1. כללי
2. בתובענה זו, שהינה המשך להתדיינות קודמת בין הצדדים, התבקש בית המשפט להורות לנתבעת להעביר לתובע פירוט בדבר גובה החוב בגין הפרמיות אותן חב התובע לנתבעת, וכן להורות לה לאפשר לתובע ליטול ממנה הלוואה כנגד ערך פדיון הפוליסה לשם פירעון חוב זה.
3. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו עצמו ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של גב' חדווה שיר - מנהלת צוות שירות אצל הנתבעת (להלן: "שיר").
4. יצוין, כי התביעה דנן הוגשה תחילה אף כנגד המפקח על הביטוח, אולם בהחלטת בית המשפט בדיון מיום 17.1.11 התקבלה בקשתו של המפקח והוא נמחק מהתביעה.
5. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.
6. רקע עובדתי
7. הנתבעת היא חברת ביטוח. התובע בוטח אצלה בביטוח מעורב לפי תכנית מנהלים החל מיום 1.11.86 בפוליסת ביטוח שמספרה 262287014 אשר כללה כיסוי יסודי למקרה מוות, מאבק בסרטן, נכות מקצועית ואובדן כושר עבודה (להלן: "הפוליסה", סעיפים 2-3 לתצהיר התובע, עותק מפוליסת הביטוח צורף כנספח א' לתצהירו).
8. במהלך השנים 1995-1996 חלה התובע במחלת הסוכרת ונדרש ליטול אינסולין דרך קבע. במהלך שנת 2002 חלה במחלת לב בעקבותיה עבר ניתוח מעקפים (סעיפים 4-5 לתצהיר התובע).
9. ביום 1.7.07 שלחה הנתבעת לתובע הודעה על סילוק הפוליסה וביטול כל תנאיה.
10. ביום 29.8.07 הגיש התובע תובענה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 200811/07), אשר התבררה לפני כב' השופט אטדגי, בה התבקש בית המשפט להצהיר, כי ביטולה וסילוקה של הפוליסה, וכן כל שינוי אשר נעשה בסכומי הביטוח ובתנאיה של הפוליסה, נעשה על ידי הנתבעת באופן חד צדדי ושלא כדין (להלן: "ההליך הראשון", סעיף 7 לתצהיר התובע, עותק מכתב התביעה בהליך הראשון צורף כנספח ב' לתצהירו).
11. ביום 28.7.09 ניתן פסק הדין בהליך הראשון בו נקבע, כי ביטולה של הפוליסה נעשה שלא כדין, וכי כל הכיסויים הביטוחיים הכלולים בה עודם תקפים ומצויים באותם התנאים המפורטים בפוליסה הקיימת. ואולם, פסק הדין הותנה בכך, שהתובע יפרע את כל חוב הפיגורים לטובת הנתבעת בתוך שלושה חודשים מיום פסק הדין (ימי פגרת בית המשפט באו במניין הימים). כן נקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "פסק הדין", עותק מפסק הדין צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).
12. בהמשך, ונוכח טענותיו של התובע לפיהן הנתבעת נמנעה מלקיים את פסק הדין ולהשיב לבקשותיו, כי תעביר לו דרישת תשלום מפורטת וכן ליתן לו הזדמנות נאותה לקיים אחר פסק הדין, הגיש התובע כנגד הנתבעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט בגדר ההליך הראשון אשר נדונה אף היא לפני כב' השופט אטדגי (להלן: "בקשת התובע מכוח פקודת הביזיון", סעיף 11 לתצהיר התובע, עותק מבקשת התובע צורף כנספח ה' לתצהירו).
13. ביום 18.10.09 הגישה הנתבעת ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (סעיף 12 לתצהיר התובע).
14. ביום 24.11.09 שלחה הנתבעת לתובע דרישה לתשלום סך 102,958 ₪ בגין חוב הפרמיות (סעיף 13 לתצהיר התובע, עותק ממכתב הנתבעת צורף כנספח ו'1 לתצהירו).
15. בתום הדיון אשר התקיים בבית המשפט ביום 26.5.10 בבקשת התובע מכוח פקודת הביזיון סוכם בין הצדדים, כי בקשת התובע מכוח פקודת הביזיון תימחק, וכי לתובע תינתן ארכה בת 60 ימים לתשלום החוב (סעיף 14 לתצהיר התובע, וכן סעיף 27 לתצהיר שיר).
16. לטענת התובע, מאז ועד להגשתו של הליך זה הוא פנה אל הנתבעת בבקשות חוזרות ונשנות, כי תפחית את סכום החוב וכן כי תיתן לו הלוואה מערך פדיון הפוליסה, אולם הנתבעת לא נעתרה לבקשותיו אלו.
17. מכאן ההליך שלפניי.
18. טענות התובע
19. לטענת התובע, במהלך השנים הוא העביר בקפידה מידי חודש בחודשו תשלומים לנתבעת בגין הפוליסה (סעיף 6 לתצהיר התובע).
20. מיד לאחר מתן פסק הדין פנה הן בעצמו והן באמצעות בא כוחו אל הנתבעת ובא כוחה בדרישות חוזרות ונשנות לביצוע פסק הדין (סעיף 9 לתצהיר התובע). בעקבות פניות אלה קיימה הנתבעת את פסק הדין באופן חלקי בלבד, בכך שהעבירה לידיו את הוצאות המשפט אשר נפסקו לזכותו, אולם לא נעתרה לדרישותיו כי תעביר לו דרישת חשבון מפורטת ועדכנית לשם פירעון החוב בגין תשלום הפרמיות אשר הצטבר בפוליסה, והכל בכדי שלא ליתן לו הזדמנות מעשית לקיים את פסק הדין ומתוך כוונה להביא לביטול הפוליסה (סעיף 10 לתצהיר התובע, עותק מהמכתבים ששלחו התובע ובא כוחו אל הנתבעת צורף כנספח ד' לתצהירו).
21. לטענת התובע, הוא פנה אל הנתבעת בבקשות חוזרות ונשנות, כי תפחית לו את החוב כך שלא תחייבו בהפקדות לחלק החיסכון בפוליסה אלא אך ורק לחלק הריסק וכיסויים ביטוחיים נוספים, בהתאם להוראות הפוליסה והמפקח על הביטוח, וכי תיתן לו הלוואה מערך פדיון הפוליסה. ואולם, הנתבעת התעלמה מפניותיו במטרה להכשיל את ביצוע פסק הדין. זאת, הן נוכח ידיעתה בדבר מצבו הבריאותי הרעוע אשר בגינו יזדקק למימוש זכויותיו מכוח הפוליסה, והן נוכח העובדה כי אף חברת ביטוח אחרת לא תסכים לבטחו נוכח מצבו הרפואי כאמור.
22. לטענתו של התובע, הנתבעת יכולה הייתה להעמיד הלוואה על חשבון ערך הפדיון לכיסוי יתרת הפיגור במקום לבצע את הצעד הדראסטי של מחיקת סכומי הביטוח עד לאחר בירור הסוגיה לאשורה. במעשיה אלו, לא רק שהנתבעת לא דאגה להקטין נזקים, אלא אף הגדילה את נזקיו עד לאין שיעור, תוך ראיית טובתה האישית בלבד (סעיפים 15 ו- 27 לתצהיר התובע).
23. בהקשר זה טען התובע, כי נוכח קשייו הרפואיים הנתבעת מנסה להתנער מאחריותה ומחובתה כלפיו, לרבות אי כיבוד פסקי הדין אשר ניתנו על ידי בתי המשפט וכן הפרת הוראות החוק והמפקח על הביטוח (סעיף 16 לתצהיר התובע).
24. באשר לסכום אותו דרשה הנתבעת לשם פירעון החוב טען התובע, כי לא ייתכן, כי עסקאות ביטוח שיש להם השלכות רציניות והכרוכות בסכומים גבוהים תבוצענה כלאחר יד ומבלי שתינתן לו הזדמנות נאותה לקיים את פסק הדין. בהקשר זה טען, כי הסכום אשר דורשת הנתבעת ממנו לשם סילוק החוב הינו סכום גבוה מאד ואינו מצוי בהישג ידו. מן הדין כי הנתבעת תתיר לו קבלת הלוואה מסכומי הפדיון אשר נצברו בפוליסה, תתיר לו להפחית את יתרת החוב למונחי ריסק, וכן לבצע דילוג ביטוחי. לטענתו, סירוב הנתבעת לנקוט בפעולות אלה מנוגד להוראות הפוליסה עצמה, להוראות חוק חוזה הביטוח וכן להוראות המפקח על הביטוח. כן טען התובע בהקשר זה, כי מעולם לא היה בכוונתו להפסיק ולשאת בתשלום תשלומי הפרמיות, וכי לא יעלה על הדעת, כי זכות אשר נרכשה במשך יותר מ- 20 שנה תבוטל במחי יד עקב הטעייתו על ידי הנתבעת ושליחיה (סעיפים 29-32 לתצהיר התובע).
25. לטענת התובע, חוזה הביטוח מהווה חוזה עליו חל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, במסגרתו נקבע, כי חוזה יש לקיים בתום לב. לטענתו, הנתבעת אינה רשאית לבטל את הפוליסה כאשר הייתה זו התנהגותה אשר מנעה ממנו לקיים את חיוביו לפי הפוליסה. לטענתו, ביטול הפוליסה בנסיבות אלו עומד בניגוד גמור לחובת תום הלב בקיום החוזה. כן טען התובע בהקשר זה, כי בהתאם לדוקטרינת הביצוע בקירוב, יש להעדיף את קיום ואכיפת החוזה על פני הפרתו וביטולו, זאת, במיוחד כאשר מדובר בחוזה צרכני (סעיף 18 לתצהיר התובע).
26. הנתבעת התעלמה מכלל פניותיו הרבות, הן אשר נעשו באמצעותו והן באמצעות בא כוחו, ובכך גרמה לו לנזקים, תוך שהיא נתלית בזמן שחלף, והכל מתוך מטרה להביא לביטולה של הפוליסה (סעיף 19 לכתב התביעה).
27. במהלך החודשים בהם היה בפיגור, מיהרה הנתבעת לבטל את הפוליסה למרות שמדובר בביטוח מנהלים אשר לגביו קיימת זכות למבוטח להמשיך בריסק. בהקשר זה טען התובע, כי לזכותו עומדת האפשרות להמשיך את הביטוח בריסק, וכי אין לנתבעת כל שיקול דעת שלא להתיר לו את מימושה של הזכות הנ"ל. לטענתו, זכותו זו נלמדת מהפוליסה, מהוראות המפקח על הביטוח ומהחוק (סעיפים 22 ו- 26 לתצהיר התובע).
28. משכך, הנתבעת אינה ראשית לבטל את הפוליסה כאשר הפיגור בתשלום דמי הביטוח נובע מרשלנותה, והיא מושתקת מלבטל את הפוליסה בטענה של אי תשלום חוב פרמיות, נוכח העובדה, כי מעשיה סיכלו את האפשרות לשלם לה את הפרמיות בזמן ובכך מנעה מהתובע מלקיים את פסק הדין (סעיפים 23-24 לתצהיר התובע).
29. כן טען התובע, כי כעולה מפסק הדין, הנתבעת ושליחיה הציגו בפניו מצד שווא אשר גרם לו להסתמך עליו ולשנות את מצבו לרעה. לטענתו, הנתבעת אינה מורשית להסתמך על ביטול הפוליסה מחמת פיגור בתשלום כאשר מהתנהגותה או מהתנהגות שולחה ניתן היה להסיק, כי הפוליסה עומדת בתוקפה (סעיף 25 לתצהיר התובע).
30. משכך טען התובע, כי מעשי הנתבעת ומחדליה אף עולים לכדי עושק, גזל, תרמית ועשיית עושר ולא במשפט (סעיף 19 לתצהיר התובע).
31. בגדר הסעדים להם עתר התובע בתביעתו התבקש בית המשפט להורות לנתבעת להעביר לידיו פירוט חשבון מפורט אודות כל התשלומים שהעביר לה במהלך השנים, וכן פירוט אודות גובה החוב הנטען על ידה. כן עתר התובע בבקשה להורות לנתבעת לפעול על פי פסקה א' בסעיף 5 לנספח הפוליסה ולאשר לו קבלת הלווה בסכום של 90% מערך פדיון הפוליסה (סעיפים 33 א'-ב' לתצהיר התובע).
32. כן עתר התובע בבקשה להורות לנתבעת להפחית את חוב הפיגורים אשר נוצר בפוליסה עקב מעשיה ומחדליה למונחי הריסק בהתאם לזכות המעוגנת בפוליסה, וכן להורות על עיכוב פירעון חובו עד לקיום חלקה של הנתבעת (סעיפים 33 ג'-ד' לתצהיר התובע).
33. טענות הנתבעת
34. מנגד טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילת תביעה כנגדה, מאחר ולטענתה, הפוליסה אינה בתוקף ואף לא ניתן להחיותה נוכח פסק הדין וההחלטה אשר ניתנה בבקשת התובע מכוח פקודת הביזיון. מדובר בעילה אשר הוכרעה בפסק הדין, וההליך דנן מהווה ניסיון לערער עליו ולהתחמק מתשלום הפרמיות בגין התקופה בה נמנע התובע מתשלום מלוא הפרמיות לנתבעת. בפסק הדין נקבע מפורשות, כי תשלום הפרמיות מהווה תנאי בלעדי להקמת הפוליסה מחדש (סעיפים 16-18 לתצהיר שיר).
35. המועד לתשלום החוב בגין הפרמיות כאמור הן נוכח פסק הדין והן נוכח ההחלטה בבקשת התובע מכוח פקודת הביזיון חלף ביום 26.7.10 (סעיף 28 לתצהיר שיר).
36. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי משחלפו המועדים אשר נקבעו בפסק הדין ובהחלטת בית המשפט בבקשת התובע מכוח פקודת הביזיון, הרי שנוכח מחדליו של התובע, הפוליסה נותרה בטלה (סעיף 31 לתצהיר שיר).
37. לאחר קבלת בקשת התובע מכוח פקודת הביזיון, העבירה לתובע את פירוט גובה חוב הפרמיות אשר עמד נכון ליום 24.11.09 על סך 102,958 ₪ לתקופה שבין 1.10.06-1.12.09 בה לא שולמה הפרמיה בגין הפוליסה (סעיף 23 לתצהיר שיר), וכי נכון לחודש פברואר 2013 עמד חובו של התובע על סך של 140,570.15 ₪ (סעיף 33 לתצהיר שיר). בהקשר זה טענה הנתבעת, כי אין מדובר בדרישה לאקונית מצידה, אלא בדרישה התואמת את הקביעות בפסק הדין (סעיף 14 לכתב ההגנה).
38. למרות שהתובע קיבל את פירוט ייתרת החוב בגין אי-תשלום הפרמיות, הוא עמד על קיום דיון בבקשתו מכוח פקודת הביזיון, כאשר במכתבו של בא כוחו מיום 27.12.09 ביקש התובע להפחית את גובה חוב הפרמיות (סעיף 24 לתצהיר שיר).
39. כלל בקשותיו של התובע, הן בעניין גובה החוב והן בקשתו לקבלת הלוואה הועברו לבדיקת הנציגים מטעמה, אך בטרם נבדקו בקשותיו של התובע, הוגשה התביעה דנן (סעיף 30 לתצהיר שיר).
40. לבסוף טענה הנתבעת, כי התובע לא שילם אגרה מספקת בגין ניהול ההליך דנן. לטענתה, התובע אמנם הגדיר את תביעתו על פי חוזה ביטוח, ואולם לטענתה בנסיבות המקרה דנן מדובר בתביעה למתן צווי עשה (סעיף 34 לתצהיר שיר).
41. דיון והכרעה

האם הנתבעת המציאה לתובע פירוט בדבר החוב ?

1. ראשית יש לסקור את ריכוז את השתלשלות העניינים הרלבנטיים, הנלמדת מראיות שהוגשו בהליך זה:

• ביום 28.7.09 – ניתן פסק הדין.
• בימים 4.8.09, 14.9.09, 4.10.09 – פנה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת בבקשה לקבלת שובר תשלום בגין חוב הפיגורים וסילוק החוב בהתאם לפסק הדין.
• ביום 25.11.09 - פנה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת בבקשה לקבל פירוט אודות חישוב חוב הפרמיות אותו נדרש התובע לשלם.
• ביום 27.12.09 - פנה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת בבקשה להפחית את יתרת חוב הפרמיות לגובה הריסק וכן לשלוח לו שוברים לתשלום בהתאם לדרישה הנ"ל.
• בדיון אשר התקיים לפני כב' השופט אטדגי ביום 26.5.10 בבקשת התובע מכוח פקודת הביזיון, ציין ב"כ התובע, כי התובע קיבל לידיו פירוט לאקוני בגין החוב (עמ' 2, ש' 32-33 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.10).
• בימים 4.7.10, 10.7.10, 15.7.10 - פנה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת בבקשה לקבלת פירוט מלא אודות מרכיבי החוב וגובהו.
• ביום 3.8.10 – הוגשה התביעה דנן.
• ביום 18.1.11 - פנה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת בבקשה, כי הנתבעת תעביר לידיו דרישת חוב מפורטת אודות החוב.
• ביום 10.2.11 – השיב ב"כ הנתבעת למכתבו של ב"כ התובע לתשובה זו צורף פירוט התשלומים בגין החוב.

1. עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי הנתבעת כשלה בהוכחת טענותיה לפיה העבירה לתובע פירוט מלא בדבר גובה החוב בזמן אמת ובסמוך למתן פסק הדין וכן למתן החלטה בבקשת התובע לפי פקודת הביזיון.
2. אכן, בעניין זה העידה שיר, כי לאחר קבלת בקשת התובע מכוח פקודת הביזיון, העבירה הנתבעת לתובע את פירוט גובה החוב בגין הפרמיות (סעיף 23 לתצהיר שיר), וכי ביום 26.7.10 העבירה הנתבעת לתובע פירוט של מרכיבי החוב (סעיף 30 לתצהיר שיר). ואולם, מעבר לטענה זו אשר נטענה בעלמא, הנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי המעידה על משלוח הפירוט בדבר גובה החוב בגין הפרמיות, כפי שנתבקשה לעשות כן על ידי התובע או בא כוחו שוב ושוב. אני סבורה, כי נוכח העובדה, כי הנתבעת הינה חברת ביטוח, הרי שלו אכן שלחה את הפירוט בזמן אמת, הרי שניתן היה לצפות, כי תציג לפני בית המשפט מסמך המעיד על משלוח כאמור.
3. מסקנה זו אף נלמדת מעדותה של שיר אשר העידה בחקירתה הנגדית בעניין זה כדלקמן:

"ש. איפה אתם פירטתם והסברתם לתובע מה החוב שלו, מעבר לסכום חד פעמי, כיצד נובע החוב הזה?

ת. אין לי כאן להראות לך. יש לי רק את המכתב הכללי שמציין את הסכום של 102,000 ₪ ולאחר מכן 140,000 הוא קיבל פירוט מדי חודש בחודשו.

ש. אני מופתע מהתשובה שלך. כל המחלוקת כאן זו טענה של התובע שהוא לא יודע מה החוב ולא יודע מה הפירוט. אחרי שאת קוראת את כל המסמכים והטענות ואת יודעת שהיום אנחנו מתדיינים על פירוט חוב, לא הצטיידת במסמך להראות לנו את הפירוט. מתי שלחתם את פירוט החוב?

ת. למה לא? יש לי את המסמכים.

ש. אני אומר לך שהתובע טען וטוען עד שהגשת את התצהיר שלך, שהוא לא קיבל פירוט של החוב?

ת. פירוט החוב הועבר אליו. אני לא יודעת אם אליו אלא לעורכי הדין. מכתב אחד ממוען אליו משנת 2011 ישירות, מכתב מועבר אליו מספטמבר 2009. הפירוט התבסס על פירוטים שיש לנו בתוך המערכת שלנו.

ש. התובע טוען שהוא לא קיבל את הפירוט אלא רק את הסכום. מתי שלחתם את זה?

ת. מפנה לפירוט נוסף שנשלח לעו"ד כצנלסון.

ש. עו"ד כצנלסון הוא לא החייב.

ת. המכתב מיועד לתובע עצמו. מפנה למסמכים.

ש. למה לא שלחתם אליו? למה רק הסכום מופיע?

ת. זה גובה החוב.

ש. את אומרת לנו שאת הסכום עצמו שלחתם לתובע. את הפירוט שלחתם לעו"ד כצנלסון?

ת. ככל הנראה. לא יכולה לזכור.

ש. מדוע לא שלחתם את הפירוט לתובע?

ת. אין לי תשובה. לא יודעת".

(עמ' 23, ש' 10 – עמ' 24, ש' 1 לפרוטוקול)

1. אכן, כפי שפורט לעיל, בדיון אשר התקיים לפני כב' השופט אטדגי ביום 26.5.10 בבקשת התובע מכוח פקודת הביזיון, ציין ב"כ התובע, כי התובע קיבל לידיו פירוט לאקוני בגין החוב, ואולם עיון בפרוטוקול זה מלמד, כי הנתבעת לא העבירה את הפירוט הנ"ל בזמן אמת. כאשר נשאל ב"כ הנתבעת מדוע לא העבירה הנתבעת את הפירוט עוד בטרם הוגשה בקשת התובע לפי פקודת הביזיון השיב, כי "אותה פקידה הביאה את המסמכים רק אחרי צעקות" (עמ' 3, ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.10).
2. עיון בפרוטוקול הנ"ל מלמד, כי הנתבעת העבירה את הפירוט הנדרש רק נוכח הגשת בקשת התובע מכוח פקודת הביזיון, וכי עד למועד זה אכן התעלמה מדרישותיו לקבלת הפירוט המבוקש.
3. הימנעות הנתבעת מהעברת הפירוט הנדרש בגין החוב בזמן אמת אף נלמדת מעדותה של שיר בחקירתה הנגדית אשר העידה בעניין זה כדלקמן:

"ש. אני מפנה אותך לתצהירו של התובע סעיפים 8 ו-10. אני אומר לך שבשני הסעיפים האלה העיקר של הסעיפים שהיה פסק דין, היה חוב והתובע ביקש לדעת מה החוב שלו זה נכון?

ת. לא ממני הוא ביקש.

ש. ממי הוא ביקש?

ת. כנראה מעורכי הדין. אני לא יודעת ממי. ממני הוא לא ביקש.

ש. מפנה אותך לנספח ד לתצהירו של התובע. זה אוספת מכתבים. מפנה למכתב מיום 4.10.09. תעייני. את מסכימה שפה יש דרישה לדעת מה חוב הפיגורים שנצבר?

ת. המכתב הוא לעו"ד כצנלסון. הם לא הופנו אלי. הם לא הופנו לנתבעת.

ש. אתם לא יודעים על דרישה לביצוע פסק דין?

ת. אני יודעת שיצא מכתב מנובמבר 2009 שמודיע לתובע שהחוב הוא 102,000.

ש. את המכתב מיום 4.9 לא ראית?

ת. לא ראיתי.

ש. את המכתב מיום 4.8.09 לא ראית?

ת. לא ראיתי שום מכתב.

(עמ' 20, ש' 1-14 לפרוטוקול)

1. אין בידי לקבל התנהלותה זו של הנתבעת.
2. העובדה, כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי אינה פוטרת את הנתבעת מאחריות להשיב לפניות התובע. אני סבורה, כי הפניות אשר הועברו לב"כ הנתבעת הועברו על ידו לנתבעת עצמה. לו סירבה הנתבעת להתנהל ישירות אל מול התובע נוכח ההליך המשפטי דנן, הרי שהיה באפשרותה לעשות כן באמצעות בא כוחה, ואולם, אין בידה להתעלם מפניות התובע.
3. אין חולק, כי במועד זה קיבל התובע את הפירוט הנדרש בגין חובו לנתבעת. מסקנה זו נלמדת הן מההודעה ובקשה אשר הגיש התובע לתיק בית המשפט ביום 21.3.11 בגדר ההליך דנן במסגרתה ציין, כי קיבל לידיו את הפירוט בגין החוב, ואף מחקירתו הנגדית של התובע אשר העיד בעניין זה כדלקמן:

"ש. זה נכון שסעיף 33 א לתצהירך אינו רלוונטי היום קיבלת פירוט חשבון חוב הפרמיות המפורט?

ת. זה כן רלוונטי עדיין בגלל שגובה הסכום הוא מעל ומעבר, למרות.

ש. את הפירוט כבר קיבלת, זה נכון? על אף שאתה חולק על הסכום אבל את הפירוט קיבלת.

ת. כן. קיבלתי פירוט על התשלום. על 102,000 ₪ לא קיבלתי פירוט".

(עמ' 18, ש' 31 – עמ' 19, ש' 3 לפרוטוקול)

1. עיון בעדותו הנ"ל של התובע מלמד, כי התובע קיבל לידיו את הפירוט הנדרש בגין החוב וכי במועד זה נמנע מלהסדיר את תשלום החוב כיוון שסבר, כי מדובר היה בסכום גבוה אשר נדרש מצד הנתבעת.
2. משכך אני סבורה, כי יש למנות את המועד אשר נקבע בפסק הדין לתשלום החוב מצד התובע, קרי 3 חודשים, החל מיום 10.2.11 – המועד אשר בו הוכח לפני, כי הנתבעת העבירה את הפירוט הנדרש לתובע.
3. עם זאת, מאחר ובפרק הזמן הנ"ל התובע לא הסדיר את תשלום החוב בגין הפרמיות, הרי שיש לראות את הפוליסה בטלה. שהרי, בהתאם לקביעת פסק הדין, תנאי לקיומה של הפוליסה היה, כי התובע יפרע את חובו בגין הפרמיות.
4. אני ערה לעובדה, כי במועד זה כבר הוגשה התביעה דנן נוכח המחלוקת בין הצדדים. ואולם, הגשת התביעה דנן אין בה כדי לעכב את המועד לביצוע פסק הדין אשר ניתן בהליך הראשון.
5. אכן, ביום 21.3.11 הגיש התובע הודעה ובקשה דחופה במסגרתה ביקש לעדכן את בית המשפט, כי ביום 10.2.11 קיבל לידיו את נתוני החוב בגין הפוליסה וכי ביום 20.2.11 פנה לנתבעת בהצעה לפירעון החוב על ידי העברת סך של 100,000 ₪, וכי היתרה – סך של 52,931 ₪ תשולם באמצעות הלוואה שתעמיד הנתבעת לתובע מהכספים אשר נצברו לטובתו בפוליסה.
6. ואולם, אין חולק, כי הצעתו זו של התובע נדחתה על ידי הנתבעת במסגרת תגובה אשר הוגשה מטעמה ביום 10.4.11.
7. העובדה, כי התובע העמיד לנתבעת הצעה לפירעון החוב אין בה כדי לקיים את חובתו לפירעון החוב בתוך 3 חודשים בהתאם לפסק הדין. אני סבורה, כי לו היה מבקש התובע לשלם את מלוא חובו לנתבעת במועד זה, הרי שנוכח קביעתי לעיל בדבר האיחור מצד הנתבעת בהעברת הפירוט הנדרש בגין חובו של התובע, הרי שהיה התובע עומד בחובתו לתשלום החוב במועד אשר נקבע בפסק הדין. התובע כאמור לא ביקש להעביר את מלוא התשלום בגין החוב ואף לא ביקש להפקיד את מלוא הסכום בקופת בית המשפט, ובכך כשל.
8. יתרה מכך, עיון בעדותו של התובע בחקירתו הנגדית מלמד, כי הגם שהתובע סבר, כי עליו לשלם סך של 48,000 ₪ בלבד בגין חובו, הרי התובע נמנע גם מלהעביר לנתבעת סכום זה, אשר כאמור אינו שנוי במחלוקת, כדלקמן:

"ש. זה נכון שבמסגרת בקשת הביזיון טענת שחוב הפרמיות עומד על 48,000 ₪ בלבד ואתה מוכן לשלם 1,200 ₪ לחודש כפי שכתוב שם?

ת. אני חושב שכן. זה התיק הראשון שלכם.

ש. נכון שגם את הסכום הזה לא העברת לפניקס, לא 48,000 ₪ ולא שלחת מעולם שיק לפניקס?

ת. נכון. אני מבקש לפרט".

(עמ' 16, ש' 11-16 לפרוטוקול)

1. יצוין, כי הגם שבגדר חקירתו הנגדית ביקש כאמור התובע לפרט בעניין זה, הרי שכאשר ניתנה לו האפשרות לעשות כן בשלב החקירה החוזרת, ויתר התובע על הזכות שניתנה לו להשלים פרטים בעניין זה (עמ' 19, ש' 11-14 לפרוטוקול).
2. יוזכר, כי בגדר ההליך דנן עתר התובע בבקשה להורות לנתבעת להעביר לידיו חשבון מפורט אודות כל התשלומים שהעביר לה במהלך השנים, וכן פירוט אודות גובה החוב הנטען על ידה, ואולם מאחר וכאמור, הפירוט הנ"ל הועבר לתובע במהלך ניהול ההליך דנן, הרי שאין להורות על סעד כלשהו בעניין זה.

הדרישה להעמדת הלוואה לתובע לצורך פירעון החוב

1. כאמור לעיל, טענת התובע בעניין זה הינה, כי הנתבעת התעלמה מבקשתו להעמיד לו הלוואה מערך פדיון הפוליסה לשם פירעון החוב (סעיף 15 לתצהיר התובע).
2. מנגד טענה הנתבעת בעניין זה, כי פסקה א' בסעיף 5 לנספח הפוליסה שמספרו 764 אינו מאפשר למבוטח לקבל הלוואה אוטומטית מכספי הפדיון בפוליסה אלא לבקש בכתב הלוואה, ולא מעבר לכך. כן טענה הנתבעת בעניין זה, כי לא מוטלת עליה כל חובה להעמיד לרשות מבוטח הלוואה מכספי הפוליסה (סעיף 2ב' לסיכומי הנתבעת).
3. כן הוסיפה שיר בעניין זה בחקירתה הנגדית וטענה, כי נוכח ביטולה של הפוליסה, הרי שהתובע לא היה זכאי לקבלת ההלוואה המבוקשת.
4. אני סבורה, כי דין טענות התובע להידחות אף בעניין זה. טעמי יפורטו להלן.
5. בסעיף 18 לפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט אטדגי בהליך הראשון נקבע כדלקמן:

"אשר-על-כן ניתן בזה צו הצהרתי לפיו ביטולה של הפוליסה נשוא התובענה נעשתה שלא כדין, וכי כל הכיסויים הביטוחיים הכלולים בפוליסה זו עודם תקפים ובאותם תנאים המפורטים בפוליסה הקיימת.

צו זה מותנה בכך שהמבקש יפרע את כל חוב הפיגורים בתוך שלושה חודשים מיום מתן פסק דין זה (ימי פגרה במנין).

המשיבים ישלמו למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ".

1. עיון בפסק הדין הנ"ל, כי הצו אשר ניתן על ידי כב' השופט אטדגי המורה על המשך קיומה של הפוליסה מותנה בתשלום פירעון חוב הפיגורים מצד התובע. קרי, כל עוד לא שולם החוב, הרי שהוראה זו לא נכנסת לתוקף. משכך מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה משלא שולם החוב על ידי התובע, הרי שהפוליסה ממילא לא הייתה בתוקף ומשכך לא היה באפשרות התובע להגיש בקשה למתן הלוואה מכוח כספי הפוליסה.
2. כן מקובלת עלי עדותה של שיר בחקירתה הנגדית אשר העידה, כי הנתבעת אינה מחויבת לאשר מתן הלוואה, וכי מדובר בזכות המבוטח להגיש בקשה לקבלת הלוואה, כאשר אישור מתן ההלוואה מסורה לנתבעת ולשיקול דעתה הבלעדי, כדלקמן:

"הפוליסה של התובע היתה מסולקת עוד קודם מפסק הדין הראשון. מתן ההלוואה אנחנו לא חייבים לתת אותה לפי נספח 764 המבוטח רשאי לבקש הלוואה, חברת הביטוח לא חייבת לאשר. לא אישרנו כי הפוליסה כבר היתה מסולקת".

(עמ' 21, ש' 27-29 לפרוטוקול)

ובהמשך העידה כדלקמן:

"ש. מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.10 אצל כב' השופט אטדגי שהוא קובע בעניין הבקשה לביזיון, מקריא. עורך הדין שלכם אמר בדיון ואני מקריא שהוא מוכן לתת ארכה של 60 יום על מנת להסדיר את התשלום ולברר את החוב. ההחלטה בעקבותיה נרשמה הסכמת עו"ד כצנלסון למתן הארכה. אם יש ארכה להסדיר את החוב זאת אומרת שצריך להקים את הפוליסה ולראות את הפוליסה כחיה ולא כמסולקת, את מסכימה איתי?

ת. לא.

ש. איך אפשר להסדיר? אם מבוטח התובע היה רוצה להסדיר את החוב מכח זכויותיו בפוליסה, איך הוא יכול לעשות את זה? איפה כתוב שהפוליסה מסולקת בהחלטת בית המשפט?

...

ת. לשאלתך, מבחינה ביטוחית בלבד אי אפשר לחדש את הפוליסה לא ניתן לעשות זאת. זאת כי חלף הזמן שניתן היה לחדש אותה. לא נתנו את ההלוואה בסוף".

(עמ' 21, ש' 30 – עמ' 22, ש' 28 לפרוטוקול)

1. סיכום
2. נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה נדחית.
3. נוכח קביעתי לעיל, מתייתר הצורך לדון ביתר הסעדים להם עתר התובע בגדר תביעתו אשר בגדרן התבקש בית המשפט להורות לנתבעת להפחית את חוב הפיגורים אשר נוצר בפוליסה למונחי הריסק, וכן להורות על עיכוב פירעון חובו עד לקיום חלקה של הנתבעת (סעיפים 33 ג'-ד' לתצהיר התובע).
4. בשולי פסק הדין אני מוצאת לנכון לחזור על המלצתי אשר הועלתה בפני הצדדים בעת ניהול ההליך, כי יעשו כל מאמץ על מנת לסיים את המחלוקת ביניהם בהסדר כספי כלשהו, וזאת בהתחשב במכלול נסיבות המקרה (עמ' 6, ש' 21-24 לפרוטוקול). אין לי אלא להביע תקווה, כי למרות מתן פסק הדין, ישכילו הצדדים להגיע להסדר ברוח זו.
5. נוכח מכלול נסיבות העניין והשתלשלות העניינים, כמפורט לעיל, אין צו להוצאות למרות דחיית התביעה.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.