לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו, בהתאם לנטען, לתובע במהלך השתתפות ביום כיף אשר נערך מטעם מקום עבודתו.

התובע יליד 1981, עבד בעת אירוע התאונה בארגון תערוכות בחברת "אסף נטו" (להלן: "החברה") וכן מאמן קראטה מוסמך בעל חגורה שחורה.

בתאריך 18.5.08 במהלך השתתפות התובע ביום כיף לעובדי החברה בחוף מכמורת, אשר אורגן והופעל על ידי הנתבעת 1 עבור החברה, נפגע ונחבל התובע בכתפו הימנית, כתוצאה מאבן גדולה שהייתה בחול, ברחבה המסומנת והמתוחמת (להלן: "התאונה").

נתבעת 1, הינה חברה המארגנת אירועים, חוויה, אתגר ושטח, והיא זו שהפעילה וארגנה את יום הכיף לעובדי החברה, שבמהלכו כאמור נפגע התובע בכתפו (להלן: "נתבעת 1").

נתבעת 2, הינה חברה לביטוח, אשר בכל הזמנים ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסה לביטוח צד שלישי (להלן: "נתבעת 2").

נתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי – החברה, אשר הגישה הודעה לצד רביעי – הנתבעת 1 ובמהלך דיון ההוכחות, נדחו ההודעות לצד השלישי והרביעי, ללא צו להוצאות, בהתאם להמלצת בית המשפט.

בתיק התקיימה ישיבת הוכחות אחת, במהלכה נחקרו התובע, מר רענן אריזון- מנהל הנתבעת 1 וגב' רונה פולק מנכלי"ת חברת "אסף נטו" אשר נכחה בעת האירוע.

בסיום ישיבה זו, עתרו הצדדים כולם בהסכמה לסכם טענותיהם בכתב.

1. טענות הצדדים באשר לקיומו של מפגע ואחריות הצדדים-

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת אחראית כלפי התובע, מאחר שהתאונה ותוצאותיה אירעו עקב רשלנותה ועקב הפרת חובות שבחוק, בשעה שלא דאגה להכשיר את קרקע החול בחוף בו ארגנה ובצעה את יום הכיף, באופן שניתן יהיה לבצע את הגלגולים בחול בדרך נאותה ובטוחה, ללא כל פגיעה.

כמו כן, נטען כי הנתבעת 1 לא בדקה ולא סרקה את אזור החול אותו תחמה בחוף לצורך ביצוע תחרויות משחק, על מנת לוודא כי הינו נקי מאבנים או חפצים, אשר עלולים לגרום למשתתפים לנזק גוף.

עוד טען התובע בכתב התביעה, כי הנתבעת 1 באמצעות עובדיה, בקשו מהמשתתפים ביום הכיף והתובע ביניהם, לבצע גלגולים בחול, מבלי שטרחו לבדוק שאכן החול נקי מאבנים או מפגעים.

בכך התעלמה הנתבעת מהסכנות הקיימות והסיכונים בביצוע גלגולים בחול, לרבות חבלה מחפץ או אבן המצויים בחול, כפי שקרה לתובע.

במסגרת כתב התביעה הועלו טענות כלפי נתבעת 2, אשר במהלך ניהול ההליך ובפתח דיון ההוכחות, חזר בו התובע מאותן טענות ובחר להפנות את כל טענותיו ותלונותיו כלפי הנתבעת 1 בלבד.

הנתבעות טענו, כי מקום האירוע הוא חוף מוסדר וכי בכל בוקר נעשית סריקה על מנת להכין את החוף למבקרים, כאשר מטרת הסריקה היא ניקיון החוף והסרת מפגעים, ככל שישנם כאלה.

לטענת הנתבעות, ביום בו מתוכננת להיערך פעילות כלשהי בחוף, מגיעים בין 5-7 אנשים, על מנת לנקות, לסדר ולהכין את השטח לקראת יום הכיף, ובין היתר, להסיר מפגעים ככל שישנם כאלה.

לדידן של הנתבעות, תכנון יום הכיף נערך על ידי היועצת הארגונית של הנתבעת 1 ועל ידי החברה, בהתאם לדרישותיה ובכפוף לאישורה- בהתאם לדף ההנחיות שמתאר את תוכן הפעילות, אופייה ולוח הזמנים שצורף לכתב ההגנה.

נתבעת 1 הכחישה את טענת התובע לפיה, התבקשו המשתתפים, וביניהם התובע, להתגלגל על החול. לטענתה, לפני כל תרגיל מתבצע תדריך הכולל גם כללי בטיחות, בהתאם לסוג התרגיל / פעילות אותו מתבקשים המשתתפים לבצע, על ידי מי שאחראי לכך מטעם הנתבעת.

לטענת הנתבעות, ככל שהתובע אכן עשה גלגול בחול, הרי שעשה זאת מיוזמתו האישית, אולי בשל היותו מאמן קראטה ומשכך, מהווה התנהגותו "הסתכנות מרצון" ואין להטיל בשל כך כל אחריות על הנתבעות.

זאת ועוד, טענו הנתבעות, כי יש לעשות אבחנה בין סיכון סביר לבין סיכון שאינו סביר, באשר בחיי היום יום קיימים סיכונים טבעיים ורגילים ואם נחבל התובע כתוצאה מאבן שהסתתרה בתוך חול של חוף הים, הרי שלא ניתן להטיל אחריות כלשהי בשל כך לפתחה של הנתבעת.

התובע השתתף בפעילות המותאמת לגילו ולכושרו הגופני וככל שנפגע מאבן שהוסתרה בתוך החול, אין בכך כדי להטיל אחריות על הנתבעת, כל זאת בנוסף לכך שעסקינן בתאונת עבודה והתובע נמנע מהגשת תביעה ומיצוי זכויותיו בביטוח הלאומי. ככל שבית המשפט יסבור, כי יש לפצות את התובע, הרי שיש לבצע ניכוי רעיוני.

2. טענות הצדדים באשר למצבו הרפואי של התובע ונזקיו בעטיה של התאונה:

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של האורתופד ד"ר גונן חבה, במסגרתה נקבע שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% וזאת בגין הפגיעה בכתף והגבלה בתנועות בפרק הכתף עד לגובה השכם.

לטענת התובע, נעדר ממקום עבודתו במשך שבועיים ימים, חרף העובדה כי מומחה מטעם בית המשפט אישר תקופת אי כושר למשך ששה שבועות וזאת בשל מסירותו למקום העבודה, משכך נגרם לו הפסד שכר בסך של 4,500 ₪.

לדברי התובע, הכאבים מקשים עליו במסגרת עבודתו בשל ההגבלה בכתף ימין (יד שאינה דומיננטית) והצורך בביצוע הפסקות עבודה לאחר שימוש בעכבר המחשב, שזה עיקר עבודתו כמעצב גרפי.

לטענת התובע בתצהירו, עבר סדרות של טיפולים פיזיותרפיה וכן נזקק לטיפול תרופתי, אותו נטל ונוטל לצורך שיכוך הכאבים עד למתן תצהירו מיום 22.4.14.

עוד טען התובע, כי בשל מצבו הבריאותי והמגבלות בכתף כתוצאה מאותה תאונה, נזקק לעזרה, לעיתים אף בפעולות יום יומיות פשוטות שאותן מתקשה לבצע לבד, בין היתר, פעולות אחזקה  בבית שביצע בעבר ונאלץ כעת להיעזר בצד ג'.

לטענת התובע בסיכומיו, במועד התאונה התובע עבד כגרפיקאי בחב' "נטו", במסגרת עבודתו קודם התובע לתפקיד מנהל מחלקה וסמוך למועד התאונה השתכר כ- 9,000 ₪ לחודש. הואיל ושכרו לא תאם את כישוריו בחר לעזוב את מקום עבודתו ולפתוח עסק עצמאי עם שותף בתחום עיצוב גרפי ושכרו במומו ומגבלותיו הינו כ- 25,000 ₪.

כמו-כן, בשל אופייה הקשה של הפגיעה, נפגעה יכולתו של התובע לעסוק כמאמן קראטה ולבצע תרגילים הכרוכים בהזזה ותנועות הכתף והפעלת יד ימין ואף נמנע ממנו להתאמן ולהשתתף בתחרויות ולעסוק בהכנה ועיצוב של תערוכות במסגרת עבודתו.

בנסיבות אלו, מבקש התובע לקבוע, כי נכותו התפקודית נאמדת בשיעור של 10%.

הנתבעות צירפו חוות דעת מטעמן, אשר נערכה על ידי ד"ר גד ולן, בה נקבע כי כתוצאה מהתאונה, נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% עקב פריקת המפרק האקרומיוקלביקולרי מימין.

ד"ר ולן חלק בחוות דעתו על ממצאי בדיקתו של ד"ר חבה ודרגות הנכות שקבע, באשר לדידו, לא מצא כל הגבלה בטווחי תנועה של כתף ימין מעל גובה השכם, ומשכך לא נותרה כל נכות צמיתה עקב פגימה זו.

בשל הפער בין חוות הדעת אשר הוגשו מטעם הצדדים, מונה ד"ר גיל לאופר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. ד"ר לאופר קבע בחוות דעתו, את נכויות התובע כדלקמן:

נכות זמנית בשיעור של 50% מיום הפגיעה למשך ששה שבועות ולאחר מכן נכות זמנית של 20% למשך ששה שבועות נוספים ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין נקיעה של מפרק אקרומיוקלביקולרי.

ד"ר לאופר תאר בפרק "פרטי המקרה", כי כתוצאה מהתאונה סבל התובע מפריקה דרגה 3 של המפרק שבין עצם הבריח ובין האקרומיון, טופל במסגרת קופת חולים ובהמשך פנה לבית חולים בלינסון למיון ולבדיקה של מומחה כתף ובצילום שנערך נמצאה פריקת המפרק.

התובע טופל שמרנית במתלה ובפיזיותרפיה.

בנוסף, ד"ר לאופר הסביר בפרק "דיון ומסקנות", כי פריקה שכזו מתרחשת בעקבות קרע של שלוש רצועות שמחזיקות את המבנים במקומם. אפשרויות הטיפול הן שמרניות, כפי שבוצע בפועל כלפי התובע וברב המקרים העניין מסתדר וניתן לחזור ולבצע כל פעילות, לרבות פעילות ספורטיבית ללא כל קושי. במיעוט מהמקרים שבהם הכאבים גורמים להגבלה בפעילות כלשהי, ניתן לנתח ולשחזר את הרצועה, כאשר התוצאות הן טובות אולם תקופת ההחלמה ממושכת.

הצדדים לא הזמינו את המומחים לצורך חקירה על חוות דעתם.

דיון והכרעה

דומני, כי בתיק זה יש לדון תחילה בשאלה הבסיסית והראשונית – האם הוכיח התובע, כי קיים מפגע במקום אשר בעטיו נגרמו לו נזקיו? האם הוכיח התובע כיצד ולמה אירעה התאונה ומהי האחריות והחבות של הנתבעת 1 לאירוע ?

נסיבות התאונה ושאלת קיומו של מפגע

גרסאות התובע החל בכתב התביעה, דרך תצהיריו ועדותו, לרבות השאלון שהופנה אליו על ידי הנתבעים ובחקירתו הנגדית, מעלות ספקות בקשר לנסיבות התאונה ואפרט:

סתירות בגרסת התובע לעניין ההנחיות אשר ניתנו על-ידי מי מטעם נתבעת 1:

בכתב התביעה טען התובע, כי במהלך יום הכיף שארגנה החברה בחוף מכמורת, השתתף במשחק תחרותי שהתקיים בחוף, כאשר המשתתפים התבקשו על ידי המפעיל לבצע גלגולים ברחבת חול מסומנת ומתוחמת ובעת שביצע התובע בתורו גלגול בחול, או אז נחבלה כתפו הימנית באבן גדולה שהייתה בחול.

עוד ציין התובע, כי נפגע קשה בכתפו הימנית וכתוצאה מכך נגרמה לו פריקת כתף וקרע של רצועת הקלביקולה, כתוצאה מכך פונה ממקום התאונה לקופת החולים בנתניה, שם נבדק על ידי ד"ר גרמן – אורתופד, שמצא פריקה בדרגה 2 עד 3 ולפיכך נשלח לצילום כתף, לאחר שידו הימנית הושמה במתלה ונשלח לביתו למנוחה וטיפולי פיזיותרפיה.

משלא חלפו הכאבים והגבלות התנועה בכתף, פנה התובע ביום שלמחרת לבית החולים רבין, שם נבדק בחדר המיון ובצילום נמצאה פריקה בדרגה 2 עד 3, ולאחר בדיקה שוחרר שוב לביתו עם המלצה לטיפול תרופתי נגד כאבים וטיפולי פיזיותרפיה במסגרת קופת חולים.

בתצהיר עדותו הראשית טען התובע, כי במסגרת יום כיף שארגנה החברה לעובדים באמצעות נתבעת 1, נערכו פעילויות ספורט תחרותיות, שכללו בין היתר פעילות תחרותית בחוף הים ופעילות במים בים. אחת מתחנות הפעילות הייתה תחרות קפיצה מקובייה לקובייה, במתחם מסומן בחול, באמצעות סרט פלסטי בצבע לבן, אשר הונח על החול במסגרת מלבנית שנתחמה במידות של 4 מ' רוחב על 6 מ' אורך לערך ובתוך המסגרת הונחו קוביות ממוספרות במרחקים האחד מהשני, תוך שלכל משתתף ניתן מקבץ מספרים והיה על המתחרים לקפוץ בין הקוביות בהתאם למקבץ שקבלו.

משתתף שלא הצליח לקפוץ אל מחוץ לשטח המסגרת במהלך הקפיצה האחרונה נפסל.

התובע טען במסגרת התצהיר, כי מי מטעם הנתבעת 1 לא הגדיר למשתתפים את אופן הקפיצה וממילא את דרך ביצועה ולפיכך, כל משתתף בתחרות אמור לקפוץ קפיצה בסגנון חופשי ובהתאם ליכולתו ובדרך שבה בחר לקפוץ.

לטענת התובע במסגרת תצהירו, המספר האחרון בצירוף המספרים שנפל בחלקו היה מסומן על קובייה בחול, שהייתה מרוחקת מהסימון שתוחם את התחנה ולפיכך היה עליו לקפוץ מעבר לסימון, לצורך כך לקח תנופה חזקה, קפץ אל מחוץ לתחום, בלם באמצעות ידיו וסיים בגלגול בחול.

לטענתו, בזמן הגלגול בחול, נפגע  בכתף יד ימין מאבן גדולה / סלע שהיה טמון בחול ובולט, קרוב מאד לפני שטח השכבה העליונה של החול, מבלי שהבחין באבן, אשר ככל הנראה הייתה מכוסה בשכבת חול דקה ולא היה בה כדי לבלום או לרכך את נפילתו.

בתחילת חקירתו חזר בו התובע מהטענה, לפיה נתבקשו המשתתפים לבצע גלגול על החול, כפי שתואר בכתב התביעה ולמעשה אישר, כי בחר לסיים את הקפיצה בגלגול, בהתאם לשיקול דעתו ומאחר ולא נאמר למשתתפים כיצד לבצע את הקפיצה. בהמשך לכך תאר את הקפיצה שבחר לבצע ואת מטרתה בזו הלשון:

"ש. אתה מציין בתצהיר שלך שלאחר שקפצת בלמת, ואז סיימת את הקפיצה בגלגול בחול, למה אחרי שבלמת החלטת לעשות את התרגיל הזה?

ת.   הבלימה מבוצעת על ידי הידיים והגלגול הוא המשך ישיר שלה.

ש.  למה זה המשך ישיר?

ת.   יכולתי גם ליפול על הבטן. קפיצה כמו שתיארת עכשיו זו לא קפיצה כמו שאני בצעתי.

ש.  אתה קפצת עם תנופה?

ת.   נכון.

ש.  אתה אומר שלקחת תנופה וקפצת ואז בלמת, איך בלמת?

ת.   מדובר בקפיצה שלא מאפשרת לך נחיתה על הרגליים, זו איזושהי מעידה, זו קפיצה שאתה נאלץ לבלום עם הידיים ובלמתי עם הידיים, על מנת לצאת מהמתחם ולהצליח במשחק, סיימתי את אותה קפיצה בגלגול. אדם מנתר באמצעות שתי רגליו, בולם באמצעות שתי ידיו. אם הייתי עוצר עם הידיים מעבר לפס אבל הגוף שלי עדיין במתחם המסומן, אז הייתי נופל עם הבטן והייתי נפסל.

ש.  אמרת בכל מקרה שנפסלת?

ת.  אני לא יודע, אני משער"

(פרוטוקול הדיון מיום 09.12.14, עמוד 10, שורות 26-33, עמוד 11, שורות 1-7).

התובע אישר, כי בכל מקרה היה נפסל, באשר גופו, בעת סיום ביצוע הגלגול, עדיין היה מצוי בתוך המתחם וכי למעט הגלגול שהוא ביצע, לא בוצעו גלגולים נוספים על ידי משתתפים אחרים במשחק.

מן המקובץ, עולה, כי התובע מסר גרסאות שונות לשם תיאור המשחק וההנחיות לביצועו: אחת- בכתב התביעה, לפיה המשימה דרשה ביצוע גלגול. השנייה, בתצהיר- לפיה המשתתפים נדרשו לבצע קפיצה בסגנון חופשי והוא בחר לבצע קפיצה הדורשת תנופה חזקה ומשלא הצליח לבלום עם הידיים ביצע גלגול. השלישית, בעדותו בבית משפט- לפיה, בחר לבצע קפיצה שלא מאפשרת נחיתה על הרגליים, ואת הגלגול ביצע כהמשך ישיר של הבלימה על מנת לצאת מהמתחם ולנצח במשחק.

קיומה של אבן / אובייקט טמון בחול של חוף הים:

התובע טען, כי פגיעה מהסוג שנגרמה לו יכולה הייתה להיגרם רק בשל קיומה של אבן חדה אשר הייתה מצויה לטענתו בחולות החוף. חרף טענת התובע, לא נמצא כל אזכור בתיעוד הרפואי שצורף על ידי התובע וגם כזה שלא צורף על ידי התובע ( אלא על ידי הנתבעת ), לפיו מוזכרת אבן.

למעשה, לראשונה מופיע אזכור האבן בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע בתמיכה לכתב התביעה. התובע נשאל ע"י ב"כ הנתבעות, מדוע האבן מאוזכרת לראשונה רק בחוות הדעת מטעמו והשיב בשאלה ותמיהה באשר לכך שגרסה זו אוזכרה רק בחוות הדעת.

לטענתו, ציין בכל אותה עת, כי נגרם לו נזק כתוצאה מקיומו של אובייקט חד כמו אבן ואף הוסיף במהלך חקירתו, כי אינו אחראי על מה שרשמו הרופאים במסגרת התיעוד הרפואי וחזר על כך שסיפר את כל הסיפור כפי שסופר על ידו במהלך מתן עדותו בבית המשפט, לפיו ביצע גלגול ונחבל בכתף ימין כתוצאה מאובייקט חד כמו אבן.

התובע ציין במהלך עדותו, כי היו עדים לאירוע הנפילה, את שמותיהם ציין במסגרת תשובות לשאלון שנשלח אליו על ידי הנתבעות ולדידו היה על הנתבעות לזמן את אותם עדים לצורך קבלת עדותם, כמו גם את המאמן שטיפל בו לדבריו, במקום טיפולי פיזיותרפיה במסגרת קופת החולים.

נראה מגרסת התובע, כי הוא אינו יודע מה היה הגורם לפגיעה וממילא לנזקים שנגרמו בעטיה, כאשר בכל התיעוד הרפואי , בסמוך לאחר האירוע, לא מוזכר הגורם לפגיעה, למעט אמירה מפיו של התובע, מן הסתם כאשר נשאל כיצד נגרמה החבלה, לפיה נחבל בכתף ימין בעת שביצע גלגול ביום כיף מטעם העבודה.

לראשונה מופיע אזכור של אבן סלע בפרטי המקרה בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מטעם ד"ר גונן חבה, והכל לדברי התובע.

עיון בכל חוות הדעת המצויות בתיק בקשר עם הנכות שנותרה לתובע בגין אירוע התאונה, כמו גם בתיעוד הרפואי שצורף על ידי התובע לתצהירו, מעלה כי אין קביעה באשר למנגנון הפגיעה והאפשרות לחבלה מהסוג שנגרם לתובע, כתוצאה מאובייקט חד בהכרח, כל זאת בניגוד לטענת התובע עליה חזר בכל הזדמנות וממנה למעשה הסיק התובע את הגורם לפגיעה.

יוצא אפוא, כי התובע אישר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי בשום שלב לא הבחין באבן או סלע שהיה מצוי במקום, כמו גם באובייקט חד כלשהו אחר, לא ברור אם כך כיצד הגיע התובע לכלל מסקנה, לפיה הנזק והחבלה שנגרמו בעטיו של האירוע, מקורם בהכרח באובייקט חד שהיה מצוי מתחת לפני החול, אם כל זכר לאובייקט כזה לא נמצא עד היום.

לדידו של התובע, הואיל ומדובר בפגיעה וחבלה נדירה, נאמר לו על ידי כלל הרופאים, כי חבלה כזו מקורה בהכרח בפגיעה באובייקט חד.

טענה זו של התובע, מעבר לכך שנטענה כאמור לראשונה במסגרת פנייתו למומחה מטעמו, הרי שאין לה כל תימוכין בחוות הדעת שמונחות בפני בית המשפט, גם לא בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע ומסקנה זו, מעבר לכך שהינה מצויה בתחום מומחיות שאינו נחלתו של התובע, הרי שיש להוכיח אותה ובראות עיני, התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של אובייקט חד כלשהו שהיה מצוי, מתחת לפני השטח, דבר שגרם לנזק, להבדיל מביצוע גלגול שבחר התובע לבצע בעצמו, באופן כזה שגרם לחבלה.

עוד יוער, כי בשום תיעוד, גם לא במסגרת חוות הדעת שהוגשו לתיק, לא מצאתי תימוכין לכך שעסקינן בחבלה נדירה, ממילא אין התייחסות לגורם האפשרי לאותה חבלה, אדרבא ואדרבא, מעיון בחוות הדעת שניתנה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, ניתן להיווכח כי אין המדובר בפגיעה נדירה ואף ישנה התייחסות והסבר להתרחשות פריקה מהסוג הנ"ל, לאפשרויות הטיפול השמרניות, אשר ברב המקרים מסתדרות מצוין, כך שאותם נפגעים יכולים לחזור לפעילות רגילה, לרבות פעילות ספורטיבית, כפי שהתובע עשה בעת שחזר לשגרת חייו מיד ובסמוך לאחר האירוע.

זה המקום לציין, כי התובע אישר במהלך חקירתו, בעת שהוצגו לו תמונות מספטמבר 2011 ( סומנו נ/1 חמש תמונות ), את העובדה כי הוא מתאמן באומנות לחימה. די בעיון בתמונות שהציגה הנתבעת במהלך חקירתו של התובע, כדי להיווכח שהתובע מבצע תרגילים ללא כל קושי נראה לעין, בעת מבחן לקבלת דרגה באומנות לחימה מסוג "אייקידו".

אם סבר התובע, כי חבלה מהסוג הנ"ל יכולה להיגרם, בסבירות גבוהה כזו שיש בה כדי להרים את הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין הימצאות אובייקט חד במקום לבין הפגיעה, היה עליו להתכבד ולהגיש חוות דעת מתאימה, באשר מדובר בעניין שבמומחיות ואין די בסברה של התובע בלבד לעצם קרות האירוע, במיוחד בהינתן שהתובע לא ראה הימצאות של גורם / אובייקט חד כלשהו במקום ומחוות הדעת לא ניתן להסיק את המסקנה לפיה פגיעה וחבלה מהסוג שנגרם לתובע כתוצאה מהאירוע, מקורה בהכרח בקיומו של אובייקט חד.

יתרה מכך, התובע לא טרח לזמן עדים מטעמו, שהיו עדים לקרות האירוע, על מנת לחזק את גרסתו באשר לקיומו של מפגע כלשהו במקום, לצורך הטלת אחריות וחבות על הנתבעות.

לא ברור אם כך ממה נפגע התובע, האם מקיומה של אבן, סלע, או כל אובייקט אחר שהיה טמון מתחת לפני החול, או שאולי ביצע התובע קפיצה וגלגול באופן כזה שגרם לחבלה.

משנה תוקף יש ליתן לעובדה שהתובע חזר בו מגרסתו הראשונית, כפי שמופיעה בכתב התביעה ואף מוצאת ביטוי בחוות הדעת שהוגשה על ידו בתמיכה לטענותיו, לפיה התבקש לבצע גלגול, בעוד שאין חולק היום שהתובע בחר לבצע גלגול בסופה של אותה קפיצה כאשר אף אחד מהמשתתפים במסגרת יום הכיף לא ביצע גלגול ואף הקפיצות שנאלצו לבצע המשתתפים, נעשו במסגרת פעילות חברתית, בין משבצות שגודלן מספר סנטימטרים בלבד (כ- 35 ס"מ לפי עדות התובע), כאשר מטרתה, גיבוש המשתתפים ושיתוף פעולה על מנת להגיע לפתרון הראוי, להבדיל ממטרה תחרותית, כפי שהוגדרה על ידי התובע.

לא בכדי טען התובע בכתבי הטענות, כי נתבקש לבצע גלגול, שאם לא כן, היה בכך כדי להטיל את האחריות לפתחו, בעצם בחירתו ביודעין לבצע גלגול, נטל סיכון מרצון וממילא עליו לשאת בתוצאות מעשיו.

יפים בעניין זה דברי כב' השופט פרגו בת"א 1401/08 שמעי מיכאל נ' דו גל ייזום והשקעות בע"מ ואח' ,מיום 4.8.13, בעמוד 9 לפסק הדין, במסגרתו נדחתה תביעה לפיצוי של תובע, אשר בעת רחצה בחוף דוגית שבכנרת, שהינו חוף מוכרז, קפץ קפיצת ראש במים רדודים וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות אורתופדית ונכות נפשית.

"כל אדם בוגר יודע ומבין היטב כי אסור לקפוץ ראש למים כה רדודים וכי בעשותו כן מסכן את עצמו ביודעין לתוצאה בלתי נמנעת של פגיעת ראש, כמו זו אשר נגרמה לתובע... הנוהגים בדרך זו – וביניהם התובע – מסכנים עצמם ביודעין ולוקחים על עצמם ביודעין ו/או לפחות אמורים לדעת את הסכנה הטמונה בהתנהגות זו ואת תוצאתה. עליהם לשאת באחריות לגרם האירוע ותוצאתו, עקב התנהגות חסרת אחריות זו ואין הם יכולים להטילה על אחרים. מדובר בהתנהגות פזיזה ובלתי סבירה, המתבצעת בחלקיק של שניה, כדי כך שאינה ניתנת למניעה על ידי מאן דהוא".

ואם לא די בכך, שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בשל סתירות בגרסאותיו ובהיעדר עדים וראיות רלוונטיים, הרי שגם מעדותם של עדי הנתבעות ניתן ללמוד על כך, שלמשתתפים ניתנו הנחיות כיצד יש לבצע את המשימה ומעדותם עולה, כי לא היה הכרח לבצע את המשימה באמצעות קפיצות דווקא, וככל שמשתתף ביצע קפיצה לא היה מדובר במרחק רב בין המשבצות וכך תיארה הגברת פולק את המשימה וביצועה על-ידי התובע בתשובותיה לשאלת בית המשפט:

ש.          כמה אנשים היו, מה הייתם צריכים לעשות, מה זה לקפוץ ממספר  למספר, איזה מספרים היו, איפה המספרים, מה את עשית או מה עשו אחרים?

ת.          אני לא זוכרת מה הייתה הדינמיקה מאחורי זה כי לכל דבר היה מוסר השכל וצריך להסיק מזה משהו, אני לא זוכרת אם זה היה יותר תחרות או שזה היה איזשהי יכולת קבוצתית. היינו שתי קבוצות והיינו צריכים לעבוד כקבוצה. אולי 5 אנשים בקבוצה. התחלקנו לשניים והיינו בערך 12 איש ביחד. אחד קפץ ואז השני צריך לקפוץ והמטרה לא ליפול מהריבוע. הייתי צריכה לקפוץ בין שלושת המספרים שיצאו לי. נניח שיצא לי 1 , 3 , 5, הייתי צריכה לקפוץ מ-1 ל-3 ל-5 רק בקצב הגיוני לא משהו שלא ניתן לעשות. זה מה שאני זוכרת מהמשחק. היה צריך לקפוץ למספרים ואז לקפוץ החוצה. אני לא זוכרת אם היה צריך לקפוץ אחד אחד או שכולם ביחד. אני זוכרת שהיה הרבה הומור וצחוק, זה היה נחמד.

אני זוכרת שראיתי את התובע קופץ החוצה, אני זוכרת את זה כי לא הבנתי למה הוא עשה את הגלגול הזה ואמרתי לעצמי שזה יהיה מאד מעניין לדון על זה כשאנחנו עושים את הניתוח הקבוצתי. הוא עשה מין גלגול קרטה עם הכתף, אתה יכול לקפוץ עם הרגליים, אף אחד לא התגלגל, לא היה צורך להתגלגל, היית צריך לקפוץ החוצה.

ש.          מאיפה שהוא עמד הוא יכל לקפוץ החוצה?

ת.          כן, כמו כולם.

ש.          זה היה תלוי מספרים, אולי היה לו מספר רחוק?

ת.          זה משחק לדינמיקה. אני לא זוכרת שזה היה הכרחי שהוא יקפוץ, כי הסתכלתי וזה היה נראה לי שוויץ, וחשבתי שזה לא טוב".

(פרוטוקול הדיון מיום 09.12.14, עמוד 32, שורות 1-20).

שוכנעתי, כי הנתבעת, כעניין של מדיניות ונוהל בטיחות, מבצעת את הפעילות כדוגמת הפעילות שבמהלכה נפגע התובע, במשך מספר שנים, בשטח בחוף ים מוכרז המופעל על ידי חברה בבעלות מנהל הנתבעת 1 באזורים שהוגדרו לצורך כך במיוחד (גודלו של כל אזור כ- 50 מטר בלבד ) וכי לפני כל פעילות כזו מתבצעת סריקה והכנה של השטח במובן הבטיחותי . ( ראו בעניין זה עדותו של רענן אריזון בעמוד 24- 25 לפרוטוקול הדיון מיום 9/12/14 ).

לאור האמור לעיל, התובע לא עמד בנטל להוכחת נסיבות פציעתו וקיומו של מפגע ולכן הנני דוחה את תביעתו.

ככל שיוגש ערעור אדון בקצרה בנזקי התובע:

כאמור, ד"ר לאופר קבע בחוות דעתו, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין נקיעה של מפרק אקרומיוקלביקולרי ונכות זמנית בשיעור של 50%, מיום הפגיעה למשך ששה שבועות ולאחר מכן נכות זמנית של 20% למשך ששה שבועות נוספים.

התובע אישר, כי לאחר שפונה לבית החולים לניאדו וקבל טיפול בדרך של מתלה ליד, חזר ליום הכיף בחוף מכמורת ורק כעבור זמן כשלא חש בטוב וכאביו גברו, אושפז בבית החולים תל השומר.

לשאלת ב"כ הנתבעת, מדוע אין כל מסמך או אזכור במסגרת התצהירים, על כך שאושפז או פנה לבית החולים תל השומר במהלך אותו יום, השיב כי זכור לו שהיה מסמך כזה וכן טען כי במסגרת תצהירו (סעיף 18), בחר ככל הנראה לקצר את החלק הזה ואילו במהלך עדותו ספר את כל שלבי האשפוז.

לדבריו, אין כל סתירה בין האמור בתצהיר, לפיו מיד לאחר קבלת הטיפול חזר לביתו למנוחה, לבין הפירוט באשר לשלבי האשפוז שניתן על ידו במהלך עדותו בפני.

התובע העיד, כי שב לעבודה לאחר שלושה ימי מחלה בלבד ומשכך, לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע עתר לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך של 4,500 ₪, כאשר למעשה בהתאם לתלוש השכר שהוצג לתובע במהלך הדיון על ידי ב"כ הנתבעות, לא נגרע שכרו כלל ועיקר ובסיכומיו ויתר על טענותיו לגבי הפסדי שכר לתקופת העבר.

זאת ועוד, התובע תיאר, כי לאחר אירוע התאונה שב למקום עבודתו למשך שנתיים, באותו התפקיד בדיוק, באותה המתכונת, כאשר שכרו השביח וזאת עד אשר בחר להקים עסק עצמאי, באותו תחום בדיוק (עיצוב גרפי) , למעשה ללא כל שינוי ( למעט שינוי בשכרו שהלך והשביח ).

התובע טען, כי עבר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה באמצעות המאמן שהיה לו באותה עת וכי מעולם לא ביצע טיפולי פיזיותרפיה בקופת חולים, חרף העובדה שהוצע לו. הטיפולים שניתנו לו, לא היו כרוכים בתשלום שכר כלשהו למאמן.

התובע אישר למעשה, כי הוא ממשיך להתאמן במסגרת השתתפות בקבוצה אייקידו – סוג של אומנות לחימה, לדבריו, הצטרף לקבוצה זו לפני כשלוש וחצי שנים, לאחר שלא הצליח להתמיד ולהתאמן בקבוצה הקודמת בעטיה של התאונה.

התובע תיאר, כי אף לאחר התאונה מידי שנה הינו לוקח חלק בשירות המילואים בתפקיד לוחם ולא דווח על כל שינוי בשל אירוע התאונה והחבלה בעטיה.

נתון חשוב לנושא זה, הינו כי ידו הדומיננטית של התובע הינה יד שמאל ואילו הפציעה הינה ביד ימין (ר' פרוטוקול הדיון מיום 09.12.14, עמוד 17, שורות 5-8).

לאור האמור לעיל, לנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה לא הייתה השפעה על תפקוד התובע בעיסוקו בתקופה הסמוכה למועד התאונה ולאחריה. בנוסף, התובע המשיך לעסוק בפעילות ספורטיבית מסוג אומנות לחימה, משכך הנני סבורה, כי שיעור נכותו התפקודית זהה לשיעור נכותו הרפואית, בהתאם לאמור בחוות דעתו של ד"ר לאופר.

ראשי הנזק:

הפסד שכר לעתיד ופנסיה-

התובע טען, כי בסיס שכרו לצורך חישוב הפיצוי הינו 17,000 ₪ המהווה ממוצע של שכרו לפני התאונה ושכרו לאחר התאונה. לפיכך, בהתאם לנכותו התפקודית יש לפסוק פיצוי בסך של 434,483 ₪ ולחילופין לפי נכותו הרפואית 217,241 ₪. התובע לא צירף תיעוד/ תלושי שכר בקשר לשכרו מאז הפך לעצמאי וממילא לא הוכיח את בסיס השכר הנטען.

הנתבעת טענה, כי אין במצבו הרפואי הנטען כדי להצדיק פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות. חלפו שש שנים מאז התאונה במהלכן שכרו השביח.

התובע יליד 1981, שב לעבודתו כשלושה ימים לאחר התאונה, היקף משרתו לא השתנה ושכרו השביח הן כשכיר והן כעצמאי, כפי שפורט לעיל. אולם, בהינתן, כי לפני התובע עוד כ- 34 שנות עבודה וקיים חשש נוכח גילו, כי בעתיד תגרם גריעה בשכרו הנני סבורה, כי פיצוי גלובאלי בסך 50 אלף ₪ יהלום ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות- עבר ועתיד:

התובע העריך את נזקיו בגין ראש נזק זה בסך של 4,000 ₪.

בהינתן כי עסקינן בתאונת עבודה, כאשר פציעת התובע לא הייתה חמורה והוצאותיו הרפואיות מומנו על-ידי קופת חולים ולדבריו טופל בסדרת טיפולי פיזיותרפיה על-ידי המאמן שלו, ללא תשלום, כאשר התובע צירף קבלות בסך כולל של 455 ₪ ; 125 ₪ - עבור טיפולים במסגרת קופת חולים  ומקבע לכתף-בסך של 330 ₪.

בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של- 1,500₪ .

לסכום זה יש להוסיף את עלויות חוות הדעת כפי שנשא בהן התובע הן מטעם בית משפט והן מטעמו.

עזרת צד ג'- עבר ועתיד:

התובע העריך את נזקו בגין ראש נזק זה בסך של 9,000 ₪.

בעדותו מסר, כי העסיק עוזרת לתקופה קצרה הואיל ואשתו הייתה בהריון ולא היה ביכולתו לסייע לה בשל מגבלותיו. לדבריו אין ברשותו קבלות עבור ההוצאה. בנוסף, הסתייע בעזרת משפחתו, לשם ביצוע פעולות יומיומיות.

בנסיבות המקרה דנן, הנני סבורה כי פיצוי בסך של 2,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

כאב וסבל:

לאור הנסיבות אשר פורטו בפסק הדין ובשים לב לכך שהתובע שב למקום עבודתו כשלושה ימים לאחר התאונה ונראה, כי החלמתו הייתה מהירה ולא נזקק לטיפולים היוצאים מגדר הרגיל ובשים לב לכך שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד, פיצוי בסך של 20,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

סה"כ נזק: 73,500 ₪ .

סוף דבר:

משנדחתה התביעה כנגד הנתבעות, הנני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליך וזאת בסכום כולל של 15 אלף ₪ .

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.