המל"ל שלל מהתובעת גמלת שמירת הריון לתקופה שבין 21.9.09 ועד 15.10.09. האם נהג המל"ל כדין – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות:

1. התובעת ילידת 1975.

2. התובעת עבדה כמזכירה בנגריית אייל תירוש בע"מ.

3. התובעת ילדה בת ביום 19.11.2009.

4. התובעת הגישה אישורים רפואיים לגמלת שמירת היריון לתקופות, כפי שמופיעות במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר. התקופה לגמלת הריון שאושרה על ידי הנתבע הנּה עד ליום 20.8.09. כן אושרה תקופת שמירת הריון נוספת – מיום 20.10.09 ועד 19.11.09.

5. התקופה שנדחתה על ידי הנתבע היא מיום 21.8.09 ועד ליום 19.10.09.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ימונה מומחה רפואי על בסיס התשתית העובדתית כפי שהובאה לעיל.

ביום 4.3 מונה פרופ' יורם בייט, רופא נשים, כמומחה רפואי מטעם ביה"ד על מנת שיחווה דעתו בעניינה של התובעת.

ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

1. האם היעדרות התובעת אף בתקופה שבמחלוקת מתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה?

2. האם סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון או את עוברה?

"מתוך עיין ברשומה הרפואית של התובעת מסתבר כי פרט לסינוסיטיס שאובחן על ידי ד"ר פיטם מייקל בתאריך 3.9.09 , ואירוע של דימום שאובחן על ידי הגינקולוגית ד"ר מוסקוביץ "לא כדימום וגינלי, ייתכן מהטחורים או בגלל זיהום בדרכי השתן", כל תלונותיה בתקופה הנדונה התרכזו בנושא הקשור לעבודתה כמזכירה בנגריית אייל תירוש בע"מ.

בתאריכים 21.7.09, 9.8.09, 23.8.09, 9.9.09, 18.10.09, נרשמו כחמישה ביקורים אשר רובם ככולם היו דיווחים בנושא תעסוקתי. חוות הדעת ניתנו על ידי ד"ר קובלר מהמרכז למידע ולהרעלות בבית החולים רמב"ם, וכתוצאה ממסקנות מסיורים במפעל שנערכו על ידי ד"ר מיכל שילה (רופאה תעסוקתית) וד"ר משה שלמה.

ד"ר מיכל שילה ערכה סיור ובדיקה מפורטת במפעל והגיעה למסקנה (ב-9.9.09) "לגבי כושר עבודתה של גבי זייבל רובין מיטל: קרוב לודאי כי בחדר המשרד העובדת איננה נחשפת לגורמי סיכון .... מתחם ובמשרד סגור על ידי דלת אטומה ... יחד עם זאת בהתחשב בעובדה כי המזכירות נדרשות לעתים לעבור באזורי הייצור, וכי על העובדת להשלים בירור רפואי, המלצתי כי במהלך תקופת ההיריון העובדת גבי ז"בל רובין מיטל לא תשוב לעבודתה כמזכירה בנגרייה."

מאידך, ד"ר קובלר מהמרכז למידע ולהרעלות העריכה "כי אין סיכון לעובר כתוצאה מתעסוקתה של גב' זייבלוכי אין המלצה חד משמעית להרחקה או להמשך עבודה". את ההחלטה הומלץ להעביר לרופא התעסוקתי מאחר ובידיו נתוני החשיפה.

ד"ר משה שלמה, רופא תעסוקתי, סייר במפעל ב-23.8.09, והגיע למסקנה כי "קרוב לוודאי שבחדר במשרד העובדת איננה נחשפת לגורמי הסיכון. מתחם המשרד סגור על ידי דלת אטומה. חדר הצבע אטום ומהווה מתחם נפרד אף מאולם הייצור".

בביקור חוזר שנערך על ידי ד"ר משה שלמה ב- 11.10.09 נקבע כי "אין מניעה רפואית להמשך עבודתה של התובעת כמזכירת הנגרייה", למרות העובדה כי לעיתים עזבה התובעת את החדר האטום אל אולם הייצור."

תשובותיי לשתי השאלות שהועלו בפני ניתנת בהסתמך על חוות הדעת של המומחית להרעלות ושל הרופאים התעסוקתיים, אשר הם בעלי הידע, המומחיות והסמכות בתחום חומרים רעילים.

התרשמתי כי במהלך "תקופת המחלוקת" לא היה מצב רפואי שיסכן את האישה או את עוברה, אם אכן הייתה ממשיכה בעבודתה כמזכירת הנגרייה. מקום עבודתה ואופן ביצוע העבודה, ע"פי חוות דעת הרופאים המקובלות עלי, לא גרמו סיכון לאם או לעוברה."

(כל ההדגשות הן בחוות הדעת – א.ג.כ.)

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, התובעת הורחקה ממקום עבודתה ע"י רופאים תעסוקתיים עד לבירור הסיכונים במקום עבודתה לה ולעובר והתובעת הסתמכה על חוות דעת אלו ובזמן אמת ואילו המומחה מטעם ביה"ד, אשר קבע כי לא נשקפה סכנה רפואית לתובעת או לעוברה, היא חכמה בדיעבד ובראייה לאחור.

לטענת הנתבע, מחוות דעתו של המומחה שמונה ע"י ביה"ד עולה בבירור כי היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה הרלוונטית לא היתה מוצדקת ולא היתה סיבה להמלצה על שמירת הריון. על ביה"ד לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו.

הכרעה

לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ביום 21.7.09 קבעה ד"ר מיכל שילר, רופאה תעסוקתית מכבי שירותי בריאות:

"על בסיס החומרים שבשימוש בנגריה, הנחיות למעסיקה לפיהן מבקשת היא לתאם ביקור בהקדם במקום עבודתה בנגריה באופן שעד לתאריך הביקור התובעת מורחקת ממקום עבודתה והיא תפנה לנתבע לשקול אישור גמלת שמירת הריון על רקע תעסוקתי בעבור תקופת ההרחקה, ורק לאחר הביקור ועיון בתוצאות ניטור וגליונות סיכונים, תוציא היא המלצות מעודכנות לגבי כושר עבודתה".

ברי כי התובעת נשמעה להוראת הרופאה התעסוקתית.

ביום 22.7.09 מנפיק ד"ר אורטל נאמן, רופא נשים במכבי אישור רפואי:

"אישור רפואי לשמירת הריון וזאת לתקופה שמיום 6.7.09 ועד 30.12.09 ובכלל זה התקופה שבמחלוקת לעניינו".

ביום 30.9.09 מנפיק ד"ר אורטל נאמן אישור רפואי נוסף:

"...בשל מצבה הרפואי של הנבדקת הנובע ממקום העבודה או סוג העבודה והמווה סכנה לה או לעוברה, עליה להפסיק עבודתה ולהיות בשמירת הריון מתאריך 6.7.09 ועד 20.10.09"

ביום 18.10.09 מנפיק ד"ר משה שלמה אישור רפואי, רופא תעסוקתי במכבי:

"לאחר שבדקתי את העובדת ועיינתי בחוו"ד הרפואית הגעתי למסקנות הבאות: אין מניעה להמשך עבודתה כמזכירת הנגריה".

עיננו הרואות כי רק ביום 18.10.09 ידעה התובעת לראשונה כי אין מניעה לחזרתה לעבודה.

המומחה הרפואי מטעם ביה"ד קובע כי בתקופה שבין 21.9.09 ועד 19.10.09 לא היה מצב רפואי שסיכן את התובעת או עוברה אולם מה מצופה מהתובעת אשר מקבלת הוראה מרופא תעסוקתי ומרופא הנשים להפסיק את עבודתה? ברי כי התובעת נהגה על פי מצוות הרופאים ושהתה בשמירת הריון, ולא היתה לה ברירה אלא להישמע להן.

יפה הם לענייננו פסק דינה של כב' סגנית הנשיא, השופטת ורדה וירט לבנה בעב"ל (ארצי) 690/07 עידית פלמון - המוסד לביטוח הלאומי (ניתן ביום 9.9.2008 – פורסם במאגרים האלקטרוניים - שם עמ' 6- 7):

אכן ככלל בתי הדין לעבודה נוהגים לאמץ את חוות הדעת שניתנות על ידי המומחה הרפואי מטעם בית הדין, אך לא בכל מקרה. ישנן נסיבות המצדיקות לסטות מחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. בערעור שבפנינו, המערערת הגישה מטעמה את חוות דעתה של הרופאה התעסוקתית - ד"ר בן הרוש וחוות דעתו של רופא הנשים, המטפל במערערת - ד"ר אדריאן, אשר שוחחו עם המערערת והבינו מדבריה את המהות המיוחדת של עבודתה, כשהרופאה התעסוקתית בחנה את נסיבות עבודתה בהיבט המקצועי שלה. המומחה הרפואי הסתמך, בחוות דעתו, בעיקר על מאמרים וספרות רפואית באופן כללי, מבלי להתייחס ספציפית למהות עבודתה של המערערת, אליה התייחסה ד"ר בן הרוש באופן מפורש ואף העידה, כי היה זה מבין השיקולים להמליץ שלא תעבוד עם ילדים בתקופת ההריון...

למקרה חוות הדעת הרפואיות בערעור שלפנינו, המסקנה המתבקשת היא כי מתקיימות לפנינו נסיבות מיוחדות, המצדיקות סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי. לא מצאתי, כי יש מקום להעדיף את חוות דעתו של המומחה הרפואי על פני חוות הדעת של ד"ר בן הרוש, שאושרה על ידי ד"ר אדריאן רופא הנשים שטיפל במערערת, אשר התייחסו מפורשות לתנאי עבודתה המיוחדים של המערערת לאחר שהרופאה התעסוקתית בדקה לעומק את תנאי העבודה ורופא הנשים אימץ את חוות דעתה. זאת בשונה מהמומחה הרפואי, שלא התייחס, כאמור, לתנאי עבודתה הספציפיים של המערערת ולא התמודד בחוות דעתו עם אותם תנאים מיוחדים,אלא קבע זאת באופן כללי, על פי מאמרים וספרות רפואית בנושא.

פרופ' בייט, צודק, ככל הנראה, בחוות דעתו כי לא היה צורך בשמירת הריון אולם חוות דעתו התבססה על קביעתו המאוחרת של הרופא התעסוקתי ולאחר שהתובעת שהתה בפועל בשמירת הריון.

אשר על כן, הננו קובעים כי התביעה מתקבלת בחלקה הארי והננו קובעים כי התובעת זכאית לגמלת שמירת הריון מיום 21.9.09 ועד 18.10.09 (יום מתן האישור הרפואי של ד"ר משה שלמה). התביעה נדחית באשר ליום 19.10.09.

משהתובעת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי – אין מקום לפסוק שכ"ט. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 750 ₪.

ניתן היום, ‏כ"ד אדר ב תשע"ד (‏26 מרץ 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנים: דנה י. / אסף כהן