1. התובע דוד מימן יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.6.2009.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד).

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות על פי חוק הפלת"ד.

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה נכות רפואית צמיתה בשעור 33% (25% בתחום האורטופדי+10% בתחום הנפשי) ובתוספת תקנה 15, נכות צמיתה בשעור 49% (במעוגל).

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הפיצוי, בסיסו ודרך חישובו.

2. ראיות הצדדים:

הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וכן תצהיר עדות ראשית של רעייתו, שרה ממן.

התצהירים מתייחסים לנסיבות ארוע התאונה; הפגיעה ותוצאותיה; הטיפול הרפואי והשיקומי בגין הפגיעה האורטופדית בעמוד השדרה והפגיעה הנפשית.

קביעת הנכות במל"ל; החמרת מצבו הרפואי של התובע; הטענה להעדר יכולת לעבוד ולתפקד והנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

3. טיעוני הצדדים בסכומים:

ב"כ התובע טוען כי בנסיבות שעור הנכות הרפואית שנקבעה במל"ל בתוספת תקנה 15, והעובדה שהתובע פוטר מעבודה, איבד את מקצועו לחלוטין, יש להעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות על שעור של 55% לפחות ועל בסיס שכר של 9,820 ₪.

הפסד הכנסה לעבר 377,176 ₪ (בצרוף ריבית בסך 49,056 ₪); אובדן כושר השתכרות 674,890 ₪; כאב וסבל 56,208 ₪; עזרת זולת 55,000 ₪; הוצאות 30,000 ₪; - סה"כ 1,242,330 ₪.

ב"כ הנתבעת טוען בסכומיו כי: "נכותו הרפואית מתארת בדיוק נמרץ את נכותו התפקודית ויש להעמידה על 32.5% לכל היותר".

בגין הפסדי הכנסה לעבר התובע אינו זכאי לפיצוי מעבר לתקופת אי הכושר שנקבעה משלא ניסה להשתלב חזרה במעגל העבודה.

לעתיד יש לפסוק פיצוי גלובלי לפי בסיס שכר של 8,510 ₪.

הפסדי הכנסה לעבר 144,670, ₪; לעתיד 170,000 ₪; כאב וסבל 54,824 ₪; עזרת זולת 15,000 ₪; הוצאות 5,000 ₪.

מסכום הפיצוי מבקש ב"כ הנתבעת לנכות את תגמולי המל"ל בסך 707,676 ש"ח; פיצויי פיטורין 55,042 ש"ח; תשלומים תכופים ובסה"כ ניכויים בסך 770,012 ₪.

נטען כי תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל ואין הוא זכאי גם ל- 25% מן הפיצוי מאחר ומדובר ברכב מעביד.

4. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם וסיכומי הצדדים, נדרשת הכרעה בלוז המחלוקת בין הצדדים שעיקרה ההשלכה התפקודית של הפגימה הרפואית לעניין הגריעה מכושר ההשתכרות וחישוב ראשי הנזק.

5. הפגיעה בתאונה, הנכות הרפואית והשלכותיה:

מתעודת חדר המיון של בית החולים הילל יפה בחדרה מיום התאונה עולה כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים, התלונן על כאבים בצוואר ובגב תחתון.

התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 14.3.11, נכות צמיתה של 10% בתחום הנפשי ונכות צמיתה של 5% בעמוד שידרה גבי.

הוגשה בקשה להחמרת מצב, נקבעו נכויות זמניות ובתאריך 1.5.12 נקבעה נכות צמיתה של 32.5% (25% בגין כאבי גב ומצב לאחר ניתוח קיבוע חוליות תוך הגבלה בינונית עד קשה בעמוד שידרה + 10% נכות נפשית בגין תסמונת פוסטראומה).

ועדת הרשות של המוסד לביטוח לאומי הפעילה את תקנה 15 במלואה וקבעה את דרגת הנכות הצמיתה בשיעור 48.75%.

6. בהתאם לעקרונות דיני הנזיקין, המגמה היא להשיב את המצב לקדמותו, על רקע נסיבות אישיות עובר ואחרי אירוע התאונה ובשים לב לעקרון הקטנת הנזק.

בחינה מושכלת של סיפור חייו של התובע בצרוף הנתונים המעידים בפועל ובאופן אמין על עברו התעסוקתי על פני ציר הזמן לפני אירוע התאונה ואחריה, מהווה את התשתית ואבני הדרך לאומדן הנזקים.

התובע עבד כנהג אוטובוס בקווים ציבוריים ובין עירוניים והחל משנת 2004 ועד מועד התאונה כנהג אוטובוס בחברת הסעות. (ראה סעיף 2 לתצהירו).

טיבה של הנכות הרפואית המורכבת מנכות אורטופדית ונכות נפשית, בשילוב גילו של התובע בעת אירוע התאונה, השכלתו והעדר נסיון בעבודה אחרת, שלילת רשיון הנהיגה ככל שמדובר בנהיגה על אוטובוס, סיום עבודתו אצל המעביד כנטען לאחר פיטוריו - מובילים כולם למסקנה לפיה באיזון הראוי בין החובה להקטנת הנזק לבין הנתונים המייחדים את האירוע נשוא תיק זה - שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הינו בגבולות 45%.

7. בהתאם למכלול הנתונים - הכנסה רבע שנתית מוצהרת למל"ל וראיות הצדדים קובעת את בסיס השכר לחישוב הנזק (נכון למועד פסק הדין ) על סך 8,700 ₪ (במעוגל).

לאחר שבדקתי, בחנתי ושקלתי את מכלול הנתונים והטיעונים, שוכנעתי לקבוע את ראשי הנזק בהתאמה לקביעות המוסד לביטוח לאומי לעניין אי כושר מלא וחלקי.

100% אי כושר מלא מיום התאונה עד ליום 6.9.2009.

25% נכות זמנית מיום 7.9.2009 ועד ליום 30.4.2010 (נכה נזקק 100%).

100% נכות זמנית מיום 1.5.2010 ועד ליום 31.5.2010.

40% נכות זמנית מיום 1.6.2010 ועד ליום 31.7.2010 (נכה נזקק 100%).

40% נכות זמנית מיום 1.8.2010 ועד ליום 30.9.2010.

14.5% נכות זמנית (19% בתוספת תקנה 15) מיום 1.10.2010 ועד ליום 10.9.2011.

100% נכות זמנית מיום 11.9.2011 ועד ליום 30.11.2011.

50% נכות זמנית מיום 1.12.2011 ועד ליום 28.2.2012 . (נכה נזקק 100%).

50% נכות זמנית מיום 1.3.2012 ועד ליום 30.4.2012.

נכות צמיתה של 32.50% + תקנה 15 סה"כ: 48.75% החל מיום 1.5.2012.

8. ראשי הנזק:

מלאכת חישוב הפיצוי, בסיסו והיקפו - מורכבת.

הנטיה של התובע מטבע הדברים לתאר את קורותיו לפני ואחרי התאונה מזוית ראיה סובייקטיבית, אך אין היא תואמת בהכרח את שיעור הנכות הרפואית, מרכיביה והשלכותיה.

בהתאם לקביעות בפסק הדין ולאחר שיקלול מלוא הנתונים, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי (בהתאמה לקביעת המל"ל); פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד; הוצאות לעבר ולעתיד (מעבר להחזר הוצאות להן הוא זכאי מהמל"ל); פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ועתיד ונזק שאינו נזק ממוני.

9. חישוב הנזק:

הפסד הכנסה מלא למשך 17 חודשים 148,000 ₪

הפסד הכנסה חלקי (במעוגל) 124,500 ₪

אובדן כושר השתכרות בעתיד 460,000 ₪

הוצאות 10,000 ₪

עזרת צד ג' 15,000 ₪

נזק שאינו נזק ממוני 55,500 ₪

__________________________________________________

סה"כ 813,000 ₪

10. מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל בהתאם לחוות דעת האקטואר שי ספיר מיום 18.8.13, משוערך להיום 706,000₪ (במעוגל) וכן תשלומים תכופים בסך 11,200 ₪ (במעוגל). סה"כ ניכויים 717,200 ₪.

היתרה לתשלום בסך 95,800 ₪.

11. אשר על כן, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 95,800 ש"ח בצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים.