04 יוני 2013

בפני בית הדין תביעת התובעת להפרשי שכר, פיצויי פיטורין ופיצויים עונשיים לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר.

הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי בנסיבות התפטרותה של התובעת אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. כמו כן טענה כי שכרה של התובעת שולם במלואו ואין היא זכאית להפרשי שכר.

העובדות

1. התובעת הועסקה אצל הנתבעת מ 7/2008 ועד 5/2010 בתפקיד מאבטחת בבית החולים ביקור חולים.
2. התובעת התפטרה מעבודתה.
3. התובעת הייתה עובדת שעתית.

המחלוקת

1. האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים.
2. האם זכאית התובעת להפרשי שכר.
3. האם זכאית התובעת לפיצוי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר.

הכרעת דין

1. התובעת טענה בכתב התביעה כי בחודשים מרץ-אפריל 2010 שהתה בחופשת מחלה ולאחר שחזרה מחופשת המחלה החלה הנתבעת להרע את תנאי עבודתה באופן מכוון על מנת לגרום לה להתפטר מעבודתה.
2. הרעת התנאים אליבא דהתובעת באה לידי ביטוי כדלקמן:

• הנתבעת העבירה את התובעת ממקום עבודתה הקבוע בבית החולים ביקור חולים ללא סיבה וכעונש על היותה בחופשת מחלה ארוכה.
• הנתבעת הפחיתה את היקף עבודתה של התובעת ל 36 שעות עבודה שבועיות.
• הנתבעת החלה לשלם לתובעת את שכרה ב 18 לחודש.
• הנתבעת הכפישה את שמה של התובעת.

1. התובעת פנתה אל הנתבעת וביקשה לתקן את השינויים לרעה בתנאי עבודתה והנתבעת, "הבטיחה דברים במכתב ובפועל כאילו לא היא זו שכתבה את המכתב" (סעיף 14 לכתב התביעה).

לפיכך טוענת התובעת, כי בנסיבות העניין לא ניתן היה לצפות ממנה להמשיך לעבוד בחברה הנוהגת בצורה כזו.

1. הנתבעת טוענת כי התובעת היא זו שביקשה להתפטר מעבודתה וטענה כי אין היא רוצה להמשיך לעבוד בבית החולים ביקור חולים. הנתבעת נעתרה לכל בקשותיה של התובעת לעבוד במשרה מלאה ולשלם לה את זכויותיה, למעט דרישתה של התובעת לתשלום בגין הימים בהם לא עבדה בין התאריכים 11/4 – 25/4. התובעת לא נתנה הזדמנות נאותה לנתבעת להסדיר את שעות עבודתה, הסיקה מסקנות בטרם עת, והחליטה, על סמך שבוע עבודה אחד כי תנאי עבודתה הורעו וכל זכויותיה נפגעות . התובעת עשתה כל שניתן על מנת "להתיש" את הנתבעת ונציגיה, במטרה לגרום לנתבעת לפטר אותה.
2. יודגש כי גרסאות שני הצדדים אינן נקיות מספק לאור הסתירות שנתגלו בהן. אולם, נטל ההוכחה בדבר הרעת תנאים מוחשית מוטל על התובעת ועליה להוכיח כי ההרעה היא הגורם להתפטרותה.
3. בתצהירה אמרה התובעת כי שהתה בחופשת מחלה עד 11/4/2010, אולם הנתבעת לא שיבצה אותה לעבודה עד ליום 25/4/2010.

כן ציינה התובעת בתצהירה כי -

"הסברתי לנתבעת כי העבודה ב"שוק קניון" מהווה הרעת תנאי עבודה מכיוון שהיו משבצים אותי רק ל 36- שעות שבועיות כשבביקור חולים עבדתי חרבה מעבר, כמו"כ,

בביקור חולים עבדתי גם בשבתות שאז משלמים 150% בעוד בשוק קניון סגור בשבת ואין עבודה.

לא נעשה שום דבר בעניין מכיוון שכל מטרתה של הנתבעת הייתה לגרום לי להתפטר."

(סעיפים 17-22 לתצהיר)

בתאריך 28/4/2010 פנתה התובעת לנתבעת בכתב כדלקמן:

"אני לריסה גוסצ'נקו עובדת אצלכם משנת 2008

בחודש מרץ הייתי חולה והייתי בחופשת מחלה מיום 21,3.2010 עד 11.4.2010.

כאשר סיימתי מחלה לא נתנו לי לעבוד עד ליום 25.4.2010.

פטרו אותי מעבודה בביקור חולים וזאת בתור עונש על זה שהייתי חולה.

לאחר שבועיים בהם ביקשתי עבודה נתנו לי לעבוד בקניון שוק אבל רק 36 שעות שבועיות משמרות קצרות וגם זה בתור מחליפה.

אני דורשת לקבל את כל מה שמגיע לי כדמי מחלה.

גם אני רוצה לקבל שכר עבודה עבור כל הימים בהם הייתי בלי עבודה בגללכם זאת אמרת מיום 11.4.2010 עד 25.4,2010 וגם עבור שבוע שנתתם לי לעבוד פחות ממשרה מלאה בקשה להשלים לי שכר לשכר מלא.

גם בבקשה לשלם לי את כל החוב עבור דמי חגים, הבראה, שעות נוספות וכל מה שאתם חייבים.

כמו שידוע לכם אני אלמנה ואני מפרנסת משפחה ואין לי אפשרות לספוג הפסדי שכר ולכן אם השכר שלי לא ישולם בזמן ושיעור מלא כפי שרשמתי לעיל - זאת אומרת גם עבור ימים בהם לא נתתם לי לעבוד .

וגם השלמה עבור שבוע שאני עובדת לא מלא וגם דמי מחלה, אז למען הסר ספק אציין כי אני לא אמשיך לעבוד אצלכם ואני מבקשת במקרה זה לתת לי מכתב פיטורין."

1. בתאריך 29/4/10 השיבה הנתבעת לתובעת כי על אף פניות חוזרות ונישנות לא יצרה התובעת קשר עם האחראים בבית החולים ביקור חולים ולא הודיעה להם על תקופת מחלתה וממתי ניתן לשבצה בעבודה ולפיכך הורה בית החולים על הפסקת עבודתה של התובעת בבית החולים.

כמו כן ציינה הנתבעת כי בפגישה עם מנהל כח אדם בנתבעת ביום 13/4/10 סוכם כי התובעת תצא ללא דיחוי לקורס מאבטחים במוסדות חינוך, אולם לאחר מספר ימים התובעת סירבה ולפיכך שובצה התובעת ביום 25/4/10 לעבודה בשוק קניון.

הנתבעת הודיעה לתובעת כי היא מקבלת את בקשתה למשרה מלאה וכי דרישותיה הכספיות ייבדקו וכל המגיע לה ישולם לה במשכורת הקרובה.

מסמך זה נמסר לתובעת ביד.

1. ביום 5/5/10 פנתה התובעת לנתבעת בזו במכתב ובין היתר ציינה שם את הדברים הבאים: "

"

יושם אל לב – במכתבה של התובעת אל הנתבעת מיום 5/5/10 טוענת התובעת כי שהתה בחופשת מחלה עד 25/4/2010. טענה זו איננה מתיישבת עם דרישתה לקבלת תשלום בגין אי שיבוץ בתקופה שבין 11/4/10 – 25/4/10.

1. בתגובה השיבה הנתבעת לתובעת כי תשובץ לעבודה במשמרות של 8/9 שעות עבודה יומיות וכי תעבוד במשרה מלאה.
2. ביום 6/5/10 השיבה התובעת לנתבעת בזו הלשון: "

"

1. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע: "(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".
2. הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של עובד יכולה להוביל להתפטרות במעמד ובזכויות של מפוטר וכן: "השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, שלפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים". (דגש שלי – ש.ש., ר' דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, ניתן ביום 30/12/9, לא פורסם).
3. בשורה ארוכה של פסקי דין מתייחס בית הדין הארצי לעבודה לנסיבות המקימות לעובד עילה לקבלת פיצויי פיטורים מכוח שתי החלופות המפורטות בסעיף 11 (א): "שאלה אחרת היא מה הן "הנסיבות" המהוות עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. לא ניתן להשיב על שאלה זו בנוסחה חדה וברורה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד; אי קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים. אין צורך לומר כי "נסיבות אחרות" המצדיקות התפטרות לענין זה סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, חייבות להיות משמעותיות ולא כל שינוי בסדרי עבודה מצדיק התפטרות לפי אותו סעיף. (ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם – אדריכלים, מהנדסים, יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם ואח', פד"ע לט' 587, עמ' 606 – 607).
4. על התובעת להוכיח את "הקשר הסיבתי" בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל, כלומר עליה להוכיח כי החלטתה להתפטר נבעה בשל הטעמים לעיל, ולא בשל טעם אחר (ר' דב"ע מח/159-3 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290).
5. תנאי נוסף הוא שעל התובעת להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לתקן המצב, ורק אם לא עשה כן – יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין (דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס, עבודה ארצי, כרך ח(2), 60 ; דב"ע שן/ 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח/ 174-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ, 421 ).
6. מגרסאות שני הצדדים אכן עולה כי לאחר חזרתה של התובעת מחופשת מחלה, פחת היקף משרתה. אולם, מהראיות אשר הוצגו בפנינו ולא נסתרו, הביעה הנתבעת הסכמתה ורצונה להעסיק את התובעת בהיקף משרה מלאה, ואילו התובעת לא נתנה בידי התובעת הזדמנות מספקת לעשות כן.
7. יש לציין בתחילת הדברים, כי גרסת הנתבעת ביחס לסיבת הפסקת עבודתה של התובעת בבית החולים ביקור חולים לא הייתה אחידה ואף לא נתמכה בראיות כלשהן לביסוסה.

בכל מקרה הנתבעת רשאית להעביר את התובעת מאתר עבודה אחד למשנהו, כל עוד אין הדבר נובע משיקולים זרים ואין בכך משום הפרת חוזה העבודה שבין הצדדים ו/או הרעת תנאי עבודה.

1. מהראיות אשר הוגשו לתיק על ידי התובעת עולה כי התובעת הודיעה על רצונה להתפטר מעבודתה עקב הרעת תנאים ביום 28/4/10. מיום זה ובכל פניותיה לנתבעת חוזרת התובעת ומודיעה על התפטרותה ועל חוסר אמונתה בהבטחותיה של הנתבעת. בפניותיה הנוספות חזרה ועמדה התובעת על התפטרותה מעבודתה, והכל תוך שבוע ימים.
2. אין לראות בכך התראה סבירה. התובעת עצמה אומרת כי שובצה לעבודה בהיקף של 38 שעות שבועיות מיד לאחר פנייתה אל הנתבעת. אכן, אין בכך כדי להוות משרה מלאה אולם מכאן עולה כי הנתבעת פועלת לתיקון ההרעה ואילו התובעת ממשיכה להעלות עוד ועוד טענות ועומדת על התפטרותה.
3. בבית הדין אמרה התובעת

"…למה לא נתת הזדמנות אפילו חודש שבועיים. לראות אולי הכל יהיה בסדר.

ת. כשאת לבד עם שלושה ילדים בלי משפחה בלי אף אחד. (העדה בוכה). למה אני צריכה לחכות לא יודעת כמה. לקחו שעות של אנשים אחרים ונתנו לי. שם לא היו לי שעות מספיק. לא היה לי משכנתא אך שלושה ילדים שצריכה לגדל.

ש. יש גם נספח ט' מ 4/5 , ענית על המכתב ב 5/5 , אז באותו יום כותבים בנספח י"ד לתצהירנו, מכתב מ 5/5 שכל הטענות שלך נבדקות, את שובצת למשרה מלאה, בשער הכניסה לתשע שעות, למה את לא

ת. בקשו מישהו שצריך ללכת הביתה ונתנו לי.

ש. למה את לא נתת להם הזדמנות לראות שהם 20

ת אני לא יכולה לחכות במצב כזה. לפני כן אתם לא שלמתם ולא נתתם עבודה. בתלושים את יכולה לבדוק

ש. למה ב 5/5 כשמבטיחים לך שמיד תשובצי למה לא נתת הזדמנות.

ת . תסתכלו על כך שבכלל לא נתנו לי עבודה לפני כן. וךלא היו לי שעות מספיקות. בחודש לא נתנו

מספיק ובפברואר לא נתנו, לקחו שעות שלי ונתנו למישהו. לא היתה לי אמונה שאתם עושים מה שאתם כותבים. "

(עמ' 14 לפרוטוקול ש' 11-26)

בהמשך אמרה:

"ש. איפה עבדת אחרי שהפסקת לעבוד אצל הנתבעת.

ת מה זה משנה. בש"ס עבדתי. חב' שמירה, לא זוכרת מתי התחלתי לעבוד שם.

ש. יום אחרי.

ת. כן. לקחתי.. שאלתי והוא אמר לי מתי אני יכולה עם כרטיס חום, והוא חיכה לי. 5

ש. מיד היתה לך עבודה אחרת.

ת. כן. כי ראיתי שמבלבלים לי את המוח, לא נותנים לי שעות. חיכיתי כמה חודשים, הייתי אלמנה כבר. שנה או יותר. את צריכה לתת לי הזדמנות. מי עוזר לי? אף אחד."

(עמ' 15 ש' 2-7)

1. מר דוד אריאל, שהיה מנהל כח אדם בתקופה הרלוונטית לתביעה אמר:

"...לריסה היתה אמורה להיות אתי בקשר הדוק, בקשתי ממנה שכל בעיה שתתעורר תהיה בקשר. היא אמרה לא עמדתם בסיכום, קבלתי רק 36 שעות במקום 42. במעמד השיחה התקשרתי והבטחתי לה שהעסק יתוקן מהשבוע שלאחר מכן תעבוד 42 שעות וגם את 6 שעות החסרות נדאג להשלים לה, מסמכתי את זה " (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 22-25)

1. הלכה למעשה התובעת לא שמה מבטחה בנתבעת כי תממש את הבטחותיה. גם אם היה בסיס מוצק לחששה של התובעת כי הנתבעת לא תקיים הבטחתה, היה על התובעת לתת לנתבעת זמן סביר לתיקון ההרעה ושבוע במקרה דנן אינו זמן סביר, זאת בייחוד כפי שראינו לעיל, שהנתבעת פעלה לתיקון ההרעה מיד עם קבלת פנייתה של התובעת.
2. מהראיות אשר בפנינו ומגרסתה של התובעת עצמה עולה כי התובעת גמרה אומר בליבה להתפטר מעבודתה בנתבעת ויהי מה.

התובעת כשלה בהרמת הנטל, המונח על כתפיה לכל הפחות, בדרישת ההתראה ותיקון התנאים, ההכרחית לצורך זכאות לפיצויי פיטורים בעת התפטרות. אשר על כן, התובעת אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ותביעתה לרכיב זה נדחית.

הפרשי שכר

1. בכתב התביעה נטען כי לאורך כל תקופת עבודתה של התובעת שילמה לה הנתבעת שכר הנמוך מהשכר אשר הגיע לה בפועל והתובעת עותרת לסך של 13,018.79 ₪.

בסיכומיה טענה התובעת כי היקף שעות העבודה על פי רישומי הנתבעת שגוי ואף חישובי הנתבעת ביחס לשיעור השכר שגוי.

1. הנתבעת טענה כי התלוש שהונפק ונמסר לתובעת מידי חודש בחודשו על ידי הנתבעת, משקף נכונה ונאמנה את עבודת התובעת בפועל.

רישום השעות שניהלה הנתבעת היה מדוייק, ויש להסתמך עליו באופן בלעדי, ולא על רישום השעות הידני שביצעה התובעת.

עוד טענה הנתבעת כי על פי הסכם העבודה של התובעת, התובעת איננה רשאית לעבוד יותר מ 8 שעות עבודה ליום.

1. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע:

"הפסקה בין יום עבודה למשנהו

21. בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות.

שעות המנוחה השבועית

7. (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

(ב) המנוחה השבועית תכלול -

(1) לגבי יהודי - את יום השבת;

..."

1. בפסיקתו של בית דין זה נקבע, כי את המונח "שבת" יש לפרש בזיקה למורשת ישראל, כך שה"שבת", לעניין זכויות עובדים, מסתיימת עם צאת השבת, ועבודה במוצאי השבת איננה כשלעצמה עבודה בשבת ( ע"פ (ארצי ) 1002/02 מדינת ישראל נ' עיוב יעקוביאן, פד"ע לח, 363 (2002); רע"פ (עליון) 7264/02 עיוב יעקוביאן – מדינת ישראל, ניתן ביום 31/12/02).
2. כב' השופטת לאה גליקסמן ע"ב(ת"א) 2860/04 לבנת נ. חב' יבטח בע"מ (פורסם בנבו), (להלן : עניין לבנת)מציינת:

"טענה אחת של הנתבעות שיש לבחון היא האם כל שעות העבודה בשבת, לרבות שעות העבודה במוצאי שבת, הן בגדר שעות עבודה במנוחה שבועית. צודקת מוטורולה כי ככלל אין עובד זכאי לגמול בעד עבודה במנוחה שבועית בעד עבודה במוצאי שבת. בהתאם לנפסק בדב"ע נה / 7 – 2 קיבוץ להבות חביבה - תמר מחול – אייזנברג ואח' (עבודה ארצי כח (1) 372), 25 שעות מתוך שעות העבודה בסוף שבוע/חג הן שעות מנוחה שבועית. שעת כניסת השבת אינה אחידה, אולם נראה לנו סביר לקבוע כי שעות שבת הן משעה 17:00 ביום ו' עד שעה 18:00 ביום שבת.

אולם, בהתאם לפסיקה -

ייתכנו מקרים שעבודה במוצאי שבת תיחשב כעבודה במנוחה שבועית אם לא קדמה לה הפסקה רצופה של 36 שעות כדרישת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה. שילוב של עבודה ביום שישי אחר הצהריים ועבודה במוצאי שבת יכול, בתנאים מסוימים, להיחשב כעבודה במנוחה השבועית.

)ע"ע 1038/00 שלמה מנחם- שאול יוסף (לא פורסם, 19.12.02.)"

1. נוכח הפסיקה התובעת זכאית לגמול בעד מנוחה שבועית בעד שעות עבודה שבמוצאי שבת רק באותם מקרים בהם לעבודה במוצאי שבת לא קדמה מנוחה שבועית בת 36 שעות. ככל שלא קדמה לעבודה בשבת או מוצאי שבת מנוחה שבועית בת 36 שעות, התובעית זכאית לגמול בעד עבודה במנוחה שבועית בעד כל שעות העבודה בשבת או במוצאי שבת.
2. התובעת זכאית לגמול שעות נוספות. התובעת הגישה טבלאות השעות הנוספות שצורפו לתצהיר, אולם יש לערוך בטבלאות את השינויים הבאים:

ככל שלעבודה בשבת/מוצאי שבת קדמה מנוחה שבועית בת 36 שעות, התובעת תהיה זכאית לתוספת בעד עבודה בשבת בשיעור של 50% רק בעד שעות העבודה החלות ביום שבת עצמו, דהיינו משעה 17:00 ביום ו' עד שעה 18:00 במוצאי שבת. ככל שלא קדמה לעבודה בשבת/מוצאי שבת מנוחה שבועית בת 36 שעות, התובעת תהא זכאית לגמול בעד עבודה בשבת בשיעור של 50% בעד כל שעות העבודה בשבת/מוצאי שבת.

1. תיקון נוסף בטבלאות שהוגשו, המתבקש לפי הפסיקה הוא כי ככל שחלפו 8 שעות בין משמרת למשמרת אין לחשב אותן ברצף, כאשר מדובר בימות החול.לכן אין לחשבן כשעות נוספות.
2. בדיקת חישובי התובעת שצורפו לתצהירה מצביעים כי התובעת עשתה את החישובים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה לעיל וכי הסכום הנתבע כפוף לתיקונים אותם ציינו לעיל , החישוב נבדק אל מול תלושי השכר ורישומי שעות עבודתה של התובעת וההפרש הנתבע לא לגמרי מתיישב עם הוראות הפסיקה.
3. הנתבעת שילמה לתובעת הפרשי שעות נוספות בסך 6657 ויש לנכות סכום זה מכל סכום אשר יגיע לתובע בגין רכיב זה.
4. לעניין רכיב זה בכתב התביעה, התובעת רשאית להגיש פסיקתא לאישור בית הדין ובה החישוב על פי כללי הפסיקה. ככל שתהא הסכמה בין הצדדים יגישו מסמך משותף.
5. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה על הסכום המגיע לתובעת על פי העקרונות אשר פורטו לעיל בתוך 15 יום, תגיש התובעת תחשיב מטעמה על יסוד העקרונות המפורטים לעיל בתוך 30 יום; הנתבעת רשאית להגיב לתחשיב התובע בתוך 30 יום; לאחר מכן תינתן פסיקתא בנוגע לסכום המגיע לתובעת.

פיצוי לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר

1. התובעת טוענת כי תלושי הנתבעת לוקים בחסר. לגישתה ניתן לומר שלא מדובר בטעות בתום לב, כאשר חודש אחר חודש רישום של השעות הנוספות המגיעות לתובעת לוקה בחסר ותמיד לרעת התובעת.

לטענת התובעת, בידי הנתבעת קיימים רישומי השעות של התובעת, אולם עובדה זו לא מנעה מהנתבעת להנפיק תלושים לא נכונים וכי ניתן לראות בברור כי ישנם חודשים בהם פוצלו שעות השבת של התובעת לשעות נוספות ושעות שבת, על מנת לנסות וליצור מצג שווא בו לכאורה שולמו לתובעת שעות נוספות כשבפועל מדובר בשעות שבת.

1. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה תלושי שכר על פי דין, הנתבעת טוענת עוד וכי התובעת לא הוכיחה תביעתה זו כלל וכלל.
2. סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר נותן בידי בית הדין רשות לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק בשל כל תלוש שכר שלגביו הפר המעביד ביודעין את הוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, קרי – מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללים בו פרטים שפורטו בתוספת לחוק הגנת השכר.

על פי סעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר, ככל שהעובד מוכיח כי מעביד ביצע הפרה כאמור בסעיף 26א(ב)(1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם הוכיח המעביד אחרת.

1. למרות שהתלושים אותם מסרה הנתבעת לתובע אינם עונים על דרישת סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, אין לומר כי מחדל זה של הנתבעת מצוי במדרג החמור ביותר המחייב את מתן הפיצוי המקסימאלי.
2. בפסק דינה של כב' השופטת אביטל רימון- קפלן, דמ"ש (חיפה) 17939-10-09 רותם אלימלך נ' איתן-יעקב לובטון, ניתן ביום 25.4.10 הביע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה את דעתו כי לא בכל מקרה שבו העובד הוכיח את תביעתו לזכויות בגין תקופת עבודתו, אוטומטית הוא יהא זכאי גם לפיצוי לפי הוראת סעיף 26א (ב) לחוק הגנת השכר, אלא יש להוכיח בכל מקרה ומקרה את התקיימות יסודות הסעיף, קרי כי מדובר בסילוף מכוון של תלושי השכר של העובד על ידי המעביד.
3. בענייננו, מחד הוכיחה התובעת כי לפחות שניים מתלושי השכר שנמסרה לה החל מחודש 2/09, מועד כניסתו לתוקף של תיקון 24, אינם משקפים באופן מדויק את ערך שעות עבודתה של התובעת, ואינם כוללים פרטים שנכללים בתוספת לחוק הגנת השכר ואכן בפועל שולמו לה ע"י הנתבעת הפרשים ניכרים לאחר הגשת התביעה.

מאידך, הנתבעת הכחישה כי המדובר בהפרת ההוראה ביודעין.

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות, בהתחשב בעובדה כי מדובר בשנה הראשונה לתחולת התיקון שבחוק, ובשים לב לעובדה כי לא הוכח בפנינו כי מדובר בסילוף מכוון של תלושי השכר של התובעת, אנו פוסקים לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 3,000₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הלנת שכר

1. לאור המחלוקת המשפטית בין הצדדים , ומשהנתבעת שילמה בסמוך להגשת התביעה סכומים שלא היו שנויים במחלוקת , (ראה פס"ד חלקי מיום 12/2/12), אין מקום לפיצויי הלנת שכר אלא בגובה הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה 6.5.2010 ועד ליום התשלום בפועל.

קיזוז

1. הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובעת חלף הודעה מוקדמת הואיל והתובעת התפטרה מעבודתה מבלי לתת לנתבעת הודעה מוקדמת.
2. מלשון סעיף 10 (1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות לבית הדין שיקול דעת לקבוע בדיעבד פטור חלקי מן החובה לעבוד בכל תקופת ההודעה המוקדמת. דמש (י-ם) 5291-10דיאקנוב גלינה נ' מעדני סטאן בע"מ, ניתן ביום 2/9/10)

יודגש כי התובעת בכל פניותיה לנתבעת הודיעה על התפטרותה מהעבודתה בנתבעת. כך הנתבעת ידעה על ההתראות ולא הופתעה. כמו כן ממילא העבירה הנתבעת את התובעת לאתר עבודה אחר והיה על הנתבעת היה למצוא לתובעת משרה בהיקף מלא, כך שתכלית הודעה מוקדמת לא קמה בנסיבות הללו.

זאת ועוד, הפחתת היקף משרתה של התובעת באופן חד צדדי מהווה הפרה של חוזה העבודה בין הצדדים שהיא אסורה שהרי לא ניתן לשנות באופן חד צדדי את תנאי העבודה, גם אם שינוי זה מוצדק לאור הנסיבות, ללא סיום החוזה כולו, ראה בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210)

לפיכך התביעה לקיזוז חלף הודעה מוקדמת נדחית.

סוף דבר

1. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחית.
2. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי לפי חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
3. עבור הפרשי השכר בגין השעות הנוספות תוגש פסיקתא על סמך סעיפים 30 עד 35 לפסק דין זה.
4. הנתבעת תשלם שכ"ט עו"ד התובעת בסך של 4,000 ₪בצירוף מע"מ . סכום זה ישולם תוך 30 ימים וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום,כ"ו סיון תשע"ג , 4 יוני 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.