נתבעים שכנגד: 1. כהן שלמה

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 2/2/07, בין רכב מסוג פורד GMC מסחרית המבוטח על ידי התובעת בתביעה העיקרית, בו נהג הנתבע שכנגד 1 (להלן: "רכב הפורד"), לבין רכב מסוג מזדה בו נהג הנתבע 1, שהינו בבעלות הנתבעת 2 שהיא גם התובעת שכנגד (להלן: "רכב המזדה").
2. התאונה ארעה בצומת מרומזר בירושלים. כפי שקורה לא פעם בתביעות מסוג זה, כל אחד מהנהגים טוען, כי הוא זה שחצה את הצומת כשברמזור דלק האור הירוק.
3. התיק תלוי ועומד בבית המשפט מזה 4 שנים, כאשר במהלך הזמן, נדחה הדיון מסיבות שונות ומכל מקום על אף מאמצים שעשו הצדדים, לא עלה בידם לגרום להתייצבות כל העדים באותה ישיבה, אף שלחלק מן הישיבות התייצבו חלק מן העדים. בסופו של דבר, מחוסר יכולת לכנס את כל העדים לישיבה אחת, ובחלוף 7 שנים ממועד התאונה, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, כי פסק הדין יינתן על סמך המסמכים שבתיק, שכוללים, בין היתר תיק משטרה בו מסרו הנהגים והעדים גרסתם ופרוטוקול דיון בבית משפט לתעבורה.
4. אציין כבר כאן, כי בתום חקירת המשטרה הוגש כתב אישום נגד נהג רכב המזדה אולם לאחר שנשמעו הראיות בבית משפט לתעבורה, הודיעה המאשימה, כי היא חוזרת בה מכתב האישום. הווה אומר במישור הפלילי אין הכרעה.
5. אסקור תחילה את הראיות המצויות בתיק, ואבחן האם במישור האזרחי ניתן לקבל הכרעה בהסתמך על החומר. אציין כבר כאן, כי חלק מהחומר בתיק המשטרה לא קריא, דבר שהקשה על פענוח ההודעות, טענה שעלתה גם במהלך הדיונים בתיק.

מסכת הראיות

1. ביום 2/2/07 הוזעקה המשטרה לנוכח ארוע תאונת דרכים. בוחן התנועה שהגיע בשעה 02:58 לפנות בוקר מצא את שני כלי הרכב חונים אחד מול השני, רכב המזדה על אי התנועה תקוע בתוך עמוד בתוכו 4 אנשים לכודים, רכב הפורד היה מול המזדה מצידו השני של העמוד. בדו"ח הפעולה של הבוחן מאותו יום צוין, כי מד"א מסרו שנהג רכב המזדה היה שיכור, ושוטר שפגש בו אכן מסר, כי נדף ממנו ריח של אלכוהול.

במזכר של השוטר בני שבן מיום הארוע, צויין, כי פגש בנהג הפורד באמבולנס, וכששוחח עמו נדף ריח של אלכוהול מפיו. לשאלה האם שתה, הנהג טען שלפני שעתיים שתה כוס אחת.

1. כהן שלמה נהג הפורד, מסר בהודעתו שנגבתה באזהרה, ביום 4/2/07, כי חצה את הצומת בנסיעה רצופה באור ירוק וראה רכב בנתיב שלו, לדבריו ניסה לחתוך ימינה כדי למנוע את התאונה אבל הדבר לא עלה בידו. הנהג מסר, כי הבחין באור הירוק 200 מטר לפני הצומת בפעם הראשונה ו- 50 מטר לפני הצומת בפעם השניה. לשאלה שנשאל, השיב, כי חש עייפות ואכן 4 שעות לפני הנסיעה שתה משקה אלכוהולי, אבל היה בשליטה מלאה על הרכב.
2. ולרשטיין אנרי נהג המזדה, נחקר גם הוא תחת אזהרה ומסר בהודעתו מיום 5/2/07, כי עמד ברמזור אדום לפני פניה שמאלה, כאשר התחלף האור והחל בפניה שמאלה במהירות של 30 קמ"ש לערך ותוך כדי פניה הרגיש מכה בדופן ימין שלו. לדבריו, כאשר פנה לא היו כלי רכב ממול והוא לא ראה קודם לפניה שמאלה את הרכב שמגיע ממול.
3. בשימוע מינהלי מיום 12/2/07, נשלל רשיונו של נהג הפורד ל- 60 יום. בשימוע מינהלי שנערך לנהג המזדה הוחלט שלא לשלול את רשיונו.
4. בתיק מצויה בדיקת אלכוהול של נהג הפורד שנלקחה בשעה 04:20 ונקבע, כי לא נמצא אלכוהול בדגימת הדם.
5. בתיק מצוי אישור בדיקת תקינות רמזור מיום 4/7/04, על פיה הרמזור ביום התאונה היה תקין.
6. מדו"ח בוחן תאונות דרכים המצוי בתיק עולה, כי שדה הראיה לנהג הפורד הוא ישר לפנים עד הצומת 150 מטר לפחות. גם מכיוון נהג המזדה שדה הראיה פתוח, 150 מטר וניתן לראות הרמזורים כמו גם לכיוון נסיעת הפורד שדה הראיה 150 מטר. מסקנת הבוחן הייתה, כי לפי הממצאים בשטח אינו יכול לקבוע איזה רכב לא ציית לרמזור אדום וגרם לתאונה.
7. מר ישעיהו לוי, עד ראיה לתאונה, מסר בהודעתו מיום 02/02/07 (ההודעה כמעט לא קריאה), כי חיכה בטרמפיאדה סמוכה, עם אחד בשם אבי טויטו, לטענתו הבחין, כי האור ברמזור בכיוון נסיעת נהג המזדה, שביקש לפנות שמאלה, התחלף לירוק מלא ואז החל נהג המזדה בנסיעה. מכיוון הגבעה הצרפתית הגיע רכב הפורד בנסיעה מהירה וארעה התאונה. העד ציין, כי לא ראה את האור ברמזור בכיוון נסיעת הפורד אבל חושב שראה פלש של מצלמה.

לאחר מספר נסיונות לאתר את העד ישעיהו, נערך בתאריך 18/6/07 שחזור עם העד במהלכו, הצביע העד היכן עמד והבהיר, כי חיכה שחבר שלו שישב ברכב המזדה יגיע. העד טען שראה בוודאות שהאור בכיוון נסיעת המזדה התחלף לירוק לפני שהחלו בנסיעה. במזכר של השוטר אהרון כהן מאותו יום, מצין השוטר, כי אכן ניתן לראות את שני הרמזורים במקום בו עמד לכאורה. השוטר אף חזר למקום באותו היום בשעות הלילה וציין, כי גם בשעות הלילה ניתן לראות את הרמזור.

1. טויטו אברהם, גם הוא עד ראיה שעמד עם מר ישעיהו לוי בטרמפיאדה מסר בהודעתו מיום 2/2/07 (ההודעה כמעט לא קריאה), כי ראה שרכב המזדה עומד ברמזור ממתין לאור ירוק ומתחיל נסיעה.
2. מר נחמיה חשין, ישב ברכב המזדה מאחור, מסר בהודעתו כי הוא זוכר שחיכו ברמזור שדלק בו אור אדום לפנות שמאלה, ולאחר שפנו אינו זוכר כלום.
3. מר דב סלונימסקי נוסע ברכב המזדה מסר בהודעתו, כי הוא זוכר שעמדו ברמזור אדום לפני הכניסה לצומת ומעבר לכך אינו זוכר דבר. סיפרו לו שהיה מעורב בתאונה.
4. מר דודו פרץ, אחיו של נהג המזדה, מסר בהודעתו, כי ישב ברכב המזדה, הגיעו לצומת עצרו ברמזור, הרמזור התחלף לירוק והחלו בפניה שמאלה, לפתע ראה רכב מסחרי גדול שמגיע מכיוון הגבעה הצרפתית במהירות גדולה. העד סיפר, כי בצומת חיכה לו בחור בשם טויטו, אליו רצו להגיע. העד חזר על כך שבכניסה לצומת היה אור ירוק, תוך כדי הפניה שמאלה ראו את הרכב.
5. מתכנית הרמזורים שנמצאת בתיק המשטרה, ניתן ללמוד, כי בכיוון נסיעת המזדה דולק האור הירוק החל מהשניה ה- 68 ועד השניה ה- 10 בסבב השני ובכוון נסיעת הפורד דולק האור הירוק החל מהשניה ה- 15 עד השניה ה- 51. הווה אומר, בהתאם לתכנית רמזורים זו, האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעת הפורד דולק כ- 5 שניות לאחר הדלק האור האדום ברמזור בכיוון נסיעת המזדה.
6. אין חולק, כי בכיוון נסיעת רכב הפורד הייתה מצלמת רמזור. בהתאם למזכר של פקד יגאל ליבוביץ ראש מעבדת צילום, בבדיקת סרט הצילום עלה, כי לפני התאונה צולמו מכוניות נוסעות באור אדום בשעה 01:40, וגם לאחר התאונה צולמו מכוניות נוסעות באור אדום בשעה 02:53, אך לא הייתה תמונה של הרכב המעורב בתאונה. במזכר הובהר, כי המצלמה מתחילה לצלם שניה לאחר שהאור נהפך לאדום (מזכר מיום 4/6/07).

ע"פ מזכר בתיק החקירה מיום 16/7/07 (פקד משה כהן), נשאל ראש מעבדת צילום ופענוח מר יגאל ליבוביץ, האם יתכן מצב היפותטי בו רכב יצולם במצלמת הרמזור בשעה 12:00 ועוד רכב יצולם בשעה 10:00 ורכב שעבר באדום בשעה 11:00 לא יצולם. פקד ליבוביץ השיב, כי מאחר שאינו בצומת אינו יכול לומר בוודאות מוחלטת, אך לדבריו בסבירות גבוהה מאוד לא יתכן מצב בו רכב לא יצולם באדום, שעה שרכב שעבר לפניו צולם ורכב שעבר אחריו צולם. הפקד הוסיף, כי המערכת נבדקה בזמן הכנסת סרט הצילום ובזמן הוצאתו, ואין אינדיקציה שלא הייתה תקינה.

1. בהסתמך על מסכת הראיות בתיק, החליטה מחלקת התביעות להגיש כתב אישום נגד נהג המזדה, כאשר כתב האישום הסתמך בין היתר על כך שרכב הפורד לא צולם במצלמה כשהוא חוצה את הצומת באור אדום, מכאן הוסק שהוא זה שחצה את הצומת אור ירוק.
2. בדיון שנערך בתיק בבית המשפט לתעבורה, ביום 17/5/09, העידו, בוחן התנועה, ראש מעבדת צילום במשטרה ונהג הפורד.

רס"מ אהרון כהן בוחן התנועה הסביר שהמליץ להעמיד לדין את נהג המזדה, זאת בהסתמך על תוכנית הרמזורים ועל חוות הדעת של המומחה למצלמות רמזורים, שכן לא יתכן שרכב עובר ברמזור אדום אך לא מצולם. הבוחן ציין, כי לפי חוו"ד המומחה למצלמות המצלמה לא מצלמת בשניה הראשונה, אם הרכב עבר באדום. לפי תוכנית הרמזורים בשניה הראשונה של נהג הפורד גם לנהג המזדה יש מספר שניות אור אדום. הבוחן אישר, כי אינו מומחה למצלמות, ועל תקינות המצלמה והסרט למד ממה שנמסר לו.

רב פקד יגאל ליבוביץ, ראש מעבדת צילום ופענוח, העיד, כי מצלמת הרמזור במצב תקין תצלם כל רכב שעובר באדום מלבד בשניה הראשונה להופעת האור האדום וזאת על מנת ללכת לטובת הנהג. העד הוסיף, כי אין אינדיקציה, כי המצלמה הייתה תקינה ופעלה כמו שצריך באותו ארוע, מה שכן הם בודקים, כי המצלמה תקינה, מפעילים את המצלמה מכניסים סרט ובודקים שהכל תקין. במידה והם מגיעים שוב וכל המנגנונים תקינים הם יוצאים מתוך הנחה כמעט ודאית שהכל תקין אין אפשרות אחרת. במקרה דנן יש אינדיקציה לתקינות מצילום מכוניות שעברו לפני התאונה ואחריה באור אדום וצולמו. העד הוסיף שלא הוא שם את הסרט והוציא מן המצלמה. לגבי הגלאי הסביר שהוא נמצא 20 ס"מ מעבר לקו העצירה, כאשר מדובר בלולאה שנמצאת במרכז הנתיב כאשר 60 ס"מ מפרידים בין קצות הלולאה לבין קצות הנתיב וכן עמד על כך, שמספיק שרכב יעבור על חלק מהגלאי, לאו דווקא הגלגלים אלא מסה של מתכת. בסוף עדותו אישר העד, כי אם הרכב לא יעבור מעל הגלאי, לדוגמא יעלה על אי התנועה הוא לא יצולם. לשאלות בית המשפט השיב העד, כי המרחק בין הגלאים הוא 1.20 מ' והוא לא נתקל במקרה בו מצלמה צילמה רכב שעבר באור ירוק. העד השיב, כי לא נתקל במקרה שהגלאים לא קלטו רכב ולא יכול להיות שהגלאים לא קלטו את הפורד בשניה שלאחר המעבר לאדום, מכאן אם הרכב עבר באדום ולא נקלט זה היה בשניה הראשונה. הוסיף והשיב העד, כי בדק את שני הגלאים התמונות שצירף מתייחסות לנתיב הימני ולמיטב זכרונו בדק את שני הגלאים.

לשאלת ב"כ הנאשם, אם יודעים שבוודאות רכב הפורד נסע בנתיב השמאלי הוא לא יוכל לומר האם פס הדריכה או השדה המגנטי עבד במועד התאונה או קודם לכן, השיב העד "נכון". אציין כי מעדותו של העד עלה, כי הוגשה מטעמו חוות דעת לבית המשפט, אולם חוות דעת זה לא הוצגה לפני.

נהג הפורד, מר שלמה כהן, העיד, כי אינו זוכר במדויק מתי הבחין באור הירוק וכשהגיע לצומת היה אור ירוק, מכל מקום הבחין בו במרחק של 50 מטר לפחות. לדבריו, הבחין ברכב המזדה לראשונה ממש בכניסה לצומת, רכב המזדה היה בתוך הצומת. הוא ניסה לסטות ללא הצלחה.

בחקירה נגדית, אישר, כי נסע בנתיב השמאלי, וכי הוא זוכר שהיה מאחוריו בצד ימין רכב, אולם הוא עקף אותו ונכנס לפניו לצומת. לעד לא היה הסבר כיצד הרכב מימין לא נפגע בהינתן ששני כלי הרכב נזרקו ימינה וכיצד אותו נהג לא היה עד לתאונה. העד אישר, כי שתה ארבע שעות לפני התאונה חצי כוס בירה. העד הכחיש, כי נעלם בבית החולים כאשר ביקשו לבדוק אלכוהול בדמו וטען, כי עשו לו את בדיקת הדם מייד כשהגיע לבית החולים.

לאחר שמיעת עדויות אלה, נדחה הדיון לסיום פרשת התביעה, פרשת ההגנה וסיכומים. ואולם סמוך לאחר החלטה זו, עוד במעמד הדיון, הודיעה ב"כ המאשימה, כי לאחר מחשבה נוספת ולאחר שבדקו את חומר הראיות, ובמיוחד לאחר ששמעו את העדויות ואת עמדת בית המשפט באשר למצב הראיות עד כאן, הם מודיעים על חזרה מהאישום. הנאשם, נהג המזדה, הסכים וכתב האישום בוטל כלא היה.

דיון והכרעה

1. כאמור הצדדים הסכימו, כי אכריע על סמך חומר החקירה והדיון בבית המשפט לתעבורה ומשכך, יצאתי מתוך הנחה כאילו העדים חזרו על עדותם, אף כי אין בידי הכלי של התרשמות בלתי אמצעית מן העדים. אציין, כי מטבע הדברים, במצבים של עדות מול עדות בתביעות מסוג זה קשה להכריע אך בהסתמך על עדות העדים שכל אחד אוחז בגרסתו שהוא חצה את הצומת באור ירוק כך במיוחד כאשר הייתי אמורה לשמוע את העדויות 7 שנים לאחר הארועים.

ממילא, במקרים אלה, נדרש בית המשפט לבחינת מכלול הראיות שהובאו ובכלל זה עדויות אובייקטיביות שניתן להסיקם ממבנה הצומת, סדר הרמזורים, מצלמת הרמזור ועוד'.

1. במקרה דנן, עומדות ראיות חיצוניות סותרות זו מול זו –

מן העבר האחד, העובדה שנהג הפורד לא צולם במצלמת הרמזור, שהוכח לכאורה שהייתה תקינה, תומכת בגרסתו שעבר את הצומת באור ירוק, מדובר בראיה אובייקטיבית חזקה, אך כפי שעלה מעדות המומחה בבית המשפט לתעבורה, אפשר שהדברים אינם מוחלטים, ובין היתר הנתיב השמאלי בו עבר לא נבדק. לאחר ששבתי ועיינתי במכלול הראיות, גם אני, כמו שופט התעבורה איני רואה להכריע בין הגרסאות רק בהסתמך על ראיה זו, שהיא אמנם על פניה ראיה חזקה ומשכנעת, אך יתכן ואינה משקפת את המציאות.

מן העבר האחר, בעדותו של נהג המזדה תומכים לכאורה מספר עדים בין אלה שישבו ברכב, ובין העדים שעמדו מחוץ לרכב, רובם ככולם טוענים שהמתין ברמזור הפניה שמאלה לתחלופת אור ונסע באור ירוק. על אף האמור, בהינתן העובדה שהעדים כולם בין אלה שהיו ברכב ובין אלה שעמדו מחוץ לרכב אינם עוברי אורח שאינם קשורים, קשה להטות את הכף גם לעבר גרסת נהג המזדה אך בגלל העדויות, שיכול שהן לא אובייקטיביות. קל וחומר כך הוא, כאשר הראיה הנוגעת למצלמת הרמזור עומדת מנגד ומקשה לקבוע בלב שלם, כי נהג המזדה יצא לפנייה באור ירוק מלא. לא ניתן לשלול שנהג המזדה שגה בתום לב יצא לפניה לאחר שהתחלף האור הירוק, בין משום ששגה ובין משום שהשתהה, או למצער יצא לפניה בטרם התחלף האור.

1. בסופו של דבר, נותר תיק זה כמו רבים מן התיקים בהם עומדת גרסה מול גרסה, בלא יכולת הכרעה לטובת אחת הגרסאות, שכן הראיות מפנות לכיוונים מנוגדים בלא שניתן ולו במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי לקבוע מי מן הנהגים חצה את הצומת באור אדום.
2. על האף האמור, גם בהינתן האפשרות שכל אחד מן הנהגים הוא זה שחצה את הצומת באור ירוק ובהסתמך על גירסת כל אחד מן הנהגים, קשה לשלול את אחריותם לתאונה, שכן הנסיבות מלמדות ששני הנהגים כאחד התרשלו בנהיגתם. כפי שעלה מן הראיות לכל אחד מן הנהגים היה שדה ראיה רחב לפנים לפחות של 150 מטר, כל אחד מהנהגים התקרב לצומת או החל נסיעה בצומת שהיא צומת גדולה ומסוכנת יחסית והיה עליו לנקוט את אמצעי הזהירות המתחייבים.

נהג הפורד, הגיע בנסיעה ישר, נסיעה רצופה וטרם היכנסו לצומת היה חייב להאט ולוודא שהצומת פנויה, עצם התרחשות התאונה מלמדת שנהג הפורד נכנס לצומת במהירות שאינה מתאימה ומבלי לבחון אם הצומת אכן פנוי.

מאידך נהג המזדה, יצא לנסיעה מתוך עצירה מלאה, במטרה לפנות שמאלה תוך שהוא חוצה מספר נתיבים בדרכו. נהג המזדה היה חייב לבחון את הנתיבים הנגדיים לוודא שלא מגיעים כלי רכב מכיוונם וככל שבאים כלי רכב כאלה לבחון האם ביכולתו לחצות את הצומת בבטחה. נהג המזדה לא עשה כן ולא הבחין כלל ברכב הפורד אלא בעת התאונה.

שני הנהגים נהגו בשאננות מסויימת, יתכן בשל שעת הלילה המאוחרת ומתוך תחושה שהכבישים ריקים. בידי כל אחד מהם היו הכלים למנוע את התאונה או להקטין את תוצאותיה.

ההלכה היא, כי גם עם עסקינן בצומת מרומזר, עדיין על כל נהג לנקוט משנה זהירות ולוודא, שהוא אכן יכול לחצות הצומת בבטחה על אף המופע של אור ירוק בכיוון נסיעתו ורק כאשר הצומת מאפשר זאת. כך גם מורה תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

העולה מהוראות תק' 65 הנ"ל וכפי שנקבע בפסיקה הוא, שזכות כניסה לצומת באור ירוק, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית ונוהג רכב אינו יכול להשתמש בזכות זו בעיניים עצומות. כמו כן נקבע, שלא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר הכניסה, אלא אם ברור לו שיש לו את היכולת לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. (ראה ע"א 553/73 וערעור שכנגד, שלמה אליהו נ' סלח חנחן ואח', פ"ד כט(2) 341, 342).

סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובעת שגם אם לא ניתן לקבוע בוודאות, מיהו המעורב בתאונה אשר נכנס לצומת באור ירוק ומיהו זה אשר נכנס באור אדום, הרי שניתן לקבוע – לאור העובדות שהתבררו שיש לייחס לשני המעורבים בתאונה אחריות לקרות התאונה ראה ת"ק 18431-02-13 מרלן דיין נ' באדג'ט השכרת רכב (11-07-2013).

בנסיבות שהתבררו, ובהעדר יכולת לקבוע מי מהנהגים חצה את הצומת באור אדום, נכון לקבוע למצער אחריות של 25% לכל אחד מהנהגים לתאונה, וזאת גם בהינתן האפשרות שאפשר שכל אחד מהם חצה את הצומת באור ירוק.

שיעור הנזק

1. בעקבות התאונה הקשה שני כלי הרכב הוכרזו כאבדן כללי.
2. התובעת בתביעה העיקרית, הגישה חוו"ד ומסמכים לפיהם שילמה למבוטח סך של 137,375 ₪, לסכום זה יש להוסיף 416 ₪ שכ"ט שמאי, ולהפחית את הסכום שקיבלה בגין שרידי הרכב בסך 10,863 ₪, ומשכך נזקה של הנתבעת עומד על 126,928 ₪. על הנתבעים לשלם לתובעת 25% מסכום זה, דהיינו 31,732 ₪ צמוד מיום התשלום, בתוספת שכ"ט בשיעור 11.8% וכן את סכום האגרה כפי ששולמה.
3. התובעת שכנגד, הגישה חוו"ד שמאי שלא נסתרה על פיה ערך הרכב בניכוי השרידים עומד על סכום של 89,489 ₪, כמו כן נשאה התובעת שכנגד בשכ"ט שמאי בסכום של 1,620 ₪ ובסה"כ 91,109 ₪, על הנתבעת שכנגד לשלם לה 25% מסכום זה, דהיינו, 22,777 ש"ח בצירוף הצמדה מיום התשלום, האגרה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8%. הנתבעת שכנגד גם תישא גם בשכר העדים שהתייצבו לישיבת בית המשפט ביום 20/7/14, כפי שנפסק בפרוטוקול, שכן העד מטעמה לא התייצב באותה ישיבה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ה, 13 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.