<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אריק אחישר

הנאשם 1 ובא כוחו עו"ד משה לוי

<#2#>

גזר דין

בעניין הנאשם 1 בלבד

כתב האישום

1. הנאשם הורשע בשני אישומים, כמפורט להלן:

אישום ראשון

החל מתחילת חודש מאי 2010, הנאשם מכר לבעלים של קיוסק ד.ד. בראשון לציון, במספר מועדים, משקאות אלכוהוליים מהסוגים הבאים: וודקה אבסולוט, וודקה פינלנדיה ועוד, ביודעו שהם מזויפים.

בחיפוש שנערך בתאריך 26.5.10, במחסן ליד ביתו של אדם בשם אלי דנן, נתפסו עשרות בקבוקים מזויפים המכילים אלכוהול.

בתאריך 4.7.10 בוצע חיפוש במחסן במשק 25 במושב גבעתי, שהיה בחזקתו של הנאשם במועדים הרלוונטיים לכתב האישום (להלן: "המחסן במושב גבעתי").

במהלך החיפוש במחסן במושב גבעתי, נחשפה מעבדה להכנת בקבוקים מפרים של משקאות אלכוהוליים, עמדת עבודה שכללה מתקן ברזיה, הקשורה למיכל ממנו זרמה הוודקה לברזי המתקן, ומשם לבקבוקים, וכן עמדת צביעה. בנוסף, נתפסו חומרי גלם ומילוי שונים, שנועדו לאיטום ואריזה של בקבוקי המשקה לאחר מילויים בנוזל, כמו משפכים, חבקי ניילון, פקקי שעם, פקקי פלסטיק ומדבקות, מאות בקבוקי משקה אלכוהוליים מסוגים שונים, וכן בקבוקי משקה ריקים שהוחזקו לשם מילוי.

בקבוקי המשקה שהחזיק הנאשם במחסן, נחזים להיות מוצרים של החברות אבסולוט, פינלנדיה, ג'ק דניאלס ועוד, שהיו בעלות סימן מסחרי רשום בפנקס סימני המסחר ומהווים טובין מפרים על פי החוק.

הנאשם החזיק את בקבוקי המשקה מספר רב של פעמים, ובהיקפים גדולים, ומכר אותם בשווקים וללקוחות מזדמנים.

הנאשם אגר בקבוקי משקה מתוך כוונה למלא בהם תכולה של משקה אלכוהולי מסוג ירוד וזול, לאטום אותם באמצעות חומרי הגלם ולשווקם בשווקים.

במהלך החיפוש במחסן במושב גבעתי, שוטר ביקש מהנאשם לפתוח את דלת המחסן, אך הנאשם סירב לפתוח את הדלת. בעת מעצרו של הנאשם, הוא התנגד למעצרו.

במהלך החיפוש בבית הנאשם, הוא שיבש את החקירה, בכך שהפריד את מפתח דירתו מצרור מפתחות הרכב שהחזיק בידו, ולאחר מכן, זרק את מפתח הדירה מתחת לרכב שחנה סמוך לרכבו, וזאת על מנת שחוקרי המשטרה לא יוכלו להיכנס לביתו.

הנאשם הורשע בעבירות באישום הראשון, כדלקמן:

מסמן לשם מסחר – בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו, על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או על אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר – עבירה לפי סימן 60(א)(1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב – 1972 (להלן: "פקודת סימני המסחר" או "הפקודה").

מחזיק טובין מפרים לשם מסחר - בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו, על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או על אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר – עבירה לפי סימן 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר.

מוכר, משכיר, מפיץ טובין לשם מסחר - בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו, על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או על אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר – עבירה לפי סימן 60(א)(3)(1) לפקודת סמני המסחר.

שיבוש הליכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

אישום שני

במועד הרלוונטי לכתב האישום, רמי נעים היה הבעלים של מחסן במשק 72 במושב שדה עוזיהו (להלן: "המחסן במושב שדה עוזיהו").

החל מספטמבר 2008, רמי נעים השכיר חלק מהמחסן במושב שדה עוזיהו לנאשם. הנאשם הקים במחסן מעבדה להכנת בקבוקים מפרים של משקאות אלכוהוליים, והחזיק בה בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום.

הנאשם החזיק במעבדה בקבוקי משקה רבים, הנחזים להיות מוצרים של החברות אבסולוט, פינלנדיה, ג'ק דניאלס ועוד, שהיו באותם המועדים בעלות סימן מסחר רשום.

במהלך הפעלת המעבדה, הנאשם העסיק את אילן בן אבו כפועל במשך חודש ימים ושילם לו שכר עבודה.

בתאריך 26.10.08 נערך חיפוש במחסן במושב שדה עוזיהו, ונמצאה המעבדה ובקבוקי המשקה. המעבדה הכילה שני חדרים, שבכל אחד מהם מכשיר למילוי בקבוקים, בחדר אחד בקבוקים מסוג פינלנדיה ובחדר השני בקבוקים מסוג אבסולוט.

במעבדה נמצאו מיכל מרכזי גדול, מיכל נוסף ממנו יצאו צינורות להזנת ברזים למילוי בקבוקים, וג'ריקנים שהכילו וודקה. כמו כן, נמצאו מאות בקבוקים מלאים של וודקה אבסולוט, מאות בקבוקים ריקים של וודקה אבסולוט ועשרות קרטונים של וודקה אבסולוט. נתפסו חומרי גלם שנועדו לאיטום ואריזה של בקבוקי המשקה לאחר מילויים בנוזל הנחזה להיות של החברות, שכללו פקקים, מדבקות, אקדח דבק, חבקים ועוד.

הנאשם החזיק בקבוקי משקה מפרים מספר רב של פעמים ובהיקפים גדולים, ומכר אותם בשווקים וללקוחות מזדמנים. הנאשם אגר את בקבוקי המשקה שהחזיק מתוך כוונה למלא בהם תכולה של משקה אלכוהולי מסוג ירוד וזול, לאטום אותם באמצעות חומרי הגלם, ולשווקם בשווקים.

הנאשם הורשע בעבירות באישום השני, כדלקמן:

מסמן לשם מסחר – בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו, על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או על אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר – עבירה לפי סימן 60(א)(1) לפקודת סימני המסחר.

מחזיק טובין מפרים לשם מסחר - בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו, על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או על אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר – עבירה לפי סימן 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר.

תמצית ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

2. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם הקים תעשיה ענפה לזיוף משקאות אלכוהוליים, והפנה לראיות שהוצגו בבית המשפט לגבי ניהול שתי המעבדות, גודל המעבדות, היקף הבקבוקים שנתפס, והיקף היצור הרחב.

ב"כ המאשימה טען כי העבירות של זיוף סימני מסחר הן עבירות כלכליות, שתכליתן התעשרות קלה וזולה על חשבון הזולת. ב"כ המאשימה טען כי עבירות אלו פוגעות פגיעה כלכלית הן בבעלי סימני המסחר, בהכנסתם, בזכות הקניין שלהם ובמוניטין שלהם, הן ביבואני המשקאות ובסוכני המכירות שלהם, הן בצרכני המשקאות, שלא קיבלו את התמורה האמיתית לכספם, והן במוניטין של מדינת ישראל.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה וטען כי נקבע שבעבירות אלו יש להטיל ענישה מחמירה, וכי מתחם הענישה ההולם את כל אחד מהאישומים בכתב האישום נע בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל, ולכלל העבירות בהן הורשע בין 16 ל-48 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים ולבעלי הזכויות.

ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי לנאשם עבר פלילי משנת 2004 בעבירות דומות, בגינן ריצה 4 חודשי מאסר. הנאשם לא למד את הלקח, וניהל שתי מעבדות, אחת בשנת 2008 והשנייה בשנת 2010, כפי שנקבע בהכרעת הדין. ב"כ המאשימה טען כי יש לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בקביעת העונש ההולם בתוך מתחם הענישה, והן אינן מצדיקות חריגה מהמתחם.

3. ב"כ הנאשם טען כי התמשכות ההליכים בתיק לא הייתה נעוצה בהתנהלותו של הנאשם, מאחר שהדיונים לא נדחו מעולם לפי בקשת הנאשם או בא כוחו, אלא נדחו לפי בקשות הנאשם השני בתיק, בקשות של התובע, מאחר שעדים שהוזמנו לא התייצבו, ומאחר שעדים חזרו והעידו פעם נוספת, ובהתאם להחלטות של בית המשפט עצמו.

ב"כ הנאשם טען כי זכותו של נאשם לנהל את משפטו, והוא זוכה בהכרעת הדין מחלק מהעובדות שיוחסו לו בכתב האישום. זאת ועוד, לטענת ב"כ הנאשם, בתי המשפט אינם מתחשבים בהודאה של נאשם לקולא בגזירת העונש.

ב"כ הנאשם טען כי לא הוגשו כתבי אישום נגד האנשים שהוזכרו בכתב האישום והעידו כעדי תביעה - אלי דנן שהעיד כי מכר בקבוקי אלכוהול, ואילן בן אבו שהעיד כי עבד במעבדה.

ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט יתחשב בעדויות שנשמעו מטעם הנאשם במסגרת הראיות לעונש, לגבי הקשיים שחווה במהלך ניהול המשפט, במה שעתיד הנאשם לעבור כתוצאה מההליך האזרחי בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע, והעובדה שהוא עובד מזה שלוש שנים בעבודה מסודרת, ויעזור לו בשיקומו.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה, וטען כי הענישה הנוהגת היא הטלת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי עברו הפלילי של הנאשם בעבירות דומות הוא משנת 2004, וחלה עליו התיישנות, ועל כן, אין מקום להתייחס אליו במסגרת שיקולי הענישה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם היה במעצר בתיק זה במשך חודש ימים, שלאחריו, בין התאריכים 3.8.10-10.11.10 שהה במעצר בית מלא. בהמשך, הוקלו התנאים, ובין התאריכים 10.11.10-8.2.11 הותר לנאשם לצאת לעבוד עד השעה 17:00. החל מתאריך 8.2.11 הוקלו התנאים המגבילים פעם נוספת ונקבע כי הנאשם יהיה במעצר בית לילי בלבד.

לטענת ב"כ הנאשם לאור התמשכות ההליכים, עינוי הדין שנגרם לנאשם ותקופת המעצר, אין להטיל עליו עונש מאסר, ולחלופין בלבד, להטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות.

הנאשם טען כי עקב ההליכים המשפטיים וחוסר הוודאות בו הוא מצוי, הוא לא התקדם בחייו, לא התחתן ולא הקים משפחה. הנאשם ביקש כי בית-המשפט יתחשב בו ויאפשר לו להמשיך את חייו.

פרט לנאשם העידו גם אחיו, אביו וידידתו של הנאשם, אשר מסרו כי הנאשם עובד מזה שלוש שנים כשכיר בעסק של אחיו המייבא תכשיטים מסין. העדים העידו כי ההליך המשפטי משפיע לרעה על מצב רוחו של הנאשם וכי חברתו של הנאשם נפרדה ממנו לפני כשנתיים, מאחר שרצתה להתחתן ולא ידעה מה יהיה איתו בעתיד בשל ההליך הפלילי המתנהל נגדו.

דיון והכרעה

4. בתמצית, בהתאם לעובדות שנקבעו בהכרעת הדין, בשנת 2010 הנאשם החזיק במעבדה במחסן במושב גבעתי בקבוקים מקוריים ריקים שאסף ממחזור, מילא אותם באלכוהול באמצעות מתקן שכלל מיכל מילוי וברזיות, פקק את הבקבוקים, והדביק עליהם מדבקות וחבקים המתחזים להיות מקוריים. הנאשם החזיק במחסן בקבוקים מפרים בכמות גדולה לשם מסחר בהם, ומכר את הבקבוקים ללקוחות שונים בהיקף מסחרי, וכל זאת ללא רשות בעלי הסימן הרשום.

בנוסף, במהלך החיפושים שנערכו במחסן ובביתו של הנאשם, הנאשם שיבש את ההליכים והפריע לשוטרים במילוי תפקידם.

בשנת 2008 הנאשם הפעיל מעבדה דומה להכנת בקבוקי אלכוהול מפרים במושב שדה עוזיהו. אופן פעולתו של הנאשם בהפעלת המעבדה במושב שדה עוזיהו היה דומה במהותו לאופן פעולתו בהפעלת המעבדה במושב גבעתי כמתואר לעיל, למעט נושא המכירה וההפצה, והוא החזיק שם כמות גדולה של בקבוקים מפרים לשם מסחר בהם, וללא רשות בעלי הסימן הרשום.

קביעת מתחם העונש ההולם

5. תיקון 113 לחוק העונשין, שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", קבע את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה. בהתאם לעקרון זה, נדרש יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, גזירת הדין מורכבת משלושה שלבים עיקריים:

השלב הראשון, קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בערך זה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומידת אשמו של הנאשם.

השלב השני, בדיקה האם ראוי לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולא בשל שיקולי שיקום, או לחומרא בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור.

השלב השלישי, קביעת העונש המתאים שיושת על הנאשם, בהתחשב בצורך בהרתעתו ובהתחשב בצורך בהרתעת הרבים, בנסיבותיו האישיות של הנאשם שאינן קשורות בביצוע העבירה, כמו גם בנסיבות אחרות ככל שתמצאנה רלוונטיות.

בענייננו, מדובר בשני אישומים, ממועדים שונים, בהם מגולמים אירועים שונים ונפרדים. יש לקבוע מתחם עונש הולם באופן נפרד לכל אחד מהאישומים שעניינם הפרת פקודת סימני המסחר, וכן מתחם עונש הולם נפרד לאירועים הנלווים באישום הראשון של שיבוש הליכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לאחר מכן, ניתן לקבוע עונש נפרד לכל האירועים או עונש כולל לכל האירועים.

6. מתחם העונש ההולם צריך ליתן ביטוי לערכים המוגנים הרלוונטיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ולמידת הפגיעה המשמעותית בערכים אלו.

הערכים המוגנים הינם הגנה על זכויותיהם של בעלי סימני המסחר, תדמיתם והמוניטין שלהם בעיני הציבור, הגנה על ציבור הצרכנים ועל המוניטין וכלכלת מדינת ישראל.

בעבירות השונות שביצע הנאשם על פקודת סימני המסחר, הוא דרס ברגל גסה את זכויות בעלי סימני המסחר הרשומים, ופגע בהם הן בפן הכלכלי והן בפן התדמיתי שצברו בעמל רב. כמו כן, הנאשם פגע במעשיו ביבואני המשקאות, סוכני המכירות ובציבור הצרכנים שרכש את האלכוהול המזויף, וכן במוניטין ובאינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל.

סעיף 60 (א) לפקודת סימני המסחר, קובע כדלקמן:

"(א) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי שבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין...".

בפסיקה עקבית נקבע כי יש להילחם בעבירות של פגיעה בקניין רוחני באמצעות ענישה מחמירה. בתי המשפט חזרו וקבעו כי תפקידם להעביר מסר ברור, באמצעות השתת עונשים משמעותיים, על כל מי שפוגע בקניינו של הזולת, הן קניין פיזי והן קניין רוחני.

"אכן, תופעת העבירות כנגד הקניין הרוחני הגיעו למימדים רחבי היקף, המביאים לפגיעה חמורה בסחר המקומי, כמו גם בסחר הבינלאומי, והמחייבים את רשויות אכיפת החוק, כמו-גם את מערכת בתי-המשפט, להקפיד כי תהיה הרתעה יעילה כנגד עבירות אלה".

רע"פ 1519/03 שמעון סויסה נגד מדינת ישראל (24.4.03).

עוד נקבע כי מימדיה של תופעת הזיופים בישראל, הגורמת לפגיעה בזכויות יוצרים ולפגיעה בזכויות בעלי סימני המחר, אינה מאפשרת עוד להתייחס אליה כאל תופעה חדשה ושולית, או להמעיט בחומרתה – רע"פ 1091/05 עיסאווי אחמד נ' מדינת ישראל (6.2.05).

7. אף שניתן למצוא ענישה מגוונת בעבירות של הפרת סימני מסחר, הנתיב המרכזי הוא זה המחייב הטלת עונשי מאסר, תוך מתן משקל נמוך לנסיבות האישיות.

כל אחד מבאי כוח הצדדים הגיש לבית המשפט מספר לא מבוטל של גזרי דין, שניתנו בעבירות של הפרת סימני מסחר, על-ידי בתי משפט השלום השונים ברחבי הארץ, כשסימני המסחר שהופרו כללו תקליטורים, תרופות, ספרי לימוד ומוצרים נוספים, וכן משקאות אלכוהוליים.

מפאת ריבוי הפסיקה שהוגשה, לא אתייחס לכל אחד מגזרי הדין באופן נפרד, רק אציין באופן כללי כי רבים מהם ניתנו בעקבות הסדר לעונש שגובש בין הצדדים, לדוגמא: ת"פ (של-ראשל"צ) 7871-03-12 מדינת ישראל נ' שמעון אלי בן-סימון ואח' (שני גזרי דין באותו כתב אישום, האחד מיום 10.10.12 והשני מיום 25.2.14); ת"פ 7792-03-12 (של-ראשל"צ) מדינת ישראל נ' אברהם לוי (14.10.12); ת"פ (של-ת"א) 8199/08 מדור תביעות פלילי ת"א נ' רמי בן יהודה (22.9.09); ת"פ (של-פ"ת) 15052-12-08 מדינת ישראל נ' די.בי.אס–יבוא מוצרי ספורט בע"מ ואח' (16.12.09).

בתיק הנדון הצדדים לא הציגו בפני בית המשפט הסדר לעונש.

כמו כן, גזרי הדין שבהם ננקטה ענישה מקלה אליהם הפנה הסנגור, ניתנו במקרים בהם נסיבות ביצוע העבירה לא היו חמורות, ונסיבותיו האישיות של הנאשם דרשו הקלה בעונשו – לדוגמא:

ת"פ (של-פ"ת) 3166/05 מדינת ישראל נ' שמש אור (25.6.06) - הנאשם החזיק בדוכן ברחוב למכירת תקליטורים מפרים, הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה על מעשיו, מצבו הבריאותי היה קשה, הנאשם היה ללא עבר פלילי, והתקבל תסקיר חיובי אודותיו.

ת"פ (של-רמ') 1307/05 פרקליטות מחוז מרכז נ' רדה יוסי (9.4.06) – הנאשם היה בן 19, העבירות בוצעו על רקע מצב כלכלי קשה של משפחתו, הנאשם הבין את חומרת מעשיו ולקח עליהם אחריות, נעדר הרשעות קודמות, והייתה המלצה טיפולית של שרות המבחן.

כל הנסיבות המקילות שנמנו בגזרי הדין אליהם הופניתי אינן חלות במקרה הנדון.

8. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות – העבירות של הפרת סימני המסחר בוצעו על ידי הנאשם, בשני האישומים, כלומר, ביצוע חוזר, ובהפרש זמנים של כשנה וחצי זה מזה.

הקמת המעבדות והפצת בקבוקי האלכוהול המפרים, היו פרי תכנון מוקדם ומתוחכם יחסית. הנאשם היה הדמות הפעילה, המרכזית והדומיננטית בביצוע, המניע שעמד מאחורי מעשיו של הנאשם הוא בצע כסף, ורצון להפיק רווחים קלים על חשבונם של בעלי הזכויות.

לשם כך, הנאשם שכר את המחסנים, הקים את המתקנים הנחוצים למעבדה, העסיק עובדים, פנה לבתי דפוס על מנת להדפיס חבקים ומדבקות, רכש חומרי גלם שונים, והפיץ את הבקבוקים בהיקפים משמעותיים לעסקים שונים.

הנאשם יכול היה להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשיו ואת משמעות מעשיו. הנאשם יכול היה להימנע מהמעשים, ושלט באופן מלא על מעשיו.

התמונות, סרטי הווידאו, דוחות העיקוב, הדוחות שנערכו בעקבות החיפוש, והמוצגים הרבים שנתפסו, מלמדים על ההיקף המשמעותי של פעילותו הבלתי חוקית של הנאשם.

העבירות הנוספות

9. כעולה מהכרעת הדין, במהלך החיפוש במחסן במושב גבעתי, שוטר ביקש מהנאשם לפתוח את דלת המחסן, אך הוא סירב לעשות כן, ובהמשך התנגד למעצרו, וכמו כן, במהלך החיפוש בביתו, הוא הפריד את מפתח דירתו מצרור המפתחות, וזרק אותו על מנת שחוקרי המשטרה לא יוכלו להיכנס לביתו.

אני סבורה כי אף שמדובר בעבירות נפרדות של שיבוש הליכי משפט ושל הפרעה לשוטר, ובמעשים שונים שבוצעו במקומות שונים, לאור העובדה שאירועים אירעו באותו יום, וכחלק מאותה השתלשלות, ניתן לקבוע מתחם עונש הולם אחד.

10. הערך המוגן בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו הינו הגנה על תפקודה התקין של המשטרה לשם אכיפת החוק, והנאשם במעשיו ובמחדליו פגע בערך המוגן במידה משמעותית, אף אם לא במידה רבה, שכן הנאשם רק הפריע לשוטרים ולא הצליח להכשיל את הליך החיפוש במחסן והליך המעצר.

סעיף 275 לחוק העונשין קובע:

"העושה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך, או להפריע לאדם אחר או להכשילו מלעזור לשוטר, דינו - מאסר עד שלוש שנים ולא פחות משבועיים ימים".

הערך המוגן בעבירה של שיבוש הליכי משפט הוא שמירה על סמכויות השלטון ככלל וסמכות מערכת השיפוט והאכיפה בפרט, לשם הגנה על שלטון החוק.

סעיף 244 לחוק העונשין קובע:

"העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט".

מידת הפגיעה של הנאשם בערך המוגן הינה ממשית, וזאת בשים לב לכך שהנאשם הפריע לשוטרים לאכוף את צו החיפוש אותו רצו לבצע, בכך שזרק את מפתחות הדירה במטרה לעכב או להכשיל את החיפוש, אך בסופו של דבר המפתח נמצא והחיפוש בוצע, כך שהפגיעה בערכים המוגנים לא הייתה במידה רבה.

טווח הענישה הנוהג בפסיקה לגבי עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירה של שיבוש מהלכי משפט הינו רחב ותלוי נסיבות. פעמים רבות קיים קשר ישיר בין חומרת מעשי ההפרעה והשיבוש לבין חומרת העבירות הנוספות בהן מואשם הנאשם הספציפי.

הענישה הנוהגת בעבירות אלו נעה בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, וכן קנס כספי, והכל כאמור בהתאם למקרה הספציפי שעומד בפני בית המשפט.

11. לאור כל האמור, מתחם העונש ההולם את העבירות נשוא כתב האישום בנסיבותיהן הינו כדלקמן:

מתחם העונש ההולם לגבי העבירות של הפרת פקודת סמני המסחר נשוא האישום הראשון נע בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד לשנת מאסר בפועל.

מתחם העונש ההולם לגבי העבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו נע בין מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

מתחם העונש ההולם לגבי העבירות של הפרת פקודת סמני המסחר נשוא האישום השני נע בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד לשמונה חודשי בפועל.

בנוסף, לגבי כל אחד מן האירועים, מתחם העונש ההולם כולל גם השתת מאסר על תנאי וקנס.

האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחמי הענישה

12. על בית המשפט לבחון האם ראוי לחרוג מן המתחם בשל שיקולי שיקום המהווים שיקול לקולא (סעיף 40 ד לחוק העונשין); או מאידך, לחרוג מן המתחם בשל הצורך להגנה על שלום הציבור, המהווה שיקול לחומרה (סעיף 40 ה לחוק העונשין).

בענייננו, לא נטענו נסיבות בגינן ראוי לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולא או לחומרא, ולכן, יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחמים שנקבעו.

הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

13. כפי שעולה מהפסיקה שהובאה לעיל, ומפסיקה רבה נוספת, כמו גם מתיקון 113 לחוק העונשין, עקרון הענישה האינדיבידואלי קובע כי כל נאשם ייענש על פי חטאו ועל פי נסיבותיו האישיות המיוחדות, ולבית המשפט ניתן שיקול דעת לקביעת העונש ההולם לנאשם הנדון בפניו - ע"פ 5106/99 סעידי אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל (2000), רע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל (2009). עקרון זה בא לביטוי גם בתיקון 113 לחוק העונשין.

משכך, אפנה לבחון את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, לשם קביעת העונש המתאים לנאשם זה במסגרת מתחם העונש ההולם.

על נסיבותיו האישיות של הנאשם ניתן ללמוד מתוך גיליון הרישום הפלילי, טיעוני ב"כ הנאשם, מדברי הנאשם בבית המשפט, ומדברי עדי אופי שהתייצבו מטעמו.

הנאשם יליד 1978, רווק, ומזה שלוש שנים עובד אצל אחיו בהפצת תכשיטים.

העבירות לא בוצעו מתוך מצוקה כלכלית או אחרת של הנאשם, אלא מתוך בצע כסף, תוך התעלמות של הנאשם מהפגיעה באחרים. לא הוצגו על ידי הנאשם כל נסיבות כלכליות, אישיות או בריאותיות חריגות או מצב משפחתי מורכב, שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירות, או שיש להתחשב בהן לקולא בגזירת עונשו, ולא הוכחה פגיעה מיוחדת בו או בבני משפחתו עקב הענישה שתוטל עליו.

14. מעיון בגיליון הרישום הפלילי של הנאשם עולה כי הוא עמד לדין בעבר ארבע פעמים, כדלקמן:

בשנת 2002 הנאשם הורשע על ידי בית משפט השלום ברמלה בעבירה לפי פקודת זכויות יוצרים משנת 2000, והושת עליו מאסר על תנאי, קנס ושל"צ.

בשנת 2003 הנאשם הורשע על ידי בית משפט השלום בקרית גת בגין עבירות של תקיפה בתנאים מחמירים ותקיפה סתם משנת 2000, והושת עליו מאסר על תנאי והתחייבות.

בשנת 2004 הנאשם הורשע על ידי בית משפט השלום בבאר שבע בתיקים שצורפו בעבירות של הפרות הוראות חוקיות, עבירה על פקודת סימני המסחר ועבירות על פקודת זכויות יוצרים משנת 2001. הושת על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שרות למשך 4 חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

בנוסף, בשנת 2004 הנאשם הורשע על ידי בית משפט השלום ברחובות בתיקים שצורפו בעבירות של הפרות הוראות חוקיות משנת 2002, ועבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש משנת 2004. בגזר הדין הושת על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שרות למשך 4 חודשים, הופעל בחופף מאסר על תנאי שהושת עליו בשנת 2003 על ידי בית משפט השלום בקרית גת בהרשעתו השניה כמפורט לעיל, מאסר על תנאי, התחייבות ופיצוי.

יש לדחות את התנגדות ב"כ הנאשם להצגת עברו הפלילי של הנאשם – לגבי כלל ההרשעות בהתאם לגיליון הרישום הפלילי, תאריך ההתיישנות הינו 14.4.2012 ותאריך המחיקה הינו 14.4.2022.

מעבר לכך, לפי סעיף 16 (א) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי"): "היו לנידון מספר הרשעות, תחל תקופת המחיקה רק משתמו תקופות ההתיישנות של כל ההרשעות שלו".

לפי סעיף 16(ב1) "תקופת המחיקה תיפסק אם מי שהמידע עליו הורשע בעבירה נוספת".

הרשעתו האחרונה של הנאשם הייתה ביום 15.12.04, ובתיק שבפני הורשע בעבירות נוספות.

16. כאמור, כתב האישום מגלם שני אירועים נפרדים של הפעלת מעבדות, בהפרש זמנים לא ארוך ביניהם, וביחד עם עברו הפלילי של הנאשם בעבירות דומות, יש ללמוד כי עסקינן בעבריין רצידיוויסט, שמורא הדין אינו חל עליו.

לא הוכחו ואף לא נטענו מאמצים מצד הנאשם לתיקון תוצאות העבירות וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב.

לא נטענה התנהגות חיובית מצד הנאשם ותרומה לחברה.

הנאשם לא ניצל את זכות המילה האחרונה כדי להביע חרטה או התנצלות על מעשיו, חזר על גרסתו לפיה לא ביצע את מעשי העבירות, והדגיש את הנזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מניהול ההליך (בדיונים מיום 28.10.14 ו-27.11.14).

בנסיבות אלו, יש לתת משקל לאינטרס הציבורי, הכולל את הצורך בהגנה על בעלי הזכויות, ולתת דגש על שיקולי הענישה של הרתעה וגמול.

17. הטענה המרכזית של הנאשם להקלה בעונשו הייתה כי בתיק זה התמשכו ההליכים מסיבות שלא נעוצות בנאשם, אלא באחרים, וכתוצאה מכך, נגרם לו עינוי דין מתמשך, וזו הייתה גם הסיבה שחברתו עזבה אותו.

כתב האישום הוגש בחודש יולי 2010. בסופו של יום, ניתנה הכרעת דין, לפיה הנאשם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, נדחו כל טענותיו של הנאשם, והוא זוכה רק מעבירה אחת של איומים, לגביה נקבע כי לא הוכחה למעלה מכל ספק סביר.

בנוסף, הנאשם זוכה מעובדה אחת לפיה היה נוכח בעת החיפוש במעבדה במושב שדה עוזיהו, כשעובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה דבר לעניין הוכחת אחריותו הפלילית, וכן זוכה מהפרת סימני מסחר רשומים של גריגוס, ג'יימסון, בלק לייבל ורד לייבל, רק מאחר שלא הוגשו על ידי המאשימה תעודות סימני המסחר הרשום שלהם, ואף שהנאשם עצמו לא טען טענה זו.

זכותו של כל נאשם לעמוד על חפותו, והעובדה שהנאשם כפר באשמה וניהל את משפטו לא תיזקף לחובתו, ועל כך אין חולק. עם זאת, כאשר הנאשם עומד על זכותו, ומנהל הוכחות, ובתום ניהול ההוכחות מורשע, הוא אינו יכול לבוא בטענות על כך שההליך התמשך, לא כל התארכות הליכים עולה כדי עינוי דין, וממילא גם אינה מהווה בהכרח פגיעה בזכות למשפט הוגן. מדובר בעניין להערכה על רקע נסיבות העניין. בנסיבות העניין כפי שיפורט, לא ניתן לומר כי נגרם לנאשם עינוי דין -

התיק היה רחב היקף באופן יחסי - כתב האישום כלל עשרות עדים, והיה צורך לשמוע במהלך הליך ההוכחות את מרביתם. הוגשו עשרות רבות של מסמכים וראיות, הדיונים נמשכו ישיבות רבות ופרוטוקול הדיונים כולל מאות עמודים.

הדיונים נדחו לפי בקשת הנאשם (לדוגמא – בדיון מיום 13.7.10 ביקש בא כוחו הקודם של הנאשם לדחות את המענה, ובדיון מיום 15.9.10 ביקש דחייה לצורך הידברות. בדיון מיום 22.12.10 ביקש בא כוחו הנוכחי של הנאשם דחייה לאור חילופי ייצוג).

הנאשם העלה טענות שגרמו להתמשכות ההליכים, כמו למשל טענת זוטא, שדרשה ניהול הליך נפרד, ואשר נדחתה.

במהלך שמיעת ההוכחות, ב"כ הנאשם התנגד לשאלות רבות והעלה טענות משפטיות, שגרמו להתארכות הדיונים.

הנאשם איחר לדיונים (13.12.11, 17.9.13) וכך גם בא כוחו (1.12.11, 16.10.13), ובית המשפט נאלץ להמתין להם, ואף לא התייצבו כלל לדיון (3.6.12).

ב"כ הנאשם ביקש לדחות את מועד שמיעת הסיכומים (ביום 10.7.14), וכן את מועד שמיעת הטיעונים לעונש (28.10.14), ובית המשפט נענה לבקשותיו.

כתב האישום הוגש גם נגד נאשם נוסף, והיה על בית המשפט להתחשב גם בבקשותיו, ובזכותו לקיום הליך הוגן, ודיונים נדחו לשם מינוי סנגור לנאשם הנוסף, חילופי סנגור, לאור בקשות שונות שהוגשו על ידי סנגורו, אי התייצבות הנאשם הנוסף לדיונים רבים ועוד.

התנגדויות של ב"כ הנאשמים להגשת מסמכים, ובקשות של ב"כ הנאשם השני להשלמת חקירת עד, גרמו לכך שהיה צורך בעדות חוזרת של עדי תביעה.

הדיונים התארכו גם בשל בקשות של התביעה להוספת ולמחיקת עדים, אי התייצבות עדים, ויומנו העמוס של בית המשפט, אך אין זו הסיבה העיקרית, ובוודאי שלא הבלעדית להתמשכות ההליכים.

בנסיבות אלו, גם אין מקום להתחשבות מיוחדת בנאשם ולהקלה בעונשו תוך חריגה ממתחמי העונש ההולם בשל חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות והתמשכות ההליכים, ולא נחלש המשקל שראוי לתת לאינטרס ההרתעתי בגזירת הדין.

18. מדברי ב"כ הנאשם עולה כי הנאשם שהה חודש במעצר, ובהמשך, שוחרר למעצר בית מלא בו שהה 4 חודשים, ולאחריו במעצר בית חלקי בו שהה כ-3 חודשים, ובתקופות אלו יש להתחשב לקולא בגזירת עונשו. מזה כשלוש שנים הנאשם במעצר בית לילי, ואני סבורה כי אין לנאשם אלא להלין על עצמו, על כך שלמרות חלוף הזמן, הוא לא טרח להגיש בקשה לביטול התנאים המגבילים.

19. ב"כ הנאשם טען במסגרת טיעוניו לעונש כי לא הוגשו כתבי אישום נגד אלי דנן ואילן בן אבו. טענה זו היא למעשה טענת "הגנה מן הצדק" של אכיפה בררנית. טענה כזו היא טענה מקדמית, שיש להעלותה במענה לכתב האישום, וכך לא נעשה.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענה, ואראה כי אין בה כל ממש – אלי דנן ואילן בן אבו הוזכרו בכתב האישום והעידו כעדי תביעה.

אלי דנן נזכר בכתב האישום כמי שבמחסן ליד ביתו נתפסו עשרות בקבוקים מפרים המכילים אלכוהול, בעוד שהנאשם הפעיל מעבדה ונתפס מחזיק במאות בקבוקים.

אלי דנן הוא אדם מבוגר, פנסיונר, שהעיד כי רכש מהנאשם פעמיים בקבוקים, לצריכתו העצמית, וכשמכר לאנשים אחרים הם החזירו לו אותם בטענה שהם לא מקוריים.

אילן בן אבו נזכר בכתב האישום כמי שעבד כפועל במשך חודש ימים במעבדה. הנאשם הוא שהעסיק את אילן בן אבו, כל הפעילות של אילן בן אבו במעבדה הייתה כשכיר, במשך חודש אחד, בעוד שהנאשם העסיק אותו ועובדים נוספים, ופעל במשך תקופה ארוכה יותר.

בקצרה, עיקר עניינה של "הגנה מן הצדק" הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן, על-כן בעיקרון עשויה ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק הוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר, ואין זה במקרה שבפני.

20. בקביעת גובה הקנס שאטיל על הנאשם, אקח בחשבון את הנחיית בית המשפט העליון כי בעבירות כלכליות יש חשיבות לפגיעה בכיסו של העבריין שהורשע, לגזור ענישה שתהפוך את העבירות לבלתי כדאיות, ולשדר בכך מסר לנאשם עצמו ולאחרים. עוד אקח בחשבון את הפגיעה הבוטה של הנאשם בזכויות בעלי הקניין הרוחני, בתקופת המאסר בפועל שתושת עליו, בעובדה שלא נטען ולא הוכח שהנאשם נמצא במצב כלכלי או מצב בריאותי בעיתי, ואת הקבוע בהוראת סעיף 40ח' לחוק העונשין.

מאחר שתלויה ועומדת בבית משפט המחוזי בבאר שבע תביעה אזרחית שהוגשה על ידי בעלי הזכויות נגד הנאשם, ובשל העובדה שלא הובאו ראיות לגבי גובה הנזקים שנגרמו, לא מצאתי לנכון במסגרת הליכים אלו להשית פיצוי, בנוסף לכל רכיבי הענישה האחרים.

סוף דבר

21. מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל, באיזון ביניהם ובשים לב לפסיקה הנהוגה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים, כדלקמן:

א. מאסר לתקופה של 20 חודשים, בקיזוז ימי מעצרו מיום 4.7.10 ועד ליום 3.8.10.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מן העבירות בהן הורשע.

ג. קנס בסך של 50,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.3.2015.

על הנאשם לפנות למזכירות בית המשפט לקבלת שובר לתשלום הקנס.

ד. ניתן בזאת צו להשמדת המוצגים.

זכות ערעור לבית המשפט מחוזי מרכז – לוד תוך 45 ימים מהיום.

<#3#>

ניתן והודע היום ט' טבת תשע"ה, 31/12/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש לעכב את ביצוע רכיב המאסר לצורך הגשת ערעור וזאת בהתאם להלכת שוורץ.

ב"כ המאשימה:

אנחנו מתנגדים לעיכוב הביצוע. עצם העובדה שהנאשם היה משוחרר לאורך כל ההליך לטעמנו אינה רלוונטית היום. מיום מתן הכרעת הדין חזקת החפות לא עומדת לזכותו של הנאשם. בית-המשפט נתן הכרעת דין מפורטת ומדברת בעד עצמה. נתן גזר דין מפורט ומנומק. אני מודע להלכת שוורץ אבל מאז ניתנו מספר הלכות נוספות שלטעמנו משנות את מאזן השיקולים, אחד מהם זה סיכויי הערעור, לטעמנו סיכויי הערעור כאן הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש אינם כל-כך טובים. אני מפנה לע"פ 6368/09 מתן זקן, שם קובע בית-המשפט העליון שבמקרה ההוא עברו הפלילי הנקי של המבקש, היותו המפרנס העיקרי והתייצבותו לכל הדיונים אמנם פועלים לזכותו אבל לא מטים את הכף לטובתו. נכון, ששם היה מדובר בעבירה חמורה של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, אבל מאידך את העיקרון המשפטי אפשר ליישם בענייננו. כאן עברו הפלילי של הנאשם אינו נקי.

אני מפנה את בית-המשפט לע"פ 5741/04 גזר דין בעניין יקירביץ', שם הורשע בעבירות חמורות והוטל עליו עונש מאסר של 7 שנות מאסר, עם זאת, מדובר בדמות ציבורית ידועה שלמרות כל הזכויות שלו והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, בית-המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע.

אני מפנה לע"פ 816/10 בעניין גולד, גם שם בית-המשפט מדבר על האיזון הראוי בין חומרת העבירה וסיכויי הערעור, בסופו של דבר גם שם נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. אנחנו מודעים לזה שהעבירות המיוחסות שם חמורות מאוד. עם זאת, באיזון בין העבירה המיוחסת לנאשם וסיכויי הערעור אנחנו נבקש לדחות את הבקשה.

ב"כ הנאשם:

עם כל הכבוד לחברי הוא לא יכול להיות גם התובע וגם השופט וגם השופט בערעור ולהחליט שאין סיכויים לערעור. המקרים שהוא הביא לא דומים ולא זהים למקרה הזה. מדובר בארגוני פשע מאורגן, הנאשם אף פעם לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח, מדובר בתיק שיש בו הרבה חומר. אמנם בית-המשפט גזר עליו 20 חודשי מאסר, מדובר בהרבה חומר, אבקש שבית- המשפט ייעתר לבקשתי. זה שחברי אמר שהוא היה משוחרר, לא כל כך מהר שחררו אותו, הוא שוחרר בתנאים חלקיים, והוא לא הפר את התנאים. הנאשם הפקיד במזומן סך של 50,000 ₪ וכן הופקדו ערבויות צד ג'. הנאשם לא הפר את התנאים.

לדברי הנאשם, ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת צירוף תיקים בהוצל"פ.

<#4#>

החלטה

בעניין הנאשם 1

על מנת לאפשר לנאשם להגיש ערעור על גזר הדין, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 15/2/2015, וזאת מבלי שאביע כל דעה לגבי סיכויי הערעור.

ככל שלא יוגש ערעור או ככל שערכאת הערעור לא תיתן החלטה להארכת עיכוב הביצוע, הנאשם יתייצב ביום 15/2/2015 בבית מעצר הדרים עד השעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות.

להבטחת התייצבות הנאשם לריצוי מאסרו, ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ למשך שנה.

על הנאשם להפקיד דרכונו במזכירות בית-המשפט תוך 7 ימים.

כמו כן, יופקדו הערבויות כדלקמן:

50,000 ₪ במזומן. ככל שקיימת הפקדה שהופקדה במסגרת הליכי המעצר, היא תוכל לשמש הפקדה בהתאם להחלטה זו.

כמו כן, ייחתמו שתי ערבויות צד ג' בסך 25,000 ₪ כל אחת, על-ידי אחיו של הנאשם מר גיא ברזילי ת.ז 300130234 ועל-ידי אביו של הנאשם מר שלמה ברזילי ת.ז 008958951.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787336, 08-9787377.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט' טבת תשע"ה, 31/12/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איילין אלון