1. מבוא:

תביעה לסילוק יד וכן לסעד הצהרתי שהוגשה על ידי קיבוץ געש, אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "הקיבוץ") כנגד חברת פ.ט. להשקעות בע"מ וחברת גולף געש שותפות מוגבלת לפינויי הנתבעות ממתחם מגרש הגולף וכן מועדון מבנה הגולף המצוי בשטח הקיבוץ (להלן: "מתחם הגולף") ולהצהרה שההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 31.1.99 (להלן: "ההסכם") הגיע לסיומו.

מנגד הוגשה תביעה שכנגד להצהרה שהקיבוץ הפר ההסכם בין הצדדים ולאכיפתו של ההסכם

רקע עובדתי:

1. הקיבוץ הינו בעל הזכויות לחכירה לדורות בחלקה 5 גוש 7995 ובחלקות 38-40 בגוש 7711 (להלן: "המקרקעין") שהן חלקות בבעלות מנהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") בהתאם לחוזה חכירה מיום 1.1.98.

הנתבעת פ.ט.פ הינה חברה להשקעות העוסקת יחד עם נתבעת מס' 2 – גולף געש שותפות מוגבלת בהפעלת מועדון גולף במקרקעין בהתאם להסכם שבין הצדדים.

ביום 13.1.99 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו העמיד הקיבוץ לרשות הנתבעת מס' 1 שטח בן כ- 120 דונם לצורך הקמת וניהול מועדון בו יערכו משחקי גולף (ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה). כן העמיד הקיבוץ שטח נוסף במבנה שישמש את המועדון לצורך קבלת קהל משרדים ואחסנת ציוד.

ביום 19.12.01 התקשרו הנתבעות מס' 1ו 2 עם הקיבוץ בתוספת להסכם , במסגרתה נקבע שלמקרקעין שהוקצו לנתבעות עפ"י ההסכם יתווספו 58 דונם נוספים (העתק התוספת צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

1. טענות התובעת:

בהתאם לסעיף 7.2 להסכם הוסכם בין הצדדים שבמידה ועל פי דרישת מנהל מקרקעי המתחם יכללו במסגרת הדונמים שהוקצו לקיבוץ על ידי המנהל למטרה שאינה חקלאית, ובמידה והשטח הכולל אותו מבקש הקיבוץ לנצל למטרה שאינה חקלאית, יעלה על המכסה המרבית שהקצה המנהל לקיבוץ יבוא הסכם זה לסיומו.

בהחלטת מועצת המינהל מס' 717 נקבע שמכסת הקרקע בה רשאי הקיבוץ לעשות שימוש למטרת "מפעל" כהגדרתו בחוזה החכירה לא תעלה על 250 דונם.

4. ביום 4.2.03 התקבלה החלטה מס' 949 במועצת המנהל במסגרתה נקבע שמכסת המקרקעין שתוקצה לקיבוצים ומושבים במרכז הארץ עליהם נמנה הקיבוץ למטרה שאינה חקלאית לרבות "מפעל" לא תעלה על 75 דונם.

החלטה זו תוקנה בהחלטה מס' 1163 מיום 9.9.08 של מועצת המנהל לפיה מכסת הקרקע לא תעלה על 60 דונם.

במהלך שנת 2008 הודיע המנהל לתובע שסך השטחים שנעשה בהם שימוש למטרה שאינה חקלאית הכולל הן את שטחי המתחם והן שטחים נוספים עולה על המכסה המותרת ולכן נדרש הקיבוץ להתאים את השימוש שנעשה במקרקעין להחלטות מועצת המנהל.

בהתאם לסעיף 7.2 להסכם הודיע הקיבוץ לב"כ הנתבעות שההסכם בא לסיומו.

הקיבוץ במשך תקופה ארוכה ניסה להגיע להסכמות עם המנהל שכן רצונו היה בהמשך פעילות הנתבעות במתחם. בסופו של יום נחתם הסכם פשרה עם המנהל אשר הוגש לאישורו של בית המשפט ביום 19.11.09 לפיו הקיבוץ מתחייב להפסיק הפעלת מועדון הגולף ביום 19.11.10. (העתק הסכם הפשרה צורף כנספח ז לכתב התביעה).

הקיבוץ הודיע לנתבעות שיהיה עליהן להפסיק הפעילות ומשלא עשו כן הוגשה תביעה זו.

באשר לתביעה שכנגד טען הקיבוץ שפעל כשורה בהסכם שבין הצדדים. הוראות ההסכם חייבו אותו להביא את ההסכם עם הנתבעות לכלל סיום. הקיבוץ לא הציג כל מצג שווא /או מצג כוזב בפני הנתבעות.

5. טענות הנתבעות:

בהתאם לסעיף 5.1 להסכם היה על הקיבוץ לפעול אצל המנהל ואצל הרשויות הסטוטוריות לאישור תב"ע חדשה ו/או לאישורים לשימוש חורג של המתחם אולם הקיבוץ לא עשה כן ומשכך אינו יכול להתלות בסעיף 7.2 להסכם.

כן בהתאם לסעיף 18 להסכם על הקיבוץ להעביר הפרויקט לשטח חלופי.

הקיבוץ הוא שהפר התחייבויותיו בהתאם להסכם.

בהתאם להחלטה 1163 של מועצת המנהל יכול היה הקיבוץ לפעול ולהסדיר השימוש החורג.

החלק הארי מהמתחם מהווה מתחם לגידול דשא שהוא גידול חקלאי ואינו נכנס להגדרת "מפעל" כהגדרתו בהחלטות המנהל. השטח הינו שטח חקלאי.

הקיבוץ הוא שהפר ההסכם, פעל בחוסר תום לב, ובתרמית.

6. ההליכים בין הצדדים:

במהלך השנים נעשו ניסיונות כנים בין הצדדים להגיע להסכמות אשר יוכלו לקבל את אישור המנהל, ואף נוהל הליך גישור, אולם בסופו של יום לא הצליחו הצדדים להגיע לכלל הסכם והתנהל הליך הוכחות במסגרתו נחקר מר ערד סלוצקי מטעם התובע וכן מר אליעזר פלג מטעם הנתבעות.

כן הוברר שהנתבעות פינו את שטח המועדון עצמו וכיום למעשה מחזיקות בשטח מגרשי הגולף ללא המבנים.

כן בית המשפט שוכנע שקיים אינטרס ברור של שני הצדדים גם יחד להמשך הישארות הנתבעות במקרקעין.

מספר ימים טרם הדיון ביקש אף איגוד הגולף להצטרף כצד להליך זה לאור החשיבות המכרעת של פסק הדין על שחקני הגולף בארץ המשחקים במתחם זה. מאחר והאיגוד אינו חלק מההסכם ומאחר והתביעה נפתחה בשנת 2010 , אולם הבקשה הוגשה בשנת 2015 מועד קצר טרם מועד ההוכחות הוגשה הבקשה – נדחתה הבקשה.

7. דיון והכרעה:

ההסכם שנחתם בין הצדדים:

חשיבות רבה קיימת לסעיף 7.2 להסכם הקובע:

"תנאי עיקרי ויסודי להתקשרות עפ"י הסכם זה הוא שהשטח של מקרקעי המתחם לא יכלל במכסת 250 הדונם (או כל שטח מוקטן או מוגדל) לצורך הקמת מפעל במסגרת החלטה 717 א החלטה שתחליף אותה.

מוסכם, כי אם ממ"י ידרוש להכליל את שטחם של מקרקעי המתחם במכסה כאמור, כי אז, כל עוד הקיבוץ לא ניצל מתוך המכסה המוקצבת לו ע"י ממ"י כאמור שטח העולה על 250 דונם כולל שטח מקרקעי המתחם, לא יוקטן שטחם של מקרקעי המתחם. עלה השטח הכולל אותו מבקש הקיבוץ לנצל כאמור על 250 דונם כאמור (המתחם+השטח הנוסף) – יבוא הסכם זה לסיומו, אלא אם כן הסכימה החברה להקטנת השטח של מקרקעי המתחם בשטח השווה בגודלו לעליה כאמור.

הובא ההסכם לסיומו או הוקטן שטח מקרקעי המתחם, הכל כאמור בסעיף 7.2 זה לעיל, לא תהא לאף אחד מהצדדים כל טענה או דרישה כלפי משנהו בענין."

8. הסעיף קובע באופן מפורש שאינו משתמש לשתי פנים שבמידה ועל פי דרישת המנהל מקרקעי המתחם יכללו במכסת הדונמים שהוקצו לקיבוץ למטרה שאינה חקלאית, ובמידה והשטח הכולל אותו מבקש הקיבוץ לנצל למטרה שאינה חקלאית, דהיינו שטח המתחם וכן שטחי מקרקעין נוספים המשמשים את הקיבוץ למטרה שאינה חקלאית יעלה על המכסה המרבית שהקצה המיהל לקיבוץ למטרה זו- יבוא הסכם זה לסיומו מבלי שלמי מהצדדים תהא טענה בקשר לכך.

9. הוכח שבעת חתימת ההסכם היה ידוע לצדדים שהמנהל אישר שמכסת הקרקע בה רשאי הקיבוץ לעשות שימוש למטרה שאינה חקלאית עולה על השטח שנמסר לנתבעות. רק ביום 4.2.03 בהחלטה 717 של מועצת המנהל שונה השטח לשטח של 75 דונם בלבד הקטן משטח המתחם. לא הוכח בפני שנציגי הקיבוץ ידעו קודם להחלטה זו שאכן יצומצמו השטחים, או שבעת ניהול המו"מ בין הצדדים היתה ידועה עובדה זו.

10. כן הוכח שהמנהל הודיע לקיבוץ שעליו להתאים את השימוש שנעשה במקרקעין לאמור בהחלטות מועצת המנהל במכתב מיום 10.11.08 (נספח ה').

11. עובדה היא שהקיבוץ עד אותה שנה לא פעל כנגד הנתבעות ולא הודיע להן על ביטול ההסכם. מהמסמכים שהוצגו ואף מעדות מר סלוצקי עלה שהקיבוץ עשה ככל יכולתו על מנת להגיע להסכמות עם המנהל שיתירו המשך ההסכם בין הצדדים. כך התקיימו פגישות רבות עם גורמים שונים (ראה נספחים ח' וט' לתצהיר סלוצקי)

כן ראה עדות סלוצקי עמ' 14 שורות 18-23.

מהמסמכים שהוצגו בפני עולה שהקיבוץ ניהל מגעים ממושכים מול המנהל וגורמים נוספים במטרה לאפשר המשך הפעילות של הנתבעות במתחם –

כך ראה מכתב הקיבוץ למנהל מחוז מרכז במנהל מיום 18.2.09 (נספח ח' לתצהיר מר סלוצקי בתביעה שכנגד). סיכום דיון בין נציגי המנהל לקיבוץ מיום 31.5.09 (נספח ט'). מכתב מיום 11.1.09 שם דווח על פעילות מטעם הקיבוץ להחרגת המתחם ממכסת השטחים הלא חקלאים שהוקצו לקיבוץ (נספח ט').

מכאן למדה אני שהקיבוץ פעל נמרצות מול המנהל להסדרת הנושא, והעובדה שלא הודיע משנת 2003 לנתבעות אינה יכולה לעמוד לו לרועץ . הנתבעות צריכות להודות לתובע שלא פעל מידית לפינוין אלא ניסה קודם לכן להגיע להסדרים שונים עם המנהל . כן אין מחלוקת שהנתבעות ידעו על דרישת המנהל.

כן הוכח בפני שהקיבוץ שיתף ועדכן את נציגי הנתבעות במגעים אלה . (ראה סעיף 30 לתצהיר סלוצקי).

12. השימוש שנעשה במתחם:

האם השימוש שעושות הנתבעות במתחם הינו שימוש חקלאי? איני סבורה כך, אומנם המתחם הינו מגרשי דשא, אולם הוא משמש כמגרש גולף . מר אליעזר פלג העיד שהחברים משלמים דמי חבר, כן משתמשים מזדמנים משלמים אף הם. במקום קיימת חנות.

זאת ועוד, המנהל אינו סובר כלל ועיקר שהשימוש שנעשה בשטח הינו שימוש חקלאי. סעיף 7.2 להסכם קובע ששאלת ניצול מכסת השטחים המוקצים לקיבוץ למטרה שאינה חקלאית תקבע בהתאם לעמדת המנהל. כאשר המנהל אינו סבור שהשימוש שנעשה במתחם הינו שימוש חקלאי, אי יש לפעול בהתאם לסעיף ולסיים ההסכם.

לא הוכח בפני שהצדדים קבעו שבסיטואציה מסוימת הנתבעות תוכלנה לעשות שימוש במתחם בניגוד לעמדת המנהל שהוא נציג בעלי המקרקעין.

13. יש להבחין בין היחסים שבין המינהל לבין געש על פי חוזה החכירה, במסגרתם השימוש המותר במקרקעין המוחכרים למטרה שאינה חקלאית נקבע על פי הוראות חוזה החכירה, לבין היעוד התכנוני של הקרקע הנקבע לפי התוכניות החלות על המקרקעין והחלטות מוסדות התיכנון. מבחינה תכנונית אין דבר בטענה שהשימוש בהינו חקלאי וזו אינה עמדת מוסדות התכנון.

ועדת המשנה לעררים הביעה בהחלטתה בערר עמדה לפיה יש להוסיף לחש 18/8 תנאי האוסר על שימוש עסקי במתחם (סעיף 234 להחלטה) וקבעה שאין אפשרות לקיים שימוש של חניה במתחם הגולף.(סעיף 247 להחלטה).

14. זאת ועוד, ביום 20.11.14 ניתנה החלטת הועדה המחוזית בנוגע לתוכנית חש/8/ 18 כאשר בהחלטה זו נקבע שהוועד רואה קושי של ממש בקביעת ועדת המשנה לעררים לפיה שימוש הגולף הוא שימוש חקלאי. לאור זאת קבעה הועדה שלא ניתן לראות בגידול דשא לצרכי גולף כשימוש חקלאי הדרוש במישרין ולכן דחתה הועדה המחוזית את השימוש המבוקש במגרש לצרכי גולף.

15. טוענות הנתבעות שהמנהל לא הגיש כל תביעה כנגד הקיבוץ באשר לשטח המתחם ועל כן לא היה כל מקום לסיום ההסכם. נכונה העובדה שהמנהל הגיש כנגד הקיבוץ תביעות באשר לשטחי מקרקעין אחרים אולם לא באשר לשטח המתחם, אולם עדיין בהתאם להסכם זכותו של התובע היתה להודיע לנתבעות על סיום ההסכם.

16. יתרה מכך, מהמסמכים שהוצגו בפני עלה שלאחר שהתנהלו בין הקיבוץ למנהל מגעים ממושכים הגיעו הם לכלל הסדר ביום 19.11.09 לפיו תופסק הפעילות במתחם בעוד כשנה. (הסכם צורף כנספח י'). האם היה על הקיבוץ לצרף הנתבעות למגעים אלה? איני סבורה כך, הסכם החכירה הינו בין הקיבוץ למנהל ודרישת המנהל הופנתה לקיבוץ. לא חלה כל חובה על הקיבוץ לצרף הנתבעות.

הנתבעות מסתמכות על סעיף 7.3 להסכם אולם עיון בו מעלה שהוא מתייחס למצב בו קיים הליך משפטי כנגד הקיבוץ באשר למתחם ואז זכות הנתבעות להצטרף להליך. כאן כפי שהוכח בפני לא הוגש כל הליך משפטי ע"י המנהל באשר למתחם זה, ומשכך לא הפר הקיבוץ הסעיף כאשר בחר להגיע להסכם עם המנהל.

אציין עוד שבהתאם להסכם ניתנה לנתבעות ארכה לפינוי המתחם עד לסוף שנת 2010, כאשר החלטת מועצת המנהל כפי שפורטה לעיל ניתנה כבר בשנת 2003, דהיינו, הנתבעות המשיכו להחזיק במתחם עוד שנים רבות לאחר ההחלטה, דבר המצביע על כך שהקיבוץ אכן עשה ככל שביכולתו לפעול לצורך השארות הנתבעות במתחם.

כן אציין שמצויים אנו כיום בשנת 2016, דהיינו, הנתבעות המשיכו להשתמש ולהחזיק במתחם פרק זמן ניכר לאחר מתן ההחלטה.

17. פעילות הקיבוץ להשגת ההיתר :

טוענות הנתבעות שבהתאם להסכם הקיבוץ היה מחויב לפעול למען השגת היתר לשימוש חורג אולם הוא לא עשה כן.

בהתאם לסעיף 5.1.5 להסכם הקיבוץ התחייב לפעול אצל המנהל והרשויות תוך שיתוף פעולה עם החברה לקבלת אישורים לשימוש חורג למקרקעין.

בהתאם לסעיף 7.1 להסכם הקיבוץ התחייב לאפשר לחברה לנהל הפרויקט בין בדרך של השארת השטח בייעודו הנוכחי ו/או שימוש חורג ו/או שינוי יעוד. בהתאם לסעיף 8.2 להסכם על הקיבוץ לפעול לקבלת אישורים לשימוש חורג.

בסמוך למועד חתימת ההסכם הקיבוץ הגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג. הבקשה אושרה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון ביום 18.4.99 וביום 23.2.03 ניתן היתר לשימוש חורג במבנה לתקופה של שנתיים. (העתק ההחלטה והיתר צורף כנספח א' לתצהיר שהוגש בתביעה שכנגד על ידי מר סלוצקי).

בסמוך לפקיעת תוקף ההיתר הגיש הקיבוץ בקשה נוספת אשר אף היא אושרה על ידי הועדה המקומית ביום 8.5.05 (נספח ב'). בגין החלטה זו הוגש ערר. ועדת הערר קיבלת הערר ובחלטה מיום 5.2.06 הורתה על ביטול ההיתר (ההחלטה צורפה כנספח ג') .

כן הגיש הקיבוץ לוועדה המקומית תוכנית מתאר מקומית אשר במסגרתה התבקש שינוי יעוד מקרקעי המתחם. למתחם נוף כולל שימוש לספורט ושעשועים הכולל מתחם גולף. הועדה המקומית החליטה להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדת התוכנית (ההחלטה צורפה כנספח ד').

הועדה המחוזית החליטה על הפקדת התוכנית בכפוף לשינויים מהותיים אשר משמעותם בפועל היתה דחיית התוכנית בכל הנוגע למקרקעי המתחם, כאשר החליטה הועדה לאסור את השימוש בהם למגרשי גולף. (ההחלטה צורפה כנספח ה').

הועדה המקומית הגישה ערר על החלטה הועד המחוזית, כאשר הקיבוץ צורף כמשיב.

החלטת המועצה הארצית מיום 4.4.11 היתה בין היתר:

"דפוס פעולתו התאגידי של מיזם הגולף בתחומיה של שמורת נוף אינו יכול/רשאי כעת ולא יוכל /יורשה בעתיד לתפקד כעסק צופה פני רווחים" (סעיף 234 להחלטה שצורפה כנספח 18 לתצהיר הנתבעות).

אף הנתבעות הגישו שתי בקשות לקבלת היתר לשימוש חורג – אחת בשנת 2006 והשניה בשנת 2008. הבקשות כך פורט בתצהיר סלוצקי הוגשו באישור הקיבוץ אשר היה מעורב בהליכי האישור שלהן ופעל לקידומן.

כפי שפירטתי לעיל הקיבוץ אכן פעל תוך שיתוף פעולה עם הנתבעות במטרה להסדרת השימוש החורג עם המנהל באשר למתחם.

משכך איני סבורה שהקיבוץ הפר סעיפים אלה.

18. הנתבעות טוענות עוד שהקיבוץ הפר סעיף 18.1 להסכם.

סעיף זה מתייחס לתקופה שמחתימת ההסכם ועד לעשר שנים מחתימתו- מאחר והתביעה הוגשה לאחר תום תקופה זו אשר הסתיימה בשנת 2009, אין כל רלוונטיות לסעיף זה.

למעלה מן הצורך אוסיף שלא התקיימו התנאים המקדימים הקובעים בסעיף 18.1 ו – 18.2 להסכם.

סעיף 18.1 עוסק במצב של שינוי יעוד מקרקעי המתחם לייעוד שינו חקלאות ו/או גולף או מקרה שלא הוארך תוקפו של אישור לשימוש חורג במקרקעי המתחם במהלך עשר שנים לאחר חתימת ההסכם. סעיף 18.1 ו- 18.2 מורים שבמקרים המפורטים הקיבוץ רשאי להעביר את מיקום מועדון הגולף לשטח חילופי במקרקעין אולם הקיבוץ אינו מחויב לעשות כן. כן נוכח עמדת המנהל כפי שפורטה לעיל איני סבורה שהקיבוץ יכול היום להעמיד מקרקעין אחרים לרשות הנתבעות.

עוד אציין שמר פלג העיד שקיים שטח של 300 דונם שהינו בבעלות משותפת של הקיבוץ וחברת סקום אולם שיעודו של השטח הינו חקלאי (ראה עמ' 33 שורות 31-32), כך שלא ברור כלל שקיים שטח חלופי אליו ניתן להעביר את מועדון הגולף.

19. עוד טוענות הנתבעות שבהתאם להחלטה 1163 של מועצת המנהל יכול היה קיבוץ לפעול מול מועצת המנהל ולבקש הסדרת השימוש החורג.

כעולה מתצהיר סלוצקי הצדדים הסכימו שהנתבעות תובלנה את המהלך מול המנהל והן שהחליטו שלא לפנות אל מועצת מקרקעי ישראל באותו שלב. (ראה סעיף 31 לתצהירו). חיזוק לכך נמצא במכתב בא כח הקיבוץ לבא כח הנתבעות מיום 11.1.109 (נספח יא). מהמכתב ניתן ללמוד על שיתוף פעולה של הקיבוץ עם הנתבעות.

20. טוענות הנתבעות שאם הקיבוץ היה ממתין להחלטת המועצה הארצית בערר ולא היה מגיע עם המנהל להסכם הפשרה כפי שפורט לעיל אזי ניתן היה לשכנע את המנהל לראות בשימוש במתחם כשימוש חקלאי.

איני יכולה לקבל טענה זו ממספר טעמים:

הטעם הראשון הוא שהקיבוץ פנה אל המנהל הן לפני מתן ההחלטה בערר והן לאחריה אולם עמדת המנהל היתה שלא ניתן להפעיל במקום מועדון גולף.

הטעם השני הוא שהמועצה הארצית הביעה בהחלטה בערר עמדתה לפיה יש להוסיף לתוכנית תנאי המגביל שימוש מסחרי במתחם, כאשר הנתבעות כך שוכנעתי עושות במתחם שימוש שכזה.

עוד אציין שמר פלג העיד שנציגי הנתבעות היו קרובים להסכמה עם המנהל כאשר הקיבוץ בחר לחתום על הסכם אותו הגדיר כ"הסכם כניעה". (ראה עמ' 29 שורות 13-19 לפרוטוקול).

לא הוכח כלל בפני שאכן היו הסכמות קרובות עם המנהל, כאשר כל מערכת היחסים שתוארה בפסק הדין ואף המהלכים שאירעו לאחר הגשת התביעה אינם מלמדים כלל ועיקר שהמנהל היה קרוב להגיע להסכמה בכל הנוגע למתחם הגולף.

21. באשר לטענה שסעיף 7.2 מאפשר לקיבוץ לסיים את ההסכם רק אם הוא פעל כך שניתן להפעיל במתחם מגרש גולף מבחינת דיני התכנון והבניה אינה נכונה. אין זכר לכך במסגרת סעיף 7.2 אשר עוסק בעמדת המינהל ביחס לשטחים שיש לכלול במסגרת השימושים שאינם חקלאיים הנתונים לקיבוץ.

אין גם הגיון בטענה זו שכן הצדדים להסכם לא יכלו לקבוע וממילא לא קבעו, כי במצב כלשהו הנתבעת תוכל לעשות שימוש במקרקעין בניגוד לעמדת המינהל שהוא נציג בעלי המקרקעין, או בניגוד לחוקי התכנון והבניה.

22. לא מצאתי אף ממש בטענה שהסכם הפשרה נחתם מאחורי גבה של הנתבעת שכן כפי שפירטתי לעיל , הקיבוץ ביצע הפעולות בתיאום עם נציגי הנתבעת לקבלת הסכמות המינהל. כן עדכן את נציגי הנתבעת. ראה עדות מר פלג (עמ' 33 שורות 22-27). הדברים אף הועלו על הכתב במכתב מיום 27.7.09. (נספח א' לתצהיר ).

23. התביעה שכנגד:

האם מחויב הקיבוץ להקצות לנתבעת שטח חילופי לפעילות הגולף?

הנתבעת מסתמכת על סעיף 18 להסכם.

כפי שניתחתי לעיל הסעיף, הקיבוץ לא הפר ההסכם, שכן הסעיף מתייחס לתקופה של עשר שנים מיום חתימת ההסכם שעברה זה מכבר. וכלל לא נובע מהוראות ההסכם שעל הקיבוץ להקצות לנתבעת שטח חילופי.

24. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי המינהל הביע דעתו שמגרש הגולף בקיבוץ געש הינו ראוי וזאת בעקרי הדברים לתוכנית האב לתיירות הגולף משנת 2009.

אין מחלוקת שבאופן עקרוני אין המינהל מתנגד להקמת מגרשי גולף, הכל בהתאם לתוכנית הקיימת, ולהיתרים הנדרשים.

25. מהאמור לעיל עולה שההסכם בין הצדדים בא לידי סיום כדין ובהתאם להסכמות הצדדים.

עלי לציין שבסיכומי התשובה מבקש הקיבועץ פיצול סעדים. איני סבורה שבשלב זה כאשר הוגשו כבר סיכומי הנתבעת יש מקום להדרש לבקשה זו.

לאור כל האמור לעיל כן הנני מורה על סילוק יד הנתבעות מהמתחם עד ליום 1.2.17.

כן ישלמו הנתבעות הוצאות הליך זה ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 . כן ישלמו אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.