1. התובעת העוסקת בשיווק, הפצה ומכירה של דלקים סיפקה לטענה לנתבעת דלקים מסוג סולר במועדים שונים במהלך שנת 2008. הואיל וחרף דרישותיה לא שילמה הנתבעת בעבור הדלקים הגישה כנגדה תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל.

2. הנתבעת תארה בהגנתה כי בהתאם להסכם בין הצדדים הציבה התובעת מיכל לסולר בנפח של 3000 ליטר בחצריה במושב שדי חמד. המיכל היה אטום הרמטית ורק התובעת הייתה זו שהזרימה סולר למיכל, ואילו הנתבעת עשתה שימוש שוטף בסולר הנ"ל לתדלוק שני כלי רכב וביניהם שופל מסוג וולבו.

3. לטענת הנתבעת במהלך חודש יולי 08 נרשמו במחשב ההפעלה של השופל התראות על תקלה בפעולת המנוע ולאחר בירור שערכה במוסך וולבו בעניין מהותה של התקלה, נודע לה כי מדובר בהתראה על המצאות מים בסולר. התופעה חזרה על עצמה במשך כחצי שנה למרות טיפול של טכנאי מטעם מוסך וולבו וכל תיקון עיכב את עבודת השופל והשביתה. לפיכך, טענה הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים באספקת מיכל שבו מצויים מים והיא זכאית לקזז כנגד החוב המגיע לתובעת, אם בכלל את נזקיה הרבים העולים על סכום התמורה הנ"ל. גם כנגד זכותה של התובעת להגיש תביעתה טענה הנתבעת כי משפוצתה התובעת על ידי מבטחה אין היא זכאית לתשלום כלשהו.

4. התובעת השיבה לנטען והדגישה תחילה ,כי הנתבעת לא עמדה בעול ההוכחה המוטל עליה ולא צירפה כל ראיה המעידה על האחריות, הקשר הסיבתי או בדבר היקף הנזק ומשום כך יש לדחות את התביעה כנגדה.

5. הצדדים בתיק זה הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.

עיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט – כתבי הטענות, התצהירים ונספחיהם, ובנוסף, סיכמו ב"כ הצדדים בכתב את טענותיהם בעניין התובענה.

על סמך כל החומר שבפני, ולאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו ביחס לטענות השונות, אני פוסקת בזה כי הנתבעת תשלם לתובעת לסילוק סופי ומלא של התביעה, סך של 35,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה למדד ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 4130 ₪.

בכל הנוגע להוצאות אחרות, כל צד יישא בהוצאותיו.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין.

הסכום שנפסק משקף את עמדת בית המשפט ביחס לטענות הצדדים השונות. פסק הדין ניתן ללא נימוקים וללא קביעות, לא לגבי עובדות ולא לגבי מהימנות. שני הצדדים הסכימו לכך, וזוהי גם הדרך המקובלת והנכונה בפסיקה שהיא על פי שיקול דעת בית המשפט, על פי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 על מנת שפסק הדין יהיה סופי ויסיים הסכסוך בין הצדדים, ועל מנת לקצר את זמן מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ד, 07 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.