מה קורה עם העובר.

היא מכירה את כל הכפר, והמתלוננת באה ב- 28.7.10 לרישום היריון ראשון (שם, ש' 27-32), ולפני כן לא באה אליה. המתלוננת לא אמרה לה לפני יום זה שיש לה כאבי בטן, אלא באותו יום.

רישום היריון, הוא הליך בו היא שואלת אם יש מחלות במשפחה או רגישויות אצל האישה, אם זה היריון ראשון או שהיו הפלות לפני כן, אם חלתה או עברה ניתוחים, או היו בעיות רפואיות אחרות (פרו' עמ' 18 ש' 1-11).

מאשרת כי יכול להיות שהתור לרישום היריון נקבע שבועיים לפני כן. צריך לקבוע תור מראש. מאשרת כי המתלוננת לא הגיעה אליה באופן דחוף, אלא במסגרת תור שגרתי של שבוע 12 להיריון (שם, ש' 12-19). היא הפנתה את המתלוננת באופן דחוף לרופא.

במזכר (ת/1) ציינה כי לדבריה של המתלוננת היא חושבת שהעובר מת, והיא עצמה לא בדקה.

היא לא ראתה עליה חבלות, ולו היו – הייתה מציינת (שם, ש' 20-31). מאשרת כי כתבה מפי המתלוננת את כאבי הבטן וצריבה במתן שתן, ואם הייתה מתלוננת על כאבים נוספים- הייתה רושמת זאת כדי לעדכן את הרופא באופן מפורט בדברי המטופלת.

אם לא רשמה שהמתלוננת נחבלה בראש, זה אומר שהיא לא אמרה זאת.

מעולם לא ראתה את הנאשם, ולא ראתה אותו נוגע במתלוננת ולוחץ לה על הבטן (פרו' עמ' 19 ש' 1-10).

שבוע 12 זה החלק האחרון של השליש הראשון, ואם יש כאבים חזקים בשבוע 12 - יש חשש ממשי לעובר, לכן היא שולחת למיון דחוף, ואת המתלוננת לא שלחה למיון אלא לרופא מטפל.

המתלוננת סיפרה לה שהנאשם מקיים עמה יחסי מין בכוח ובדרכים לא מקובלות. מה שסיפרה- היא רשמה.

לגבי האם המתלוננת משקרת כשאומרת במשטרה כי לא סיפרה לאחות על יחסי מין, ענתה כי היא מעידה מה שהמתלוננת סיפרה, והיא רשמה מפיה (שם, ש' 11-24).

הוגשה הודעתה של העדה בהסכמה.

הודעה של ניעאם אבו עסבה במשטרה מיום 30.7.10 שעה 15:30 (ת/5)

אחות אחראית טיפת חלב בזמר, ומרוות הגיעה אליה לרישום היריון ראשון ביום 28.7.10 וסיפרה שיש לה כאבי בטן חזקים.

מבירור אתה התברר כי בעלה לוחץ לה על הבטן עם המרפקים שלו, ומקיים אתה יחסי מין בכוח ובדרכים לא מקובלות, ומקיים עמה יחסי מין אוראליים בניגוד לרצונה בכוח, ושיש לה צריבה במתן שתן ובקיום יחסי מין, ובעלה לא מתחשב בזה ולא מעניין אותו.

היא נתנה למרוות שאלון לגבי אלימות לראות אם סובלת מאלימות, ואכן ענתה על כל השאלות בחיוב (צרפה את השאלון). הפנתה את מרוות בדחיפות לבדיקת תקינות ההיריון כי היא חשדה שאולי ההיריון לא קיים בגלל המכות שקיבלה על הבטן (מצרפת את ההפניה לרופא המטפל).

טופס שאלון שמילאה המתלוננת בשפה ערבית +תרגום לעברית (ת/6)

האם מפחדת משינויים דרסטיים במצב הרוח של בעלה- תמיד;

האם בעלה מאשים אותה ואת הסביבה בבעיות שלו- תמיד;

האם בעלה מנסה להרחיק אותה מהמשפחה והחברים- תמיד;

האם היא זקוקה לקבלת אישור מבעלה בכל הנוגע לדמי כיס- תמיד;

האם בעלה קנאי כלפיה בצורה קיצונית- תמיד;

האם בעלה תקף אותה, הרביץ לה, בעט בה או זרק עליה דברים- קורה לפעמים;

האם בעלה מאיים עליה באלימות אם תגלה את הסודות לאדם אחר – תמיד;

האם בעלה מאיים שיתאבד או יפגע בעצמו אם תעזוב אותו – לא;

האם מקיימת יחסי מין עם בעלה בניגוד לרצונה- לפעמים;

האם חיה בתחושה של סכנה – תמיד.

מזכר מאת ניעאם אל הרופא המטפל מיום 28.7.10 (ת/7)

בקשה להפנות את המתלוננת לUS גיל הריון ובדיקת מומחה לנשים, לדבריה חושדת שהעובר מת בגלל חבלות חוזרות בבטן בעקבות אלימות מצד בעלה.

כמו כן מרגישה כאבי בטן חזקים וצריבה במתן שתן וגם בעת קיום יחסי מין.

4. כן הוגשו:

תעודות רפואיות של המתלוננת מחדר מיון מיום 28.7.10 שעה 19:11 (ת/1)

חבלה בהיריון שבוע 12. בת 23 בהיריון ראשון, שבוע 12.

היום נחבלה ע"י בעלה. נחבלה גם בראש. בטן רכה, רגישות דיפוזית בבטן, ללא סימני גירוי, אין סימני חבלה.

הותקפה ע"י בעלה ונחבלה בבטן.

הודעתו של הנאשם במשטרה מיום 29.7.10 שעה 17:17 (ת/2)

מבין על מה נחקר. התייעץ עם עו"ד נתן לבייב וואדים רושל, אז כרגע לא צריך עו"ד.

לגבי גרסת המתלוננת לפיה שכב אתה מאחורה – זה לא היה, ולא חשב על זה – הם דתיים וזה אסור, ומזמן הייתה מתגרשת ממנו.

הוא עובד כנהג משאית. אתמול חזר מהעבודה בשעה 17:00 וביקש ממנה אוכל, והיא אמרה שהייתה אצל הרופאה של ההיריון, ואין לה כוח. שאל אותה מה אמרה הרופאה והיא התחילה לזרוק דברים ולצעוק והוא לא הבין מה יש לה, והיא אמרה "אתה אשם". לקחה את הטלפון והתקשרה להוריה ואמרה להם לבוא מהר.

אחרי 5 דקות הגיעו אחיה ואביה, נכנסו הביתה, ורצו להרביץ לו. אמרו לו שהוא מרביץ לה. הוא נשוי חודשיים וחצי ומכיר את המתלוננת שנה- ובחיים לא הרביץ. פחד מאחיה, אימא שלו עלתה למעלה ושאלה מה קרה, ואז דחפה אותו מאחורה כדי שלא יפגעו בו, והם דחפו את אימא שלו.

אחיה של המתלוננת- מוראד ואמג'ד אמרו שמי שיגע באחותם – הם יהרגו אותו.

שאלו את המתלוננת בבית ליד כולם אם הוא הרביץ לה והיא אמרה שלא, רק רצה להרביץ. היו הרבה אנשים שם, כי כולם שמעו צעקות- אחיו ראמי, מנא זרעי ובנו, היו שכנים ואחים של המתלוננת, ואימא שלו. אימא שלו דחפה אותו לתוך חדר והוא סגר את הדלת כדי שלא ירביצו לו ובאו שכנים להפריד, ואז אימא שלו התעלפה והוא לקח אותה לבי"ח הלל יפה, הזמין משטרה והם באו למיון.

הוא רצה להגיש תלונה, אבל השוטרים אמרו לו שיחכה לדו"ח הרפואי, ואז יבוא עם הכול. אימא שלו השתחררה בשעה 21:00, ואשתו הגיעה לבי"ח עם אחיה אמג'ד ואשתו- הוא לא יודע למה. כשהיו בבי"ח – אח של המתלוננת, מוראד, החזיק אותו בחולצה ואמר לו שהוא יהרוג אותו עכשיו כי הוא הרביץ לאחותו.

כשהגיע הביתה בהתחלה, שאל את המתלוננת מה היה רשום במכתב של הרופאה, הוא הסתכל בנייר והיה רשום שאין דופק לתינוק וחשד למוות, אבל לפני שהיא התקשרה למשפחה שלה הוא אמר לה שילכו לרופאה וישמעו מה היא אומרת, המתלוננת לא רצתה לענות, והתחילה לקלל ולהעיף דברים, והאחים שלה באו. כשכולם הגיעו - היא אמרה לכולם שהוא הביא לה אגרופים לבטן שלה והרג את התינוק שלו.

לשאלה למה שהמתלוננת תגיד את הדברים האלה אם הם לא נכונים - ענה כי לא יודע. הם רק התווכחו כי רצה ללכת לרופאה והיא לא רצתה, והתחילה לצעוק וקראה לאחיה. לשאלה האם היו להם בעיות בחודשיים האחרונים, ענה כי היה מצוין, הכול היה טוב, קנה לה בית והביא לה זהב. לשאלה מה קרה פתאום, ענה כי לא ידוע, אחרי שהתחתנו המתלוננת התחילה להגיד להורים שלה שהיא לא רוצה אותו, והם רצו שהיא תישאר אתו. יום אחד לפני חודש היא הלכה לחתונה והוא אמר לה שתהיה ב-00:00 בבית, הוא חזר מהעבודה בשעה 19:00 ונרדם, וכשהיא באה אחרי החתונה אימא שלו אמרה לה שזה לא יפה כי היא כלה חדשה וצעירה. לאחר מכן המתלוננת הלכה לאחים שלה ואמרה להם שאימא שלו אמרה לה "יא בת שרמוטה, בת זונה, למה את עד שעה כזאת לא באת הביתה?" ולמחרת אחיה באו אליו הביתה ושאלו למה הם מקללים את אחותם, לקחו את המתלוננת ושאלו אותה ליד כולם אם באמת אימא שלו קיללה אותה, והיא אמרה שלא קיללה.

מאותו אירוע המתלוננת הייתה אצל ההורים שלה בערך חודש, ולפני שבועיים דוד שלו אמר לו שמספיק עם הבעיות, והוא אמר לדוד שלו שהוא רוצה אותה. הם נפגשו עם דוד שלו מנא וראשיד גיסו, והלכו לבית הוריה של המתלוננת להחזירה. הבטיחו להם שההורים לא יתערבו.

אחרי 10 ימים אחיות של המתלוננת באו לבקר, ויצאו מהם עם שקיות מלאות בגדים ודברים, והוא לא הסכים כי היא הבטיחה שהמשפחה שלה לא תתערב. הוא אמר לה שלא רוצה שהמשפחה שלה תבוא אליהם, ואם היא רוצה - שתלך אליהם.

לא יודע מה רופאים אמרו לאשתו בבי"ח, הוא היה עסוק עם אימא שלו.

לשאלה מה תגובתו לגרסת המתלוננת לפיה רצה לשכב אתה דרך פי הטבעת והיא אמרה שהיא לא רוצה, ענה שלא, בחיים שלו לא ביקש ממנה דבר כזה. לשאלה למה אחרי החתונה אמר שאשתו רצתה להתגרש, ענה שלא יודע, הוא מת על אשתו, וחושב שזה בא מאימא שלה ואחיותיה שרוצות את הכסף אחרי הגירושים.

לשאלה מי הרופאה של המתלוננת בטיפת חלב, ענה כי בימה היא רופאה, לא יודע את שמה. קרא את המסמך הרפואי בו רשום שאין דופק ויש חשש לחיי התינוק. מכחיש כי תפס את המתלוננת בבטן ומעך אותה למרות שביקשה שיפסיק. לא אמר לאשתו כי יגרום לה ללדת. גם מיום ראשון לא שכב אתה כלל, ולא משך לה בשיער.

לשאלה מה תגובתו לכך שאמו אמרה שהתינוק לא שלו, ענה שזה לא נכון, התינוק שלו. לקח את אשתו בחודש שעבר לבי"ח, לאולטרה סאונד, ובאמצע הטיפול היא צעקה ואמרה שהיא לא רוצה טיפול, והורידה את המכשירים. אז הוא שאל אותה למה באו, ובסוף היא עשתה רק בדיקת אולטרה סאונד וגילו שהיא בהיריון.

אח שלה לקח אותה למחרת לרופא בגת כי היא לא רצתה להיות בבית שלהם, ואמרה שהיא לא מרגישה טוב, האח לקח אותה לרופא ואחרי זה הייתה חודש בבית הוריה. לשאלה האם זה חודש נוסף שהייתה בבית הוריה, ענה שלא- זה אותו חודש. לשאלה כיצד העיד בפעם קודמת שהוא לקח אותה לבית הוריה, ענה כי הוא החזיר אותה, לא לקח אותה. לשאלה למה לא סיפר שהיא הלכה לרופא, ענה כי זה סיפור ארוך ורצה לספר על מה שקרה לפני כמה ימים.

לשאלה מה תגובתו לכך שהמתלוננת מעידה כי זו לא הפעם הראשונה שהוא שוכבת אתה בלי הסכמתה, ענה כי הוא יודע שזה אסור, היא זו שאומרת לו תמיד לבוא, ולא הפוך. אלו שקרים. אין לו נשק, לא משתמש בסמים ולא שותה אלכוהול. לשאלה מה תגובתו לגרסת המתלוננת לפיה פעם אחת הפשיט אותה בכוח ושכב אתה בניגוד לרצונה, ענה שאף פעם. הוא לא מהרחוב- ולא התחתן כדי לאנוס אותה.

לשאלה האם אומר שאשתו משקרת לגבי הכול, ענה שכן, הכול, ואף פעם לא היה.

הודעתה של סמירה זרעי במשטרה מיום 30.7.10 שעה 12:33 (ת/4)

אימא של מרוות. מרוות כל הזמן מתלוננת על הנאשם שהוא מביא סרטים כחולים הביתה ורוצה לבצע בה את מה שרואה בסרטים, ואת כל זה סיפרה לה לאחר שראתה שהיא בוכה כל הזמן. היא לחצה על מרוות שתגיד לה למה היא בוכה, ואז מרוות סיפרה לה. סיפרה לפני שלושה שבועות בערך, לא זוכרת תאריך.

מרוות סיפרה לה לפני חודש בערך שהנאשם רוצה שהיא תקיים אתו יחסי מין כל יום לפחות שלוש פעמים ומרוות לא רצתה ולא יכלה לעמוד בזה.

מרוות לא אמרה לה שהנאשם מקיים עמה יחסי מין בכוח.

לשאלה האם מרוות סיפרה לה שהנאשם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, ענתה כי לא רוצה לענות על זה.

מרוות סיפרה לה שהנאשם נתן לה פעם מכה בבטן עם היד שלו, לא משהו חזק. לא זוכרת מתי סיפרה לה על כך. מרוות לא סיפרה לה שהנאשם מאיים עליה, ולא ראתה סימני חבלה על גופה (צירפה תעודות רפואיות של מרוות).

5. על עדי ההגנה נמנו:

(1) ע"ה/1-הנאשם (עמ' 22-41 לפרוטוקול)

(2) ע"ה/2-גב' עפאף חרדאן (עמ' 43-48 לפרוטוקול)

(1) ע"ה/1-הנאשם-

העיד כי כתב האישום מייחס לו שבתאריך 25.7.09 בשעה 23:00 העיר את אשתו וביקש שתעשה לו מסאז', אך הוא לא מתעורר סתם בשעה אחת עשרה וחצי בלילה. הוא עובד כנהג משאית ומתעורר מקודם בבוקר. זה לא היה.

גם המשך המתואר, לגבי מרפק ולחיצה על הבטן – לא היה. הוא לא התעורר כלל, ולא יודע אם אשתו התעוררה (פרו' עמ' 22 ש' 10-22).

הוא מתחיל לעבוד ב-05:30 בבוקר, ולא ביקש מהמתלוננת שתכין לו קפה אותו לילה. הוא לא שותה קפה באחת עשרה בלילה כשצריך לקום מוקדם.

לגבי תגובתו לגרסת המתלוננת לפיה קם באותו לילה והתקלח, ענה כי הוא מתקלח לאחר שחוזר מהעבודה ולא בלילה. הוא עובד עם משאית מנוף, וחוזר עם שמן ובגדים מלוכלכים- לכן מגיע ומיד מתקלח (שם, ש' 23-30).

מכחיש כי אשתו ביקשה שיקום מעליה וכשסירב -היא דחפה אותו מעליה. לא דחף אותה ולא לחץ לה על הבטן. לא איים שיגרום לה ללדת (פרו' עמ' 23 ש' 1-8). לא משך לה בשערות ולא אמר לה לקיים עמו יחסי מין. היא כל הזמן

מבקשת ממנו יחסי מין – ולא להפך. זה גם מה שאמר במשטרה. אם במשטרה אמרו לו שהוא חשוד באונס אשתו, ענה כי לא אנס את אשתו, ולא אנס אף אחד.

מאשר את חתימתו על דו"ח הקצין הממונה (נ/1), ומאשר כי לפי הדו"ח אמרו לו כי הוא חשוד בתקיפה ובבעילה לא בהסכמה, והוא אמר כי היא משקרת גם אז.

לא ביקשו ממנו לערוך עמה עימות, ואם הייתה מבקשת- לא הייתה לו שום בעיה (שם, ש' 9-31).

ביום 28.7, אשתו אמרה לו שיש לה תור לאחות. אמר לה בסדר, שתלך. היא הלכה בשעות הבוקר, 11:00, והוא היה בעבודה. בערך בשעה 14:00 הוא התקשר אליה ושאל מה אמרה האחות והיא ענתה "כלום, תבוא הביתה". כשהגיע הביתה שאל אם הכינה אוכל והיא אמרה שהייתה אצל הרופא. שאל מה אמר הרופא, והיא ענתה שיש לה דף אבל הוא לא יודע לקרוא את הכתב של הרופא. שאל אותה מה אמר הרופא, והיא שתקה. הוא אמר לה שילכו לברר מה כתב הרופא כי הכתב בערבית לא מובן, פתאום היא התחילה לצעוק "אין לי דופק בבטן, אני לא מרגישה את התינוק" הביא לה את הטלפון והיא התקשרה למשפחה שלה,

פתאום אבא שלה והאחים כולם באו, ולא הבין למה כולם באו. אמרו לו שהוא מרביץ לאחותם, ואח שלה לקח את הנייר מהאחות וקרע אותו (פרו' עמ' 24 ש' 1-11).

אח"כ דוד שלו הגיע לבית והייתה מהומה, והגיעו גם אמו, אחיו, מנעא ובנו, וגם שכן בשם גנאם כאהר. כולם רצו לדעת מה קרה. הוא לא הבין מה קרה. אח"כ אח שלה קרע את המסמך.

הם אמרו שהוא מרביץ לאחותם ודחפו אותו ואת אמא שלו.

הוא שאל את אשתו ליד כולם "אני הרמתי עלייך יד?" אמרה שלא. שאל אותה אם נגע בה או עשה לה משהו, והיא ענתה שכלום (שם, ש' 12-16).

היא לא אמרה להם שהוא הרביץ, אלא הם חשבו שהוא מרביץ לה. היא התקשרה וצעקה בטלפון שיגיעו מהר לבית, אז הם חשבו שהוא הרביץ. ההורים שלה גרים בכפר, דקה נסיעה מביתם.

אמו סגרה אותו בחדר שלא ירביצו לו. כל השכנים באו, אח שלו רמי פתח את הדלת, והוא יצא מהחדר ואז אמו התעלפה. הוא לקח את אמו לבי"ח (שם, ש' 17-23).

אשרף, אחי המתלוננת, בא ולקח אותה לביתם, לקחו את הדברים של המתלוננת ובגדיה מהבית, והלכו לבי"ח.

לא יודע למה היא הגיעה לבי"ח אותו יום. הוא היה בבי"ח והזמין לשם משטרה. לשוטרים אמר כי רוצה להתלונן נגד אחים של המתלוננת שרצו להרביץ לו בבית. אמרו לו לא להתלונן, ושיבוא עם המסמכים לתחנה.

הם לא דיברו, אבל המשפחה שלה ראו אותו מדבר עם השוטרים בבי"ח (שם, ש' 24-31).

למחרת הלך למשטרת חדרה ורצה להגיש תלונה, בדקו במחשב ואמרו לו שאשתו התלוננה עליו אתמול ב-23:30. הוא הלך למשטרה מיוזמתו, לא הזמינו אותו. חקרו אותו, ועצרו אותו ל-5 ימים.

לשאלה מה קרה ביום 16.6, לפני האירועים בכתב האישום, ענה כי הייתה חתונה של חברה של המתלוננת. היא חזרה בשעה 22:30, עלתה לבית, החליפה בגדים, והוא ירד להביא משהו מבית הוריו. כשחזר למעלה – פתאום אמרה שהיד שלה כואבת ויש לה כאבי בטן. לקח אותה למיון ושמו לה אינפוזיה, ובאמצע הטיפול היא התחילה להתעצבן שהיא רוצה להוריד, ולא רוצה טיפול. היה שם רופא ששאל אותה אם יש לה בעיה עם בעלה, אם צריך להזמין ניידת משטרה, והיא אמרה שלא, ושאין שום בעיה. אח"כ עשו לה בדיקה של אולטרה סאונד והלכו הביתה (פרו' עמ' 25 ש' 1-14).

ביום 26.6 היה אותו דבר- כאבה לה הבטן. הגיעו פעמיים שלוש לבי"ח בשל התעלפויות, או כאבי בטן. לא זוכר איזה מהם קרה ביום 26.6. בבי"ח לא אמרו כלום. בדקו שהכול בסדר, ושיחררו אותה הביתה.

במהלך 3 החודשים שהיו נשואים עד לכתב האישום, היו לו חובות אחרי החתונה והמתלוננת כל הזמן רצתה לצאת, ולא היה לו כסף. המצב לא היה בסדר. היה קשה, וויכוחים (שם, ש' 15-32).

המתלוננת עזבה כמה פעמים את הבית לבית הוריה משום שלא הסתדרו, והוא כל הזמן היה הולך ומחזיר אותה, מביא את דוד שלו ועוד כמה אנשים, עושים סולחה, ומחזירים אותה הביתה.

היא התלוננה עליו במשטרה, כי ביום שהיו בבי"ח – כולם ראו אותו מדבר עם השוטרים, ולכן הלכו להתלונן עליו. כשנשאל האם יש לו הסבר מדוע שהמתלוננת תשקר גם לאחות טיפת חלב, ותספר לה את מה שסיפרה אם זה שקר- שתק ולא ענה (פרו' עמ' 26 ש' 1-12).

לשאלת בימ"ש מדוע שהמתלוננת תספר לאחיה ולאחות טיפת חלב כי תקף אותה, אם לא תקף, ענה כי לא היכה אותה אף פעם. לא יודע למה היא אומרת את זה, אולי לעשות לו "דווקא" (שם, ש' 15-17).

לשאלה מה סיפר בחקירה במשטרה שקרה בין המתלוננת לאמו (ת/2 ש' 33), ענה כי אשתו טענה שאמו אומרת שהתינוק לא שלו אלא ממישהו אחר. ביום 16.6, בו חזרה אשתו מאוחר מהחתונה, אימא שלו שאלה אותה למה חזרה רק עכשיו כשבעלה מזמן הגיע הביתה.

למחרת אשתו הלכה וסיפרה לאחים שלה ולהוריה שאימא שלו אמרה לה "למה איחרת שרמוטה" (שם, ש' 19-24). לאחר מכן הוריה של אשתו שאלו את דוד שלו, אח של אמו, למה היא מקללת את אחותם. נפגשו כולם, ואימא שלו שאלה את המתלוננת "מה אמרתי לך אתמול?" והמתלוננת אמרה שכלום. אמו שאלה אותה למה המציאה שקראה לה שרמוטה, אז המתלוננת ענתה שלא אמרה את זה. זה היה באסיפה, וההורים שלה ודוד שלו יאשרו שהמתלוננת הודתה כי אמו לא קיללה אותה כלל (שם, ש' 25-32).

באשר לסיבה בגללה אשתו תשקר, ענה כי היא לא הלכה לבד למשטרה, אלא הוריה אמרו לה מה להגיד, כי הם ראו אותו מתלונן עליהם לשוטרים בבי"ח אחרי שהיו בעיות וצעקות (פרו' עמ' 27 ש' 1-7).

ביום 28.7, כשחזרה מהאחות ולא ראה אותה, ענה כי אז הייתה כל המהומה והיא באה למיון. לשאלה איך אשתו התנהגה בשבוע 12 להיריון, ענה שהתנהגה בסדר, הוא התנהג בסדר, היה יום בסדר, ואחרי כמה זמן לא בסדר, לא הבין אותה. לא היה לה מצב רוח לכלום, לא רצתה אותו. לא בא לה כלום.

לא הרביץ לאשתו, ולא עשה את מה שאומרת. אוהב אותה, ועכשיו הכול בסדר. נולדה ילדה, ומחכים לילד (שם, ש' 8-22).

בחקירה נגדית אישר כי היום הכול טוב, ובתקופה של כתב האישום, יולי 2010 המצב לא היה טוב מבחינה כלכלית. המצב ביניהם היה בסדר ולא בסדר. היו לה מצבי רוח (שם, ש' 25-32).

לגבי אם בא לה לקיים יחסי מין, ענה כי דווקא יחסי מין רצתה לקיים, היא הייתה יוזמת ולא הוא. היא יותר מינית ממנו (פרו' עמ' 28 ש' 1-8).

לשאלה למה שהמתלוננת תספר לאנשים זרים שהוא כופה עליה יחסי מין וגורם לה לכאבים אם היא כל כך רצתה יחסי מין, ענה שלא יודע.

לשאלה האם מאשר כי ביום 16.6 היה ביניהם ויכוח, והוא כעס על שחזרה מאוחר מהחתונה, ענה כי ביניהם לא היה ריב, אלא טענה שאימא שלו קראה לה שרמוטה (שם, ש' 9-15).

מאשר את חתימתו על ההודעה במשטרה, מאשר כי קורא עברית טוב, אך לא קרא את ההודעה לפני שחתם. במשטרה אמרו לו לחתום- וחתם. ואמרו לו שאם לא יחתום זה ישמש נגדו – אז הוא חתם. השוטר לא הקריא לו את ההודעה (שם, ש' 16-22).

לשאלה כיצד מסביר את הסתירה בין עדותו עכשיו לבין הודעתו בה מסר כי כן היה ביניהם ריב ביום 16.6 (ש' 13 בהודעה), ענה כי זה לא היה ריב. הריב היה למחרת. זה היה ויכוח (שם, ש' 23-31). לשאלה מה קרה לאחר הריב, ענה כי היא אמרה להוריה.

אחרי ריב זה - המתלוננת עברה לגור בבית הוריה למשך חודש כפי שהעיד במשטרה (ש' 37 בהודעה), אלא ב-26.6 היא עזבה לחודש. אחיה אשרף לקח אותה למיון, ואחרי חודש היא חזרה. עזבה לשלושה שבועות (פרו' עמ' 29 ש' 1-11).

מכחיש את הודעת דודו במשטרה לפיה המתלוננת עזבה את הבית לאחר ה-16.6 למשך חודש וחצי עד שהחזיר אותה ב-1.7.

ביום 16.6 חזרה מהחתונה ואימא שלו אמרה לה למה היא חוזרת עכשיו, והיא עלתה הביתה ולא אמרה לו כלום. למחרת הלכה להוריה ואמרה שאימא שלו קיללה אותה. התאספו כולם למחרת וזה נגמר בטוב, והיא לא עזבה להוריה. עזבה אחרי זה אך לא באותו תאריך. לא זוכר מתי.

לשאלה מתי זוכר את האירוע יותר טוב - עכשיו או לפני שנה, ענה שלא זוכר מה אמר במשטרה, הוא אומר מה שהיה. לשאלה האם שיקר במשטרה, ענה כי אומר אמת פה ובמשטרה. בן אדם זוכר יותר טוב קצת זמן לאחר האירוע.

מכחיש את גרסתו במשטרה לפיה ביום 17.6 באו הוריה ולקחו אותה לביתם, שם נשארה עד ליום 17.7.10 (שם, ש' 12-31).

המתלוננת משקרת, וכל הזמן שיקרה. בדיון הקודם יכול היה לבוא אתה, והיא הייתה אומרת שהיא משקרת, אבל הוא לא רצה את זה. הוא לא משקר, ולא עשה כלום (פרו' עמ' 30 ש' 1-6).

מאשר כי הייתה בבית הוריה מיום 16.6-17.7. בזמן זה לא נפגשו כלל. ביום 26.6.10 עשו סולחה ואז לקח אותה (שם, ש' 7-20). עשו סולחה, ואחרי 10 ימים הייתה המריבה הגדולה.

באשר לטענה ששיקר כשאמר שלקח אותה לבי"ח ביום 26.6.10 בשעה 24:00 אם עכשיו מעיד כי כלל לא היו בקשר עד 17.7, ענה כי היא לא הלכה לבד. לשאלה היכן רשום שנכח אתה בבי"ח ביום 26.6, ענה כי לא כותבים שהבעל נמצא. יש לו קלטות שהקליט אותה שכל זה שקר (שם, ש' 21-31).

מאשר כי המצב הכלכלי לא היה טוב, ובגלל זה היה ביניהם בלגן. זה היה לאחר חודש נישואין, בחודש יוני.

לשאלה למה בחקירתו ביולי 2010 כשהחוקר שואל אם יש להם בעיות – הוא אומר שהכול מצוין, וטוב ושקנה לה בית וזהב, לא היו בעיות, היו ויכוחים. לשאלה כיצד מסר כי קנה בית וזהב אם המצב הכלכלי לא טוב, ענה הוא עובד מגיל 16, סיים את הבית שלו ואיך שהתחתן- נכנס לחובות – היה צריך לשלם על חתונה, והשיקים שלו חזרו. הוא בנה בית מכסף שלו. לפני כן עבד בריצוף, צבע, חלונות (פרו' עמ' 31 ש' 1-21).

ביום 28.7.10 היא הלכה לאחות, דיבר עמה בשעה 14:00, והוא חזר הביתה ב-17:00. לשאלה האם היא הייתה בעוד מקום חוץ מהאחות, ענה כי לא לפי מה שהוא יודע. אולי הלכה להורים שלה- לא יודע. באותו יום אמרה לו שהיא הלכה רק לאחות (שם, ש' 22-32). כשבא הביתה – היא הראתה לו הפניה שלא ידע לקרוא (פרו' עמ' 32 ש' 1-4).

אחיה של המתלוננת קרע את המסמך. ההפניה לרופא המוצגת לו בבימ"ש זה לא אותו מסמך. את המסמך ההוא לא היה מסוגל לקרוא, ולכן אמר לה שילכו לרופא, את המסמך המוצג לו יכול לקרוא (שם, ש' 5-10). לשאלה כיצד מעיד שלא ידע לקרוא את המסמך אם במשטרה העיד כי ראה שרשום בו שלתינוק אין דופק וחשד למוות, ענה כי הוא לא קרא את זה מהמסמך. אשתו אמרה לו שיש חשד למוות. הוא לא הסתכל בנייר. אם האחות העידה שלא יכולה לדעת את המצב של העובר, ענה כי איך ידעה מצב של מוות? (שם, ש' 11-23).

אשתו אמרה לאחות שהיא לא מרגישה את התינוק, והאחות רשמה חשד למוות. לשאלה מה תגובתו לכך שזה המסמך היחיד שהאחות רשמה ולפיו הוא מרביץ למתלוננת, ולכן התעצבן שסיפרה למישהי זרה שהרביץ לה, ענה שלא. אשתו לא אמרה לאחות שהוא מרביץ לה. הוא יודע הכול, אשתו סיפרה לו.

ב- 28.7.10 הריב היה על שלא הצליח לקרוא את המסמך, ולכן רצה ללכת לרופא אך אשתו לא רצתה ללכת, והתחילה לזרוק דברים, התקשרה לאחים שלה, והם באו (פרו' עמ' 33 ש' 9-16).

לשאלה למה שהמתלוננת תנסה להסתיר ממנו מה שכתוב במסמך, ענה כי היא לא ניסתה להסתיר. היא נתנה לו לקרוא- אך הוא לא הצליח. לשאלה למה כתב בהודעתו כי היא קרעה את הנייר, ענה כי אחיה קרע אותו.

לשאלה למה הם מנסים להסתיר ממנו את הנייר, ענה כי לא יודע (שם, ש' 17-22). לשאלה אם רוצה בטובתה של המתלוננת ודאג לעובר- למה היא התחילה לצעוק והתקשרה לאחיה, ענה כי האחות

אמרה שאין דופק לעובר. לשאלה למה סירבה שייקח אותה לרופא בגלל שלעובר אין דופק, והרי זה לא אשמתו, ענה כי הוא לא אשם, ולא יודע.

היא קראה לאחיה בגלל שהיו צעקות בבית, לא בגלל הנייר ולא בגלל טיפת חלב.

לשאלה מי זה עלאא זרעי, ענה כי זה בן דוד שלו, ויש ביניהם מערכת יחסים טובה. לשאלה מה תגובתו על כך שעלאא זרעי העיד במשטרה כי המתלוננת אמרה שהוא לא מתייחס אליה כמו שצריך וכששאל אותה לפני כולם אם הוא מרביץ לה - ענתה שלא, רק שלא מתייחס אליה כמו שצריך, ענה כי למה לא אמרה את זה כשהתלוננה שתקף אותה בבטן? אם לא התייחס אליה – אז גם לא שם את ידו על בטנה (פרו' עמ' 34 ש' 1-19).

כששאל אותה ליד כולם אם הרביץ לה - ענתה שלא, רק שלא מתייחס אליה כמו שצריך. הוא התייחס אליה הכי טוב שיש. לשאלה למה בני המשפחה שלה אמרו שהוא לא מתייחס אליה כמו שצריך, ענה כי הם אמרו מה שהיא אמרה להם. היא שיקרה.

היא משקרת גם כשאומרת שהוא אף פעם לא הרביץ לה, (שם, ש' 20-29).

לשאלה כיצד מסביר כי בהודעתו במשטרה (עמ' 2 ש' 11) סיפר על אירוע דומה, ואמר כי שאל ליד כולם אם הרביץ לה והמתלוננת ענתה שלא, רק רצה להרביץ לה, ענה כי לא הרביץ לה אף פעם, הכול שקרים, לא רצה להרביץ, ולא הרביץ. לא משך בשערות, לא שם מרפק. אם היה עושה- היה מודה מזמן ומסיים. כשעזבה לבית הוריה ביום 17.6 היה צריך להחזירה בעזרת דודו, כי לבד לא יכול להחזיר אותה. צריך מישהו מבוגר שידבר, כדי שלא היה שוב בלגאן. אם היה הולך לבד – לא היו מסכימים להחזיר אותה (פרו' עמ' 35 ש' 1-14).

לא יודע אם הייתה חוזרת מעצמה אם לא היה הולך. יש אנשים ששכנעו אותה להתלונן עליו, הם ראו שהוא רוצה להתלונן עליהם, ואמרו לה שתתלונן ותשיג אותו.

אם יש לה כאבי בטן ב- 23:30 בלילה, למה לא חיכתה לבוקר – ובמקום ללכת הביתה – רצה למשטרה להגיש תלונה.

ב-28.7 עזבה סופית. לשאלה איזה אינטרס יש להוריה להחזיק בבתם בהיריון חודש וחצי בביתם ולא יחזירו אותה אליו, ענה כי הם ידעו שיש מריבות, וחיכו לו שיבוא להחזיר אותה (שם, ש' 15-25). כל המריבות היו, בגלל הוריו שהתערבו.

היום הוא גר שנה וחצי עם אשתו, אף אחד לא מתערב, והכל בסדר (שם, ש' 26-31).

לשאלה למה המתלוננת סירבה לעשות טיפול כשנסעו לבי"ח לבצע אולטרה סאונד, ענה כי לא יודע, ורצתה ללכת הביתה. אם המתלוננת מעידה כי ביום זה כעס וצעק עליה בבי"ח, ענה שנכון, צעק וכעס. הם באו לבי"ח והיא התחילה להוריד את המכשירים ולא רצתה לעשות בדיקות. זה עצבן אותו. אם באים בלי הפניה-צריך לשלם כסף. הוא הכריח אותה לעשות את הבדיקות, ועובדה שעשו (פרו' עמ' 36 ש' 1-16).

בהודעתו במשטרה (עמ' 2 ש' 22) אמר שכשכל בני המשפחה הגיעו – המתלוננת אמרה שהוא הביא לה אגרופים לבטן ושהרג את התינוק שלה, היא אמרה לכולם שבעלה לא הרביץ לה.

לא ראה מעולם את האחות של טיפת חלב (שם, ש' 17-32). אם המתלוננת סיפרה לאחות שהוא רק לחץ לה על הבטן עם המרפקים, וגם דייקה בעניין המרפקים – איך הוא יכול לשים עליה מרפקים אם הם יושבים על המיטה? לא הרביץ לה, ולא לעובר. בנוסף, במשטרה המתלוננת מסרה כי סיפרה רק לאימא שלה שבעלה שוכב אתה בניגוד לחוק, כלומר היא לא סיפרה לאחות (פרו' עמ' 37 ש' 1-11).

בהפניה להודעת המתלוננת מיום 1.8 ש' 35 – אם היא סיפרה לאחות דברים אישיים ומביכים על יחסי המין שלהם – זה לא מביך אותו. לשאלה האם לא מביך אותו לספר שהוא מקיים עמה מין אוראלי בניגוד לרצונה, ענה כי הוא לא עשה זאת.

אולי רצתה להפטר ממנו, כי לא היה להם כסף לצאת ולקנות לה (שם, ש' 12-20).

המתלוננת אתו עכשיו, כי היא אוהבת אותו, ההורים והאחים שלה לא רוצים אותו, ובגלל זה היא עשתה מה שעשתה. היא כל הזמן רצתה אותו. כולם משקרים חוץ ממנו.

הוא מכיר את השאלון שמילאה המתלוננת (ת/6), הסנגורים הראו לו אותו. אין לו מה להגיד על התשובות שלה, ומההתחלה הכול שקר (שם, ש' 21-31). לא יודע אם רצתה לפגוע בו - אבל היא לא רצתה אותו. היא לא אמרה שהוא הרביץ לה, אנשים עזרו לה "למלא", וההורים שלה אמרו לה מה לעשות.

מאשר שרצתה לפגוע בו (פרו' עמ' 38 ש' 1-11), היא ענתה בחלק מהשאלות בשאלון "לפעמים" ובחלק ענתה בשלילה, ולא ענתה לגבי הכול "תמיד", אך בשאלון ענתה ש"תמיד". שתי התשובות חמורות. דיברה אמת כשאמרה במשטרה שלא תקף אותה ב-16.6 (שם, ש' 12-31).

האחים שלה באו אתה למשטרה ואמרו לה מה להגיד. היא לא הייתה אף פעם במשטרה, היא לא מדברת עברית.

ביום 19.1.11 היא הגיעה לבטל את התלונה, וביקשה לבטל, כי לאחר התלונה הוא ניגש לבי"ד שרעי ואמר שהוא רוצה את אשתו. הם הזמינו אותם לבי"ד ואמרו להם שיעשו סולחה. שניהם אמרו שהם לא רוצים להתגרש, ואז אמו והמתלוננת ביטלו את התלונות (פרו' עמ' 39 ש' 1-16). הם חזרו לגור יחד ושהכול בסדר. מה שאמרה באותו יום במשטרה – הוא אמת, ומה שאמרה קודם – שקר (שם, ש' 17-26).

הוא רצה שלום בית, אם המתלוננת שקרנית, זה רק בגלל הילדה שלו, אחרת לא היה עושה סולחה. אמר לאמו שתבטל את התלונות (שם, ש' 28-32).

אף אחד לא איים על המתלוננת לבטל את התלונה. כל מה שאמרה באותו יום בו ביקשה לבטל את התלונה הוא נכון (פרו' עמ' 40 ש' 1-4). ואם המתלוננת מעידה במשטרה אותו יום שכל מה שאמרה

בתלונה הראשונה זה אמת - זה שקר, היא פחדה להגיד ששיקרה כדי שלא יזמינו אותה לחקירה, והעדיפה להמשיך.

בדיון הקודם ביום 5.4 היא אמרה לו שהיא רוצה להגיד לשופטת ששיקרה, והוא אמר לה שלא תעשה זאת. לשאלה מדוע שתשקר אם יודעת שזה יפגע בו ובאה ממילא לבטל את התלונה ולמנוע פגיעה בו, ענה כי יש אנשים שאמרו לה להתלונן, והיא התחרטה.

לא אמרה לשוטר שהיא מתחרטת וששיקרה, כי אולי היו עוצרים אותה. לשאלה האם העדיפה שהוא ייעצר במקומה, ענה כי היא העידה כי פחדה שהשופטת תעצור אותה. אם השופטת תגיד שלא תעשה לה כלום- יכול להביא אותה שתעיד שהכול שקר, ולא נגע בה (שם, ש' 5-18). היא פחדה שיעשו לה בעיות על עדות שקר.

לשאלה האם עכשיו לא תעיד שהכול שקר משום שהפחד שלה ממנו גדול יותר, ענה כי אם הייתה מפחדת ממנו- לא הייתה חוזרת אליו. הוא אמר שהשתנה למרות שהעיד כי תמיד היה טוב למתלוננת, ענה כי נהיה טוב יותר. יש לו כסף, ונהייה יותר טוב.

המתלוננת לא המציאה הכול, אלא אנשים השפיעו עליה ואמרו לה מה להגיד (שם, ש' 19-32).

בחקירתו הראשונה סיפר כי בבי"ח היו צעקות והרופא רצה להזמין משטרה כי היא התחילה להוריד מכשירים. הרופא הציע לה להזמין משטרה כי הוא ראה שהוא מתווכח עם אשתו. הרופא חשב שהם רבים. היא אמרה לרופא שזה כלום, רק ויכוח (פרו' עמ' 41 ש' 1-8). לשאלה האם ייתכן כי הרופא חשב שזה ריב כי הוא צרח על המתלוננת שם, ענה כי לא צרח על אף אחד (שם, ש' 9-13).

בחקירה חוזרת הוא שאל אותה לפני כולם אם הרים עליה יד, כדי שכולם ידעו שהיא משקרת, ושידעו שלא נגע בה, ולא הרביץ לה (שם, ש' 15-19).

(2) גב' עפאף חרדאן- תושבת אור עקיבא. הילדים שלה גרים בזמר, והיא הייתה באור עקיבא באותו יום עד שעה 17:00, הגיעה לזמר ורצתה להתפלל, והתחילה לרחוץ ידיים. לפתע שמעה חלון נפתח בקומה שניה בביתו של בנה- הנאשם, ושמעה צעקות "אתה שקרן" "אני לא הלכתי לטיפת חלב" וכו'.

עלתה לקומה שנייה שם גר הנאשם לראות מה קרה, שאלה את המתלוננת מה קרה ולמה צועקים - והיא אמרה לה שהלכה לטיפת חלב ושהילד מת ואין דופק, אז היא שאלה אותה למה ומי אמר לה את זה, ופתאום הנאשם אומר לה שילכו לבי"ח לבדוק, הוא לא מאמין לה (פרו' עמ' 43 ש' 12-21).

המתלוננת צעקה בלי הפסקה, ופתאום קראה להורים שלה בטלפון. הם גרים בתוך הכפר, כ-200 מ' מהמשפחה שלה. הגיעו אחים שלה ואביה, יצאו מהרכב והשאירו את הדלתות פתוחות, עלו לבית,

תפסו את הנאשם-אחד מפה ואחד מפה, ואמרו לו "אתה גבר, אני אראה לך, אתה תשב בבית סוהר, אתה שווה כדור" (שם, ש' 22-26).

היא דחפה את הנאשם בכל הכוח שלה לחדר, וסגרה את הדלת עם מפתח – שלא ירביצו לו.

באו גם שכנים- עלא זרעי, מנא זרעי, היו הרבה שכנים ושתי המשפחות. מנא שאל את המתלוננת מול כולם אם הנאשם הרביץ לה והיא אמרה שלא הרביץ לה, ולא עשה שום דבר, רק שהוא לא מאמין לה שהלכה לטיפת חלב והתינוק אולי מת.

פתאום בא אח שלה, דחף אותה מהדלת שהחזיקה, כי רצה לפתוח את הדלת ולקחת את הנאשם, היא נפלה מהדחיפה, והנאשם לקח אותה לבי"ח (פרו' עמ' 44 ש' 1-13). הנאשם הזמין משטרה לבי"ח. לא חקרו אותה, אמרו שיטפלו בזה, ושלמחרת יגיע למשטרה.

למחרת הלכה למשטרה בחדרה למרות שלא הרגישה טוב, ושם אמרו לה ללכת למשטרה בטייבה. פתאום אחד השוטרים אמר לה שמחפשים את הנאשם מהמשטרה, והלכה עם הנאשם לתחנת טייבה (שם, ש' 14-17). הם שייכים לחדרה, ולכן הלכו לתחנת חדרה כי הם תושבי אור עקיבא, ובניה – ראמי והנאשם גרים בזמר. ראמי גר בקומה מתחת לנאשם. ראמי לא היה בבית באותו יום, הוא היה בעבודה והגיע בסוף.

הם תושבי אור עקיבא, והילדים התחתנו ואין מקום לגור שם, יש להם בית אחד. הילדים התחתנו- יש אחד ברעננה, אחד בתל אביב. הם עברו לזמר רק אחרי החתונה. היא הלכה למשטרת טייבה, חקרו אותה שם, ומסרה בדיוק מה קרה. היא אישה דתייה ולא משקרת, אפילו שהמתלוננת היא קרובת משפחה (שם, ש' 18-32).

עד היום כואב לה הראש מאז שהייתה בבי"ח, היא עומדת ונופלת. באירוע נחבלה בכל הגוף (נ/2). לשאלה מה אמרה המתלוננת כשהנאשם שאל אותה מול כולם אם הוא הרביץ לה, ענתה כי המתלוננת אמרה לא. בבי"ח היו המשפחה שלהם ומשפחת המתלוננת- אחיה ונשותיהם, אביה. לא יודעת אם הם ראו אותם, יכול להיות (פרו' עמ' 45 ש' 1-12).

בחקירה נגדית העידה כי אוהבת את ילדיה, ואישרה כי תגן עליהם אם ינסו לפגוע בהם, כמו שעשתה באירוע. מוראד, אחד האחים של המתלוננת, שתפס את הנאשם אמר לו "אתה שווה כדור אחד, את והבן שלך". מאשרת כי הוא איים גם עליה.

במשטרה אמרה את האיום עם הכדור, אם זה לא כתוב בהודעתה במשטרה אלא רק שאיימו "אתה גבר היום אתה תמות", ענתה שנכון, הם אמרו "אתה גבר, היום אתה תשב בבית סוהר" (שם, ש' 15-31).

הרבה החזיקו ורצו להוציא את הנאשם מהחדר, היא לא יודעת בדיוק מי, ופתאום נפלה על הרצפה והתעוררה בבי"ח. כשמנא שאל את המתלוננת אם הנאשם אי פעם הרביץ לה – היא ענתה בשלילה.

היא אמרה זאת במשטרה. אולי לא שאלו אותה. לשאלה כיצד מסבירה כי סיפרה במשטרה פרטים רבים שלא נשאלה עליהם, כמו שאיימו עליה, שהיא צעקה, שדחפו אותה ושנפלה והתעוררה בבי"ח, ענתה כי השוטר לא שאל אותה, אולי הוא לא רשם, היא אמרה הכול (פרו' עמ' 46 ש' 1-16).

מאשרת חתימתה בערבית על גבי ההודעה.

לשאלה למה המתלוננת הייתה צריכה לצעוק ולהזעיק את בני משפחתה אם לא קרה כלום, ענתה כי הם רבו על התינוק, היא הלכה לטיפת חלב והבחורה שם אמרה לה שלתינוק אין דופק ואולי מת, והנאשם אמר לה כי הוא לא מאמין, ושילכו לבי"ח לבדוק את זה, והמתלוננת התעצבנה.

היא שאלה את המתלוננת באותו רגע על מה הם צועקים, ולא שמעה מה היה לפני הצעקות (שם, ש' 17-30).

לא התעלפה מההתרגשות ברגע שהגיעה למקום, היא פחדה על הנאשם, כי הם כולם היו גברים והוא ילד. אם כשהגיעה לבי"ח אמרה שפנתה בעקבות התעלפות מהתרגשות, כמו שאמרו משפחתה של המתלוננת, ולא בגלל שמישהו נגע בה, ענתה שלא, ודחפו אותה (פרו' עמ' 47 ש' 1-9). אם ראמי בנה העיד במשטרה כי בני משפחת המתלוננת ניסו לתקוף את הנאשם, ענתה כי היא שמה את הנאשם בחדר וסגרה אותו שם, והם רצו להוציא אותו ולהרביץ לו, ותוך כדי כך הם דחפו אותה והיא נפלה.

אם ראמי בעדותו מסר כי היו שני מקרים של דחיפות- מישהו דחף אותה, היא התיישבה על השולחן, והכול נרגע ואז עוד פעם מישהו דחף אותה – ענתה כי ראמי היה וראה. ראמי ראה יותר ממנה, הוא צודק יותר ממנה, האירוע הזה היה קשה והיא לא התעוררה (שם, ש' 10-25). אם ראמי מסר במשטרה כי מוראד איים איומים אחרים, שישחט אותה, ענתה כי זה אותו דבר- ישחט וכדור, הכוונה שהוא ימות, זה אותו איום.

מנא הוא אח שלה, דוד של המתלוננת (שם, ש' 26-31) - ואם מנא העיד כי מוראד לא איים אלא רק קילל ואמר "אתה לא גבר" וכן העיד שהיא ישבה על כיסא ונפלה מהכיסא כשהתעלפה, ענתה כי אמר זאת כי הוא קרוב אליהם יותר. הוא לא משקר, אלא אמר ככה כי הוא לא רוצה סכסוכים. היא לא זוכרת כיסא.

עלא הוא בן דוד של הנאשם. אם גם עלא אמר שהיא ישבה על כיסא, ענתה כי היא לא זוכרת, עבר הרבה זמן. לשאלה כיצד זוכרת לספר על שאר פרטי האירוע, ענתה כי לא זוכרת מה שהיא רוצה, היא אומרת הכול, באמת.

לשאלה האם זוכרת שהמתלוננת נתנה לה בושם כדי שתתעורר לאחר שהתעלפה מההתרגשות, ענתה כי לא זוכרת כלום, היא התעוררה בבי"ח אצל הרופאה (פרו' עמ' 48 ש' 1-16).

יצוין כי הודעתה של העדה הוגשה – ת/11.

הודעתה של עפאף חרדאן במשטרה מיום 29.7.10 שעה 15:52 (ת/11)

אתמול באה למשטרת חדרה כיד להגיש תלונה על האחים של אשתו של בנה אחמד. במשטרת חדרה אמרו לה שהיא צריכה להתלונן בטייבה, בגלל שהאירוע קרה בזמר, אז הגיעה היום להגיש תלונה.

היא גרה באור עקיבא, ובניה אחמד (הנאשם) וראמי -גרים באותו בניין. אתמול נסעה לזמר לבנים שלה, והגיעה בשעה 17:00. נכנסה לבית של ראמי, בקומה הראשונה. הוא לא היה בבית והיא הייתה עם אשתו היבא.

הנאשם גר בקומה השנייה. פתאום שמעה חלון גדול נפתח מהבית של הנאשם. שמעה צעקות של מרוות, אשתו של הנאשם, "אתה שקרן, אתה רמאי, אני הלכתי לבחורה והיא אמרה לי אין דופק ואין תינוק". היא קראה להורים שלה בטלפון. אחרי 2 דקות פתאום הגיעו 5 גברים לבית של הנאשם, והתחילו להגיד לו "אתה גבר? היום אתה תמות, בוא איתי לטיפת חלב, ואם הילד מת – אתה תמות היום". אחרי שהתחילו הצעקות, היא כבר עלתה לדירה שלהם ושאלה אותם מה קרה, ואשתו של הנאשם אמרה לה שהיא הלכה לטיפת חלב לבדוק את ההיריון, ואמרו לה שאין דופק, והנאשם לא מאמין לה ורוצה שהם ילכו לבי"ח והיא לא רוצה. גם ההורים של מרוות הגיעו. היא עצמה פחדה על הנאשם כי הוא ילד והם 4 גברים, אז היא דחפה את הנאשם לחדר ונעלה עם מפתח. התחילה לדבר איתם ולשאול מה הם רוצים. הם דחפו אותה כי רצו לפתוח את הדלת ולהוציא את הנאשם מהחדר. אחרי שדחפו אותה, היא נפלה והתעוררה בבי"ח (מציגה מכתב שחרור מבי"ח הלל יפה). חזרה בלילה מבי"ח, בלילה הייתה בבית, ובבוקר הלכה למשטרה ואמרו לה לבוא לטייבה. חיכתה לנאשם, והוא בא ולקח אותה למשטרת טייבה.

לשאלה מה עשתה כששמעה את חלון ביתו של הנאשם נפתח, ענתה כי שטפה ידיים ורגליים לפני תפילה.

לשאלה כיצד שמעה את החלון נפתח אם בית הנאשם הוא בקומה השנייה והיא הייתה בקומה ראשונה, ענתה כי הייתה בחצר, שטפה ידיים, ואז שמעה את החלון נפתח. הסתכלה למעלה וראתה שמרוות פתחה את החלון והתחילה לצעוק כשהיא מחזיקה טלפון ביד. לשאלה מיהם האנשים שהגיעו לבית הנאשם, ענתה כי בהתחלה בא מוראד אח של מרוות, ואחרי דקה הגיע אח נוסף אשרף, ואמג'ד עם אבא שלה-גאלב.

מוראד תפס את הנאשם בצוואר ואמר לו שהיום הוא ימות. אבא שלה גאלב, תפס את הנאשם מאחורה ואמר לו שיראה לו שהוא גבר, והלילה ישן בבית סוהר. אשרף ואמג'ד עשו אותו דבר, וכולם איימו על הנאשם, אמרו שהוא לא גבר, ושהוא ימות. לא ראתה מי דחף אותה, כי כולם דחפו. לא ראתה מי הפיל אותה על הרצפה. נגרמו לה חבלות בראש, בכתפיים ובגב כמו שמופיע במסמכים

הרפואיים שהציגה. לשאלה האם היו עדים לאירוע, ענתה שכן – באו שכנים. השכן מנא זרעי בא ראשון אחרי ששמע צעקות, ואחרי זה בא בנו עלא. לאחר מכן הגיעו ראמי בנה, ועוד שכנים, אבל היא נפלה ולא ראתה. השכנים באו מיד. הם ראו שמרביצים לה ולנאשם. לא יודעת מספרי טלפון שלהם. הם שכנים שגם קרובי משפחה שלה ושל מרוות, כי היא ומרוות קרובות משפחה. אבא שלה ואביה של מרוות הם בני דודים.

לגבי היבא אשתו של ראמי ואם ראתה מה שקרה – בהתחלה היא לא עלתה למעלה כי התביישה מגברים, ואולי עלתה בסוף. לא ראתה אם לנאשם נגרמו חבלות. לשאלה מה סיפרה בבי"ח כשהגיעה לשם, ענתה כי היא לא התעוררה, ונתנו לה הרבה סריקות, לאחר מכן הגיעה רופאה ושאלה מה קרה, והנאשם סיפר לה שיהיה סכסוך במשפחה, דחפו אותה, והיא נפלה. היא לא סיפרה כלום לרופאים שבדקו אותה.

אם במכתב שחרור מבי"ח כתוב כי התעלפה בגלל התרגשות ולא כתוב כלום על שדחפו אותה – ענתה כי היא לא יודעת.

בזמן האירוע שאלה את מרוות על מה הסכסוך, והיא סיפרה לה בצעקות שאין דופק לתינוק והנאשם לא מאמין לה, ואז הוריה הגיעו.

אם מרוות טוענת כי היא אמרה לה שהתינוק לא מהנאשם, ומרוות נשבעה בקוראן שהתינוק מהנאשם ואז היא התעלפה, ענתה כי מרוות שקרנית.

הסיפור לא היה של מי התינוק אלא אם התינוק חי או מת. לשאלה איך היחסים בין מרוות לנאשם, ענתה כי מרוות לא מכבדת אותו, לא שומעת לו, לא מטפלת בו כמו שצריך ולא מתייחסת אליו. לשאלה למה מרוות הייתה בבית הוריה כמעט חודש, ענתה כי היא סתם עזבה את הבית, וגם אתמול

באו ולקחו אותה. הנאשם לא הרביץ לה, והיא סתם רוצה להכניס אותו לכלא. עכשיו נשים יודעות מהתקשורת שאם מתלוננים על הבעל אז באים למשטרה ושמים אותו בבית סוהר. לא יודעת מה הטלפון של ראמי. הנאשם לקח אותה לבי"ח אתמול. לשאלה איך הגיעה משפחתה של מרוות לביתם, ענתה כי הם גרים לא רחוק, ובאו כל אחד ברכבו. לשאלה איפה הנאשם עכשיו, ענתה כי לא רצה לבוא לחקירה לבד, והלך לעו"ד. לשאלה האם הנאשם תקף את מרוות, ענתה שנשבעת שבכלל לא.

לשאלה למה הוא מפחד לבוא למשטרה לבד, בלי עו"ד אם לא עשה כלום, ענתה כי היום בבוקר הנאשם בא אתה למשטרת חדרה ושם אמר לו שוטר שיסבכו אותו בחקירה ושיבוא עם עו"ד כי לא יודעים על מה אשתו התלוננה. עורך הדין שמטפל במשפחה הפנה את הנאשם לעו"ד אחר בנתניה בשם ודים רושל.

הנאשם לא קיבל הזמנה מהמשטרה, רק השוטר בחדרה אמר לו.

בחקירה חוזרת העידה כי מנא ועלא זרעי הם קרובים שלה ושל המתלוננת- כולם משפחה. לשאלה למה הם לא רצו להעיד בבימ"ש, ענתה כדי שלא יהיה סכסוך, ובני המשפחה יכעסו עליהם.

לשאלה כיצד יודעת שהם לא רצו להעיד, ענתה כי הנאשם ביקש מהם להגיע לבימ"ש והם סירבו ואמרו לו שהם השלימו, ועכשיו יש לו ילד והכול בסדר אז אין צורך להחזיר את הסכסוך.

הם אמרו שהם מפחדים שהמשפחה של המתלוננת שוב יכעסו עליהם.

הם עשו שלום בית, המתלוננת חזרה לנאשם לאחר שאנשים התערבו, והכול בסדר (פרו' עמ' 48 ש' 18-26).

6. כן הוגשו:

דו"ח קצין ממונה בתחנת טייבה מיום 29.7.10 שעה 17:17 (נ/1)

האשמות: תקיפת בן זוג, ובעילה שלא בהסכמה חופשית.

לאחר שמיעת העובדות מפי הרס"ר אורלי שרגא ולאחר עיון בחומר החקירה, שוכנע בקיומו של יסוד סביר כי החשוד (הנאשם) ביצע עבירה של אלימות במשפחה + בעילה שלא בהסכמה והחליט לעצור אותו בגין שיבוש הלכי חקירה, סיכון בטחונו של אדם וצורך בהליכי חקירה.

תעודה רפואית של עפאף חרדאן מחדר מיון מיום 28.7.10 שעה 18:38 (נ/2)

7. דיון ומסקנות

א. לאחר שנדרשתי למכלול הראיות שהובאו בפני, נותר ספק בליבי שלא הוסר באשר לאחריותו של הנאשם באשר למיוחס לו בכתב האישום.

לא יכולתי להעדיף את גרסת התביעה על פי כלל ראיותיה – על פני גרסת הנאשם וכעולה מראיותיו.

לפיכך – לא עמדה התביעה בנטל הוכחות המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר.

1. על פי גרסתה של ע"ת/1 , המתלוננת – מעדותה ומכלל הודעותיה שהוגשו על רקע עוינותה, כפי שיפורט להלן- עלה כי התחתנה עם הנאשם ב- 8.5.10, ובהיותם זוג צעיר התנהלו באופן בוסרי, הרבו לריב ולהתווכח, היו לחוצים, וב- 17.6.10 (לאחר שב- 16.6.10 לקחה הנאשם לביה"ח בשל קוצר נשימה) אף נפגעה מחמותה, שאמרה לה שהיא חולה במחלת הנפילה וביקשה מאביה שייקחה לבדיקה, היא

בכתה, הרגישה שלא בטוב, נלקחה לרופא, ומשם לבית הוריה למשך חודש – עד ליום 17.7.10.

המתלוננת תיארה את השתלשלות האירועים שהביאו לעזיבתה את ביתה כנ"ל בת/9 – ש' 20-7, ורק כשבא הנאשם לקחתה – שבה לביתם המשותף.

המתלוננת תארה בעדותה כי הנאשם צעק עליה, והיה עצבני, וגם ע"ת/2 (אבי המתלוננת) תיאר בעדותו כי בני הזוג צעקו אחד על השני, ההתחלה הייתה קשה, לא סבלו האחד את השנייה – והיו להם חובות ולחץ כספי.

אמה של המתלוננת ציינה בהודעתה מיום 30.7.10 (ת/4) את שסיפרה לה בתה, וטענותיה כלפי הנאשם – המביא סרטים כחולים ורוצה לבצע את שרואים בהם, שבתה בוכה כל הזמן, שהנאשם רוצה לקיים עמה כל יום יחסי מין כמה פעמים, אך לא ציינה כי קיים איתה יחסי מין בכוח או כי איים עליה, היא לא ראתה עליה סימני חבלה, ולא זוכרת מתי, אך סיפרה לה שהנאשם נתן לה פעם אחת מכה בבטן בידו, לא משהו חזק (עמ' 2 ש' 21-20).

על רקע התנהלות זו של הנאשם והמתלוננת ציינה זו בהודעתה הראשונה במשטרה מיום 28.7.10 שעה 23:13 (ת/8) על האירועים המפורטים בכתב האישום – מיום 25.7.10 ו- 26.7.10.

בהמשך מסרה הודעות נוספות – ת/9 (מיום 1.8.10) ות/10 (מיום 18.1.11).

על אלימותו הנטענת של הנאשם כלפיה סיפרה המתלוננת לראשונה לאחות טיפת חלב – ע"ת/3 אצלה ביקרה באותו יום (28.7.10) בשעות הבוקר, לרישום הריון ראשון שנקבע כתור שגרתי מראש, והתלוננה על כאבי בטן וצריבה במתן שתן.

בהיותה נסערת ומפוחדת (על פי עדותה של ע"ת/3)– סיפרה לה המתלוננת שהינה סובלת מאלימות, לחץ במרפקים ע"י בעלה – בבטנה, וקיום יחסי מין בכוח ובדרכים לא מקובלות, וכי חושבת שעוברה מת.

בחינת גרסאותיה של המתלוננת על פי הראיות כנ"ל מעלה תמיהות רבות הפוגמות במהימנותה ומשקל גרסתה:

(1) על פי הודעתה של המתלוננת ת/8 – מלבד הישענותו של הנאשם על בטנה במרפקיו ותפיסת בטנה – לא היו מקרים נוספים שתקף אותה (עמ' 2 ש' 43-41)

גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה בתחילת הודעתה כי הנאשם גם אחז בשערות ראשה ב- 26.7.10 על רקע סירובה לשכב עמו בדרך בה ביקש (עמ' 1 ש' 18-14).

גם לאחות טיפת חלב (ע"ת/3) לא סיפרה המתלוננת על כך, כמו גם לא ציינה כאב או חבלה בהתאם בראשה.

דבריה אלו לא מתיישבים עם טענתה של המתלוננת בפני אחות טיפת חלב (ע"ת/3) כי הנאשם תקף אותה לפעמים ואיים עליה (ת/6) - ללא מתן הסבר לסתירה זו בעדותה.

(2) המתלוננת ציינה בעדותה כי סיפרה לאמה על המכות בבטן מהנאשם (עמ' 7 ש' 27), ולאחר מכן גם לאביה (ש' 30).

בהמשך – ציינה כי כשקראה לאביה ביום 28.7.10 לבוא לביתם – סיפרה לו שרבה עם הנאשם, שהיה ויכוח, וימצא פתרון. היא לא סיפרה לאביה שהנאשם היכה אותה בבטנה, אלא רק לאמה (עמ' 8 ש' 5-1).

תמוהה העובדה כי המתלוננת לא סיפרה לאביה על שהוכתה, כשאמה אף לא זוכרת מתי (וכמובן- בהקשר האירועים בכתב האישום) אמרה לה בתה כי הותקפה כנ"ל.

אביה של המתלוננת ציין בהודעתו מיום 29.7.10 (ת/3) כי המתלוננת אמרה לו בהגעתו לבתה כי הנאשם נתן לה מכות בבטנה, כשבעדותו ציין כי התקשרה אליו כשהם רבים וצועקים אחד על השני.

אין ספק כי שינוי גרסאות אלו פוגמים במהימנות המתלוננת כשלא ברור מי שמע ממנה ומתי קודם ל- 28.7.10 על תקיפתה/איומים כלפיה.

(3) שינוי הגרסאות בנוגע למועד הבאת דבר תקיפתה של המתלוננת ע"י הנאשם להוריה או מי מהם, מתיישבים גם עם השיהוי בהגשת תלונתה של המתלוננת במשטרה באופן הפוגם במהימנותה ומשקל גרסתה.

אם כאבה בטנה של המתלוננת על רקע תקיפתה ע"י הנאשם – כבר ב- 25.7.10 – מדוע לא הלכה לטיפול רפואי באופן מיידי? מדוע לא התלוננה באופן מיידי להוריה או מי ממשפחתה, או הלכה אליהם – כפי שעשתה בעבר, ובמיוחד נוכח הריון ראשון והלחץ המובן ממנו?

בהודעתה ת/8 ציינה כי לא רצתה בעיות, רצתה לחיות בשקט, לא התחתנה בשביל להתגרש, פחדה להתגרש ומפחדת מהנאשם ומאחיו – אך אין באלה כדי למנוע ממנה להידרש לעזרת משפחתה כפי שעשתה בעבר, על דבר של מה בכך, כשעזבה את ביתה לביתם לחודש שלם (!).

כן ציינה בפני ע"ת/3 כי היא רוצה לחיות – ולכן שתקה עד שבאה אליה – אך בעצמה ציינה כי הנאשם לא תקפה קודם לכן, וגם אחיו לא תקפו אותה קודם (ת/8 – ש' 64-63).

למה, אם כן, חששה/פחדה לחייה? בכך יש גם גוזמה הפוגמת במהימנותה.

המתלוננת מוסרת הודעתה במשטרה רק בהמשך, ועל רקע אירוע אלים שהתרחש בביתה, לאחר שקראה לאביה והגיעו גם אחיה, כעולה גם מעדויות הנאשם ואמו (ע"ה/2) – וגם בהודעותיהם.

על פי הנטען כנ"ל – בהגיע בני משפחת המתלוננת לביתה לאחר שהזעיקה אותם נוכח ממצאיה של ע"ת/3 - דחפה אמו של הנאשם את הנאשם לחדר כדי שלא יתקיפוהו, דחפו אותה, היא נפלה והתעוררה בבי"ח (נ/2).

המתלוננת עצמה מטשטשת התרחשות אלימה זו – אך לא הובאו בפני עדויותיהם של עדים רבים לאירוע שהגיעו לביתם כעולה מהודעת המתלוננת בעצמה (ת/8) – לרבות שלושת אחיה, אחי הנאשם (ראמי), שכנים – שיוכלו לשפוך אור על האירועים, נוכח הכחשת המתלוננת באשר לטענה זו.

אבי המתלוננת ציין בהודעתו (ת/3) כי בניו לא איימו על הנאשם, ואמו סגרה אותו בחדרו.

הנאשם ציין בעדותו כי התלונה נגדו הוגשה כי משפחת המתלוננת ראתה שדיבר עם שוטרים בביה"ח (עמ' 24 ש' 29-31) – ועל כן יכול והשיהוי בהגשת התלונה נגדו אכן כרוך בטענה זו.

מחדל החקירה בנוגע לאיסוף גרסאות הנוכחים במקום – מעצים את התמיהה שבשיהוי בהגשת התלונה ע"י המתלוננת, כנ"ל.

(4) המתלוננת אף לא סיפרה לאמה על קיום יחסי מין שלא בדרך הטבע על פי בקשת הנאשם ממנה, או קיום יחסים שלא בהסכמתה – והדבר נולד רק בדבריה לע"ת/3.

גם בנוגע לעובדה זו – משתנה גרסתה של המתלוננת – כשניסתה להשחיר את הנאשם כשציינה בהודעתה ת/8 כי הנאשם שכב עמה ללא הסכמתה ובכוח, הוריד בגדיה ותפסה בידיה. בת/9 ציינה כי זה לא היה בכוח אלא בניגוד לרצונה – כשהיא הייתה עייפה, ושכבה עמו למרות זאת.

הפרזתה זו של המתלוננת, בניסיונה להשחיר את הנאשם והפללתו בעבירה חמורה – פוגמת במהימנות גרסתה.

(5) לא נראו חבלות על המתלוננת- גם על פי אימה – וגם כעולה מתעודות רפואיות שהוגשו (ת/1).

סופו של דבר, הותירה עדות המתלוננת, שהייתה גם עוינת – רושם בדבר היותה מבולבלת ומבוהלת בנישואיה הטריים ונוכח הריונה הראשון – כשברי גם כי מעורבותם של בני משפחה משני הצדדים אינם מסייעים לבני הזוג ליישב בעיותיהם בעצמם.

בנסיבות אלה – מסרה המתלוננת גרסה כבושה, ללא הסבר מניח את הדעת, על רקע חששה להריונה, כשגם דבריה בפני ע"ת/3 לא תאמו גרסאות אחרות, כפי שפורט כנ"ל – ובאופן שפגם באופן משמעותי במהימנות ומשקל גרסתה.

ג. גרסת הנאשם בהודעתו ובעדותו הייתה עקבית בהכחשתו את האירועים והעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לא מצאתי בגרסת הנאשם סתירות או פירכות משמעותיות הפוגמות במהימנותו. הנאשם פרט את הנסיבות בהן חששה המתלוננת לשלום ההיריון, קראה להוריה, ובהמשך לאירוע בביתם – נדרש להבאת אמו לביה"ח, ואחריו הוגשה נגדו התלונה.

הנאשם אף לא מאשים את המתלוננת כי העובר אינו שלו, למרות טענות אמו כלפיה.

בנסיבות אלה – נותרה גרסת המתלוננת תלויה על בלימה, ולא יכולתי להעדיף גרסה אחת על רעותה.

1. לפיכך – החלטתי לזכות הנאשם מחמת הספק מהמיוחס לו בכתב האישום.

9. זכות ערעור תוך 45 יום.

עותק ישלח לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ג , 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים, בלשכתי

חתימה

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג , 17 פברואר 2013, במעמד הצדדים