התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לאופנוע התובעים בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים אופנוע התובעים ורכב הנתבע. התאונה אירעה סמוך לצומת אודים, והצדדים חלוקים ביניהם הן לעניין נסיבות התאונה והן לעניין היקף הנזק שנגרם.

לפי האמור בכתב התביעה, התובע 1 הוא הבעלים הרשום של האופנוע והתובע 2 החזיק בו בפועל וגם נהג בו במועד התאונה. התובע 1 לא התייצב לעדות, ומטעם התובעים העידו התובע 2, ועד נוסף שלטענתו היה עד לתאונה (להלן: "עד הראיה"). הנתבע העיד בעצמו.

התובע 2 העיד שהוא נהג את האופנוע בנתיב הימני, רכב הנתבע היה בנתיב השמאלי, ולפניו רכב אחר. לפתע סטה רכב הנתבע לנתיב הימני בחדות ובלא לאותת, ככל הנראה כדי לעקוף את הרכב לפניו, חסם את דרכו של האופנוע, וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

עד הראיה העיד שהוא נהג רכבו באותו נתיב בו היה האופנוע, שני רכבים מאחור, ובינו ובין האופנוע היה רכב נוסף, ג'יפ גדול. גם הוא העיד שרכב הנתבע סטה בחדות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, חסם את דרכו של האופנוע, וכך אירעה התאונה. העד העיד שלאחר התאונה הוא עצר רכבו וסייע לרוכב האופנוע, ולמרות היכרותו הקודמת עם הרוכב, בעת התאונה הוא לא ידע את זהות רוכב האופנוע, מאחר והוא היה חבוש קסדה. רק כעבור מספר ימים, ולאחר ששמע על התאונה ברדיו, הוא פנה לתובע 2 וסיפר לו שהוא זה שסייע לו בעת התאונה.

הנתבע העיד כי נהג רכבו בנתיב הימני בכביש, לא בשמאלי, במטרה להמשיך בנסיעה ישרה. לזיכרונו היתה זו נסיעה איטית. לפתע שמע חבטה חזקה מאחור, והבחין באופנוע ובאדם עפים קדימה. הוא לא ראה את האופנוע טרם הפגיעה, ולראשונה נוכח בקיומו עת שמע את המכה. הנתבע הכחיש את הטענה כי סטה מנתיב לנתיב, וכאמור, לטענתו נהג רכבו בנתיב הימני כל העת.

המשטרה חקרה את נסיבות התאונה, וסגרה את התיק מבלי שהוגש כתב אישום נגד מי מהמעורבים (ת/5). בחנתי את העדויות, והגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה. אומנם התובעים תמכו גרסתם בעדותו של עד הראייה, שהוא לכאורה עד ניטראלי, אך לאחר שבחנתי את העדות, הגעתי למסקנה שאין לקבלה. לא רק שנפלו סתירות מהותיות בין עדותו של העד לעדות התובע 2, ולא רק שהגרסה לפיה העד ראה את נסיבות התאונה, למרות שבינו ובין האופנוע היה רכב נוסף, תמוהה, אלא שבהודעותיו של התובע 2 במשטרה אין כל זכר לקיומו של עד ראייה לתאונה, על אף שנמסרו על ידו שתי הודעות במשטרה, והשנייה בהן ניתנה כחודש ימים לאחר התאונה (ת/1). התובע 2 נשאל על שום מה לא סיפר במשטרה שיש עד ראייה לתאונה, וטען כי לא ידע אז שיש עד שכזה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות עד הראייה לפיה הוא פנה לתובע 2 כשבוע או 10 ימים לאחר התאונה (עמ' 3 שורה 6, עמ' 3 שורה 14).

אציין תחילה למספר סתירות בין עדות התובע 2 לעדות עד הראייה. התובע 2 העיד שהוא מכיר את עד הראיה היכרות שטחית, אך שנים רבות, 7 – 10 שנים, מאחר ויש לו מספרה ברעננה שם הוא הסתפר פעם או פעמיים (עמ' 6 שורה 24 – עמ' 7 שורה 5). לעומתו העיד עד הראייה שהוא ספר ילדים, לא ספר מבוגרים (עמ' 2 שורה 26), והוא מכיר את התובע 2 מרעננה (עמ' 2 שורות 27 – 28). התובע 2 העיד שהתאונה אירעה מספר מטרים לפני הצומת (עמ' 7 שורות 8 – 13), כפי שעולה גם מדו"ח הבוחן המשטרתי, ואילו עד הראייה טען שהתאונה אירעה בתוך הצומת, באמצע הצומת (עמ' 4 שורות 4 – 5, עמ' 5 שורות 4 - 6). התובע 2 טען שהוא פנה לעד הראייה חודשים או שבועות לאחר התאונה, ופנייה זו נעשתה לאחר שהוא הבין מאחיו שהעד ראה את התאונה (עמ' 7 שורות 20 – 30). לעומתו העיד עד הראייה שהוא זה שפנה לתובע 2 לאחר ששמע ברדיו על התאונה, והיה זה כשבוע לאחר התאונה (עמ' 3 שורות 5 – 8). סתירות אלו מעלות תהייה רבה לגבי גרסת עד הראייה כי הוא אכן נכח במקום התאונה.

יתר על כן. הגרסה לפיה העד ראה את כל אותם פרטים לגביהם העיד, אינה סבירה. העד העיד שבינו ובין האופנוע היה ג'יפ לבן גדול (עמ' 5 שורות 18 – 19), למרות זאת הוא ראה לטענתו את כל נסיבות התאונה, והוא אף ראה שעובר לתאונה האופנוע היה בנתיב הימני, צמוד לקו המקווקו שמשמאל לנתיב (עמ' 3 שורה 31), כל זאת כשהוא נוהג רכבו במהירות של 50 – 60 קמ"ש (עמ' 4 שורות 11 – 12). איני מקבלת טענה זו. יש להוסיף כי עד הראייה לא היה עקבי ביחס לנסיבות התאונה, תחילה העיד שרכב הנתבע הוא שפגע באופנוע (עמ' 2 שורות 13 – 14), אך לאחר מכן העיד שהרכב חסם את דרכו של האופנוע, והאופנוע הוא שפגע ברכב (עמ' 2 שורות 18 – 19).

כאמור, בשתי הודעותיו במשטרה לא מסר התובע 2 שישנו עד ראייה לתאונה, למרות שהתאונה נחקרה במשטרה, והוחלט על סגירת התיק מאחר ומדובר בגרסה מול גרסה (ת/5). יש להוסיף כי בהודעותיו במשטרה טען התובע 2 שלאחר שנפגע הוא התעורר בתוך האמבולנס, דבר שאינו תואם לעדות עד הראייה לפיה הוא סייע לתובע 2 לקום על רגליו (עמ' 2 שורה 15).

מכלול הנסיבות האמורות, מוביל למסקנה כי בניגוד לעדות, עד הראייה לא ראה את נסיבות התאונה, בין אם מאחר והוא כלל לא נכח במקום, ובין אם למרות שהיה באזור, הוא אינו יודע כיצד התרחשה התאונה.

המסקנה היא שלא רק שלגבי נסיבות התאונה, יש עד אחד לכל צד, אלא שיש לשקול לחובת התובעים את החלטתם לזמן לעדות את עד הראייה. יש להוסיף כי לתובע 2 אינטרס ממשי בתוצאות ההליך מאחר והאופנוע היה מבוטח רק בביטוח חובה, והתובעים הם שישאו בנזקים שנגרמו. מאידך, הנתבע מיוצג על ידי כלל חברה לביטוח, והוא אישית אינו מעוניין בתוצאות ההליך. לאור האמור, אני מעדיפה את גרסת הנתבע ומקבלת טענתו כי לא סטה מנתיב נסיעתו, אלא נהג רכבו כדין, בנתיב הימני שבכביש, ולפתע פגע בו האופנוע בצד הימני אחורי.

המסקנה היא שהתובע 2 הוא האחראי לתאונה, ולפיכך דין התביעה להידחות. מעבר לדרוש אציין, כי התובעים לא הוכיחו נזקיהם. לא הוגשה חוות דעת שמאי לתמיכה בטענות לגבי היקף הנזק שנגרם, לא צורף מחירון רכב לגבי ערך האופנוע במועד התאונה, לא ניתנה כל עדות לגבי מצב האופנוע לאחר התאונה, והתובע 1, בעל האופנוע כלל לא העיד. לא הובהר מה נעשה עם האופנוע לאחר התאונה, אם תוקן ובאיזה סכום, ואם לא תוקן, אם נמכר ותמורת איזה מחיר. למעשה אין כל עדות או ראייה לגבי מצב האופנוע לאחר התאונהף או לגבי היקף הנזק שנגרם, וגם משום כך לא הוכחה התביעה.

התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובעים ישאו בהוצאות ב"כ הנתבע בסך של 12,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.