1. לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.
2. התובעת טענה כי רכבה נכנס לצומת לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק. לפתע הגיח מימינו רכב הנתבעות ופגע בו.
3. הנתבעות טענו כי רכבן עצר לאור הוראת רמזור אדום. לאחר שהאור התחלף לירוק, הוא נכנס לצומת, כאשר לפתע הגיע רכב התובעת בנסיעה רצופה בניגוד לאור האדום ברמזור ופגע בו.

העדויות בתמצית

1. נהג התובעת אמר שהוא היה בנתיב השמאלי וכי הוא עצר לאור הוראת הרמזור האדום. לדבריו כשהוא התקרב לצומת האור הירוק הבהב והתחלף לכתום ולכן הוא עצר. הוא עמד לפני קו העצירה שנמצא במרחק 2-3 מטרים מקו הצומת. לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק, הוא החל בנסיעה, כאשר לפתע הוא הבחין באורות הרכב המעורב. רעייתו שהייתה לידו צעקה את שמו ואז ארעה התאונה. דלת צד ימין נפגעה. הוא לא ידע לומר אם מכיוון נסיעתו יש שתי מערכות רמזורים, כאשר אחת מיועדת לפונים שמאלה והשנייה לנסיעה ישר. לדבריו התאונה הייתה במרכז הצומת. הוא גם אמר ששדה הראיה היה פתוח לימין וכי לפני שהוא נכנס לצומת הוא היה ריק ולא היו רכבים מצד ימין.
2. רעייתו שהייתה עמו אמרה כי בעלה עצר את הרכב לאור הרמזור האדום. לדבריה מהמקום שהוא עצר יש מרחק של מספר מטרים עד קו הצומת. לאחר שהאור התחלף לירוק הוא החל בנסיעה. כאשר רכבם היה בתוך הצומת היא ראתה את רכב הנתבעות מתקרב לעברן. היא ציפתה שיעצור אולם הוא לא עצר.
3. הנתבעת 1 אמרה כי היא עצרה על קו הצומת לאור האור האדום ברמזור. עם התחלפות האור ברמזור היא החלה בנסיעה. לדבריה רכב התובעת אותו היא לא ראתה הגיע מצד שמאל בנסיעה והתנגש ברכבה. היא הספיקה להתקדם כשני מטרים בלבד. לדבריה לא הייתה כל בעיה של שדה ראיה מצד שמאל. מכיוון נסיעתה יש מערכת רמזורים אחת בלבד. היא לא ראתה את הרכב המעורב שכן זה הגיע במהירות וחתך את נתיב נסיעתה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.
2. שוכנעתי מהעדויות כי מכיוון הנסיעה של רכב התובעת ניתן לנסוע ישר ושמאלה וכי ייתכן שמכיוון הנסיעה של רכב התובעת היו שתי מערכות רמזורים. נשאלת השאלה האם ייתכן שהנהג ברכב התובעת התבלבל בין שתי מערכות אלה ונכנס לצומת בנסיעה ישרה שעה שהרמזור הירוק היה לפנייה שמאלה בלבד. בא כוח התובעת טענה כי אין לכך כל רלוונטיות שכן גם אם הנהג ברכב התובעת התבלבל, הרי שלא ייתכן כי באותו זמן הרמזור לפנייה שמאלה יראה ירוק, כאשר מכיוון הנסיעה של רכב הנתבעות יראה הרמזור גם הוא ירוק, שכן במצב כזה חזקה שתהיה התנגשות בין שני כלי הרכב. אני מסכים עם טענתה זו.
3. הגרסאות שנשמעו בדיון מוציאות זו את זו ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת. במילים אחרות ובהנחה שמרמזורים במקום התאונה היו תקינים מחויב שאחת מהגרסאות אינה נכונה ואחד מהרכבים נכנס לצומת באור אדום. בנסיבות אלה על בית המשפט לקבוע איזו גרסה הוא מעדיף.
4. העדויות של שני הנהגים הנן שקולות. לאור זאת על בית המשפט לבחון את הראיות הנוספות שהוצגו. בגרסתו של נהג התובעת תמכה רעייתו, אשר ישבה לידו. ער אני לקרבתה של העדה לנהג התובעת, אולם איני סבור כי די בכך כדי לקבוע כי עדותה אינה מהימנה וכי אין לייחס לה משקל כלשהו. מעדותה התרשמתי כי דבריה היו כנים. היא אמרה שממקום מושבה בצד ימין של הרכב, היא ראתה את רכב הנתבעות בתנועה וכי היא ציפתה שהוא יעצור. עדותה עמדה בסתירה לעדות הנתבעת 1 כי עובר לתאונה היא הייתה בעמידה. היא אף אמרה שהיא ראתה בקצה העין את הרכב מגיע בנסיעה מרחוק (עמוד 8 שורות 23-24).
5. זאת ועוד, הפגיעה ברכב התובעת הייתה בצדו הימני בדלת הנוסע ואילו ברכב הנתבעות בחזית. מאחר ששוכנעתי כי רכב התובעת לפני התאונה עצר לפני הפס הלבן, במרחק של מספר מטרים מקו הצומת ומאחר שהתאונה התרחשה באמצע הצומת וכן לאור טענת הנתבעת 1 שעובר לתאונה היא עמדה ממש על קו הצומת וכי היא התקדמה כ- 2 מטרים בלבד, הרי שהמרחק שרכב התובעת גמע היה גדול יותר ומכאן שהיה כבר בתוך הצומת.
6. יש לציין גם שכאשר הנתבעת 1 נשאלה לגבי קיומן של מערכות רמזורים מכיוון נסיעתה תשובותיה לא היו חד משמעיות. היא גם אמרה שלדעתה הפנייה ימינה במקום התאונה לא הייתה מרומזרת. מכל מקום לא שוכנעתי כי היא הייתה בקיאה במיקום הרמזורים ובמספר מערכות הרמזורים.
7. לאחר ששקלתי את כל האמור אני סבור שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת גרסת התובעת ולפיכך התביעה מתקבלת. בנסיבות האמורות ומאחר שמשמעות קביעתי כי רכב הנתבעות נכנס לצומת ברמזור אדום, הרי שלא מצאתי לייחס אחריות כלשהי לנהג ברכב התובעת.
8. מעיון בתיק עולה כי סכום ההשתתפות העצמית שקוזז עלה על הסכום הנתבע, אשר על כן הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1,653 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין, אגרת בית משפט, שכר העדים ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.