תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף.

רקע

1. התובע יליד 21.12.1986, בוגר הטכניון במגמת הנדסאות אלקטרוניקה, עובד בחברת "מלאנוקס" בתחום הכשרתו המקצועית כאמור, וזאת החל מחודש נובמבר 2013 ועד עצם היום הזה.
2. בדצמבר 2007 התובע החל לעבוד בשירות הנתבעת, בתור ברמן במסעדת גרג בסניף קניון חיפה, וביום 23.1.2009 נפגע בתאונה שארעה לו במסגרת עבודתו זו (להלן: התאונה נשוא התביעה או התאונה).
3. הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

באשר לחבות, התובע טען כי בנסיבות פגיעתו חלה אחריות מלאה על הנתבעת, ואילו הנתבעת טענה להעדר כל אחריותה מצידה לאירוע התאונה.

באשר לנזקים, התובע ביקש לפצותו בסך של כ 650,000 ₪, וזאת בגין הנזקים שלהלן: 40,000 ₪ בגין כאב וסבל; עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 20,000 ₪; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 12,000 ₪; הפסדי שכר לעבר כ 16,000 ₪; הפסדי שכר לעתיד כ 520,000 ₪ והפסדי פנסיה לעתיד כ 67,000 ₪. מנגד, הנתבעת טענה כי היה ובית המשפט ימצא כי הנתבעת אחראית לאירוע התאונה ולפיצוי התובע, הרי שנזקיו נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה ושאלת האחריות:

1. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של התובע (מוצג ת/1) נסיבות התאונה תוארו לקמן: ביום 23.1.2009 ובמהלך עבודתו התובע ניגש למחסן הנתבעת לשם נטילת סחורה, במחסן היו מונחים ארגזי משקאות בבקבוקי זכוכית על גבי מדפי פלסטיק רעועים, בלתי תקניים, לא יציבים ושלא היו מקובעים לקיר המחסן, כך שבעת שהתובע ניסה ליטול סחורה מאחד המדפים העליונים, ובשל חוסר יציבותם ותזוזתם, נשמט מאחד המדפים הנמוכים יותר בקבוק משקה מזכוכית אל הקרקע, התנפץ ורסיס זכוכית ניתז וחדר לעינו השמאלית של התובע (להלן: התאונה).
2. לית מאן דפליג, כי התובע היה העד היחיד לאירוע התאונה (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול הדיון ש' 19-20).
3. בחקירתו הנגדית התובע תיאר את נסיבות התאונה כהאי לישנא (ראו: עמ' 8 ש' 8-15):

" ... אני זוכר שזה היה ארגז שתייה. על המדף הגבוה ביותר עליו היה עוד ארגז, זאת אומרת על המדף הגבוה ביותר היה ארגז שעליו עמד עוד ארגז ואני הייתי צריך להגיע לארגז העליון ושניגשתי לקחת אותו, זאת אומרת כי הוא הרבה יותר גבוה ממני, עמדתי על קצות האצבעות וניסיתי להוריד אותו, המדפים רעדו והרגשתי שנפל לי משהו על החזה. לא ידעתי מה נפל לי על החזה, הורדתי את הידיים מהארגז העליון והורדתי את הפרצוף כדי לראות מה נפל עליי כנראה שנפלה לי זכוכית לעין, לא הבנתי ממש מה קרה וכשנגעתי בעצמי ראיתי המון דם ודם על הרצפה. אז למעשה הבנתי שנפצעתי, יצאתי מהמחסן, הכנסתי את העגלה פנימה לתוך המחסן ועליתי למעלה, נעלתי את המחסן וזהו".

1. עדותו של התובע יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של התובע הייתה קוהרנטית, פשוטה, הגיונית, סבירה ולא נסתרה כלל. אמינות התובע נלמדת אף מכך, שלא היסס להודות בעובדות שלכאורה פועלות לרעתו. כך, למשל: התובע מיוזמתו גילה כי הפעולות שבוצעו על ידו ביום התאונה לא רק שהיו בבחינת נוהל יומי אלא "יותר מיום יומי, זה כמה פעמים ביום"; התובע אישר כי הספקים מביאים את ארגזי הבקבוקים המאוחסנים כמאגדים סגורים; התובע הסכים עם הנתבעת ואישר כי ניתן להכניס את העגלה למחסן אלא, שקשה לתמרן איתה בתוכו; התובע אישר כי סיפר למיטל את מה שקרה (ראו: עמ' 7 ש' 26-27, עמ' 8 ש' 1-3, עמ' 9 ש' 7-11, עמ' 10 ש' 8-9).
2. עדת ההגנה מיטל לוי (להלן: מיטל) העידה כי התובע סיפר לה במהלך נסיעתם לבית החולים כי "בקבוק סודה קטן נפל לו על הרצפה וניתז לעינו לאחר שנשבר" (ראו: סעיף 5 למוצג נ/1), ברם בין האמור בעדותה של מיטל לבין תשובתה בחקירתה הנגדית כי התובע סיפר כי נפל לו בקבוק מהיד (ראו: עמ' 19 ש' 3-10), אין ולו כלום. קו ההגנה המרכזי של הנתבעת נעוץ בטענה כי הבקבוק נפל מידו של התובע. הימנעות העדה מלהצהיר על כך במפורש בתצהיר עדותה הראשית, תוך השארת פתח לפרשנות או התחכמות כזו או אחרת, אומרת דרשני.

לא נעלמה מעיניי הצהרתה של מיטל שבסעיף 6 למוצג נ/1. ברם, בסעיף זה הועלו שני טיעונים עובדתיים חלופיים ואף מנוסחים בצורה שאינה חד משמעית. בסעיף זה מיטל הצהירה כי: "... כך שברור לכל שאם נפל בקבוק בודד הרי שהוא נשמט או נפל לתובע מידיו בשל חוסר תשומת ליבו ...". מניסוח זה לא ברי שמא הכוונה הייתה לכך כי הבקבוק "נשמט" ולאו דווקא מידו של התובע, או שמא "נשמט לתובע מידיו". לא זו אף זו, הסעיף עניינו בהשערה או במסקנה של מיטל, שלא ראתה את התאונה.

מיטל נמנעה מלהצהיר בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, כי התובע סיפר לה כי הפיל את הבקבוק מידו או כי הבקבוק נפל מידו של התובע. כשמנגד, עומדת עדותו האמינה עלי במלואה של התובע לפיה הבקבוק לא נפל מידו אלא מהמדף שהתנדנד עת ניסה להוריד ארגז בקבוקים מהמדף העליון. התובע העיד באופן ברור ועקבי, כי לא סיפר למיטל כי הבקבוק נפל מידו (ראו: עמ' 10 ש' 10-13).

אדגיש, כי עדותו של התובע הייתה אמינה עלי לאורכה. מרבית הפרטים שנמסרו על ידי התובע בעדותו נתמכו אף בעדותה של מיטל, למעט אותו פרט מרכזי בהגנת הנתבעת; נפילת הבקבוק מיד התובע. דומה, כי בהינתן אמינות עדותו של התובע מחד, ובהינתן הספקות והתהיות שהובאו לעיל באשר לעדותה של מיטל בנוגע לאותו טיעון הגנה מרכזי, לא שוכנעתי כי היה בעדותה של מיטל כדי לסתור את טענות התובע.

1. מטעם התובע העיד המומחה אשר אסבן, מומחה בטיחות וחוקר תאונות (ראו: מוצג ת/2, להלן: חוות הדעת מטעם התובע). חוות דעתו של המומחה מטעם התובע לא נסתר כלל.

טענת הנתבעת לקיומה של סתירה בין האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע, לבין עדות התובע בנושא הכנסת העגלה למחסן, דינה להידחות. מוסכם על הצדדים כי ניתן להכניס את העגלה למחסן, אם כי קשה לתמרן איתה בתוך המחסן (ראו: עדותו של התובע עמ' 9 ש' 7-11, וכן עדותה של מיטל עמ' 19 ש' 18-22). המומחה מטעם התובע הסביר במסגרת חקירתו הנגדית, כי הצליח להכניס את העגלה, אך קשה לתמרן איתה בתוך המחסן (ראו: עמ' 13 ש' 25-32). המומחה מטעם התובע אף הסביר למה התכוון כשכתב בחוות דעתו כי מימדיו הקטנים של המחסן לא אפשרו את הכנסת העגלה לתוך המחסן (ראו: עמ' 4 למוצג ת/2, וכן עמ' 14 לפרוטוקול ש' 1-5). הסברו של המומחה הגיוני, סביר, אמין ומתיישב עם עדויות התובע ועדותה של מיטל מטעם הנתבעת.

למותר לציין, כי הנתבעת וויתרה על הבאת חוות הדעת מטעמה - שעותק הימנה הוגש לתיק בית המשפט - כראיה.

מהמקובץ לעיל, מקובלות עלי קביעותיו של המומחה מטעם התובע, לפיהן: המדפים מתאימים לאחסון אמנם, אם כי הייתה מוטלת על הנתבעת החובה לקבעם לקיר למניעת תנודתם ותזוזתם. למותר לציין, כי מיטל אישרה כי המדפים לא מקובעים לקיר (ראו: עמ' 17 ש' 2-4).

1. לאור האמור לעל, שוכנעתי כי מדובר בשיטת אחסון בלתי בטיחותית. על המדפים הונחו ארגזי שתייה, חלקם סגורים אמנם, אך אחרים היו פתוחים והכילו בקבוקי זכוכית בודדים, כך שכל תנודה במדף הבלתי יציב הייתה עלולה להפיל בקבוק כזה או אחר מהארגזים הפתוחים (ראו: מוצג ת/3).

1. הנתבעת צפתה והייתה אמורה לצפות כי תזוזת המדפים תגרום לנפילת בקבוקי זכוכית מהמדף, להתנפצותם על רצפת המחסן ולפציעתו של העובד הנמצא במחסן לצורכי עבודתו בכלל ושל התובע בפרט. מדובר במעין ארונית של חמשה מדפים מפלסטיק, בגובה של כ 183 ס"מ, שניתן להזיזה בנגיעה קטנה. המדפים לא קובעו לקיר (ראו: מוצג ת/2) דבר שגרם לאי יציבותם וכל נגיעה קלה בהם או בסחורה הייתה גורמת לטלטלה במדפים.
2. אשם תורם - לית מאן דפליג כי אין זה מתפקידו של התובע לסדר את הסחורה במדפים, אלא שבדרך כלל שוטף הכלים הוא זה שאחראי לסידור הסחורה במדפים (ראו חקירתה של מיטל בעמ' 19 ש' 31-33). לא זו אף זו, הנתבעת לא הוכיחה איזה אשם דבק בתובע בנסיבות התאונה שהובאו לעיל. על כן, דין הטענה להשתת אשם תורם על התובע להידחות.

יתרה מכך, התובע ביצע את עבודתו בהתאם לתנאים ולאמצעים שסופקו, וליתר דיוק, שלא סופקו לו על ידי מעסיקתו. התובע הושיט את ידיו ועמד על אצבעות רגליו לצורך הורדת סחורה מהמדף העליון. בנסיבות, תזוזת המדף, שאינו מקובע וחסר היציבות, הייתה בלתי נמנעת מבחינתו, ובפרט, משלא סופקו לתובע כל אמצעים להורדת הסחורה מהמדפים העליונים בבטחה.

הנכות הרפואית:

1. פרופ' ארנה גייר, המומחית מטעם בית המשפט, מצאה כי נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה הינה בשיעור 5% בגין פציעה חודרת. המומחית הוסיפה וקבעה, כי היה והתובע יעבור ניתוח להורדת הירוד החבלתי אזי יתווספו לנכותו עוד 5% בגין אובדן אקומודציה באדם צעיר. עוד קבעה המומחית, כי במשך שלוש השנים שחלפו מאז התאונה ועד בדיקת התובע על ידה, מצב הירוד לא החמיר, וכי סביר להניח שמצב הירוד יציב וקיים סיכוי קלוש שיתקדם ויהיה צורך בניתוח (ראו: מוצגים מב/1 ו- מב/2).
2. התובע וויתר על חקירתה של פרופ' ארנה גייר. טענותיו המועלות בסיכומיו כנגד קביעותיה, אינן מצביעות על קיומה של אי סבירות בקביעות המומחית, או על קיומה של טעות מובהקת שניתן לעמוד עליה למקרא חוות הדעת וללא חקירת המומחית.
3. לא זו אף זו, התובע מבקש להסתמך על קביעות המומחה מטעמו, חרף העובדה כי חוות דעתו לא הוגשה כראיה בתיק.
4. טענת התובע שעלתה בחקירה החוזרת, כי מצב הקטרקט (הירוד) מתקדם לא הוכחה כדבעי.
5. על כן, שיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומד כיום על 5% בגין הפציעה החודרת בעינו, כאשר קיים סיכון כי נכותו תחמיר לאחר ביצוע הניתוח להסרת הירוד ויתווספו לה עוד 5% בגין אובדן אקומודציה.

הגריעה מהשתכרות התובע או מכושר השתכרותו עקב הנכות הרפואית:

1. עקב פגיעתו בתאונה התובע נעדר מעבודתו למשך כחודשיים ימים. לאחר מכן התובע שב לעבודתו בשירות הנתבעת והמשיך בעבודתו עד יולי – אוגוסט 2010, לאחר מכן התובע עבד כברמן במסעדת "מנדרין", ובהמשך ובמקביל לעבודתו במנדרין, התובע החל את לימודיו בטכניון, לימודים שהתובע הגדירם כקשים ותובעניים. החל מיום 5.11.2013 ועד עצם היום הזה התובע עובד במסגרת הכשרתו המקצועית בתחום הנדסאות המוצר בהיקף משרה מלאה (ראו: עמ' 10 ש' 18-19, וש' 22-24, וכן עמ' 11 ש' 1-15).
2. בנסיבות, ומלבד תקופות קצרות בסמוך למועד התאונה, דומה כי נכותו הרפואית של התובע לא גרמה, לעת הזו, לגריעה בכושר השתכרותו או בהשתכרותו בפועל.
3. למותר להוסיף ולציין, כי התובע לא טען להפסדי שכר בעבר מלבד ההפסדים באותן שתי תקופות קצרות הסמוכות לתאונה כפי שיפורט בהמשך.
4. יחד עם זאת, ובהינתן העובדה כי התובע עובד במקצוע המחייב ישיבה ממושכת מול מחשב, צפייה, התבוננות והסתכלות ממושכות בתוכנה וחומרה מול צג המחשב, ובהינתן הסיכון להחמרת מצבו של התובע בעתיד, דבר אשר יחייב ניתוח להסרת הירוד, ובהינתן העובדה כי הנכות המינימאלית שתיוותר לתובע היה ויעבור את הניתוח בהצלחה תהיה בשיעור של 5% שיתווספו לנכות הקיימת כיום, דומה כי לא ניתן להתעלם מהשפעת נכותו הרפואית בעתיד על כושר השתכרותו של התובע. ודוק, הנכות שתתווסף לאחר הניתוח המוצלח שונה בתכלית מהנכות שנקבעה לתובע כיום. הנכות העתידית עניינה אובדן אקומודציה, נכות הפוגעת בתפקודו בעבודה, לכל הפחות בשיעור שאינו נופל משיעור הנכות הרפואית.
5. זאת ועוד, בנסיבות דנא, יש להעריך את הפסדי שכרו העתידיים של התובע בהתאם לשיטה הגלובלית.
6. התובע טען כי משתכר הוא כיום מעבודתו בתחום הנדסאות המוצר סך של כ 10,500 ₪ כשכר התחלתי. אכן, התובע לא צירף תולשי משכורתו. ברם, בבואי להעריך את הפסדי שכרו באופן גלובאלי אתחשב בעובדה כי שכרו העתידי יעלה עם השנים. שכן, שכרו ערב התאונה שיקף את שכרו מעבודה מזדמנת בצעירותו ובתחילת דרכו התעסוקתית ובטרם רכש מקצוע והכשרה אקדמאיים, כך שאין בו כדי לשקף את מלוא פוטנציאל השתכרותו העתידי.

חישוב הפיצויים:

1. לאור האמור לעיל, להלן חישוב הפיצויים המגיעים לתובע:
   • הפסדי שכר בעבר: 16,013 ₪, לפי החישוב שלהלן:

מיום התאונה ועד 31.3.2009 התובע היה מחוסר כושר עבודה באופן מוחלט. שכרו של התובע ערב התאונה עמד על סך 5,107 ₪ ברוטו. סכום זה מוצמד להיום = 5,749 ₪. על כן, ההפסד בתקופה הנ"ל = 5,749 ₪ x 2.25 חודשים = 12,935 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום. כך, שהסכום הכולל שיתקבל = 14,023 ₪.

לאחר חזרת התובע לעבודה חלה החמרה במצבו, אשר חייבה שוב את היעדרותו מהעבודה לתקופה שבין 16.4.2009 ועד ליום 23.4.2009, הדבר הסב לו הפסדי שכר בפועל (ראו: סעיף 13 לתצהיר התובע, וכן תלוש השכר לחודש אפריל 2009 אשר צורף לתצהיר). במקום שכר בסך 5,107 ₪ לתובע שולם שכר בסך 3,472 ₪. על כן, ההפסד בתקופה זו = 1,635 ₪. סכום זה משוערך להיום = 1,990 ₪.

• • הפסדי שכר לעתיד, כולל הפסדי פנסיה לעתיד: 110,000 ₪.
  • כאב וסבל: 40,000 ₪.
  • הוצאות שונות בעבר (נסיעות והוצאות רפואיות ועזרת הזולת): 7,000 ₪.

1. מהסכומים הנ"ל יש לקזז את תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו לתובע עקב התאונה, וזאת בסך של 71,617 ₪. היתרה לפיצוי = 101,396 ₪, ובמעוגל, 101,500 ₪.

לסיכום

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 101,500 ₪ בצירוף סך 24,600 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בסכום ההוצאות שנפסק לא נלקחו בחשבון ההוצאות הנטענות בסך של 6,000 ש"ח בגין התשלום למומחה הבטיחות מטעם התובע. סכום זה ישולם לתובע אך ורק בכפוף להמצאת חשבונית מס/קבלה בגין התשלום.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ה, 03 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.