03 ינואר 2017

מבוא:

מר ליאור יראחמיאל רוגובסקי (להלן: "התובע"), הגיש לבית הדין תביעה שעניינה השגה על החלטת הנתבע (זו מיום 1.10.09) לפיה נשללה זכאותו לדמי אבטלה, מאחר ולא צבר תקופת אכשרה.

ביום 8.5.13 נתן בית דין זה פסק דין על יסוד הודעת הנתבע, לפיה החליט הוא להכיר לזכות התובע בתקופת אבטלה שתחילתה ביום 1.10.08 וסיומה ביום 30.9.09.

התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי (עב"ל 4197-09-13) אשר בפסק דינו (מיום 25.6.14) קבע כי עניינו של התובע יוחזר לבית דין זה "... לשם בירור טענת המערער בנוגע למועד תחילת תקופת האבטלה" (סע' 5 לפסק הדין).

כאמור, הנתבע קבע את "התאריך הקובע" לעניין חישוב דמי האבטלה לתאריך של 1.10.08, בעוד שהתובע סבור כי המועד צריך להיות 1.3.09. אקדים ואומר כי אני מקבל את עמדת התובע לעניין "התאריך הקובע", אף שהדבר אינו מוביל בהכרח לקבלת תביעתו.

הכרעה:

אין מחלוקת שהתובע הגיש לראשונה את תביעתו לדמי אבטלה ב- 29.9.09 (נ/2).

ראשית אציין כי אכן, כמצוות בית הדין הארצי יש להכריע בשאלת המועד הקובע לחישוב תקופת האבטלה בלבד, ואין לחרוג יתר על המידה מגדר דיון זה. אשר על כן, אין מקום לדון בסוגיות נוספות שהועלו ע"י ב"כ התובע בסיכומיו; ואם אעשה כן, הדבר יהיה רק כדי להמחיש, כי שינוי המועד הקובע לא משנה את התוצאה הסופית.

סעיף 160 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מובטל ש"השלים את תקופת האכשרה" המוגדרת בסעיף 161 זכאי לדמי אבטלה:

"160 (א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה- זכאי) וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1...".

בהמשך קובע סעיף 161 לחוק מהי "תקופת האכשרה" הנדרשת לצורך הזכאות לדמי אבטלה:

"161 (א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה:

(1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע;

(2) היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי (בפרק זה- שכיר יום), דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים.

1. השר יקבע הוראות בדבר חישוב תקופת האכשרה לגבי מי שבתקופה של 540 הימים האמורה בסעיף קטן (א) היה בחלק הזמן שכיר יום ובחלק הזמן היה עובד שאינו שכיר יום.
2. בתקופת האכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח-
   1. ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם (להלן- ימי אבל);
   2. ימי שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון עד 180 ימי שירות כאמור, או ימי שירות מילואים בצבא- הגנה לישראל.
   3. ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה במשמעותם לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976.

...".

סעיף 162 לחוק קובע "תקופות נוספות" שלא יובאו במניין 540 הימים בתכוף ל"תאריך הקובע" כאמור בסעיף 161, אלא יאריכו את מניין 540 הימים במספר הימים "החסרים", המספר המקסימלי הקבוע לצד כל עילה:

"162. לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפסקאות שלהלן (להלן- הימים החסרים), ימנו את 540 הימים כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה:

• 1. הכשרה, השתלמות או הסבה מקצועית לפני הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (לכל אלה ייקרא להלן- הכשרה מקצועית)- 360 ימים;
  2. מחלה או תאונה- 180 ימים;
  3. היעדרות מעבודה לפי סעיף 6 ו-7 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954- לפי מספר ימי ההיעדרות;
  4. היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו- 30 ימים.
  5. היעדרות מעבודה בתקופה שבעדה שולמו דמי הסתגלות מיוחדים- לפי תקופת הזכאות לדמי הסתגלות כאמור בסעיף 52 לחוק יישום תכנית ההתנתקות."

ה"תאריך הקובע" מוגדר בסעיף 158 לחוק "ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת ...".

אשר לאישור הרפואי של ד"ר סוזנה אב-רון (נספח א לכתב התביעה) לעניין 229 ימי מחלה- הנתבע הסכים להאריך את תקופת הבדיקה ב-180 ימים כאמור בסעיף 162(2) לחוק.

ב"כ התובע טוען, כי את 30 הימים הנותרים יש להחשיב מכוח סעיף 162(4) כאמור, המדבר על היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו.

ואולם, מקובלת עלי עמדת הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בעב"ל 665/07 אסתר אליהו- המל"ל (מיום 1.10.09) כי:

"באשר לפרשנות סעיף 162 לחוק, מקובלת עלינו פרשנות המוסד אשר נתקבלה בבית הדין האזורי, לפיה משנכנסת תקופה בגדר אחת מן החלופות הספציפיות המנויות בסעיף 162(1), 162(2), 163(3) ו- 163(5) לחוק, הרי שאין להיזקק לחלופה הכללית המנויה בסעיף 162(4) לחוק העוסקת ב"היעדרות אחרת". ולענייננו- משמחלתה של המערערת נכנסה בגדר החלופה בדבר מחלה המנויה בסעיף 162(2) לחוק, לא ניתן להאריך את תקופת ההתייחסות בגין אותה מחלה גם על פי החלופה המנויה בסעיף 162(4) לחוק בשל "היעדרות אחרת". "

בהקשר זה, אני מקבל את טענת הנתבע כי ניתן להאריך את תקופת הבדיקה רק ב-180 ימים (מיום 5.3.2007), ולפיכך אין להביא בחשבון בתקופת הבדיקה את החודשים של ינואר ופברואר בשנת 2007.

אשר לחישוב ימי עבודתו של התובע בחברת "מילגם" - בתקופה שמיום סיום יחסי העבודה בפועל ביום 28.9.08 ועד ליום 16.10.08 - שולם לתובע תמורת הודעה מוקדמת. בעניין זה נקבע בעב"ל 123/07 יהודה זפרני וצבי קרויטרו- המל"ל (מיום 26.3.08) כי תקופה זו, גם ככל שהמעביד ויתר על עבודתו של העובד בפועל, תחשב כתקופת עבודה ותובא במניין הימים לחישוב צבירת האכשרה.

אשר על כן, יש לקבוע כי בהתאם לאישור המעביד, יובאו בחשבון ימי עבודה עד ליום 16.10.08, הוא מועד סיום יחסי העבודה.

טענות התובע לעניין אי התייצבותו בשירות התעסוקה ו/או עיצומים בשירות התעסוקה, דינן להידחות; ולו מהטעם כי הועלו לראשונה בשלב הסיכומים וממילא אין להן ראייה.

לעניין ימי חג שבהם התובע לא עבד- המדובר ב"עובד יומי". אין מקום לכן להחשיב ימי חג בהם התובע לא עבד, ואין לראותם כנסיבות מיוחדות כאמור בסעיף 162(4) לחוק.

אשר להסכם הפשרה של התובע מול "מילגם", מכוחו שולם לתובע סך של 1,500 ₪- הצדדים בחרו שלא להביא ראיות, ולכן אין לדעת מה מהותו של אותו הסכם פשרה, ואין לראות את הכספים ששולמו דווקא כתשלום עבור ימי עבודה בשכר, שאז להחשיבם במניין "ימי האכשרה".

לעניין השגתו של התובע על דרך החישוב של הנתבע, אומר, כי ביה"ד הארצי הורה להשיב את עניינו של התובע לדיון בשאלת המועד הקובע בלבד. ואולם, הראתי גם לעיל, כי שינוי "המועד הקובע" לא מועיל לעניין תוצאת ההליך.

לסיכום – נראה כי התובע לא עמד במכסת "ימי האכשרה" הנדרשים ("לתאריך הקובע" של 1.3.09); גם שעה שקיבלתי את עמדתו הנוגעת ל"תאריך הקובע".

התביעה תידחה, ללא צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ז, (03 ינואר 2017), בהעדר הצדדים.