בקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה לפי חוק הפלת"ד.

הבקשה

1. התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפיצויים), בטענה כי נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-1/6/07 (יוער כי בכתב התביעה נרשם 1/6/06).
2. בית-המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה מומחה רפואי בתחום האורטופדי (ד"ר יורם אנקשטיין) שהתבקש, בין השאר, לחוות דעתו בנוגע למצבו הרפואי של התובע "בעקבות התאונה".
3. חוות הדעת נמסרה ב-28/2/13, והמומחה מצא כי התובע סובל אמנם מנכות של 5% בשל מגבלה בעמ"ש צווארי, אולם להערכתו מדובר בפגיעה שנגרמה מתהליך ניווני ולא כתוצאה מחבלה. המומחה כתב בחוות דעתו כי התרשם שקיים בלבול באנמנזה ובמסמכים הרפואיים וכי נוכח מכלול הממצאים שבפניו הוא "מטיל ספק בעצם קיום האירוע הטראומטי מיום 1/6/07 ובקשר בין אותו אירוע טראומטי, אם היה, לבין כאבי הצוואר והגב". המומחה הוסיף כי "באם יוכח כי האירוע מיום 1/6/07 אכן התרחש ובאירוע זה התובע נפגע בצוואר, כי אז מדובר בהחמרה במצב קודם. במקרה כזה ניתן לייחס מחצית מנכותו הצמיתה לאותו אירוע ולהכיר [בנכויות זמניות]".
4. על רקע דברים אלו מבקש התובע לפסול את חוות דעת המומחה בטענה כי זה חרג מסמכותו בשל כך שהטיל ספק בקיום התאונה וקבע קביעות בנוגע לקשר הסיבתי. לטענת התובע חריגה זו מסמכות מהווה פגם היורד לשורשה של חוות הדעת ומצדיק פסילתה. יודגש כי התובע אינו טוען למניע כלשהו של המומחה או לקשר פסול בינו לבין מי מהנתבעים. הנתבעים מתנגדים לבקשה.

דיון

בחנתי את חוות הדעת ואת טיעוני הצדדים ומצאתי לדחות את הבקשה.

1. תפקידו של המומחה הרפואי היה לחוות דעתו בנוגע לנכות שנגרמה לתובע בעקבות התאונה. מכאן עולה שהמומחה חייב לחוות דעתו הן בנוגע לשיעור הנכות והן בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בינה לבין התאונה. אין מדובר בהליך חריג שכן באופן תדיר מתייחסים מומחים לקשר הסיבתי בין מצב הנבדק לבין התאונה, ומציינים ממצאים שמצביעים על אירוע טראומטי שמעיד כי הפגיעה נגרמה מתאונה וממצאים בנוגע לנכויות שנגרמו ללא קשר לתאונה (למשל מתהליך ניווני). על תפקידו של המומחה הרפואי וחובתו להתייחס לקשר הסיבתי עמד לאחרונה כב' השופט זילברטל ברע"א 1138/12 אי.די.אי נ' פלוני [2012] (שדווקא התובע מבקש להסתמך עליה):

"בסעיף 6א(א) לחוק הפיצויים נקבע, כי חוות דעתו של המומחה יכול שתהיה 'בעניין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה' (ההדגשה אינה במקור). הפרשנות הנוהגת ביחס למונח 'נושא רפואי אחר' היא מרחיבה, ונקבע בעבר כי הוא כולל גם עניינים הנוגעים לדרך גרימת הנזק ולקשר הסיבתי שבין הפגיעה לבין הנכות הנטענת ... מטבע הדברים, במסגרת זאת, על מנת לדון במצבו הנפשי של המשיב ובקשר הסיבתי שבין האירועים לבין מצבו, נדרש המומחה גם לעובדות מסוימות ולסדר התרחשות האירועים. לסיכום, לעניין זה של קביעת או שלילת קשר סיבתי, אין בקביעותיו של המומחה משום חריגה מסמכות, ואילו הדבר היה מתמצה בכך, לא היה מקום לפסול את חוות הדעת".

1. יתרה מכך, השאלה אם הייתה תאונה ואם קיים קשר סיבתי שבין התאונה לבין הפגיעה נקבעת על ידי בית-המשפט בלבד על בסיס מכלול הראיות שלפניו, כאשר חוות דעת המומחה, שלא נחשף למלוא הראיות, היא, לכל היותר, ראיה נוספת שמשתלבת במארג הראייתי הכולל. לא זו בלבד שהמומחה לא חרג מסמכותו, אלא שגם אם היתה חריגה יוכל התובע להציג ראיות לקיומה של התאונה ולהסתמך על קביעת אחוזי הנכות שהעריך המומחה (והוא רשאי כמובן לחלוק עליה בהתאם לדין).

מן הכלל אל הפרט

1. ד"ר אנקשטיין נדרש לחוות דעתו בשאלה האם נותרה נכות בעקבות התאונה. המומחה בחן את מכלול המסמכים הרפואיים, בדק את התובע, ביקש מהתובע אנמנזה, ולאחר כל אלה התרשם שאין ממצא שיצביע על קיומו של אירוע טראומטי ולכן סבר שלא נותרה נכות מהתאונה.
2. המומחה היה ער היטב לעובדה ששאלת הקשר הסיבתי נקבעת על ידי בית-המשפט ולכן הוסיף ופירט גם אחוזי נכות תיאורטיים אם בית-המשפט יקבע שהייתה תאונה.
3. אין כל טענה לחוסר תום לב בהתנהלות המומחה, או לחוסר אובייקטיביות שנובע מהיכרות או קשר עם מי מהצדדים.
4. בנסיבות אלו יש לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,200 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

הצדדים יודיעו בתוך 21 יום אם הסתיימו הליכים מקדמיים ואם ניתן להעביר התיק לתצהירים והגשת ראיות. ככל שלא תימסר הודעה סותרת עד 10/6/13 יראו בכך הודעה על סיום קדם המשפט על כל המשתמע מכך.

תזכורת פנימית 16/6/13.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.