1. לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.
2. התובעת טענה כי רכבה הוסע בנתיבו כדין, כאשר לפתע רכב הנתבעים סטה ממסלולו אל נתיבו של רכב התובעת ופגע בו.
3. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכבם הוסע בנתיבו כדין. הנהגת ברכב ביקשה לבצע פניית פרסה. בעת שהנהגת האטה לקראת ביצוע הפניה פגע בו רכב התובעת, אשר הוסע קודם לכן מאחוריו ועקף אותו משמאל, תוך שרכב הנתבעים מבצע את הפניה. רכב הנתבעים נפגע בצדו השמאלי.
4. בדיון שמעתי את עדויותיהם של שני הנהגים ברכב. בדיון הציג הנהג סרטון אותו הוא צילם יום קודם לדיון ובו נראה הכביש בו הוסעו שני כלי הרכב ובו התרחשה התאונה.
5. נהג התובעת אמר שבמקום יש שני נתיבים. בימני רכבים חונים, כאשר משמאלו יש נתיב נסיעה בו הוא נסע. בהמשך נפתח נתיב נוסף המאפשר פניה ימינה. הוא ראה את רכב הנתבעים מימין ונראה היה לו שהנהגת, אשר פנתה קודם לימין התחרטה וחזרה שמאלה. נהג התובעת ניסה להימנע מהתאונה ולפיכך סטה שמאלה אולם ללא הצלחה. למרות הסטייה הוא לא עלה על אי התנועה משמאל. רכבו נפגע בצד ימין. לדבריו הוא נסע במהירות של כ-30-40 קמ"ש.
6. הנהגת ברכב הנתבעות אמרה שמלכתחילה בכוונתה היה לפנות שמאלה. לדבריה היא ראתה במראה את רכב התובעת במראה מרחוק ולכן הניחה כי יש בידה אפשרות לבצע את פניית הפרסה. היא אותתה שמאלה והחלה את פניית הפרסה ואז כשרכבה מוטה שמאלה, כאשר הדלת הקדמית של רכבה נמצאת לפני אי התנועה, הגיע רכב התובעת במהירות ופגע בדלת הנהג. לדבריה בעקבות התאונה רכבה נהדף ימינה וקדימה. רכב התובעת נשאר בנתיב הנסיעה ולא עלה על אי התנועה משמאל.
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לקבל את התביעה לאחר שהעדפתי את גרסתו של נהג התובעת לתאונה.
8. אין מחלוקת כי לאחר התאונה רכב התובעת לא עלה על אי התנועה משמאל. אין גם מחלוקת שהוא נותר בנתיב הנסיעה. הנהגת ברכב הנתבעים אמרה שהיא החלה כבר בפניית הפרסה כשאי התנועה סמוך אליה. בנסיבות אלה היה צפוי כי רכב התובעת יפגע בחזיתו ולא היא.
9. זאת ועוד, בהתאם לגרסת נהגת הנתבעים, אשר טענה שהחלה כבר בפניית הפרסה כאשר הדלת הקדמית של רכבה נמצאת לפני האי תנועה ולאור דבריו של נהג התובעת לפיהם כשהוא הבחין ברכב הנתבעים, הוא סטה שמאלה בכוונה להתרחק ממנו ועל ידי כך למנוע את התאונה היה מצופה שרכב התובעת, יעלה על אי התנועה ואף יעבור לנתיב הנגדי. דבר זה לא קרה.
10. דבריו של נהג התובעת בעדותו לפיה הוא סבר עובר לתאונה שהנהגת פנתה ימינה והתחרטה, מלמדת על כך שהנהגת קודם פנתה ימינה , כנראה לצורך ביצוע פניית פרסה בקשת רחבה ויצרה מצג לפיו בכוונתה לפנות ימינה.
11. סוף דבר התביעה מתקבלת. התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי וחשבוניות. אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 5,534 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום 31.5.2009 ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד הוצאות משפט - אגרת בית משפט, שכר העד ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.