בפניי תביעת כספית ע"ס 3,149 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 24/02/10. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 20/06/13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעים – רכב פרטי מתוצרת יונדאי (להלן: "הפרטית").

רכב הנתבעת – משאית זבל מתוצרת DAF (להלן: "המשאית").

מקום התרחשות התאונה: רחוב דב הוז בחולון.

אין חולק כי במקום התאונה היו שלושה נתיבים כאשר הפרטית הייתה בנתיב האמצעי והמשאית הייתה בנתיב הימני אשר ממנו בלבד ניתן לבצע פניה ימינה. כמו כן אין מחלוקת לגבי פנייתה של הפרטית לנתיב הימני. המחלוקת בענייננו היא בשאלה האם נהגת הפרטית נהגה בזהירות הנדרשת כאשר עברה מהנתיב האמצעי לנתיב הימני בו הייתה המשאית.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעת בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעת גם לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

טופסי הודעה על תאונה מטעם התובעים (מוצגים ת/1, ת/2, ת/3).

טופס הודעה על תאונה מטעם הנתבעת (מוצג נ/1).

תכתובת בין חברת הביטוח לקצין הבטיחות של הנתבעת (מוצג (נ/2).

חשבונית תיקון מטעם התובעים (מוצג ת/6).

תמונות הרכבים לאחר קרות התאונה, מיום התאונה (מוצג ת/4).

תמונות שחור לבן של הפרטית (מוצג ת/5).

תמונה צבעונית של מקום התאונה (מוצג נ/3).

עדויות שני הנהגים בדיון בפניי.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה.

לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר התובעים לא הצליחו להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעת [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

ממכלול הראיות עולה כי נהגת הפרטית פנתה לנתיב הימני בו נסעה המשאית, מבלי לוודא שהמשאית נמצאת בעמידה ומבלי לנקוט בפעולות מתבקשות כדי לוודא שהמשאית תישאר בעמידה ולא תחל בנסיעה. עדות נהגת הפרטית מלמדת כי לא נוצר כל קשר עין בינה לבין נהג המשאית ולמעשה, נהגת הפרטית גם לא ניסתה ליצור קשר עין עם נהג המשאית. מצאתי להאמין לעדות נהג המשאית לפיה הוא עמד ברמזור אדום ולא לגרסת נהגת הפרטית לפיה המשאית עצרה כדי לקחת זבל שכן גרסתה היא בבחינת השערה בלבד. משנהגת הפרטית לא יצרה קשר עין עם נהג המשאית ולא בדקה את סיבת עצירתו בנתיב, אני מוצא כי נהגת הפרטית לא נהגה בזהירות המתבקשת מנהג שמתכוון לעבור נתיב ולא פעלה כאמור בתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, לפיה: "לא יסטה נהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". נהגת הפרטית לא בדקה מספיק, לפני שהחלה את הסטיה לנתיב הימני, האם המצב בכביש מאפשר לה מעבר בטוח ולא מסוכן אל הנתיב הימני שבו הייתה המשאית והסתמכה, בין היתר, על כך שרכבים נוספים ביצעו עקיפה של המשאית לפני שנהגת הפרטית עשתה כן.

סיכום

התביעה נדחית.

שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי בנסיבות שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו.

פסה"ד יישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.