התובע נפצע במהלך אירוע שהוגדר כהשתלמות – האם יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

עדויות:

שמענו את עדותו של התובע וכן נשמעו עדויותיהם של:

הגב' אהרון יונית, רפרנטית שכר בעירייה של עובדי איכות הסביבה.

מר עופר חג'בי, חשב ועד העובדים משנת 2005 ועד היום.

מר כהן אהרון, יו"ר ועד העובדים בעיריית ראשל"צ משנת 2003 ועד היום.

מר איתן דורון, לשעבר סמנכ"ל ראש מנהלת האמרכלות מעיריית ראשל"צ.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עובד כמפנה אשפה בעיריית ראשון לציון משנת 1990.
2. ביום 29.7.08 השתתף התובע יחד עם עובדים נוספים בהשתלמות בישוב יבניאל.
3. במהלך ההשתלמות קפץ התובע לבריכה ונחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו ובצווארו.
4. התובע פונה לבית החולים פוריה ועבר ביום 10.8.08 ניתוח לקיבוע שבר בחוליות C4-C5.
5. במהלך ההשתלמות לא ניתנו הרצאות הקשורות בעבודה (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.11 שורות 8-7 לעדות התובע).
6. במהלך ההשתלמות למדו עובדי העירייה לימודי קודש (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 32-29 לעדות התובע).
7. מרבית עובדי העירייה יצאו להשתלמות באילת בסוף שבוע והעובדים הדתיים יצאו להשתלמות ביבניאל באמצע השבוע, מיום א'-ד' (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 11 לעדות התובע וכן עדותה של הגב' אהרון יונית בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 24-22).
8. ההשתלמות ממומנת ע"י העירייה וועד העובדים בסך 1,600 ש"ח (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 10-9 לעדות יונית אהרון וכן עדותו של עופר חג'בי בעמ' 10 לפרוטוקול שורות 19-18).
9. העירייה אינה מנכה ימי חופשה מהעובדים היוצאים להשתלמות ומשלמת להם שכר מלא (מכתבה של הגב' יונית אהרון מיום 20.10.10 שצורף לתצהיר התובע וכן מכתבו של מר עופר חג'בי, חשב ועד העובדים מיום 20.10.10).
10. העובדים היוצאים להשתלמות לאילת עובדים ביום שלפני ההשתלמות בוקר ולילה ולמחרת יוצאים להשתלמות. בימי ההשתלמות לא מנכים להם ימי חופש (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 24-22 לעדות יונית אהרון). לעובדים הדתיים היוצאים להשתלמות מנכים ימי חופשה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 32-31 לעדות יונית אהרון) ועל כך עוד נדון בהכרעה.
11. העירייה הבהירה לעובדים כי לקראת החגים ובשל הצורך לעבוד לילות, לא יקבלו העובדים שעות נוספות אלא יקבלו השתלמות וכך נהגה העירייה כלפי התובע (עמ' 8 שורות 7-5 לעדות יונית אהרון). עובד שבחר לא לצאת להשתלמות קיבל תמורה עבור העבודה בלילות (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 18-17 לעדות אהרון).
12. הרוב הגדול של העובדים נוסע לאילת ולהם נבנית תוכנית עם תכנים הקשורים גם לעבודה (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 24-19 לעדות מר כהן אהרון) ולקבוצה של העובדים, שהתובע נמנה עליהם לא נבנתה תוכנית מאחר שמדובר בקבוצה קטנה.
13. אין חובת השתתפות בהשתלמות ביבניאל. ההשתלמות לא עברה בועדת ההשתלמויות בעירייה (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 1 לעדותו של איתן דורון).
14. העירייה רואה ביום השתלמות יום עבודה (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 15 לעדותו של מר איתן כהן).
15. השתלמות מקצועית פטורה ממס ואילו נופש חייב במס.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, הפגיעה אירעה במהלך השתלמות שאורגנה ביוזמת המעביד ולמעביד היה אינטרס ישיר בנופש. על פי מבחני הפסיקה האירוע מושא התובענה הינו פגיעה בעבודה.

לטענת הנתבע, מטרת ההשתלמות הייתה פעילות רווחה חברתית שקיים ועד העובדים ולכן אין כאן פעילות נלווית לעבודה.

הכרעה:

לאחר ששמענו את טענות הצדדים, בחנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

1. פסיקה רבה ומגוונת קיימת בנושא ההכרה בפגיעות בעבודה שהינן תוצאה של פעילות נלווית לעבודה. פסיקה רבה קיימת אף בנושא פגיעות בעבודה הנגרמות בהשתלמויות מקצועיות אשר עורך מעביד לעובדיו.
2. הכלל הנוהג בכגון דא הינו כי יש לבדוק את מידת הזיקה בין הפעילות הנלווית, ההשתלמות במקרה דנן, לבין העבודה עצמה (ראו לדוגמא בנושא זה עב"ל 471/06 עזאני - המוסד לביטוח לאומי – ניתן ביום 18/09/07 מצוי במאגרים האלקטרוניים).
3. לא נעלם מעיננו כי קיימות סתירות בעדויותיהם של אנשי עיריית ראשל"צ שהעידו בפנינו. מחד גיסא, העידה הגב' אהרון כי הורדו ימי חופשה, בניגוד למכתב שהוצא על ידה ולפיו בימי ההשתלמות מקבל התובע שכר עבודה מלא ולא התייחסה לימי חופשה. מאידך גיסא, העיד מר כהן, מנהל בכיר בעירייה, כי העירייה רואה ביום השתלמות יום עבודה. אשר על כן מסיקים אנו כי לא נוכו ימי חופשה ואם הם נוכו הם נוכו בטעות והם הושבו לעובד.
4. בענייננו מקבלים אנו את טענת התובע ולפיה עסקינן בימי השתלמות ופעולה נלווית לעבודה והראיה - העירייה מימנה את השהייה של העובדים בהשתלמות, לא ניכתה ימי חופשה ועודדה את העובדים לצאת להשתלמות (במקום לקבל שעות נוספות עבור עבודת הלילה שביצעו). לוּ הייתה רואה העירייה בהשתלמות זו נופש היה עליה לנכות ימי חופשה ואף יתכן שמימון בית המלון הייתה הכנסה בידי העובד החייבת במס ולא כך נעשה בעניינו של התובע.
5. זאת ועוד, לא יתכן כי שני עובדים יוצאים לאותה מתכונת של השתלמות, כאשר העובד שנוסע להשתלמות באילת ונפגע יוכר כנפגע בעבודה ואילו חברו לעבודה שבשל אמונתו הדתית נוסע להשתלמות במקום אחר, לא יוכר כנפגע בעבודה עת נפגע בהשתלמות. לשתי ההשתלמויות נשלחו העובדים ע"י העירייה ובמימונה גם אם מתכונת ההשתלמות ותוכנה היו שונות. אבחנה מעין זאת בין שתי קבוצות עובדים מהווה אפליה פסולה ואל לו לבית הדין לתת יד לאפליה זו.
6. בנוסף, מדוע על התובע להיפגע מאזלת ידה של העיריה אשר בשל גודל הקבוצה שבה השתתף התובע לא טרחה לשלוח להשתלמות מרצים מתאימים מתחום עיסוקו של התובע ואילו טרחה גם טרחה לשלוח מרצים להשתלמות באילת.
7. אשר על כן מסקנתנו היא שההשתלמות אורגנה ע"י העירייה, מומנה על ידי העירייה ולעירייה היה אינטרס ישיר ליציאת העובדים להשתלמות. נוסף על כך, משמצויים אנו בתחום הביטחון הסוציאלי בו שומה על ספק לשחק לטובת המבוטח, סבורים אנו יש לקבל את התביעה.
8. לכן משהתובע נפגע במהלך השתלמות יש להכיר בפגיעתו זו כפגיעה בעבודה.

נציגת הציבור, הגב' צפרא דוויק:

איני מסכימה למסקנה אליה הגיעה אב"ד ואני מבקשת להציג את עמדתי כדעת מיעוט:

1 . לשאלה האם מדובר בהשתלמות מאורגנת מטעם מקום העבודה או פעילות נלווית או נופש:

א. הובהר חד משמעית כי העיריה באמצעות כוח אדם או וועד העובדים או הסקטור המקצועי אליו שייך התובע לא תכננו השתלמות מקצועית שתכניה מקדמים ומעשירים את ידיעותיו של העובד.

ב. הובהר חד משמעית שבעצם לא הייתה השתלמות מקצועית כלל.

ג. הובהר כי העיריה, כגוף המקצועי הממונה על העובד, אינה מעורבת בקביעת המסגרת, התכנים והמטרות של היציאה להשתלמות או לנופש במסגרת שתוארה ליציאת עובדי התברואה.

העניין היחיד שהעירייה מגלה במקרה זה הוא המרת תשלום גמול עבודה לשעות נוספות לתקציב אישי של העובד המנוהל על ידי וועד העובדים. העיריה אינה מתערבת בהחלטה של הוועד ושל העובד איזה שימוש יעשה בכסף ובעניינו של התובע שנמנה על סקטור עובדי התברואה וכמקובל בעירית ראשון לציון ועל פי הסכמים פנימיים, החלט שמן הכסף שהעובד צובר משלם הוועד את עלות השהות של העובד ומשפחתו באתר שנבחר ליציאה – אילת, יבנאל או אחר. הדיון בהיבט זה היה מוגבל ולא הציג פרוט ודרכי עבודה ומעורבות כלכלית ארגונית של וועד העובדים.

ד. וועד העובדים לא הציג תכנית שמקובלת להשתלמויות כאלו לעובדי התברואה בכלל ואשר הייתה אמורה להתקיים במסגרת האמורה שבה אירעה התאונה, ולא מפגשים מתוכננים למשל בין עובדים לוועד ו/או הנהלה שמייצגים רצון לפעילות נלווית של גיבוש והעשרה. הובהר כי גם הסקטור המקצועי של עובדי תברואה בכלל, כגון איגוד מקצועי, אינו מעורב בקבלת החלטה על השתלמות ועל תכניה במקרה זה.

ה. 1. וועד העובדים הודיע שלא הייתה תכנית כזו כלל ולא הייתה אמורה

להיות, עקב המספר המצומצם של העובדים שיוצאים אליה. מאידך, לא הוצגה התכנית שמאורגנת ליוצאים לאתרים אחרים, כמו לאילת, כך שלא ברור אם אכן מתקיימת פעילות מאורגנת בסבסוד הוועד, במעורבותו ובהשתתפותו. הוסבר כי גם אם הייתה מתקיימת תכנית העשרה ווהשתלמות כלשהי, תכניה, לקבוצה שבוחרת לצאת ליבנאל, היו עוסקים בלימודי קודש. נתקשה לראות בלימודי קודש קשר מקצועי לעיסוקו של התובע כעובד תברואה, ואפילו היו מתוכננים כהעשרה לכלל העובדים, לא הוצגה תכנית כזאת שמאורגנת ועל ידי הוועד או הסקטור המקצועי או העיריה ושממנה אפשר היה ללמוד על רצון לייצר עבור העובדים פעילות חברתית מקדמת, ובמקרה שעסקינן, באמצעות לימודי קודש .

בפועל נאמר לבית הדין שהתקיימו במקום האירוע לימודי קודש וכאמור – לא הוצגה תכנית פעילות והרצאות/לימודים שפורסמה מטעם הוועד ועולה אם כך הרושם שבחירתו של התובע לצאת לאתר ביבנאל, היא על בסיס העדפה אישית, מסיבה זו או אחרת, ובידיעה שאין במקום כל השתלמות וידיעה שאם ירצה יוכל להשתתף בלימודי קודש ולא בהעשרה מקצועית והשתלמות שמקדמת את ידיעותיו בתחום עיסוקו.

מבלי לפגוע בערכם אציין שקימת אפשרות שהלמודים בקודש אורגנו באופן ספונטאני בין השוהים באתר יבנאל כמקובל בין מתפללים ברבים מבתי הכנסת, אשר מעיינים ודנים ודורשים בפרשה או בפרק תלמוד.

2. לעניין מספר העובדים המצומצם, יש אם כך לשאול, מה עניין מספר מצומצם של משתתפים לארגון השתלמות באופן מסודר או על פעילות וועדית נלווית מוסדרת? דווקא העדר תכנית מצביע על דרך בחירה של העובדים בנופש, במקום יציאה להשתלמות, ובחירה באתר מועדף עליהם ועל משפחתם והשתתפות בפעילויות שתוכניהן מתאימים להם ואין דבר ביניהם לבין עיסוקם.

התובע, אם כן, בחר לצאת לאתר המתאים לו ולמשפחתו, כאשר ידע שאין נערכת בו השתלמות וכל פעילות מאורגנת שהיא מטעם וועד העובדים ו/או מטעם העיריה. אשר על כן, כל פעילות שעסק בה באתר, הייתה על דעת עצמו, בבחירתו, ובהתאם לתנאי מקום האירוח.

3. וועד העובדים והתובע הבהירו כי מדובר בנופש עם המשפחות, כך שממילא עולה השאלה כיצד הייתה יכולה להתקיים השתלמות מקצועית במסגרת כזאת רחבה.

2. השתלמות מקצועית – מטרתה ואחריות העובד

א. מטרתה של השתלמות מקצועית היא העשרת העובד בתחום המקצועי בו הוא עוסק.

ב. השתתפות בהשתלמות מקצועית מזכה את העובד לעתים, ובתנאי עמידה בתכנים ובהיקף השתתפות בפעילות, בגמול השתלמות.

ג. על העובד לגלות אחריות ולוודא שהפעילות שמכונה השתלמות, בה הוא מבקש להשתתף, אכן מכילה עיסוק בתכנים הקשורים בעבודתו ועל מקום העבודה לאשר יציאה להשתלמות כזאת.

במקרה דנן הובהר, כאמור, כי לא התקיימה כל השתלמות והעובד/ התובע ידע על כך מראש.

3. פעילות נלווית

א. במקרה דנן, וכאמור בסעיף 1, עסקינן בנופש שאמור להיות מאורגן על ידי וועד העובדים שמקורותיו בהסכם כלשהו שקיים בין המעסיק – העיריה- לבין סקטור עובדי התברואה ולפיו במקום לקבל תשלום עבור שעות נוספות, יקבל העובד אפשרות לצאת למקום נופש עם משפחתו, באילת או ביבנאל, ואולי אף בעוד מקומות שלא צויינו, וזאת על פי בחירתו.

ב. אם כך, אין מדובר בפעילות נלווית שמטרתה גיבוש עובדים, העשרה או מפגש בין הנהלה לעובדים וכדומה, אלא אמצעי למימון נופש משפחתי שאינה נחשבת להכנסה זקופה, אלא העובד "חוסך" למעין קופה של שעות עבודה שמתורגמות לתשלום באמצעות וועד העובדים, עבור נופש במקום אירוח עם לינה ומתקנים מסוג זה או אחר.

מדובר אם כן, בבחירה של העובד לחסוך כסף לנופש, כסף שמקורו בשעות עבודה שעליהן היה מקבל תשלום, לולא בחר באפשרות זאת.

אם כך, העובד/התובע בעצם משלם מכספו הוא עבור היציאה לנופש/השתלמות.

לעניין זה ארצה להעיר כי ההסדר מקפח את זכותו של העובד לקבל הפרשות מעביד לצרכי פנסיה והטבות שונות עבור שעות עבודה אלו, ואף חוסך לעיריה תשלום מס לשעות עבודה אלו ותקינותו מוטלת בספק.

ג. לא הוכח שהארגון – העיריה או הוועד – מסבסדים את הפעילות.

ד. לא הוכח שלוועד העובדים הייתה מעורבות ארגונית/תכנית ביציאה ליבנאל, ואף הודגש שעובד שבחר שלא לצאת לנופש, קבל תשלום עבור עבודתו. מכאן שמדובר בשימוש כלכלי ארגוני (אולי כח קנייה של וועד עובדים) באמצעי הוועד שארגן לתובע נופש תמורת כספו הוא.

4. האם מדובר בפעילות שהתקיימה במסגרת יום העבודה של התובע

א. התובע עובד עד השעות המוקדמות של הבוקר, כשאר עובדי התברואה, וכפי שהוצג בדיון. שעות העבודה הרגילות מסתיימות בערך בשעה 0500 של הבוקר.

ב. האם יש לראות בכל אירוע שלאחרי השעות הרגילות שבהן העובד מועסק בעירייה כשעות עבודה? נתקשה בכך שכן העובד סיים את משמרת עבודתו.

ג. זכותו של העובד לעסוק בכל העולה על רוחו לאחר שעות עבודתו. אם מסגרת עבודתו של עובד הינה לילית, אין מנכים לו יום חופשה אם יצא לכל מקום פעילות שהיא לאחר השעות. לו לא התייצב לעבודה, אם אמור היה לעשות כך, במסגרת המשמרת של יום עבודתו, הרי היעדרות זאת הייתה נחשבת אולי לחופשה (חופש, מחלה או אחר. במקרה דנן, העובד יצא למקום הנופש ביבנאל לאחר שעות העבודה ולא היה אמור לעבוד בלילה שלאחר מכן, כך שממילא אין מדובר ביום חופש, שהרי מילא את מכסת שעות עבודתו. אם היה מדובר בשעות עבודה, הרי היה מקבל שכר על שעות אלו. אשר על כן אין לראות את האירוע כמתרחש במסגרת יום עבודה.

5. עצם האירוע – תאונה בפעילות נלווית?

התובע נפגע בעת רחצה בבריכה של מקום שהותו, כאשר קפץ אליה. ואפילו היינו יכולים להתייחס לשהות ביבנאל וללימודי הקודש כפעילות מאורגנת ומעשירה שתוכננה עבור גיבוש העובדים ואפילו היינו מכנים אותה "השתלמות" – נתקשה לקשר בין רחצתו של התובע בבריכה לבין הפעילות שהתקיימה באתר.

האם אפשר לראות בשימוש במתקני אתר ובכל פגיעה שקורית באתר שבו שוהה עובד, כתאונת עבודה?

לא הוצגה בפנינו תכנית מאורגנת המציגה למשל שעות פעילות מסוימות בבריכת השחייה עם תחרויות או הדרכה, כאשר לוועד העובדים יש עניין בכינוס העובדים סביב בריכה.

אשר על כן, יש לראות את השהות בבריכה כבחירה אישית של התובע ; על דעת עצמו בחר התובע לטבול/לקפוץ וכו' בבריכה ואין מדובר בחלק אינטגרלי של תכנית כנס/השתלמות וכו', גם אם היו מביאים בפנינו תכנית שכזאת, ובפרט שלא הייתה קיימת תכנית.

לסיכום, ברצוני להדגיש את עמדתי שגם אם חוק הביטוח הלאומי צריך להתאים את עצמו למציאות ארגונית משתנה, איני סבורה שיש לתת יד לניסיון ל"צבוע" כל פעילות שמתרחשת בחסות וועד עובדים ובידיעה של מקום עבודה, כפעילות "מטעם" וכהשתלמות, שכן קיים חשש שגישה זו תפגע בעובדים שאכן רוצים להשתלם במקצועם, ולהיות פעילים ארגונית, ואין לתת יד לדרכים שמנצלות את המסגרת הארגונית.

סוף דבר, אני סבורה שדין התביעה להידחות.

נציג הציבור, מר יעקב פרסול:

אני מצטרף לדעתה של אב"ד, השופטת גילצר-כץ.

1. סוף דבר - כמפורט לעיל, דין התביעה להתקבל כנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור.
2. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
3. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, ‏כ"ג תשרי תשע"ג (‏09 אוקטובר 2012), בהעדר הצדדים.