זוהי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו, מבוקש להורות על ביטול רישום הבעלות הנוכחי בחלקה 81 גוש 17497 מאדמות כפר עילוט (להלן: "החלקה" או "המקרקעין") ע"ש הנתבעים 1- 6 ולהורות על רישום הבעלות בחלקה ע"ש התובעים.

העובדות הרלוונטיות

1. התובעים 2- 13 (להלן: "התובעים") הם יורשי המנוח מוחמד עבד אלרחמן מוסא כחילי ז"ל (להלן: "המנוח" או "מוחמד" או "התובע 1"), אשר נפטר בשנת 1961. על -פי הגרסה העובדתית המוצגת על-ידם, עוד בשנת 1944, לפני קום המדינה, רכש המנוח את החלקה הידועה בכינויה "באב אלהאוא" מנתבעים 1, 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים") באמצעות הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם" או "המסמך") ומאז ועד עצם היום הזה החזקה בחלקה הינה בידיהם.

2. ביום 09.11.1944 במסגרת הליכי הסדר בכפר עילוט, הגישו המנוחים מוסטפא עיסא מוסטפא יאסין, מוחמד עיסא מוסטפא יאסין ואחמד עלי מוסטפא יאסין, שעיזבונותיהם הם הנתבעים, תזכיר תביעה ובו טענו לבעלותם בחלקה -כל אחד טען לבעלות של 1/3 מהחלקה (ראו: העתק מלוח התביעות נספח א' לתצהירו של חסן גדיר).

3. ביום 24.10.1946 הסתיימו הליכי ההסדר ופורסם לוח הזכויות לפיו החלקה נרשמה ע"ש הנתבעים בחלקים שווים ביניהם.

4. בשנת 1950 הוקנו חלקיהם של הנתבעים 2 ו- 3, (2/3 מהחלקה) אשר עזבו את הארץ, לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, הלא הוא הנתבע 6 (להלן: "אנ"נ") זאת בהתאם להוראות חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: "חוק נכסי נפקדים").

5. בשנת 1953 מכר האנ"נ 1/3 מהמקרקעין לרשות הפיתוח, הנתבעת 5 (להלן: "רשות הפיתוח"), ובשנת 1971 מכר לה 1/3 נוסף מהמקרקעין.

6. בשנת 1975 נרשם חלקו של הנתבע 1 (1/3) על שם בנו אברהים מוסטפא יאסין, הנתבע מס' 4 (להלן: "נתבע 4" או "אברהים") מכוח ירושה.

טענות התובעים

7. לטענת התובעים, ביום 16.11.1944 רכש המנוח משלושת הנתבעים את זכויותיהם בחלקה תמורת סך של 300 לירות בהתאם להסכם המכר. המנוח קיבל לחזקתו את החלקה ונהג בה מנהג בעלים כל ימי חייו. לאחר מותו עברה החזקה לידי יורשיו התובעים אשר עיבדו את החלקה ומשתמשים בה עד עצם היום הזה.

8. לטענת התובעים, ביום 12.09.1960 חתם הנתבע 1 על ייפוי כוח בלתי חוזר בפני הנוטריון הציבורי בנצרת, בו הוא מאשר בשנית את מכירת הזכויות בחלקה לתובע 1.

9. התובעים מוסיפים וטוענים, כי בשנת 1961 חזר הנתבע 1 ואישר בתצהיר עליו חתם בפני עורך הדין חוסני זועבי ז"ל, כי אכן הוא ויתר הבעלים, הנתבעים 2 ו-3, מכרו את זכויותיהם בחלקה לתובע 1 עוד בשנת 1944 כאמור בהסכם.

10. לטענת התובעים, בשנת 1977 הם הצהירו על העסקה במשרד מיסוי המקרקעין בנצרת ושילמו את כל המיסים שהוטלו על העסקה, אולם משפנו לרישום החלקה על שמם הסתבר להם, כי בניגוד להסכם ולייפוי הכוח נרשמו 2/3 מהחלקה על שם האנ"נ ו/או רשות הפיתוח וה-1/3 הנותר נרשם על שם הנתבע 4.

11. התובעים טוענים, כי משך 60 השנים שחלפו הם עיבדו את החלקה ופעלו בה ללא כל עוררין מצד מאן דהו לרבות הנתבעים. הם לא קיבלו כל הודעה או התראה מאת מי מהנתבעים בדבר רישום החלקה והעברת הזכויות בה בלשכת רישום המקרקעין. לדידם, פעולת הרישום וההעברה הינה חסרת תוכן, שכן המקרקעין נמכרו לתובע 1 ועברו לחזקתו הבלעדית עוד מלפני קום המדינה כך שלרישום הפורמאלי אין כל תוקף.

12. לטענת התובעים, הם אלה הזכאים להירשם כבעלים של מלוא הזכויות בחלקה לאור ההסכם וייפוי הכוח המאשר אותו וכן לאור העובדות בשטח. לחלופין, מבקשים התובעים לפצותם בשווי המקרקעין.

טענות הנתבעים 1 ו- 4

13. לטענת הנתבעים הנ"ל, דין התביעה דחיה על הסף באשר הוכח, כי הסכם המכר משנת 1944, עליו נשענת התביעה, הינו מזויף ומשכך גם כל מסמך אחר שבא להכשיר את ההסכם המזויף הינו בטל, נפסד וחסר כל נפקות.

14. לטענת הנתבעים הנ"ל, הליך דומה וזהה התנהל בין הצדדים במסגרת ת"א 1176/04. שם, נמחקה התביעה ביום 24.09.2009 זאת לאחר הליך ארוך ומתיש ולאחר שנקבע בחוות דעת מטעם מז"פ, כי הסכם המכר זויף.

15. בסיכומים מטעמו ביקש הנתבע 4 להבהיר, כי אביו אכן מכר 3 דונמים מחלקו בחלקה, אלא שאלה נמכרו לדודם של התובעים, עלי, אשר נפטר בשנת 1948 ואשתו וילדיו עזבו את הארץ לירדן. לטענתו, בשנות ה-60 היה אביו מרותק למיטתו ומוגבל בתנועותיו מה גם שלא ידע קרוא וכתוב, כך שמעולם לא נכח בפני נוטריון ציבורי כלשהוא ולא חתם על שום מסמך, לא ייפוי כוח ולא תצהיר.

16. עוד הוסיפו הנתבעים הנ"ל וטענו, כי סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע, כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו והתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לסתור את הרישום.

טענות הנתבעים 5 -7 המדינה

17. לטענת המדינה יש לדחות את התביעה מכל אחד מהטעמים הבאים:

א. חוסר תום לב- התובעים הסתירו מבית המשפט את עובדת הגשתה של תביעה זהה בשנת 2004 אשר נמחקה לבקשתם לאחר שהתיק נוהל במשך שנים וזאת מייד לאחר שהועברה לעיונם חוות דעת מז"פ הקובעת, כי המסמך שהציגו כחוזה מכר הינו מזויף. כמו כן, הסתירו התובעים מבית המשפט את מעורבותו של אח נוסף בשם "עלי" בעסקת המכר ואת העובדה שמשפחתו עזבה את ישראל לפני שנת 1948.

ב. התיישנות -חלפו עשרות שנים ממועד סיום הליכי ההסדר, ממועד הקניית המקרקעין לאנ"נ וממועד מכירתם לרשות הפיתוח ורישום בעלותה בספרי המקרקעין. מכל אחת מנקודות הזמן המצוינות , לרבות האחרונה שבהן, חלפו למעלה מעשרים וחמש שנים, התקופה הקבועה בחוק להתיישנות תביעות במקרקעין.

ג. סופיות הליך ההסדר- הליכי ההסדר הסתיימו כבר בשנת 1946. בהתאם לעיקרון סופיות הליך ההסדר, רישום הזכויות בהתאם להליך ההסדר מוחק כל זכות נטענת אחרת שקדמה לו ואין מקום לפתיחתו.

ד. אמינות המרשם של מקרקעין מוסדרים- סעיף 125(א) לחוק המקרקעין קובע כי הרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. הנטל לסתור סעיף זה הוא נטל כבד, שכן תכליתו של הסעיף הינה להבטיח את אמינות המרשם ויציבותו בכל הקשור לזכויות קניין במקרקעין.

ה. הנפקדות וההקניה לאנ"נ - הנפקדות של בעלי 2/3 מהזכויות במקרקעין התגבשה ברגע שהפכו לנפקדים. הנפקדות הינה קונסטיטוטיבית ואינה תלויה ברישום. משהוצאה תעודת נפקדות הנטל הראייתי להוכיח כי ההקניה אינה כדין עובר למי שטוען אחרת, דהיינו, לתובעים אשר לא עמדו בנטל זה.

ו. המכר לרשות הפיתוח- גם אם תבוטל ההקניה לאנ"נ הרי, שהתובעים לא הצליחו לסתור את הגנת סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים שהוא בבחינת תקנת שוק שחלה על הרכישה של המקרקעין מהאנ"נ לרשות הפיתוח. זאת ועוד, לפי הוראת סעיף 28(ג) לחוק נכסי נפקדים , האנ"נ יכול להשיב רק את תמורת המכר הקבועה בסעיף 19 ולא את המקרקעין עצמם.

ז. עסקת המכר- התובעים לא הצליחו להרים את נטל הראיה המוגבר הנדרש בסעיף 30 לחוק נכסי נפקדים באשר לקיומו של הסכם מכר כנטען, שכן הן מחוות דעת הגרפולוג מטעם מז"פ והן מעיון פשוט בהסכם עולה שמדובר במסמך שנעשו בו שינויים.

ראיות הצדדים

18. לצורך הוכחת טענת הבעלות של התובעים על החלקה העידו מטעמם 5 עדים;

המומחה יונתן נפתלי, גרפולוג מוסמך אשר ערך חוות דעת מטעמו מיום 15.08.12. העתק צבעוני של המסמך שצורף לחוות הדעת סומן ת/1. מסמך נוסף שהוצג בחקירת המומחה (הגדלה של ת/1) סומן ת/2. סימון החתימות סומן ת/3 והעתק ברור של המסמך בשפה הערבית סומן ת/4;

המודד סוהיל זידאן, ערך חוות דעת מטעמו מיום 06.11.07 לזיהוי החלקה, במהלך עדותו הוגשה מפה מצבית עדכנית שסומנה ת/5;

מר חוסין מוחמד סלימאני ומר אברהים פאלח עבד אלרחים שניהם שכנים של התובעים הגרים בסמוך לחלקה;

מר עבד אל רחמאן מוחמד כחילי התובע מס' 3.

מטעם הנתבעים 1 ו- 4 העיד הנתבע 4 אברהים מוסטפא שחאדה יאסין.

מטעם המדינה העידו 4 עדים;

האפוטרופוס לנכסי נפקדים מר רונן ברוך;

פקיד המינהל מר חסן גדיר; מר אברהם אבולעפיה מהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל אשר ערך חוות דעת מיום 10.09.09; במהלך עדותו הוגשו צילומים להמחשה אשר סומנו יחדיו נ/1;

מר עדנאן זידאן פקיד הסדר המקרקעין הגיש תעודת עובד ציבור מיום 21.04.13.

דיון והכרעה

19. אקדים ואומר, כי דין התביעה באשר ל-2/3 חלקים בחלקה, מושא היריבות בין התובעים למדינה, להידחות ובאשר ל-1/3 חלקים בחלקה, מושא היריבות בין התובעים לנתבעים 1 ו- 4, להתקבל.

היריבות בין התובעים למדינה באשר ל-2/3 חלקים בחלקה:

הסכם המכר משנת 1944- האותנטיות של ההסכם

20. עיון בטענות התובעים כמפורט על ידם בכתב התביעה מעלה, כי תביעתם כולה נשענת ונסמכת על קיומו של הסכם מכר מיום 16.11.1944 אשר נחתם, לכאורה, בין אביהם המנוח לנתבעים.

21. כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק זה מיום 18.01.11, חזרה ב"כ המדינה על טענתה, כפי שזו הובאה בכתב ההגנה ולפיה, הליך זהה התנהל בבית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 1176/04, הליך שהסתיים במחיקת התביעה לאחר שנמצא בבדיקת מז"פ, כי במסמך, הלא הוא הסכם המכר, נמצא זיוף (עמ' 2 לפרוט', שורות 10-6).

22. כאשר עסקינן בטענות רמייה וזיוף, כבמקרה דנן, נטל ההוכחה המוטל על הטוען זאת הוא נטל מוגבר (ראו: ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, פ"ד מ"ו(1) 491 (1992); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז(2) 605, 615 (1993)).

האמנם עלה בידי המדינה להוכיח את טענת הזיוף של ההסכם?

23. לעניין זה הגישה המדינה חוות דעת של מז"פ מיום 10.09.09 אשר נערכה על ידי המומחה אברהם אבולעפיה, ראש המעבדה לבדיקת מסמכים במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. תוצאות הבדיקה כפי שהובאו בחוות הדעת הן כדלקמן:

"1. מצאתי כי בשורה השנייה (של תוכן ההסכם) ליד הקפל/קרע האנכי באיזור השם "מחמד" (שם הקונה) נעשתה מחיקה על ידי גירוד פני הנייר.

2. השם "מחמד" כתוב בדיו בצבע/סוג שונה מן הדיו של יתר הרישומים במסמך. כמו כן על השם "אלרחים" (משמאל לשם "מחמד") הנ"ל) נעשתה העברה קווית בדיו בצבע/סוג שונה מן הדיו של יתר הרישומים במסמך.

3. קיימת אפשרות שהרישום "מחמד" הנ"ל נרשם לאחר שהנייר היה מקופל וקרוע באותו איזור.

4. בהשוואה בין הרישום "מחמד" הנ"ל ליתר הרישומים "מחמד" שבהסכם (שורות 1, 7, של התוכן ובשורה האלכסונית השנייה משמאל שמתחת לבולים) מצאתי אי התאמה בתכונות הכתיבה בין הרישום "מחמד" בשורה 2 לבין יתר רישומי השם "מחמד" שבהסכם.

5. מצאתי כי בשורה האלכסונית השלישית משמאל (מתחת לבולים) באיזור רישום השם של בעל טביעת האצבע (הקונה) נעשתה העברה קווית על הרישומים וכן תיקון השם ל-מחמד בדיו בצבע/סוג שונה מן הדיו של יתר הרישומים המקוריים בהסכם.

6. הרישום המקורי של השם לא היה מחמד. קיימת אפשרות סבירה שהרישום המקורי של השם היה "עלי" (ההדגשות הן במקור-ש.א).

24. בחקירתו בפני לא הכחיש מומחה המז"פ, כי אכן עסקינן במסמך ישן, שיש בו מספר קיפולים, טשטושי דיו ואף רטיבות מסוימת. יחד עם זאת, קבע חד-משמעית שהמסמך לא פגום בצורה רצינית ואין במצבו כדי להשפיע על החלקים שבמחלוקת (עמ' 56 לפרוט' שורה 29- עמ' 57 לפרוט' שורה 21).

עדותו בפני הותירה עלי רושם חיובי ואמין. ניכר היה, כי העד שהינו עד אובייקטיבי שאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך, מדבר בצורה עניינית ומתוך ידיעת הנושא לגביו העיד, השיב על כל השאלות אשר נשאל ע"י ב"כ התובעים ואף פירט ביסודיות ובבקיאות את דרך עבודתו וכיצד הגיע למסקנות אשר בחוות דעתו.

25. מנגד ולהפרכת טענת הזיוף, הגישו התובעים את חוות דעתו של הגרפולוג יונתן נפתלי אשר התבקש לחוות דעתו בדבר אימות הסכם המכר.

בחוות דעתו מיום 15.08.12 הגיע המומחה לממצאים ולמסקנות שלהלן:

"1. נייר מסמך המחלוקת עתיר סימני בלאי, קמטים והתפרקות הן של הנייר והן של הדיו ולפיכך סביר שהוא בן עשרות שנים.

2. בשורה השניה במסמך המחלוקת- מופיעה המילה מוחמד על פני איזור בנייר הנראה פגום גם מעבר לקפל הנייר (להלן: "מילת המחלוקת מוחמד").

3. דיו מילת המחלוקת מוחמד נראית בצבע שונה משאר טקסט מסמך המחלוקת.

4. לא ניתן לקבוע האם מילת המחלוקת מוחמד נכתבה לאחר או לפני קיפול המסמך מאחר וחלק מהדיו מצוי בתוך הקפל וחלק לא. לפיכך יתכן שהמילה מוחמד נכתבה לפני הקיפול כמו שאר המסמך והקיפול שחק את רובה ויתכן שהמילה מוחמד נכתבה לאחר קיפול המסמך וקיפול נוסף מתמשך הוא ששחק אותה.

5. השוואה בין מילת המחלוקת מוחמד לבין שאר מופעי המילה מוחמד ושאר הכתב מעלה כי ישנה שונות בחלק ניכר מתכונות הכתב ולפיכך ישנה אפשרות סבירה כי מילה זו נכתבה על ידי כותב שונה.

6. בשורה השלישית האלכסונית משמאל בשולי מסמך המחלוקת ישנה כתיבה של השם מוחמד על פני דיו בגוון אחר. לא ניתן לזהות האם היה במקור כיתוב שונה אך לא ניתן לשלול את האפשרות לכיתוב השם עלי. על כל פנים כיתוב המילה במיקום האמור זהה בתכונות הכתב לשאר הטקסט ונכתב קרוב לוודאי על ידי אותו אדם. יתרה מכך אין במיקום האמור סימני מחיקה או טשטוש. סימני כתיבה על דיו קודמת מצויים גם בשורה האלכסונית הרביעית ולפיכך אין בכתיבה כאמור כדי להעיד בהכרח על זיוף.

7. הדיו בשורה השלישית האלכסונית משמאל תואם את טווח הגוונים של הדיו בשאר המסמך. טווח שהוא רחב למדי ואשר יכול לנבוע מהתיישנות ותהליכי פריקת דיו במסמך כולו.

8. לסיכום- מדובר במסמך ישן, כאשר המילה היחידה הנראית כתובה ע"י אדם אחר היא המילה מוחמד בשורה השניה למסמך.

9. פרטי הממצאים בתיק הבדיקה" (ההדגשות אינן במקור - ש. א.).

26. מעיון במסקנות שתי חוות הדעת, יוצא אפוא, שאין עסקינן במסקנות הפוכות זו לזו אלא במסקנות המאששות זו את זו.

מומחה התובעים מאשר בסעיף 2, כי בשורה השנייה מופיעה המילה "מוחמד" על פני אזור בנייר הנראה פגום גם מעבר לקפל הנייר; מסקנתו זו, מתיישבת עם מסקנת מומחה מז"פ, כי באזור השם "מחמד" נעשתה מחיקה על ידי גירוד פני הנייר.

וכך העיד מומחה התובעים בחקירתו הנגדית אודות הפגם בנייר:

"ת. במקור אנו מדברים על השורה השנייה, לא כולל הכותרת, ושם מופיעה המילה מוחמד, את שואלת מה המשמעות של פגם מעבר לקפל, רואים קפל אבל רואים שחיקה במקום הזה היא מעבר לקפל. מגיש תמונה גדולה צבעונית שבה נוח לראות. מכוון לתמונה השמאלית למעלה, זו הגדלה של המילה מוחמד. מעבר לקפל בחלק העליון שלו ובחלק הימני ליד האות ד' יש שחיקה שיוצאת מעבר לכנפיים של הקפל.

ש. לאן היא מגיעה.

ת. היא כוללת את האות ד'. היא פוגעת באות ד', זה יכול להיות שחיקה וזה יכול להיות גם שפשוף" (עמ' 19 לפרוט', שורות 24 - 30) (הדגשה בקו שלי – ש. א.).

עוד מאשר מומחה התובעים, במסקנה 5 לחוות דעתו, שהמילה "מוחמד" נראית שונה מהמילים האחרות בטקסט ממש כטענת מומחה מז"פ. על מסקנתו זו חזר מומחה התובעים בחקירתו הנגדית:

"ש. אנו מסכימים שהמילה מוחמד, נראית שונה מהמילים האחרות בטקסט, היא נכתבה לא יחד עם כל הטקסט.

ת. אני לא מסכים עם כל מה שאת אומרת, אני מסכים שהמילה נראית שונה. לא יודע אם נכתבה יחד או לא ביחד.

ש. היא נכתבה בצבע שונה. בסעיף 5 אתה מאשר שהיא נכתבה על ידי כותב שונה.

ת. כן.

ש. כלומר תכונות הכתב שלה שונות.

ת. נכון, ברור לגמרי" (עמ' 21 לפרוט', שורות 28-21) (הדגשה בקו שלי- ש.א.).

ואם באמור לא סגי, הרי, שבסעיף 6 לחוות דעתו, מומחה התובעים, אינו שולל את האפשרות לפיה, תחת השם "עלי" נכתב השם "מוחמד". מסקנתו זו תואמת את מסקנת מומחה מז"פ כפי שהובאה אף היא בסעיף 6 לחוות דעתו.

27. בחקירתו הנגדית ניסה מומחה התובעים לחזור בו וטען, שכלל לא בטוח שהיה קודם "עלי" אולם עדיין לא הצליח לשלול אפשרות זו:

"ש. על סמך מה אתה אומר שאי אפשר לשלול את הכיתוב של המילה עלי למטה.

ת. ראיתי בחוות דעת של המומחה מטעם מז"פ שזה נאמר בוודאות מוחלטת היה כתוב שם קודם עלי, לכן התייחסתי לזה. אני אומר שאני לא יכול לשלול את האפשרות הזו, אני לא יכול לדעת, ישבתי די הרבה ניסיונות להפך את המילה עלי למילה מוחמד, בכלל לא בטוח שהיה קודם עלי.

ש. אבל אי אפשר לשלול.

ת. נכון, אי אפשר לשלול.

ש. כדי לבדוק אם זה השם עלי, בדקת במקום אחר במסמך. האם ניסית לבדוק במקום אחר במסמך, היכן נמצאת עלי ולהשוות.

ת. בהחלט, יש בש' 9 לא כולל הכותרת, מופיעה עלי בצד ימין, יש עוד 2 שורות מתחת, ו- 4 שורות מתחת מופיעה המילה עלי.

ש. איזה אותיות אתה מצליח לזהות כאותן אותיות במילה עלי.

ת. כרגע זה לא נראה אותו דבר, אבל האות ל' בעלי היא די קצרה, אי אפשר לשלול את האפשרות שהחלק המרכזי במילה מוחמד, כפי שהוא כרגע, תואם לאותה ל' קצרה יחסית במילה עלי. החלק המרכזי במילה מוחמד דומה.

ש. המילה שאתה אומר שנכתבה על גבי המילה המקורית, הדיו שלה, מה שהבנתי שונה מהדיו ברוב המסמך.

ת. כן, אבל אמרתי קודם, כמות הצבעים פה מאוד מגוונת" (עמ' 22 לפרוט', שורות 13 - 29) (הדגשה בקו שלי – ש. א.).

28. לאור מסקנת מומחה מז"פ בחוות דעתו המקובלת עלי, ומאחר ונתתי אמון מלא בעדותו, אני קובע, כי הרישום המקורי של שם הקונה בהסכם המכר לא היה "מוחמד". לא זו אף זו, בית המשפט רשאי לסמוך החלטתו על התרשמותו ממראה עיניו; לאחר עיון מעמיק בהסכם המכר לרבות העתקו הצבעוני ומסמכי ההגדלה (נ/1), קל להבחין, מבלי להתיימר למומחיות יתירה בתחום הגרפולוגיה, כי המילה "מוחמד" (שם הקונה) הן בשורה השנייה של ההסכם והן בשורה השלישית משמאל מתחת לטביעות האצבע, היא שונה מהמילה "מוחמד" שחזרה על עצמה במקומות שונים בהסכם גם מבחינת הדיו וגם מבחינת צורת הכתיבה; אף מומחה התובעים לא חלק על כך.

29. באשר למסקנתו הנוספת של מומחה מז"פ לפיה, "קיימת אפשרות סבירה שהרישום המקורי של השם היה 'עלי'" הרי, שגם למסקנתו זו של המומחה נמצאו תימוכין בחומר הראיות. ראשית, וכפי שהעיד מומחה מז"פ בחקירתו החוזרת, בעת עריכת חוות הדעת לא ידע על קיומו של אח נוסף הקרוי בשם "עלי":

"ש. שאלו אותך עכשיו לגבי המילה עלי, האם כשאתה ערכת את חוות דעתך ידעת משהו על אדם בשם עלי, שיכול להיות פה בעניין הזה.

ת. אין לי שמץ של מושג" (עמ' 61 לפרוט, שורות 28 - 30).

שנית, שלושת עדי התביעה, התובע 3 ושני השכנים , לא הכחישו כי למוחמד היה אח מבוגר יותר בשם עלי, אשר גר בחלקה ולאחר פטירתו עזבו אשתו ושלושת ילדיו את הארץ:

עד התביעה 3, מר חוסין מוחמד סלימאני העיד:

"ש. מי הגדול מבניהם.

ת. עלי. עלי המבוגר יותר.

ש. לעלי הייתה משפחה.

ת. כן. היו לו שתי בנות ובן, כפי שאני זוכר.

ש. עלי ומוחמד גרו בבית אחד שם.

ת. כל אחד בבית משלו, המרחק בין הבתים הוא כ- 30, 40 מטר.

ש. היו שני בתים.

ת. נכון.

ש. אני רוצה להבין איך קראו למוחמד, מה השם של מוחמד.

ת. בילאל, כל הזמן קראו לו בילאל.

ש. אתה אומר שעלי נפטר, באיזו שנה הוא נפטר.

ת. אולי בשנת 1946, הוא היה שם רק שנה, הוא ראשון שנפטר במקום.

ש. האישה והילדים שלו המשיכו לגור שם.

ת. בשנת 1948 אני לא יודע לאן הם עזבו.

ש. בחלקה הזו נקברים גם אנשים ממשפחות אחרות.

ת. בית הקברות הוא לכל כפר מנשיה.

ש. היום מי גר שם בבתים האלה שגרו בהם עלי ומוחמד.

ת. בן אחותו של עלי גר בביתו שכן אחותו של עלי גרה באותו בית, ובבית של בילאל גרים הבנים שלו.

ש. יכול להיות שהילדים של עלי עזבו את ישראל.

ת. הילדים של עלי עזבו יחד עם אמם, לא יודע לאן הם הלכו, אבל זה היה לפני 1948. אחותו של עלי נשארה לגור בבית" (עמ' 29 לפרוט', שורות 1 - 21).

עד התביעה 4 מר אברהים פאלח עבד אל רחים העיד:

"ש. חלקה 81 מי בא לגור שם.

ת. אחד בשם עלי ארחיים ומוחמד, שהיו קוראים לו בילאל. שני אלה היו בחלקה ששאלת לגביה. האחרים היו מחולקים.

ש. לעלי הייתה משפחה.

ת. היה לו בן ובת, עלי מת לפני קום המדינה וקברנו אותו שם במקום.

ש. מה עם הבנים שלו, איפה הם.

ת. הם עזבו את הארץ.

ש. גם האישה.

ת. גם היא" (עמ' 31 לפרוט' שורה 28; עמ' 32 לפרוט' 4).

עד התביעה 5 , התובע 3, מר עבד אל רחמאן מוחמד כחילי העיד:

"ש. לאבא שלך היה אח.

ת. כן.

ש. קראו לו עלי.

ת. כן.

ש. גם הוא גר שם.

ת. לא.

ש. עדים שהיו פה בפעם הקודמת העידו שגם עלי והמשפחה שלו גרים שם.

ת. לא יודע.

ש. איפה עלי גר.

ת. לא יודע. אני לא יודע אם הוא גר בצריף, אני לא יודע.

ש. הייתה לו משפחה?

ת. הייתה לו משפחה.

ש. הייתה לו אישה וילדים.

ת. כן, אבל הם לא גרו בשטח. בבית הזה גרה דודה. היא גרה בצריף.

ש. אתה יודע אם עלי עזב את הארץ.

ת. כן.

ש. כשאתה היית כבר בחיים הוא עזב.

ת. לא זוכר. הדוד שלי הוא הראשון שנקבר בחלקה הזאת.

ש. המשפחה שלו עזבה את הארץ?

ת. כן.

לשאלת בית המשפט:

ש. מתי נפטר הדוד שלך עלי?

ת. לא יודע, לפני 48.

העד ממשיך:

ש. העיד פה איבראהים פאלח עבד אל חלים ואמר שגם האח עלי גר איתם שם במקום הזה, מה אתה אומר על זה?

ת. יכול להיות כן.

ש. אתה זוכר את המשפחה שלו שגרה שם?

ת. המשפחה שלו בשנת 48 עזבו את הארץ אבל הוא כבר לא היה בחיים. הוא נקבר בחלקה הזאת" (עמ' 38 לפרוט', שורות 1 - 31).

30. עתה משידוע לנו מעדי התביעה מיהו אותו "עלי", שלפי מומחה מז"פ "קיימת אפשרות סבירה" שהוא הקונה, נפנה לעדותו של הנתבע 4 וזאת על מנת להבין את המניע לעריכת השינויים בשמו של הקונה בהסכם המכר:

"ש. זו החלקה שאבא שלך מכר ממנה 3 דונם לאבא שלהם.

ת. זו החלקה אבל אבא שלי מכר 3 דונם לא לאבא שלהם אלא לדוד שלהם.

ש. את הדברים האלה מסרת לעו"ד שלך בעת שערכת את התצהיר.

ת. כן, מסרתי לו, הוא יודע.

ש. עו"ד רשם מפיך בתצהיר, סעיף 5, שאבא שלך מכר לתובעים או מי מטעמם 3 דונם מחלקו בחלקה והיתרה עדיין מוחזקת על ידך. לא כתוב שאבא שלך מכר לדוד שלהם.

ת. אבא שלי מכר את האדמה לאחד בשם אבו פראז', אני לא מכיר את שמו הפרטי. אבו פראז' בשנת 1948 נפטר, אשתו ושלושת בניו הלכו לירדן, הם זייפו את המסמך ורשמו על השם שלהם"(עמ' 43 לפרוט', שורות 22 - 29) (הדגשה בקו שלי - ש. א.).

ובהמשך העיד:

"ש. אתה אומר בתצהירך, שאבא שלך לא ביצע כל פעולה בשנות ה- 60 (סעיף 6). אני מציג בפניך ייפוי כוח בלתי חוזר בשפה הערבית של אחד בשם מוסטפא עיסא מוסטפא שחאדה יאסין האם זה אבא שלך.

ת. כן.

ש. הנוטריון הציבורי מאשר בייפוי הכוח, כי אבא שלך התייצב בפניו ביום 12.9.1960 וחתם בפניו על ייפוי הכוח, וכן הצהיר בפניו כי הוא ושני אחיו מכרו לאדם בשם מוחמד עבד אל רחמאן סעאידה את החלקה שלהם הנמצאת במקום הידוע בשם באב אל הווא, מה אתה אומר על כך?

ת. המסמך הראשון הוא ההסכם משנת 1944. אבא שלי לא הזכיר את ההסכם הזה בפניי אף פעם, אני בנו היחיד בארץ. אבא שלי הוא אדם אנאלפבית, היה אחד שהיה לוקח אותו ומחזיר אותו, אחד מהכפר, ג'אזל האח הבכור של התובעים לקח אותו ואמרו לאבא שלי לחתום ואבא שלי חתם. אני לא יודע על מה הוא חתם, הוא לא סיפר לי.

ש. אתה יודע אם הוא חתם או לא.

ת. אני לא יודע, אבא שלי אינו יודע קרוא וכתוב.

ש. מה שכתב הנוטריון הוא נכון או לא נכון.

ת. לא יודע.

ש. הנוטריון כתב שאבא שלך התייצב בפניו ורשם את הדברים שרשומים בייפוי הכוח.

ת. אני חוזר ואומר לך שאבא שלי היה אנאלפבית לא ידע קרוא וכתוב.

ש. אתה אומר שאתה סיכמת איתם שדונם אחד אתה תקבל ויתר הקרקע יקבלו התובעים והם חזרו בהם.

ת. נכון.

ש. בשנת 1960, אבא שלך מכר את החלקה או לא מכר אותה?

ת. לא, לקחו אותו כדי שיחתום על מנת שהאפוטרופוס יחזיר להם את האדמה" (עמ' 44 לפרוט', שורות 5 - 26) (ההדגשות בקו שלי – ש. א).

31. עינינו הרואות, כי הנתבע 4 בעדותו בפני הודה, כי אביו חתם על ייפוי הכוח בפני הנוטריון בשנת 1960 זאת בניגוד לאמור בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית שם הצהיר, כי אביו לא ביצע כל פעולה בשנות השישים. את ההסבר לסתירה שבדבריו סיפק הנתבע 4 בהמשך עדותו ולפיה, על אף שהחלקה לא נמכרה למוחמד אלא לעלי, אחיו הבכור, חתם אביו בשנת 1960 על ייפוי הכוח בפני הנוטריון וגם על התצהיר משנת 1961 על מנת שהחלקה שנמכרה לנפקד או למי שיורשיו נפקדים לא תעבור לידי המדינה.

נוכח עדותו זו שאלתי את העד:

"ש. אתה אומר שאבא שלך מכר בשנת 1944 בתחילת העדות שלך אמרת שהוא לא מכר לאבא של האנשים שנמצאים באולם, אלא לאחד בשם אבו פראז', מה מקור המידע שלך?".

העד השיב:

"ת. אני ידעתי על כך מפה ומשם" (עמ' 45 לפרוט', שורות 14-12).

בעקבות שאלתי זו ביקשה ב"כ המדינה, עו"ד אלתר, לשאול את העד האם כשהתובעים דיברו אתו על פשרה עלה הנושא הזה שרצו שהחלקה לא תלך למדינה, כי נמכרה לנפקד. ב"כ התובעים התנגד לשאלה מאחר שזו עדות שמיעה. חרף ההתנגדות התרתי את השאלה ועו"ד אלתר חזרה על השאלה פעם נוספת (בשפה העברית). עוד בטרם הספקתי לתרגם לעד את השאלה השיב העד:

"צודקת, צודקת" (עמ' 46 לפרוט', שורה 5).

לשאלתי במה עו"ד אלתר צודקת השיב העד:

"ת. כשאבא שלי חתם על הנייר בשנת 1960, כדי שהאדמה לא תלך לנפקדים אלא אליהם וכך החתימו אותו.

ש. עכשיו בית המשפט מתרגם לך את השאלה ומבקש את התייחסותך.

ת. אני מאשר, כן, כי הנושא עלה בעת המגעים בינינו לצורך פשרה" (עמ' 46 לפרוט', שורות 6 - 9).

32. לא נעלמה מעיני העובדה, כי אכן מדובר בעדות שמועה ואולם בשלב מסוים הנתבע 4 היה שותף לאותם מגעים, ולכן עדותו ביחס לחלקו שלו היא עדות ממקור ראשון והיא קבילה. ודוק! לא בנקל העיד הנתבע 4 את שהעיד; עצבנותו ניכרה לאורך עדותו (ראה עמ' 45 לפרוט', שורה 3 בסוגריים) ובפרט משנאלץ לחשוף את העובדה שהוא שיתף פעולה עם התובעים על מנת למנוע את העברת החלקה לידי המדינה. לפיכך, משהעיד הנתבע 4 בניגוד לאינטרס של עצמו יש ליתן לעדותו משנה תוקף.

33. זאת ועוד, אכן כטענת המדינה, חתימת הנתבע 1 על ייפוי הכוח בפני הנוטריון בשנת 1960 והתצהיר בפני העו"ד בשנת 1961 מעלה תמיהות רבות באשר למטרה לשמה נחתמו, שכן מדוע קם הצורך לערוך מסמכים המאשרים את המכר, כאשר יש חוזה מכר חתום על ידי כל המוכרים והקונה? לשאלה זו לא ניתן כל מענה מצד התובעים, וראו לעניין זה תשובת התובע 3 משנשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית:

"ש. אתה אומר שבשנת 1960 שוב נעשה ייפוי כוח, אתה היית אם אני לא טועה בן 14, אתה זוכר את זה.

ת. כן, זוכר את זה טוב.

ש. למה היה צריך לעשות ייפוי כוח. היה לכם הסכם מכר ביד.

ת. כמה שידוע לנו ההסכם הזה כאילו הוא טאבו, זה מה שידענו על זה טאבו לכל דבר.

ש. אם יש לך הסכם כמו טאבו מדוע אתה צריך ייפוי כוח בלתי חוזר.

ת. לא יודע" (עמ' 39 לפרוט', שורות 1 - 7).

34. הינה כי כן, בחינת חוות דעת מז"פ על רקע כלל נסיבות העניין מובילה למסקנה, שאלה עולים בקנה אחד, באופן ששני הרבדים הראייתיים הללו מחזקים זה את זה, ומשכך אני קובע, כי המדינה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את טענת הזיוף בשם הקונה בהסכם המכר.

35. משהגעתי לכלל מסקנה, כי טענת הזיוף שבפי המדינה הוכחה כדבעי - ומשכך דין התביעה נגדה להידחות – מתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים בדבר זיהוי החלקה, התיישנות התביעה, סופיות הליכי ההסדר והמכר לרשות הפיתוח, אשר אין בהן כדי להשפיע על התוצאה.

היריבות בין התובעים לנתבעים 1 ו- 4 באשר ל-1/3 חלקים בחלקה:

ייפוי כוח בלתי חוזר משנת 1960 והתצהיר משנת 1961

36. משהוכח זיוף בשם הקונה בהסכם המכר, ברי שאין לייפוי הכוח ולתצהיר, המאמתים את הסכם המכר, עליהם חתם הנתבע 1, כדי ל"רפא" את הזיוף שנמצא במסמך זה. יחד עם זאת, באשר לשליש מהחלקה אשר בבעלותו, מששב הנתבע 1 ואישר בייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר בפני הנוטריון הציבורי בשנת 1960 ובתצהיר משנת 1961 את מכירת חלקו למנוח מוחמד (זאת להבדיל מעלי) הרי, שהמסמכים הנ"ל בהיותם מסמכים בכתב המאומתים על ידי נוטריון ציבורי ועורך דין גוברים על עדותו של הנתבע 4, שהנה עדות בעל פה שברובה עדות מפי השמועה, ויש בהם כדי להוכיח את טענת התובעים בדבר רכישת חלקו של הנתבע 1 בחלקה.

37. בייפוי הכוח הנוטריוני מיום 12.09.1960 מאשר הנתבע 1 את המכר ביחס לחלקו הספציפי בלבד ומצהיר:

"...ולכן ולצורך מימוש מכר זה ביחס לחלקי במקרקעין המתוארים לעיל שהוא חלק 1 מתוך 3 חלקים, המהווים שלושה דונמים ושלוש מאות עשרים וארבע מטרים מרובעים ולהבטחת זכויות הקונה מוחמד הנ"ל ולשם השלמת העברת חלקי במקרקעין הנ"ל משם אבי המנוח (מורישי) ורישומו על שם הקונה מוחמד הנ"ל, בכל זמן שירצה, אני מייפה במקומי את האדונים...." (הדגשה ותרגום מהשפה לעברית שלי -ש.א.)

הצהרתו זו של הנתבע 1 תואמת את הצהרת בנו, הנתבע 4, בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית:

"5.הנני להצהיר כי על אף האמור בבדיקת הוועדה מייעצת על פי צו שיפוטי במסגרת ת.א. 1176/06 מחוזי נצרת שלפיה כי המסמך משנת 1944 הינו מסמך מזויף, ידוע לי מאבי כי הוא מכר לתובעים או מי מטעמם שלוש דונם מחלקו במגרש הנ"ל, והיתרה עדיין מוחזקת על ידי".

ודוק! באשר לייפוי הכוח הנוטריוני לא הועלתה טענת זיוף על ידי מי מהצדדים.

סוף דבר

38. נוכח כל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה נגד המדינה באשר ל-2/3 חלקים בחלקה ורישומם יישאר על כנו. באשר ל-1/3 חלקים בחלקה הרשומים על שם הנתבע 4 הרי שהרישום יימחק ויירשם ע"ש התובע 1 או יורשיו התובעים 13-2 (עפ"י צו ירושה), כפוף להמצאת כל האישורים הדרושים לשם כך.

39. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות הנתבעים 6-5 בסך 25,000 ₪, אשר ישולמו תוך 45 ימים מיום מתן פסק דין זה אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ו, 19 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.