1. לפניי תביעה כספית בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובע מהריסת ביתו שבענאתה.

המבנה, בניין אבן דו קומתי, (להלן – המבנה), אשר שימש למגורי התובע ולמגורי בני ביתו, נהרס ע"י המנהל האזרחי מכוח צו הריסה מס' 5083 שבוצע ביום 29.11.2004.

התובע עותר לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בנזקים שנגרמו לו עקב הריסת המבנה, וזאת בשל הסכם מיום 27.9.2004, שנחתם בינו לנתבעת 3, "יזמות וארגון התשעה בע"מ" (להלן יזמות), ולפיו, לטענתו, התחייבו יזמות ומנהלה, הנתבע 6 (להלן בוסביבה), למנוע את הריסת המבנה ולבטל את צו ההריסה.

2. התביעה הוגשה נגד יזמות, שנוהלה על ידי בוסביבה, נגד "א.י. מיכלין מ.ל. בע"מ", הנתבעת 5 (להלן מיכלין), חברה נוספת שניהל בוסביבה, נגד בוסביבה עצמו ונגד הנתבעת 2, גורליק, בעלת מניה אחת ביזמות.

3. התובע טוען כי קיימות לו עילות חוזיות ונזיקיות כנגד הנתבעים. לחילופין, מבקש התובע להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין יזמות, לבין מיכלין בוסביבה וגורליק, ולחייבם בחובותיה, מכוח דיני החברות.

4. בשלב ראשון, הוגשה התביעה כנגד שתי נתבעות נוספות; הנתבעת 1, אחותו של בוסביבה ובעלת מניות ביזמות, ונגד הנתבעת 4, בת זוגו לשעבר של בוסביבה, אך כשהתברר כי הנתבעת 1 הלכה לבית עולמה והתובע לא ביקש להמשיך בתובענה נגד יורשיה, נמחקה ביום 6.6.2011 התובענה נגדה מחוסר מעש. כנגד הנתבעת 4, נמחקה התובענה בהחלטת כב' השופט פלקס מיום 21.2.11, בשל צו כינוס נכסים שניתן נגדה, במסגרת הליכי פשיטת רגל.

5. ביום 26.6.13 ניתן פסק דין נגד יזמות ומיכלין בהעדר התייצבות, אולם, ביום 30.3.2014, לאחר הגשת בקשה לביטול פסק דין על ידי בוסביבה בשמן, בוטל פסק הדין. ביום 28.4.14 במסגרת דיון שהתקיים בפני כב' השופט רון, נקבע כי בוסביבה, מתוקף היותו מנהלן של הנתבעות יזמות ומיכלין, מייצג אותן בהליך זה.

6. התובע הופטר מתשלום אגרה, גורליק מיוצגת בהליך במסגרת תכנית "שכר מצווה" ובוסביבה מיוצג באמצעות האגף לסיוע משפטי. יצויין, כי נגד בוסביבה ניתן צו הפטר במסגרת פש"ר 4134/07 (מחוזי ירושלים) מיום 19.5.2014, אולם בקשתו למחיקת ההליכים נגדו בהליך דנן, נדחתה.

7. פסק הדין עוסק בשאלת חבות יזמות, מיכלין, גורליק ובוסביבה, לשלם לתובע את הנזק שנגרם לו כתוצאה מביצוע צו ההריסה, אשר כולל את שווי הבית כולל מע"מ, בערכי מועד הגשת התביעה, העולה לטענתו, כדי 637,756 ש"ח, וכן נזקים לא ממוניים, שנגרמו לו ולבני משפחתו, בסכום נטען של 250,000 ש"ח.

8. לטענת התובע, הנתבעים הם כנופיה בראשה עמד בוסביבה שהתחזה לעורך דין. אותה כנופיה עקצה, הונתה, עשקה וגזלה אותו, גבתה ממנו סכום של 3000$ במזומן, במסגרת ההסכם שערך עם יזמות, שעה שלא היה בכוונת מי מהנתבעים לפעול למניעת ההריסה, ובסופו של דבר, כאמור, בוצע צו ההריסה.

רקע

9. יזמות היא חברה הרשומה בישראל כדין, ועיקר עיסוקה בעת הקמתה, בניהול בתים משותפים וכח אדם וכל הקשור בטיפול קשישים. לטענת בוסביבה, בעת הרלבנטית, ולאחר שניהול יזמות עבר אליו מאחותו בשל מחלתה, עסקה יזמות במתן שירותים משפטיים.

10. גורליק הייתה בזמנים הרלוונטיים הנטענים בעלת מניה אחת אצל יזמות שהוקמה בשנת 1996. יצויין בהקשר זה כי גורליק טוענת שהחתימת הנחזית להיות חתימתה בעברית, המתנוססת על מסמכי הייסוד של יזמות היא מזוייפת, היות שהיא נוהגת לחתום רק ברוסית.

11. יאמר כבר עתה, כי טענתה העקבית של גורליק, אשר עלתה כבר במסגרת הבקשה לביטול פסק דין שהגישה, היא כי הקשר שלה למי מהנתבעים הסתכם בעבודה אצל בוסביבה בסידור תיקים לפי סדר רץ , כ-8 שנים טרם ההתקשרות בין יזמות לתובע, לתקופה של חודשיים שלושה בשנות ה-90, חודשיים לפני הקמת יזמות, וכחודש נוסף אחריה, וכי מעולם לא פגשה בתובע עד ההליך בבית המשפט. גרסה זו אושרה גם בעדות בוסביבה עוד ביום 21.2.2011, ובהמשך במסגרת חקירתו בהליך. גרסה זאת לא נסתרה ואפילו זכתה לאישור גם בעדות התובע והעד מטעמו.

12. מיכלין הינה חברה הרשומה בישראל כדין ואשר הוקמה על ידי הנתבעת 4 כשמטרתה לעסוק "בכל עיסוק חוקי".

13. בוסביבה היה מנהלן של יזמות ומיכלין בעת הרלבנטית לכתב התביעה.

ביום 27.9.04 נחתם הסכם התקשרות (להלן – ההסכם) בין יזמות לבין התובע. כל אחד מסעיפי ההסכם מודפס באופן שבו מופיע נוסח הסעיף בשפה העברית ומתחתיו הנוסח בשפה הערבית, כשקיימות תוספות בכתב יד בערבית. ההסכם נחתם בתחנת דלק בגבעת זאב, כשבמעמד החתימה נכחו התובע, בוסביבה, ומר חביב חטיב, (להלן: חביב), עו"ד ברשות הפלסטינית, אשר הוא זה שיעץ לתובע לפנות לבוסביבה. ההסכם ת/3 צורף נספח ח1 לתצהירו של התובע, ונספח ג' לתצהירו של בוסביבה בנוסח מעט שונה.

14. לטענת התובע , הוא עצמו אינו קורא או כותב בעברית או בערבית.

התובע טוען כי במסגרת ההסכם התחייב בוסביבה בשמו ובשם יזמות, להגיש השגות בעניין צו ההריסה ולטפל בכל הקשור בביטולו, כמו גם בהוצאת היתר בניה למבנה, ובתמורה, הוא הבטיח לשלם את הסכום של 8,000$, והוא שילם במהלך ההתקשרות 3,000$ על החשבון בהתאם לקבלות שהציג.

15. ביום 29.11.2004 בוצע צו ההריסה ע"י המינהל האזרחי, ולתובע התברר לטענתו באותו מעמד, כי בוסביבה לא הגיש כל בקשה בעניינו למנהל האזרחי.

16. טענות הצדדים לעניין טיב ההסכמות, והשתלשלות העניינים מיום עריכת ההסכם ועד לביצוע צו ההריסות מנוגדות בתכלית, ואלו יסקרו במסגרת הפרק העוסק בטענות הצדדים.

יצוין, כי התובע הגיש תלונה במשטרה נגד בוסביבה בסמוך למועד הריסת המבנה, אך אין טענה כי התלונה הבשילה לכתב אישום.

טענות הצדדים

טענות התובע

17. בזמנים הרלוונטיים הנטענים, התובע היה הבעלים והמחזיק של רבע מזכויות הבעלות בחלקת אדמה שבשטח כולל של 3,003 מ"ר והידועה בתור חלקה מס' 62 בגוש 12 באזור "ואער אלביק" ואשר ממוקמת בתוך שטח השכונה ענאתה, ובכלל זה גם בעליו של המבנה ששימש, לטענתו, למגוריו ולמגורי בני ביתו.

18. ביום 23.9.04 קיבל התובע מאת מועצת התכנון העליונה, הפועלת מכוח רשויות המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (בית אל), התראה על מתן זכות להגשת השגות בקשר לצו הריסה מס' 8053.

במסגרת ההתראה הודע לו על זכותו להגיש השגה כנגד הריסת המבנה וזאת בתוך שלושה ימים מיום המצאת ההתראה, שאם לא כן מבנה המגורים יהרס.

יצויין כבר עתה, כי מן ההתראה שצורפה נספח א' לתצהיר התובע, עולה כי צו ההריסה המקורי נמסר לתובע עוד ביום 20.2.1995.

19. לטענת התובע, מיד עם קבלת ההתראה, הוא פנה לעו"ד שלמה לקר, על מנת שיגיש בשמו השגה לרשויות המנהל האזרחי וזאת בניסיון למנוע את הריסת המבנה. לטענתו, עו"ד לקר אכן הגיש את ההשגה, אולם זו נדחתה על ידי רשויות המנהל מנימוקים שונים, ובשל דחיית ההשגה פנה התובע לעו"ד לקר ולקח ממנו את כל המסמכים הקשורים לטיפול בצו ההריסה.

במאמר מוסגר יצויין, כי התובע לא הגיש לתיק בשום שלב את אותה השגה, כמו גם את ההחלטה שדחתה את ההשגה, ולא מסר כל פרטים אודות נימוקי ההשגה, או נימוקי דחייתה.

20. התובע מוסיף, כי ביום 27.9.04, פנה יחד עם מכרו, חביב, שהינו עורך דין ברשות הפלסטינית לבוסביבה, ובין הצדדים נערכה פגישה בתחנת הדלק שבגבעת זאב. לטענתו, הוא הציג לבוסביבה בפגישה את כל המסמכים שהיו ברשותו והקשורים לביטול צו ההריסה וביקש ממנו למנוע את הריסת המבנה, לרבות בדרך של הכשרתו מחדש על ידי הכנת תכנית הנדסית מתאימה באמצעות מהנדס מוסמך.

לטענת התובע, בוסביבה הדגיש כי טיפול כזה אינו יכול להיעשות ע"י עו"ד לקר, וכי ביכולתו למנוע את הריסת המבנה ולהביא לביטול צו ההריסה. התובע מדגיש כי בוסביבה היה מודע לכך כי הטיפול בעניין זה הועבר לידיו מאת עו"ד לקר וכי ההשגה שהוגשה על ידו, נדחתה, והתחייב באותו מעמד, כי ייגש מיד למלאכת ביטול צו ההריסה.

21. התובע טוען, כי על יסוד הצהרותיו והבטחותיו של בוסביבה, נחתם באותו מעמד הסכם בכתב בינו לבין בוסביבה, אשר חתם על ההסכם בשמו ובשם יזמות. לטענת התובע ההסכם כלל התחייבות מפורשת, ברורה ובלתי מותנית מצד יזמות ובוסביבה, לדאוג למניעת הריסת המבנה. בתמורה לשירותים המובטחים, התובע מצידו התחייב על פי ההסכם, לשלם לבוסביבה סכום כולל של 8,000$ כאשר סכום של 1,000$ שולם במזומן במעמד החתימה על ההסכם, בנוכחות חביב; סוכם כי סכום של 1,000$ ישולם למחרת יום החתימה, היינו ביום 28.9.04, והוסכם כי אופן תשלום היתרה יסוכם ביום 28.09.04. לטענת התובע, ביום 28.9.04 הוא שילם לבוסביבה במשרדו באמצעות חביב סכום נוסף של 2,000$, אף שעל פי ההסכם נדרש לשלם באותו יום רק 1,000$, וזאת כדי לתמרץ אותו להתחיל בעבודה ללא שיהוי.

התובע מציין, כי רק בדיעבד הוברר לו כי שתי הקבלות שנמסרו לו על ידי בוסביבה הוצאו ע"י מיכלין, ומוסיף, כי הוא לא הכיר מעולם את חברת מיכלין, ועד היום לא ברור לו הקשר בינה לבין בוסביבה וליזמות.

22. לטענת התובע החל מיום כריתת ההסכם ועד למועד הריסת המבנה בפועל על ידי רשויות המנהל ביום 29.11.04 ואף בבוקר יום ההריסה, הוא עמד בקשר שוטף עם בוסביבה, אשר שב והבטיח כי הוא מטפל בצו ההריסה, והעביר מסר מרגיע כי הוא כבר "עצר" את תוקף צו ההריסה בקשר למבנה המגורים.

לטענת התובע הוא הסתמך על מסריו המרגיעים של בוסביבה, הן בפגישות הפרונטאליות שקוימו עמו והן בשיחות הרבות שקוימו עמו בטלפון, במהלכן ציין בפניו בוסביבה כי הוא כבר "עצר את צו ההריסה". התובע מציין כי בשיחה טלפונית שנערכה בינו לבוסביבה יומיים לפני שהצו בוצע, בה ביקש לדעת מה ביצע בוסביבה עד אותו מועד, ובה הביע חשש על כך שאין בידו כל מסמך המבטל את צו ההריסה בחלוף חודשיים למן עריכת ההסכם בין הצדדים, השתמש בוסביבה בביטוי ערבי שמשמעו שאין מה לחשוש ואמר: "הכל בסדר, אין הריסה. שים את ידיך במים קרים. אין הריסה באופן מוחלט". יצויין, כי גם חביב העיד על תוכן השיחה האחרונה לה היה צד לטענתו, יומיים טרם להריסה, בסעיף 20 לתצהיר עדותו הראשית.

23. ביום 29.11.04 בשעות הבוקר, הגיעו כוחות רבים של המנהל האזרחי בליווי כוחות צה"ל והוציאו לפועל את צו ההריסה והרסו כליל את המבנה. לטענת התובע, באותו בוקר הוא יצר קשר עם בוסביבה כדי לעדכן אותו על המתרחש והאחרון השיב כי הוא ניגש מיד לבית אל לטפל בנושא, אולם הבטחה זו לא קוימה על ידי הנתבע, המבנה נהרס כליל על ידי רשויות המנהל, ובוסביבה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה והוא חדל לענות לטלפונים שלו.

24. לטענת התובע הוא נפל קורבן למעשה נוכלות, הונאה ומרמה מצד הנתבעים, כאשר התברר לו בדיעבד, כי בוסביבה, שהציג עצמו עורך דין, התחזה והוא כלל אינו עורך דין. התובע מוסיף וטוען כי בוסביבה מעולם לא ביצע פעולה כלשהי אל מול רשויות המנהל האזרחי בכדי לעכב את ביצועו של צו ההריסה או בכדי לבטלו וזאת חרף שקריו הרבים בדבר עיכוב ההריסה.

25. אשר על כן, טוען התובע כי הנתבעים אחראים כלפיו בגין הריסת מבנה המגורים בין ביחד ובין לחוד, על רקע הפרת התחייבויותיהם המפורשות או מכללא כלפיו.

לטענת התובע, יזמות אחראית כלפיו מכוח העובדה שהיא זו שחתמה באמצעות בוסביבה על ההסכם, אשר הופר הפרה יסודית הן על ידה עצמה והן על ידי בוסביבה, שפעל בשמה ולמענה.

26. אשר למיכלין, חבותה נובעת לטענת התובע, מכך שהיא זו שקיבלה באמצעות בוסביבה את הסך של 3,000$ ששולמו על ידו בהתאם להסכם, וזאת בהתאם לקבלות שהוציאה, נספחים ח'2 ו-ח'3 לתצהירו.

27. בכל הנוגע לחיוב בוסביבה אישית, טוען התובע, כי הוא זה שנפגש עמו בנוכחות חביב, כי הוא הציג עצמו כעורך דין, ואף התחייב אישית כלפיו הן בעת החתימה על ההסכם, והן בשיחות מאוחרות, כי יבצע את כל הדרוש למניעת צו ההריסה והתחייבות זו הופרה.

28. אשר לגורליק, התובע טוען כי היא זו שהקימה את יזמות ואף הסמיכה את בוסביבה לפעול בשמה, ולפיכך עשתה שימוש באישיות המשפטית של יזמות באופן שיש בו כדי להונותו ולקפחו תוך פגיעה בתכלית החברות, ועל כן מן הדין להרים את מסך יזמות ולחייבה בחיוביה.

29. התובע טוען כי יש לראות בהתנהגות הנתבעים בכלל ובהתנהלות בוסביבה בפרט, אשר שיקר והבטיח לו הבטחות שווא, משום הפרה יסודית של תנאי ההסכם שנחתם, הגוררת חיוב בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו בשל ההפרה.

30. לחילופין, טוען התובע כי הנתבעים הפרו את חובתם החקוקה המעוגנת בחוק הגנת הצרכן, התשמ"ד – 1981 ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעה שלא מילאו את חובתם החוקתית הבסיסית להגן על התובע.

31. לחילופי חילופין, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בשל הטעיה מצד הנתבעים משום שהטעו ורימו את התובע בכל הקשור למעמדם המדויק ולכך שהם פעלו כביכול לצורך מתן שירותים משפטיים באמצעות עורכי דין, וכי בנוסף, הנתבעים הציגו מצג שווא שלכאורה יכולים להביא לביטול צו ההריסה, אשר התברר כשקר. התובע מוסיף, כי הנתבעים התרשלו בטיפול בצו ההריסה.

32. אשר לנזק, טוען התובע, כי יש לחייב את הנתבעים יחד לחוד בנזקיו אשר מסתכמים בסך של 887,756 ₪; 514,472 ₪ כנזק ישיר על פי חוות דעת המתייחס לשווי הבית בצירוף מע"מ ובצירוף 123,284 ש"ח הפרשי הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה, ו-250,000 ש"ח בשל עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו ולבני ביתו כתוצאה מהריסת בית מגוריהם.

33. כאמור, התובע טוען גם להרמת מסך בין כל הנתבעים, מכוח סעיף 6 לחוק החברות, בשל ההתנהלות המתוארת.

טענות הנתבעים יזמות מיכלין ובוסביבה

34. הנתבעים מכחישים את ההשתלשלות העובדתית המתוארת ע"י התובע, הן בעת ההתקשרות והן לאחריה, מכחישים את פרשנות התובע להסכם ואת האחריות המיוחסת להם להריסת המבנה, מכחישים את הנזקים הנטענים ולחילופין את הקשר הסיבתי בין ההפרה או מעשי הנזיקין הנטענים, לנזקים, כמו גם את גובה הנזק.

35. הנתבעים טוענים, כי האחריות להריסת המבנה רובצת כל כולה לפתחו של התובע, אשר בנה את המבנה ללא היתר, ידע על קיום צו ההריסה משך תשע שנים לפחות, במהלכן לא נקף אצבע, ואפילו ההתקשרות כללה תנאי מפורש לטיפול, לפיו התובע ימציא את כל המסמכים הדרושים ובכלל זה כתב שחרור מעו"ד לקר ותוכנית מדידה של מהנדס מוסמך לצורך קבלת היתר וכי על אף שהתחייבות זו של התובע מצאה ביטוי מפורש בהסכם, ועל אף תזכורות מצד בוסביבה נמנע התובע מלפעול בהתאם, ובכך מנע התובע כל אפשרות לטפל בעניינו. התובע לא הציג מכתב שחרור מעו"ד לקר, ולא הכין תכניות מדידה של מהנדס מוסמך לצורך הגשת היתר, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

36. הנתבעים מכחישים כי הפרו את ההסכם, משום שבהסכם נרשם במפורש כי יעשה ניסיון לביטול צו ההריסה, זאת בתנאי שהתובע יעביר את המסמכים הדרושים. שעה שתנאי זה לא קוים על ידי התובע, ההסכם לא הופר על ידי הנתבעים.

37. בכל מקרה, ולחילופין, בוסביבה מוסיף וטוען כי ההתקשרות לא הייתה מולו אישית, אלא מול יזמות, וטוען כי פעולותיו נעשו שעה שהיה מנהלן של יזמות ומיכלין, חברות רשומות, ואין כל עילה לחיוב האישי. מכל מקום, טוענים הנתבעים כי גם מטעם יזמות, לא הייתה התחייבות להצלחה, אלא נרשם בהסכם כי ייעשה ניסיון ביטול צו ההריסה ובכל מקרה לא ניתנה התחייבות אישית.

38. לבסוף, ולחילופין טוענים כל הנתבעים לעניין הנזק, כי התובע לא הוכיח את נזקיו, שוויו של הבית לא הוכח, וחוות הדעת ההנדסית אינה חוות דעת של מומחה והיא נסמכת כל כולה על דברי התובע, ולא על מומחיות, והשמאות שצורפה לה באותו פגם ממש ,ובכל מקרה, השמאי אינו שמאי מקרקעין אלא רשום כשמאי רכב ורכוש בלבד.

39. הנתבעים טוענים בנוסף, כי אין כל קשר סיבתי בין הנזק להפרה הנטענת או למעשי הנזיקין המיוחסים להם, המוכחשים, והנזק אינו יכול להוות תוצאה מסתברת של ההפרה, שכן מדובר בבית שהיה מיועד גם כך להריסה בגין בנייה ללא היתר, והשגה שהושגה נדחתה, ובמצב דברים זה, לא ניתן לחייב אותם או מי מהם בשווי הבית שנהרס.

טענות נוספות של גורליק

40. גורליק טוענת בנוסף לטענות האמורות, אליהן היא מצטרפת למען הזהירות, כי לה בוודאי שאין כל זיקה לתובענה ולנטען בה, וכי יש לדחותה כנגדה, ללא קשר לטענות התובע נגד בוסביבה. לטענתה עסקינן בתביעת סרק כלפיה, זאת שעה שהתובע מבקש לקבל לעצמו כספים שלא כדין, עת הוא רואה בה, על אף היותה עובדת בסופרמרקט ב-18 השנים האחרונות, כיס עמוק לכל טענותיו. לטענתה, החתימה על מסמכי היסוד שמכוחה היא רשומה כבעלת מניה אחת ביזמות היא מזוייפת, ומכל מקום מעולם לא היה לה קשר ליזמות או לפעולותיה, או להתקשרות שנעשתה למול התובע כ-8 שנים לאחר פיטוריה.

41. גורליק טוענת, כי בעת עבודתה אצל בוסביבה היא הייתה עולה ממדינות חבר העמים, אשר לא שלטה בשפה העברית והיא נשלחה מלשכת העבודה לעבוד אצלו בעבודה משרדית.

גורליק מציינת כי בתקופת עבודתה אצל בוסביבה שנמשכה שבועות ספורים, ולכל היותר חודשיים שלושה, הסתכמה העבודה בסידור תיקים בסדר רץ על גבי מדפים, עיקר התקשורת שלה למול בוסביבה התנהלה באמצעות תנועות ידיים, היות שבאותה עת כאמור, לא שלטה בשפה העברית, היא מעולם לא ידעה את שם משפחתו של בוסביבה והכירה אותו בשם "יעקב" בלבד, ומאז שפוטרה, חודש לאחר המועד הנטען להקמת יזמות, לא פגשה בבוסביבה עד לדיון בשנת 2011 באולמו של כב' השופט פלקס, ובכל מקרה מעולם לא נטלה חלק בעבודה אחרת הקשורה לחברה. לטענתה, רוב שנותיה בארץ היא מתגוררת באיזור חיפה והקריות.

42. גורליק מוסיפה כי אין כל עילה להרמת מסך נגדה, כי החתימה על מסמכי היסוד של יזמות הנחזית להיות חתימתה היא מזוייפת, שכן היא חותמת רק ברוסית, וכי לא הובא בדל ראיה לכך שהיא הקימה חברה במטרה להונות או לקפח מאן דהוא, לא היה לה מעולם כל שיג ושיח עם התובע כפי שהוא עצמו הודה, וכך גם אישר חביב מטעמו, היא לא קיבלה כל טובת הנאה ממנו או מבוסביבה, למעט המשכורת ששולמה לה בחודשים הספורים שעבדה עבור בוסביבה.

43. לאור האמור טוענת גורליק כי דין התביעה להידחות.

גורליק גם מכחישה את הנזקים ואת הקשר הסיבתי בינם לטענות כלפיה, כפי שמכחישים הנתבעים הנוספים כמפורט לעיל.

44. מטעם התובע העידו התובע וחביב המשמש כאמור, עורך דין ברשות הפלסטינית ולהוכחת הנזק הובאו לעדות מטעמו המהנדס האזרחי יג'מור והשמאי זועבי. מטעם הנתבעים העידו בוסביבה וגורליק עצמם וכן עו"ד מחאמיד סאלח פריד (להלן פריד), אשר הובא לעדות פעמיים, בפעם השנייה - לאחר שצורפו מסמכים שנתבקשו במסגרת החקירה הנגדית הראשונה.

דיון

ההסכם

45. כאמור, טענת התובע היא להתחייבות שהופרה לבטל את צו ההריסה ולקבל היתר למבנה, וטענת הנתבעים מנגד, היא כי לא הייתה התחייבות לביטול צו ההריסה, אלא סוכם כי יזמות תנסה לבטל את צו ההריסה ולפעול להוצאת היתר, אך זאת בתנאי שהתובע ידאג להמציא לבוסביבה ללא דיחוי את המסמכים הנחוצים, כולל תוכנית מודד על ידי מהנדס מוסמך וכן כתב שחרור מייצוגו על ידי עו"ד לקר כדי שיוכל למנות עורך דין מטעם יזמות, אשר יפנה בהקדם לוועדות המוסמכות, ימציא תוכניות של מהנדס למבנה לצורך הוצאת ההיתר ויעביר את כל המסמכים הדרושים והתובע התחייב לכך במפורש ובכתב בהסכם.

46. בוסביבה מטעים כי בהסכם ולדרישתו, נכתב ע"י חביב בשפה הערבית שהיא שפתו של התובע, בצורה מפורשת כי יעשה ניסיון בלבד למניעת צו ההריסה, שכן הוא הסביר לתובע כי הוא אינו עו"ד, ולדעתו אין הרבה מה לעשות בעניין, אך למרות זאת התובע ביקש ממנו לנסות למנוע את צו ההריסה.

47. לטענתו סוכם עוד, גם זאת במפורש ולדרישתו, כי על מנת שהוא יתחיל לפעול למניעת צו הריסה, על התובע להמציא לידיו כל מסמך הקשור לצו ההריסה, לרבות כתב הוויתור מאת עו"ד לקר ותוכניות מהנדס של המבנה, על מנת שיוכל לפעול לקבלת היתר למבנה, ומסמכים אלו לא הומצאו עד היום.

כתוצאה מאי המצאת המסמכים, טוען בוסביבה כי נמנע ממנו לפעול, כך קבע ההסכם, ולא הייתה כל הפרה מצד הנתבעים.

48. יצוין, כי הוצגו שני נוסחים של ההסכם, אך כפי שאבהיר אין לכך חשיבות לצורך ההכרעה.

בנוסח שהציג בוסביבה, נספח' ג' לתצהירו, מופיע כיתוב בכתב יד בשפה הערבית, בחלקו הימני התחתון של העמ' הראשון, אשר לפי התרגום שנערך ע"י עו"ד כיוף המנוח, וצורף נספח ד' לתצהיר בוסביבה נרשם בו "אני עו"ד חביב חטיב מצהיר כי הייתי עד להסכם זה ועל כן חתמתי", ולצד הכיתוב, מופיעה חתימתו של חביב. תרגום זה אגב, לא נסתר. לעומת זאת, בנוסח שצירף התובע נספח ח' לתצהירו, כמו גם בת/3, שהוגש ע"י התובע, לא מופיעה תוספת זו.

49. לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים, והן התובע, הן בוסביבה והן חביב מאשרים בעדותם כי ההסכם נערך בנוכחות שלושתם, ואין טענה כי כתב היד בערבית בהסכם אינה של חביב, המחלוקת אם הצהרה זו מופיעה בהסכם, אינה מעלה או מורידה לצורך ההכרעה.

50. לא מצאתי כי הבדל הנוסחים יכול גם לסייע בעניין קביעות מהימנות, שכן עדות בוסביבה כי בנוסח שהוא מחזיק, היה חשוב לו כי הכיתוב שבכתב יד האמור יופיע,סבירה בעיני, וזאת על מנת למנוע מצב שהתובע יטען כי הוא לא ידע על מה הוא חותם מאחר ואינו יודע קרוא וכתוב, כפי שהוא אכן טוען כיום, ותוספת זו שבכתב יד הופיעה רק על הנוסח ששמר אצלו.

51. החשוב לענייננו הוא הכיתוב בערבית המופיע בסעיף 4 להסכם בכתב יד בשפה הערבית, בכל הנוסחים, וכותרתו של סעיף זה היא "השירותים שתיתן צד אחד לצד שני".

בהתאם לתרגום שצורף כאמור ע"י בוסביבה, נספח ד' לתצהירו, התחייב התובע בסעיף 4 (3) להסכם "להמציא תוכנית מודד ע"י מהנדסים".

עוד מופיעה תוספת בהסכם בכתב יד בגדר השירותים שיינתנו, כשהפירוט שהוסף תחת הכיתוב בעברית " הגשת השגות לצו הריסה מס' 5083. וטיפול בכל מה שקשור להוצאת היתר בניה" בערבית, הוא :

""נסיון לביטול צו ההריסה" "נסיון לקבל רישיון בניה עבור הבית אשר הוצא עבורו הצו".

בדיון מיום 19.3.2017 נחקר התובע על אותן תוספות בכתב יד, תוך שמתורגמן בית המשפט מתרגם את נוסחם כפי שהוא מופיע בהסכם בשני הנוסחים שמחזיקים הצדדים, וראו בעמ' 51 ש/ 31 ואילך:

" ש:מי כתב את התוספות שבכתב יד על גבי ההסכם?

ת: אני לא כתבתי. אני חושב שחביב כתב את זה.

ש: אני מבקשת שהמתורגמן יקריא לך את שתי התוספות שרשומות בכתב יד ליד סעיף 4 בערבית בצד שמאל (מקריאה).

ת: סיכמתי עם הנתבע ולא עם חביב כי חביב לא מעניין אותי. המתורגמנית מתרגמת את התוספת שכתוב בה יעשה ניסיון לעכב את ההריסה.

המתורגמן: התוספות שרשומות בסעיף 4 בערבית אומרות:

ניסיון לבטול צו הריסה והניסיון להשגת אישור בניה, התחייבות הצד השני בהשגת תכנית הנדסית באמצעות מהנדס.

ש: זו החתימה שלך?

אתה חתום בכתב יד ליד התוספת-התוספת היא בצד שמאל והחתימה היא בצד ימין.

ת: החתימה בצד ימין היא חתימה שלי."

ובהמשך, בעמ' 52 ש' 18 -26:

"ש:בסוף ההסכם, מפנה לסעיף 9( המתורגמן מתרגם לשפה הערבית)- "אישור והצהרה", אני מצהיר בזה שקראתי את החוזה הזה בשפתי והבנתי אותו"

ת: אני אומר לא. לא קראתי אותו ואני לא יודע לקרוא.

ש: מי היה אתך כשחתמת על ההסכם?

ת: חביב ובוסביבה

ש: חביב יודע לקרוא ולכתוב בערבית

ת: כן הוא עורך דין.

ש: מי ביקש להוסיף בכתב יד את מה שכתוב?

ת: לא יודע. אני לא ביקשתי.

ובעניין המסמכים שהציג התובע לבוסביבה, שם בעמ' 52 ש' 27-33:

"בתצהירך בסעיף 10 כתוב שכשחתמת על ההסכם הצגת לבוסביבה את כל המסמכים שהיו לך, איזה מסמכים הצגת לו?

ת: היה לו את המסמכים מבית אל, הודעה על השגה, נתתי וגם אישור האדמה, טאבו, משהו כזה.

ש: והצגת לו מתי שהוא בשלב מאוחר יותר מסמכים נוספים?

ת: לא, הוא לא בקש.

ש.ת.: לא העברתי לו תוכניות מהנדס. הוא לא ביקש".

סעיף נוסף בהסכם הרלבנטי לענייננו, מלבד לסעיף 4 האמור, הוא סעיף 8.4 להסכם. בנוסח הסטנדרטי מופיע הסעיף שלא שונה ע"י הצדדים כך:

"צד עיקרי להסכם זה, הוא שהצד השני ימסור לצד אחד מסמכים מקוריים שאין בהם כל שינוי ו/או זיוף, לרבות כל מסמך שתדרוש צד אחד מצד שני הדרוש לקיום הסכם זה"

52. אני דוחה את טענת התובע כי ההסכם הינו חסר משמעות, היות שהוא אינו דובר וכותב ערבית או עברית וכי יש לבחון את אומד דעת הצדדים בעל פה מבלי להתייחס להסכם, טענה שעלתה לראשונה בסיכומים, מן הסתם, לאור הראיות שהוצגו.

התובע עצמו טוען כי הגיע לפגישה שבמהלכה נחתם ההסכם בלווית חביב, עורך דין ברשות הפלסטינית, שמתוקף תפקידו ברור כי הוא שולט בשפה הערבית ובניסוחיה. ברור כי מטרת השתתפותו בישיבה היא לייעץ לתובע ולשמור על האינטרסים שלו, בהיותו משפטן דובר ערבית, ובהיות בוסביבה דובר ערבית, שכן כפי שאישר חביב בחקירתו כאמור, התקשורת בינו לבוסביבה התנהלה בשפה הערבית.

התובע עצמו חתום על ההסכם, התנאים עליהם מתבסס בוסביבה כתובים בערבית בכתב יד, והטענה כי כתב היד הוא כתב ידו של חביב לא רק שלא נסתרה, אלא הוכחה גם באמצעות התובע. התובע לא סירב לחתום על ההסכם בטענה כי אינו קורא וכותב, ובנסיבות אלו, אין מקום לאפשר לו להשתחרר מתנאי ההסכם, ולפנות לאומד דעת שאינו מופיע בהסכם, ושגם לא הוכח, כפי שיפורט להלן.

לא זו אף זו, התובע הודה כי התנאים שהוספו בכתב יד לא היו על פי דרישתו, אלא כפי הנראה על פי דרישת בוסביבה, ומכאן שכל הצדדים ייחסו משמעות מחייבת להסכם הכתוב ואף חתמו עליו.

53. לאור האמור, אני קובעת כי ההסכם מיום 27.9.2004, הוא ההסכם המחייב שנערך בין הצדדים, והוא כולל את התנאים הרשומים בכתב יד בשפה הערבית, שהם תנאים ספציפיים שהוספו, ומסייגים את האמור בתנאים הכלליים, הוא זה שעומד בבסיס תביעת התובע ואין מקום לפנות לאומד דעת נטען, ככל שהוא עומד בניגוד לאמור במפורש בהסכם.

אני דוחה גם את טענת התובע כי מה שיקבע הוא מה שבוסביבה כתב בשפה העברית לפיו יגיש השגות ויטפל בכל מה שקשור להיתר בניה בקשר למבנה (סעיף 4 להסכם), שכן ומאחר וחביב קורא וכותב ערבית בלבד, הנוסח המחייב הוא זה שנכתב ע"י חביב, הוסבר לתובע על ידו והתובע חתם לצד האמור.

54. למעלה מן הצורך אציין, כי איני רואה חשיבות רבה להבדל בין הנוסחים, בשאלה אם הוסכם כי בוסביבה יפעל, או אם יעשה נסיון בלבד.

ככל שיתברר כי בוסביבה לא עשה מאום וכי היה ביכולתו לעשות, הרי שגם בחובת הניסיון לפעול שנטל על עצמו, לא עמד, ואם יתברר כי הוא פעל בהתאם לתנאי ההסכם, ועל אף זאת בוצע צו ההריסה, לא תהיה בכך הפרה, שהרי יזמות או בוסביבה אינם יכולים להתחייב לבטל צו הריסה שאינו בשליטתם, דבר שבוודאי ברור היה לפחות לחביב, ואין טענה שחביב השתתף במצג השוא המיוחס לבוסביבה.

55. לאור האמור, ובהתאם להוראות ההסכם אבחן את גירסאותיהם של התובע ובוסביבה, בכל הנוגע להשתלשלות העובדות לאחר עריכת ההסכם.

ראיות התובע

56. התובע כאמור טען, כי הוא עמד בחיוביו וכי לא נדרש להמציא כל מסמך, אלא לשלם בהתאם להסכם, כי הוא שילם סכום של 3,000$, ובוסביבה טען כי עצר את צו ההריסה, כי אין לו מה לדאוג, ובוסביבה חזר על כך בכל משך הזמן של 62 הימים מיום עריכת ההסכם ועד להריסה בפועל, והחל מאותו מועד נעלם.

התובע חזר על טענותיו במסגרת תצהיר עדותו הראשית.

57. גם חביב, שכאמור היה שותף לעריכת ההסכם ולחתימתו, טען לכך במסגרת תצהיר עדותו הראשית ולטענתו הוא גם זה ששילם לבוסביבה את התשלום השני בסך 2,000$ ביום 28.9.2004 במשרדו שבמרכז כלל וקיבל בשם התובע את הקבלה ח'2.

אף אחד מהם לא התייחס בתצהירו לתוספות בשפה הערבית שהוספו בכתב יד, בדבר התחייבות התובע במסגרת ההסכם להמציא מסמכים, נלסיבות הוספת הכיתוב בכתב יד, או לטענת בוסביבה כי הכיתוב הוא בכתב ידו של חביב, ושניהם התייחסו אך ורק לנוסח הכתוב בעברית בסעיף 4 להסכם, לפיו השירותים הם "הגשת השגות וטיפול בכל שקשור בהיתר הבנייה", אף ששניהם אינם דוברים או קוראים עברית. התובע ניסה להרחיק עצמו מן הנוסח שנכתב בשפה הערבית ובחקירתו טען כי ההתקשרות שלו אינה מול חביב אלא מול בוסביבה בלבד, ולכן לשיטתו אין רלבנטיות לכיתוב זה.

שני העדים העידו כי בוסביבה התחזה לעורך דין המנהל גם חברת עורכי דין וכי במעמד הפגישה מסר להם בוסביבה כרטיס ביקור שלו כמנכ"ל מיכלין (נספח ב' לתצהירו של חביב). שני העדים טענו כי בוסביבה הצהיר והתחייב כי הוא יכול לטפל בעניין חרף דחיית ההשגה והודיע להם כי לקר לא יוכל לעזור לתובע.

יצויין כי אין בכרטיס כל אזכור לפעילות החברה, או ציון על גביו כי בוסביבה הוא עורך דין.

58. התובע העיד כי קיים פגישות פרונטאליות עם בוסביבה במהלך התקופה שמיום חתימת ההסכם וערך שיחות טלפוניות שבכלן הצהיר בפניו בוסביבה כי הוא מטפל בעניין ועצר את ההריסה. לטענתו, בשום שלב הוא לא התבקש על ידי בוסביבה להמציא מסמכים.

חביב העיד גם הוא בתצהירו על אותן פגישות ועל שיחות טלפוניות מאוחרות בין התובע לבוסביבה, האחרונה שבהם יומיים לפני ההריסה, שבה הצהיר בוסביבה באוזניו ובאוזני התובע שהכל בסדר, כי הוא עצר את ההריסה באופן מוחלט, כי עליו (על בוסביבה), להכין תוכנית הנדסית, וכי התובע יכול להירגע ולשים ידיו במים קרים. (סעיפים 19-20 לתצהיר עדותו הראשית).

59. התובע וחביב העידו כי בוסביבה נהג באותה שיטה כלפי קורבנות נוספים, שכולם הגישו תלונה במשטרה וכי במסגרת החקירה נעצר בוסביבה.

בהקשר זה יצויין, כי אף אחד מאותם קורבנות נטענים לא הובא לעדות, וכאמור לא נטען כי הוגש כתב אישום.

חביב אינו טוען כי נכח בשיחה שבין התובע לבוסביבה ביום ביצוע ההריסה, ועדות זו שלו נסמכת על דברי התובע (ב"כ התובע בעמ' 59 ש' 10-11 לפרוטוקול).

בחקירתו, כשנשאל מדוע הצהיר כי נכח בכל השיחות, עלה מתשובתו שכוונתו למעשה לשיחה אחת בלבד, וראו בעמ' 58 ש' 20 –עמ' 59 ש' 2 לפרוטוקול:

"ש: לאורך התצהיר שלך אתה מצהיר לא פעם ולא פעמיים ששמעתי שיחות טלפון של יעקב עם התובע, איך שמעת, אם השיחה מתנהלת בין שני אנשים בטלפון?

ת:לא שהייתי שומע. אני זוכר לאחר שנפגשנו ואבו ג'אמל (התובע א.א.) מינה את יעקב בחודשיים בערך, אבו ג'אמל בא אלי לבית ואמר לי שהוא מפחד שהבית יהרס כי יש צבא. אנחנו רוצים לדבר עם עו"ד כדי לדעת מה עשה ומה מתכוון לעשות. הוא אמר שהוא חושש. זה היה בבית שלי. התקשרנו ליעקב. אמרנו לו מה קרה, אתה מטפל בעניין, גם אני דברתי איתו.

לשאלת ביהמ"ש:

דיברתי איתו בערבית. אני לא יודע עברית.

המשך חקירה:

אמרתי לו שיש סיכון כי אבו ג'אמל חושש שאם הבית שלו ייהרס הוא יהרס גם. אין לו חוץ מהבית הזה כלום והוא אמר לי אל תחשוש שיירגע. העניינים בסדר ואני מטפל בעניין. הגשתי השגה ואצלנו בערבית יש פתגם: "שים ידך ורגליך במים קרים ותהיה רגוע 100%". יומיים שלושה אחרי זה הבית הלך וגם הבית של עמר".

60. ככל שהדבר נוגע לגורליק, אישר חביב בעדותו כי אינו מכיר את גורליק, והוא רואה אותה לראשונה באולם בית המשפט.

61. אשר לעדות התובע בדיון, בחקירתו הוא נשאל לגבי פעולותיו בכל השנים שמאז בניית המבנה ללא היתר, ובדבר הגשת כתב אישום בעבר בגין כך, כטענת בוסביבה, וראו בעמ' 53 ש' 23-26 לפרוטוקול:

"ש: הייתה בעייתיות באיזור הזה, נכון?

ת: אני לא יודע.

ש: זה נכון שהוגש נגדך כתב אישום לבנייה ללא היתר?

ת: יכול להיות לפני. אני לא יודע.

ש: כן או לא?

ת: יכול להיות. אולי.

ש: אבקש תשובה.

ת: לפני 20 שנה. מאיפה אני זוכר."

ובעמ' 54 ש' 20-29 לפרוטוקול:

" ש: נמסר לך בשנת 95 צו סופי להריסה. מה עשית מאז שנת 2004?

ת: לא אוכל לענות לך על זה.

ש: למה?

ת: לא יודע. אתה שואל מלפני 20 שנה? למה נתנו לי זכות להגיש השגה? מאותו יום והלאה זה מה שעניין אותי.

ש: בשנת 95 ניתן לך צו סופי. הרסו לך את הבית בשנת 04.

ת: כן.

ש: כמעט 9 שנים. איפה ב-9 שנים אתה מגיש תכניות, השגות, אישורים ואתה עושה את כל הפעולות, איפה זה? תראה לי מה עשית?

ת: אני לא יודע מה עשיתי ומה לא. מה שהיה היה, אני לא זוכר בדיוק."

ראיות הנתבעים מיכלין יזמות ובוסביבה

62. בוסביבה מכחיש לחלוטין את השתלשלות העניינים שפרט התובע וגרסתו שונה בתכלית.

כאמור ביום 28.4.14 נקבע כי בוסביבה, מתוקף היותו מנהלן של יזמות ומיכלין, מייצג אותן בהליך זה. בוסביבה עצמו היה מיוצג בהליך, בנפרד, אך תצהירו שימש כראיות עבור שלושת הנתבעים, ולפיכך כל מקום שבו תהיה התייחסות להלן לבוסביבה או לנתבעים הנוספים, ההתייחסות היא לשלושתם.

63. בוסביבה טוען כי ניהל את הנתבעות יזמות ואת מיכלין החל משנת 2003 ומעולם לא היה בעל מניות באף אחת מהן, אף כי הוא מציין שאחותו חתמה בשעתו על כתב העברת מניות ממנה אליו שלא נרשמה ברשם החברות.

לטענתו, יזמות הוקמה על ידי אחותו, כשעיסוקה העיקרי היה טיפול בקשישים, אך אחותו חדלה בשלב מסוים, בשל פעילות מועטה, ובהמשך בשל מחלה, מניהול יזמות, ומעת הניהול על ידו, הוא פעל במסגרת מטרה אחרת של יזמות, במתן שירותים משפטיים. לטענתו במסגרת זו פעלה יזמות בתיווך בין לקוחות החברה לבין עורכי דין שונים שטיפלו עבורם בנושאים שונים. לטענתו, הוא הביא את הלקוחות לחברה ושייך אותם לעורכי דין, כל אחד בהתאם לידיעותיו, כישוריו וניסיונו, והחל משנת 2003 התנהלו עסקי יזמות ממשרד ששכר במרכז כלל בירושלים.

64. על פי עדותו, ביום 27.9.04 התקשר אליו התובע, וציין כי הופנה אליו על ידי מכר שהינו לקוח עבר אשר ענייניו טופלו במשרדי יזמות, ואותו מכר סיפר לו, כי הוא קיבל סיוע מבוסביבה באמצעות אחד מעורכי הדין שעבדו ביזמות והיה מרוצה מן השירות.

התובע ובוסביבה נפגשו כבר באותו יום, כאשר לפגישה הצטרף גם חביב, עו"ד מקומי שאינו אזרח ישראלי ומשרדו ברמאללה. בהתאם לעדותו, באותו מעמד הציג התובע את ההתראה על מתן זכות להגשת השגה בקשר לצו ההריסה נספח א' לתצהיר התובע, ת/6, וסיפר כי עו"ד לקר כבר הגיש השגה בשמו אולם זו נדחתה. לטענת בוסביבה, הוא הסביר לתובע כי אף שהוא עצמו אינו עורך דין, לדעתו ההשגה שהוגשה על ידי עו"ד לקר הייתה אחרונה וככל הנראה לא ניתן יהיה לערער עליה, ושאין עוד מה לעשות בעניין.

לטענת בוסביבה, על אף האמור, ביקש התובע את עזרתו והוא השיב כי אחד מעורכי הדין של החברה ינסה אולי למנוע את צו ההריסה, אולם בטרם יתחיל לפעול, יהיה על התובע להמציא לידיו ללא כל דיחוי תוכניות מודד של המבנה ממהנדס מוסמך וזאת לאחר קבלת כתב שחרור מיצוגו על ידי עו"ד לקר.

בהתאם לעדותו, על רקע האמור נחתם ההסכם, תוך שבאותו מעמד הוא הסביר לתובע כי הוא מנהלה של יזמות. כל תנאי ההסכם נכתבו בו גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית ולטענת בוסביבה, על יסוד האמור לעיל, הוא דרש שחביב יוסיף בהסכם את האמור לעיל לפיו התובע מתחייב להמציא תוכניות מודד מאושרות ע"י מהנדס וכן את העובדה שהטיפול הוא נסיון לביטול צו ההריסה.

כתוצאה מכך, חביב הוסיף בכתב ידו בשפה הערבית המובנת לתובע ולחביב, באופן מפורש על גבי ההסכם, בסעיף 4, תחת הכותרת: "השירותים שתיתן צד אחד לצד שני", בנוסף לתרגום החלק הכתוב בעברית: "הגשת השגות לצו הריסה מס' 5083 וטיפול בכל מה שקשור להיתר בניה", כי "התובע מתחייב להמציא תכניות מודד על ידי מהנדס וכי יזמות תעשה ניסיון לבטל את צו ההריסה".

65. בוסביבה מאשר, שבאותו מעמד שילם לו התובע סך של 1,000$, ומוסיף, כי הוסכם בין הצדדים שהתובע יגיע למחרת למשרדו כדי לשלם סכום נוסף. לטענת בוסביבה, ביום 28.9.04 התובע עצמו אכן הגיע למשרדו וביקש ממנו קבלה על סך של 2,000$ בטענה כי קבלה זו תוכל לסייע לו לקבל מענק או הלוואה מקרן שברשות הפלסטינית, ואמר שלאחר קבלת הסכום, יעביר סכום זה לידיו אולם סכום זה מעולם לא שולם לו, וכל ששולם לו מכוח ההסכם בפועל הוא אותם 1,000 $ ששולמו לו במזומן בעת עריכת ההסכם. בהקשר זה בוסביבה מכחיש שמי שהגיע למשרד הוא חביב, אשר כפי שהוא אישר בדיון הוא נעדר אישור שהייה בישראל, וגם לצורך העדות הוא נדרש לאישור מיוחד, ועומד על כך כי מי שהגיע למשרדו היה התובע, אשר ערך עימו את הסיכום האמור לעניין התשלום. לטענת בוסביבה, הטעם לכך שהקבלה שנמסרה הייתה של מיכלין נעוץ היה בכך שלא היו לו באותה עת קבלות של יזמות.

על פי עדותו, בחלוף כשבועיים מחתימת ההסכם הוא שוחח עם התובע טלפונית כדי לברר מה עם המסמכים ועם סכום הכסף שסוכם בפגישה שיועבר אליו, והתובע השיב שהוא מכין את המסמכים ואת סכום הכסף ולאחר שיסיים לעבוד על כך ידאג להעבירם אליו. לטענת בוסביבה לא העביר התובע עד עצם היום הזה לא את המסמכים ולא את הסכום המובטח.

לטענת בוסביבה, השיחה הבאה בין הצדדים התקיימה כחודש וחצי לאחר אותה שיחה, שאז התקשר אליו התובע ואמר לו שהגיעו כוחות לבצע את ההריסה ושאל אותו מה עליו לעשות, והוא השיב לו כי אינו יודע, כיוון שלא העביר אליו את המסמכים הנדרשים כפי שהוסכם. לטענת בוסביבה הוא לא העלה את עניין הכסף שהיה על התובע לשלם לו באותה שיחה שכן הוא לא ראה טעם בהעלאת הנושא שעה שהתובע לא פעל להעברת המסמכים. מספר ימים לאחר מכן, ביום ביצוע צו ההריסה, התקשר אליו התובע והודיעו כי כוחות הביטחון הגיעו למקום וביקש את עזרתו, והוא מצידו השיב לתובע כי אין ביכולתו לסייע לו ושאין הוא יכול לשייך אותו לעורך דין מכיוון שלא העביר אליו את המסמכים הנדרשים.

לטענתו, כמה ימים לאחר מכן פגש בתובע באקראי במעלית בבניין כלל והתובע קילל אותו, ירק עליו והלך.

66. בוסביבה עומד על כך, כי כבר בעת חתימת ההסכם הסביר לתובע שהעניין אבוד ולכן דאג שחביב יעגן בהסכם את התחייבות התובע ואחריותו להמציא לו בין היתר, תוכנית מודד של מהנדס מוסמך על מנת לנסות לעשות מאמץ אחרון למנוע את ביצוע ההריסה, וכי דאג שירשם שמדובר בנסיון בלבד, אך הוא מעולם לא אמר לתובע כי יעצור את הבניה כי לא השלה את התובע ולא הציג את עצמו כעורך דין ולא הציג כל מצגי שוא, שכן הוא לא עוסק ולא עסק במעשי קסמים.

67. בוסביבה מוסיף, כי למרות התחייבות התובע להמציא לו את המסמכים כתנאי לטיפול, הוא פנה סמוך לאחר עריכת ההסכם, וניסה להתחיל ולבדוק את עניינו של התובע במינהל האזרחי בבית אל ולאסוף מסמכים אודות העניין באמצעות הסמכה מעו"ד פריד, אך נמסר לו במשרדי המינהל כי עו"ד פריד מנוע מלטפל בעניין בהיעדר כתב שחרור מעו"ד לקר, וכשנתון זה התברר לו, הוא עדכן את התובע כי עליו להמציא לו כחלק מן המסמכים הדרושים גם מכתב שחרור מעו"ד לקר.

68. בוסביבה אישר בחקירתו כי דרישה למסמך זה לא עלתה על ידו בעת עריכת ההסכם, וטען שזאת מן הטעם הפשוט שבאותה עת הוא לא ידע כי המינהל יסרב לאפשר לו ולעורכי דין מטעמו גישה לתיק ואפשרות להגשת בקשות ללא מכתב השחרור, אך מייד כשנודע לו על כך, הוא עדכן את התובע וחובה זו של התובע להמציא מסמכים שיאפשרו טיפול, מעוגנת בהסכם.

בוסביבה הוסיף כי בכל מקרה ההתחייבויות על פי ההסכם היו רק של יזמות, אשר התחייבה לעשות את אותו ניסיון ואילו הוא היה מתחייב אישית היה הדבר מוצא ביטויו בהסכם.

בוסביבה טען כי הבעייתיות שהייתה במבנה הייתה ידועה לתובע מזה שנים והוגש נגדו שנים רבות קודם להריסה כתב אישום, והתובע מצדו לא דאג להסדיר את העניין, שהרי ידוע כי צווי הריסה מוצאים רק לאחר מתן ארכות והתובע הוא האשם הבלעדי בהריסה.

69. בוסביבה דוחה בתוקף את הטענה ל"קורבנות" נוספים ומציין כי טיפל בקרוב ל-1,900 לקוחות מרוצים, הוא מאשר אמנם כי נחקר במשטרה בגין תלונות של 4 לקוחות, אך מציין כי העובדה שלא נמצא להעמידו לדין מדברת בעד עצמה.

לטענתו, כפי שעולה מפרוטוקול החלטת כב' השופט שפירא בהליכי פשיטת הרגל שלו, הסתבכותו הכלכלית שהביאה אותו לפשיטת רגל והגורמים לה, הניחו את דעתו של בית המשפט המחוזי שלא היה בהתנהלותו משום חוסר תום לב ולפיכך הוא גם הופטר בהמשך.

בוסביבה מציין כי בשנת 2005, בשל מחלת אי ספיקת כליות הוא נאלץ לסגור את המשרד וכי הוא עבר להתגורר בחיפה.

70. בחקירתו חזר בוסביבה על השתלשלות העניינים גם בעת עריכת ההסכם וגם מעם עריכתו והכחיש כל שיחה עם חביב בעניינו של התובע, לאחר עריכת ההסכם.

וראו עדותו בעמ' 65 ש' 16-23 לפרוטוקול:

"כמה פעמים לאחר 27.9.04 שוחחת עם הלקוח?

ת. שוחחתי איתו למחרת החתימה על החוזה כשבא אלי למשרד. ונתתי לו את הקבלה, אחר כך שוחחתי איתו אחרי שבועיים.

ש. אני מתקן, לא מעניין אותי השיחות, כמה פעמים שוחחת אך ורק בטלפון.

ת. בין 3-4 פעמים במהלך חודשיים.

ש. גם היו שיחות בינך לבין חביב בקשר לתובע?

ת. שום שיחה לא הייתה ביני לבין חביב בקשר לתובע. השיחות שהיו לי עם חביב שהוא ביקש שאסדר לו אישורי כניסה לישראל. הוא מעולם לא דיבר איתי על התובע.

ש. חביב עמד כאן על דוכן העדים,

ת. הוא שיקר.

ש. אתה משקר.

ת. הוא שיקר.

חביב העיד שיום או יומיים לפני ההריסה בפועל, התובע ניגש אליו הביתה כי חביב הכיר לך את התובע. בלעדי חביב לא היית מכיר את התובע.

ת. נכון. נכון שדרך חביב הכרתי את התובע. אבל לא שוחחתי עם חביב בטלפון אלא אך ורק עם התובע. ועובדה שבאותו היום שהוא דיבר איתי בטלפון הוא היה בבית שלו, בבית שנהרס.

ש. אישרת שעם התובע דיברת 3-4 פעמים במהלך חודשיים

ת. בערך.

ש. אישרת בחקירה הנגדית שחביב התקשר אליך לא משנה על מה

ת. נכון. אני יודע על מה הוא התקשר על האישורים.

ש. אנו יודעים שחביב הוא זה שהכיר לך את התובע

ת. אמת.

ש. חביב העיד שיומיים או שלושה לפני אירוע ההריסה, התובע ניגש אליו הביתה, וכיון שאז הוא זה שהכיר לך אותו, דיברו איתך

ת. לא. דיבר איתי רק התובע.

ש. יכול להיות שהתובע דיבר מהבית של חביב,

ת. הכל יכול להיות".

71. עד נוסף שהובא לעדות ע"י בוסביבה הוא עו"ד פריד. פריד העיד במסגרת תצהיר עדות ראשית כי הוא מכיר את בוסביבה מזה 30 שנה, עוד מן הימים שהייתה לבוסביבה חברה למתן שירותי הוצאה לפועל בחדרה. פריד הוסיף כי הוא עצמו נתן שירותים ליזמות בתיקי הוצל"פ כנגד חשבוניות, וכי עם מעבר דירה של בוסביבה לירושלים הוא המשיך לתת שירותים גם למיכלין, שנוהלה ע"י בוסביבה, וכי במסגרת זו הוא טיפל בלקוחות החברות, נהג להחתימם על ייפוי כוח כנדרש ואת שכר הטרחה בגין השירות נהג לקבל מן החברה.

על פי עדותו, לקראת סוף ספטמבר 2004, הוא קיבל מבוסביבה לעיון את תיקו של התובע, שכלל את ההסכם ואת מכתב ההתראה ת/6 בלבד, והוא שלח את בוסביבה לבית אל לצלם את התיק, אלא ששם נמנע ממנו לעשות כן בהיות התובע מיוצג על ידי עו"ד לקר.

הוא מעיד כי לאור האמור, הוא פנה לבוסביבה והורה לו לבקש מן התובע מכתב שחרור מעו"ד לקר, כמו גם תוכניות של מהנדס שכן ללא אותם מסמכים לא יוכל להתחיל בטיפול, ולמיטב ידיעתו מסמכים אלו לא נמסרו עד היום.

פריד הדגיש כאמור, כי תיקו של התובע ביזמות כלל רק את ההסכם שבינה לתובע, הכולל תוספות שבכתב יד ואת ההתראה ת/6. מכל מקום, פריד העיד כי בהעדר המסמכים הנדרשים, לא ניתן היה לפעול והוא לא קיבל את התיק לטיפולו.

72. פריד נחקר פעמיים, בפעם הראשונה נתבקש ע"י ב"כ התובע להמציא מסמכים שקשורים לעבודתו למול בוסביבה ולמול החברות שניהל, ובפעם השנייה, נדרש לחקירה נוספת ע"י ב"כ התובע לאחר המצאת מסמכים מלפני שלוש עשרה שנים שאיתר אצלו, שהם הסכם התקשרות עם מיכלין וחשבוניות שהוציא לה, בהתאם לשיטת העבודה עליה העיד בחקירה הראשונה.

בשתי הפעמים ציין כי הוא ייצג לקוחות של החברות כנגד חשבוניות שהוציא לחברה, כי הכיר את בוסביבה, שעבד משך כ-25 שנה בתחום, בתקופה בה טיפל בתיקי הוצל"פ בחדרה, וחזר על כך כי כשפנה אליו בוסביבה בעניינו של התובע, הוא ביקש כי ייגש לצלם את התיק במנהל האזרחי כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת אם לקבל את התיק לטיפולו (עמ' 89 ש' 27-29 לפרוטוקול) וכי לא עלה בידי בוסביבה לעשות זאת ללא מכתב ויתור מעו"ד לקר, ומשכך לא קיבל את התיק לטיפולו.

וראו עדותו בחקירה השניה מיום 22.6.17 עמ' 98 ש' 29-33:

"על מנת לקבל את הייצוג אני צריך שהלקוח יחתום לי על ייפוי כוח לייצוג, אני צריך לראות את הניירת ולבדוק את העניינים, אם אני מחליט לקבל את הלקוח אני מחתים אותו על ייפוי הכוח, זה לא היה המקרה, לא הגענו לשלב הזה, לא היה שום קשר."

עדות גורליק

73. גורליק חזרה על האמור בתצהירה כמפורט בפרק של טענותיה, בסעיפים 40-42 לפרוטוקול, בדבר הקשר הקצר והאקראי שלה לבוסביבה בשנת 1996. וראו עדותה המפורטת בעמ' 78-82 לפרוטוקול.

גם בוסביבה אישר את גרסתה העובדתית בכל הנוגע להעסקתה על ידו, וזאת בעמ' 70-71 לפרוטוקול, כשההבדל היחיד בין עדויותיהם נוגע לחתימת גורליק על מסמכי היסוד. לטענת בוסביבה החתימה המופיעה על גביהן ושמכוחה הפכה גורליק לבעלת מניה אחת, היא חתימתה, ולטענת גורליק, חתימה זו היא מזוייפת, שכן היא אינה נוהגת לחתום בעברית.

כאמור אין לשאלה זו חשיבות לצורך ההכרעה בשאלת חבותה של גורליק, כפי שאפרט להלן.

מכל מקום, גם התובע וחביב, שניהם מאשרים כי כי לא פגשו בגורליק מעולם, לא ניהלו עמה מו"מ, לא שילמו לה כספים ולא פנו אליה בשום שלב, לא לפני צו ההריסה ולא לאחריו.

הכרעה

74. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.

להלן הנימוקים העומדים בבסיס מסקנתי האמורה:

75. כפי שקבעתי לעיל, ההסכם בין הצדדים על תוספותיו בשפה הערבית כלל התחייבות מפורשת של התובע לדאוג להמצאת תוכניות מדידה של מהנדס מוסמך.

כפי שציינתי, מקובלת עליי טענת הנתבעים כי במסגרת החתימה על ההסכם, לאחר שהתברר שגם השגה שהוגשה נדחתה, הוסכם כי יזמות מתחייבת לעשות ניסיון לבטל את צו ההריסה וזאת בתנאי שהתובע ימסור לידי בוסביבה כל מסמך שביכולתו להועיל לזירוז ההליך והתובע וחביב חתמו לצד כל סעיף. הטענה כי התובע אינו קורא וכותב עברית וערבית, לא יכולה לעמוד, כמפורט לעיל. יושם אל לב, שבנוסף, בסעיף 9 להסכם הצהיר התובע כי קרא את החוזה בשפתו והבין את תוכנו. הגם שהתובע אינו יודע קרוא וכתוב, חביב שליווה אותו בקיא בשפה, הניסוחים לגבי התוספות נהירים לו מתוקף היותו עו"ד ברשות הפלסטינית והטענה כי הן בכתב ידו לא נסתרה. התובע אינו מכחיש כי חתם על האמור בהסכם בנוכחות חביב.

76. בנוסף, העובדה שחביב הוסיף בכתב ידו את התנאי ואת העובדה כי יעשה ניסיון למנוע את צו ההריסה בשפה הערבית מחזקת את טענת בוסביבה כי בטרם החתימה על ההסכם ולאחר שהבין כי עו"ד לקר הגיש השגה וזו נדחתה, הודיע לתובע כי ככל הנראה לא יוכל לערער על ההשגה וכי לא נותרו בפניו הרבה הזדמנויות למניעת צו ההריסה.

אני ערה לעובדה כי לא נרשם בהסכם כי על התובע לדאוג למכתב שחרור מעו"ד לקר, אך אני מקבלת את טענת בוסביבה בחקירתו שבאותו שלב הוא סבר שאין זה נחוץ, והעניין עלה רק לאחר שהמינהל האזרחי סירב לאפשר לו לצלם את החומר וכי אז פנה לתובע והאחרון לא פעל להמצאת מכתב השחרור.

טענות התובע כי בהתאם להלכה הפסוקה לא נדרש מכתב שחרור, וכי ניתן היה לפעול גם בהיעדרו, אינן משנות מן התוצאה, שכן אם סירב המנהל לאפשר לבוסביבה לצלם חומר, בשל נהלים פנימיים, על אף אותה הלכה, עדיין היה על התובע לפעול להמצאת מכתב השחרור. מכל מקום, ההכרעה אינה מבוססת על אי המצאת מסמך זה אלא על אי המצאת התוכניות, שיאפשרו טיפול בהכשרת המבנה.

77. מקובלת עלי טענת בוסביבה ועדות פריד לפיהן בשלב שמוצו הליכי ההשגה, לא ניתן לפעול ללא תוכניות כאלו שמאפשרות לפנות בבקשה להכשיר את המבנה.

התובע מודה כי לא המציא מסמכים אלו וסביר בעיני שכפי שנקבע בהסכם, האחריות לדאוג לאותן תוכניות רובצת על שכמו של התובע, שכן לא נטען שבוסביבה הציג את עצמו כבעל כישורים בתחום הנדסת הבניין, ואפילו לשיטת התובע כי חשב שבוסביבה הוא עורך דין, לא היה בכך לפטור אותו מהחובה לדאוג להמצאת תכניות. כפי שציין בוסביבה, הוא אינו קוסם, מדובר בשלב שאחרי דחיית השגה, כ-9 שנים לאחר הוצאת הצו הריסה, שהוצא מן הסתם, בשל העובדה הפשוטה כי הבית נבנה ללא היתר, ולא ניתן לקבוע כי היה ניתן לפעול לביטול הצו ללא אותן תכניות מהנדס.

התובע ניסה להתחמק מן השאלה אם הוגש נגדו כתב אישום בגין אותה בנייה ללא היתר, ובהינתן העובדה שבוסביבה העיד על כך ועדות זו לא נסתרה ע"י התובע, סביר להניח כי הצו הוצא גם לאחר הליך משפטי, וכדי לבטלו, יש צורך לכל הפחות, לפעול להוצאת היתר ולהכשרת המבנה.

בהקשר זה יצויין כי התובע לא טרח להציג בשום שלב את ההשגה שהוגשה בשמו ע"י עו"ד לקר, ואת החלטת הדחייה, מהן היה ניתן ללמוד מה היו נימוקי ההשגה, מה היו נימוקי הדחייה, ולהעריך את הסיכויים לביטול הצו והימנעות זו פועלת לחובתו, וכל שהוצג בפני הוא ההתראה לביצוע ההריסה.

78. אני קובעת איפוא, שהסיכום בין הצדדים היה כי התובע יפעל להמצאת התוכניות וכי התובע לא עמד בחובה זו שהוספה במפורש בכתב יד בשפה הערבית על ידי חביב מטעמו, ולא המציא את התוכניות האמורות, וכי בהיעדר אותם מסמכים נמנע מהנתבעים לפעול. די בכך לקבוע שבוסביבה לא הפר את ההסכם.

79. מאחר וניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים בדיעבד על אומד דעת הצדדים להסכם, אבחן את ראיות הצדדים ככל שהיא נוגעת להתנהלות המאוחרת להסכם.

התובע וחביב העידו בתצהיריהם, שנערכו כתצהירי מראה, כי נערכו מספר פגישות פרונטליות ושיחות טלפוניות בין התובע לבוסביבה, בנוכחות חביב. בחקירת חביב התברר כי הוא טוען כי רק שיחה טלפונית אחת, יומיים לפני ביצוע הצו, נעשתה טלפונית מביתו וכי הוא שוחח אישית עם בוסביבה, שהודיע כי עצר את ההריסה. גם אותה שיחה, שחביב טוען כי נערכה מביתו, יכולה היתה להיתמך בפירוט שיחות מביתו באותה עת, ותמיכה כזו לא הוגשה.

משלא נמצאה עקביות בטענת התובע וחביב ביחס לאותן שיחות ומשעמדת בוסביבה הנחרצת היא כי הוא מעולם לא דיבר עם חביב בעניין התובע לאחר ההסכם, וכי שיחותיו עם התובע תאמו את האמור בהסכם והוא ביקש שהתובע יפעל להמצאת התוכניות,לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע שנטל ההוכחה מוטל עליו. אני מקבלת את גרסתו העובדתית של בוסביבה כי נערכו מספר שיחות בהן הודיע לתובע שהוא אינו יכול לפעול בהיעדר התוכניות.

80. גם העובדה שהתובע לא סיכם עם בוסביבה אפילו לשיטתו, את אופן ביצוע יתרת התשלום, העומדת אפילו לשיטתו על לפחות 5,000 $ מתוך 8,000$ שנקבעו כתמורה לשירות, אף שבהסכם התחייב לסכם זאת יום לאחר החתימה, תומכת במסקנה כי התובע ידע שלעת הזאת אין בוסביבה מטפל במאום, וכי נכונה גירסת בוסביבה כי התובע הודיע לו כי ידאג להעברת התוכניות והכסף, העיכוב נבע מהתנהלות התובע.

81. אני ערה לכך שאף אחד מן הצדדים לא הציג תימוכין בכתב לגרסתו. בוסביבה העיד בעניין זה, כי הוא לא פנה בכתובים מאחר והוא מכיר את המנטליות המגזרית. מאחר והנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע, העובדה שהוא לא הציג פניות כתובות אף שהוא הסתייע בחביב, אשר מטבע הדברים בתוקף מקצועו מודע לחשיבות התיעוד, בפרט כאשר טענתו עומדת בניגוד להוראות ההסכם, אשר הטילו עליו את החובה לפעול להמצאת תוכניות, חובה בה לא עמד, מכריעה את הכף לחובתו.

82. אני דוחה את טענת התובע וחביב כי בוסביבה התחזה לעורך דין עובר לעריכת ההסכם, וטענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהציג התובע עצמו.

ראשית, בכרטיס הביקור שהם עצמם צירפו ככרטיס אותו הציג להם בוסביבה, לא מופיע תואר עו"ד, אלא מנכ"ל של מיכלין בלבד, שתחום עיסוקה גם הוא אינו מופיע בכרטיס.

שנית, בהסכם על כל נוסחיו, מופיע ב "הואיל "הראשון ,כי "צד אחד היא חברה רשומה בישראל כדין ועיקר עיסוקה לתת שירותים משפטיים על ידי עורכי דין המועסקים על ידה" וב"הואיל "השני מופיע, כי "צד אחד מעסיקה לצורך מתן השירותים הנ"ל עורכי דין שרשומים בלשכת עורכי הדין בישראל". אין כל אזכור באיזה מן המסמכים כי בוסביבה הוא עורך דין, ושעה שבוסביבה טוען כי ציין במפורש שהוא אינו עורך דין, וגרסה זו מתיישבת עם כרטיס הביקור והאמור בהסכם, לא ראיתי להעדיף את עדות התובע וחביב על פני גרסה זו.

83. לאור האמור, ומאחר ואין מחלוקת כי צו ההריסה נמסר לידי התובע עוד בשנת 1995 וכי עד לפנייתו לעו"ד לקר בשנת 2004 ולאחר דחיית ההשגה שהגיש עו"ד לקר, שקט התובע על שמריו ולא הוכח כי הוא נקט בפעולה כלשהי שתמנע את ביצוע הצו (ר' פרוטוקול הדיון מיום 19.3.17, עמ' 54, שורות 27-29) אני קובעת כי אין לנתבעים או למי מהם כל חבות חוזית או נזיקית שהופרה כלפי התובע, וכי אין לתובע להלין אלא על עצמו, בין היתר, על כך שעד ביצוע ההריסה לא דאג לתוכניות הנדסיות שיאפשרו הכשרת המבנה.

84. טענותיו של התובע לפיהן בוסביבה ופריד לא התנהלו בהתאם לתנאי האתיקה, אין דינן להתברר במסגרת ההליך שכן אפילו אקבל את הטענה, לא יהיה בכך לפטור את התובע מלפעול בהתאם להסכם, והפרת חובות אתיות, אינה יכולה להקל מן הנטל המונח על שכם התובע כבעל דין במשפט אזרחי להוכיח את תביעתו.

85. אני דוחה את טענות התובע לביצוע עוולות נזיקיות כלפיו ע"י מי מהנתבעים וקובעת כי התובע הוא זה שהתרשל ומנע מבוסביבה לנסות ולפעול עבורו, שכן ללא תוכניות מדידה של מהנדס לא ניתן לנסות ולהכשיר את הבניה וממילא לא ניתן לעכב את ההריסה.

לסיכום, לא הוכח בפניי כי הנתבעים הפרו את ההסכם, הטעו או הציגו מצג שווא כלפי התובע באופן שיגרור חיוב בפיצוי בגין הריסת ביתו.

86. לאור הקביעות שלעיל, ממילא אין מקום לחייב את גורליק, או את מיכלין ובוסביבה שכן לא מצאתי כי נפל דופי בהתנהלות בוסביבה או איזה מהחברות. עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך, אבחן את הטענה להרמת מסך.

הרמת מסך-המסגרת הנורמטיבית

87. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע:

"6 (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון עשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו."

כלומר, כאשר משתכנע בית המשפט כי בעל המניות עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של חברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או שהוא נטל סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, רק אז, ובמקרים חריגים רשאי הוא, אם מצא כי צודק ונכון לעשות כן, לייחס את חוב החברה לבעל המניות בה בתנאים מסוימים.

עיקרון יסוד של דיני התאגידים הוא עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עיקרון זה נתפס כחיוני לשם עידוד פעילותן של חברות. עיקרון זה מקים "מסך" המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה. הרמת המסך פירושה התעלמות מאותה הפרדה, תוך יצירת יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה, בדרך כלל על מנת להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לחובותיה של החברה. הרמת מסך מהווה סעד חריג, שניתן להיזקק לו בהתקיים תנאים מסוימים וכאשר הדבר נחוץ לעשיית צדק ולשמירה על טובת הציבור ועל מנת למנוע מבעלי המניות לנצל לרעה את ההפרדה בינם לבין החברה לשם השגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בצדדים שלישיים (ראו, ע"א 313/08 נשאשיבי נ. רינראוי (מיום 1.8.2010 בפסקאות 74-84).

88. כככל שהדבר נוגע לגורליק, כפי שהעידו גורליק ובוסביבה, הקשר היחיד בין הצדדים הסתכם בכך שגורליק עבדה אצל בוסביבה מספר שנים אחרי עלותה לארץ, למשך מספר חודשים מועט, בתקופה שבה כלל לא דברה עברית, בעבודה משרדית של סידור תיקים, והתובע וחביב אישרו כי בשום שלב עד להליך המשפטי לא פגשו בגורליק, כי היא לא יצרה מצג כלשהו כלפי התובע, והתובע לא פנה אליה לא לפני ולא אחרי ביצוע צו ההריסה. אין גם מחלוקת שהתקשרות התובע עם יזמות בשנת 2004 הייתה כ-8 שנים לפחות לאחר שעזבה את עבודתה אצל בוסביבה.

וראו לעניין זה סעיף 13 לתצהיר התובע, כמו גם חקירתו של בוסביבה בעמ' 13 ש' 1-12 לפרוטוקול. כן ראו עדות התובע בעמ' 54 ש' 30 עד עמ' 55 ש' עד עמ' 57 ש' 3, כשלכל אורך עדות זו מודה התובע כי הוא אינו מכיר את גורליק, היא לא ניהלה עימו מו"מ, הוא לא דיבר עמה ולא פגש בה מעולם וכי הפעם ראשונה בה פגש בה הייתה במסגרת ההליך (עמ' 59, שורות 13-15 לפרוטוקול). התובע אישר גם כי לא פנה אליה גם בזמן אמת עם ביצוע ההריסה.

גם לא הוכח כי גורליק הקימה חברה במטרה להונות, וטענה זו נטענה בעלמא ללא ביסוס ראייתי מינימלי.

לאור האמור, נראה כי טענתה של גורליק לפיה התובע ניסה למצוא בה "כיס עמוק" לכיסוי נזקיו , אינה קלוטה מהאויר , וראו לעניין זה הצהרת ב"כ התובע בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 1.9.2012:

" ב"כ התובע - מבלי לפגוע באף טענה, בתשובה לשאלת בית המשפט, הפוטנציאלית הממשית לדעתי היא הנתבעת 2".

89. בוסביבה גם הוא העיד כי גורליק הועסקה על ידו למשך תקופה של חודשיים ובזמן החתימה על ההסכם עם התובע כלל לא עבדה בחברה והוא פוגש בה לראשונה מאז עבודתה בחברה בשנת 1996, רק במסגרת ההליך זה (עמ' 74, שורות 29-30 לפרוטוקול). כך גם אין ספק כי היא לא קיבלה כל טובת הנאה מן החברה או מן התובע לא בעת הקמת החברה ולא בכל עת (עמ' 75, שורות 17-24 לפרוטוקול).

90. אני ערה לעובדה שטענת גורליק כי חתימתה על מסמכי יסוד של יזמות זוייפה, היות שהיא חותמת רק ברוסית, לא הוכחה באמצעות מומחה לכתבי יד, ולכך שבוסביבה לא תמך בטענה זו, אך אפילו אדחה את טענת גורליק כי חתימתה על גבי מסמכי הקמת יזמות בשנת 1996 היא מזוייפת, ואם אכן מדובר בחתימתה, אין די בעובדה כי היא נרשמה בספרי יזמות ביום הקמתה, עוד בשנת 1996, כבעלת מניה אחת בלבד, לצורך חיוב אישי ולצורך הרמת מסך.

91. אשר להרמת המסך המתבקשת בין בוסביבה ליזמות ומיכלין, אפילו הייתי מגיעה למסקנה אחרת מזו שהגעתי לעיל, במקרה שלפניי לא מצאתי כי גם בוסביבה עשה שימוש באישיות המשפטית של יזמות ומיכלין כדי להונות או לקפח את התובע. כאמור לא הוכח כי יזמות לא נתנה שירותים משפטיים והשירות אותו ביקש התובע הוא שירות משפטי.

כפי שקבעתי לעיל הנתבעים לא הפרו את ההסכם ועל כן אין עילה להרמת מסך בין הנתבעות יזמות ומיכלין לבוסביבה.

אני ערה לעובדה כי הקבלות שהוציאה יזמות היו של מיכלין, ומהראיות עולה כי בוסביבה לא הקפיד על הפרדה בין מיכלין ליזמות, ויתכן כי לו מסקנתי הייתה כי יש לחייב את יזמות מכוח ההסכם, היה מקום להורות על הרמת המסך ביניהן, אך לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום להרחיב בעניין זה. מאותו טעם, גם אין מקום להרחיב בבירור הטענה מה הסכום ששילם התובע במסגרת ההסכם, שכן במסגרת התביעה שבפני לא נתבעה השבה.

92. אשר לסוגית הנזק, וגם זאת בבחינת למעלה מן הצורך, אפילו הייתי קובעת כי ההסכם הופר על ידי הנתבעים או מי מהם, אין קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת, או בין המעשה הנזיקי הנטען, לבין הנזק הנטען על ידי התובע.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) קובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה"

הנטל בעניין זה הוא על הנפגע, שעליו להוכיח כי הפרת החוזה גרמה לו לנזק – שהוא נזק שבעת כריתת החוזה ניתן היה לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה (ע"א 1226/11 ישראל-פור נ' אליהו, [פורסם בנבו] פסקה 66 (28.7.2014); ע"א 8232/09 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 34 (28.1.2014). על כן, על תובע המבקש לקבל פיצוי להוכיח כי קיים קשר סיבתי – על פי מבחני הסיבתיות והצפיות – בין הפרת החוזה לבין הנזק הנטען על ידו.

עיקרון זה חל גם בדיני הנזיקין.

93. אני קובעת שהתובע לא יצא ידי חובתו להוכיח קשר סיבתי כאמור. צו ההריסה נמסר לו עוד בשנת 1995, לא בוסביבה הוא זה שגרם להוצאת הצו, התובע לא הפריך את טענת בוסביבה כי הוגש נגדו כתב אישום, והשגה שהגיש באמצעות עורך דין נדחתה.

כאמור, התובע לא המציא את ההשגה ואת נימוקי הדחייה ואי הצגת מסמכים אלו פועלת לחובתו, ובאופן זה סביר להניח כי אפילו היה בוסביבה פועל ומנסה למנוע את ביצוע ההריסה ספק רב אם היה עולה בידו. אי קובעת איפוא שהנזק של הריסת הבית הוא נזק הנובע מבניית הבית ללא היתר, ואין מקום לקבוע כי נזק זה הוא תוצאה מסתברת של ההפרה הנטענת.

94. עוד למעלה מן הצורך אציין כי אני מקבלת את טענת הנתבעים כי שווי הבית לא הוכח, שכן עדות השמאי לא נערכה כחוות דעת שמאית, העד הודה כי אינו שמאי מקרקעין וכי הסתמך על נתונים שמסרו בידו התובע והמהנדס, התמונות שהוצגו הן כולן לאחר ההריסה ולא הוצגו תמונות של המבנה, ועל מנת להוכיח שווי, היה על התובע לתמוך טענותיו בראיות טובות יותר. גם בעניין זה איני מוצאת להרחיב-לאור התוצאה אליה הגעתי.

סוף דבר

95. התביעה נדחית.

בהתחשב בעובדה כי לא היה מקום מלכתחילה לתבוע את גורליק ובוודאי שלא היה מקום להמשיך ולנהל את התובענה נגדה לאחר עדותה ועדות בוסביבה בדיון בפני כב' השופט פלקס עוד בפברואר 2011 ,ולא הובאה על די התובע גרסה או בדל ראיה נוגדת, ובהתחשב בכך שגורליק יוצגה באמצעות שכר מצווה, התובע ישא בשכר טרחת עורכי הדין של גורליק בסך של 10,000 ₪.

כן יישא התובע בשכר טרחת עורכי דינו של בוסביבה בסכום מופחת של 5,000 ₪. סכום זה נקבע תוך שלקחתי בחשבון כי התובע שילם לפחות 1,000$ במסגרת ההסכם, בלא שקיבל שרות ממשי בסופו של יום, וכן את העובדה כי בוסביבה היה מיוצג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.