לאחר שעיינתי בתחשיבי נזק הצדדים וצרופותיהם, לרבות חוה"ד, להלן הצעתי, בשלב זה:-

התובעת ילידת 1949, נותחה ביום 12 ינואר 2005, לצורך כריתת דיסק (להלן: "הניתוח הראשון"). ביום 30 אוקטובר 2005, נותחה בשנית (להלן: "הניתוח השני") לקיבוע חוליות ולהוצאת "מתכת" בגודל של 5 מ"מ, אשר ככל הנראה נותקה מאחד המכשירים בהם בוצע הניתוח הראשון (Pituitary) שהושארה בגופה (להלן: "המתכת").

הצדדים חלוקים בשאלת נכותה לאחר הניתוח הראשון והניתוח השני. עוד, הצדדים חלוקים באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין השארת "המתכת" בניתוח הראשון והשלכתה על מצבה הרפואי של התובעת והצורך רבות הגורמים לניתוח השני.

בהתאם לחו"ד מומחה התובעת, ד"ר קליגמן, "המתכת" שהושארה, בסבירות גבוהה, גרמה לנזק לתובעת אשר חייב ביצוע הניתוח השני. בנוסף, נטען כי היה הכרח בהוצאת ה"מתכת". לטענתו נכותה של התובעת הינה בשיעור של 30% לצמיתות. המומחה "מייחס" 20% למהלך הניתוח הרשלני.

בהתאם לחו"ד מומחה הנתבעים, ד"ר מירובסקי, לאחר הניתוח השני נותרה התובעת עם נכות בשיעור של 10% בלבד (נכותה לפני הניתוחים הוערכה על ידו בשיעור של 20%), כתוצאה משינויים ניווניים ופריצת הדיסק ממנה היא סובלת. לטענתו, השארת ה"מתכת" לא גרמה לנזק או נכות.

כב' השופטת מני-גור, מינתה בתיק זה כמומחה מטעם ביהמ"ש את ד"ר כספי, בהתאם לחוה"ד שהגיש, נכותה של התובעת כיום הינה בשיעור של 20%, אולם יש לנכות 10% בגין מצב קודם. עוד, קובע המומחה כי ה"מתכת" שהושארה לא חייבה ניתוח נוסף וגם לא החמירה מצבה של התובעת וכן כי הניתוח הראשון לא היה רשלני.

לפיכך, בשלב זה, בהתבסס על נתוני השכר שהוצגו, שאלת הקשר הסיבתי בין השארת ה"מתכת", הצורך בניתוח שני ופריצת הדיסק, לרבות נכותה של התובעת כתוצאה מכל אלו, מוצע כי הנתבעים יפצו התובעת בסך של 80 אלף ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד, שכ"ט מומחים ואגרה.

ניתנת שהות לצדדים לשקול הצעתי.

קובעת תז"פ ליום 15 יולי 2014.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ד, 27 מאי 2014, בהעדר הצדדים.