2 אוקטובר 2014

1. עניינו של הליך זה במחלוקת בדבר זכאותו של התובע, שוטר במשטרת ישראל, לתשלום תוספת פעילות א' וקבלת שכר לפי דירוג מיוחד לבעלי השכלה על תיכונית.
2. מטעם התובע העידו הוא עצמו, מר אליאור וייסברג, סנ"צ אריה קטאר, רפ"ק מאיר מינקר, רס"ב יוסף חבס, רפ"ק אברהם אביטל וסנ"צ גילה גליק. מטעם הנתבעת העידו סנ"צ חניתה כהן ונצ"מ יאיר סער.
3. להלן עובדות הרקע:
   1. התובע, מר רפאל מיכאלי, התגייס למשטרת ישראל ביום 13.6.93 ומשרת בה ברציפות עד היום. דרגתו הנוכחית, החל משנת 2001, הינה דרגת פקד.
   2. בתחילת שירותו ביצע התובע תפקידים מבצעיים שונים במסגרת מג"ב. בשנת 1994 נפגע בתאונת דרכים, וביום 21.2.01 או בסמוך לכך נאלץ כתוצאה מכך לעבור לתפקיד מנהלי.
   3. ביום 2.10.03 סיים התובע - תוך כדי עבודתו - לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון, במסלול דו מחלקתי - המחלקה ללימודי המזרח התיכון והמחלקה ללימודים כלליים במדעי הרוח והחברה, במסגרתה למד בין היתר בחטיבה לניהול משאבי אנוש (נספחי 19-20 לתצהירו).
   4. ביום 1.12.03 החל התובע לשרת ביחידת הימ"מ ("יחידה משטרתית מיוחדת" המהווה חלק ממג"ב), כקצין רווחה. בהתאם לכתב המינוי שהוצא לו (נספח 1 לתצהירו), הוגדר כ"ע. ק. אמ"ש/רווחה" (היינו כ"עוזר קצין אגף משאבי אנוש/רווחה") וצוין כי "הוצב על תקן פיקטיבי". ביום 25.5.05 הוצא לו כתב מינוי נוסף (חלק מנספח 1) בו נרשם כי תפקידו הינו "קצין רווחה" ב"מפקדת מג"ב ימ"מ", וצוין כי "משמש בפועל כק. רווחה החל מתאריך 1.12.03". החל מיום 31.7.07 קיבל התובע - במקביל לתפקידו כקצין רווחה - תחומי אחריות של סגן קצין אמ"ש (נספח 5 לתצהירו).
   5. לטענת התובע, הובטח לו טרם מינויו כקצין הרווחה כי יהא זכאי לתוספת פעילות א' במסגרת תפקיד זה, אך בפועל לא קיבל את הרכיב האמור כחלק משכרו. עוד הינו טוען כי היה זכאי לקבלת שכר לפי דירוג דמ"מ (דירוג משטרתי מיוחד) נוכח לימודיו האקדמיים שהוכרו כרלוונטיים לתפקיד, כאשר בפועל שולם לו שכרו לפי דירוג המח"ר.
   6. הנתבעת מאשרת כי הרכיבים האמורים לא שולמו לתובע בתקופה בה שימש כקצין רווחה בימ"מ; לטענתה, קצין רווחה אינו זכאי לפי ההוראות הרלוונטיות לתשלום תוספת פעילות א', והלימודים אותם למד התובע לא הוכרו כרלוונטיים לצורך התפקיד האמור ולכן לא זיכו אותו בדירוג דמ"מ. בנוסף הכחישה הנתבעת כי לתובע הובטח, טרם קבלתו ליחידת הימ"מ או בכל מועד אחר, כי יהא זכאי לתוספת פעילות א' כטענתו.
   7. במסגרת גילוי המסמכים ביקש התובע כי יימסרו לו נתוני שכרם של שוטרים שמילאו את תפקיד קצין הרווחה ביחידת הימ"מ לפניו. בהחלטה מיום 2.3.12 חויבה הנתבעת למסור לתובע תצהיר המפרט אילו בעלי תפקידים קיבלו בפועל תוספת פעילות א' בתקופת שירותו של התובע ביחידה ובשנתיים שקדמו לכך (ללא פירוט שמי). התצהירים שהוגשו בקשר לכך יפורטו להלן.
   8. ביום 22.7.08 או בסמוך לכך סיים התובע את שירותו ביחידת הימ"מ. החל מיום 27.12.08 הינו משרת כקצין הדרכה מכ"מ (מטה כוחות מיוחדים) במערך האג"מ של המשטרה ("הכחולה"), ומקבל שכרו במסגרת תפקיד זה לפי דירוג דמ"מ ותוך קבלת תוספת דריכות (נספח 24 לתצהירו).
   9. התובע פנה באמצעות באי כוח קודמים בתכתובות החל מיום 24.9.08 (נספחים 22-26 לתצהירו), אך הנתבעת עמדה על עמדותיה. משכך, ביום 5.8.10 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין. במסגרת כתב התביעה המקורי טען התובע כנגד אי קבלת תוספת פעילות א' ודירוג דמ"מ, אך בעיקר הלין על הדחתו הנטענת מיחידת הימ"מ, וכן על אי קידומו לדרגת רפ"ק, שנעשו לטענתו שלא כדין ומהווים עוולה נזיקית, הפרת הסכם, התנהגות בחוסר תום לב, הוצאת לשון הרע והפרת הבטחה מנהלית.
   10. בהחלטה מיום 14.6.11 קבענו כי לבית דין זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה כפי שהוגשה - לאור סעיף 93א'(א) לפקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א - 1971 - וזאת למעט ביחס לתביעות השכר המובהקות. בהחלטת המשך מיום 17.7.11 נקבע כי הדיון בבית דין זה יימשך ביחס לשתי העילות המצויות בסמכותנו העניינית, ומתייחסות לדירוג הדמ"מ ותוספת פעילות א'. ביום 1.7.12, ולאחר שדיון ההוכחות נדחה מספר פעמים לבקשת התובע, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן.
   11. להשלמת התמונה יצוין כי התובע הגיש ביום 26.2.12 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בנוגע לאי קידומו לתפקיד רפ"ק והדחתו מתפקידו בימ"מ (עת"מ 47667-02-12), וזו נדחתה ביום 22.6.12 (השופטת נאוה בן אור).

הזכאות לתוספת פעילות א'

התשתית העובדתית

1. הצדדים אינם חלוקים על כך שהמקור לתשלום "תוספת פעילות א'" לקציני מג"ב שהוצבו בימ"מ בתקופה הרלוונטית הינו מסמך "תגמול שוטרי הקבע בימ"מ - פקודת התראה - עדכון", מיום 5.3.03 (נספח 9 לתצהיר התובע; נספח ד' לתצהיר סנ"צ כהן; להלן: הפקודה). הפקודה מפרטת את תנאי שכרם המיוחדים של שוטרי הימ"מ אשר החלו שירותם בימ"מ החל מיום 1.11.02, ובין היתר קובעת כי לתוספת פעילות א' יהיו זכאים "בעלי התפקידים המפורטים בנספח ב'" (סעיף 3ב'), והינם "טבח, נהג, ק' תחבורה, מתפעל מטווח, מטפל בע"ח, עובד מרד"פ/משל"ט".

ראוי לציין כי הפקודה מקימה זכאות גם לתוספת פעילות א'+ (תוספת שאין חולק כי התובע לא היה זכאי לה), ולתוספת פעילות ב' - לממלאי התפקידים "תקציבן, נשק בכיר, אפסנאי, ק' אמ"ש". הנתבעת אישרה כי התובע קיבל תוספת פעילות ב' במסגרת תפקידו כקצין רווחה עד ליום 30.6.06 (מר וייסברג מטעם התובע אישר זאת - עמ' 32) וחדל, לטענתה כיוון שלא עמד במכסה הנדרשת של שעות נוספות חודשיות לצורך קבלת התוספת (סעיף 17 לתצהיר סנ"צ כהן וכן בעמ' 53 לפרוטוקול; התובע לא העלה טענות כלשהן בקשר לכך). עוד מפורטות בפקודה הוראות מעבר, ביחס לשוטרי קבע שהחלו שרותם בימ"מ טרם יום 1.11.02 (סעיף 4(ב)) וביחס לשוטרים שהיו זכאים לתוספת פעילות א'+ לפי הכללים הקודמים וזכאותם בוטלה (סעיף 4(ג)).

1. התובע העיד כי טרם שהגיש את מועמדותו לתפקיד קצין הרווחה בימ"מ ערך בירור בענף קצינים במג"ב לגבי השכר הצפוי לו, ונמסר לו על ידי ראש הענף דאז סנ"צ גילה גליק וסגנה רפ"ק אבי אביטל כי "תפקיד קצין הרווחה בימ"מ מזכה בתוספת פעילות א'", וכי "כל קציני הרווחה בימ"מ שקדמו לי היו זכאים כדבר שבשגרה ובהתאם לנוהל ונוהג ביחידה לתוספת פעילות א', ומשכך גם אני אהיה זכאי לתוספת" (סעיף 34 לתצהירו). התובע הדגיש כי חיפש אותו זמן תפקיד מתגמל יותר מתפקידו דאז, ולכן הייתה חשיבות מבחינתו לרכיבי השכר (כמו גם לאפשרויות הקידום).

התובע ציין כי סיכומי הראיון אמורים היו להיות מתויקים בתיקו האישי, אך משום מה לא אותרו.

1. התובע העיד כי הגם שביצע תפקיד של קצין רווחה, התקן הפורמאלי בו הוצב ביחידת הימ"מ היה של קצין תחבורה. לדבריו, "הלכה למעשה, ביחידת הימ"מ תוספת הפעילות משולמת בהתאם לתקן עליו יושב בעל התפקיד ולא בהתאם לתפקידו בפועל" (סעיף 52), כאשר אין מחלוקת כי קצין תחבורה זכאי לקבלת התוספת. התובע צירף לתצהירו "שאילתת תיק אישי לשוטר" בנושא "שיבוץ וקידום" (נספח 8), בה צוין כי בין התאריכים 1.1.04 - 24.5.05 הוצב בתקן של "קצין תחבורה", כאשר צוין כי סוג ההצבה הינו "פיקציה" וכי "סיבת הצבה חריגה: חוסר תקן מתאים - אישור". עוד מצוין בשאילתא כי החל מיום 25.5.05 הוצב התובע בתקן של "קצין רווחה", בהצבה "רגילה".

התובע אישר כי לא שימש בפועל כקצין תחבורה, משך כל תקופת שירותו בימ"מ (עמ' 47), אלא כקצין אגף משאבי אנוש וכקצין רווחה (עמ' 49).

1. התובע העיד עוד כי "על פי הנוהג הקיים ביחידת הימ"מ, ביצוע תורנות מפקד תורן... מזכה בתוספת פעילות א'" (סעיף 53 לתצהירו וכן בעמ' 47 לפרוטוקול), כאשר "נדרשתי ולקחתי חלק בסבב הקצינים בתפקיד "מפקד תורן", בשגרה ובחירום" (שם). לדבריו, רק בדיעבד הסתבר לו כי ביום 2.12.03 הוצאה הנחיה על ידי ראש חולית קצינים מג"ב רפ"ק אבי אביטל (נספח 11 לתצהירו), שנשלחה לרמ"ד שו"מ קצינים ורמ"ח אמ"ש מג"ב (ללא העתקים נוספים), כדלקמן:

"הנדון: פקד רפי מיכאלי - מינויו

הקצין שימש עד כה כשנתיים בתפקיד רכז מתנדבים... מומלץ כיום לתפקיד ע.ק. אמ"ש/רווחה ימ"מ ברמת פקד. הקצין נמצא ראוי לתפקיד ביחידה זו משתי סיבות...

המשרה בה יוצב הקצין מוגדרת ק. תחבורה ימ"מ ואולם בתפקיד זה משמשים מזה מס' שנים ע.ק. אמ"ש (בהם פקד יניב עוזרי וכן פקד מאיר מינקר).

עד כה נהוג היה לרשום הגדרת התפקיד קצין תחבורה ובהערות נרשם כי מועסק בתפקיד ע.ק. אמ"ש/רווחה ימ"מ ואולם, בהגדרה זו זוכה בעל התפקיד לתוספת פעילות הנגזרת מן התפקיד.

במטרה למנוע עיוות שכרי וכן להגדיר תפקידו באופן נכון אבקש אפוא הוצאת מינויו תחת ההגדרה ע.ק. אמ"ש/רווחה ימ"מ ובהערות לרשום כי מוצב על משרה ק. תחבורה.

בצורה זו נוכל גם לאתרו כאיש אמ"ש וגם יתוגמל בהתאם לעיסוקו".

התובע הדגיש כי ההנחיה האמורה - ששללה בפועל את זכאותו לתוספת פעילות א' - לא נמסרה לו, לא הובאה לידיעתו בזמן אמת, נכתבה בלא לאפשר לו שימוע הגם שהתייחסה אליו באופן אישי, ומנוגדת להבטחות שניתנו לו.

1. התובע הוסיף כי זמן קצר לאחר תחילת שירותו בימ"מ, ביום 11.1.04, נערך לו ראיון קליטה עם נצ"מ יקי אזולאי, סגן מפקד הימ"מ. לדבריו, העלה במהלך הראיון את סוגיית זכאותו לתוספת פעילות א', והובטח לו על ידי נצ"מ אזולאי כי "אכן כך יקרה, וכי הדבר יטופל על ידי הגורמים הרלוונטיים" (סעיף 42). הנתבעת טענה כי לא איתרה סיכום ראיון מהמועד האמור אך התובע הגישו לאחר תום דיוני ההוכחות (נספח 6 להודעה מיום 19.12.13), ונכתבו בו הדברים הבאים (הנתבעת אישרה את אותנטיות המסמך):

"רפי הגיע ליחידה לפני כחודש וחצי... שובץ בתפקיד ע. ק. כ"א ורווחה ביחידה...

הקצין השתלב בתפקידו ביחידה, ומאחר ולא הגיע מהתחום שבו עוסק אכן רואים עצמו לומד ושואב ידע מכל המקורות הרלוונטיים... בנוסף רואה עצמו כמי שמסוגל לתת ליחידה תועלת במהלך אירוע מבצעי וכן סבור שתפקידו הנוכחי כע.ק. כ"א ורווחה צריך להיות מתוקנן ביחידה שכזו...

אמרתי לרפי כי אני רואה בברכה את שיבוצו לתפקיד החשוב, וכי ימשיך לעשות המאמץ ללמוד התפקיד על הצד הטוב ביותר, ובטוחני כי יצליח בכך. נושא תקנון התפקיד ומה שקשור לכך ייבדק ויטופל עפ"י המקובל...

סיכום ראיון:... ישולב בטווח הזמן המיידי גם ללמוד תפקיד ק. תורן... נושא תקנון התפקיד יטופל מול רע"ן תקינה במג"ב בתקווה להסדרתו".

1. התובע הבהיר כי עמד על זכאותו לקבלת תוספת פעילות א' במהלך השנים, והגיש כראיה לכך את התכתובות הבאות:
   1. מכתבה של רפ"ק מלי קניאס, קצינת אמ"ש ימ"מ והממונה הישירה עליו, מיום 14.3.04 (נספח 12 לתצהירו), בו הבהירה כי התובע "הינו לוחם היחידה לשעבר... ושרת אף כמפק"צ/לוחם ביחידת המסתערבים... על רקע האמור, נדרש הקצין לתרום ליחידה מניסיונו בעת פעילויות ובנוסף על תפקידו משתלב בסבב קצינים כמפקד תורן בשגרה ובחירום. לאור האמור לעיל ועל דעתו של מפקד היחידה וסגנו אבקש טיפולך בתגמולו בתוספת פעילות א'".
   2. מכתב התשובה של סנ"צ כרמלה כץ, רמ"ד תנאי שכר באגף משאבי אנוש של המשטרה, מיום 22.3.04 (נספח 13), ולפיו "נושא תיגמול בעלי התפקידים בימ"מ נבדק וסוכם בשיתוף מלא עמכם... הזכאות לתגמול הינה בגין התפקיד אותו ממלא השוטר/הקצין בפועל ולא בגין התפקידים שמילא בעבר. תפקיד ק. רווחה/סגן ק. אמ"ש אינו תפקיד המזכה בתוספת פעילות רמה א' ולדעתנו אין מקום לשנות החלטה זו".
   3. מכתבו של נצ"מ זוהר דביר, מפקד הימ"מ דאז, מיום 18.4.04 (נספח 14), ולפיו "בהמשך לתשובת רמ"ד תנאי שכר... אבקשך לפעול לתגמולו של הקצין כמתבקש... הקצין מבצע באופן פעיל תפקיד מפקד תורן המוגדר מבצעי ובכוונתי לשלבו בפעילויות מבצעיות שוטפות ביחידה בהסתמך על הרקע המבצעי שלו וזאת בנוסף לתפקידו כק. רווחה. לציין כי כל קציני הרווחה בעבר תוגמלו ברמת פעילות א'". מכתב זה לא נענה, גם לאחר תזכורות של רפ"ק קניאס מיום 16.5.04 ומיום 30.5.04 (נספח 15).
   4. פנייה נוספת של רפ"ק קניאס מיום 10.10.04 (נספח 16), במסגרתה ביקשה, על דעתו של מפקד היחידה וסגנו, בהתייחס לתובע, "לצרפו לטבלה א' בנספח ב' שבסימוכין" (היינו לנספח ב' לפקודה) "ולתגמלו בהתאם". לא צורף מכתב תשובה כלשהו בקשר לכך.
   5. מכתבה של רפ"ק קניאס, מיום 23.4.05, בנוסח דומה למכתבה המקורי מיום 14.3.04 (נספח 17). גם למכתב זה לא נשלחה, ככל הידוע, תשובה כלשהי.
   6. סיכום פגישה שהוציא רמ"ח אמ"ש מג"ב, נצ"ב דרור מיג'אן, ביום 14.3.06 (נספח 18), והופנה למפקד הימ"מ וקצינת אמ"ש ימ"מ, בו מצוין לגבי התובע כי "מבקשים לתגמלו בתוספת פעילות א'" אך "עמדתי שיש לתעדף את המגזר המבצעי ואין כל צידוק לכך. אינני מתכוון לתמוך בבקשה זו".
   7. סיכום ראיון היכרות שהוציאה רפ"ק סיגי צברי, שהחליפה את רפ"ק קניאס כממונה על התובע, מיום 31.7.07, בו צוין בין היתר מפי התובע כי "עם הגעתי ליחידה צוין בפניי כי אתוגמל בתוספת פעילות א' ככל ק' רווחה אחר כימ"מ אולם, "ההבטחה" לא מומשה" (נספח 5 לתצהירו).
2. התובע הבהיר כי אי קבלת תוספת פעילות א' הביאה להפלייתו לרעה הן מול קודמיו בתפקיד, הן מול בעלי תפקידים אחרים ביחידה שקיבלו את התוספת בהתאם לפקודה, והן מול בעלי תפקידים אחרים שקיבלו את התוספת מעצם השתתפותם בתורנות "מפקד תורן". התובע הדגיש כי ככל שהיה מקבל את התוספת, מגיע היה ל"תוספת צבירה" שמשמעה קבלת התוספת לאורך כל תקופת שירותו במשטרה עד גיל פרישה.

התובע נשאל מתי הבחין כי אינו מקבל את התוספת, והשיב כי "חודש לאחר שהגעתי לימ"מ בעת קבלת המשכורת הראשונה" (עמ' 44). עם זאת, הדגיש כי טיפל בכך באמצעות מפקדיו, והבין סופית שלא יקבל את התוספת רק לאחר "כמה שנים של התכתבויות, כמעט עד סוף השירות שלי בימ"מ" (עמ' 45).

1. מר אריה קטאר, אשר הוזמן להעיד מטעם התובע (והיה שוטר משך כ - 25 שנים עד לפרישתו בדרגת סגן ניצב), העיד כי שימש כקצין רכב בימ"מ החל משנת 1996, ולאחר מספר חודשים "נפצע לוחם בימ"מ ואז התחלתי להתעסק בצד הרווחתי" (עמ' 20). בהתאם, בין השנים 1996 - 2000 לערך הקים את מערך הרווחה ביחידה ושימש כקצין רווחה במקביל לתפקידו כקצין תחזוקת רכב (מבלי שעסק במקביל לכך בנושאים הקשורים למשאבי אנוש), ועם הזמן עסק בעיקר ברווחה וכן במילוי מקומו של קצין הניהול/קצין את"ל (אגף תמיכה ולוגיסטיקה).

מר קטאר העיד כי במהלך שנים אלו "הייתי נותן אחת לשבוע תורנות כמפקד תורן וממלא מקומו של קצין הניהול של היחידה" (עמ' 20), וקיבל תוספת פעילות א'+ באישור "המטה הארצי", בכפוף לכך שביצע "תורנויות, יציאה לתרגילים ופעילויות מבצעיות, תוך כדי ששימשתי כקצין רווחה" (עמ' 21).

1. רפ"ק מאיר מינקר, אשר הוזמן להעיד מטעם התובע, העיד כי כיהן כקצין רווחה וע. קצין אמ"ש בימ"מ כחצי שנה בשנת 2003, על תקן של "קצין תחבורה" הגם שלא שימש ככזה בפועל, וקיבל תוספת פעילות א' בדומה לכל שאר "מטה המנהלה" (עמ' 12). רפ"ק מינקר הסביר כי תפקידו של קצין הרווחה בימ"מ הינו "אחראי על כל הקשר עם משפחות שכולות, כל הקשר עם נפגעים בשוטף, אם יש פצועים שעדיין בשירות, כל הטיפול הסוציאלי..." (עמ' 12). עוד הבהיר כי "אם אני זוכר נכון כבר אז הייתה תוכנית של המשטרה לצמצם את רמות הפעילות, לא זוכר אם יצא אז או בסמוך..." (עמ' 13), וכי "דובר על החשיבות של תיקנון התקן (לקצין רווחה - ס.ד.מ) שלא היה קיים" (שם).

רפ"ק מינקר ציין עוד כי למיטב ידיעתו כקצין אמ"ש כיום - שכרם של שוטרים משולם לא לפי התקן הפורמאלי אלא לפי "מה הוא עושה בפועל ואיפה הוא משרת" (עמ' 12); כי המשמעות של "סוג הצבה: פיקציה" הינה כי "מפקד מג"ב הכיר ברמה העקרונית בצורך בתפקיד... הוחלט להציב בעל תפקיד כזה... ועם הזמן כמו בהרבה משרדי ממשלה לוקח זמן הליך התיקנון" (עמ' 13); וכי הסמכות להורות על תגמול כזה או אחר הינה לראש היחידה לתכנון שכר במשטרה וראש אגף משאבי אנוש במשטרה, וכדבריו - "מפקד היחידה לא יכול להורות לתגמל מישהו שהמשטרה מראש אומרת שהתפקיד שלו לא מזכה, הוא יכול לבקש אך לא יכול להורות..." (עמ' 19).

1. רס"ב יוסף חבס, אשר הוזמן להעיד מטעם התובע, העיד כי שימש כ"קצין רכב" בימ"מ בין השנים 2000 - 2003. לדבריו, עד שנת 2003 או בסמוך לכך קיבל - במסגרת תפקידו כקצין תחבורה - תוספת פעילות א'+, ומשנת 2003 - תוספת פעילות א'.
2. סנ"צ גילה גליק, המשרתת במחלקת אמ"ש במג"ב מאז שנת 1995, הוזמנה להעיד מטעם התובע כיוון שכיהנה כראש ענף קצינים במג"ב בשנת 2003. סנ"צ גליק נשאלה לגבי פגישתה עם התובע טרם מינויו כקצין רווחה בימ"מ, והשיבה כדלקמן:

"אני זוכרת שהייתה לנו שיחה ודיברנו על הנושא של התפקיד והשיבוץ... לא זכור לי שאמרתי שבתפקיד הזה הוא יהיה זכאי לקבל תוספת פעילות... זה תפקיד שבדרך כלל לא גורר איתו תוספת פעילות א'... לשאלת ביה"ד בד"כ אני לא עושה סימולציית שכר אבל כן בודקת אם יש ירידה בשכר. לא זכור לי שהתובע שאל לגבי זה...

כאשר ביה"ד אומר לי שמהראיות עלה לכאורה שהשוטרים שמילאו את תפקיד קצין הרווחה לפני התובע כן קיבלו תוספת פעילות א' בזמנו והאם יתכן שכך אמרתי לתובע לאחר שבדקתי זאת, אני משיבה שלא היה תקן של קצין רווחה, אם כבר היו מוצבים בתקן של קצין תחבורה וייתכן שמילאו תפקיד נוסף. לא זכור לי. אם היה משהו בעל משמעות סביר אולי שהייתי רושמת את זה... אולי בתיק האישי שלו רשום משהו מאותה שיחה... אני לא זוכרת שאמרתי שיקבל תוספת פעילות א'.

אנחנו מדברים על שנת 2003, הרבה שנים עברו מאז ואני מטפלת בהרבה מאוד שוטרים... כשאני מסתכלת על זה כעת נראה לי הגיוני יותר שהייתי חושבת באותה סיטואציה של התובע להכניס מסמך לתיק" (עמ' 26-27).

בעקבות דברים אלו התבקשה הנתבעת לבצע חיפוש נוסף בתיקו האישי של התובע אחר תרשומת הפגישה בין התובע לבין סנ"צ גליק; בהודעה מיום 6.11.13 נמסר כי לא אותר כל רישום.

1. מר אבי אביטל, אשר כיהן כראש חוליית קצינים במג"ב בדרגת רפ"ק בשנת 2003 (ופרש מהמשטרה בשנת 2007), זומן להעיד מטעם התובע. מר אביטל זכר שהכיר את התובע עוד טרם תחילת שירותו בימ"מ ושוחח איתו מעת לעת, אך לא זכר שיחה ספציפית כלשהי לגבי תפקידו כקצין רווחה או זכאותו לתוספת פעילות כתוצאה מכך (הגם שאישר כי כאשר קצין עבר לתפקיד חדש, נמסר לו מידע על דרישות התפקיד כמו גם תנאי השירות בתפקיד - עמ' 38). כאשר נשאל אם קיימים רישומים מאותן שיחות, השיב כי שוחח עם התובע עשרות שיחות שאינן פורמאליות שאין עליהן תרשומות, ואינו זוכר כי ניהל מולו שיחה "מסודרת/פורמאלית" (עמ' 38).
2. מר אביטל התבקש להסביר את מכתבו מיום 2.12.03 שצוטט לעיל, והשיב כי "היה מושג שנקרא פיקציה - כלומר אדם שיושב על תקן מסוים ועושה בפועל תפקיד אחר" (עמ' 37), כאשר "התובע עשה תפקיד איקס ובפועל הגדרת התקן הייתה שונה" (עמ' 38) ולכן נדרש להבהיר זאת במכתבו בו התבקשה הוצאת כתב המינוי. מר אביטל הדגיש כי ביצע זאת "אני מניח... בתיאום עם ראש מחלקת כוח אדם" (שם), וכי כך נהג לגבי כל קצין שמילא תפקיד שונה מהתקן לתקופה העולה על 14 יום. לדבריו, "המטרה שלי בכתיבת המכתב הייתה שכאשר ארצה לדעת מי קציני הרווחה או כוח האדם שלי - אוכל לדעת זאת באמצעות כתבי המינוי, וגם למען הסדר הטוב" (עמ' 42), שכן השכר אמור להיות משולם לפי התפקיד המבוצע בפועל.
3. מר אביטל התבקש להתייחס לקודמיו של התובע בתפקיד קצין הרווחה, והשיב כי מונו טרם כניסתו לתפקיד (שהתרחשה בחודש 4/00); קיבלו ככל הנראה כתבי מינוי כקציני תחבורה ולא כקציני אמ"ש/רווחה; וכי "כנראה רפי נפל בתפר שהייתה החלטה לעשות יישור תקנים... היו פיקציות, חלקן תוגמלו בהתאם - על פי העיסוק ולא על פי הגדרת התפקיד - וחלקן לא, ההבדל נבע משוני במדיניות התקופתית" (עמ' 39). עוד הדגיש כי הפונקציה היחידה המוסמכת לאשר תנאי שירות ושכר הינה רמ"ח שכר באגף כוח אדם במטה הארצי של המשטרה.

כאשר נשאל מדוע לא העביר העתק ממכתבו מיום 2.12.03 לתובע, השיב כי "אתה עובד מול קציני כוח אדם" (שם) ולכן נשלחה הפנייה לראש מדור קצינים על מנת שיאשר את מינויו של התובע, והתובע קיבל לאחר מכן את כתב המינוי עצמו. כאשר נשאל אם התובע יכול היה להבין את ההשלכה של כתב המינוי שקיבל לעניין זכאותו לתוספת פעילות, השיב כי "אני לא יודע אך אני מניח שכן כי אחרת הייתה נעשית אלי פנייה על מנת לבדוק" (עמ' 42).

1. סנ"צ חניתה כהן, ראש מדור תנאי שכר באגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, העידה כי תוספות פעילות לשוטרי הימ"מ עד שנת 2012 (בה הוצאה טבלה מסודרת) ניתנו בהתאם ל"קרבה של התפקיד לליבת הלוחמה" (עמ' 54), כאשר "תפקידים של מינהלה פרופר ניתנה האופציה להגיע לרמת פעילות ב'" (שם). סנ"צ כהן הדגישה כי "תגמול עבור תוספת פעילות ניתן בהתאם לעיסוק בפועל ולא בהתאם להצבה התקנית" (סעיף 18 לתצהירה), ולכן אין רלוונטיות לכך שהתובע הוצב פורמאלית בתקופה מסוימת בתקן של "קצין תחבורה". עוד ציינה כי "ברגע שהוא נאמר שהוא קצין רווחה - הוא קצין רווחה, ואם היחידה מבקשת מאוחר יותר לתגמל אותו למרות שהוא לא מועסק בפועל כקצין תחבורה - זה בעייתי" (עמ' 53).

סנ"צ כהן הבהירה עוד כי "ביצוע תורנות כ"מפקד תורן" אינו מהווה קריטריון למתן תוספת זו, ויתרה מכך, קצינים מכלל מטות המג"ב מבצעים תורנויות מפקד תורן וקצין תורן, בכללם גם קציני רווחה, ואלו אינם מתוגמלים בתוספת גבוהה יותר בשל כך" (סעיף 19). כאשר נשאלה מדוע טבח זכאי לתוספת פעילות א' והתובע לא, השיבה כי "טבח רשום בפקודה במפורש שזכאי לתוספת פעילות א'... אופי התפקיד ומאפייניו כנראה מחייבים הצטרפות לכוחות הלוחמים ועבודת שטח" (עמ' 54).

1. אשר לטענת התובע בדבר קבלתה של תוספת פעילות א' על ידי קודמיו בתפקיד, הפנתה סנ"צ כהן למכתבו של רפ"ק אביטל מיום 2.12.03 (שצוטט בסעיף 7 לעיל וצורף גם כנספח ו' לתצהירה). לדבריה, "בניגוד למה שהיה נהוג בעבר בימ"מ, הגדרת התפקיד של התובע הייתה מלכתחילה של ע.ק. אמ"ש/רווחה ולא קצין תחבורה, על מנת שיתוגמל בהתאם לתפקיד בפועל... מדיניות הארגון הינה כי תגמול שכרי יינתן בהתאם לתפקיד בפועל וככל שמתגלה טעות אנו פועלים לתיקונה לאלתר" (סעיף 21 לתצהירה).

בחקירתה הבהירה סנ"צ כהן כי "זה לא שינוי של נוהל ולא שינוי של נוהג... להיפך כאן יש זהירות יתרה של הכותב שניסה להסביר מה השוטר עושה בכדי שיתגמלו אותו נכון. גם אם נכתב "עד כה היה נהוג" אין הכוונה שהיה נוהג אחר קודם לכן" (עמ' 51). לדבריה, לגבי קודמיו של התובע בתפקיד לא נמסר למטה הארצי שאינם מבצעים את התפקיד בו הוצבו מבחינה תקנית (קצין תחבורה), וממילא תוגמלו בהתאם לתפקיד של קצין תחבורה.

1. סנ"צ מזל ואזנה, רע"ן קצינים מג"ב כיום, הגישה תצהיר במסגרת גילוי המסמכים ובהתאם להחלטה מיום 2.3.12 (סעיף 3(ח) לעיל), ולפיו הקצינים בימ"מ שתוגמלו בפועל בתוספת פעילות א' בתקופה שבין 1.12.01 ל - 28.12.08 הינם קצין תחבורה (ששימש לפי כתב מינויו גם כע' קצין אמ"ש/רווחה) שכיהן ככזה החל מיום 15.10.00 ועד ליום 31.10.02; קצין תחבורה (ששימש לפי כתב מינויו גם כע' קצין אמ"ש/רווחה) שכיהן ככזה החל מיום 19.3.03 ועד ליום 14.6.03; וכן קצין איסוף, המכהן ביחידה החל מיום 10.1.07.

תצהיר נוסף שהוגש במסגרת גילוי המסמכים הינו של נצ"מ שמעון דדון, רמ"ח אמ"ש מג"ב, מיום 2.4.12, ולפיו בעלי התפקידים בימ"מ שתוגמלו בפועל כתוספת פעילות א' בין השנים 2001 - 2008 הינם לוחמים/ סיירים, טבחים, מש"ק מטבח בכיר, "מש"ק תיאום הדרכה מג"ב" המועסק כפקיד כללי, מחסנאי פקיד טכני, "עובד מרד"מ" המועסק כמפעיל משל"ט, "תקציבן" המועסק כ"פקיד כללי" (וקיבל את התוספת למשך תקופה של כשלושה שבועות בחודש אוגוסט 2005 בלבד - סנ"צ כהן נשאלה על כך והשיבה כי על פני הדברים לא היה זכאי לתוספת ויש לבדוק זאת), נהגי מטה וחבלן משטרתי.

1. במאמר מוסגר יצוין כי התובע ביקש במסגרת גילוי המסמכים את סיכום הראיון מיום 11.1.04 (סעיף 8 לעיל), וניתנה החלטה בהתאם המורה לנתבעת על מסירתו לידי התובע (החלטה מיום 20.1.12). הנתבעת טענה בתגובה לכך כי לא איתרה כל טופס ראיון מהמועד האמור, ונדרשה להגיש תצהיר המעיד על כך. בהתאם, הוגש תצהירה של סנ"צ מזל ואזנה, רע"ן קצינים מג"ב, מיום 15.3.12, ולפיו "בבדיקה שערכתי בתיקו האישי של רפי מיכאלי המצוי במטה מג"ב לא נמצא מסמך ראיון מתאריך 11.1.04". התובע ביקש פעם נוספת את המסמך לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה, וב"כ הנתבעת השיבה כי נערך חיפוש נוסף מבלי שאותר סיכום הראיון הנטען (תגובה מיום 6.11.13).

לאחר ישיבת ההוכחות השנייה הודיע התובע כי "גורם משפטי מוסמך ומקורב לו" מצא את סיכום הראיון בתיקו האישי (הודעה מיום 19.12.13), תוך צירופו של סיכום הראיון לתיק בית הדין וכאשר נטען כי בנוסף לכך נמצאים בתיק האישי גם "נספח לסיכום הראיון" ו"רישום רב של העדה גילה גליק לעניין העברתו לתפקיד נשוא התובענה". הנתבעת הבהירה במענה לכך כי קיימים לתובע ארבעה תיקים אישיים - תיק אישי כללי במטה הארצי, תיק אישי קצינים, תיק אישי יחידתי בתקופת שירותו בימ"מ ותיק אישי מטה מג"ב - כאשר סיכום הראיון לא אותר באף אחד מהתיקים וייתכן כי הוצא מהם ללא רשות. הנתבעת עמדה על טענתה כי לא קיימים כל מסמכים רלוונטיים נוספים שלא גולו על ידה, לרבות רישומים כלשהם של סנ"צ גליק, והגישה תצהירים בתמיכה לכך של מפקח עו"ד משה אלפנדרי וסנ"צ מזל וזאנה (בהתאם להחלטה מיום 15.2.14 בקשר לכך).

הכרעה

1. כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי המקור הנורמטיבי המגדיר את הזכאות לתוספת פעילות א' (להלן גם - התוספת) לשוטרי ימ"מ בתקופה הרלוונטית, והינו הפקודה. עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי קצין רווחה הינו קצין אמ"ש (אגף משאבי אנוש), וכי בהתאם ללשון הפקודה - קצין אמ"ש אינו זכאי לתוספת פעילות א' כי אם לתוספת פעילות ב' (בתנאים מסוימים). על אף דברים אלו, התובע סבור כי הינו זכאי לתוספת פעילות א' בגין תקופת שירותו בימ"מ מחמת הטענות העיקריות הבאות - ראשית, הבטחה מנהלית שניתנה לו; שנית, מעצם כך שהוצב פורמאלית בתקן של "קצין תחבורה" אשר זכאי, לפי הפקודה, לתוספת פעילות א'; שלישית, מחמת הפלייתו לרעה. להלן נבחן טענות אלו של התובע, והאם יש בהן כדי להקנות לו את הזכאות לתוספת על אף האמור בפקודה.
2. לאחר שקילת הראיות, לא שוכנענו כי לתובע ניתנה הבטחה על ידי מאן דהוא, טרם קליטתו לתפקיד קצין הרווחה בימ"מ, כי יהא זכאי לתוספת פעילות א'. התובע ביסס את טענתו להבטחה על שיחה שנערכה בינו לבין סנ"צ גילה גליק ורפ"ק אבי אביטל טרם שהחליט להגיש את מועמדותו לתפקיד - ומכאן שלכל היותר נערך על ידו בירור לא פורמאלי לגבי גובה השכר המשולם לקצין הרווחה היחידתי נכון לאותו זמן, על מנת להחליט אם להציע את עצמו לתפקיד אם לאו.

לאחר שקילת הראיות שוכנענו, כי גם אם נאמר (ואיננו קובעים זאת) על ידי סנ"צ גליק או רפ"ק אביטל במהלך אותו בירור שקצין הרווחה היחידתי נכון לאותו זמן מקבל תוספת פעילות א' (תשובה ששיקפה את המציאות נכון לאותה עת) - לא ניתן לראות בתשובה כזו משום "הבטחה" להעניק לתובע את התוספת. קל וחומר, כאשר התובע טרם נבחר לתפקיד נכון לאותו זמן, וכאשר סנ"צ גליק ורפ"ק אביטל ממילא לא היו מוסמכים ליתן הבטחות כלשהן בנוגע לגובה השכר (שכן הובהר שסמכות קביעת השכר מוקנית לראש יחידת שכר באגף משאבי אנוש במטה הארצי בלבד). לא בכדי, לא נערכה תרשומת של הפגישה האמורה; לא ניתנה לתובע סימולציית שכר כלשהי (והפניית התובע בסיכומיו לנוהל 05.03.07 מהווה הרחבת חזית); והתובע עצמו לא הזכיר ולו ברמז "הבטחה" כלשהי שניתנה לו, בכל התכתובות וסיכומי הראיונות מטעמו (אלא לראשונה בסיכום הראיון מיום 31.7.07). עוד נזכיר, כי התובע לא קיבל תוספת פעילות א' בתפקיד אותו ביצע טרם קליטתו כקצין הרווחה בימ"מ, כך שאף לא דובר בשינוי לרעה מבחינתו.

1. אנו קובעים לפיכך כי התובע לא עמד בנטל להוכיח "הבטחה" כלשהי שניתנה לו בנוגע לתשלום תוספת פעילות א' בתפקידו כקצין הרווחה בימ"מ. לאור זאת, גם אם התובע קיווה וציפה לקבל את התוספת כפי שקיבלו קודמיו בתפקיד, וגם אם מפקדיו של התובע עשו מאמץ על מנת לשכנע את הגורמים המוסמכים לאשר לו את התוספת (כפי שעולה מהתכתובות שהוגשו על ידו ופורטו בסעיף 9 לעיל) - אין בכך כדי ליצור מקור משפטי המחייב את הנתבעת לשלם לתובע את התוספת בניגוד להוראות הפקודה.
2. אנו ממשיכים וקובעים, כי גם אם התובע הוצב פורמאלית בתקן של "קצין תחבורה" בתקופה הראשונה לכהונתו כקצין הרווחה בימ"מ (עד ליום 24.5.05) - אין בעובדה זו כדי ליצור לו זכאות לתוספת פעילות א'. מהראיות שהובאו בפנינו עלה כי התפקיד של קצין רווחה בימ"מ נוצר נוכח צרכי השטח במהלך השנים 1996 - 2000, תקופה בה כיהן סנ"צ אריה קטאר כקצין תחבורה, כאשר בשלבים הראשונים בוצע התפקיד במקביל לתפקידו של סנ"צ קטאר כקצין תחבורה ועם הזמן תפס נפח של משרה משל עצמה. בהתאם, מונו בעלי תפקידים נוספים לאחר סנ"צ קטאר לתפקיד קצין הרווחה, גם הם תחת התקן הפורמאלי של "קצין תחבורה" בהעדר תקן מתאים. רק במהלך כהונתו של התובע הוחלט לבצע שינוי תקינה (תהליך שארך ככל הנראה מספר שנים), ובהתאם החל מיום 25.5.05 קיבל התובע כתב מינוי כ"קצין רווחה".

כיוון שאין מחלוקת כי התובע לא שימש בפועל, ולו יום אחד, כ"קצין תחבורה" - איננו סבורים כי יש לזכותו בתוספת רק בשל כך שמבחינה פורמאלית נערך לגביו שימוש, בתקופה הראשונה לכהונתו, בתקן של "קצין תחבורה". נזכיר, כי מטרת התוספת הינה תגמול בעלי תפקידים המבצעים תפקידים הקרובים לליבת הלוחמה, וממילא קביעת הזכאות מבוצעת (כפי שעלה מהעדויות שנשמעו בפנינו) בהתאם לתפקיד בפועל ולא בהתאם לתקן הפורמאלי.

1. אשר לטענת התובע בדבר הפלייתו לרעה - ראשית נציין, כי לא הייתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי קודמיו של התובע בתפקיד קצין הרווחה קיבלו בפועל תוספת פעילות א' (וחלקם אף תוספת פעילות א'+, טרם שבוצע שינוי הקריטריונים בקשר לכך בהתאם לפקודה, ביום 1.11.02). עם זאת, גם לא הייתה מחלוקת כי קודמיו של התובע בתפקיד קיבלו כתבי מינוי כקציני תחבורה, וקיבלו את התוספת עקב כך. בעניינו של התובע הוחלט שלא להקנות לו כתב מינוי פיקטיבי כ"קצין תחבורה" כאשר ברור שלא מונה לתפקיד זה ולא ימלא אותו בפועל; על פני הדברים, מדובר בהחלטה ראויה מבחינה מנהלית ולא הייתה לתובע "זכות מוקנית" כי ינהגו כלפיו אחרת תוך הנצחת טעויות, ככל שנעשו, בעבר (בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ. שר האוצר, פ"ד מו(1) 191 (1991)). אשר לטענת התובע לפיה ההחלטה בקשר לכך הייתה נגועה ב"שיקולים זרים, העדר סבירות, התנהלות לא ראויה ולא מידתית ואפליה פסולה" - לא הובאה לכך ולו ראשית ראיה, ושוכנענו כי הוצאת כתב המינוי לתובע - באופן התואם את המציאות - נעשתה באופן ענייני ותם לב.

להסרת ספק נציין כי מכתבו של רפ"ק אביטל מיום 2.12.03 לא היווה החלטה על ביטול "נוהג ו/או נוהל" (כטענת התובע בסיכומיו), אלא בקשה להוצאת כתב מינוי בעניינו של התובע לפי תפקידו בפועל. איננו סבורים כי הנתבעת מחויבת הייתה לערוך לתובע שימוע טרם הוצאת המכתב, שהרי כל שהתבקש במסגרתו הוא הוצאת כתב מינוי לתפקידו החדש מבלי ששכרו נפגע. עם זאת, אנו סבורים כי ראוי היה להעביר את המכתב לידיעת התובע, ונתייחס לכך להלן בעת פסיקת הוצאות המשפט.

1. התובע טען עוד כי קיימת קבוצה "המונה עשרות שוטרים, אשר משרתים ביחידת הימ"מ ומוצבים על תקן שונה מתפקידם בפועל" (סעיף 70 לסיכומיו). עוד טען, כי שוטרים אלו מקבלים גמולי שכר לפי התקן בו הם מוצבים ולא לפי תפקידם בפועל. טענות אלו לא הוכחו כלל מבחינה עובדתית; אמנם עלה מהעדויות כי קיימים שוטרים המבצעים בפועל תפקיד שונה מזה המוגדר בתקן בו הוא מוצבים, אך לא הוכח כלל ועיקר (מלבד אמירה כוללנית של רפ"ק אביטל) כי שכרם משולם בהתאם לתקן להבדיל מהתפקיד בפועל. נהפוך הוא - עלה כי רכיבי השכר אמורים להיות משולמים בהתאם לתפקיד בפועל, וככל שהדבר נעשה אחרת במקרה ספציפי כזה או אחר - הדבר אינו תקין ואינו יכול להקים עילה משפטית לנהוג באותו אופן כלפי התובע.

בנוסף טען התובע כי הופלה לעומת אותם בעלי תפקידים בימ"מ שביצעו תורנויות של מפקד תורן ועקב כך קיבלו את התוספת - אך גם טענה זו לא הוכחה מבחינה עובדתית; לא הובאו כל ראיות המלמדות כי היו בעלי תפקידים שקיבלו את התוספת גם כאשר לא עמדו בתנאים הנקובים בפקודה, רק בגלל שמילאו מדי פעם את תפקיד המפקד התורן. אשר לטענת התובע בדבר ממלאי תפקידים מנהליים אשר קיבלו את התוספת - התובע לא תקף בפנינו את חוקיות או סבירות הפקודה עצמה, וממילא לא הובאו בפנינו די ראיות על מנת להבין מדוע נקבע בפקודה כי יש ליתן תוספת פעילות א' לטבח ותוספת פעילות ב' לקצין אמ"ש. עם זאת הוכח כי כל מי שקיבל את התוספת בפועל מנוי בפקודה ככזה הזכאי לקבלה (למעט תקציבן שקיבל את התוספת משך שלושה שבועות בשנת 2005 בנסיבות שלא הובררו, ומספר "פקידים כלליים" שלא הוברר תפקידם המדויק), וממילא לא הוכחה טענת ההפליה של התובע גם בהיבט זה.

1. לסיכום נקודה זו - התובע לא הוכיח זכאות לתוספת פעילות א' בתקופת שירותו כקצין רווחה בימ"מ בין השנים 2003 - 2008. בהתחשב במסקנה זו, לא מצאנו לנכון לפרט את חוו"ד האקטואר (מר אליאור וייסברג) מטעם התובע, כמו גם את התייחסותו של נצ"מ יאיר סער להיבטים החשבונאיים.

עם זאת, וכאמור לעיל, שוכנענו כי נפל פגם מסוים בהתנהלות הנתבעת כלפי התובע בכך שמכתבו של רפ"ק אביטל מיום 2.12.03, שעסק ישירות במינויו (ובאופן עקיף השליך על תנאי שכרו), לא הובא לידיעתו בזמן אמת. כתוצאה מכך, התובע המשיך לפעול למען קבלת התוספת במהלך חלק ניכר משנות שירותו בימ"מ, ולמעשה רק במהלך ניהולו של הליך זה נחשף למכתב ולמשמעותו. עובדה זו תילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות להלן.

הזכאות לקבלת שכר לפי דירוג דמ"מ

התשתית העובדתית

1. הצדדים לא היו חלוקים כי המקור הנורמטיבי לעניין תגמולו של התובע בגין השכלתו האקדמית הינו נוהל אגף משאבי אנוש של משטרת ישראל מס' 12.01.02, שכותרתו "תגמול שוטרים בד"א וקצינים בגין השכלה על תיכונית" (נספח 21 לתצהיר התובע; נספח א' לתצהיר סנ"צ כהן; להלן: הנוהל), הקובע דירוגי שכר שונים לבעלי תואר אקדמי שהוכר ככזה.

הדירוג לפיו קיבל התובע את שכרו החל ממועד סיום לימודיו האקדמיים הינו דירוג המח"ר, המיועד לפי הנוהל ל"קצין משטרה בעל תואר אקדמי... אשר אינו עונה לכללי הזכאות של הדרוגים האקדמיים האחרים". הדירוג שנטען על ידי התובע כי הינו זכאי לו הינו "דירוג שכר דמ"מ - דירוג משטרתי מיוחד" (סעיף 4(ה) לנוהל), לגביו נקבע כדלקמן:

"בדרוג שכר "דמ"מ" ידורג קצין משטרה בעל תואר אקדמי שנרכש בארץ מטעם מוסד ישראלי להשכלה גבוהה שקיבל הכרה עפ"י חוק המועצה להשכלה גבוהה, אשר השכלתו הוכרה כישימה לתפקידו המוגדר בתקן כמפורט בנספח א'. תוקף הדרוג מ - 1.4.02, אלא אם נכתב אחרת לגבי אותו תפקיד והשכלה".

1. סעיף 4 לנספח א' מכיל טבלה המפרטת את בעלי התפקידים שיהיו זכאים לדירוג דמ"מ, וביניהם "קצין מג"ב" שהינו בעל השכלה ב"מזרח תיכון". קצינים אחרים שלימודים ב"מזרח תיכון" מזכים אותם בדירוג דמ"מ הינם "קצין אג"ם, קצין חקירות, קצין אמ"ן, קצין בילוש, קצין יח' מיוחדות המתוגמל בתוספת פעילות א'+ ומעלה, קצין תנועה, מפקד יחידה טריטוריאלית". עוד מצוין בטבלה כי "קצין רווחה" יהיה זכאי לדירוג דמ"מ ככל שישלים תואר ב"עבודה סוציאלית/חינוך", וכי "קצין אמ"ש" יהיה זכאי לדירוג זה ככל שישלים תואר ב"משאבי אנוש - לימודי עבודה/ ניהול משאבי אנוש".
2. התובע סבור כי המונח "קצין מג"ב" אינו מהווה הגדרה של תפקיד ספציפי, אלא משמעו קצין המשרת במג"ב (סעיף 70 לתצהירו). בדומה לכך, כאשר עבר לשרת במערך האג"מ, אושרה זכאותו לדירוג דמ"מ מעצם היותו "קצין אג"מ". התובע הבהיר כי אינו מנסה להיבנות מכך שלמד את תחום משאבי האנוש כתחום משני במסגרת הלימודים הכלליים במדעי הרוח והחברה, אלא רק מכך שלמד תואר בלימודי המזרח התיכון.
3. סנ"צ חניתה כהן, ראש מדור תנאי שכר באגף משאבי אנוש של משטרת ישראל, העידה כי החל משנת הלימודים 2006 ניתן להכיר גם בלימודים לתואר כללי/ רב תחומי במידה ו - 40% מהתואר לפחות נלמדו בתחום שהוכר כרלוונטי, או לחלופין שני תחומים מזכים בהיקף של 40% מכלל התואר (סעיף 8 לתצהירה; נספח ב' שהינו הוראת "עדכון ורענון" מיום 5.6.12). היקף לימודיו של התובע בתחום משאבי האנוש לא הגיע לכדי 40% מהתואר, ולכן לא היה זכאי לדירוג דמ"מ בתקופה בה שירת בימ"מ כקצין רווחה. עם זאת, בתפקידו הנוכחי והחל מיום 27.12.08 הינו זכאי לדירוג האמור, מאחר שבתפקידו הנוכחי ההשכלה בלימודי מזרח תיכון נחשבת לפי הנוהל כישימה.
4. סנ"צ כהן התבקשה להסביר מדוע התובע אינו זכאי לדירוג דמ"מ כ"קצין מג"ב" שיש לו השכלה בלימודי המזרח התיכון, והשיבה כדלקמן:

"'קצין מג"ב' זה לא כל קצין במג"ב אלא מדובר על קצין לוחם במג"ב, קצין ייעודי במג"ב, להבדיל מקצין מנהלה במג"ב. באותו נוהל יש לנו גם התייחסות נפרדת לקצין אמ"ש וזה מלמד שלגבי קציני אמ"ש יש דין נפרד.

בטבלה לגבי לימודי המזרח התיכון יש רק קצינים ייעודיים שלימודים אלה הוכרו כרלוונטיים לעיסוקם.

כדי לחדד, גם קצינת אמ"ש באג"מ או קצינת רווחה באג"מ עשויה תיאורטית להיחשב כ"קצינת אג"מ" אך לא תקבל דירוג דמ"מ אלא אם למדה דברים רלוונטיים לעבודתה באמ"ש... זה לא רשום פה אך זו הכוונה. זו לא פרשנות אלא כך זה מתבצע בפועל...

קצין רווחה עושה חודשיים קורס קצינים מינהלי, קצין מג"ב עושה 9 חודשים, ומי שעושה תפקיד של קצין רווחה הוא לא עושה בפועל תפקיד של קצין ייעודי. נדרש לבצע את התפקיד בפועל ולא רק להיות מוגדר בתפקיד... כאשר התובע עבר לתפקיד ייעודי באג"מ (קצין מטה), להבדיל מתפקיד אמ"ש באג"מ, הוא החל לקבל דירוג דמ"מ" (עמ' 54-55).

הכרעה

1. כפי שעולה מהפירוט לעיל, הנוהל הוא שקובע את הזכאות לקבלת שכר לפי דירוג דמ"מ, וככלל מקנה דירוג שכר מיוחד לשוטר אשר השלים לימודים אקדמיים בתחום אשר הוכר כרלוונטי לתפקידו. התובע לא מבסס את דרישתו על לימודיו בחטיבת משאבי אנוש במסגרת הלימודים הכלליים במדעי הרוח והחברה, אלא על כך שהשלים תואר בלימודי המזרח התיכון. התובע מפנה לצורך כך להוראת הנוהל הקובעת כי "קצין מג"ב" שהשלים תואר כאמור זכאי לקבלת דירוג השכר המיוחד.
2. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי יש לפרש את הנוהל כפי שיושם בפועל על ידי הנתבעת (בהתאם לעדותה של סנ"צ כהן, שלא נסתרה) וכפי שתואם את תכליתו, היינו באופן שקצין רווחה המבצע עבודה מקצועית בתחום העבודה הסוציאלית ומשאבי האנוש, גם אם מוצב פיזית במסגרת מג"ב, לא ייחשב כ"קצין מג"ב" לצורך הנוהל אלא כ"קצין רווחה" או "קצין אמ"ש". שאם לא כן, לא ברור מי ייחשב כ"קצין רווחה" ו"קצין אמ"ש" לפי הנוהל, ולא תושג התכלית העולה מהנוהל בבירור - שהינה עידוד לימודים אקדמיים בתחום בו עוסק הקצין בפועל במסגרת עבודתו.

בהתחשב בכך, וכאשר התובע לא למד את הלימודים שהוכרו כישימים לצורך עבודה כקצין רווחה או אמ"ש - אינו זכאי לדירוג המיוחד בתקופה בה שירת כקצין רווחה בימ"מ.

1. אנו קובעים לפיכך כי התובע לא הוכיח את זכאותו לדירוג דמ"מ בתקופת שירותו כקצין רווחה בימ"מ. ממילא, אין צורך כי נפרט את חוות דעתו של האקטואר בקשר לכך ואת התייחסותו של נצ"מ סער לכך. במאמר מוסגר נציין כי התובע העלה בסיכומיו טענה על הסתמכותו על הנוהל טרם יציאתו ללימודים אקדמיים, אך טענה זו מהווה הרחבת חזית ולא הוכחה כלל.

סיכום

1. סוף דבר - התביעה, על שני ראשיה, נדחית.

על אף זאת; על אף דרך ניהול ההליך מצד התובע באופן שגרם לעיכובים ממושכים ומיותרים בטיפול בו; ובהתחשב באי עדכונו של התובע בזמן אמת במכתב מיום 2.12.03 - הנתבעת תשא בהוצאות התובע בגין ההליך בסך של 10,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ה, (2 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.