ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהוגש ביום 25.7.12.

בהתאם להסכמת הצדדים נותרה להכרעה שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנגרמו לצדדים בין ההליך ואשר לגביה הגישו הצדדים טיעוניהם.

המדובר בתביעת שהוגשה על סך של 24,204 ₪ וזאת בגין תשלומים ששילם התובע לנפגע בתאונת דרכים מיום 5.8.03. התביעה הוגשה במקורה בהתאם להוראת סעיף 328(א) לחוק המוסד לביטוח לאומי ולחלופין עפ"י ההסכמים שהיו בתוקף במועד התאונה בין הצדדים. בעקבות פסק הדין שניתן בברע"א 4354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' חנין, לא היתה עוד מחלוקת כי התובע זכאי לשיבוב בהתאם להוראות ההסכמים שבינו לבין הנתבעות 2 ו-3.

עפ"י הנטען בכתב התביעה התאונה ארעה בעת שהנפגע העמיס כלים, בסוף יום עבודה, לרכב המבוטח על ידי נתבעת 3 (להלן: "המשאית"), ורכב נוסף נהוג על ידי נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "הרכב"), פגע בו וגרם לו לנזק גוף שבגינו שולמו לו על ידי התובע התשלומים נשוא התביעה.

הנתבעים כפרו בכתבי ההגנה בחבותם כלפי התובע כאשר כל אחד מהצדדים המעורבים טען כי הצד האחר הוא שאחראי כלפי התובע. הנתבעים 1 ו-2 טענו כי הנפגע נפגע בעת שעשה שימוש במשאית בעת התאונה ולכן האחריות מוטלת על הנתבעים האחרים, ואילו נתבעות 3 ו-4 טענו כי במועד התאונה לא נעשה כל שימוש, כהגדרתו בחוק הפלת"ד, במשאית, ולפיכך יש לחייב רק את הנתבעים 1 ו-2 מאחר והרכב הוא שפגע בנפגע כשהוא היה בבחינת הולך רגל.

עוד בתחילת ההליך נמחקה התביעה נגד נתבעת מס' 4 וזאת ללא צו להוצאות כאמור בפסק הדין מיום 26.10.10.

בסופו של יום נחתם הסכם פשרה לפיו הנתבעים 1 ו-2 נושאים בתשלום כלפי התובע ואלו התביעה כנגד נתבעת 3 נדחית.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בשאלת ההוצאות אני קובעת כדלקמן:

1. לסכום ששילמו הנתבעים 1 ו-2 בהתאם להסכם הפשרה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

אינני מקבלת טיעוני נתבעים אלו כי בשל אופן הגשת התביעה (על סכום גבוה יותר מכוח החוק) יש לחייב את התובע בהוצאות הגנתם של נתבעים אלו. בסופו של יום חויבו נתבעים אלו לשלם לתובע ולא נטען, וממילא לא הוכח, כי נתבעים אלו הראו נכונות בשלב כלשהו לשלם ולו חלק מהסכום (בהתאם להסכם) או שילמוהו "תחת מחאה" כפי שנוהגות מבטחות לעשות ביחסיהן עם התובע.

2. ביחס לנתבעת 3 (ולא 4), אכן מסכימה אני עם טענת נתבעת זו כי משנדחתה התביעה כנגדה היא זכאית לפסיקת הוצאותיה (בדיוק כפי שהתובע עומד על פסיקת הוצאותיו בתיקים בהם הוא זוכה), אולם אני סבורה כי הסכום הנדרש בסעיף 6 לטיעוני נתבעת זו לעומת הסכום המפורט בסעיף 4 כסכום ההוצאה בפועל, הינו מוגזם בנסיבות הענין.

אציין כי אין מקום להתעלם מטענת התובע כי צירוף נתבעת 3 נעשה על רקע טענות הנתבעים 1 ו-2 ועל רקע העובדה שבתיק הנפגע הסכימו המבטחות לחלוק בתשלום לנפגע.

משכך אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת 3 בסך של 5,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.