23 ספטמבר 2013

המחלוקת שבין הצדדים בתיק דנן נוגעת לשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים. לטענת התובעת היא התפטרה מעבודתה בנתבעת לרגל מצב בריאות לקוי ולפיכך היתה זכאית לפיצויים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ה – 1965 [להלן: "חוק פיצויי פיטורים" או "החוק"], בנוסף עותרת התובעת לתשלום פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורין (נציין כי מלכתחילה הוגשה גם תביעה לתשלום סכומים נוספים (הפרשים) בגין דמי חופשה, הבראה, הפרשות לפנסיה ודמי חגים ואולם הטענות בהקשרים אלה נזנחו על ידי התובעת בשלב הסיכומים).

עיקר העובדות וטענות הצדדים

1. הנתבעת מנהלת מפעל העוסק ביצור ושיווק של סלטים ומוצרי דגים מלוחים מסוגים שונים.
2. התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מיום 1/5/00 ועד ליום 21/7/09. עיקר עיסוקה היה בחיתוך ובאריזת דגים.
3. לטענת התובעת, היא נאלצה להתפטר מעבודתה על רקע מצבה הבריאותי, אשר לא איפשר לה להמשיך לעבוד במשך שעות רבות בעמידה. לפיכך, לטענת התובעת, היא זכאית לפיצויי פיטורים.
4. לטענת הנתבעת עבודתה של התובעת אצלה בוצעה בעיקרו של דבר בישיבה, ולכן לא הייתה כל מניעה רפואית כי תמשיך בעבודתה. לטענתה, התובעת התפטרה מעבודתה על מנת לעבוד במקצועה, כתופרת, בשכר גבוה יותר מזה ששולם לה בנתבעת ולכן היא איננה זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק.
5. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, מטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת מר משה קאופטייל, מנהל מחלקת דגים (הממונה הישיר על התובעת) מר ולדימיר אגרונוב, מנהלת הכספים של הנתבעת גב' נירה שפייזר וחשבת השכר גב' אתי סיבי, בנוסף זימנה הנתבעת לעדות את גב' דבורה פנחסוב, שהעסיקה את התובעת לאחר סיום עבודתה בנתבעת.

עיקר התשתית העובדתית

1. אין חולק כי התובעת היא בעלת הכשרה מקצועית כתופרת. היא עבדה כתופרת בטרם עלתה לישראל ואף ביצעה עבודות תיקוני תפירה בביתה, במקביל לעבודתה בנתבעת מחוץ לשעות העבודה.
2. מעדותה של התובעת עולה כי כבר בשנים 2006-2007 בעודה עובדת אצל הנתבעת, היא חיפשה עבודה כתופרת (הגם שלטענתה עשתה כן "מטעמי בריאות"). לפי עדותה, במשך זמן רב היא התקשתה למצוא מקום עבודה שיתאים לה כתופרת (ראה מוצג נת/1 שצורף לתצהיר מנהל הנתבעת ועדות התובעת עמ' 4 לפרוטוקול שורות 1-11).
3. ביום 21/6/09 מסרה התובעת לממונה עליה, מר ולדימיר אגרונוב (להלן: "ולדימיר") מכתב התפטרות בו כתבה (ברוסית) כי התפטרה מעבודתה "בגלל מצב הבריאות" (נספח נת/1 לכתב ההגנה). אין חולק כי המכתב לא נתמך באישור רפואי כלשהו, ועם זאת לטענת התובעת היא פירטה בפני ולדימיר את מגבלותיה הרפואיות. לדבריה היא לא התבקשה להמציא אישורים רפואיים.
4. בחקירתה הנגדית נתבקשה התובעת לתאר את שיחתה עם ולדימיר בעת שמסרה לו את מכתב הפיטורים והעידה כדלקמן (עמ' 7 לפרוטוקול):

"ש. מתי אמרת לולדימיר שאת עוזבת בגלל בריאות ?

ת.        באותו יום של המכתב, הייתי בשיחה איתו ואמרתי לו שאני רוצה לעזוב בגלל בריאות וגם יש לי מכתב וגם אני רוצה עבודה אחרת.

ש.       מה אמרת לו לגבי הבריאות ?

ת.        אמרתי לולדימיר שכואבות ליל הרגליים, ושיש לי אלרגיה. אני הראיתי גם לנשים שעבדו איתי.

ש.       איך ידעת בלי רופא שהבעיות ברגליים קשורות לעבודה?

ת.        היתה לי אלרגיה, היה לי אדום ברגליים. ואני הבנתי שיש לי אלרגיה, אני לא יודעת למה. אבל לפני שעבדתי שם זה לא היה.

ש.       אז 10 שנים עבדת שם וסבלת מאלרגיה ?

ת.        לא 10, 9 שנים. רופאת העור לא אמרה שזה אלרגיה, היא נתנה לי לעשות בדיקות. ולא עשיתי את הבדיקות. היא נתנה לי משחה.

ש.       מתי היית אצל רופאת עור?

ת.        חמש שנים לפני שעזבתי.

ש.       כמה שנים היה לך אדום ברגליים?"

ת.        בערך חמש שנים.

1. מר אגרונוב, שתרגם את מכתב הפיטורים העיד בתצהירו כי התובעת מעולם לא העלתה בפניו טענות ביחס למצבה הבריאותי. לטענתו, כאשר נמסר לו מכתב ההתפטרות הוא שאל את התובעת לעניין מצבה הבריאותי התובעת סירבה למסור פירוט והודיעה כי מצאה עבודה אחרת. (10 לתצהיר). בעדותו בפנינו העיד:

"ש. האם ביקשת מהתובעת אישור רפואי על מצב בריאותה?

ת.        אף פעם לא שמעתי על מצב בריאותה, שהוא כל כך גרוע. היא אמרה לי שהיא רוצה לעזוב ואז אמרתי לה שתביא מכתב. ואז אחרי זה היא הביאה מכתב, לא זוכר בדיוק ואז קיבלתי את המכתב.

ש.       ניסית לברר את המגבלות הרפואיות שלה?

ת.        כשהתובעת הביאה את המכתב אלי, וראיתי שכתוב סיבות בריאות אני שאלתי אותה איזה בעיות רפואיות והיא סירבה לפרט.

ש.       אז מה עשית אחרי שהיא ביקשה להתפטר?

ת.        היינו בקשר טוב עם הפועלים, אמרתי לה שהיא עושה טעות, יש לה בסיס ויש לה עבודה נוספת והיא עושה טעות. ואז העברתי את המכתב לאתי.

ש.       האם התייעצת או שאמרת לתובעת או התייעצת עם מישהו לגבי עבודה חלופית שאתה יכול למצוא לה בתוך המפעל?

ת.        היא עבדה בתנאים נורמליים על כיסא עם משענת. 99% מהזמן בישיבה בחדר ממוזג עם אור נורמלי. יש לנו עובדות של 20 שנה בתנאים האלה. "

1. הגב' אתי סיבי אשר לה מסר ולדימיר את מכתב ההתפטרות של התובעת העידה כי העבירה את המכתב לטיפול מנהלת הכספים נירה שפייזר. באשר לדברים ששמעה מהתובעת העידה אתי כי התובעת אמרה לה כי היא עוזבת את מקום העבודה על מנת לעבור לעבוד במקצועה בסלון כלות, שם תרוויח שכר גבוה יותר (סעיף 2 לתצהירה, עדותה בעמ' 11-12 לפרוטוקול)..
2. מנהלת הכספים, גב' נירה שפייזר העידה כי בסמוך לקבלת מכתב ההתפטרות, אמרה לה התובעת כי מצאה עבודה כתופרת בסלון כלות בשכר גבוה יותר מזה שמשולם לה בנתבעת (סעיף 4 לתצהיר, עמ' 13 לפרוטוקול). אשר לאמור במכתב ההתפטרות העידה גב' שפייזר כדלקמן (עמ' 14 לפרוטוקול):

" אני לא זוכרת שדיברתי איתה על זה. אני זוכרת שפניתי לולדימיר וקיבלתי ממנו את התשובה שהיא לא מוכנה לפרט את הסיבה. ומעבר לזה, זה היה נראה לי לא ברור והיא פנתה למשה או זומנה למשה. אני שוחחתי עם משה, והבנתי גם ממנו שהיא לא אמרה לו מילה על המצב הבריאותי שלה. ומאוחר יותר החלטנו לפנים משורת הדין לתת לה מענק של 3,000 ש"ח. בכל פעם שהיא פנתה אלי היא רק אמרה שהיא הולכת לעבוד בסלון כלות ושהיא מבקשת אם אפשר לעזור לה בנושא הפיצויים."

ובהמשך עדותה השיבה:

"ש. האם את יודעת על איזשהן הצעות עבודה שהוצעו לתובעת בהתאם למצבה הבריאותי?

ת.        אנחנו לא ידענו על מצבה הבריאותי, ולכן לא יכולנו להציע לה שום דבר. התובעת יודעת שאם היא הייתה פונה אז היינו עושים מעל ומעבר כדי להשאיר אותה בתפקיד אחר, כפי שאנחנו עושים לגבי עובדים אחרים. אני חייבת לציין שבבעיות אחרות של התובעת כמו בעיה כספית או הלוואה היא ידעה למי לפנות וקיבלה מענק.

ש.       לעניין המגבלות הרפואיות שהיא טוענת ביקשת אישורים ?

ת.        היא מעולם לא טענה שיש לה בעיה רפואית. לפי סדר הדברים היא גם לא ידעה ביום ההתפטרות מה הבעיה שלה. יש לנו עובדים בחברה שהעברנו אותם לתפקידים מתאימים בעקבות בעיה רפואית. ועובדים שלא היה להם תפקיד מתאים אחר זכו לפיצויי פיטורים."

1. אין חולק כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, התקיימה פגישה בין התובעת לבין מנהל הנתבעת, מר משה קאופטייל (להלן: "משה") שעניינה בקשתה של התובעת לקבל פיצויי פיטורים. לטענת התובעת באותה שיחה היא סיפרה למנהל הנתבעת על מצבה הבריאותי הלקוי והדגישה כי היא מחפשת עבודה בה לא תידרש לעמוד שעות ארוכות ותוכל לשבת. אציין כי בתצהירה ובעדותה בפנינו, התובעת לא נתנה תיאור פוזיטיבי של תוכן הפגישה עם משה.
2. לטענת משה באותה שיחה (שהתקיימה כאמור בתקופת ההודעה המוקדמת) התובעת לא העלתה בפניו כל טענה בנוגע למצבה הרפואי, לא ביקשה לשנות את תנאי עבודתה, אלא אמרה שמצאה עבודה בשכר גבוה יותר בסלון כלות (סעיף 12-13 , 17 לתצהיר משה) התובעת לא העלתה בפניו כל טענה ביחס למצבה הרפואי, ולא ביקשה לשנות את תנאי עבודתה (סעיף 25 לתצהיר). בעדותו בפנינו העיד ביחס לתוכן הפגישה כדלקמן (עמ' 16 לפרוטוקול):

"אפילו בשיחה איתי שהיא היתה בתוך תקופת ההודעה המוקדמת. היא לא סיפרה שיש לה בעיות רפואיות אלא להיפך, היא אמרה שהיא תופרת מקצועית ורוצה לעבוד במקצוע ובסלון כלות. ושהיא תרוויח יותר כסף, ומתוך היכרות שלי בגלל המקצוע של אשתי אמרתי לה שהיא עושה טעות ושלא תעזוב. יותר טוב ציפור אחת ביד ממה ששתיים על העץ. פה יש לך מקום עבודה ואל תעזבי ותישארי לעבוד איתנו. ואז בפירוש היא אמרה שהיא רוצה לעזוב לעבוד במקצוע שלה. אם היא היתה אומרת שיש בעיה רפואית סביר להניח שהייתי אומר לה להביא מסמכים.

ש.       אז מה מהות כל הפגישה ביניכם בתקופה ההודעה המוקדמת?

ת.        מהות הפגישה היתה, ביקש ממני ולדימיר שהתובעת רוצה לדבר איתי כדי שאני אתן לה חלק מהפיצויים ותוך כדי ישבנו ונוהלה שיחה ואחרי השיחה התייעצנו והחלטנו לתת לה 3,000 ₪.

ש.       ניסית במקביל לראות אולי איזו עבודה כן תוכל להציע לה.

ת.        זה בכלל לא עלה על הפרק. היא אלא הציגה לי שום מסמך שהיא חולה או שרוצה עבודה אחרת. המסמך הזה (הכוונה לאישור רופא תעסוקתי מיום 12/7/09 שאליו נתיחס בהמשך א.ד.) לא היה במהלך הפגישה, אבל מהות השיחה היתה על זה שהיא החליטה לעזוב כדי לעבוד במקצוע. היא החליטה לעזוב לא מבחינה רפואית אלא בגלל שהיא החליטה לשנות מקצוע.

1. התובעת אישרה בעדותה כי מנהל הנתבעת הסכים לשלם לה מענק בסך 3,000 ₪ (עמ' 8 שורות 25-26).
2. נוסיף, כי מהראיות שבפנינו עולה כי ביום 12/7/09, בעת שהתובעת היתה בתקופת ההודעה המוקדמת, התובעת נבדקה על ידי רופאה תעסוקתית, אשר קבעה כדלקמן (במכתב שממוען לנתבעת ר' נספח ב' לכתב התביעה):

"לאחר שבדקנו את העובדת ועיינו בחוו"ד הרפואית הגעתי למסקנות הבאות: הנ"ל כשירה לעבודה בעמידה וישיבה לסירוגין."

1. הנתבעת טוענת כי המכתב לא הומצא לה בזמן אמת, ונראה כי עניין זה איננו במחלוקת. התובעת איננה טוענת כי מסרה את המכתב למי מעובדי הנתבעת, באשר לטענתה – לא התבקשה לעשות כן (פרוטוקול הדיון עמ' 5 שורות 24-25). עוד נציין כי התובעת טענה בעדותה כי הרופאה אמרה לה (בעל פה) שהיא יכולה להמשיך לעבוד, אבל כל רבע שעה לקום (עמ' 5 שורה 30-31). לטענתה זה לא היה לה נעים מהעובדים האחרים, ולא אמרה למנהלים כדי שלא יצחקו עליה (עמ' 6 שורות 10-32). ודוק, מעדותה של התובעת עולה כי לא היה כל קושי בכך שתבצע את עבודתה בישיבה.
2. מכל מקום, אין חולק כי בסמוך לאחר סיום עבודתה בנתבעת, החלה התובעת לעבוד כתופרת בעסק המנוהל על ידי גב' דבורה פנחסוב. מעדותה של גב' פנחסוב עולה כי מלכתחילה התובעת התראיינה בעסק של בנה, בראשל"צ, ובסופו של דבר לאחר שהבן החליט שלא יוכל לקלוט את התובעת לעבודה אצלו התובעת הועסקה בעבודות תפירה אצלה. מעדותה עולה כי התובעת ביצעה את מרבית העבודה בישיבה, העבודה כללה תיקונים של בגדים וכן תפירה מן היסוד: "היתה יושבת ותופרת, היא קיבלה את הכל גזור ומגוהץ".
3. מכל מקום שכרה השעתי של התובעת אצל דבורה פנחסוב היה גבוה במעט מהשכר ששולם לה אצל הנתבעת (אצל הנתבעת קיבלה שכר מינימום 20.70 ₪ לשעה ובעבודתה כתופרת השתכרה 21 ₪ לשעה) ובנוסף זכתה התובעת בחלק מהחודשים לתשלום אחזקת טלפון (200 ש"ח) ובונוס (200 ש"ח).

הכרעה

1. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:

"התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".

1. בהתאם להוראות החוק, לצורך הקמת זכות לפיצויי פיטורים נדרש קשר סיבתי בין מצב בריאותו של העובד לבין החלטתו לסיים את עבודתו, כאשר הנטל להוכיח את התקיימות תנאיו של סעיף 6 מוטל על העובד (דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ -שולמית פרץ, פד"ע ל 364 (1997) (להלן: עניין סנונית).
2. לאחר שקילת טענות הצדדים, עדויותיהם והמסמכים שצורפו על ידם, הגענו לכלל דעה כי לא עלה בידי התובעת לשכנע כי התפטרה בשל מצבה הבריאותי וכי לא עלה בידה להוכיח קשר סיבתי בין מצב בריאותה לבין ההתפטרות.
   1. לא הונח בפני בית הדין כל מסמך רפואי שניתן ללמוד ממנו מהי הבעיה הרפואית ממנה סובלת התובעת וכיצד יש בה להשליך על עבודתה בנתבעת. לא ברור מה הקשר בין האלרגיה הנטענת אשר כלל לא נבדקה, לבין עבודתה של התובעת, ובהעדר כל מסמך רפואי, ולא ברור מאיזו בעיה רפואית קונקרטית סובלת התובעת.
   2. הרופאה התעסוקתית שבדקה את התובעת ביום 12/7/13 קבעה כי התובעת יכולה להמשיך את עבודתה בנתבעת בעמידה וישיבה לסירוגין. התובעת בעצמה העידה כי בעבודה בנתבעת היא יכולה לעבוד בעמידה או בישיבה (עמ' 5 שורה 5-11) בהתאם לבחירתה, וכך גם עולה מעדותו של ולדימיר, הממונה עליה בנתבעת (סעיף 6 לתצהיר ובעדותו עמ' 13 שורה 12). מכאן, שמהמסמכים שבפנינו עולה כי לא היתה כל מניעה רפואית כי התובעת תמשיך בעבודה, לרבות בישיבה מלאה או בישיבה ועמידה לסירוגין בהתאם לצורך.
   3. זאת ועוד, אנו מקבלים את עדותם של ארבעת עדי הנתבעת שהעידו כי התובעת אמרה להם כי בחרה לסיים את עבודתה על מנת לעבוד במקצועה כתופרת בשכר גבוה יותר. עדות זו מתיישבת עם העובדה כי אין בידי התובעת כל מסמכים רפואיים ביחס למצבה וכן עם העובדה שבסמוך לאחר סיום עבודתה בנתבעת התובעת החלה לעבוד כתופרת, בשכר גבוה יותר.
   4. התובעת אישרה (עמ' 7 לפרוטוקול) כי לא הייתה מרוצה מהשכר ששולם לה בעת שעבדה בנתבעת וכשנשאלה האם נהנתה בעבודתה בנתבעת השיבה "אני הייתי מוכרחה לעבוד בנתבעת" כשנשאלה האם היום היא נהנית יותר בעבודה השיבה : "בטח, בגלל שאני יושבת ושנית אני עובדת במקצוע שלי".
   5. נציין כי אנו מתקשים לקבל את עדותה של התובעת לפיה מצאה עבודה רק לאחר שהתפטרה מהנתבעת. לטעמנו התובעת חיפשה במשך זמן רב עבודה בתחום התפירה והודיעה על התפטרותה לאחר שקיימה מו"מ עם בנה של גב' פנחסוב המנהל עסק בראשל"צ, וזאת עוד בטרם התפטרה מהנתבעת. בנסיבות שלא הובררו בפנינו בסופו של דבר התובעת לא עבדה בעסק של הבן בראשל"צ, אלא בעסק של אימו (עדות גב' פנחסוב עמ' 9 שורה 9-22).
3. כפי שפרטנו לעיל, מהראיות שהובאו בפנינו לא עולה כי התובעת נאלצה לסיים את עבודתה בנתסעת מטעם רפואי כלשהו, אלא כי התפטרה מעבודתה בנתבעת על מנת להשתלב בעבודה במקצועה, ולשפר את תנאי שכרה.
4. לנוכח האמור לעיל, התובעת לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים ודין תביעתה להדחות. משנדחתה התביעה לפיצויים פיטורים נדחית מניה וביה גם התביעה לפיצויי הלנה.
5. על אף שהתביעה נדחתה על כל רכיביה, בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין בשים לב למצבה הכלכלי של התובעת ולהתרשמותנו כי בסיום ישיבת ההוכחות עורך דינה לא היטיב להבהיר באזניה את הצעת בית הדין כי תמחק את התביעה, מצאנו להטיל על התובעת תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד באופן סימלי בסך 1,500 ₪ בלבד. הסכום ישולם לנתבעת בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ד, (23 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.