10 אוגוסט 2015

1. זהו פסק דין בתביעת התובע לצו מניעה או צו עשה קבועים, להימנע מפיטוריו ו/או להשיבו לעבודתו לאלתר ולהחזיר את תנאי העסקתו של התובע כפי שהיו, בטרם הודעת הפיטורין. לחילופין, עותר התובע לפיצויים הולמים בגין פיטוריו שלא כדין (כולל בשל היותו חושף שחיתויות, בשל התנכלות ובשל סיבות נוספות שיפורטו בהמשך).
2. במועד שמיעת ההוכחות נכחו בדיון גב' ירדנה רוביו - נציגת עובדים, ומר ישראל סגל ז"ל – נציג העובדים. בבוא בית הדין לתת פס"ד התברר כי גב' רוביו איננה משמשת עוד כנציגת ציבור מזה למעלה מחצי שנה ולכן מנועה מלחתום על פסה"ד. בנוסף, ולמרבה הצער, נציג הציבור הנוסף מר ישראל סגל נפטר. בית הדין ביקש את עמדת הצדדים לתת פס"ד בדן יחיד. משהצדדים נתנו הסכמתם ניתן פס"ד זה כדן יחיד.
3. תמצית העובדות הרלוונטיות לענייננו:

א. התובע יליד 1956, נשוי ואב לארבעה.

ב. קודם להגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני, במסגרתה

נתבקש בית דין זה להורות על מניעת פיטורי התובע, איונם והשבתו לעבודה.

ג. לאור השיהוי שבהגשת הבקשה לצו הזמני, כמו גם לנוכח העובדה שפיטורי התובע נכנסו
לתוקפם קודם להגשת הבקשה, ובהמלצת בית הדין, משך התובע את בקשתו לסעד
זמני, ללא צו להוצאות (החלטה מיום 08.08.10).

ד. התובע עבד בנתבעת החל משנת 15.11.87 עד ליום 16.12.09, סה"כ 22 שנים. התובע שימש
בתפקיד ראש צוות חשמל במחלקה הטכנית של בית החולים "איתנים", בירושלים.

ה. על הצדדים חלות הוראות התקשי"ר.

ו. עיקר טענותיו של התובע מופנות כלפי מנהלו האחרון, מר חיים בהדורי (להלן- מר בהדורי) אשר מונה החל מחודש ינואר 2001, למנהל (בפועל) של המחלקה לשירותים טכניים.

ז. באפריל 2002 נכנס מר שניאור חבקין (להלן- מר חבקין) לתפקידו כמנהל אדמיניסטרטיבי בביה"ח.

ח. זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד החלה סדרת אירועים במישור האישי שבין התובע לבין מר בהדורי, שלימים הפך סגנו של מנהלו האישי של התובע, מר עודד בראשי ז"ל (להלן- מר בראשי). עדות לאירועים אלו מצויה בתרשומות רבות בתיקו האישי של התובע.

ט. עקב היחסים העכורים בין התובע לבין מר בהדורי, הגיש התובע תביעה כנגד מר בהדורי (ת"א 3582/01), בגין הוצאת דיבה, בה זכה, והושתו על מר בהדורי הוצאות (פס"ד של כב' השופט סולברג מיום 05.01.2003. מר בהדורי הגיש מצידו תביעה נגדית, אך זו נדחתה. לאחר התביעה, זכה מר בהדורי במכרז, והפך לסגנו של הממונה הישיר של התובע, מר בראשי.

י. משך השנים ועד 2009 נצברו בתיקו האישי של התובע תרשומות שליליות רבות, דבר שלטענת הנתבעת, הוביל בסופו של דבר לפיטוריו ביום 16.12.09, בעוד שלטענת התובע, תרשומות אלו היו חלק ממסכת ההתנכלות כלפיו בעקבות יחסיו עם מר בהדורי. כך, טוען התובע כי הוגשו כנגדו תלונות סרק במשטרה, נרשם זימון ל"בירור" שלא נמסר לו, פברוק מכתבי נאצה ואיומים - תוך תליית האחריות בתובע ועוד.

יא. ביום 08.11.09 התקיים שימוע לתובע, בסיומו קיבל התובע נזיפה וכן התקיימה שיחה עם הוועד. בסיומה הודיע מר חבקין כי בדעתו לפטר את התובע בשל "אי התאמה".

יב. ביום 23.11.09 נערכה ישיבה כנדרש בתקשי"ר בנוכחות יו"ר ועד העובדים המקומי ושני נציגי ועד נוספים, התובע, מנהל המחלקה הממונה הישיר על התובע, מר חבקין ומנהלת משאבי אנוש במרכז הרפואי.

יג. ביום 1.12.09 הוזמן התובע להציג טיעוניו במסגרת שימוע בפני בעל הסמכות.

יד. ביום 14.12.09 נערך לתובע שימוע במסגרתו ניתנה לתובע הזדמנות להציג את טיעוניו בפני בעל הסמכות, מנהל בית החולים. האחרון עמד מאחורי ההחלטה על פיטורים.

טו. ביום 16.12.09 התקבלה חוות הדעת המשפטית לפיה "אין מניעה משפטית לפיטורים".

טז. ביום 4.1.10 פנה ועד העובדים למנהל בית החולים והבהיר כי הוא מתנגד לפיטורין.

יז. ביום 10.1.10 פנה יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים לנציבות שירות המדינה בדרישה לקיים ועדה פריטטית בעניינו של התובע.

יח. ביום 17.1.10 אישר מר חבקין את הקפאת הפיטורין עד להחלטת הנציב.

יט. ביום 16.05.10 החליט נציב שירות המדינה לדחות את ערר התובע על פיטוריו והודיע זאת לתובע במכתב מנומק. ביום 07.06.10 הודיע התובע במכתב, כי הוא קיבל את ההודעה על סיום העסקתו.

כ. פיטורי התובע נכנסו לתוקף ביום 23.06.10.

כא. נציגות העובדים במרחב ירושלים הצטרפה למאמצי התובע לקבל תנאי פרישה מועדפים. כך, ביום 20.06.10 פנה יו"ר המרחב בהסתדרות ללשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה, בבקשה מפורשת לשנות את 'פיטורי אי ההתאמה' על מנת לאפשר קבלת תנאי פרישה מיטיבים.

כב. ביום 28.06.10 הפנתה הלשכה המשפטית בנציבות את יו"ר המרחב לגורמים אחרים שכן אין זו סוגיה משפטית.

כג. ביום 15.07.10 נערכה ישיבה נוספת במשרדי הנהלת הנתבעת, בהשתתפות יו"ר מרחב ירושלים של הסתדרות עובדי המדינה. הנהלת בית החולים התבקשה על ידי נציגות העובדים לשנות את עילת הפיטורין מ'אי התאמה' ל'פיטורין בהסכמה', על מנת שניתן יהיה להחיל על התובע את התנאים המשופרים הכלולים בתכנית 'עידוד פרישה'. במסגרת הפגישה הובהר כי לא ניתן להחיל על התובע את התכנית, הן משום שלא ניתן לשנות רטרואקטיבית את הליך הפיטורין ואת עילתם, והן משום שהחלת תנאים משופרים שבמסגרת תכנית 'עידוד פרישה' אפשרית רק במקרה של ביטול תקן משרה, וכי אין ביכולת ההנהלה לעשות כן.

כד. ביום 3.11.09 התקיימה ישיבה לבקשת התובע (מיום 25.10.09). חברי הוועד שנכחו בישיבה ביקשו להבין אם בעיית חוסר התפקוד היא בעיה שמקורה בתובע או שמא בצוות המחלקה כולו. לטענת נציגי הנתבעת מקור הבעיה בתובע, וכי לולא סירובו העיקש לבצע את המוטל עליו, היה ניתן להשיב את העבודה למהלכה התקין. מנהל המחלקה הטכנית, הממונה הישיר על התובע, ציין בפני הנוכחים כי ישנה רשימת עבודות אשר אינן מתבצעות בשל התנהלותו של התובע ו/או הנובעת ממנה. חברי הוועד הבהירו במהלך הישיבה כי לעובד לא נתונה האפשרות לבחור ולברור את עמיתיו לעבודה, וניסו למצוא פתרונות על מנת לאפשר את המשך שילובו של התובע בעבודה. התובע מצדו טען כי הוא עובד טוב וכי מוכן הוא לבצע כל עבודה שתידרש עם כל עובד, פרט לעבודה עם חשמלאי הנוסף מר יעקב בן שוען (להלן- מר בן שוען).

כה. ביום 16.12.09 פוטר התובע. נציב שירות המדינה אישר ביום 16.05.10 את פיטורי התובע ואלו נכנסו לתוקף ביום 30.06.10.

כו. מחודש נובמבר 2011 שובץ לתפקיד שמילא התובע, כחשמלאי בבית החולים - עובד אחר.

1. עיקר טיעוני התובע:

א. על הנתבעת כמעסיק ציבורי, מוטלות חובות תום לב וזהירות מוגברות אשר מילויין
לא עולה בקנה אחד עם המניעים הפסולים לפיטורי הנתבע וכן הליכי הפיטורים,
כפי שהיו.

ב. פיטוריו מהווים חוליה אחרונה במסכת התנכלות שסבל מהנתבעת. בהתנהלותה הפרה הנתבעת חובותיה לפי חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997 (להלן- חוק ההגנה על עובדים), ואף חוסר סבירות קיצוני, ובשל כך דינם להתבטל.

ג. פיטורי התובע הינם פיטורים מנהליים, אשר ככאלה, הסמכות הבלעדית לדיון בהם ולקביעתם הינה של בית הדין למשמעת באמצעות פסק דין. נוכח האמור, יש לקבוע כי פיטורי התובע נעשו שלא כדין (הוראה 82.311 לתקשי"ר).

ד. מסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן- חוק המשמעת), עולה ההוראה לפיה במקרה המניב עבירת משמעת וכן מעיד על אי התאמה, יש למצות את הדין באמצעות הדין המשמעתי.

ה. לחילופין, נטען כי לאור הוראה 82.238 לתקשי"ר, דרוש היה אישורו של נציב שירות המדינה לשם כינון הפיטורים.

ו. פיטורי התובע, לאחר תקופת עבודה כה ממושכת, כשהוא במרחק פסיעה בלבד מתנאי פרישה טובים יותר, תוך העדפת אופציית הפיטורים על בחינת חלופות אחרות, תוך התעלמות מהתנגדות הוועד לפיטורים וכן מעמדת יו"ר ועד העובדים, מרחב ירושלים, אשר הגיש ערר מטעמו על הפיטורים, מהווה פגם מהותי. התובע מדגיש כי אין חולק על מקצועיותו הרבה.

ז. לחילופין נטען, באם בית הדין יחליט שלא להשיב את התובע למקום עבודתו, מבקש התובע פיצוי הולם בנסיבות בגובה 12 משכורות, דהיינו בסך כולל של 67,392 ₪.

ח. במישור הפרוצדוראלי - טוען התובע כי פיטוריו לא ענו לדרישות מינהל תקין וחובותיה הבסיסיות של הנתבעת, בפרט בענין תום הלב. כך, פוטר התובע ללא שהוועד נתן הסכמתו, תוך ניהול הליך שימוע לקוי (ביום 16.12.09) והאשמותיו על בסיס תכתובות שליליות בתיקו, שרובן הובאו לידיעתו במעמד השימוע וכלל לא נחשפו בפניו כך שתינתן לו האפשרות המהותית להתגונן.

ט. השימוע לא היה כדין. החלטת הפיטורים ניתנה באותו יום בו בוצע השימוע, טרם הועבר פרוטוקול השימוע, אשר ממילא נפלו בו פגמים קשים, למקבל ההחלטה. יתרה מכך, פרוטוקול השימוע לא משקף נאמנה את שנאמר במעמד ובדיון.

י. לא נשקלו ולא נבדקו חלופות פוגעניות פחות תחת פיטוריו של התובע, בניגוד לעמדת הוועד ולעובדה כי יו"ר הסתדרות מרחב ירושלים הגיש ערר על החלטת הפיטורים.

יא. לסיכום, טוען התובע כי פיטוריו נעשו תוך הפרת זכויות יסוד וחובות חקוקות, בניגוד למתחייב על פי דין, והינם בטלים מיסודם, וחסרים כל נפקות משפטית, אשר נעשו בהליך פגום ובלתי תקין בעליל, בניגוד לכללי הצדק הטבעי המחויבים ביחסים שבין התובע לנתבעת. פיטורים אלו נגועים בשיקולים זרים ופסולים ובחוסר סבירות קיצוני ונעשו בניגוד מפורש לנורמות המחייבות את המדינה כמעסיק ותוך הפרת חובות תום הלב והנאמנות שבין התובע לנתבעת. על כן, נהיר כי פיטורי התובע בטלים מעיקרם.

יב. לאור האמור, יש להשיב את התובע למעגל העבודה, זה רצונו וזוהי התוצאה המתחייבת מכללי צדק והגינות, ולחלופין – מתן פיצוי הולם.

1. עיקר טיעוני הנתבעת:

א. ראשית, טוענת הנתבעת לשיהוי הרב בהגשת התביעה להחזרתו לעבודה, כשהבקשה
והתביעה הוגשו לאחר שהפיטורין היו מעשה עשוי. התובע כבר כמה שנים לא עובד
בנתבעת, ופיטוריו כבר נכנסו לתוקף זה מכבר (ובמקומו עובד עובד אחר).

ב. אף שהתובע היה עובד מקצועי, דפוס התנהגותו היה בעייתי, הוא סירב דרך קבע לקבל מרות הממונים עליו, עיכב ודחה ביצוע עבודתו. בכל מקרה, נעשו המאמצים המקסימאליים לשיפור המצב, אך לכל היותר עזר הדבר לתקופות קצרות. התנהלות התובע הייתה זהה אף ביחס למנהליו האדמיניסטרטיביים הקודמים של התובע, ולפיכך אין קשר בין תגובותיו לבין זהות המנהלים תחתם עבד. בנוסף, כעובד המחלקה הטכנית היה עליו לסייע ולתמוך בכל צורך של הנתבעת, ולא רק ענייני חשמל - וזאת התובע לא הפנים כדבעי.

ג. השתלשלות העניינים הובילה לכך שהמחלקה הטכנית לא תפקדה. אי לכך בסופו של דבר פוטר התובע בעילת "אי התאמה" לפי סע' 46א לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן- חוק המינויים).

ד. יש לנתק את הקשר, אליו טוען התובע, בין תגובותיו, לבין זהות המנהלים תחתם עבד בסמוך לפיטוריו. התובע הועבר לעבודה בכפר שאול, לשם פתרון ענין העסקתו וגם שם לא הסתדר מפאת טיעונו כי מועסק הוא שם בעבודות שאינן של חשמל.

ה. גם אם היה ניתן לנקוט באמצעים משמעתיים כנגד התובע, בלתי אפשרי היה לעבוד במחיצתו, בין היתר, כיוון שההתנהגויות השליליות חזרו ונשנו במהלך שנות עבודתו.

ו. החלטת המרכז הרפואי על סיום עבודתו של התובע הינה החלטה סבירה המבוססת על שיקולים ענייניים בלבד: חוסר התאמתו של התובע לעבודתו, אי התאמתו מבחינת יכולתו לקבל את כללי המסגרת וכללי המנהל התקין ועוד כיוצ"ב.

ז. החלטת הנתבעת התקבלה לאחר שהתקיימו מכלול השלבים המינהליים, כגון חובת
היוועצות, שימוע ומתן זכות טיעון. לא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה ועל כן מן הדין לאשרה ולא להתערב בה.

ח. לעניין הטענות בדבר היות התובע חושף שחיתויות: התובע לא ביסס את טענותיו לעניין שחיתות ספציפית לה הוא טוען או בהוכחת נטל היפוך ההוכחה על פי החוק. לכן, משאין ראשית ראיה להיותו חושף שחיתות – ממילא לא התהפך הנטל ולא הוכחו טענותיו לעניין היותו חושף שחיתויות. כמו כן, התובע לא פנה לנציבות שירות המדינה כנדרש, ולא הגיש תלונה רשמית ורשומה לרשות המוסמכת לקבלת התלונה או המוסמכת לבדוק את התלונה, ובהתאם גם לא ביקש את ההגנה מכוח חוק ההגנה בזמן בו היה מועסק בבית החולים. כמו כן, חלפה למעלה משנה מאז הגיש התובע את תלונותיו הלכאוריות, ועד שהנתבעת החליטה לסיים את העסקתו. לפיכך התביעה לפי חוק ההגנה על עובדים התיישנה בהתאם לסעיף 5 לחוק. יתרה מכך, נטען כי התובע לא העלה בשום פורום אחר את הטענות בנוגע 'שחיתות', ולא טען מעולם כי חשף 'שחיתות' וכי חשיפה זו הובילה לפיטוריו.

ט. לעניין החלת הוראת סעיף 68 לחוק שירות המדינה חלף הוראת סעיף 46א לחוק המינויים - אין להחילם בענייננו, משום שהעילות העיקריות לפיטוריו של התובע היו חוסר תפקודו בעבודה, העדר יכולתו ליצור יחסי אנוש תקינים, אווירת העבודה המתוחה והבלתי אפשרית שיצר התובע בסביבתו וכיוצ"ב.

י. החלטת הפיטורין התקבלה לאחר שהתקיימו מכלול השלבים המנהליים, כגון חובת ההיוועצות, שימוע ומתן זכות טיעון. בכל מקרה, הנתבעת לא הזדרזה לפעול לפיטורי התובע והיא פעלה למציאת פתרונות, עד שכלו כל הקיצין, והוחלט על פיטוריו. לאור זאת אין מקום להחזיר את התובע לעבודה ואין כל מקום למתן פיצוי כלשהוא.

6. העדויות:

א. עדי התובע - התובע בעצמו, מר דוד בטאט מנהל פרויקטים ומי שהיה חבר ועד העובדים בנתבעת, ומשה (צ'יקו) כהן, נציג ועד עובדי המדינה .

ב. מטעם הנתבעת העיד רק מר שניאור חבקין (להלן- מר חבקין).

7. דיון והכרעה

המסגרת המשפטית:

א. הסוגיה המשפטית הראשונה העומדת לדיון, הינה סוגיית המסגרת המשפטית, לפיטורי התובע, והאם נכונה טענת התובע כי מדובר בפיטורים משמעתיים הנחזים להיות פיטורי אי התאמה, ובשל כך דינן בטלות. זאת כיוון שפיטורין משמעתיים יכולים להיות תקפים רק בפסק דין של בית הדין המשמעתי (הליך שלא קויים בעניינו של התובע לאור העובדה שהנתבעת בחרה בהליך פיטורין בשל אי התאמה ולא הליך משמעתי).
לצורך כך נבדוק, ראשית, את הוראות התקשי"ר ואת הפסיקה הרלבנטית.

ב. ההוראות הרלבנטיות לענייננו קובעות כהא לישנא:

"82.23 פיטורי עובד קבוע

82.230 הסמכות לפטר עובד המועסק על פי כתב מינוי (עובד קבוע) מוענקת לשרים. שר של כל משרד רשאי לפטר עובד מעובדי משרד אחר שיראה סיבה מספקת לכך.

סמכות השר לפטר עובד כאמור, כפופה לסייגים המפורטים להלן בסעיף זה וכן סיגים המנויים בסעיפים 82.28, 82.29 ו – 82.31 (סייגים לפיטורי עובדת בהריון או בחופשת לידה, לפיטורי עובד נכה מלחמה ולפיטורים מסיבות משמעת ).

82.231 (א) שר רשאי להשתמש בסמכותו האמורה לעיל רק כאשר סיבות אי -התאמת העובד לתפקידו אינן סיבות משמעתיות. אם קיימות סיבות משמעתיות, יש לנקוט בדרך שיפוטית בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 ;

(ב) קיימות סיבות חופפות לפתיחה בהליכים נגד עובד העשויים להביא לפיטוריו - אי התאמה לתפקיד וסיבות משמעתיות - אין מניעה עקרונית להשתמש בסמכות השר לפיטורים, רק משום שעובדות המקרה יכולות להוות גם בסיס לאישום משמעתי;

(ג) בכדי לבחור נכונה את ההליך, לפי נסיבות העניין כאמור בסימן (ב) לעיל, יפנה האחראי לנציבות השירות בצירוף כל העובדות והמסמכים המשמשים בסיס לרצונו של האחראי לפתוח בהליכים נגד העובד;

(ד) בבואו להחליט בדבר פיטורי עובד קבוע ישקול השר בדבר אישית; על כן יש להביא בפניו את תיקו האישי של העובד וכן חומר אחר הנוגע לעניין או העשוי לסייע לשר בקביעת החלטתו".

ג. סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג - 1963, קובע כך:

"עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין".

ד. פסק הדין המנחה לעניין האבחנה בין אי התאמה לבין עבירת משמעת הינו פסק הדין
בעניין דב"ע לז/3 93-3 מדינת ישראל נ' חנוכי, פד"ע ט' 14. וכך נפסק:

"ברור שייתכנו מקרים, שאותו עובד - מצויים בו השניים:באפשר להגיש נגדו תלונה לוועדת משמעת על עבירת משמעת (סעיף 22לחוק) ואפשר להעמידו לדין משמעת לפני ביה"ד למשמעת (סעיף 33לחוק), אך ללא קשר לאלה אין הוא מתאים לעבודתו, או שקיימת סיבה להפסקת עבודתו שכלל אינה קשורה בעובד, כגון חיסול היחידה שבה הוא עובד. במקרה כזה לא יוכל עובד לטעון, כפי שטען הילד בסיפורו של שלום עליכם ש"טוב לי כי יתום אני", לא יוכל העובד לטעון:ו "כל עובד אחר במקומי אפשר היה לפטר בשל אי-התאמתו לעבודה או בשל צמצום במנגנון, ואני מוגן משום שאני חשוד בעבירות משמעת". טענה זו, כמובן, לא תישמע.

אשר יקבע במקרה זה הוא, מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים:נ הבאו הפיטורים בשל עבירת משמעת, ואין כל משקל לטענות, כי יש לאבחן בין פיטורים בגלל עבירת משמעת או פיטורים עקב עבירת משמעת או בקשר לעבירת משמעת, כפי שטענו. בהקשר הדברים כל אלה חד הם; או שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי-התאמה אינה מוצאת את ביטוייה בעבירות המשמעת...

וכיצד יבחן בית-הדין, אם פוטר העובד בגלל עבירת משמעת, ועל כן בניגוד לסעיף 68 לחוק המשמעת, או שהוא פוטר בשל "אי-התאמה לעבודה" מכוח סעיף 15 לדבר המלך במועצה? אבן הבוחן תהיה בנתונים שהיו לשר עת החליט על הפיטורים או אישר את הפיטורים. בבוא השר לאשר פיטורים, או בבואו לפטר עובד, אין בפניו אלא מה שעיניו רואות בכתב ואוזניו שומעות מפי המביא בפניו את עניין הפיטורים. אין בפניו נתונים שב"תיק האישי" של העובד, אלא אם הופנתה תשומת ליבו לנתונים אלה, ואין בפניו נתונים אחרים שהיו בידי הממונים על העובד עת פעלו לפיטורי העובד, אם אותם נתונים לא הובאו לידיעת השר ולעובד לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליהם.

מכאן דרך הפיקוח השיפוטית - בית-הדין יתן דעתו לנתונים שהיו בפני השר ואשר הביאו להחלטתו ויבחן, אם בנתונים אלה יש עבירות שמעת או שהם כולם נתונים שאינם מתייחסים לעבירות משמעת".

ה. בפסק הדין בעניין ע"ע 173/99 אסתר חן - משרד הבריאות, (לא פורסם), נדרש בית הדין הארצי לשאלת פיטוריה של עובדת משרד הבריאות בהחלטת שר. באותו מקרה נקבע כי לצד עבודה מקצועית טובה של העובדת, פיתחה היא יחסי עבודה עכורים בכל המחלקות בהן עבדה, התגלו קשיים ביחסי האנוש דבר אשר הוביל להשפעה שלילית על הסובבים אותה ועל תפקוד המחלקות בהן עבדה. וכך נפסק:

"משנתברר כי לכאורה נתקיימו במערערת "השנים" שמחד ניתן היה להעמידה לדין משמעתי ומאידך נטען לאי התאמה שלה לעבודה כי אז בהתאם ל"הלכת חנוכי", מה שיקבע במקרה זה הוא מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים, והאם היא בשל עבירת משמעת, או בשל כך שהמערערת נמצאה כלא מתאימה לעבודתה. על העובדה שנחשדה גם בביצוע עבירות משמעת לא תוכל המערערת להסתמך בבחינת "טוב לי כי יתום אני", כלשון "הלכת חנוכי".

ובהמשך:

"אף שנתקיימו במערערת "השניים", גם הועלו נגדה חשדות שהם בגדר "עבירות משמעת" וגם נתעוררו בעיות בתפקוד שהן בגדר "אי התאמה", הסיבה לפיטורין היתה אי התאמתה של המערערת לעבודתה בבית החולים. על כן לא מצאנו כי נפל פגם בכך שהמערערת פוטרה בהליך של 'פיטורי שר'" (ההדגשות לא במקור – יש.).

ו. אין חולק כי מערכת היחסים שבין התובע לבין מר בהדורי הייתה מערכת יחסים קשה ומורכבת, וכי מערכת יחסים זו השפיעה על האווירה במקום העבודה ועל יעילות העבודה ותפקוד הצוות כולו. השאלה שעל בית הדין להשיב עליה מה הייתה הסיבה לפיטורין – האם בעיות המשמעת או אי ההתאמה. ודוק: אי התאמה איננה אומרת רק אי התאמה מקצועית (ובוודאי שלא כאשר מדובר במי שעבד 22 שנים). אי התאמה יכולה להיות גם אי קבלת מרות, יצירת אווירה שאיננה מאפשרת ביצוע העבודה ועוד.

ז. כפי שיפורט בהמשך, בחינת כלל הראיות בתיק מובילה למסקנה כי אמנם הטענות שנטענו כלפי התובע היו טענות שניתן היה להעלות במסגרת דין משמעתי, אלא שהנתבעת לא הייתה מחוייבת לפעול בדרך המשמעתית דווקא ובאופן בלבדי, וכי לאור הטענות כלפי התובע, היו סיבות מספיקות בהן ניתן לראות את בעיות שנוצרו גם כעילות לפיטורין בשל אי התאמה ולא רק בעיות משמעתיות.

ח. מהתרשומות השליליות הרבות שבתיקו האישי של התובע, ניתן ללמוד על התנהגותו של התובע לאורך השנים, כמו גם על מערכת היחסים הבין-אישית הטעונה והקשה שאפיינה את המחלקה הטכנית בנתבעת. מדובר בהיקף תרשומות חריג, כ-50 אירועים נטענים, 3 נזיפות ו-2 הערות. מתוך תרשומות אלו ניתן ללמוד כי כנגד התובע הועלו טענות רבות וקשות, בין היתר, בהתנהגות בוטה הגובלת באלימות מילולית, חוסר מוכנות לקבלת מרות הממונים עליו ובפעמים מסוימות אף חוסר היענות לדרישות העבודה, חוסר נכונות לשיתוף פעולה יחד עם יתר הצוות איתו הוא בא במגע יומיומי, היעדרויות ללא אישור ועוד – התנהגויות אשר יש בהם כדי ללמד גם על אי התאמה לתפקיד (גם אם אין חולק בדבר מקצועיותו בתחום בו עסק).

ט. מפאת ריבוי החומר בסוגיה זו, יובא להלן חלק מהחומר העולה מהתרשומות שבתיק. להלן דוגמאות מתוך התרשומות בתיק:

1) מכתב מתאריך 29.06.92 שעולה ממנו כי התובע התחצף למנהל האדמיניסטרטיבי (נספח א2 לתצהיר נתבעת).

2) מכתב מ-27.08.96 (נספח ב' לתצהיר נתבעת) ממנו עולה כי ביום א' 18.8.96
נעדר מהעבודה מבלי לדווח.

3) בשנת 2000, כותב מנהל המחלקה הטכנית, מר אליהו לוי את הדברים הבאים על התובע (נספח ה' לתצהיר נתבעת (מיום 12.12.00):
"בפעם המי יודע כמה, העובד הנ"ל מגדיש את הסאה ועובר כל גבול
אפשרי. זהו עובד... אשר מזה תקופה ארוכה, עושה המון בעיות
משמעת...:
א. העובד נעדר מהעבודה ללא הודעה מראש ואין לו אפילו טיפת
מוסר עבודה.

ב. העובדה מסרב לבצע עבודות שאני מטיל עליו בכל מיני סיבות
מסיבות שונות ולכל הזמנת עבודה שבכוונתי לתת לו אני צופה
לתגובה חריפה ולהתנגדות מצידו.

ג. העובד מסתכסך עם עובדים אחרים, ומנבל את פיו ללא הרף.

ד. העובד מחרחר ריב ומתסיס עובדים אחרים כלפיי וכלפי המערכת
בכלל.

ה. במשך תקופה ארוכה הסתובב ללא מעש בביה"ח באמתלה שהוא
עוזר לנגר (ללא קבלת אישור מאף אחד).

זהו עובד אשר מכל הבחינות שניתן לבדוק אותו, אינו מועיל ואף מזיק למערכת שהוא "עובד" בתוכה... מראש אני נמנע מלגשת לעובד הנ"ל כי אני מודע לתגובותיו העוינות לכל הוראה מצידי... כולנו שותפים לכישלון שבעצם הישארותו של העובד במסגרת ביה"ח עד עצם היום הזה. בכל מסגרת אחרת כבר מזמן הוא לא היה נשאר".

4). מכתבו של התובע מיום 5.2.02 למנהל המרכז, המתריע על חשדו כי הוכנסו מסמכים לתיקו האישי שלא בידיעתו. מסמך זה זכה להיענות של מר נטליו רוזנבלום כי חשדותיו של התובע הינם "חשדות סרק ובלתי מבוססים" (נספח י'2 לתצהיר נתבעת).

5) ביום 28.12.04 מר עודד בראשי כתב מכתב לגב' ברוריה בן אהרון לפיה הוא מתריע על היעדרויותיו של התובע מן הנתבעת ללא אישור וללא הודעה מראש.

6) בתאריך 2.11.05 הודיע התובע כי אינו מוכן לקבל הזמנות לתיקונים שיעברו דרך בהדורי (נספח כ' לתצהיר נתבעת) ומכתב מיום 20.2.06 ממנו עולה כי הזמנה לתיקון דרך בהדורי ששלח רוקח לתובע, נענתה על ידי התובע, לכאורה, בשלילה (בנספח כט').

7) עוד עולה מתיקו האישי כי ישנה התכתבות על התנהגויות בלתי הולמות של התובע, על יציאות ללא אישורים, על היעדרות מפגישות שנקבעו מראש, על סירוב ביצוע עבודה אשר מגיעה ממר בהדורי או מטעמו, סירוב לעבוד עם מר בן שוען, התבטאויות קשות מטעם התובע ועוד. תכתובות אלו ודומיהן נמשכות עד סמוך לפני מועד פיטוריו.

8) פרוטוקולי הדיונים אשר נערכו בעניינו של התובע, בהם נאמרו בין היתר הדברים הבאים (כל ההדגשות אינן במקור):
א. בשימוע שנערך לתובע ביום 09.02.06 אמרו חברי הוועד (נספח כה1 לתצהיר נתבעת) כי "אנו לא נגן כוועד על בעיות המשמעת של אבי סבג".
ב. בדיון מיום 08.11.09 בנושא תפקוד החשמלאים בצוות הטכני- איתנים איש הוועד אומר את הדברים הבאים (ההדגשות להלן לא במקור – י.ש).

"שניאור: הוזמנתם לדיון מאחר ועפ"י טענתו של עודד, עבודות החשמל באיתנים לא מתבצעות, בשל אי רצונם של שני עובדים בעלי סוג בחשמל לבצע את העבודה. זה לא דיון משמעתי- אלא ניסיון להפעיל את המערכת. אי רצון לבצע עבודה אינו מקובל עלי ואני לא מסכים להתנהלות מסוג זה...

אבי: (בצעקות) אתה לא תגיד לא רוצים לעבוד, אתה תשמור על הפה שלך.

שניאור: אבי אני מזהיר אותך, תיזהר בלשונך.

אבי: אני לא עושה לך חשבון, אתה יכול לקפוץ לי.

דוד: אני לא מסכים לצורת דיבור זו. אני מבקש לכבד את המנהל.

....

אבי: אתה לא תגיד לי מה לעשות, מי אתה. אתה נמצא כל הזמן בכפר שאול ולא יודע מה קורה פה.

...

עודד: קיימת בעיה. העובדים בצוות לא מעוניינים לעבוד עם אבי, מאחר והוא מתייחס באופן בוטה כלפיהם.

יעקב: אני כן מוכן לעבוד עם אבי.

אבי: אני לא מוכן לעבוד עם יעקב. אני מוכן לעשות עבודה עם כל אחד אבל לא עם יעקב.

שניאור: אני מבין שכל הצוות לא מוכן לעבוד עם אבי או שאבי לא מוכן לעבוד עם חלקם.

אין לי ברירה אלא לבקש מאבי לצאת לחופשה או לשבת בבית ולקבל תשלום. אנו נבדוק את הסמכות שלנו ונודיעך.

אבי: מי אתה שתחליט. אני אבוא בבוקר. אחתים כרטיס ולא אשב בבית. נראה מה תעשה.

דוד: אני המום מצורת הדיבור...".

9). בזיכרון דברים של משא ומתן מוקדם באשר לפיטורי התובע, מיום
26.11.09 (נספח מו לתצהיר נתבעת) נכתב כי כיוון שלתובע "יש קושי
בקבלת כללי המסגרת הארגונית, עימותים חוזרים ונשנים עם הממונים
ויחסי אנוש משובשים עם חבריו לעבודה...אין לנו בעיה עם הצד
המקצועי- אלא עם הצד ההתנהגותי שאינו מתאים למערכת. יש

אלמנטים חיוביים ובונים, אך האלמנטים ההורסים גדולים ורבים יותר ובעלי השפעה על התנהלות המחלקה הן ביחסים הפנימיים והן בתפוקות".

10). באותה ישיבה, מטעם מר בראשי, כאמור לעיל- הממונה הישיר של
התובע, נטענו הדברים הבאים:

"כממונה על הצוות הטכני אני לא יכול להמשיך ולעבוד עם סבג. הוא ראש צוות ולא ממלא את תפקידו. הוא לא מתאים לעבוד במסגרת שלנו. אני כמנהל ואחראי מקבל ביקורת מתמדת של הממונים בביה"ח ואמור לספוג את כל ההערות בגלל שהעבודה לא מבוצעת. בצורה כזו אני לא יכול. במבנה היום של העובדים הקיימים אני לא מוכן שסבג יעבוד יותר בצוות הטכני. הזמנתי כל עובד בנפרד והפניתי שאלה לגבי עבודה בשיתוף עם סבג נעניתי מפורשות שאינם מוכנים לעבוד איתו. העובדים מסרבים לעבוד עם סבג בגלל צורת התנהגות שלו כלפיהם ולא בגלל בעיות מקצועיות

שניאור הוסיף:

"הנקודות שהועלו עד כאן מבהירות כי אבי סבג אינו מתאים לעבודתו. מדובר בעובד מקצועי אשר אינו מצליח להשתלב במערכת. זה נמשך כבר שנים רבות. זה דפוס התנהגותי. גם אם נמצא פתרון לבעיה הנקודתית שעלתה לאחרונה- רוב הסיכויים בהתבסס על הניסיון בעבר והרקורד הכללי- כי עוד זמן קצר תתעורר בעיה חדשה. גם לעובד יש אחריות ובחירה בדפוסי התנהלות שלו. אבי סבג מכשיל את העבודה הטכנית בביה"ח. גם עלי וגם על עודד מוטלת האחריות להפעלת המערכת בצורה תקינה. המכלול של הבעיות מוביל אותנו למסקנה שסבג לא מצליח ליישר קו מול הסטנדרטים לכן אנו חייבים להיפרד".

עמדת ועד העובדים הייתה הבאה-

"הדסה:

ממה ששמענו עד היום נראה כי אבי אינו מתאים למערכת. אם ניתן- יש למצוא לו מסגרת אחרת בתוך המערכת. ברור שלא ניתן יהיה להשאיר אותו במחלקה הטכנית.

גם אנחנו עומדים נבוכים מול הצבר הרב של האירועים והדוגמאות שהוצגו בפנינו. ייתכן ויש כאן באמת אי-התאמה למחלקה הטכנית. אנחנו מתרשמים כי לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים ומגוונים למציאת פתרונות נקודתיים- אך אחת לזמן מה מתעוררת בעיה חדשה. אם היו תכניות פרישה משופרות היינו מציעים לאבי לשקול אותן. מוטב לאבי כי יפרוש בצורה מכובדת... אנחנו לא מתעלמים מבעיות המשמעת- אבל סבורים שהבעיה היא בחוסר התאמה אישית למערכת הנוכחית. אנחנו לא מבינים רק למה- אם הדברים נמשכים זמן כה רב- אנחנו יושבים רק היום. איפה היו כולם עד היום"

י. דברים אלו מדברים בעד עצמם לעניין התנהלות התובע במהלך השנים, שבחלקן אכן מהוות בעיות משמעת. למען הסר ספק יובהר כבר עתה כי לא ניתן לקבל את טענות התובע (שיובאו בהמשך בהרחבה) כי התרשומות הרבות הן הן המלמדות על "תפירת תיק" ועל ניסיון ליצור יש מאין סיבות פיקטיביות לפיטורין. לא ניתן לקבל כי תרשומות רבות כל כך (ובעיקר אלו המלמדות על בעיות משמעת קשות של התובע ), כולן נוצרו במשך כל השנים על מנת ליצור את הרקע לפיטוריו.
מכל האמור, וכאמור, נוכח הוראת סימן 82.231(ב) לתקשי"ר, ומשקיימות סיבות חופפות לפתיחה בהליכים משמעתיים וכן הליכים העשויים להביא לפיטוריו בשל אי התאמה, לא הייתה כל מניעה חוקית להשתמש בסמכות השר לפיטורים, רק משום שעובדות המקרה יכולות להוות גם בסיס לאישום משמעתי, ולא נפל פגם המאיין את הליך הפיטורין בשל בחירת הנתבעת בהליך של פיטורין בשל "אי התאמה".
לאור האמור - נבדוק את התביעה לגופה.

התביעה לגופה:

יא. לתובע טענות נוספות לעניין פיטוריו (גם אם עצם ההליך היה הליך לגיטימי). ואלו
טענותיו העיקריות:

א. יש לראותו כחושף שחיתות, וככזה – זכאי להגנת החוק ולהיפוך נטל הראיות.

ב. בשל היותו חושף שחיתויות התנכלו לו (כשהתרשומות הרבות בתיקו
האישי נעשו בכוונת מכוון כחלק מההתנכלויות כנגדו).

ג. גם אם הנתבעת סברה שאינו יכול להמשיך במחלקה הטכנית בה עבד – ניתן
היה למצוא לו חלופות תעסוקה מתאימות בנתבעת ומחוצה לה, וכי הפתרון של פיטוריו לא היה נכון ולא לקח בחשבון אפשרויות אחרות שניתן היה ליישם בעניינו (כשהפתרון היחידי בכפר שאול היה פתרון בלתי אפשרי לאור העובדה שמתפקיד בכיר של ראש צוות חשמל נדרש לעבוד בעבודות שונות אחרות, תחת פיקודם של עובדים זוטרים ממנו)

ד. השימוע בעניינו היה שלא כדין.

ה. פעילות הוועד לא הייתה תקינה.
להלן נדון בכל אחת מטענותיו אלו.

התובע כחושף שחיתות:

יב. תנאי החוק להגנה על עובדים, להכרה בעובד כחושף שחיתות:
חוק הגנה על עובדים נוסח על ידי שופט בית המשפט העליון חיים כהן, וכדברי יו"ר ועדת העבודה והרווחה בעת הצגתו בכנסת נועד "לבצר את שלטון החוק בישראל" ו"למנוע שחיתות במינהל הציבורי" (ד"כ כרך 158, ישיבה מיום 11.2.1997, עמ' 4196). בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר (הצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת הפרת חיקוק ופגיעה בטוהר המידות), תשנ"ו-1996, הצ"ח 2518 עמ' 593):

"לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים, והחברים לעבודה. לעתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין".

יג. לשם קביעת תחולת החוק, יש להוכיח כי מתקיימים התנאים הבאים:

"2. (א) לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך

שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

(ב) לא יפגע ממונה מטעם המעסיק בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור."

החוק מגדיר את הממונה ואת ענייני העבודה להלן:

"ממונה מטעם המעסיק" – מי שממונה מטעם המעסיק על ענייני עבודה של
עובד מסוים או של כלל העובדים;

"ענייני עבודה" – כל אחד מאלה:

(1) תנאי עבודה;

(2) קידום בעבודה;

(3) הכשרה או השתלמות מקצועית;

(4) פיטורים או פיצויי פיטורים;

(5) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה."

יד. תנאי סף לשם דיון בתלונה כאמור, הן הגשת התלונה לרשות המוסמכת והצבעה על שחיתות מוגדרת בחוק, להלן:

"3א. בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על
הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:

(1) כי המעסיק פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעסיק פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין;

(2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים.

3. ....

4. הגנות ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:

(1) התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;

(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;

(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה."

טו. נטל ההוכחה הוא על המעביד "כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:

(1) כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו;

(2) כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו,
ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעביד תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים (ההדגשה לא במקור – י.ש).

טז. האם התובע נכנס לגדר ההגדרה של "חושף שחיתויות"?
האם יש לראות בתובע כחושף שחיתויות באופן המקנה לו הגנה על פי החוק? לצורך כך נבדוק אחת לאחת את טענותיו.
האירועים להם טוען התובע יפורטו להלן:
1. מר בהדורי כשל לדבריו בדיווח כוזב למדינה במסגרת מועמדותו לקבלת משרתו, לעניין המוסדות בהם למד. על כך התריע התובע בפני נציב שירות המדינה.

מתשובתו של הנציב מיום 19.08.02, מאשר הנציב אי תקינות ההתנהלות ואילו
תגובת הנתבעת היא מתן הערה בלבד (נספח לסע' 28 לתצהיר התובע). .

2. התובע התריע על מינויו של בהדורי לתפקיד הבכיר כמכרז השירותים הטכניים
ללא מכרז, תוך שמתנהלת כנגדו חקירה פלילית ומבלי שעונה על דרישות התפקיד,
השכלה וכישורים מקצועיים.

3. התובע טוען להתרעתו בפני חשד לעבירת 'התאמת מכרז' למר בהדורי.

4. אירוע נוסף לו טוען התובע והקשור במר בהדורי הוא דיווחו הכוזב על היותו
בימי מחלה כאשר בפועל ריצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות פליליות. התובע
דיווח על כך לנציב ובתשובת הנציב מיום 22.12.05 השיב האחרון כי אכן נעשתה
טעות והיא תוקנה.

5. בנוסף, טוען התובע לאירוע בו עקב רשלונותו של מר בן שוען (שפוטר בחודש מרץ מסיבת אי התאמה), התחשמל התובע בעצמו (להלן- אירוע ההתחשמלות). בסיטואציה זו מצופה היה מהנתבעת, לתגובה חמורה כנדרש שכן רשלנות מקצועית בתחום החשמל מסכנת חיי אדם. בהיעדר בדיקה מהימנה ומספקת ובעקבותיה תגובה עניינית ואחראית מצד מי מהנתבעת, טוען התובע כי מדובר באי נקיטת צעדים חיוניים לשם הגנה על הציבור.

יז. ייאמר כבר עתה, בנוגע לכל אחד מן האירועים האמורים, כי התובע לא הוכיח ולו גם כראשית ראיה, כי הוא חשף שחיתויות, ע"פ החוק. כך גם לא הוכיח (כפי שיובא בהמשך) כי התנכלו לו וכי יש קשר סיבתי בין השחיתויות שחשף לכאורה לבין אותן התנכלויות להן הוא טוען.

יוער, כי חוק ההגנה נועד להגן על חושפי שחיתות אך לא לשמש אצטלה לביטול פיטורים כדין (גם אם יש כשלים מסויימים בהליך הפיטורין). החוק אף לא בא להגן על מי שבאיצטלה של חושף שחיתויות, מרשה לעצמו לזרוע אווירה קשה וחשדנית במקום העבודה תוך חיפוש מתמיד אחר כשלים בעבודה, על מנת לחסות תחת צילו של החוק או על מנת לקבל מעין "תעודת ביטוח" כנגד פיטוריהם האפשריים. לפיכך, כל טענה המצביעה על אירוע העונה לגדרי החוק, תידון באופן נקודתי ועל הבסיס הראיות שהונחו להוכחתה.

המחוקק זיהה פוטנציאל השימוש בטענה בקובעו, במסגרת סעיף 3א(2), חובת הוכחה ספציפית לפיה במעשי העובד או בהתנהגותו לא היה כדי להצדיק את היחס כלפיו וכי המסקנה שיש להסיקה - כי ההתנכלות נובעת אך ורק מהיותו חושף שחיתות. במקרה של התובע- לא כך הדבר.

על התובע היה להגיש תלונה לרשות המתאימה, ובמועד הרלבנטי, ולהוכיח את יסודות תלונתו (קש"ס וכו'). לא כך נעשה במקרה דנן. פעולה קונקרטית ובזמן אמת כאמור יכולה הייתה לסייע בתביעתו או לכל הפחות ליתן מענה מתבקש לבחינת האירועים. טענת חשיפת שחיתויות לא יכולה להיטען בעלמא, אלא יש להניח יסודות הוכחה מוצקים או לכל הפחות מסתברים כדי להניח את הדעת שאכן מדובר בהתנכלות על רקע חשיפת שחיתות.

במקרה דנן, וכפי שיפורט בהרחבה, מערכת היחסים הטעונה מקורה בהתפתחות רבת השנים כאשר ההתנהלויות הרשלניות הנטענות כלפי הנתבעת אין בהן כדי להצביע על שחיתות לפי הגדרת החוק או בסיס לחשד כי מסתבר שזהו המצב. יתרה מכך, דווקא על התובע היו הרבה מאוד תלונות על התנהגותו שלו, וכי פרט לעובדה (שאין עליה חולק) כי התובע היה איש מקצוע מעולה ומוערך מבחינה זו, הירשה לעצמו להתנהג באופן לא ראוי, תוך שהוא מחפש מגרעות באנשים שרואה בהם את יריביו. נבדוק, איפוא, אחת לאחת את טענותיו לעניין היותו חושף שחיתויות.

יח. פרשת החוסים:

התובע הזכיר הן בכתב תביעתו והן בתצהירו פרשייה תקשורתית שנחשפה כלפי הנתבעת (להלן- פרשת החוסים). באשר לפרשה זו הועד בפנינו מפי התובע כדלקמן:

ש. מה הקשר בין ההתעללות של פרש[ת] החוסים לעניינך שכתבת את זה בתצהיר?

ת. אני לא חשפתי את פרשת החוסים. הכנסתי את זה לתצהיר להראות שבית החולים עצמו לא מתנהל בצורה הכי ישרה שיכולה להיות.

ש. אתה יודע מי חשף את פרשת החוסים?

ת. לא.

ש. אז ממילא אתה גם לא יודע אם הוא פוטר או לא, נכון?

ת. לא.

ש. אז איך אתה כותב בסעיף 13 לתצהירך "התנהלות זו של המוסד... (מקריא). אתה מכניס פה ניסיון לצבוע בגוון שחור מוסד, כאשר אתה לא יודע מי חשף את פרשת החוסים, איך אתה טוען טענה כזאת כשאתה לא יודע בכלל על מי מדובר?

ת. כי לא פיטרו אותי כי חשפתי שחיתות." (עדות התובע מיום 16.01.13: עמ' 12 שורות 22-32 – ההדגשות לא במקור– י.ש).

יט. בנוסף יפים לעניין זה דבריו של התובע בעדותו (עדותו מיום 16.01.13):

"ש. יש לך מכתב שהגשת לנציבות תלונות הציבור?

ת. לא. ההתכתבות שלי היתה עם מנהל כוח אדם סמנכ"ל ענייני עובדים במשרד הבריאות ונציבות שירות המדינה. (עמ' 5 שורות 24-26).

...

ש. בהליך הפיטורים שלך אתה פנית בין היתר למנהל בית החולים ושטחת בפניו את טענותיך ואחר כך הגשת ערר לנציב שירות המדינה. אני אומר לך שבמכתבים האלה ששלחת והגשת לא ציינת את העובדה של היותך כביכול חושף שחיתות, למה לא עשית את זה?

ת. כי אני רציתי קודם כל לבטל את פיטורי, לא באתי לחשוף פה שחיתויות שנעשו בעבר, אני באתי לדבר על המצב שלי נכון לאותו זמן, שנכתבו מכתבים שלא בידיעתי, שנכנסו לתיק האישי שלי, ופרוטוקולים לא נרשמו כמו שבאמת נאמרו אלא לפי מה שמרגולין רצה בלבד. הוא לא כתב את מה שנאמר.

ש. אז המטרה שלך לא היתה לחשוף שחיתות, אלא רק לבטל את הפיטורים, נכון?

ת. לבטל את הפיטורים ולהוציא את הצדק לאור. (עמ' 6 שורות 3-11).

...

ש. ... לצורך ההנחה, היה שימוע ונגיד שהשמיטו דברים מהפרוטוקול, ואז הגשת ערר למנהל בית החולים, והוא אמר לך תכתוב אתה מכתב ותכתוב בו מה שאתה רוצה, ובמכתב הזה לא כתבת את עניין היותך חושף שחיתות, מדוע?

ת. לא יודע.

ש. יכול להיות שבפעם הראשונה שהכרת את עניין החוק וההשלכות, זה היה במפגש שלך עם בא כוחך, כי לא היית מיוצג בעת שכתבת מכתב לבית החולים נכון?

ת. נכון שלא הייתי מיוצג. יכול להיות שזה נודע לי בפגישה עם בא כוחי" (עמ' 6 ש את האפשרות שאכן היה חושף שחיתויות. לכן תשורות 26-32) (ההדגשות לא במקור – י.ש).

חשיפת שחיתויות ביחס למר בהדורי ובן שוען

כ. אף שברור שהיחסים בין התובע למר בהדורי היו קשים וחשדניים, ובהמשך גם
היה כך עם מר בן שוען, אין בכך כדי לשלול את העובדה שייתכן שאכן חשף
שחיתות , באופן שהחוק מגן עליו. לאור זאת נבדוק אחת לאחת את טענותיו של התובע לעניין חשיפת שחיתות בכל אחד מהאירועים הנטענים.

כא. האירוע הראשון:
הטענות בדבר הדיווח הכוזב של מר בהדורי לגבי המוסדות בהם למד: יצוין
כי מהראיות שנפרשו בפנינו אכן נמצאה תלונתו של התובע נכונה ולמר בהדורי
נכתבה הערה בתיקו האישי (נספחים ס"ז 1, ס"ז 2 לתצהיר הנתבעת). יחד עם
זאת, ובמיוחד בשים לב לתאריך בו מודבר (19/8/2002), אין כל קשר בין העובדה
שהתובע גילה את הדיווח הכוזב של מר בהדורי לבין פיטוריו, כשעניין זה אכן
נבדק, נמצא אותה עת נכון וטופל על ידי הנתבעת . העובדה שבשנת 2002 מצא
חוסר תקינות בהתנהלותו של מר בהדורי, לא מקנה לו הגנה כחושף שחיתוית, 7
שנים לאחר מכן.
בעניין זה איננו בודקים את שאלת חוסר התקינות כשלעצמה אלא בהקשר של
פיטוריו, ובעניין זה אין כל קשר לפיטורין.

כב. האירוע השני:

מינויו של מר בהדורי לתפקידו ללא שעונה על דרישות התפקיד: טענה זו נטענה בעלמא ללא הנחת תשתית ראייתית אף ראשונית להוכחתן. משכך, גם טענה זו נדחית.

כג. האירוע השלישי:
לעניין טענות התובע על חשד ל'התאמת מכרז' של מר בהדורי ובדומה לשני
האירועים הקודמים, גם בנקודה זו התובע לא הרים את נטל ההוכחה, אף לא
הבסיסי, וטענותיו מתייחסות לאירועים שהיו 20 שנה קודם לכן ובוודאי שלא היוו
בסיס לפיטוריו.

וכך העיד התובע לפנינו לעניין מכרז זה (עדותו מיום 16.01.13):

"ש. אתה כותב הסעיף 28 לתצהירך, אתה כותב דוגמאות לשחיתויות, אלה
הדוגמאות שכביכול חשפת?

ת. כן.

ש. אתה כותב שם בסעיף ג' (מקריא), אתה יודע בכלל מתי היה מכרז באיזה שנה?

ת. ב 92.

ש. אז אתה מדבר על אירוע מלפני בערך עשרים ומשהו שנים, אבל לא נמצא כל ממש בתלונות שלך, למה לא ציינת את זה שלא נמצא ממש בתלונתך? ידעת שהתלונה נסגרה?

ת. נסגרה? מתי היא נסגרה? התלונה שלי לאחר שהגשתי אותה, היה לו שימוע בנציבות שירות המדינה, והתוצאה היתה שהוא שיקר את המערכת ויש גם מכתב של שניאור שאמר שהוא שיקר שהוא למד באורט חניכים ובסה"כ הוא למד בימין משה.

ש. אני מפנה לסעיף ג' בלבד, תענה לזה?

ת. אני אגיד לך, לפני הגשת המכרז עלה מר אריה בן שאול בשעות הערב והתיישב עם ברוריה בן אהרון בחדרה...

ש. בשנת 92? תתייחס בבקשה לסעיף ג' שאני מפנה אותך.

ת. (מעיין), מי נבדק בהדורי או התביעה שלי?

ש. אתה יודע אם זה נבדק ומה היתה התוצאה?

ת. אנו מדברים על שנת 2000 כאשר הוא היה מועמד למרכז שירותים טכנים ולא על שנת 92 שהיה כסגן.

ש. סעיף ג' לסעיף 28 על מה מדבר?

ת. על שנת 2000.

ש. הסגן מונה למנהל ללא מכרז, למה אתה מציג כאילו שהיה מכרז וכאילו הוא לא עומד בתקנים, כשזה מהלך טבעי ותקין בשירות המדינה?

ת. לאחר שהוא מונה בפועל, הוא היה ממונה בפועל.

ש. בסעיף ד' אתה מתכוון למינוי בפועל?

ת. כן, עד למכרז, ואז הוא התמודד נגד המתמודד השני, היו חיים בהדורי ובראשי". (עמ' 14 שורות 13-32; עמ' 15 שורות 1-5).

מתוך הדברים דלעיל עולה כי מעבר לעובדה שמדובר בטענה ישנה, כי התובע התכוון למינוי בפועל, שלא דורש מכרז, כך שטענתו אודות 'התאמת מכרז' הופרכה. יתרה מכך, מטעם הנתבעת הוצהר, על ידי מר חבקין, כי הוא כלל את שמו של מר בהדורי בשנת 2003 למועמד לפיטורי ייעול (סע' 152 לתצהיר נתבעת). מכל מקום, וכאמור - טענת התובע בעניין השחיתות בנקודה זו – נדחית אף היא.

כד. האירוע הרביעי

לעניין הטענה כי מר בהדורי הנפיק אישורי מחלה בעודו יושב בכלא ומרצה עונש מאסר בפועל. ממכתבו של סגן הנציב, עו"ד יוסי קינר (נספח כ"ג לתצהיר הנתבעת), עולה כי בבדיקת הנושא, נמצאה טעות והיא תוקנה. מעבר לכך: עובדת חומרת מעשיו של מר בהדורי וידיעת המוסמכים בדבר, אין בה כשלעצמה כדי ליצור קשר סיבתי לפיטוריו, ואכן – קשר זה לא הוכח. מכל מקום, וכאמור, התובע קיבל התייחסות עניינית ומספקת במכתבו של מר קנר מיום 22/12/05 ובו נכתב בין היתר:
"...בדקתי עם בית החולים את טענותיך כי מר בהדורי קיבל שכר על סמך אישור מחלה שהמציא עבור תקופה בה ריצה עונש מאסר, ונמצא כי אמנם נעשתה טעות אך היא תוקנה.
לעניין טענותיך בדבר אי התאמתו של מר בהדורי לתפקידו, בטוחני כי מנהלת בתית החולים המכירה את האפשרות של פיטורין בשל אי התאמה, תנקוט באופציה זו אם תמצא לנכון ע"פ סמכותה"

כה. האירוע החמישי - אירוע ההתחשמלות:

1. על אירוע זה העיד התובע בפנינו במילים אלו (פרוטוקול מיום 16.01.13, עמ'
15, שורות 15-18 ):

"ש. לפי מכתבך מיום.... אתה טוען שמר חבקין הציע פתרון לפיו כל החשמלאים יעברו הדרכה לבטיחות ומבחן... למה לא הסכמת לפתרון זה?

ת. יעקב בן שוען הוא יש לו רישיון של ממונה בטיחות, ולא נאמן בטיחות, שזה אחד הרישיונות הגבוהים מה שיש לבן שוען. במבחן עצמו אין סיבה בעולם שהוא לא יעבוד, אנו מדברים פה על רשלנות של יעקב בן שוען. נניח ואני בחדר של השופטת ולוח החשמל פה באולם, והוא לא משגיח, ומעיף אותי 3 מטר באוויר, על דבר כזה אי אפשר לעשות מבחן זה ההתנהגות."

2. לאחר דברים אלו, נשמעו לא פעם טענות כנגד התובע על אי מוכנותו לעבוד
עם מר בן שוען. התובע הבהיר כי לא התנגד לעבוד עם בן שוען אלא בכפוף
להתחייבות בכתב מטעם נציגי הנתבעת כי מוסרת מעליו אחריות לאור
אירוע ההתחשמלות.

3. וכך נאמר מפי התובע (שימוע מיום 14.12.09 נספח מ"ט):

"אני מוכן לעבוד עם בן שוען. רק ביקשתי מהממונה שיאשר לי להוציא מכתב שאני מסיר כל אחריות שלי, מאחר ואני יודע לשמור על עצמי. הבעיה מול מטופלים שיכולים להיפגע ולסכן את חייהם בגלל התנהגותו של בן שוען."

4. ייאמר כבר עתה, כי אירוע ההתחשמלות הוא אירוע חריג ומסוכן, כפי שגם
כתב על כך מר עודד בראשי בתלונתו מיום 15.04.07 (נספח ל"ט1 לתצהיר
הנתבעת), שם כתב את הדברים הבאים:

"גם במקרה זה – בדרך נס לא נגרמו אבידות בנפש... רשלנותו של מר בן שוען בטיפול בחשמל מהווה סיכון לחיי אדם- מעבר לנזקים ברכוש ונוגדת את חוקי הבטיחות הבסיסיים בחשמל".

5. אי לכך עולה, כי מר בראשי אכן פעל בענין והתייחס לכך במלוא החומרה.
פעולה זו, היה בה כדי לרכך את תגובת התובע. אלא שלא הוכח בפנינו כי
איש מלבד מר בראשי הגיב לכך בחומרה הנדרשת. יתירה מכך, מטעם עד
הנתבעת והמצהיר מטעמה, מר חבקין, נאמרו הדברים התמוהים הבאים:

"ש. מה היה באירוע הזה?

ת. אני לא יודע.

ש. אתה כמנהל פה לא יודע.

ת. כן, כי מנהל לא נמצא בעבודה שבה קורה משהו.

ש. היום בדיעבד אתה יודע מה קרה.

ת. אני יודע מה כתבו. אני יודע שהיה ספק תקלה, ספק תאונה, ספק רשלנות, אף אחד לא יודע מה היה שם."

6. לפיכך, נראה כי סירובו של התובע לעבוד עם מר בן שוען, מוצדק. כך גם
תמוהה התנהלותו של מר חבקין כאשר לא ידע על אירוע ההתחשמלות, וכך גם נראה כי דרך פעולת הנתבעת בעניין זה לא תואמת את חומרת האירוע. אעפ"כ, דרך הפעולה שבחר התובע להתנהל דרכה מול הנתבעת מעוררת פליאה, ופרט לסירובו לעבוד עם מר בן שוען לא עשה דבר, כולל – פניה לוועד על מנת לדאוג – ובצדק - לביטחונו האישי.

7. בעניין זה (שעל פניו גובל ברשלנות) - התובע לא הגיש תלונה כנדרש, ולא הוכח ולו גם לכאורה – כי מדובר בשחיתות. התובע הצביע על אירועים שמהווים מבחינתו מנהל לא תקין, שעל פניו אף לא טופלו כנדרש. אלא, שלא הוכח קשר סיבתי ולא הוכחה הגשת תלונה כמוגדרת בחוק דלעיל, באופן המזכה את התובע בהגנת החוק. לפיכך, טענותיו של התובע בסוגיה זו נדחות, וזאת מבלי לגרוע מחומרת המחדלים ו/או המעשים הנטענים כלפי הנתבעת (טענה שתהיה לה התייחסות בפרק הסעדים).

כה. התנכלויות כלפי התובע:

1. התובע מבקש להצביע על התנכלות שיטתית מצד הנתבעת, הבאה לידי ביטוי בין היתר בשל היותו חושף שחיתות, אך במקביל בשל מניעי נקמה אישית של מר בהדורי.

2. וכך הצהיר התובע בתצהירו:

"17. הדברים התחילו בשנת 2000, בה פרש לפנסיה מנהל השירותים הטכניים דאז, והחלה מלחמה פנימית בין שני המועמדים לתפקיד: מר עודד בראשי, לימים הממונה עלי, ומר חיים בהדורי, סגנו של מנהל השירותים הטכניים הפורש.... מלחמת הכוחות בין הצדדים הייתה קשה, כששני המתמודדים ביקשו לגייס אותי לטובתם... ובחרתי שלא לתמוך במועמדותו של איש מהם, ובכך הכעסתי את שניהם.

18. מר בהדורי זעם על כך וראה בי יריב אישי שלו בעניין....".
3. מכאן ואילך מבקש התובע לשוות לכל התלונות שהוגשו נגדו ולכל

התרשומות בתיקו האישי, מסע נקמה בו של מר בהדורי כנגדו, כשהנתבעת לא עושה מאומה כדי למחות בכך.

4. בפנינו נפרשו, כאמור, עדויות וראיות אשר אכן מלמדות על מערכת יחסים עכורה במיוחד בין התובע לבין מר בהדורי, אך גם על תלונות כלפי התובע בטרם נכנס מר בהדורי לתפקידו האחרון, וכל על התנהגות לא פשוטה ואף מקוממת של התובע עצמו, במהלך השנים , כפי שעולה מכלל המסמכים שהובאו לעיל.

5. וכך העיד מר חבקין (פרוטוקול מיום 16.01.13,עמ' 18 שורות 25-26; עמ' 19 בשורות 5-6).

"ש. אמרת שהיחסים שלכם היו טובים, לא סוג שהיחסים שלו עם בהדורי לא היו טובים?

ת. הכל כתוב, היחסים לא היו טובים ביניהם. זה לא סוד.

...

ת. היו לו יחסים טובים עם רובם, ועם חלק פחות, אני לא יודע להגיד את כולם. היו לו יחסים לא טובים עם בהדורי ואיציק זה אני יודע."

6. ואכן, אין חולק כי לגבי מר בהדורי ומר בן שוען התובע היה מסוכסך, וכי גם מר בהדורי לא טמן ידו בצלחת, כפי שעולה בהרחבה בפסה"ד של השופט סולברג דלעיל.
בין השאר נאמרו הדברים הבאים:
"אין היגיון בגירסתו של בהדורי. דומני, שתביעתו הנגדית לא באה אלא כמגן מפני תביעתו של סבג... קשה היה לחלץ מפיו של עד התביעה, מר מנו שאול, מה היו הדברים המפורשים שהטיח בהדורי בסבג.. עד שבלחץ החקירה, נאלץ לומר כי בהדורי "אמר קללות גסות על אשתו ועל בתו" של סבג, והוסיף ואמר כי איננו זוכר את המילים במדוייק, אך אישר כי משמעותם הייתה שסבג מקיים יחסי מין עם בתו (עמוד 16). לדברי עד זה, ראיתי לייחס משקל לא מבוטל בהתחשב בכך שלא היה מזוהה עם מי מאנשי ה'מחנות' הניצים ב"איתנים"...לחובתו של בהדורי, ראיתי לזקוף גם את העובדה כי לא בחל בניסיונות להשפיע על עדים, ועניין זה גורע ממהימנותו. מבוכה נגרמה למשמע דבריו של העד מוראר רג'אעי, אשר כמו חלק מחבריו, ניכר בו, כדבריו "אני מפחד בגלל המצב בעבודה" (עמוד 28). בשם עד זה, עובד המחלקה הטכנית, "אני לא קורא ולא כותב עברית" (עמוד 18), הוגש תצהיר מטעם בהדורי, אשר התברר כי רובו ככולו איננו אמת (עמודים 18-21, ו- 29-31). אדרבא, בעדותו כמסיח לפי תומו, העיד למעשה בעיקרי הדברים ההיפך ממה שנרשם בתצהירו. עוד התברר, כי התצהיר נחתם על ידו שלא בפני עו"ד, בניגוד למה שנחזה לכאורה על פני הדברים, ובנסיבות אשר מעלות תהיות" (ההדגשה לא במקור– י.ש).

7. התובע מסביר בעדותו למה לדעתו מתנכלים לו (דיון מיום 16.01.13,עמ' 13 שורות 1-6).

"ש. איך הטענה בסעיף 15 לתצהירך (מקריא), מסתדרת עם הזדמנויות שניתנו לך מהלך השנים, שהעבירו אותך למקום אחר, התרו בך כמה פעמים, כי אם רצו להעיף אותך יכלו תוך שנה לסגור איתך עניין, ולך נתנו 8 שנים של חסד, איך זה מסתדר עם הטענה שלך שכולם היו נגדך, ובמיוחד אם אתה אומר שתמיד עזרת לכולם?

ת. לא נתנו לי שום הזדמנויות, זה לא הזדמנויות, זה פשוט פיברקו דברים. אם אני נמצא בסיק מחלה או בתאונת עבודה וקוראים לי לבוא לשימוע זה הזדמנות?

ובהמשך:

"ש. איך סעיף 28 שייך לפיטוריך בכלל? (ישיבת הוכחות מיום 16.01.13 ,עמ' 15, שורות 6-11)

ת. בזמן שאני בעבודה ואני עובד נאמר להנהלת בית החולים שאני לא בעבודה, בזמן שאני מבצע עבודות משמידים את ההזמנות וזה לא נרשם. זה קשור הסעיף, כי מי שניהל את המחלקה בפועל זה מר חיים בהדורי, ומה שהוא רצה להגיד למר שניאור הוא אמר לו באופן חופשי יום יום, בזמן שהייתי בעבודה הוא טען שאני לא עובד ולא בעבודה, ואז הוא מילא את התיק שלי במכתבים שקריים."

8. כאשר נשאל מר חבקין לסגנונו ואופיו של מר בהדורי השיב כדלקמן
(ישיבת הוכחות מיום 11.02.14 עמ' 35 שורות 6-7):

"ש. זה נכון שמר בהדורי לא היה טלית שכולה תכלת?

ת. רחוק מזאת".

9. מכל האמור לעיל עולה, כי נציגי הנתבעת, ידעו או היו צריכים לדעת כי
מדובר במערכת יחסים טעונה במיוחד, וכי ללא פעולה אקטיבית בזמן אמת להרגעת הרוחות , ניתן היה לצפות כי במערכת כזו החיכוך יגיע למערכת יחסים טעונה במיוחד אשר תשבש במוקדם או במאוחר את המהלך התיקן של העבודה. אעפ"כ, לא הוכח כי מדובר בהתנכלות. גם התרשומות הרבות בתיקו האישי של התובע, הגם שהתחילו בעיקר לאחר הסכסוך עם מר בהדורי –לא הוכח כי נעשו בכוונת מכוון כחלק מהתנכלות ממוקדת כלפיו, כאשר גם העדים מטעם התובע לא הכחישו את קיומן של בעיות ההתנהגות של התובע, כעולה מהתרשומות. יש אף לציין כי גם התובע עצמו עשתה הכל על מנת להכשיל את בהדורי, ונראה ששניהם שעו ככל שיכלו על מנת לפגוע באחר. אעפ"כ, לא הוכחו "התנכלויות".
מהאמור לעיל עולה כי גם אם הנתבעת לא פעלה בצורה הראויה למניעת המשך החיכוכים בין השניים – לא הוכחה טענת ההתנכלות כלפי התובע.

כו. ניסיונות העברת התובע למקומות עבודה חלופיים:

א. אכן, מצופה היה מהנתבעת, בסיטואציה עגומה זו, למצוא תחלופת עיסוק לתובע, בפרט לאור מקצועיותו הרבה, ולאור שנות שירותו הרבות בנתבעת. ואכן, בפנינו, הוכח כי היה ניסיון אחד להעביר את התובע מתפקידו באיתנים לשם שיפור המצב, לבית חולים כפר שאול, אלא, שכפי שנראה בהמשך, ניסיון זה לא צלח לאור העובדה שהתובע, כראש צוות חשמל נאלץ לעבוד בעבודות אחרות תחת ראשי צוות אחרים ובתחומים שאינם בתחום עיסוקו העיקרי במשך השנים.

ב. על כך מעיד התובע להלן (ישיבת הוכחות מיום 16.01.13, חקירת תובע, עמוד 9 שורות 20-26)

"ש. אז איך הנושא הזה הפך להיות משמעותי והיו תכתובות על כך לה', לו', לד' לתצהיר חבקין, אם לא ביקשו ממך דבר כזה?

ת. אני אסביר. אם אנו מסתכלים על התאריכים של כל ההתכתבות האלה, שנאמר לגבי זמן חירום או לא, זה היה בזמן שהועברתי לכפר שאול כאשר היה דין ודברים ביני לבין בהדורי. כאשר עברתי לכפר שאול אמרו לי סליחה אנו לא צריכים פה חשמלאי, והורידו אותי לעשות חפירות לבורות, לעשות סתימות, וכל מה שאמרו לי בכפר שאול עשיתי, אבל יחד עם זאת אמרתי להם שאני ראש צוות חשמל, ותחתיי אמורים להיות כפופים עובדים ולא אני אמור להיות כפוף לשרברב או למסגר ואז אמרו לי שאני צודק, והממונה הישיר שלי דאז אמר לי שאני צודק, ואז הוא אמר בוא נבקש שיחזירו אותך חזרה לאיתנים, ושביקשתי לחזור לאיתנים אלו התנאים שהם הציבו לי." (ההדגשה לא במקור – י.ש).

ג. על דברים אלו מגיב עד הנתבעת, מר חבקין, את הדברים הבאים (עמ' 28 שורות 28-31, עמ' 29 שורות 1-3):
"ת. ככל שאני ממלא תפקיד בכיר בשירות המדינה, כאשר הגעתי למסקנה שהתובע אינו מתאים לשירות אצלנו, אני מניח שהוא גם לא מתאים לעבוד במקום אחר עקב האירועים המפורטים בתצהיר שלי.

ש. וזה אתה אומר אחרי 22 שנות עבודה, לא חצי שנה

ת. גם אחרי 42 שנות עבודה, יש מצבים שבהם העובד לא רק שאינו עובד אלא מפריע לארגון. מאחר והתפקיד שלו הוא לנהל את הארגון, כאשר ישנו גורם מפריע חובתי היא להוציא את הגורם המפריע ולאפשר המשך עבודה".

ד. לשאלת ב"כ התובע, אילו פתרונות אחרים נשקלו לתובע, עונה מר חבקין
כך:

"ת. כפי שכתבתי בתצהיר לא הפסקתי לחשוב על פתרונות, לעשות הפרדה. ניסינו להפריד. כתוב בתצהיר שאני הגשתי את שמו של חיים בהדורי כמועמד לפיטורים בשנת 2003-2004, היה תהליך פיטורים מסוים ושמו עלה ולא שמו של התובע. מסיבות שאני לא יכול לפרט כרגע כי את רובם קשה לי לזכור כרגע, לא ראיתי לנכון דווקא לקחת את בהדורי שהוא סגן מנהל המחלקה ולהעביר אותו לבית חולים אחר. חיפשתי דרכים אחרות, יש סכסוכי עובדים ותמיד עשיתי במסגרת שלי מה שיכולתי.

ש. מה הייתה הבעיה להעביר את העובד מחוץ לבית החולים שלך. אתה יודע שלפי הפסיקה לפני שמפטרים עובד בטח במערכת כל כך גדולה מנסים למצוא לו תפקיד אחר.

...

ת. הצענו לעבור לבית החולים השני שאני מנהל – כפר שאול. בשלב מסוים הוא עבר לתקופה מסוימת, ההעברה הזו לא צלחה. אני הצעתי את הנושא של ההעברה בשלב הרבה יותר מוקדם, לאחר מכן היה סירוב לעבור ולאחר מכן פשוט העברתי בהנחיה והשתמשתי בסמכותי. לגבי האופציה של להוציא מהמערכת, האופציה זהו לא ממש נשקלה שכן אין באזורי ירושלים בית חולים ממשלתי אחר זולת איתנים וכפר שאול אז אי אפשר להעביר אותו למקום אחר כפי שב"כ התובע מציע.

ש. אם אני אגיד לך שהתובע מוכן היה לעבור להיות חשמלאי באולם ספורט בתל אביב או בצפת

...

ת. התובע ביקש לעבור בקמפוסון קטן של מחלקת הילדים, בית החולים איתנים נמצא בקצה הר ולידו יש בית חולים קטן שנקרא מחלקת איתנים והתובע ביקש לעבור לשם ולהיות איש תחזוקה בבית החולים הקטן ואני סיימתי.

ש. למה

ת. זה רלוונטי לגבי מחלקת הילדים, אדוני הרחיב את זה למקומות אחרים. לגבי הנושא הזה אני לא קיבלתי את ההצעה הזו, משום שאני הערכתי על סמך חוות דעתו של הממונה הישיר של מר בהדורי מר עודד בראשי המנוח שזו תהיה קייטנה ולא תהיה שם עבודה. למעט תקופה קצרצרה אין שם איש תחזוקה צמוד, אין צורך.

ש. תאשר לי שבהדורי עבר לקמפוסון הזה

ת. אכן בהדורי היה שם לתקופה קצרה".

ה. בהמשך חקירתו של מר חבקין מיום 24.04.14 עונה את הדברים הבאים:

"ש. וכשהוא חזר למה לא מצאתם לו מקום אחר אפילו מחוץ לבית החולים.

ת... אני לא חושב שהנושא כלל הועלה באותה סיטואציה של חיפוש העברה למחלקה אחרת כי אין לי חשמלאים במחלקה אחרת ואני אצטרך מערכת של הכשרה ושל התאמה ולכן זה לא רלבנטי, יש פה בעל מקצוע מאוד מסוים אני לא יכול לשים אותו בתור אח, או בתור רופא או בתור פקיד. יש לו תפקיד."

ו. כפי שעולה מעדות התובע, בכפר שאול לא נדרש הוא לבצע כל פעולות חשמל באופן שטיעון מר חבקין לפיו העברת התובע למשרד אחר במערכת הכללית לא הועלתה מפאת חוסר רלוונטיות, אינה משכנעת כלל.

ז. בחקירתו החוזרת, מעיד מר חבקין כך (עמ' 47 שורות 30-32 ועמ' 48 שורות 1-2):

"ש. נשאלת לגבי ניסיונות למציאת פתרון לגבי התובע. פתרון אחד היה העברתו למרכז אחר, היו עוד פתרונות.

ת. כן, נושא של פרישה בהסכמה הועלה. גם לאחר שפוטר ואושר, חזר הנושא על ידי נציגות ההסתדרות תנו משהו, בואו נכיר בעובדה, נשפר אותו כלומר מבחינה של תנאים כלכליים.

ש. למה זה לא נעשה.

ת. כי לא ניתן לקחת לאחר הליך פיטורים של נציב שירות המדינה, לעשות שינוי מההחלטה ולהגיד אוקי זה היה פיטורים בהסכמה."

ח. לגבי העברתו של מר בהדורי מתפקידו, אומר מר חבקין כך (פרוטוקול
מיום 11.02.14 עמ' 36 שורות 10-11):

"לא ראיתי לנכון דווקא לקחת את בהדורי שהוא סגן מנהל המחלקה ולהעביר אותו לבית חולים אחר".

ט. עד התובע, מר דוד בטאט, השיב לשאלת תוכן השיחות לגבי התובע בהן נכח כדלקמן (פרוטוקול מיום 16.01.13,עמ' 17 שורות 13-16):

"ש. בשיחות שדיברו לגבי אבי?

ת. היתה שיחה ששניאור אמר לו אני מבקש ממך לשבת בבית עד שנודיע לך והשעה אותו מהעבודה, אני התקשרתי להסתדרות לצ'יקו ושאלתי אותו אם זה אפשרי מבחינה חוקית, כי אני ידעתי שזה לא חוקי, ואחר כך שניאור כמובן חזר בו. זו היתה הישיבה הצורמת מאוד."

י. בנקודה זו ניתן לסכם, כי ניתן היה לצפות מהנתבעת לעשות מעבר למה שעשתה, על מנת למצוא לתובע תעסוקה חלופית, אך לא עשתה כן. מאידך, וכאמור – לא היה בהתנהגות זו משום התנכלות.

כז. תקינות הליכי השימוע:

1. כידוע, על הליך השימוע להיעשות בתום לב ובנפש חפצה. קיום שימוע שלא בתום לב, ייתכן שיוביל לקביעה כי הפיטורים היו שלא כדין תוך פגיעה בזכות יסוד של העובד. לטענת התובע, השימוע בעניינו לא היה כדין ובכך נדון להלן.

2. התובע העיד את הדברים הרלבנטיים הבאים (ישיבת הוכחות מיום 16.01.13,עמ' 15 שורות 21-30):

"ש. אתה מציין בסעיף 53 לתצהירך שניתן ללמוד מחלופת המכתבים שדינך נחרץ טרם השימוע.

ת. כן.

ש. כל המכתבים שצירפת מ 19/1 ו – 21/1 ו 2/2 נכתבו אחרי שנתקבלה החלטה על פיטוריך, אז איך דינך נחרץ לפני?

ת. בזמן שהייתי אצלו באין ספור שימועים הוא כבר הציע אותי לפיטורים.

ש. אז מה המכתבים האלה קשורים?

ת. כי ברגע שאני מקבל את הפרוטוקול של החלטה של מנהל בית החולים, אני מקבל אותו קרוב לשבועיים אחרי הזמן, אז פה אמרתי שהוא הכניס את יו"ר וועד העובדים והיא חתמה על מסמך שוועד העובדים עצמו לא ידע, והוא כבר בא ואמר למנהל בית החולים שיש הסכמה של הוועד לפיטורים שלו, והם אמרו לו שיש פה אי הבנה והוא לא הבין נכון."

3. כאמור, לטענת התובע, עצם העובדה שקבלת ההחלטה הייתה עוד באותו
יום של השימוע יש בה כדי להוות פגם הפוגם בתקינותו החוקית של
השימוע.

4. וכך מעיד מר חבקין בסוגיה זו (ישיבת הוכחות מיום 24.04.14 עמ' 47 שורות
30- ועמ' 48 שורות 1-2):

"ש. השימוע נערך בתום לב ונפש חפצה?

...

ת. השימוע וכל ההליכים נעשו בתום לב, בנפש חפצה ומתוך חוסר ברירה כי זה הפתרון האחרון שניתן היה לעשות בנסיבות האלה.

ש. למרות תום לב ונפש חפצה זה נכון שהחלטת הפיטורים התקבלה עוד באותו היום.

ת... אני מתקשה לענות תשובה בנוסח שבו היא נשאלת מאחר ויש שלביות מסוימת, ההחלטה של בעל הסמכות כפי שמופיע וכתוב התקבלה ביום השימוע, היא המתינה יומיים, שלושה לאישור של השלכה המשפטית לגבי התהליכים, ביום שבו נתקבל אישור הגורמים המשפטיים שההליכים נעשו, הוצאה ההחלטה על הפיטורים."

5. מפרוטוקולי השימוע נראה כי הן לתובע והן לוועד ניתנה הזדמנות להביע
את עמדתם. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן המסכת העובדתית רבת השנים
אשר קדמה לשימוע המדובר, מסכת אשר הובילה לנקודת מוצא טעונה אצל
כל אחד מן הצדדים לשימוע.

6. התובע טען כי הנאמר בפרוטוקול השימוע לא שיקף נכונה את שנאמר. עם
זאת, לא תמך טיעונו זה בראיות מספקות העומדות ברף נטל ההוכחה. מכל
מקום, נראה כי נפל פגם בשימוע באופן שיש הצדקה לביטול
הליך השימוע ואף לא לצורך קבלת פיצוי בגין פיטורין שלא כדין.

7. בנוסף, בהיעדר הוראה אשר מטילה חובה על הנתבעת לערב גורמים אחרים
שעליהם להיות נוכחים בשימוע, ולא נטען לפנינו אחרת, בנקודה זו נקבע
כי השימוע התנהל כדין.

8. יתירה מכך, התובע ערער על החלטת הפיטורים בפני הגורמים הרלוונטיים
והחלטה זו אושררה לגופה. לאור האמור, טענתו של התובע לענין הפגמים
בשימוע שנעשה בעניינו - נדחית.

כח. התנהלות הוועד:

א. החוליה האחרונה אשר נותרה לבחינת מקרה זה היא התנהלותו של הוועד
ועמדתו באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע. ובכך נרחיב כדלקמן.

ב. מעדי התובע וכן מהראיות שבתיק, ניכרת התנגדות נחרצת מטעם הוועד לפיטורי התובע.

ג. מעדותו של מר דוד באטוט, נציג הוועד, עולים הדברים הבאים (ישיבת הוכחות מיום 16.01.13,עמ' 17 שורות 19-20):

"ש. הוועד התנגד?

ת. הוועד מתנגד לכל פיטורים של עובד מהמערכת, אלא אם כן עובד פשע או גנב. אני התנגדתי לפיטורי התובע" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

ד. וכך העיד מר צ'יקו כהן, עד התובע (ישיבת הוכחות מיום 16.01.13,עמ' 21
שורות 6-9,17-20):
"...ואז החליטו להפסיק את עבודתו, עשו לו שימוע, אנו כהסתדרות התנגדנו וגם הוועד, בשימוע לא קיבלו את הטענות שלנו, וזה הגיע לנציבות שירות המדינה, וסיכויים קלושים מאוד שהנציב יאשר, ולכן הופסקה עבודתו.

....

ש. אתה כהסתדרות כגוף חיצוני, חושב שההליך היה תקין?

ת. זכותה של ההנהלה להביא לשימוע עובד, אני חושב שלא מיצו את הכל, כי העובד התלונן על בעיה מקצועית ולגבי מה שקרה, והוא הרגיש שמתנכלים לו. גם הבוס שלו הישיר מנהל המחלקה הטכנית אמר לי שהתובע צודק."

ה. בדיון מיום 16.12.09 (נספח מט' לתצהיר נתבעת), אומר הוועד:

"דוד:

הועד אינו מסכים לפיטורין. עמדת הועד נוסחה ומצאה ביטוי בפרוטוקול המשא ומתן. הדסה חתמה עליו בשם הועד..".

ו. במכתב מיום 4.1.10, אשר נשלח מטעם הוועד למנהל הנתבעת (נספח נא1
לתצהיר נתבעת) נאמרו הדברים הבאים:

"ברצוננו להבהיר שוועד עובדי ביה"ח איתנים מתנגד לפיטורי העובד אבי סבג... בדיון שהתקיים עם הנהלת ביה"ח ובנוכחות העובד, ביקשנו למצוא לעובד מקום חלופי במערכת. במידה ואבי הוא העובד הבעייתי בשירותים הטכניים".

ז. וממכתבו של מר צ'יקו כהן לנציב שרות המדינה מיום 08.02.10, כותב הוא
את הדברים הרלבנטיים הבאים:

"1. העובד הינו בעל מקצוע מעולה בתחום החשמל ותרם רבות למערכת בבית החולים.

2. בגין מחלוקת שקרתה עם עובד אחר במחלקה סירב אבי סבג לעבוד יחד עימו בעיסוקים הקושרים לעבודות חשמל... עניין המקרה הופנה לבדיקה למהנדס הראשי ועד היום לא נתקבלה כל תשובה בעניין מעניין מדוע???

...

4. כאן החל מצוד נוסף אחרי מר סבג ובהליכים מזורזים נערך לו שימוע ונתקבלה החלטה חפוזה ולא הוגנת על פיטוריו.

5. ועד העובדים הודיע להנהלה על התנגדותו להליך בכלל ולפיטוריו בפרט.

6. העובד העביר לך את מכתבי ההערכה על עבודתו הטובה... דבר שצריך להילקח בחשבון בהחלטתך...".

ח. מהדברים המפורטים לעיל ניכר כי הוועד הבין כי קיימת בעיה במישור היחסים האישיים שבמחלקה הטכנית אלא שהצבעה על מקור הבעיה הבלעדי לא הייתה מגובשת. פעמים שהוועד לא גיבה את התובע כלל ופעמים שהוועד כינה את התנהלות הנתבעת כמי שמנהלת "מצוד" אחר התובע. כן נראה כי הוועד סבר שבמקרה דנן היה נכון למצוא פתרונות חלופיים, בפרט לאור מקצועיותו ושנות שירותו הרבות של התובע, אשר עמד זמן קצר, יחסית, לפני פרישה.

ט. ואכן נראה כי הנתבעת לא התאמצה דיו למצוא פתרונות רוחב לבעיית העסקת התובע, אך אין במחדל זה כדי להוות עילה לפסילת פיטוריו של התובע.

י. יש להצטער על כך שהנתבעת לא השכילה לנצל את משאביו החיוביים של התובע והפקת המירב ממנו, אשר אין חולק כי קיים בו. במקביל, יש להצר על אי התערבותו של הוועד באופן אפקטיבי לאורך השנים. נראה כי הוועד הבין את חומרת המצב רק לאחר פיטורי התובע, אלא שאז היה מאוחר מדי, בשלב בו גמרה אומר הנתבעת לפטר את התובע.

יא. יובהר כי בזמן הנכון, היה ראוי לשקול באופן רחב העברת התובע מערכתית למשרד אחר. עם זאת, כאמור אין בחוסר זה כדי לשוות אופי בלתי חוקי לפיטורי התובע, לכל הפחות, על סמך חומר הראיות אשר הוצג בפנינו. הטענה הסתמית כי ניתנה לתובע הזדמנות לעבוד בכפר שאול - אינה מדוייקת, לאור העובדה שמעבר לחשמל התבקש לעשות מלאכות שאינן בגדר מיקצועיותו, ובחלקן הורד למעשה לדרגת איש תחזוקה פשוט.

יב. הנתבעת מצידה לא היטיבה למצוא פתרונות אפקטיביים לבעיה הידועה לה משכבר הימים. העברת התובע לבית חולים אחר, אותו מנהל מר חבקין, והעסקתו כאיש מקצוע בתחום החשמל, בפועל - בעבודות חפירה וכיוצ"ב, כמפורט לעיל, אינה פתרון הולם, וכך הדבר התדרדר עד שהגיעו מים עד נפש. חוסר הדינמיקה והגמישות הברור בין התובע לבין יתר חברי הצוות היה ידוע, ויובהר כי לא השתכנענו כי התובע אוחז באשמה הבלעדית להתפתחויות כאמור ולמערכת היחסים העכורה הנ"ל. עניין זה – הגם שאינו מאיין את הליך הפיטורין – יש לו חשיבות בעניין קבלת פיצוי כספי בגין התנהלות זו, שניתן היה למנוע אותה ולחסוך מהתובע עוגמת נפש רבה.

סיכום הדברים:

1. מכל האמור לעיל, לא הרים התובע את הנטל לעניין אי חוקיות פיטוריו ואופן פיטוריו, ולא לעניין היותו חושף שחיתויות ולעניין ההתנכלויות להם טוען. לא ניתן גם לקבל את הטענה כי כל המסמכים שבתיקו האישי נכתבו רק בשל העובדה שמר בהדורי רצה לנקום בו, ולא ניתן לקבל כי כל התלונות והתרשומות בתיקו האישי היו שקריות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם גם מהתנהלות הנתבעת בעניינו של התובע. הנתבעת לא פעלה בזמן אמת, כמצופה ממנה כגוף ציבורי, לא עשתה הכל לחפש פתרונות הולמים וטובים לאור מערכת היחסים העכורה שבין התובע לבין מר בהדורי (ובהמשך – עם מר בן שוען). הניסיון הממשי היחידי היה העברתו לכפר שאול , בו נדרש לבצע פעולות ועבודות שלא עסק בהם קודם לכן, תוך הורדתו באופן מעשי לתפקידם נחותים יותר – בניגוד למעמדו באיתנים כחשמלאי וכראש צוות. למעשה הנתבעת אף לא התחשבה די בגילו המתקדם, בהיותו אך מספר שנים לפני פרישה, ובשנות עבודתו הרבות בנתבעת.

2. בנסיבות אלו, אין התובע זכאי לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין, ובגין היותו חושף שחיתויות (ובודאי שלא להחזרה לעבודה).

3. יחד עם זאת, יהיה התובע זכאי לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת כלפיו, כמפורט לעיל (ותוך התחשבות גם בעובדה שפוטר שנים ספורות לפני הגיעו למכסימום הזכויות לפנסיה, ולאור תקופת העובדה הארוכה). לפיכך, ובהתחשב גם בהתנהלות התובע עצמו כמפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בשיעור 5משכורות (שכר בסיס, ברוטו), בתוספת 7,500 ₪ כשכ"ט עו"ד.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת
פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ה, (10 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.