הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות בעבירות של הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו וכדי להכשילו בתפקידו ותקיפה סתם. כמו כן הורשעה הנאשמת בעבירת איומים. לצד ההרשעה הנ"ל זוכו שני הנאשמים מעבירה של העלבת עובד ציבור והנאשם זוכה גם מעבירת האיומים שיוחסה לו.

על פי ממצאי הכרעת הדין, ביום 22.3.10 בשעות הערב הגיע לבית הנאשמת בנתניה קבלן הוצל"פ, על מנת לבצע עיקול מיטלטלין. הקבלן נתקל בהתנגדות ממשית מצד בני המשפחה, ובראשם הנאשמים, נזקק לעזרה ועל כן הזעיק את המשטרה. צוות ראשון של שוטרים הגיע למקום, נתקל אף הוא בהתנגדות פיזית ומילולית, ניסה ללא הצלחה להרגיע את העניינים ולאפשר את העיקול ובלית ברירה הזעיק צוות נוסף. גם הגעתו של אותו צוות לא הביא לפתרון המיוחל ועל כן הוזעק למקום הקצין גיל אלימלך. כשזה הגיע למקום, התקבלה על ידי הקבלן ההחלטה לממש את העיקול, ואז החל עימות פיזי חריף יותר. הנאשמים תקפו את הקבלן ואת השוטרים. חלקה של הנאשמת התבטא בדחיפות ואילו הנאשם נקט במעשי אלימות בוטים יותר לרבות בעיטות ומכות אגרוף. גם כשנמסר לנאשם כי הוא עצור, המשיך להתנגד ואף בעט באשכיו של אלימלך. בהמשך שבה גם הנאשמת לתקוף. היא סטרה על לחיו של אלימלך, הכתה באגרופה באחת השוטרות ואיימה כי תהרוג אותה ואת יתר השוטרים.

עברם הפלילי של הנאשמים אינו מכביד. לנאשמת אין כלל הרשעות קודמות ולחובת הנאשם שני רישומים קודמים בלבד בעבירות שאינן מכילות יסוד של אלימות. גם נסיבותיהם האישיות ונסיבות ביצוע העבירות אינן פשוטות ומחייבות התחשבות. הנאשמת הנה אם לחמישה ילדים קטנים, אשר בשל בעיות רפואיות כאלה ואחרות אינה עובדת לפרנסת המשפחה. בעלה לוקה בליבו ועל רקע קשיים אלה סובלת המשפחה כולה ממצב כלכלי קשה, אשר הוביל לנקיטה כלפיהם במספר הליכי הוצאה לפועל בהיקפים כספיים ניכרים. האירוע המפורט בכתב האישום התרחש ערב חג הפסח, ועל רקע זה עורר התנגדות חריגה ובלתי אופיינית מצד הנאשמת ובני משפחתה. הנאשם, אחיינה של הנאשמת, כלל אינו מתגורר במקום ונחלץ לעזרתה לשמע צעקותיה ומחאתה. הוא עובד ומפרנס לא רק את עצמו אלא בני משפחה נוספים התלויים בו. על יסוד מכלול נתונים אלה עתרו ב"כ הנאשמים שלא למצות עמם את הדין ולהסתפק במקרה זה מעונש שעיקרו צופה פני עתיד, ללא מרכיב כלשהו של מאסר בפועל.

אינני מקל ראש כלל ועיקר בטיעונים אלה, וברי כי בהעדר עבר ונוכח ההתרשמות כי מדובר היה במקרה חריג, אשר אינו מאפיין את התנהלות הנאשמים בדרך כלל, על אף הקשיים הניכרים עמם הם מתמודדים בחיי היום יום, אין מקום להחמיר עם הנאשמים מעבר למתחייב מחומרת מעשיהם. דא עקא – שחומרה זו רבה ואינה מאפשרת סיום ההליכים ללא מרכיב ענישה קונקרטי ממשי.

כאן המקום להזכיר כי כאשר מדובר בעבירות המבוצעות כלפי שוטרים ועובדי ציבור, במהלך ועל רקע מילוי תפקידם, נפגעים שורה של ערכים חברתיים חשובים וביניהם שמירת הסדר הציבורי וההכרח להגן על שלומם ועל כבודם של שליחי ועובדי ציבור ומתעורר צורך מובהק במתן גיבוי להליכי אכיפת החוק ומתן ביטוי להגנה על שלטון החוק באמצעות מענה עונשי נוקשה ומציב גבולות. אמנם הוראות תיקון 113 לחוק העונשין אינן חלות ישירות על מקרה זה, בהתחשב במועד מתן הכרעת הדין, אך ראוי להזכיר כי על פי העיקרון המנחה שנקבעו בתיקון הנ"ל נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

מעשיהם של הנאשמים חמורים לא רק בהיבט העקרוני הכרוך בפגיעה בשוטרים ובנציג ההוצל"פ, אלא גם בהיבט הקונקרטי של טיב המעשים והיקפם. מדובר היה באירוע מתמשך, במהלכו נקטו הנאשמים במעשי התנגדות מילוליים ופיזיים, תחילה כלפי הקבלן ובהמשך גם כלפי השוטרים, והכול במטרה למנוע מהקבלן לבצע חובתו ולממש את צו העיקול. כשבחרו נציגי החוק לאכוף את הצו על אף אותה התנגדות, הסלימו הנאשמים את עוצמת התנגדותם. הנאשמת דחפה את הקבלן ואת השוטרים שהגנו עליו ובהמשך סטרה לקצין המשטרה, הכתה בחזה של אחת השוטרות ואיימה עליה. הנאשם דחף, בעט והכה באגרופיו את השוטרים. גם לאחר שהוחלט לעצרו המשיך לנקוט במעשי אלימות ואף בעט באשכיו של הקצין. המדובר ברצף של מעשים ברוטאליים, שמקומם לא יכירם כלפי איש, וודאי לא כלפי שלוחי ציבור המבצעים תפקידם כדין.

מעשים כגון אלה מלמדים על זלזול בהוראות החוק וברשויות אכיפת החוק ועל קושי ממשי בריסון ובשליטה עצמית. גם אם מדובר היה באירוע קשה ומכאיב מנקודת מבטם של הנאשמים, וגם אם יכלו השוטרים לפעול בצורה מתונה יותר, אין בכל אלה כדי להצדיק את התנהגותם חסרת הרסן של הנאשמים. לכך יש להוסיף את העובדה כי בחרו לכפור במיוחס להם וניהלו משפטם עד תום. מובן כי אין בכך כדי להצדיק החמרה עמם, אך מנגד ברי כי אין הם זכאים לגישה המקלה הננקטת כלפי אלו הבוחרים להודות, לקחת אחריות ולחסוך בזמן ציבורי יקר. יתרה מכך, עד עצם היום הזה לא נטלו הנאשמים כל אחריות למעשיהם האלימים, ונדמה כי רק במתן מענה עונשי משמעותי ניתן יהיה להעמידם על חומרת המעשים ולהציב בפניהם גבול ברור ומרתיע.

נוכח חומרת המעשים ובהתחשב בשיקולים כבדי המשקל לחומרה שפורטו לעיל, סברתי כי יש מקום במקרה זה לאמץ את עמדת התביעה ולהשית על כל אחד מהנאשמים מספר חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד מרכיבי ענישה משלימים. הנאשמים הופנו לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות. בעניינו של הנאשם התקבלה חוות דעת המאפשרת השמתו בעבודות שירות, אך בדיקת רופא שנעשתה לנאשמת במשרדי הממונה העלתה כי היא אינה כשירה לבצע עבודות שירות. בנסיבות אלה ולפנים משורת הדין, הוריתי לשירות המבחן לבחון את אפשרות שילובה של הנאשמת בביצוע עבודות של"צ. מהתסקיר המונח לפני כיום עולה כי למרות הקשיים עלה בידי שירות המבחן לגבש עבורה תוכנית של"צ בהיקף של 120 שעות. בהעדר עבר פלילי אינני מוצא לנכון לשלוח הנאשמת לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח, אך דומה כי אין די בהיקף המומלץ על ידי שירות המבחן ויש מקום להשית עונש של"צ משמעותי יותר, כתחליף במקרה זה למאסר בעבודות שירות. כמו כן מובהר בזאת לנאשמת כי אם לא תבצע הצו כנדרש עשוי בית המשפט להתבקש לגזור את דינה מחדש, על כל החומרה המשתמעת מכך.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

1. הנאשם 2 ירצה 3 חודשי מאסר בפועל. המאסר ירוצה בעבודות שירות במוסד "מאיר פנים" ברחוב רמז 15 נתניה, החל מיום 2.12.12.
2. הנאשמת 1 תבצע 250 שעות של"צ במעון "אמונה" ועליה להשלים העבודות בתוך שנה מהיום.
3. על כל אחד מהנאשמים אני גוזר 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך שנתיים מהיום לא יעברו אחת העבירות בהן הורשעו בהליך זה או כל עבירת אלימות.
4. כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך 1,200 ₪. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.1.13.

העתק יועבר לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 ימים.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.