לפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ – אב"ד

נציג ציבור (עובדים) מר יצחק לורנס

נציג ציבור (מעבידים) מר יעקב פרסול

פסק-דין

התובע החליק במדרגות ביתו ונחבל. האם זכאי התובע לדמי תאונה? – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. ביום 26.11.09 פנה התובע לד"ר אלי שטיינברג, רופא אורתופד. בסיכום הביקור נרשם:

"החליק על מדרגות החניה בביתו ונחבל באגן וע"ש מותני מימין."

1. ביום 30.11.09 שוב פנה התובע לד"ר אלי שטיינברג.
2. אין עדים לתאונה הנטענת (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 24-23 לעדות התובע).

טענות הצדדים:
לטענת התובע, אירעה לו תאונה ביום 26.11.09 והוא פנה לטיפול רפואי תוך 72 שעות ועל כן על הנתבע לשלם לו את דמי התאונה.

לטענת הנתבע, מספר ימים לפני התאונה הנטענת (22.11.09) פנה התובע לרופאו ונרשם כי התובע סובל מכאבים במותן ימין ובגב. התובע פנה שוב ביום 26.11.09 אולם בביה"ד הכחיש פניה זו וטען שלא פנה לרופא ביום הנפילה.

התובע טען כי פנה רק 3 ימים אחרי האירוע לרופאו, משכך לא נעשתה פניה רפואית תוך 72 שעות כנדרש על פי דין.

עוד טוען הנתבע כי לא הוכח כי ביום הנטען אירעה לתובע תאונה.

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובע, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

דמי תאונה משולמים ע"י המל"ל עבור מבוטח שנפגע בתאונה, שאיננה תאונת עבודה, ועקב התאונה איבד את כושרו לתפקד. אחד התנאים לתשלום דמי התאונה נקבע בסעיף 151 (ב) לחוק הביטוח הלאומי:

"הזכות לדמי תאונה לפי סעיף זה מותנית בכך שהמבוטח נבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה, ואם המוסד אישר שתוצאות התאונה יכול שנתגלו לראשונה לאחר 72 השעות האמורות - תוך שבועיים מיום התאונה".

האם נעשתה פנייה ביום 26.11.09 לטיפול רפואי ?

התובע אומנם הכחיש פנייה לטיפול רפואי ביום 26.11.09, יום התאונה הנטענת, למרות שהיה בכך כדי לתמוך בתביעתו, אולם מסמך רפואי מאת ד"ר שטיינברג מוכיח כי אומנם פנה התובע אל ד"ר שטיינברג וטען בפניו כי החליק במדרגות ביתו ונחבל.

בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לרישומי הרופאים ולאנמנזה, מתוך ידיעה שהיא פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים, שכן יש להניח, כי אדם המאושפז בבית-חולים או מגיע לרופא על מנת שיטפל בו, ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המוסד, פד"ע ט"ו 281; דב"ע מט/23-0 המוסד נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349).

באותו מסמך צויינו שעת ויום הפנייה (18:53, 26.11.09). לא נעלם מעינינו כי התובע עמד על כך שלא פנה באותו יום אולם כאמור המסמך מוכיח כי אומנם נעשתה פנייה לרופא אורתופד ביום 26.11.09.

אין בידינו לקבל את הטענה כי הפנייה ביום 26.11.09 הינה המשך לפנייתו של התובע לרופאו ביום 22.11.09, מאחר שביום 22.11.09 כתב הרופא כי הוא שולל חבלה ואילו ביום 26.11.09 מופיעה גירסתו של התובע לעניין קרות התאונה בביתו ועל כן נראה כי אין כל קשר בין שני ביקורים אלה מיום 22.11.09 ו- 26.11.09.

האם הוכיח התובע את קרות האירוע ?

מתצהירו של התובע (סעיף 2 לתצהיר) עולה:

"ביום 26.11.09 בשעות הערב כאשר ירדתי במדרגות חדר המדרגות שבביתי על מנת להוריד את הזבל החלקתי במדרגות עקב רטיבות, ונחבלתי בעצם הזנב".

על גירסה זו חזר התובע בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה ובתביעה שהגיש התובע לנתבע. התובע לא נחקר על פרטי האירוע ועדותו לא נסתרה לא בחקירה נגדית ולא באמצעות מסמכים.

אשר על כן הננו מקבלים את גרסתו לפיה ביום 26.11.09 נפל במדרגות ביתו ונחבל.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏‏ט' חשון תשע"ג (25 אוקטובר 2012) בהיעדר הצדדים וישלח אליהם.

ק. אסף כהן