1. תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעות באירוע תאונתי מיום 20.11.09, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לגרסת נהג רכב התובעות בעת שחצה את הצומת ברח' שד' אפריקה באשקלון, כשכיוון נסיעתו ישר, רכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 1, אשר פנה שמאלה וחצה את הצומת מהנתיב הנגדי, מבלי לתת לרכב התובעות זכות קדימה כמתחייב, פגע בחלקו השמאלי קדמי של רכב התובעות.

לגרסת הנתבע 1 האט ועצר טרם הפניה שמאלה, רכב התובעות רצה לפנות ימינה בצומת, אולם כפי הנראה התחרט, המשיך ישר לתוך הצומת ורכב הנתבעים שכבר נכנס לצומת התנגש בו.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי עדות הנהגים בפני ועיינתי בכל הראיות שהוצגו, הגעתי לכלל מסקנה כי עדיפה גרסתו של נהג התובעות באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת הנתבע 1, וכי עליו מוטלת האחריות להתרחשות התאונה.

למעשה, הצדדים אינם חלוקים בשאלת מנגנון התרחשות התאונה ומיקומי הפגיעות, אלא בשאלה האם אכן הטעה נהג התובעות את הנתבע 1 לסבור כי מתעתד הוא לפנות ימינה ועל כן רשאי היה הנתבע 1 להיכנס אל הצומת, כאשר נהג התובעות הוא זה אשר אינו מבחין בו ומתנגש בו.

מצאתי עדות זו של הנתבע 1 כבלתי מהימנה, סתורה, מתחמקת והיא אף איננה מתיישבת עם מיקומי הפגיעות, עם מקום התרחשות התאונה (עמוק בתוך הצומת), עם תוואי הדרך ואף עם ההיגיון והשכל הישר.

חובת הזהירות הבסיסית מוטלת בנסיבות העניין על הנתבע 1, אשר עליו ליתן זכות קדימה לרכבים הבאים ממולו, בנתיב הנגדי, שעה שמתעתד הוא לפנות שמאלה. ככל שטוען הנתבע 1 להטעיה כזו או אחרת מצד נהג התובעות, עליו הנטל להראות כי התקיימה כזו ואף במקרה כזה עליו להוכיח כי לאחר שנמלך נהג התובעות בדעתו ושב לנתיב הנסיעה בכיוון ישר, לא היה עליו להבחין בכך וליישם את זכות הקדימה לבאים בנתיב בנסיעה בכיוון ישר.

כעולה מהעדויות והראיות, לא הוכחו הטענות.

3. נהג התובעות העיד בפני בעדות בהירה וקוהרנטית, אשר הותירה בי רושם מהימן, ולפיה אין כל שחר לטענה בדבר כוונתו לפנות ימינה והצביע על תמונות הצומת על פיהן ניתן לראות בבירור קיומו של אי תנועה שלפניו מצויה הפניה ימינה, וכן את מיקום התאונה המדויק.

מאידך, עדותו של הנתבע 1 נמצאה סתורה בנקודת המחלוקת המרכזית, פעם מעיד כי ראה את רכב התובעות פונה ימינה ופעם מעיד כי לא לקח ימינה, אלא אותת, וכי הוא לא נכנס עדיין לפניה ימינה. כך גם לא ברור האם נהג התובעות "כנראה אותת", או שמא ראה אותו הנתבע 1 מאותת. מחד מעיד כי לא ראה אותו באלכסון ומאידך מעיד כי רכב התובעות עמד בימין ואותת ימינה.

לא ברורה גרסת הנתבע 1, האם הכוונה היא שנהג התובעות אותת ימינה אך המשיך בנסיעה ישר, ומדוע הסתמך על קיום נטען של איתות והיותו בנתיב הימני (הוא גם נתיב נסיעה ישר), בלבד, על אף שנסיבות אלה מצביעות על אמיתות גרסת נהג התובעות כי המשיך ישר כל העת.

מדובר בגרסה בלתי מבוססת ושאינה מתיישבת אף עם תוואי הכביש, שכן ככל שהחל הנתבע 1 בפניה שמאלה עת כיוון נהג התובעות את נסיעתו לימין (נכנס ימינה או לא, הגרסה אינה ברורה), לא ברור כיצד הספיק נהג התובעות לחזור בו, לחזור אחורנית לנתיב הנסיעה ישר (נסיעה ברוורס) או לעלות על אי התנועה, לצבור תאוצה מספיקה להיכנס אל תוך הצומת ואף להגיע לאמצע הצומת, לפי מיקומי הפגיעות, עוד לפני רכב הנתבעים (רכב התובעות נפגע בצידו השמאלי בהיותו באמצע הצומת, ורכב הנתבע 1 פגע בו עם חלקו הקדמי).

תמוה כיצד הבחין הנתבע 1 לשיטתו באיתות רכב התובעות אך שניות כדבריו לאחר מכן לא הבחין בכיוון נסיעת הרכב בפועל ובכניסתו לצומת, ולא עצר את פנייתו.

אף טענתו התמוהה בחקירתו הנגדית כי לא מסר גרסה לאיש, ושלילתו את גרסתו שלו מהלך החקירה, שעה שהמדובר בגרסה שנמסרה בפני חוקר של מבטחת הרכב בו נהג (ולא מטעם הצד שכנגד), תוך הבעת התנגדות אף להצגת הגרסה, מעוררת תהיות באשר לאמינות גרסתו.

לא מצאתי אפוא כהגיונית וסבירה את גרסת הנתבע 1, היה עליו לוודא כי לא נכנס רכב לצומת, לו עליו לתת זכות קדימה, טרם יחצה את הצומת.

4. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת במלואה, לאחר שלא הוכח אשם תורם כלשהו מצד נהג התובעות.

לפיכך, ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2, את הסכומים כדלקמן, וזאת בהתאם לחוות דעת השמאי ולסכומים שאושרו על ידו:

לתובעת 1, סך הנזק עפ"י חוות הדעת, 12,856 ₪ בצירוף שכ"ט השמאי בסך 403 ₪, ובניכוי ההשתתפות העצמית בסך 830 ₪.

סה"כ ישולם לתובעת 1 סך של 12,429 ₪.

לתובעת 2 ישולם סכום ההשתתפות העצמית בסך 830 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.11.09.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעות, באמצעות הנתבעת 2, אגרת המשפט בסך 347 ₪, שכר העד בסך 250 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

באגרת המחצית השניה ישאו הנתבעים.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.