1. התובע עבד אצל הנתבעת במשך עשרים שנה עד לפרישתו בגיל 46 שנים, במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת המעוגנת בהסכמים קיבוציים החלים על הצדדים.

2. טענתו המרכזית של התובע היא שבגין פרישתו מהנתבעת, הוא זכאי לסכומים העולים על אלה ששולמו לו עם הפרישה. טענות התובע מעוררות דיון בשלושה נושאים מרכזיים: אופן חישוב מענק הפרישה לתובע, זכאותו של התובע למענק הסתגלות בשיעור העולה על זה ששולם לו, והאם יש לכלול את רכיב "דמי כוננות" כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פדיון חופשה ששולם לתובע.

3. רקע עובדתי

א. הנתבעת (להלן – בזק) הוקמה בשנת 1980 כחברה ממשלתית שעיסוקה בתחום התקשורת והחלה לפעול בשנת 1984, בהתאם לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 והתקנות שהותקנו מכוחו.

ב. החברה הופרטה בהליך מדורג שהושלם בשנת 2005, בעקבותיו בוצע הליך רה -ארגון רחב היקף ובמסגרתו צומצם כח האדם בחברה, בהסכמת נציגות העובדים ובהתאם להסכמים קיבוציים שנחתמו עמה. ההסכם הקיבוצי הרלוונטי לענייננו הוא הסכם מיום 5.12.06 (להלן - ההסכם הקיבוצי).

ג. בהסכם הקיבוצי נקבעו שלושה מסלולי פרישה של עובדים על בסיס ותק וגיל:

(1) מסלול 20/50 - מסלול פרישה לעובדים קבועים בגילאי 50 ומעלה בעלי ותק של 20 שנה ומעלה;

(2) מסלול 15/45 - מסלול פרישה לעובדים קבועים בני 45 ומעלה בעלי ותק של 15 - 20 שנים;

(3) מסלול פיצויים מוגדלים - מסלול פרישה לעובדים אשר אינם נכנסים בגדר שני מסלולי הפרישה הנזכרים לעיל.

ד. התובע, יליד שנת 1961, הועסק בבזק מיום 10.5.87 ועד ליום 31.12.07, כ - 20.5 שנים.

ה. במהלך תקופת עבודתו ביצע התובע תפקידים שונים. בתפקידו האחרון, החל מיום 1.11.99 שימש כממ"ח פרויקט ADSL באגף הנדסה ותכנון.

ו. בתחילת חודש מאי 2007 נבחנה האפשרות לשבץ את התובע בתפקיד חדש, בחטיבת התפעול והלוגיסטיקה, אולם בסופו של יום עניין זה לא יצא אל הפועל והוחלט על סיום עבודתו של התובע במסגרת תוכנית הפרישה.

ז. ביום 16.5.07 זומן התובע לשימוע שנקבע ליום 20.5.07 (נספח 4 לתצהיר גב' מורן קיטה - המצהירה מטעם בזק, להלן - קיטה). ביום השימוע הודיע התובע כי לא יגיע לישיבת השימוע (נספח 5 לתצהיר קיטה) ומשכך התקבלה החלטה על סיום עבודתו. בהתאם, ביום 24.5.07 נשלחה לתובע הודעה לפיה עבודתו תגיע לסיומה ביום 30.6.07 (נספח 6 לתצהיר קיטה).

ח. לאחר בחינה נוספת של עניינו, הוחלט לבטל את ההחלטה על הפסקת עבודתו של התובע. בהמשך, ביום 2.8.07 זומן התובע לשימוע נוסף שנקבע ליום 7.8.07. אף לשימוע זה לא התייצב התובע ובא בדברים עם נציגי ועד העובדים בנושא. אותו יום פנה התובע לגב' מירי אריאל, נציגת ועד העובדים, קבל על כך שהחברה מעוניינת להפסיק את עבודתו ועל כך שלא שובץ לתפקיד חדש במסגרת השינוי הארגוני המבוצע בחברה. במסגרת זו הודיע:

"מוכן לחתום על פרישה מוקדמת בתנאים הבאים:

א. שהיה של 11 חודש לפחות בדרגה 45 שקיבלתי במסגרת ההסכם. דהיינו פרישה במרץ 2008.

ב. מענק של 10% לפנסיה לצמיתות.

ג. שלושה חודשי הסתגלות חריגים.

כולי תקווה שהוועד שהשכיל להגיע להסכם טוב ישכיל גם לעמוד על המשמר לממשו ככתבו וכלשונו וכרוחו לטובת העובדים הפורשים שנתנו את מיטב שנותם לחברה..."

(נספח ד' לכתב התביעה/נספח 9 לתצהיר קיטה)

ט. פרישת התובע נקבעה בסופו של דבר ליום 31.12.07. טרם הפרישה וכחלק מתהליך הפרישה, התובע נועד עם נציגי ועד העובדים ונציגות מחלקת משאבי אנוש בבזק. במסגרת זו הוצגו בפניו שתי סימולציות פרישה בהן פורטו תנאי הפרישה הצפויים (נספח 10 לתצהיר קיטה).

י. ביום 9.10.07 חתם התובע על "הסכם פרישה במסלול פנסיה מוקדמת "15/45", שתנאיו נגזרו מההסכם הקיבוצי מיום 5.12.06 והסכמים קיבוציים נוספים שקדמו לו (נספח ד' לתצהיר התובע; להלן – הסכם הפרישה).

יא. בהתאם להסכם הקיבוצי, התובע היה זכאי, בין היתר, לקבלת תוספת של 7.8% לפנסיה המוקדמת ולמענק חד פעמי. התובע, שביקש לשפר את תנאי פרישתו ולהשוותם לעובדים שפרשו לאחר גיל 50 ועבדו בבזק תקופה של 20 שנה ויותר ("מסלול 50 /20"), פנה לוועדת חריגים.

יב. ועדת החריגים היא ועדה פריטטית המורכבת מנציג העובדים (יו"ר ועד עובדי בזק, מר שלמה כפיר; להלן - כפיר), ונציג ההנהלה (מר אוהד מזומן, סמנכ"ל משאבי אנוש במועדים הרלוונטיים; להלן - מזומן).

יג. בטופס הפנייה לוועדת החריגים נרשמה דרישת התובע:

"1. השלמה ל-10% (כ- 3 ח' לאחר הפרישה יהיה בן 47).

2. 4 חודשי הודעה מוקדמת בגין החזרת דרגה וירידה משמעותית בשכר/ ופנסיה נמוכה".

יד. לאחר דיון שהתקיים בוועדה ביום 31.10.07, הוחלט כי "הוועדה מאשרת רכישה להשלמה ל-8% בלבד + חודשיים הכשרה בלבד" (נספח 10 לתצהיר קיטה). התובע קבל על החלטה זו ופנה בכתב למזומן ביום 7.11.07 (נספח 11 לתצהיר קיטה). פנייתו לעיון חוזר נדחתה במכתב מיום 11.11.07 (נספח 12 לתצהיר קיטה).

טו. התובע לא אמר נואש ופנה בערעור נוסף לוועדת החריגים. לאחר דיון בוועדה, הוחלט לאשר לתובע רכישה של אחוזי פנסיה בשיעור של 10% - תוספת של 2.2% על זו הקבועה בהסכם הקיבוצי וכנגד הטבה זו הוחלט לבטל מענק של חודש אחד אשר אושר לתובע בדיון הקודם בוועדה: "נאשר השלמה ל-10% ובתמורה נבטל חודש מענק אחד ממה שאושר בוועדה הקודמת" (נספח 13 לתצהיר קיטה).

טז. ביום 15.1.08 חתם התובע על כתב ויתור (נספח 14 לתצהיר קיטה) וזו לשונו:

"תצהיר

אני חורי ציון מ.ז. החתום מטה, מצהיר כדלהלן:

ביום פרישתי אושר לי באופן חריג תשלום של *:

• 1 חודשי הודעה מוקדמת
• תשלום פנסיה ומענקים לפי 100% מדרגת הפרישה
• תוספת רכישה לשיעור פנסיה בגובה 2.2%
• %__ ממענקי פרישה מסלול 20/50
• %__ מפדיון ימי מחלה
• אחר: ________________

האישור הנ"ל מותנה במתן תצהיר זה, שלפיו אין לי ולא תהיינה לי כל דרישות, תביעות, או טענות נוספות נגד חב' בזק בכל הקשור לתקופת עבודתי בחברה וסיום עבודתי בחברה.

במידה ואגיש תביעה נגד החברה בניגוד לאמור בתצהירי זה, הנני מתחייב להחזיר את סכום המענק אשר אושר עבורי באופן חריג, כאמור לעיל.

מבקש לבדוק חודש הסתגלות נוסף עבור החזרת דרגה 45 כפי שנמסר לי בע"פ מהועד.

שם העובד: ציון חורי חתימה: ___________ תאריך: 15.1.08

* נא לסמן בהתאם לאישור ועדת חריגים ולמחוק את המיותר"

יז. להשלמת התמונה נציין כי עוד קודם לכל האירועים בנושא פרישת התובע, ביום 1.4.07 הוענקה לתובע דרגה 45. עם זאת, בסמוך לסיום עבודתו, הושב התובע לדרגתו הקודמת 44+, רטרואקטיבית. הטעם לצעד זה הוא העובדה שבמועד פרישתו, התובע לא היה צפוי להשלים 11 חודשי עבודה בדרגתו האחרונה (45) ואז לא היה זכאי לתוספת דרגה עם פרישתו, כמקובל בבזק. משכך ועל מנת שהתובע יוכל לקבל את תוספת הדרגה, הוחזרה דרגתו ל - 44+ ובסיום עבודתו ניתנה לו תוספת דרגה, כך שדרגת הפרישה של התובע הועמדה על 45+. התובע אישר בעדותו שהמהלך הוסבר לו בזמן אמת וכי אין לו טענות בעניין (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 11-13).

4. להלן תמצית טענות התובע:

הנתבעת הוציאה את התובע לפנסיה חרף העובדה שביקש להמשיך בעבודתו, והעניקה לו זכויות הנופלות מאלו שהגיעו לו בפועל:

א. הנתבעת שילמה לתובע מענק פרישה בחסר, מאחר שחישוב המענק היה אמור להגזר מתוספת אחוזי הפנסיה שוועדת החריגים קבעה, כלומר 10% ולא 7.8%. בתמיכה לעמדת התובע, נטען שמטרת המענק היתה לאפשר לתובע לרכוש אחוזי פנסיה נוספים מ"מקפת". כמו כן, תוספת של 10% שאושרה על ידי ועדת החריגים היא תוספת הן ל"פנסיה המוקדמת" המשולמת על ידי בזק עד גיל הפרישה והן תוספת של 10% לפנסיה שתשולם לתובע ממקפת, בהגיעו לגיל פרישה.

ב. עוד נטען שהשכר הקובע לחישוב המענק אינו תואם את ה"שכר הקובע" בהקשר הפנסיוני.

ג. גב' מורן קיטה הבטיחה לתובע שיקבל שני חודשי הסתגלות נוסף על זה ששולם לו אולם הנתבעת לא עמדה בכך.

ד. חישוב פדיון החופשה ששולם לתובע שגוי מאחר שהשכר הקובע שנקבע לשם כך אינו כולל רכיב כוננויות, המהווה חלק בלתי נפרד משכרו של התובע. לשיטת התובע, מדובר בתוספת פיקטיבית לשכר ויש לכלול אותה בבסיס החישוב של פדיון החופשה.

5. להלן תמצית טענות הנתבעת:

א. התובע פרש במסגרת צמצומים ושינוי ארגוני שהתבצעו בנתבעת, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי והנתבעת העניקה לו זכויות יתר החורגות בהרבה מאלה שהגיעו לו.

ב. במסגרת הליך הפרישה נועד התובע ארוכות עם נציגי ההנהלה וועד העובדים והובהר לו במפורש מהם הסכומים להם יהיה זכאי עקב פרישתו.

ג. אין בסיס לתביעת התובע להפרשים בגין מענק. המענק חושב בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. המענק והגדלת הפנסיה הן שתי זכויות נפרדות שנקבעו לפורשי מסלול 15/45. ועדת החריגים מעולם לא אישרה לתובע את הגדלת המענק ואין קשר בין אישור ועדת החריגים לרכישת אחוזי פנסיה נוספים ובין גובה המענק החד פעמי. דרישת התובע בנושא מהווה זכות יתר שלא ניתנה לאף עובד שפרש.

ד. אין בסיס לטענת התובע לפיה הובטח לו שיקבל שני חודשי הסתגלות. לא הוכחה הבטחה כזו וטענה זו גם אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם הקיבוצי, המצגים המפורטים שהובאו בפניו עובר לפרישתו ועם כתב הויתור עליו חתם.

ה. התובע אינו זכאי להפרשי פדיון חופשה בגין הכוננויות. נטען כי רכיב הכוננויות אינו רכיב לחישוב פדיון החופשה ובעניין זה קיים הליך תלוי ועומד בבית הדין הארצי לעבודה. לגופם של דברים, נטען שלתובע שולם פדיון חופשה ביתר, מעבר למספר הימים אשר היה רשאי לפדות (58.3 ימים במקום 55 אותם ניתן לפדות בהתאם להוראות החלות בבזק). בנוסף, אין מקום לחישובי התובע המבוססים על השכר האחרון לפרישה שהוא נמוך משכרו האחרון בפועל ושעל פיו יש לחשב את פדיון החופשה. בנוסף, מאחר שהזכויות שהוקנו לתובע עולות על הקבועות בחוק ומשהתובע קיבל "חבילת פרישה" מוגדלת וחתם על כתב ויתור, יש לדחות תביעתו בעניין תשלום הפרשי פדיון חופשה.

6. ההליך

א. התובע הגיש כתב תביעה שנוסחו אינו ברור (ר' פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 17.5.12, עמוד 4, שורה 11) ובמסגרת הדיון המוקדם שהתקיים פירט את עילות התביעה והסעדים שתבע.

ב. הצדדים התייצבו לישיבת הוכחות ובפתח הישיבה התברר שהפלוגתאות בתיק לא נוסחו כדבעי ואלה נרשמו שוב לפרוטוקול. בהתאם, ניתנה הוראה לצדדים להגיש תצהירים משלימים.

ג. הנתבעת עתרה למחיקת סעיפים מתצהירו המשלים של התובע שעניינם זכאותו להפרשי פדיון חופשה וכלילת רכיב ה"פרמיה" (מענק עידוד) ו"כוננות" כחלק משכרו הקובע. הבקשה נדחתה, אך נקבע כי הנתבעת תגיש תצהיר נוסף בכל הנוגע לתביעה ברכיב זה.

ד. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובע ועדותה של גב' מורן קיטה, מנהלת מחלקת פרישה והסדרים פנסיונים במחלקת משאבי אנוש בבזק.

ה. הנתבעת הגישה תצהיר משלים מטעם גב' אירית נגר - מור מנהלת מחלקת יחסי עבודה ובקרת שכר והממונה על הנתבעת בבזק בכל הנוגע לתביעה בנושא חישוב פדיון החופשה.

התובע ויתר על חקירתה של גב' נגר – מור.

ו. ביחס לתביעה להפרשים בגין פדיון חופשה, התובע הודיע שהוא מסכים למחיקת התביעה להכללת רכיב הפרמיה בחישוב פדיון החופשה, לאור הנפסק בע"ע (ארצי) 159/09 קמיל – בזק. כך שנותרה ברכיב זה רק המחלוקת בשאלת הכללת רכיב כוננויות בפדיון החופשה (החלטה מיום 10.11.13).

7. טרם דיון לגופן של טענות, ראוי לציין ששני הצדדים ביקשו כי ההליך יעוכב ביחס לתביעה להפרשי פדיון חופשה (סעיף 48 לסיכומי התובע וסעיף 139 לסיכומי הנתבעת). בהתחשב בהימשכות ההליכים ובעובדה שאחד מחברי המותב סיים את כהונתו, כך שבהתאם להוראות סעיף 14 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, פסק הדין יכול להינתן על ידי כלל חברי המותב רק עד יום 31.5.14, לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת הצדדים. מה עוד שבעניין זה הגענו למסקנה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, כי לאור נסיבות פרישתו של התובע, אין מקום לפצל את "חבילת הפרישה" שקיבל ולקבוע כי נפלה טעות בחישוב אחד הרכיבים.

מכאן נעבור לדיון ברכיבי התביעה.

דיון והכרעה

8. מהראיות שהוצגו ואף לגרסת התובע עצמו, עולה שעובר לפרישתו הוסבר לו בפרוטרוט מהן זכויותיו. התובע אישר כי נועד עם נציגי הועד ועם קיטה בכל הנוגע לזכויותיו הפנסיוניות:

"ש. הועד ישב איתך על הסימולציות והסבירו לך סכום סכום?

ת. כן."

(עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 28-29)

"ש. כשחתמת לפני שחתמת, ישבת עם מירי הראל ובדקתם את הנתונים הכספיים?

ת. זו היתה גלית כהן בתקופה ההיא, מנהלת כ"א.

ש. יחד עם מירי הראל.

ת. יכול להיות, גלית הוציא לי את הסימולציות.

ש. כשמורן קיטה ישבה איתם והסבירה לך, יחד איתה ישבה נציגת וועד העובדים?

ת. כן, מירי הראל.

ש. ומורן הסבירה את הנתונים הכספיים?

ת. לא, באנו כדי לדון על התנאים החריגים שיאשרו לי ולחתום. זו היתה הישיבה.

ש. מורן באותה ישיבה הציגה לך את הסימולציה, נספח 10 לתצהיר שלנו?

ת. לא זוכר. כשאת מראה לי את הסימולציה אני מכיר את המסמך אבל לא זכור לי. יכול להיות. זו היתה ישיבה של חצי שעה. ישבנו ודיברנו על התנאים החריגים שיאושרו לי ואז מולאה הבקשה לוועדת חריגים ואני בלית ברירה חתמתי."

(עמוד 16 לפרוטוקול שורה 27 עד עמוד 17, שורה 5)

התובע אף העיד כי קיבל יעוץ פנסיוני עובר לפרישתו (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 7-8) וכן שבזק אף הבהירה לו את ההיבט המיסויי של פרישתו הצפויה (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 10-12). כלומר, תנאי פרישתו של התובע הוצגו לו ופורטו "ברחל בתך הקטנה", על ידי נציגי הועד וההנהלה.

כפי שנפרט בהמשך, תנאי פרישתו של התובע אף עולים בקנה אחד עם הוראות ההסכם הקיבוצי ועם אופן יישומו בפועל.

חישוב מענק הפרישה

9. לטענת התובע, המענק ששולם לו שולם בחסר שכן התחשיב העומד בבסיסו שגוי ואינו תואם את הוראות ההסכם הקיבוצי, להלן נביא את הוראות ההסכם הקיבוצי הרלוונטי לענייננו (נספח 2 לתצהיר קיטה, נספח 7 להסכם הקיבוצי, ההדגשה בקו תחתון הוספה – ד.ו):

7.2 שיעור תוספת אחוזי הפנסיה (להלן: 'אחוזי פנסיה נוספים') שתרכוש חברה לעובד במסלול פרישה זה עד הגיעו לגיל פרישה, יהא בהתאם לשיעור המפורט בטבלה:

7.4 בנוסף לאמור לעיל, החברה תשלם מענק חד פעמי בגובה תוספת אחוזי הפנסיה הנוספים על פי הטבלה בסעיף 7.2 לעיל, מחולק ל- 2 ומוכפל ב- 100. תוצאה זו תוכפל במשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה המוקדמת מוכפל באחוז דמי הגמולים שמשולמים לקרן מקפת (חלק מעביד ועובד ע"ח החברה) שיהיו בתוקף ביום הפרישה, ומוכפל ב- 12, מהוון בהתאם לריבית ההיוון הנהוגה בחברה ערב חתימת ההסכם לרכישת זכויות הפנסיה.

7.5 למען הסר ספק, נוסף על האמור לעיל, יהא עובד הפורש במסלול זה זכאי לקבל מן החברה בעת פרישתו מענקי פרישה על פי הטבלה המפורטת בסעיף 5 לעיל וכן המענק המיוחד כמפורט שם."

כלומר, על פי פרשנותו המילולית של ההסכם הקיבוצי, על פי הוראת סעיף 7.2 לו, מאחר שהתובע היה בן 46 במועד הפרישה ובעל ותק העולה על 19 שנים, הוא היה זכאי לתוספת אחוזי פרישה שירכשו על ידי בזק, בשיעור של 7.8%. בנוסף, נקבע בסעיף 7.4, שבזק תשלם מענק חד פעמי שיחושב על פי הנוסחה שנקבעה באותו סעיף. עוד נקבעה זכאות נוספת לפדיון מחלה (סעיף 5 לנספח).

10. הסכם קיבוצי, עליו נאמר שהוא "מונסטרום" משפטי שגופו חוזה ונשמתו חוק (דב"ע לא/ 4-1 בנק אוצר לחייל – מרכז הסתדרות הפקידים, פד"ע ב 260 (1971)), כפוף לכללי פרשנות שחלקם נובע מדיני החוזים וחלקם נובע מהמאפיין את משפט העבודה הקיבוצי. בית הדין הארצי לעבודה עמד לאחרונה על כללי הפרשנות של הסכם קיבוצי וסיכם אותם כך :

"הסכם קיבוצי הינו בראש ובראשונה הסכם, ולכן חלים עליו הכללים הנוגעים לפרשנות חוזים. עם זאת, יש להתחשב במאפייניו הייחודיים של הסכם קיבוצי - לרבות כריתתו במסגרת של יחסי עבודה קיבוציים מתמשכים, ולרבות חלותו על מספר רב של אנשים, שלא הם קבעו את תנאיו [ע"ע (ארצי) 23030-07-10 פומפן – התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (4.7.2012) (להלן – עניין פומפן)].

ככלל, לשון ההסכם הקיבוצי מהווה נקודת המוצא לפרשנותו משחזקה היא כי תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם נלמדת מלשונו [עס"ק (ארצי) 70/09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – המוסד לביטוח לאומי (12.4.2010) (להלן – עניין המוסד לביטוח לאומי)]. אולם, בשל מאפייניו הייחודים של הסכם קיבוצי -

'בעת פרשנותו של הסכם קיבוצי והתחקות אחר אומד דעת הצדדים יש לקחת בחשבון גם את ההקשר התעשייתי הרלוונטי, היינו את הנסיבות המפעליות, הענפיות והמשקיות במסגרתן נכרת ההסכם. בנוסף, יש לקחת בחשבון - ככלי פרשני - את הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית ... ' [עניין פומפן].

לאור האמור, אין לפרש הסכם קיבוצי רק על יסוד משמעותו המילולית, אלא יש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות. בהקשר זה נפסק כי -

'בבואנו לפרש הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם, עלינו ליתן משקל ראשוני ללשונו של ההסכם. עם זאת, הליך פירושו של הסכם קיבוצי צריך שייעשה תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, לאופן יישומו בפועל ולעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו'. ע"ע (ארצי) 300212/97 מוהר ואח' – עירית תל אביב (13.5.99). וראו גם: עס"ק (ארצי) 1006/02 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה – אוניברסיטת חיפה (4.11.2002).

בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית של ההסכם, אשר משקפת עקרונות של סבירות, היגיון ותום לב, תוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה [עניין פומפן; עניין המוסד לביטוח לאומי]."

(עס"ק 38740-12-12 מדינת ישראל - ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה, 3.3.14; ההדגשות במקור - ד.ו.).

את תביעתו של התובע יש לבחון לאור כללי הזכאות שנקבעו בהסכם הקיבוצי ובהתאם לכללי הפרשנות שהובאו לעיל.

11. בסעיף 7.4 נקבע כיצד יש לחשב את המענק. מדובר בנוסחה המורכבת ממספר משתנים, ביניהם "המשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה" וכן "תוספת אחוזי הפנסיה הנוספים" שנקבעו בטבלה בסעיף 7.2.

בזק חישבה את המענק כנגזרת מהשכר הקובע כפי שהיה ידוע במועד הפרישה, בסך 8,061 ₪ וכן חישבה את שיעור תוספת הפנסיה, כמפורט בטבלה שבסעיף 7.2: 7.8%.

לתובע שתי טענות לגבי אופן חישוב המענק: קביעת השכר הקובע ושיעור התוספת לאחוזי הפנסיה. להלן נדון בכל אחת מהטענות.

שיעור התוספת לאחוזי הפנסיה

12. כאמור, הבסיס לחישוב המענק הוא "תוספת אחוזי הפנסיה הנוספים על פי הטבלה בסעיף 7.2". בסעיף 7.2 נקבעה התוספת לפנסיה המוקדמת שנרכשה על ידי בזק עבור התובע, בהתאם לטבלה, בשיעור של 7.8%.

מאחר שוועדת החריגים אישרה בסופו של יום תוספת פנסיה של 10%, לטענת התובע יש לחשב את המענק בהתאם, היינו על פי 10% שאושרו על ידי ועדת החריגים ולא על פי השיעור שנקבע בהסכם הקיבוצי. בתמיכה לכך, נטען שהמענק יועד למעשה לרכישת זכויות פנסיוניות מהוונות מיום הגיעו לגיל הפרישה החוקי (67 שנים), כלומר שהפנסיה ממקפת לא אמורה ליפול מהפנסיה המוקדמת המשולמת על ידי בזק (באמצעות חברת הביטוח הראל), וזאת כפי שיושם במסלול הפרישה "20/50" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 20-24). מכאן, לשיטתו של התובע, התוספת שנרכשה לתקופת הפנסיה המוקדמת, צריכה להילקח בחשבון גם לצורך המענק המיועד לרכישת זכויות פנסיוניות לאחר גיל הפרישה החוקי (סעיף 8 לתצהיר התובע).

לתמיכה בטענתו התובע צירף דף ממצגת שהוצגה בפני העובדים, בנושא תנאי הפרישה על פי ההסכם הקיבוצי (נספח א' לתצהיר המשלים של התובע). מאחר שמדובר בשני עמודים מתוך מצגת, מדובר בהצגת דברים חלקית ואין מקום להסתמך עליה. אם כי יש להעיר כי ניתן ללמוד מהחלק שהוצג גם תימוכין לעמדתה של בזק, מאחר שנרשם שם שהשכר הקובע לפנסיה ייקבע על ידי קרן הפנסיה במועד הפרישה (ולא במועד הפסקת העבודה בבזק).

13. לשונו של ההסכם הקיבוצי עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת - "החברה תשלם מענק חד פעמי בגובה תוספת אחוזי הפנסיה הנוספים על פי הטבלה בסעיף 7.2 לעיל...". מכאן שתוספת אחוזי הפנסיה המפורטת בטבלה (7.8% בעניינו של התובע) היא הרלוונטית לצורך חישוב המענק והנוסחה אינה כפופה להחלטות עתידיות של ועדת החריגים.

14. זאת ועוד - אין בראיות בסיס לטענת התובע כי מטרת המענק היתה רכישת זכויות פנסיוניות על ידי העובד. גם אם עקרונית אפשרות זו עמדה בפני התובע, ההחלטה בדבר השימוש שהתובע יעשה במענק היתה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי (ר' בעדות קיטה בעמוד 23 לפרוטוקול, שורות 27-32: "הוא גם יכול לעשות טיול מסביב לעולם" ור' גם בעמוד 24, שורות 8-13).

כמו כן, התובע פרש במסלול "45 /15" בהתאם לגילו ולוותקו במועד הפרישה, והוא אינו זכאי לתנאי פרישה בהתאם למסלול "50/20". ההבדל בין שני המסלולים הוא ברור והוא נובע מהגיל והוותק השונים בין העובדים במסלול 15/45 לעומת מסלול 20/50 (ר' סעיף 6 לנספח 1 להסכם הקיבוצי לעומת סעיף 7 לאותו נספח וכן בעדות קיטה, בעמוד 23 לפרוטוקול, שורות 20-26). מאותם הבדלים אף נובעים תנאי הפרישה השונים: פנסיה מוקדמת על חשבון בזק עד גיל הפרישה החוקי ומענק המשולם לפורשים במסלול 15/45 לעומת רכישת זכויות עד גיל תוחלת החיים במסלול 20/50.

15. אף בחינת התנהגות הצדדים בפועל, כמקור להבנת כוונתם בעת החתימה על ההסכם הקיבוצי, אינה תומכת בעמדת התובע. על פי עדותה המהימנה והעקבית של קיטה, התוספת הקבועה בהסכם הקיבוצי היא זו שמהווה הבסיס לחישוב המענק (סעיפים 55-56 לתצהיר קיטה, סעיף 19 לתצהירה המשלים). כמו כן צוין במפורש בתצהירה שועדת החריגים מעולם לא אישרה העלאה של המענק החד פעמי ומדובר בוועדה שדנה לא רק בעניינו של התובע, אלא בשבעה עובדים נוספים (סעיף 13.1 לתצהיר המשלים).

קיטה חזרה על הדברים בחקירתה הנגדית:

"ש. איפה כתוב שהשלמה ל-10% לא קשורה למענק?

ת. זה לא צריך להיות כתוב אני אומרת לך, אני דמות סמכותית בבזק ומעידה פה שלעולם לא אישרנו השלמת אחוזים שתשפיע גם על המענק החד פעמי. לעולם. השלמת אחוזים זה אך ורק על הפנסיה ולא על המענקים.

ש. למה לא פירטתם את זה בטופס הפנסיה?

ת. מה אני צריכה לפרט? ישבתי עם התובע והסברתי לו באופן משמעותי במשרד, למעלה משעה.

ש. יכול להיות שהתובע הבין ש-10% מגיע גם למענק הפרישה?

ת. ממש לא, כי אני לא בטוחה שהוא הבין במועד הסימולציה איך חושב מענק הפרישה והוא הבין היטב את הסימולציה. הוא ישב גם איתי גם עם מירי הראל וגם עם ממ"ח משאבי אנוש ותהליך הפרישה שלו עוד התחיל בחודש מאי והיה לו המון זמן לבדוק ולברר ואנחנו גם יושבים באותו בניין."

(ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 15-26)

נוכח עדות זו שלא נסתרה, יש לקבוע כי יישום ההסכם הקיבוצי עולה בקנה אחד עם עמדתה של בזק ולא עם פרשנותו של התובע להסכם. בהתאם, קבלת עמדת התובע מהווה הענקת זכויות יתר מעבר לזכויות שכבר הוקנו לו באופן על ידי ועדת חריגים (ושאף הן עולות על הקבוע בהסכם הקיבוצי).

16. לאמור לעיל יש להוסיף כי אף בהסכם הפרישה עליו חתם התובע (סעיף 3.2 להסכם הפרישה), נקבע כי המענק יחושב בהתאם לתוספת אחוזי הפנסיה שנקבעה בהסכם הקיבוצי - 7.8%.

ויודגש כי הגדלת אחוזי הפנסיה התקבלה על ידי ועדת חריגים, כלומר שאין מדובר בזכות קנויה של התובע. זאת ועוד, ועדת החריגים התייחסה בהחלטתה לרכישה של אחוזי פנסיה (ר' החלטתה הראשונה של הועדה) ואין בהחלטה זו כל התייחסות לעניין גובה המענק.

יתירה מכך: במכתבו של התובע מיום 7.8.07 לנציגת ועד העובדים, גב' מירי אריאל, הוא ציין כי אחת מדרישותיו היתה "מענק 10% לפנסיה לצמיתות". מדובר בדרישה שהועלתה על ידי התובע ועצם העלאתה מצביע על כך שאין מדובר בזכות מוקנית הקבועה בהסכם הקיבוצי.

השכר הקובע לצורך חישוב המענק

17. לטענת התובע, השכר הקובע לצורך חישוב המענק צריך להיות זהה ל"משכורת הקובעת" שנקבעה על ידי מקפת לצורך חישוב הפנסיה (8,418 ₪) ולא השכר הקובע במועד הפרישה (8,061 ₪).

גם בעניין זה בזק טענה שאין לדברים יסוד נוכח לשונו של ההסכם הקיבוצי ואופן יישומו על כלל העובדים שפרשו במשך השנים (סעיפים 55-56 לתצהיר קיטה, סעיפים 15-18 לתצהירה המשלים של קיטה).

18. לטענת התובע (סעיפים 28-29 לסיכומיו), הביטוי "שיהיו בתוקף ביום הפרישה" מכוון ל"אחוז דמי הגמולים" ולא ל"משכורת הקובעת". עוד נטען שגובה המענק הוא פועל יוצא של דמי הגמולים המשולמים לקרן מקפת, בהתאם למשכורת קובעת של 8,418 ₪.

19. טענות אלה, שנטענו לראשונה בסיכומי התובע אינן מתיישבות כלל עם לשונו של ההסכם הקיבוצי והפרשנות שהתובע מבקש לתת להסכם הקיבוצי אף אינה סבירה, כפי שנפרט להלן.

בסעיף 7.4 לנספח 7 להסכם הקיבוצי נקבע:

"...תוצאה זו תוכפל במשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה המוקדמת מוכפל באחוז דמי הגמולים שמשולמים לקרן מקפת (חלק מעביד ועובד ע"ח החברה) שיהיו בתוקף ביום הפרישה, ומוכפל ב - 12, מהוון בהתאם לריבית ההיוון הנהוגה בחברה ערב חתימת ההסכם לרכישת זכויות הפנסיה".

הביטוי "שיהיו בתוקף במועד הפרישה" מתייחס לכל הפחות לשני רכיבים והדבר נלמד מכך שהוא נכתב בלשון רבים. על כן אין בסיס לטענה לפיה הביטוי מתייחס רק לתיבה "אחוז דמי הגמולים" (שנרשם בלשון יחיד).

20. אם לא די בפרשנות המילולית, הרי שבסעיף נקבע שהמשכורת הקובעת היא "המשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה המוקדמת", כלומר זו המשולמת על ידי בזק, שהרי אין חולק כי הסדר הפנסיה המוקדמת אינו מתייחס כלל למקפת, שחבותה קמה על פי תקנונה ורק במועד הגיעו של התובע לגיל הפרישה החוקי.

21. זאת ועוד - מעדותה של קיטה, שהיתה עיקבית וברורה, אופן יישום ההסכם, עולה בקנה אחד עם עמדת בזק:

"ש. איך אתם מחשבים את המענק?

ת. מפנה לסעיף 19 לתצהיר שלי, יש תחשיב. זה לא נכון שאנחנו לא יודעים מה גובה המשכורת הקובעת. אני מבהירה שיש שני סוגי משכורות. למענק הפרישה ולחודשי המענק המשכורת הבסיס הינה המשכורת בדרגת הפרישה שלו, לצורך המענק החד פעמי הבסיס לחישוב הוא המשכורת הקובעת לפנסיה כפי שהועברה מקרן מקפת במועד הפרישה של העובד, שגם אותה אנחנו בודקים את נכונות המשכורות, יש לנו אקטואר חיצוני שאנחנו משלמים לו לצורך זה."

(ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 25 לפרוטוקול שורות 28-33)

"לא. המענק החד פעמי לשאלתך לא משתנה. הוא מחושב על פי המשכורת שהוצגה לעובד עובר לפרישה." (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 16-17)

ויודגש, המענק משולם לעובד בסמוך לפרישתו מהחברה, בעוד שהשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה נקבע על ידי מקפת בהמשך, ועד חצי שנה ממועד הפרישה, כפי שהעידה קיטה (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 5-9):

"ת. עד חצי שנה אנחנו מחוייבים להנפיק פוליסה לפורש בהראל ולכן הנתון הזה מגיע קודם.

ש. מה קורה למעשה אם המשכורת הקובעת שמחושבת על ידי מקפת שנקבעת חצי שנה לאחר מכן גבוהה מהפנסיה שמשולמת לו במועד הפרישה?

ת. אז היא גבוהה. מה שקובע זה הנתון שאנחנו מקבלים ממקפת. אין הפרשים על המענק החד פעמי".

לאור כל האמור, אנו דוחים טענות התובע בנושא.

22. לסיכום כל האמור בנושא חישוב המענק, יש לקבוע כי המענק ששולם לתובע שולם בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ולדחות טענות התובע לפיהן המענק ששולם לו שולם בחסר.

שני חודשי הסתגלות

23. לטענת התובע, הוא זכאי לשני חודשי הסתגלות, "עקב מה שסוכם עם גב' קיטה" וזאת כיוון שבפגישה שהתקיימה ביום 9.10.07 סוכם שיקבל הטבות החורגות מאלו המוקנות לעובדים הפורשים במסלול 45 /15 (תוספת של 2.2% לתוספת הפנסיה שהוקנתה לו מכח ההסכם הקיבוצי וכן תוספת של ארבעה חודשי הסתגלות, בדומה לתנאי הפרישה במסלול "20/50"). לטענתו, תנאים אלה הועלו על הכתב והועברו לאישור ועדת החריגים וקיטה הבהירה לו שבקשתו צפויה להתקבל על ידי ועדת החריגים (סעיפים 4 ו- 14 לתצהירו המשלים של התובע).

בניגוד לאמור בתצהירו, בחקירתו הנגדית התובע הבהיר שלא היתה כל התחייבות מאת קיטה ולא נאמר לו שפנייתו לועדת החריגים תאושר ללא סייג (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 1-8).

עדות זו מתיישבת עם עדותה הברורה של קיטה לפיה היא לא הבטיחה לתובע דבר ואף הבהירה לו כי הסיכוי שהוועדה תיעתר לבקשתו בכל הנוגע לתוספת הפנסיונית הוא קלוש (סעיפים 31-33 לתצהיר קיטה; עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 20-33).

24. פניית התובע לוועדת החריגים כשלעצמה מעידה על כך שלתובע לא הוקנו זכויות כלשהן מעבר לאמור בהסכם הקיבוצי, וכי הזכויות שביקש לקבל היו דרישות חריגות שחייבו קבלת אישור מיוחד.

הדברים אף מתיישבים עם החלטות ועדת החריגים. פנייתו הראשונה של התובע לועדת החריגים זיכתה אותו בתוספת של 0.2% לאחוזי הפנסיה ובמענק בגין "חודשיים הכשרה". רק בפנייתו הנוספת לוועדה אושרה בקשתו לקבלת תוספת פנסיונית של 2.2% וכנגד תוספת זו, בוטל מענק של חודש אחד שאושר בועדת החריגים הראשונה. כלומר, אין מדובר בזכות קנויה של התובע, אלא בהחלטה הנתונה לשיקול דעת ועדת החריגים. אף התובע עמד על כך בחקירתו הנגדית, הגם שלא אבה לחזור בו מהתביעה ברכיב זה (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 6-9):

"ש. נכון שאת החודש שביטלו לך בוועדת החריגים אתה תובע כעת?

ת. כן. הוספתי את זה לתביעה. לשאלת ביה"ד אם לאור התשובה האחרונה אין מקום למחוק מהתביעה, אני משיב שבהתחלה הבטיחו לי4 חודשים ואני ירדתי ל 2, בגלל החודש הזה שהוועדה לא אישרה."

25. לאור עדות התובע עצמו, אין בסיס לטענה לפיה קיטה הבטיחה לתובע כי יהא זכאי למענק בגין חודשי הסתגלות ומשכך דין תביעתו ברכיב זה, להידחות. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שמענק ההסתגלות שולם לתובע מכח החלטת ועדת החריגים, קרי מדובר בזכות החורגת מהזכויות שנקבעו בהסכם הקיבוצי. בנוסף, מהחלטות ועדת החריגים עולה בבירור שמדובר למעשה ב"עסקת חבילה": כנגד הענקת תוספת פנסיונית, בוטל חודש ההסתגלות שהוקנה לתובע, אף הוא, לפנים משורת הדין ובאופן חריג, בוועדה הראשונה.

כל זאת אף מבלי להדרש לעובדה שהתובע חתם על מסמך בו הצהיר כי לא תהיינה לו כל דרישות מהנתבעת בקשר עם סיום עבודתו.

הפרשי פדיון חופשה

26. הנתבעת שילמה לתובע פדיון חופשה בגין 58.73 ימים. לטענת התובע, הוא זכאי להפרשים בגין פדיון חופשה מאחר שבזק לא כללה בחישוב המשכורת רכיב "כוננויות".

מאחר שטענה זו נטענה במפורש רק בתצהירו של התובע, נקבע שבזק רשאית להגיש תצהיר משלים (החלטה מיום 1.7.13). התובע לא ביקש לחקור את נותנת התצהיר (גב' אירית נגר - מור. כלומר, האמור בתצהיר זה לא נסתר.

27. התובע לא פירט מה טיבו של רכיב הכוננויות (סעיף 13 ד-13 ה' לתצהיר התובע, סעיף 13 לתצהירו המשלים), אלא הסתפק בהפנייה לנפסק בתע"א (ב"ש) 1173/09 יצחקי - בזק החברה הישראלית לתקשורת, 26.5.11). כפי שנפרט להלן, מצאנו לדחות את תביעת התובע בנושא.

28. בית דין זה דן בעבר בסוגייה זהה של כלילת רכיב "כוננויות" כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פדיון חופשה ששולם לעובד בזק שפרש לגמלאות (תע"א (ת"א) 5801/09 רחמים - בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, 4.11.12, להלן: עניין רחמים).

בעניין רחמים נקבע שרכיב ה"כוננות" מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך רכיב החופשה, שכן מדובר בתוספת שכר קבועה, לאור הנפסק בע"ע (ארצי) ברנע - בזק- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, 13.10.04 ובע"ע (ארצי) 156/09 קמיל - בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, 21.12.11). עם זאת, באותו מקרה, בדומה לנסיבות פרישתו של התובע, העובד זכה לתנאי פרישה מיטיבים, החורגים בהרבה מהמגיע לו על פי דין, לאחר שאלה פורטו בפניו מפורשות עובר לפרישתו ואף חתם על כתב סילוק לפיו "מכלול תנאי הפרישה מהווים סילוק סופי ומלא של כל דרישות העובד ותביעותיו כנגד החברה ו/או מי מטעמה בקשר להסכם זה ולפרישת העובד על פיו". בנסיבות אלה, סברנו בעניין רחמים, כי יש ליתן תוקף לכתב הוויתור ולדחות את התביעה להכללת הכוננויות בפדיון החופשה.

29. סעיף ויתור דומה נכלל בהסכם הפרישה עליו חתם התובע (סעיף 10 להסכם הפרישה, נספח ד' לתצהיר התובע). רכיב החופשה לא נכלל בהסכם הפרישה, אך הוא חושב במסגרת הסימולציה שהוצגה לתובע והתובע חתם על מסמך נוסף שכותרתו "תצהיר" ובו הצהיר שלא יהיו לו כל תביעות נגד החברה, בשים לב לסכומים ששולמו לידיו ביתר, מעבר להוראות ההסכם הקיבוצי.

התובע גם העיד שלא פנה בנושא החופשה וכי טענותיו בנושא זה התעוררו רק לאחר שגמלה בלבו ההחלטה להגיש תביעה כנגד בזק (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 25-26). כך שאף על פי עדותו, לא היתה מניעה לבדוק את הנושא טרם החתימה על הסכם הפרישה וכתב הויתור ולהציג את הסתייגויות התובע בנושא.

זאת ועוד, בעוד שבכתב הויתור התובע סייג את חתימתו בנושא מענק ההסתגלות, וביקש שבזק תבחן שנית את זכאותו, הוא לא סייג בשום צורה את זכאותו לעניין פדיון חופשה ולא הזכיר את הנושא כלל. בנסיבות אלה יש לראות את התובע כמי שבמועד החתימה הסכים לחישוב שהוצג לו על ידי בזק. בהקשר זה יש לחזור ולהזכיר שנציגיה של בזק ונציגי ועד העובדים נועדו עם התובע ארוכות והבהירו לו מהם תנאי פרישתו, לרבות רכיב פדיון חופשה והשכר הקובע הרלוונטי ואף הוצגו בפניו הדמיות שכר בהן פורט השכר הקובע הרלוונטי, כגרסת הנתבעת (נספח 10 לתצהיר קיטה). כלומר, מדובר בנסיבות בהן התובע היה מודע לסכומים שיקבל והתאפשר לו לבחון אותם. משום כך יש ליתן תוקף לכתב הויתור.

30. מעבר לכך, יש לקבל את טענתה של בזק לפיה תנאי הפרישה מהווים עסקת חבילה ואין מקום להתיר את רכיביה (השוו: דב"ע נה/ 3-164 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ – גורין, פד"ע כה 385 (1996)). זאת במיוחד בנסיבות הבאות: התובע לא הבחין בין רכיב החופשה החוזי לבין זה החוקי (ע"ע (ארצי) 594/06 אברהם - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, 23.9.09); לזכות התובע נפדו 58.3 ימי חופשה, בעוד שבהתאם להוראות התקשי"ר הנוהגות בבזק, ניתן לפדות עד 55 ימי חופשה בלבד; פדיון החופשה שולם על פי שכר הכולל את תוספת הדרגה שהוענקה לתובע עם סיום עבודתו (45+), ולא על פי השכר ששולם לתובע בפועל עובר לסיום עבודתו בחברה. כל זאת, אף מבלי להתייחס להטבות המשמעותיות הנוספות על פי הסכם הפרישה.

31. בנסיבות אלה, אנו קובעים יש ליתן תוקף לתניית הויתור עליה חתם התובע, שעניינה זכויות הנובעות מהסכם הפרישה ואין לפסוק לזכותו הפרשים בגין רכיב החופשה.

32. סוף דבר – התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 8,500 ₪. אם סכומים אלה לא ישולמו תוך 30 ימים, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, (29 מאי 2014), בהעדר הצדדים.