1. בפניי תביעות של שלוש משפחות, בגין ליקויי בנייה שהתגלו בשלוש דירות שונות, שנבנו בגבעת טל בקריית אתא, אשר רכשו התובעים מאת הנתבעת.

התובעים 1, 2 ("משפחת רוזנטל") רכשו דירת מגורים בבית דירות, התובעים 3, 4 ("משפחת קדוש") רכשו דירת מגורים צמודת קרקע (קוטג') והתובעים 5,6 ("משפחת בן יצחק") רכשו אף הם דירת מגורים צמודת קרקע (קוטג') אחרת.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעים בדירות שרכשו קיימים ליקויי בנייה רבים, אשר פורטו בחוות דעת מטעמם ואשר התובעת אחראית לקיומם. לשלוש המשפחות טענות משותפות בעניין ליקויים בחיפוי החוץ שהתגלו בכל האחת מהדירות. בנוסף תבעה כל משפחה תשלום עבור ליקויים ספציפיים בתוך הדירות, עלות דיור חליפי בעת ביצוע התיקונים, עוגמת נפש והחזר הוצאות. סה"כ תבעה משפחת רוזנטל 120,000 ₪, משפחת בן יצחק 170,000 ₪ ומשפחת קדוש 200,000 ₪.

הנתבעת טענה, בהתבסס על חוות דעת מטעמה, כי היקף הליקויים הקיים בדירות התובעים הוא מצומצם מאוד ביחס לסכום התביעה הנטען - היקף הליקויים בדירת משפחת רוזנטל עומד על כ- 3,900 ₪, בדירת משפחת קדוש היקף הליקויים עומד על כ- 8,400 ₪, ואילו בדירת משפחת בן יצחק היקף הליקויים עומד על כ- 12,500 ₪.

הנתבעת שלחה הודעת לצדדי ג' ובהמשך ההליכים הגיעה להסכמות עם צדדי ג' לפיהן, צד ג' 1, התחייבה לשאת בכל החיובים הכספיים בהן תחויב הנתבעת ואילו ההודעה כנגד צד ג' 2 נדחתה.

1. נוכח הפערים בין חוות דעת הצדדים מונה מומחה מטעם בית בית המשפט, אינג' שבתאי מועלם, שחיווה דעתו באשר לליקויים הנטענים בכל אחת מהדירות והיקפיהם. הצדדים לא הסכימו למינויו של המומחה, וביקשו לעמוד על חוות הדעת מטעמם.

הצדדים הגישו תצהירים מטעמם, אך ויתרו על חקירת המצהירים בבית המשפט, והסתפקו בחקירת מומחה בית המשפט על חוות דעתו.

דיון והכרעה

1. אדון ואכריע תחילה בנושאים המשותף לכלל התובעים, שעניינם מעמדם המומחה מטעם בית המשפט וחיפוי החוץ, ולאחר מכן אעבור לדון בליקויים הפרטניים בכל אחת משלוש הדירות הנדונות.

מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט

1. מומחה בית המשפט מוחזק כגורם ניטראלי ואובייקטיבי המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא ממונה על מנת לסייע לבית המשפט ולתת לו כלים אובייקטיבים להכריע בסכסוך שבין הצדדים. פסיקת בתי המשפט ייחסה לחוות דעת מומחה מטעם בית משפט מעמד מיוחד, ובהיעדר סיבה מוצדקת, סביר שבית המשפט יאמץ את חוות דעתו. עם זאת, כמובן, אין בהסתמכות על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט כדי להגביל את שיקול דעתו או את סמכותו של בית המשפט להכריע במחלוקת שבין הצדדים לפי שיקול דעתו.

ראו דבריו של השופט א' גולדברג בע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568-569 (1998):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח' [פורסם בנבו] [1]).

...

מתוך הדברים שהובאו לעיל עולה כי חוות-דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה."

[וראו גם ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); וכן 5509/09 מסארווה נ' עיזבון מסארווה (23/02/2014)].

1. במקרה דנן, לא הסתפקתי ביישום הכלל אלא שקלתי את חוות הדעת ואת עדותו של מומחה בית המשפט לגופן, לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לחקור את המומחה.

התרשמתי מחוות דעת מומחה בית המשפט כי המומחה הוא מקצועי, אובייקטיבי ומאוזן מאוד. חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה שנשאלו היו הגיוניות וסבירות. אף בכך לא הסתפקתי אלא בחנתי את ממצאיו אחד לאחד, כפי שיתברר להלן, ומצאתי אותם הגיוניים וסבירים ולא מצאתי כל סיבה שלא לאמץ אותם.

חיפוי האבן

טענות הצדדים ומסקנות המומחה מטעם בית המשפט:

1. שלוש המשפחות טענו לליקויים באבני החיפוי של הדירות מבחוץ, נוכח הימצאותם של פגמים וסדקים עם גידי חול מתפוררים וספיגות גבוהה, התפוררות האבן במגע יד תוך השארת משטחים מחוספסים ומוכתמים. כמו כן נטען כי הדבקת האבן בצמוד לסדקים וטיבה של האבן פוגעים בחוזקה ועמידותה, וקיים סיכון לנשירת אבנים מן הקיר. סוג האבן ואופן ביצוע החיפוי אינם עומדים בתקן הישראלי 2378, סעיף 3.2.1, ונדרשת בדיקת מעבדה לצורך בירור טענות אלו, כאשר בפועל טענו כי אכן נשרו מספר אבנים.

לטענת הנתבעת חיפוי האבן עומד בדרישות התקן הישראלי 2378. בכל הנוגע להתפוררות מקומית האבנים, מדובר ככל הנראה בתופעת לוואי של סיתות ואינה מהווה ליקוי.

1. המומחה מטעם בית המשפט סבר כי לא ניתן לחוות דעה לעניין חוזק ועיגון האבן על סמך בדיקה ויזואלית, זאת על אף שנראה שתהליך התקנת החיפוי נעשה כנדרש, כולל ליווי של קונסטרוקטור ואישור מהנדס בטרם חתימה על טופס האכלוס. לפיכך, המליץ המומחה לבצע בדיקת מעבדה לאחריה ניתן יהיה לקבוע באופן החלטי לעניין קיומם של ליקויים בחיפוי האבן ובדיקה כזאת אכן נערכה.
2. ביום 21/4/13 נתן המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת משלימה בה התייחס לנושא חיפוי האבן על סמך תוצאות המעבדה שהתקבלה ועל סמך ביקור נוסף שערך בשלוש הנכסים. לטענתו הממצאים מעידים כי חיפוי האבן נעשה "בשיטה רטובה", אך ללא דיוק, בקרה או פיקוח, עם עוגנים לא אחידים, רשתות ומיקום עוגנים שאינם מתאימים לדרישות התקן. המומחה הוסיף כי יחד עם שאר ממצאי הבדיקה, יש לקבוע כי מערכת חיפוי האבן, בשלוש הדירות, אינן עומדת בדרישות התקן הישראלי לקיבוע רטוב, קיימת סבירות גבוהה כי חוזקה של האבן ועמידותה בכוחות, אינם מספקים, באופן שתיתכן תזוזה של האבן או הינתקות חלקית או מלאה, בעיקר במקרים של רעש אדמה, וכן ספק אם חיפוי האבן יכול לעמוד בתקופת קיום המבנה, שמתוכנן ל-50 שנה, כמקובל.
3. המומחה סבר כי הפתרון הראוי לליקויים אלו הוא חיזוק עיגון האבנים בשיטה מבוקרת, ולא פירוק והרכבה מחדש של כל החיפוי כפי שביקשו התובעים. זאת בין היתר משום שמצא כי החיפוי החזיק בפועל במשך תקופה של כמה שנים ולא הוכחה נשירת אבנים כפי שטענו התובעים.

המומחה העריך את עלויות הביצוע ב- 150 ₪ למ"ר, ועל פי מדידות שטח שביצע, בהפחתה של המטר וחצי התחתונים שאינם דורשים חיזוק, קבע כי עלות ביצוע החיזוקים בבתי משפחת בן יצחק ומשפחת קדוש מגיע ל- 11,000 ₪, לכל בית, ואילו עלות ביצוע החיזוקים בחיפויים של דירת משפחת רוזנטל הוערכה ב- 9,334 ₪.

1. התובעים טענו כי ממצאי בדיקות המעבדה מעידים על אי התאמה לדרישות התקן ומצריכים תיקון הליקוי על ידי פירוק והרכבה מחדש של האבן, כפי שקבע המומחה מטעמם, ולא כפי שנקבע על ידי המומחה בית המשפט, שחיפש את הפתרון הזול ביותר על חשבון האיכות. עוד טענו התובעים כי קביעתיו של מומחה בית המשפט בעניין הפתרון הראוי לליקוי מבוססת אך ורק על העובדה שלא השתכנע שבפועל נשרו אבני חיפוי, שאם לא כן וכפי שהתברר בחקירתו הנגדית, הוא היה מאמץ את הפתרון של המומחה מטעמם.
2. הנתבעת טענה כי יש לאמץ את הפתרון שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, וכי התובעים ניסו "להלך אימים" על מומחה בית המשפט ולגרום לו לשנות את דעתו בטענת שווא שנפלו אבנים, דבר שלא קרה בפועל. הנתבעת הדגישה כי הפתרון שהוצע על ידי המומחה הוא למעלה מן הנדרש ורק לשם הסרת הספק בדבר עמידות וחוזק האבן.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי משפחת רוזנטל מתגוררת בבית משותף, חיפוי קירות החוץ הוא חלק מהרכוש המשותף, ואין הם זכאים לקבל פיצוי עבור ליקויים ברכוש המשותף. לכל היותר, ניתן לפסוק למשפחת רוזנטל חלק יחסי של הפיצוי שקבע המומחה, לפי החלק שיש להם ברכוש המשותף, כבעלים של דירה אחת מתוך 7 דירות בבניין.

הפתרון הראוי

1. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתצהירים ובחקירת המומחה מטעם בית המשפט, השתכנעתי כי יש לאמץ את הפתרון שהוצע על ידי המומחה.

תשובותיו של המומחה בעניין האפשרות להתאמה מלאה לדרישות התקן, הייתה משכנעת ומספקת:

"ש. כתבת שלא אותרו תפרים גמישים בין הקומות, אופקיים ורוחביים, למרות שהתקן דורש זאת. מה העלות לבצע את העבודה כך שתהייה התאמה לתקן.

ת. ...

לעשות תפרים, זה לחרוץ את האבן לכל גובהו ולכל רוחבה ולמלא בחומר מילוי. תפקיד התפרים – לאפשר תנועה של האבן לכיוון X ולכיוון Y מבלי שהאבן תשבר ושחומר הרקע יקבל דפורמציות.

לדעתי, לא צריך בבנין את התפרים, כי מדובר בבניין קטן שעומד על תילו כ-10 שנים, ועצם העובדה שאבנים לא נפלו, לפי הביקור שאני ערכתי במקום, לא הייתי ממהר לפגוע בחזית הבניין. התפרים הם פגם אסטתי. בנוסף, חלק מהדפורמציות עשויות לנבוע מהצטמקות וזחילה של הבטון, תופעות אלו, אם התרחשו, התרחשו בעבר, נוכח חלוף הזמן ולא צפויות להתרחש עוד. ומה שנותר זה הבדלי טמפרטורה בין חורף לקיץ, ואלו לא השפיעו על האבן, כפי שהוכח במשך השנים.

התקן כן קובע זאת, בהתייחס בעיקר לבניין גדולים שם התופעות מורגשות יותר, ובבניינים קטנים התופעות מורגשות פחות." (עמ' 17 ש' 18 ואילך)

לא זו בלבד, לאחר עדותו בבית המשפט, בתשובה לשאלות הבהרה מיום 19/1/15 הדגיש מומחה בית המשפט:

"... מבחינה הנדסית ללא כל ספק אני רגוע בביצוע פיתרון כנ"ל, שכן אני הצעתי את הפיתרון וכי החיזוק במבנים הנדונים נעשה מחמת הספק בלבד בכדי להבטיח מעבר לכל ספק עמידות האבן לאורך שנים."

1. התובעים טענו, כי אם היה המומחה משתכנע שנשרו אבני חיפוי מן הבניינים, הוא היה מאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמם. בעניין זה ראיתי לנכון להביא את הדברים ההבאים מתוך חקירתו הנגדית של המומחה ע"י ב"כ התובעים:

"ש. האם נכון שהפתרון שאתה קבעת לטיפול בליקוי שמצאת באי התאמה לתקן הוא זול יותר מהפתרון של בן עזרא של החלפת כל החיפוי.

ת. כן. בהחלט.

ש. הפתרון שלך, עדיין משאיר ספק בעוד שהפתרון של בן עזרא אינו מותיר ספק.

ת. עובדתית הסכמת לפתרון מאחר והבניין עומד 6 שנים, ולא היו שום נזקים לכן הלכתי לפתרון של ברגים. אם הייתי רואה שנפלו אבנים, אז הייתי הולך לפתרון של בן עזרא" (עמ' 18 ש' 18 – 23).

הראיה היחידה הקיימת בעניין נשירת האבנים היא תצהירים של התובעים, שכל אחד בתורו העיד על דירת מגוריו, כך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך. בתצהיריהם טענו התובעים כי היו מספר אירועים של נשירת אבנים (ראו ס' 38 לתצהירו של שמעון בן יצחק, ס' 12 לתצהירו של אריק רוזנטל, סעיף 22 לתצהירו של אילן קדוש), כאשר שלושתם מפנים לממצאי חוות הדעת מטעמם.

והנה, על אף התמונות הרבות שהוצגו בחוות הדעת מטעם התובעים, לרבות תמונות של התפוררות חיפוי החוץ, אין כל תיעוד של אבנים נושרות, על אף שלא הוצגה כל מניעה מצד התובעים לצלם את המקומות מהם נפלו אבני חיפוי ולהציגם למומחה מטעמם ובבית המשפט, אך משום מה, דבר זה לא נעשה.

ויש להדגיש כי הצדדים אף לא הציגו בפני מומחה בית המשפט את האבנים שנפלו או את המקומות מהן נפלו אבנים, בעת שביקר בבניינים.

וכך התייחס לכך מומחה בית המשפט בחוות דעתו המשלימה מיום 21/4/13:

"למרות טענות הדיירים והבודק מטעמם, כי נפלו אבנים בדירתם, בביקורי לא הצליחו הדיירים להראות ליקוי זה בפועל ... בשני הביקורים שערכתי, לא הצליחו הדיירים ונציגיהם להראות לי אפילו אבן אחת שניתקה ו/או עומדת להינתק מן המבנה...".

המומחה מטעם בית המשפט העיד באופן ברור וחלק, עדותו לא נסתרה, והוא אישר את חוות דעתו. התרשמתי מאמינותו ומהימנותו, כמו כן ממקצועיותו, כפי שהזכרתי לעיל.

על כן, אני קובע כי לא עלה בידי התובעים להציג ראיות במידה מספקת לשנות את הממצאים שמצא המומחה ואת קביעותיו בעניין זה.

1. בנסיבות אלו אני מקבל לחלוטין את המלצות מומחה בית המשפט בחוות דעתו לפיה הפיתרון של חיזוק אבני החיפוי נותן מענה מוצלח לעיגון האבנים ואין צורך לבצע את כל החיפוי מחדש.
2. בהתייחס לתביעת משפחת רונזטל, כיוון שמדובר בדירה בבית דירות, הרי שקירות החוץ של הבניין הן חלק מהרכוש המשותף.

בית המשפט העליון הכיר באפשרות של דייר בבית משותף לקבל פיצויים בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף, בהתאם לחלקו ברכוש המשותף [ראו ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28/2/2005)].

התובעים לא הציגו ראיה כלשהי בעניין חלקם של משפחת רוזנטל ברכוש המשותף ולכן, אין אלא לקבוע את חלקם לפי הצעת הנתבעת, בשיעור 1/7 מהרכוש המשותף.

1. לפיכך, בעניין חיפויי האבן של קירות החוץ אני מאמץ את הפתרון שהוצע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, וקובע שיש לפצות את משפחת בן יצחק בסכום של 11,000 ₪, את משפחת קדוש בסכום של 11,000 ₪, ואת משפחת רוזנטל בסכום של 1,349 ₪.

דירת משפחת בן יצחק

מדרגות פנימיות

1. התובעים טענו, כי קיימת אי התאמה לתוכנית המכר בכל הנוגע למדרגות הפנימיות, אשר נבנו בניגוד לתקנות. לפי מומחה התובעים קיימות 18 מדרגות בעלות רומים של 17 ס"מ, כאשר התקנה קובעת, לטעמו, כי אם מספר המדרגות עולה על 16, יש להגביל את גבהי הרומים ל- 15.5 ס"מ. ליקוי נוסף אותו מצא מומחה התובעים הוא שהמדרגה הטרפזית שבמרכז המהלך לא יכולה להיות משפט אופקי בגלל עומקה הצר – 56 ס"מ. עוד נטען כי המדרגות אינן מעוגלות, בניגוד לתכנית המכר. מומחה התובעים העריך את עלות תיקון הליקויים ב- 38,000 ₪, סכום הכולל הריסה ופינוי פסולת, תכנון אדריכל ותכנון קונסטרוקטור מחדש, יציקת בטון, חיפוי המדרגות והתקנת מעקה.

המומחה מטעם הנתבעת טען כי ספק אם ההגבלה על גובה הרומים בהתאם לתקנה חלה על מדרגות פנימיות, זאת נוכח פסיקה סותרת בעניין. כמו כן נטען כי בעת בניית הדירה הנדונה, טרם נכנסו לתוקף התקנות החדשות של התכנון ובניה הקובעות את ההגבלות הנ"ל, כך שבכל מקרה לא ניתן לטעון כי בניית המדרגות היא בניגוד לתקנות. בכל הנוגע למדרגה הטרפזית, המומחה מטעם הנתבעת סבר כי אין ליקוי במדרגה, לא לפי התקנות הישנות ולא לפי החדשות, ובכל הנוגע לצורת המדרגות, הרי שהתובעים קנו את הדירה לאחר שראו אותה, לרבות המדרגות.

1. המומחה מטעם בית המשפט סבר כי קיים ליקוי בתכנון הארגונומי של המדרגות, והן אינן עומדות בדרישות התקנות הישנות והחדשות יחדיו. הוא העריך את עלות הריסת המדרגות ובנייתן מחדש, לרבות עלויות תכנון, ב- 29,550 ₪.
2. הנתבעת טענה בסיכומיה כי המומחה מטעם בית המשפט טעה בפרשנות החוק, משום שהוא הסתמך על התקנות החדשות שנכנסו לתוקף ביום 20/3/2009, קרי כחצי שנה לאחר מסירת הדירה לתובעים, כך שתקנות אלו כלל אינן רלוונטיות לדיון בתביעה, ויש לבחון את ביצוע בניית המדרגות לפי התקנות בנוסח הקודם לתיקון הנ"ל. הנתבעת שבה והדגישה, בדומה לחוות הדעת המומחה מטעמה, כי פסיקת בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לתחולתן של התקנות הנדונות, בנוסחן הקודם, על מדרגות פנימיות היא כי הן נוגעות אך ורק למדרגות חיצוניות, ולפיכך אין המדובר בתכנון וביצוע שנוגד את הדין.
3. מכיוון שבעת בניית הדירה טרם נכנסו לתוקף התיקון לתקנות התכנון והבניה, יש לבחון את התקנות בנוסחן הקודם. באשר לשאלת תחולתם של הוראות התוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), בנוסחן הקודם, על מדרגות פנימיות, ועל אף הוויכוח הקיים בפסיקה, אינני סבור שהמחלוקת רלוונטית לענייננו. זאת משום שגם בפסיקה בה נקבע כי התקנות אינן חלות על מדרגות פנימיות, נקבע כי על המדרגות להיות בטיחותיות (ראו ת"א (שלום חי') 13576/00 מוריס נ' מעלה יפה נוף בע"מ (פורסם בנבו, 27/12/2005) וההפניות שם), וכך סבר המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו.

המומחה מטעם בית המשפט התמודד עם קביעותיו של המומחה מטעם הנתבעת, ונימק באריכות מדוע הוא חולק על עמדותיו. בקצרה אציין כי מומחה בית המשפט סבר כי מבנה המדרגות אינו עומד בסטנדרט הבטיחות המחמיר של התקנות החדשות, ואף איננו תואם מי מהתקנות בנוסחן הקודם.

1. לסיכום נושא זה, לא מצאתי כל סיבה שתצדיק סטייה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, המבוססת על מומחיות ואובייקטיביות, לפיה המדרגות אינן בטיחותיות ויש לתקנן. על כן, אני דוחה את הסתייגות הנתבעת בראש נזק זה ומשאיר את קביעת המומחה על כנה.

הפרעת ארון מים וגז לחניה

1. התובעים טענו כי ארון המים והגז מהווה הפרעה לחנייה. לצורך תיקון ליקוי זה יש להעתיק את מיקום הארון ולהרחיב את החנייה בעלות של 5,000 ₪. מומחה הנתבעת אישר קיומו של ליקוי זה, אך סבר שעלות התיקון היא 2,000 ₪. מומחה בית המשפט בית המשפט העריך את עלות התיקון בכ- 5,000 ₪, בדומה לדעתו של מומחה התובעים.
2. הנתבעת בחרה שלא לחקור את המומחה בנושא זה ולא מצאתי סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה. לפיכך אני מאמץ את קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט וקובע שיש לפצות את משפחת בן יצחק ב- 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

איטום

1. התובעים טענו כי על פי בדיקות מעבדה של מכון התקנים, איטום הגג אינו עומד בדרישות התקן לרבות ביצוע האיטום והחומרים שנעשה בהם שימוש. מומחה התובעים העריך את עלות תיקון האיטום ב 27,050 ₪, בהתבסס על הצעת מחיר שקיבלו מקבלן מסוים. התובעים טענו כי קיבלו הצעת מחיר נוספת מקבלן אחר, בגובה בסך 23,600 ₪, וביקשו כי לכל הפחות ייפסק להם הסכום הנמוך.
2. מומחה בית במשפט מצא סימני רטיבות ועובש בדירה ולאחר בדיקת האיטום בגג, הוא התרשם כי האיטום בוצע בצורה לא מקצועית, מה שתואם את ממצאי בדיקת המעבדה שהציגו התובעים. הוא הוסיף כי התיקונים שבוצעו כדי לפתור את הבעיה, לא נעשו באיכות טובה באופן שיימגר את תופעת הרטיבות, ולצורך פתרון הבעיה משורשה, יש לבצע איטום יסודי של כל שטח הגג באופן שיתאים לדרישות התקן הישראלי.

המומחה מטעם בית המשפט העריך כי את עלות התיקון בכ- 100 ₪ למ"ר, והעריך את גודל הגג בכ- 80 מ"ר. בנוסף, העריך כי יידרשו תיקוני טיח וצבע באזורים הנגועים ברטיבות בעלות של כ- 2,500 ₪, כך שעלות התיקון עומדת על כ- 10,500 ₪ (ללא מע"מ ופיקוח).

1. המומחה מטעם הנתבעת לא חלק על קיומו של ליקוי זה, והעריך את עלות התיקון ב- 4,000 ₪. הנתבעת טענה כי הפער בין הערכתו של המומחה מטעמה לבין המומחה מטעם בית המשפט נובעת מטענתו המוטעית של המומחה מטעם בית המשפט לפיה קיימת חובה בתקנות הבניה לאיטום באמצעות יריעות ביטמניות. עוד הוסיפה הנתבעת כי יש להתחשב בעובדה שהתברר כי התובעים פגעו באיטום הגג באמצעות בדיקות פולשניות ותיקונים לא מקצועיים שעשו אנשים מטעמם.

התובעים מצדם טענו, כי העלויות בהם נקב המומחה מטעם בית המשפט אינן עומדות במבחן השוק.

1. גם כאן לא מצאתי כל נימוק שיצדיק סטייה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט. אין חולק על עצם קיומו של הליקוי, והמחלוקת היא על עלויות התיקון. הן התובעים והן הנתבעת לא הציגו הצדקה ממשית לסטייה מהערכתו של המומחה, אשר מוחזק כאמור כגורם ניטרלי, ואף לא נחקר נגדית על חוות דעתו בעניין זה. אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, וקובע כי יש לפצות את התובעים בסכום של 10,500 ₪ עבור ראש נזק זה.

ליקויים נוספים

1. מומחה בית המשפט אישר לקויים נוספים שנטענו בחוות דעת "אלגן הנדסה" מטעם התובעים בסכום של 4,750 ₪. הנתבעת לא טענה בעניין זה בסיכומים מטעמה ולכן אני מקבל את חוות דעתו אף בנושא זה.
2. סה"כ עלויות תיקון ליקויים שמצאתי לאשר בבית משפחת בן יצחק כאמור (כולל בתוך הבית וחיפויי קירות חוץ), עומד על 49,800 ₪ עבור ליקויים ספציפיים בדירה ועוד 11,000 ₪ עבור ליקויים בחיפוי קירות חיצוניים (לא כולל מע"מ ופיקוח).

דירת משפחת קדוש

1. המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות תיקוני הליקויים שמצא בתוך דירת משפחת קדוש ב- 53,650 ₪ (לא כולל מע"מ ופיקוח). התובעים ביקשו לקבל את חוות הדעת וכן להוסיף עליה סכומים שונים, בהתאם להסתגויות שהעלו בסיכומיהם אשר אדון בהן להלן. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על קביעות מומחה בית המשפט בעניין משפחת קדוש וביקשה בעיקר, לדחות את הסתייגויות התובעים.

חלק לא מבוטל מהליקויים שנדונו בסיכומי התובעים תחת הכותרת "משפחת קדוש", הם ליקויים שהתגלו בדירת משפחת רוזנטל. הליקויים שיידונו כאן הם אך ורק הליקויים שהתגלו בחוות הדעת בעניין משפחת קדוש. הליקויים השייכים לחוות הדעת בעניין משפחת רוזנטל ידונו תחת כותרת זו.

עלייה לגג

1. התובעים טענו כי העדר גישה לגג הבית, מתוך הבית, מהווה ליקוי תכנוני, ומונע אפשרות התקנת ציוד על הגג ותחזוקתו. בהתאם לאמור בחוות הדעת מטעם, התובעים טוענים כי ניתן לבצע עלייה לגג מתוך חדר הכביסה, בעלות של 4,000 ₪, אך הדבר ישפיע גם על ערך הדירה שכן התקנת העלייה לגג תגרע מהשימוש בחדר הכביסה.
2. המומחה מטעם בית המשפט סבר כי גם אם רצוי היה להקצות עליה לגג, אין כל חובה תכנונית להקצות עלייה לגג מתוך הבית, ואין הדבר נחשב לליקוי בנייה. הוא אף סבור כי הקצאת עליה לגג מתוך חדר הכביסה לא תגרע מהשימוש בחדר כביסה, והדבר יצריך תכנון קונסטרוקטיבי וניסור תקרה קיימת.
3. למעשה טענה זו של התובעים איננה כנגד ביצוע הבניה אלא כנגד ליקוי בתכנון. תקנות התכנון והבניה אינן מחייבות יצירת גישה לגג הבית מתוך הבית. לא ניתן לקבל טענה זו כאשר התכנון איננו סוטה מהחוק, התקנות, התקנים ותוכנית המכר וכאשר התוכניות הוצגו בפני התובעים בטרם חתמו על חוזה הרכישה והסכימו לרכוש את הדירה על פי התכנון שהוצג בפניהם.

יתרה מכך, המומחה מטעם בית המשפט שב והדגיש, בחקירתו בבית המשפט, כי אין ליקוי בהעדר קיומה של גישה לגג מתוך הבניין עצמו, לכל היותר קיימת אי נוחות שניתן לפתור בעזרת התקנת מדרגות מתקפלות ואין צורך בבניית מדרגות קבועות.

אשר על כן, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט גם בנושא זה וקובע כי קובע כי אין ליקוי בתחום העליה לגג.

איטום ורטיבות

1. התובעים טענו, כי קיימת רטיבות בתקרת וקיר חדר המדרגות, בממ"ד ובחדר הילדים, ויש כתמי צבע על הקיר הדקורטיבי. בנוסף קיים סדר אופקי בקיר חדר המדרגות המפלס רצפת קומה א', ואין על הגג פס איטום אופקי כנדרש בתקן, לשם הגנה על היריעות. המומחה מטעמם קבע, כי לעת עתה לא דרוש פתרון כולל לבעיית האיטום, אלא אם תתגלה בעיה נרחבת יותר בעונות גשומות יותר. לכן לדעתו עלות תיקוני האיטום טיח וצבע היא בסך 12,500 ש"ח.

מומחה הנתבעת לא חלק על קיומו של ליקוי אך טען כי בוצע תיקון מצד הנתבעת, ויש לבצע מעקב בסיום העונה הגשומה. הוא אף הדגיש כי קיים קושי בפתרון בעיות רטיבות לנוכח העובדה כי לא תמיד מקום הופעת הרטיבות מצביע באופן ישיר על מוקד הכשל, ואף סביר כי נדרשים מספר מחזורי תיקון כדי לפתור את הבעיה. לבסוף הוא סבור כי דרוש השלמת תיקון במים החודרים נדרך המנורה בחדר הילדים.

1. המומחה מטעם בית המשפט התרשם מקיומם של סימני רטיבות בבית, המעידים על קיומה של תופעת רטיבות, יחד עם זאת, לא היו בידיו כלים מספקים כדי לחוות דעה בשאלה האם הבעיה נפתרה לחלוטין בעקבות התיקונים של היזם או שהיא עדיין קיימת. לטענתו, היה קושי להגיע לגג ולהתרשם מהאיטום, יחדם עם זאת, הוא סבור כי בדיקה וויזואלית אינה יכולה להעיד במדויק על רמת איכות האיטום, ולכן יש צורך בבדיקת האיטום בזמן גשם או הצפה תקנית. הוא הוסיף כי נדרשים תיקוני צבע וטיח במקומות הרטובים, לרבות תיקון הסדק בקיר, בעלות של 1,500 ₪.
2. התובעים בסיכומיהם טוענים כי אין לסמוך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה, משום שהוא לא בדק את הגג, והסכום אותו הציע הוא לתיקוני צבע ותיקונים שטחיים, שיופיעו כל עונה גשומה.

הנתבעת מצדדת בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ומדגישה כי בוצעו תיקוני איטום משמעותיים בשנת 2011, ומאז לא נשמעה כל תלונה מצד התובעים על התרחבותה או המשכה של בעיית הרטיבות.

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הייתה בעיית רטיבות, ושבוצע תיקון כי על ידי הנתבעת, כמו כן אין מחלוקת כי יש לבצע השלמות לתיקון. המחלוקת היא בקיומה של השאלה האם תיקון האיטום שבוצע על ידי הנתבעת פתר את בעיית הרטיבות או שהיא עודנה קיימת ונדרש תיקון נוסף. המומחה מטעם בית המשפט סבר כאמור שאין בידיו כלים מספקים לענות על שאלה זו, והוא לא נחקר בחקירה נגדית על כך.

התובעים לא הוכיחו את המשך קיומה של בעיית הרטיבות, וטענותיהם כאילו התיקון שבוצע לא פתר את הבעיה, נטענו בעלמא, ללא כל תיעוד או הוכחה, על אף שבנקל יכלו להוכיח זאת.

1. על כן, אני דוחה את הסתייגות התובעים מחוות דעתו של מומחה בית המשפט גם בעניין זה.

אנטנה מרכזית ומסתור לאוגר מים

1. התובעים טענו כי קיימת אי התאמה למפרט, בהעדר קיומם של מסתור לאוגרי מים ואנטנה מרכזית, על הגג. עלות התקנת המסתור והאנטנה יחדיו, על פי הערכתו של בן עזרא היא 2,400 ₪. התובעים הדגישו כי המומחה מטעם בית המשפט לא עלה על הגג, ולכן אינו יכול לחוות דעה בעניין.

המומחה מטעם בית המשפט קבע כי מכיוון שלא ניתן להבחין כלל במאגרי המים, אלא ממעוף ציפור, אין לאי קיומו שלמסתור כל השפעה אסטטית ולכן, אין צורך בהתקנת מסתור. גם בעניין אנטנה סבר מומחה בית המשפט כי כאשר ניתן ניתן לקלוט את שידורי הטלוויזיה הציבוריים באמצעות כבלים, מבלי להתחייב לחברות תקשורת פרטיות, אין צורך בכך.

1. אינני סבור כי על המומחה מטעם בית המשפט לעלות פיזית על הגג כדי לחוות דעה בעניין זה. די בכך שלא ניתן להבחין במאגרי המים מהקרקע כדי לקבוע כי אין צורך בקיומו של מסתור. השאלה היחידה שיש בה כדי להטות את הכף בהכרעה בעניין זה היא האם הפריטים החסרים האלו, היו חלק מהתחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעים?

לעניין זה אציין כי התובעים, משום מה, לא צירפו את המפרט המהווה חלק מהסכם המכר, ואף המומחה מטעמם לא צירפו לחוות דעתו. זאת על אף שהמפרט של שתי הדירות האחרות הנדונות כאן, צורף לתצהירי התובעים האחרים.

בהעדר קיומו של מפרט, ובהעדר התייחסות כלשהי לעניין זה בתצהיר התובעים, אני דוחה את הסתייגות התובעים, וקובע כי לא הוכחה התחייבותה של הנתבעת בעניין זה.

סחף אדמת הגינה

1. התובעים טענו שיש סחף של אדמת גינה בגלל ניקוז לא מסודר.

מומחה בית המשפט ציין כי בעת סיורו במקום, לא הבחין בכל ליקוי שכן התובעים טענו בפניו כי תיקנו בעצמם את שיפועי הניקוז, ולפיכך הוא אינו יכול להכריע באשר לקיומו של ליקוי.

התובעים לא הציגו כל הוכחה לביצוע התיקון, דבר אשר יכול לחזק את טענתם באשר לקיומו של ליקוי, ואף לא טענו לכך בתצהירים. טענותיהם בפני המומחה מטעם בית המשפט אין בהם די כדי להוכיח קיומו של ליקוי, במיוחד כאשר המומחה מטעם בית המשפט בעצמו אינו יכול לקבוע אם נעשו תיקונים ועל ידי מי. יתרה מכך המומחה מטעם הנתבעת טען גם כי הקבלן האריך את הצנרת לשם מניעת סחף, כך שאין ליקוי בעניין.

אוורור חדר אמבטיה

1. התובעים טענו כי יש חוסר אוורור וחוסר תאורה בחדר האמבטיה ובחדר הכביסה הצמוד לו. מדובר בשני חדרים צמודים עם קיר משותף, ובחדר האמבטיה אין פתח אוורור מתוך מחשבה של הקבלן כי ניתן לקבל אוורור מחדר הכביסה הצמוד, כאשר בפועל יחס המידות בין שני החדרים לא נותנת מענה מספק לאוורור ותאורה. לפי הערכת המומחה מטעם, התובעים טוענים כי ניתן לפתור ליקוי זה על ידי התקנת תאורה מלאכותית ומערכת אוורור בעלות של 1,600 ₪.

המומחה מטעם הנתבעת טען שמדובר בשני חללים המתפקדים כמקשה אחד ונחשבים חדר אחד, ופתחו של החלון המותקן מהווה 15% משטח החדר, קרי, עולה על השטח המינמלי הדרוש בתקנות, משכך אין ליקוי.

1. בבדיקה שערך המומחה מטעם בית המשפט נמצא כי אכן החדרים מתפקדים כמקשה אחת ללא דלת המפרידה ביניהם.

אינני מוצא סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. התובעים לא טענו לאי התאמה או לליקוי בביצוע, אלא שמדובר בתכנון לקוי שהיה קיים בתוכנית המכר. כך שגם אם התובעים סבורים כי החדרים אינם מתפקדים כמקשה אחת, אך לא הוכחה סטייה מתוכנית המכר, אין בסיס לטענתם. בנוסף, המומחה נחקר בעדותו רק בעניין עלויות תיקון האוורור ולא בעניין תפקוד החדרים.

לפיכך, אני קובע שאין ליקוי בעניין זה.

חלון חדר הקרוב לממ"ד

1. התובעים טענו כי מידות חלון החדר הקרוב לממ"ד אינן עומדות בדרישות התקנות לפיהן על שטח החלון להיות לכל הפחות 8% משטח החדר. על פי בדיקת המומחה מטעמם, שטח החדר הוא 9.93 מ"ר, וגודל החלון הוא 0.675 מ"ר. בנוסף נטען שאדן החלון מחורר ומוכתם ולא מחובר לקיר, בניגוד לדרישות מפרטי הביצוע. עלות תיקונים הליקויים היא 2,000 ₪.

המומחה מטעם בית המשפט, סבר כי יש לחשב את שטח החלון לפי שטח הבנייה ולא לפי שטח הזיגוג בלבד ולפי חישוב זה של שטח החלון לא מצא ליקוי בגודלו.

1. בסעיף 2.01 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) נקבע:

""שטח חלון" - שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".

כלומר, שטח החלון נמדד על פי מידות מבנה חיצוניות ולא על פי מידות נטו כפי שטוענים התובעים. מכיוון שלפי חישוב זה אין כל ליקוי, אני דוחה את ההסתייגות גם בראש הנזק זה.

אוורור וסינון ממ"ד

1. התובעים טענו כי קיים ליקוי במיקום פתח האוורור והסינון של המודד בכך שהוא ממוקם במרחק של 30 ס"מ מהתקרה, במקום לפחות 35 ס"מ, כדרישות תקנות הג"א (תקנות ההתגוננות האזרחית [מפרטים לבניית מקלטים], התש"ן – 1990).

המומחה מטעם בית המשפט סבר כי על אף הסטייה מהתקנות, אין כל ליקוי, או כדבריו:

"לא ראיתי בכך כל משמעות שעשויה להפריע למשתמש או לפגוע בתפקוד הממ"ד. זו טענה קטנונית".

המומחה אף הוסיף הוסיף כי הממ"ד הספציפי נבדק וקיבל אישור אכלוס מפיקוד העורף, דבר המצביע על כך שאין כל פגם בתפקוד הממ"ד.

1. אינני סבור שהדין עם התובעים. אמנם קיימת כאן סטייה מסויימת מהאמור בתקנות, עם זאת, מדובר בסטייה זניחה יחסית של 5 ס"מ בלבד. בנוסף, הבניה קיבלה אישור אכלוס מהרשות המוסמכת לעניין ממ"דים (פיקוד העורף), כלומר קיימת אסמתכא רשמית לכך שמדובר בליקוי זניח שאין לו כל משמעות מבחינת תפקוד הממ"ד.
2. נוכח הנ"ל, לאחר שדחיתי את כל הסתייגויות התובעים, סך כל עלויות תיקון ליקויים שמצאתי לאשר בבית משפחת קדוש (כולל בתוך הבית וחיפויי קירות חוץ), בהתאם לקביעות מומחה בית המשפט כאמור, עומד על 53,650 ₪ עבור ליקויים ספציפיים ועוד 11,000 ₪ עבור ליקויים בחיפוי (לא כולל מע"מ ופיקוח).

דירת משפחת רוזנטל

1. המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות תיקוני הליקויים שמצא בתוך דירת משפחת קדוש ב- 13,650 ₪ (לא כולל מע"מ ופיקוח). לגבי מיקום מעקה הדירה, שעלות תיקונו בסך 3,500 ₪ כלולה בסכום הכולל כאמור, סבר המומחה כי לא מדובר בליקוי. התובעים ביקשו לקבל את חוות הדעת וכן להוסיף עליה סכומים שונים, בהתאם להסתגויות שהעלו בסיכומיהם אשר אדון בהן להלן. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על קביעות מומחה בית המשפט בעניין משפחת רוזנטל וביקשה בעיקר, לדחות את הסתייגויות התובעים.

דלת כניסה

1. התובעים חלקו על מסקנות המומחה מטעם בית המשפט בכל הנוגע למנגנון נעילת הדלת. לטענתם, העדר קיומם של עוקצי נעילה לארבעה כיוונים מהווה סטייה מהוראות תקנות התכנון והבנייה, המחייבות קיומו של מנגון נעילה לארבעה כיוונים.

סעיף 2.92 לתוספת השניה, לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), קובע כדלקמן:

"נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען כך:

.... מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי..."

המומחה מטעם בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת שטען כי הותקן בדלת מנגנון נעילה חלופי, (נעילה בעזרת מוט תחתון הצידה, במקום לכיוון הרצפה), מנגנון אשר עומד בדרישות מכון התקנים ובדרישת התקנות לקיומו של מנגון חלופי שווה ערך.

בעדותו בבית המשפט אף הסביר מדוע מדובר במנגנון חליפי שווה ערך:

"ההיגיון ב-3 עוקצים הוא ליצור מישור כדי שהדלת לא תסתובב כי היא יכולה להסתובב סביב שתי נקודות. בדלת הזו יש 4 עוקצים. ההיגיון ההנדסי מאחורי 3 כיוונים הוא הגדרת מישור"

קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המבוססת על מומחיות, מספיקה כדי לקבוע שהנתבעים עמדו בנטל להוכיח שנעשה שימוש באמצעי חלופי שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, בהתאם לדרישות התקנות. התובעים לא הצביעו על טעם המצדיק לסטות מקביעת מומחה בית המשפט.

על כן, נוכח קיומו של "אמצעי אחר שווה ערך" אשר קיבל תו תקן, ואשר לדעת המומחה לא מהווה ליקוי ואף נותן פיתרון לבעיות שיוצרת נעילה כלפי מטה, אני קובע כי מתקיימות במקרה זה דרישת התקנות ואין מדובר בליקוי.

1. התובעים טענו למספר ליקויים נוספים בדלת הכניסה: לטענתם עצר הדלת מרוחק 38 ס"מ מקצה האגף, דבר שאינו תקין ויוצר לחץ על הצירים. כמו כן נטען כי על אף שמדובר בדלת פלדה, גובה ידית הדלת (101.7 ס"מ) מהווה חריגה מהתקנות לעניין דלתות עץ, לפיהן גובה הידית צריך להיות בטווח גובה של 97 – 101 ס"מ, שכן אין נפקות לסוג החומר ממנו עשויה הדלת. עוד נטען כי מיקומו של האינטרקום אינו מתאים לשימוש ילדים משום שהוא מוצב גבוה מדי. בנוסף, קיים חור נוסף, מיותר, במשקוף הדלת.

הנתבעת טענה כי אין כל התחייבות במסמכי המכר לגובה האינטרקום וכי לתובעים הייתה הזדמנות לבקש ולשנות את גובה האינטרקום בשלב הבנייה, אך הם לא עשו זאת. לעניין גובה הידית, נטען כי מאחר ואין סתירה לתקנות שחלות רק על דלתות עץ, ואין כל התחייבות חוזית מצד הנתבעת לעניין גובה הידית, אין הדבר נחשב לליקוי.

המומחה מטעם בית המשפט דחה את כל טענות התובעים, ואישר תיקון של החור במשקוף הדלת בעלות של 250 ₪. לעניין מרחק העוצר, המומחה הסכים כי במצב הנוכחי מופעל כוח על הצירים ועל המעצור, אך אין המדובר בכוח מהותי ולכן אין בכך ליקוי. לעניין גובה ידית הדלת, המומחה סבר שמאחר ומדובר בדלת סטנדרטית של חברת רב בריח, הנשואת תו תקן והעדר יכולת לעשות שינוי בגובה הידית שלה, אין ליקוי כלשהו. לעניין גובה האינטרקום, המומחה הסכים כי מיקומו גבוה למדי, אך מאחר ויש אפשרות לשנות את מקומו והתובעים לא דרשו זאת במפורש, אין ליקוי.

ואוסיף בעניין גובה ידית הדלת, כי התקן אליו מפנים התובעים מתייחס לדלתות עץ ולא לדלתות מתכת, כאשר התקן לדלתות מתכת לא מתייחס כלל לגובה הידית. אינני מקבל את טענת התובעים כי יש להכיל הוראות של תקן שנקבע ביחס לדלתות עץ על דלתות מתכת. כלל לא ברור שגובה הידית בדלתות עץ נקבע מטעמי נוחיות בלבד. מדובר בדלת בעלת תו תקן והעובדה שהתקן לדלתות מתכת שותק בעניין זה מדברת בעד עצמה.

המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר לגבי מסקנותיו בעניין ההסתייגויות לעיל והתובעים לא הציגו כל נימוק משכנע לסטייה מחוות דעתו. לכן, אני מאשר את חוות דעת המומחה בעניין זה.

מיקום פתח ניקוז האגנית במקלחון

1. התובעים טוענים כי מיקום נקז האגנית במקלחון מנוגד לחוק ולתוכנית המכר. לטענתם, הנקז ממוקם בריחוק מפינת הקירות, וזה מנוגד למקובל, וכן מנוגד לשרטוטים הכלולים בהל"ת (הוראות למתקני תברואה), שלטענתם מהווה דבר חיקוק וחלק מתוכנית המכר, לפיהן יש למקם את הנקז בחלק הפנימי, של המקלחון בצמוד לקירות.  

המומחה מטעם בית המשפט סבר שעל אף שמקובל לבצע את חור הנקז בחלק הפנימי של המקלחון, ועל אף חוסר הנוחות, אין הדבר נחשב לליקוי .  

התובעים בסיכומיהם סברו כי המומחה מטעם בית המשפט שגה כאשר פירש את הדבר כחוסר נוחות. לטענתם מדובר בליקוי שהוא מנוגד לתוכניות המכר וביצוע שאינו מקובל בענף הבנייה בכלל. הנתבעת טענה מנגד, כי האיור בתוכנית המכר מצויר באופן סכמתי בלבד, כדי שיובן שמדובר באגנית עם שיפועים.

1. מעיון בהוראות למתקני תברואה (הל"ת) ניתן לראות מספר דוגמאות של מרחקים מומלצים בין פונקציות שונות בחדר הרחצה (מקלחון, אמבטיה, כיור ואסלה). אכן, בשלוש הדוגמאות נראה כי מיקום פתח הנקז פונה לכיוון הקיר ולא למרכז החדר, אך התובעים לא הוכיחו, כי אותו שרטוט המעגן הוראות בעניין שטחי שימוש מינימליים, קובע הוראות מחייבות לעניין מיקום פתח הניקוז. יתרה מכך, מעיון בהל"ת לא מצאתי שנקבעו בהם כללים לעניין מיקומו של פתח הניקוז באגנית. כך שאין כל בסיס לטענת התובעים לפיה מדובר בדרישות מחייבות, וטענת הנתבעת, לפיה האיור בתוכנית המכר הוא סכמתי בלבד, מתיישב עם העדר הוראה מחייבת בעניין.

המומחה מטעם בית המשפט סבר שהדבר לא מהווה ליקוי, והתובעים בחרו לא לחקור אותו לעניין זה בחקירתו הנגדית.

התקנה לקויה של מעקה המרפסת

1. התובעים טענו כי מעקה המרפסת הותקן באופן לקוי, כך שחציו של החלק הבנוי של המעקה, שעליו מותקן מעקה הזכוכית, נמצא מחוץ למרפסת, למרות שנדרש שכולו יהיה בשטח המרפסת.

המומחה מטעם בית המשפט קבע כי קיים שוני בין תוכנית המכר לבין המצב בפועל אולם לא מצא בכך ליקוי כלשהו. לדעתו, על הביצוע בפועל אמון אדריכל הפרויקט שייתכן ויזם שינוי בעניין זה כדי ליצור חזית אחידה. כמו כן, לדעתו העתקת המעקה כפי שמבקשים התובעים הוא פתרון לא סביר, שכן הוא ידרוש תיקון אצל שאר החזיתות בפרויקט, שלא בצדק.

התובעים בסיכומיהם הדגישו כי לא הוכח שהאדריכל יזם שינוי זה, אולם הוכח שיש התאמה לתוכנית המכר, באופן המזכה אותם בפיצוי. התובעים ביקשו לקבל פיצוי אותו העריך המומחה מטעמם, או לכל פחות, את מה שהעריך המומחה מטעם בית המשפט.

הנתבעת מצדה סמכה ידה על המלצת מומחה בית המשפט, וטענה שפריטי גימור נתונים לשיקול דעתו של אדריכל הפרויקט ובכל אופן, מדובר בעניין אסתטי בלבד.

גם בעניין זה לא מצאתי כל סיבה שתצדיק חריגה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט שלא מצא ליקוי בנושא זה ואף סבר כי תיקון הסטייה קלת הערך במיקום המעקה איננו סביר.

על כן אני קובע כי יש להפחית את הסכום של 3,500 ₪, עלות תיקון המעקה, מהסכום הכולל כאמור.

1. התובעים טענו גם לקיומן של כתמים ופגמים בשיש עליו מותקן מעקה המרפסת, ולפגיעה מכאנית הנמצאת בסף המעקה החיצוני. הנתבעת טענה כי ליקוי זה לא היה בעת קבלת מסירת הדירה, וככל הנראה הוא נוצר לאחר מכן על ידי התובעים, משימוש לא נכון בחומרי ניקוי.

מומחה בית המשפט הבחין כי השיש בלוי מעט ומצויים בו ליקויים קלים, ונדרש ליטוש מחדש ותיקון החורים באמצעות דבק שיש בעלות של 500 ₪.

מעיון בפרוטוקול מסירת הדירה של משפחת רוזנטל (נספחים ב'1 ו-ב'2 לתצהירו של רוזנטל) נראה כי בפרוטוקול המסירה הראשון מיום 24/8/2009 ביקשו התובעים לעשות "ניקוי אבן מרפסת". אין זה ברור כי ניקיון האבן כולל ליטוש ותיקון חורים, אך סבור אני כי ספק זה פועל לטובתם של התובעים במקרה זה, כך שיש לפצות עבור ראש נזק זה.

אי התאמה בקיר הפרדה לשכן

1. התובעים טענו כי על פי תכנית המכר, הקיר המפריד בין דירתם לדירת השכן צריך להגיע עד לקצה המעקה, כאשר בפועל הקיר מסתיים 25 ס"מ לפני קצה המעקה.

המומחה מטעם בית המשפט לא מצא ליקוי במיקום המעקה שלא בקצה השיש, על אף הסטייה הקלה מתוכנית המכר, מאותם נימוקים המתייחסים לנושא מעקה המרפסת.

לא מצאתי כל סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה בנושא זה.

דלתות פנים

1. התובעים טוענים כי 3 דלתות חדרי שירות בדירה אינם מתאימות לתנאי רטיבות, כפי שמעיד אישור היצרן המוטבע עליהן.

המומחה מטעם בית המשפט סבר כי אין כל דרישה שדלת בחדר רטוב תעמוד בתנאי רטיבות ישירה, ולכן אין ליקוי.

בהיעדר אי התאמה לתקנות ולתקנים ונוכח הסברי המומחה, לא מצאתי כל נימוק שיצדיק סטייה מחוות דעתו.

חלון חדר שירותי הורים

1. התובעים טוענים כי מנגנון פתיחת החלון ומיקומו מקשים על ניקוי החלון, ויש לבצע מנגנון פתיחה כפול בעלות של 150 ₪.

המומחה מטעם בית המשפט הסכים עם הנתבעת כי הסורגים אותם התקינו התובעים הקשו על הניקוי, אך השאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, שכן לטענתו על התובעים היה לקחת בחשבון את העובדה שהתקנת הסורגים תקשה על פעולת הניקוי.

הנתבעת טענה כי עצם העובדה שקשה לנקות את החלון אינה מצביעה על ליקוי.

התובעים לא טענו לסטייה מתוכנית המכר או רשלנות בביצוע, ולא הוכיחו כי הנתבעת התחייבה למנגנון כפול, ועצם העובדה כי קיים קושי לנקות אינה מצביעה על ליקוי.

אני דוחה את ההסתייגות בראש נזק זה.

צנרת גז

1. התובעים טוענים כי התקנת צינורות הגז בקירות ולא מתחת לריצוף מהווה ליקוי.

הנבעת טענה כי התקנת הצינורות בוצעה בהתאם לת"י 158 ולכן אין כל ליקוי.

המומחה מטעם בית המשפט קבע כי על אף שמקובל שצנרת הגז תעבור מתחת לאריחי הריצוף, אין כל מניעה להתקינה בקירות כל עוד היא עומדת בת"י 158, קרי עד 30 ס"מ מהרצפה ובתוך שרוול פלדה או שרוול פוליוויניל כלורי קשיח. כל עוד לא הוכח שהיא אינה עומדת בתקן, אין ליקוי.

טענות התובעים בעניין זה נטענו בעלמא. לא הוכח כל ליקוי בהימצאות צינורות הגז בקירות ואף לא נטען כי הן אינן עומדות בתקן.

אדני שיש פגומים בחצר

1. התובעים טענו לקיומם של כתמי בטון, שברים, סדקים באדני השיש בחצר, וביקשו לפסוק להם פיצוי עבור החלפתם בעלות של 3,000 ₪. מומחה בית המשפט העריך את תיקון הליקויים בסעיף זה בסך של 800 ₪ בלבד. בסיכומיהם טוענים התובעים כי די להביט בתמונות שצורפו לחוות דעתם כדי לקבוע שמומחה בית המשפט טעה. אין בידי לקבל נימוק מופרך זה, בעיקר כאשר המומחה לא נשאל בעניין זה בחקירה נגדית.
2. נוכח הנ"ל, לאחר שמצאתי לדחות את כל הסתגויות התובעים, סך כל עלויות תיקון ליקויים שמצאתי לאשר בבית משפחת רוזנטל (כולל בתוך הבית וחיפויי קירות חוץ), בהתאם לקביעות מומחה בית המשפט כאמור, עומד על 10,150 ₪ עבור ליקויים ספציפיים בדירתם ועוד 1,349 ₪ עבור ליקויים בחיפוי קירות החוץ (לא כולל מע"מ ופיקוח).

עוגמת נפש

1. התובעים ביקשו פיצוי בסך 25,000 ₪, לכל אחת מהמשפחות, בגין עוגמת נפש שכן נטען כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה, נוכח כמות והיקף הליקויים שהתגלו בדירות, שנרכשו ממיטב כספם של התובעים, אשר קיוו לקבל דירות חדשות במצב תקין, כפי ששווק להם טרם הרכישה. עוד נטען כי הטיפול בליקויים, לרבות הפניות הרבות לנתבעת ונציגיה, גרמו לתובעים טרטור וטרחה רבה. בנוסף, כל משפחה בנפרד טענה כי ליקויים מסוימים בדירתה הוסיפו על עוגמת הנפש.

הנתבעת טענה כי אין כל הצדקה לפסוק פיצויים עבור עוגמת נפש לתובעים, וכי הסכום הנתבע הוא מופרז. לטענתה מדובר בהיקף ליקויים מצומצם יחסית לגודל הדירות, כך שמשפחת קדוש ובן יצחק רכשו דירות קוטג' גדולות בעלות שני מפלסים, וכמות הליקויים ביחס לגודל הדירה היא סבירה.

1. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יש לקחת בחשבון, בין היתר, את טיב הנכס בו נפלו הליקויים: האם מדובר בדירת מגורים או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד [ראה ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, פסקה 16 (28.02.2005)].

לא בכל מקרה בו נמצאים ליקויי בניה יש לפסוק באופן אוטומטי גם פיצוי בגין עוגמת נפש. לא כל ליקוי בניה גורם להפרעה בשימוש בבית, לטרדה, חוסר נוחות משמעותית, או עוגמת נפש של ממש. נוכח מהות הליקויים שנמצאו בדירות התובעים, לא התרשמתי כי מדובר בליקויים אשר יש להם השפעה משמעותית על חיי היומיום בדירות, אשר מגיעה עד כדי עוגמת נפש של ממש.

1. סיכומו של דבר, בהתחשב עם כמות ומהות הליקויים שנמצאו ועם עלויות תיקונם אני סבור כי יש לפצות את משפחת קדוש ומשפחת בן יצחק, כל אחת, בסכום של 4,000 ₪, ואילו את משפחת רוזנטל אין לפצות בראש נזק זה כלל.

ריבית

1. התובעים ביקשו לחשב את שיעור הריבית על הפיצוי שיפסק לטובתם מיום הגשת התביעה.

מומחה בית המשפט העריך את עלות תיקון הליקויים נכון ליום עריכת חוות הדעת, ולכן, אין כל סיבה להוסיף ריבית לסכומים שקבע המומחה ממועד קודם לעריכת חוות הדעת. בפסיקה של בית המשפט העליון אושרה הקביעה כי מקום שבו מוקד הפיצויים הוא בליקויים, חישוב הריבית למועד קביעת שווי מרבית הליקויים, קרי מועד עריכת חוות הדעת המקצועית, היא ראויה. ראה ע"א 5602/03 הנ"ל בפסקה 15:

"מוקדם של הפיצויים שנפסקו למערערים הוא בליקויים שנמצאו בדירותיהם וברכוש המשותף ועל כן ראויה קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הריבית תחושב למועד קביעת שווים של מרבית הליקויים – מועד עריכת חוות הדעת"

לפיכך, חישוב הריבית ייקבע, לגבי הליקויים הספציפיים שנמצאו בדירות התובעים, החל מיום 31/5/2011 (יום מתן חוות דעתו של מומחה בית המשפט) ואילו לגבי הליקויים הקשורים באבני החיפוי, החל מיום 21/4/13 (יום מתן חוות הדעת המשלימה).

הוצאות משפט

1. כלל הוא כי צד שזכה במשפט אינו אמור לצאת בחסרון כיס, אולם בצד כלל זה לבית המשפט נתון שיקול דעת בפסיקת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד. במסגרת הפעלת שיקול הדעת, על בית המשפט להתחשב באופי התובענה ומורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין, דרך ניהול המשפט ועוד.
2. במקרה שבפני, ההפרש בין הסכום שנפסק לתובעים לבין סכום התביעה הוא גדול יחסית. הנושא המרכזי של שלוש התביעות היה חיפוי האבן ומדרגות פנימיות, ואילו שאר הליקויים להם טענו התובעים הינם ליקויים קטנים יחסית ורובם נועד כדי לעבות את התביעה, חלק גדול מהם נזנח על ידי התובעים בסיכומים וכל השאר לא הוכרו על ידי. רוב הטענות כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הועלו ללא כל בסיס, וכולן נדחו. בכל אחד מראשי נזק אלו התנהל דיון לגופו של עניין. הדבר דומה לדחייה של מספר תביעות גדול לאחר שנמצאו חסרות בסיס בתום דיון לגופן, וקבלה של מספר תביעות קטן מאוד. הדברים מצביעים על כך כי מדובר בתביעות ש"נופחו" שלא לצורך, התנהלות שיש לתת לה משמעות בעת פסיקת הוצאות.
3. בנסיבות העניין, אני מוצא לנכון לחייב את הנתבעות לשלם למשפ' בן יצחק ולמשפחת קדוש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ לכל אחת מהמשפחות הללו.
4. הדברים נכונים שבעתיים לגבי משפחת רוזנטל אשר הפיצוי שנפסק לה מגיע בקושי לכדי 10% מהתביעה. בעניינה מתאימים דברים אשר כתבה כבוד השופטת יעל אחימן בפסק הדין בת"א (ת"א) 110435/01 בלקני אירית נ' א.מ.ת. נווה סביון בע"מ (12/11/2003):

"על תביעות מסוג זה ניתן לומר כי "ההר הוליד עכבר" לאחר שזו נתגלתה כמופרכת ומוגזמת באופן קיצוני.

אין זאת אלא כי התובעים החליטו, בחוסר תם לב, "לתפור" לנתבעות תיק משפטי, כאשר במהלכם זה טלטלו התובעים את הנתבעות והניעו מערכת שלמה של התארגנות משפטית יקרה באופן בלתי הוגן.

הגם שהגשת תביעות "מנופחות " בתחום ליקויי הבנייה הפכה זה מכבר לתופעה שכיחה בשיח המשפטי בארץ, עדיין, חובה על בית המשפט לשדר מסר חד-משמעי של דחייה וגינוי כלפי סוג זה של תרבות משפטית. ברור שהגשת תביעות "מנופחות", לבד מהיותן בלתי הוגנות בעליל כלפי הצד הנתבע, "מייקרות" מאד את עלות התהליך השיפוטי גם בהיבט של מערכת בתי המשפט.

העסקתו של שופט "במשרה מלאה" בתיק כשכל עבודתו מתמצית בזיהוי "הפסולת" העובדתית או המשפטית השלכתה, והכרה ברכיב שולי בלבד כמוצדק פוגעת ביכולת "לייצר" מערכת שיפוט יעילה.

לנוכח שיקולים אלה מצאתי שלא לחייב את הנתבעות בהוצאות המשפט של התובעים למעט אגרת בית משפט לפי סכום פסק הדין.

נכון יותר לחייב את התובעים בהוצאות משפט לטובת הנתבעות וכך אעשה"

וראה לעניין זה גם ע"א (חי') 19313-05-15 קצב נ' שרביב בע"מ (24/9/2015).

על כן, בעניינה של משפחת רוזנטל לא אפסוק הוצאות כלל וכל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן:

למשפחת בן יצחק -

א. 49,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/5/11 ועד התשלום המלא בפועל;

ב. 11,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/4/13 ועד התשלום המלא בפועל;

ג. על שני הסכומים המפורטים בס"ק א' וב' לעיל יש להוסיף 17% מע"מ וכן 10% פיקוח;

ד. 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

למשפחת קדוש –

א. 53,650 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/5/11 ועד התשלום המלא בפועל;

ב. 11,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/4/13 ועד התשלום המלא בפועל;

ג. על שני הסכומים המפורטים בס"ק א' וב' לעיל יש להוסיף 17% מע"מ וכן 10% פיקוח;

ד. 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

למשפחת רוזנטל –

א. 10,150 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/5/11 ועד התשלום המלא בפועל;

ב. 1,349 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/4/13 ועד התשלום המלא בפועל;

ג. על שני הסכומים המפורטים בס"ק א' וב' לעיל יש להוסיף 17% מע"מ וכן 10% פיקוח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ו, 22 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.