1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב של התובעת 1, אשר בוטח באמצעות התובעת 2.
2. התובעות טענו, כי בעת שרכבן עמד בעומס תנועה כבד באשדוד, פגעה בו משאית שהוסעה מאחוריו לאחר שהחלה לפתע בנסיעה. בהודעת הנהג שצורפה לכתב התביעה, נכתב שהרכב נעמד בפקק תנועה כשהמשאית שהייתה מאחוריו החלה לנסוע ופגעה ברכב בצד השמאלי.
3. בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי הנהג ברכב התובעות, לא נתן זכות קדימה למשאית שהייתה במעגל תנועה. לטענתם, הנהג נהג בצורה פרועה וחסרת אחריות כשנכנס בין שתי משאיות ועקף טור של כלי רכב, אשר עמדו להיכנס למעגל התנועה והכל בכדי לחסוך בזמן. לדבריהם, הנהג נכנס לשטח מת של המשאית, כך שבשום אופן לא יכול היה הנתבע שנהג במשאית לראותו. בתרשים שצורף לכתב ההגנה, נראית משאית מכיוון נסיעת רכב התובעות, העומדת בצד ימין, כאשר רכב התובעות נדחק במרווח שבין אותה משאית למשאית הנתבעים.
4. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעות ושל הנתבע וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.
5. הרושם הנוצר מקריאת כתב התביעה, הוא שרכב התובעות עמד בכביש בפקק תנועה ונפגע על ידי משאית שעובר לתאונה עמדה מאחוריו. זו החלה לפתע בנסיעה ופגעה ברכב. והנה התברר בדיון מעדותו של נהג התובעות, כי התאונה התרחשה בסמוך לאחר שנכנס עם רכבו לכיכר, מטרים ספורים מקו העצירה ובלשונו של הנהג: "5-6 מטרים, אולי פחות". עוד נתברר כי בכיוון נסיעתו של נהג התובעות היה מוצב תמרור עצור או תמרור תן זכות קדימה וכי המשאית הגיחה משמאל לרכב התובעות, זאת מבלי שנהג התובעות הבחין בה קודם לכן. השמטתם של פרטים מהותיים אלה המצויים בלב המחלוקת, יצרה תמונה מטעה בדבר אופן התרחשות התאונה. די היה בכך כדי לדחות את התביעה. מכל מקום השמטתם של פרטים מהותיים אלה פועלת לחובת התובעות.
6. הפרטים המהותיים שהושמטו כאמור, מתיישבים לחלוטין עם גרסת הנתבעים, כפי שפורטה בכתב ההגנה וכפי שהוצגה בעדותו של הנתבע. האחרון אמר, כי הוא נכנס לכיכר שתי כניסות לפני מקום התאונה, כך שבמועד התאונה הוא היה בתוך מעגל התנועה ומכאן ברור כי לו נתונה זכות הקדימה. הוא גם אמר שהוא ראה משאית נוספת, אשר הגיעה מימין לכיכר ולאור התמרור במקום נהגה עצר ונתן לו זכות קדימה כמתחייב. לטענתו נהג התובעות נכנס לכיכר כשהוא נדחק בין אותה משאית לבין משאיתו, תוך התעלמות ממנה. העובדה שנהג התובעות הודה שהוא לא ראה כלל את המשאית כשהיא מגיעה מצדו השמאלי מתיישבת עם טענה זו.
7. טענת נהג התובעות כי אין אפשרות לתרחיש כזה, מאחר שבמקום יש נתיב נסיעה אחד ולכן לא ייתכן שהרכב ידחק בין המשאית שהייתה מימינו כנטען, לבין המשאית של הנתבעים לא נסתרה בראיות נוספות, למעט דבריו של הנהג. התרחיש אותו תיאר הנתבע בעדותו הועלה עוד בכתב ההגנה. לאור זאת היה צפוי שהתובעות, אשר עליהן מוטל הנטל להוכיח את תביעתן, תדאגנה להציג צילום של הצומת, אשר יסתור טענה זו. צילום כזה לא הוצג.
8. זאת ועוד, בתחילת עדותו לפניי אמר נהג התובעות כדלקמן: "אני עמדתי אחרי הפקק ונסעתי לאט לאט ונכנסתי לתוך הכיכר ובאיזשהו שלב הרגשתי שמישהו נתן לי מכה ...". מדבריו אלה, ניתן היה להבין שהתאונה התרחשה תוך כדי התקדמות של הרכב. רק בהמשך עדותו בתשובה לשאלה מדריכה של ב"כ התובעות, כמה זמן הוא עמד כשהוא הרגיש את הפגיעה, הוא השיב שהתאונה התרחשה לאחר שעמד משך 10-15 שניות.
9. ער אני לכך, שגם הנתבע לא ראה את רכב התובעות עובר לתאונה. הנתבע הסביר זאת בכך שהנהג ברכב נדחק בין המשאית שעמדה מימינו לבין משאיתו כך שזה נכנס לשטח מת. ער אני גם לכך שבתרשים נראית המשאית הנוספת כשהיא קצת מעבר לקו העצירה וחלקה הקדמי ממוקם בתוך הכיכר. מכל מקום לאחר ששקלתי את הדברים לא מצאתי כי לעניינים אלה יש כדי לשנות ממסקנתי.

1. יש לזכור שעדותו של נהג התובעות הנה עדות יחידה אשר לא הייתה לה תמיכה נוספת בראיות שהוצגו לפני. לאור טענות הנתבעים ולאור הניתוח שהובא לעיל, אין בידי לקבל את התביעה ולפיכך היא נדחית.
2. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪ (600 ₪ לכל אחד מהם) בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.