<#2#>

נוכחים: מטעם התובעת: בעצמה וע"י ב"כ עו"ד שאער מטאנס, בליווי בנה, שלמה פיזיק

מטעם הנתבעת2: עו"ד טימור

פרוטוקול

ב"כ התובעת: במל"ל נקבע מועד לבדיקה על ידי ועדה רפואית שתהיה בירושלים ב12/03/14. על כן, נקבע היום מועד לדיון, נעיד את התובעת ונמתין עד לאחר תוצאות הבדיקה הרפואית, היא עלולה להשפיע על תוצאות המשפט ולכן נצטרך הפוגה על לאחר קבלת ההחלטה של הועדה הרפואית של המל"ל. אבקש להעיד את בתה של התובעת.

ב"כ הצדדים: מוסכם שלא תוכשר כל עדות שמיעה, עדות סברה, שינוי חזית, הרחבת יריעה, עדות בעל פה נגד מסמך בכתב וכל עדות בלתי קבילה אחרת וכן מתנגדים לעדויות בנוגע לעניינים שברפואה שלא באמצעות מומחה בימ"ש.

ב"כ התובעת: אבקש להסתמך על התיעוד הרפואי שהוצג במהלך חקירת המומחה, לא אצרפו בשנית אלא רק תיעוד עדכני.

גב' רחל פיזיק, מוזהרת כחוק על חובתה לומר את האמת ולאחר שהבינה את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

ש: מתי נולדת?

ת: 1974.

ש: במה עובדת?

ת: מנהל שיווק ומכירות בתחום המדיה, אני גרה ביהוד.

ש: מתי התחתנת?

ת: ב2002.

ש: ספרי לנו על אמא שלך לפני ואחרי התאונה, התרכזי בבקשה, איך הייתה אמא מבחינה תפקודית לפני התאונה ומה השתנה לאחר התאונה ומה החלק שלך ושל בני המשפחה בעזרה, סיעוד ובכלל, באמך.

ת: אמא שלי לפני התאונה הייתה ג'ינג'ית אמיתית, הייתה נינג'ה רב פעלית, הייתה דומיננטית בבית, כל הילדות שלי התנדבה, עזרה לאנשים הייתה בפעילות כל הזמן, למדה ביטוח ועסקה בזה, היא עסקה בקוסמטיקה, היה לה, כשהייתי קטנה, גן ילדים פרטי. בנצרת עילית את כל מי שתשאלו עליה, יוכל להגיד. אין מישהו שלא מכיר אותה ולא יודע מי היא הייתה. אם למקד את זה, דומיננטית מאד, רב פעלית, נינג'ה, הופכת עולמות. לא היה ניתן להתעלם ממנה, עזרה לכולם, נתנה מכל הלב תמיד, בעלת עשייה רבה. פשוט אין מילים לתאר, וכל הזמן בפעולה, כל הזמן בעשייה ונתינה. זה באמת משהו שרואים אחד ל... אני יודעת שלבוא ולתאר את אמא שלי זה... אבל אין הרבה אנשים שנותנים ועושים כל כך הרבה כמוה. לאחר התאונה התחילה לאט לאט הידרדרות במצבה, הייתה לנו פתאם אשה אחרת לגמרי בבית, אישה כבויה, אשה שאני צריכה לשאול אותה איפה החיוך שלה, אישה שקודם לתאונה כל הזמן צחקה והיה אפשר להתבדח ולהינות ולבלות איתה. כבויה, חסרת מוטיבציה, חסרת כוחות. הבית שההורים שלי גרים בו אינו גדול, היא הייתה עובדת מהשירותים למטבח, מהשירותים לפינת אוכל ונרדמת. הייתה הידרדרות, הלכה והחמירה, היא כל הזמן הייתה נרדמת. באמצע שיחה פשוטה נרדמת. איבדה את כל הכוחות והחיוניות שלה, את שמחת החיים שלה. פיזית היא דעכה ודעכה, עד שהתמוטטה. אם זו הייתה מישהי חלשה יותר, זה לא היה נמשך כל כך הרבה זמן, היא נתנה את כל הכוחות שלה וסחבה ונלחמה עד שהתמוטטה כשהגיעה לבית החולים עם סדורציה נמוכה. זו הייתה הפעם הראשונה שאמרו לנו את הסיבה האמיתית על מה שבעצם יש לה, ומשם, החיים כמובן קיבלו עוד שינוי מקצה לקצה, וזה כל הזמן סביב בתי חולים והיה אשפוז ארוך בתל השומר, קדם לזה אשפוז ב"העמק", היא איבדה את כל התקווה והרצון לחיות, אז, והיה צריך לרומם את מצב רוחה, לתמוך בה פיזית ונפשית. נאמר לה שהיא צריכה לחיות מחוברת לחמצן ומכשירים והמכשירים היו מסיביים בהתחלה, גדולים, עד שמצאנו פתרונות יותר טובים, ומליון ואחד מסיכות שהייתה צריכה לשנות, היא ישנה עם מסיכות כל לילה, כל השנים האלה. היא ישנה בצהריים ובלילה. יש תמונות שאני צילמתי כשהיא ישנה. כך היא ישנה כל השנים הללו, גם אם ישנה צהריים או בלילה.

תמונות הוגשו וסומנו ת/20.

ש: מתי צולמו התמונות?

ת: לפני בערך שנה, או 10 חודשים. ככה היא ישנה מאז שהיא חוברה למכשירים האלה, מאז אשפוזה בתל השומר בשנת 2005 וזה כל הזמן להחליף מסיכות, למצוא, להתאים מסיכה וכו'. כשיוצא לי לישון לידה זה לשמוע את כל הקולות, לדאוג, לרוץ, לבדוק, למה לא שומעים פתאם את הקול. אינ לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה, לא בתור מבוגר ולא בתור ילד.

ש: מתי את ישנה אצלה?

ת: אנחנו לפעמים מתארחים אצלם בסופי שבוע, והילדים שלי צריכים לראות אותה הולכת לנוח צהריים בחדר, עם מסיכה, זה לא מראה מלבלב. לעתים רחוקות היא מתארחת אצלנו, זה נורא קשה כי צריך לסדר לה את המיטה בצורה מסוימת וצריך לסדר לה את הכריות, את כל הציוד והמכשירים.

ש: מה לגביי אחיך?

ת: אנחנו עוזרים כמה שאנחנו יכולים, שנינו גרים רחוק ממנה. אנחנו מנסים להעביר אותה למרכז וזה קשה כי למכור דירה בצפון ולקנות דירה במרכז, זה הבדלים גדולים. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, להגיע ולעזור אבל היכולת שלנו מוגבלת בגלל המרחק, אנחנו מגדלים גם אני וגם אחי ילדים ועובדים. עיקר הנטל נוטל על אבי שהוא גם לא אדם צעיר, שיהיה בריא. זה נטל קשה כי הוא לא צעיר ולא...

ש: במה אתם עוזרים לה?

ת: יש לה כעיקרון, עוזרים לה, כשאני אצלה אני דואגת לרמת האירוח וההכנה, לדאוג, לעשות כל מה שמסביב, אם היא צריכה עזרה. יש לה תקופות שהיא צריכה עזרה פיזית יותר למשל, יש רגעים שממש קשים שיש תקופות שהגוף סובל מכאבים חזקים ושיותר קשה לה, היו לה חודשיים קשים עכשיו שסבלה מהנשימה בשל הקור, וכאבים עזים. יותר לתמוך בה פיזית לעזור לה להגיע למקלחת ועוד. דברים פיזיים בבית. אבי עושה את זה ביום-יום. הכל נופל עליו. כשאנחנו מגיעים, כשאני מגיעה, אנחנו עוזרים לה.

חקירה נגדית:

ש: כל המצב של אמך, ברובו קשור לקשיי הנשימה שסובלת מהם.

ת: כן והפיברומיאלגיה.

ש: מסיכת החמצן, ההתמוטטות הראשונה שלה, הכל קשור לקשיי הנשימה שלה.

ת: כן וגם קשור לשרירי הנשימה.

ש: עזרה בשכר את לא יודעת אם ההורים שלך לוקחים?

ת: יש עוזרת בית אבל זה פעם בשבוע, אין להם מישהי קבועה.

ש: אתם בעצם הילדים, מגיעים בסופי השבוע...

ת: לעתים.

ש: אתם באים להתארח וחוזרים הביתה?

ת: להתארח ולבקר.

התובעת מוזהרת כחוק על חובתה לומר את האמת ולאחר שהבינה את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

ש: מתי נולדת?

ת: 28/08/45

ש: היכן?

ת: ברומניה

ש: מתי עלית?

ת: 64'.

ש: מאז שעלית ארצה, בקצרה, מה למדת ובמה עבדת?

ת: הגענו לארץ ארבעה ילדים, אמא וסבתא. בינואר 65' התחתנתי. אחי נהרג בצבא בשנה שהגענו לארץ, היה בן 18. אמי לא עמדה בזה והיא נפטרה ואז לא יכולתי ללמוד, למרות שרציתי ללמוד רפואה. התקבלתי ברומניה ופה לא יכולתי. התחתנתי, עברתי לנצרת עילית, הייתי צריכה לתמוך במשפחה שלי באמא ובסבתא ועוד שני אחים, ולא היה לנו כלום, היינו זוג צעיר, עולים חדשים ולא יכולתי ללמוד. עבדתי במפעל סכינים כלבורנטית, עד שהייתי בהיריון וילדתי. אחרי זה, עבדתי בכל מני עבודות מזדמנות, התנדבתי לויצ"ו ונעמ"ת, יש אישורים, ובבי"ח לילדים חולי סרטן, בחורה צעירה הציעה לי ללמוד ביטוח ולמדתי איתה במכללה בתל אביב. פתחנו משרד וראיתי שזה לא מתאים לי, ביטוח, כי זה לא אמין. הייתי מול הלקוחות והתביישתי שלא התקיים מה שהבטחתי להם. עזבתי את זה, עבדתי בויצ"ו במעון ילדים, בהתנדבות ואז פתחתי גן פרטי כשנולדה הבת שלי. יש תעודה של אחרי 7 שנים שהייתי כאן ורציתי לעבור לנתניה אבל לא עברתי, והיה לי 8 שנים גן פרטי בנצרת.

תעודת מוגשת ומסומנת ת/21.

ת: חניך שהיה בגן שלי, הוא היום באו"ם.

ש: מה הקשר שלך לנעמ"ת?

ת: התנדבתי שם, הייתי סגנית בועדת מועצת נעמ"ת הארצית. התנדבתי גם במפלגת העבודה וזה לא היה בשבילי ועזבתי.

מסמך מנעמ"ת מוגש ומסומן ת/22.

אישור התנדבות ממפלגת העבודה, מוגש ומסומן ת/23.

ש: יש לך תעודת מקצוע של קוסמטיקאית?

ת: כן. הייתי משווקת מוצרי קוסמטיקה. יש לי תעודת מטעם המשרד העבודה והרווחה.

תעודה של מכללת הצפון וממשרד העבודה והרווחה מסומנים ת/24 ו-ת/25, בהתאמה.

מסמך על ברכות לפתיחת סוכנות ביטוח, מוגש ומסומן ת/26.

אישור על קורס יסודות הגישור, מוגש ומסומן ת/27.

ת: התנדבתי בעמותת "ידיד", זו עמותה שעוזרת לכל עם ישראל מול המוסדות. היה לי גם דוכן מפעל הפיס, הרבה שנים בקניון נצרת עילית.

ש: מה זה "רשת מוסדות מגדל אור"?

ת: למדתי מחשב.

מסמך מרשת מוסדות מגדל אור מוגש ומסומן ת/28.

ש: קיבלת הערכה מעיריית נצרת עילית?

ת: כן, התנדבתי עם ילדים חולי סרטן.

מכתב הערכה מוגש ומסומן ת/29.

ש: מה היא חברת "שפע הכרמל בע"מ"?

ת: סניף של הצפון של מפעל הפיס. עזבתי את זה גם כי לא התאים לי, לא היה אמת בזה, לא האמנתי בזה.

מסמך מוגש ומסומן ת/30.

ש: מציג תלושי שכר מחודש יוני 2000 עד ינואר 2004. עבדת בחברת "סולוג"?

ת: כן, הייתי מנהלת חנות בקניון.

תלושי שכר מוגשים ומסומנים ת/31.

ש: פוטרת ביום 08/01/2004.

ת: כן, בזמן חופש מחלה.

ש: למה פוטרת?

ת: הייתי חולה בעקבות התאונה.

מכתב פיטורין מוגש ומסומן ת/32.

ש: את נבדקת על ידי ועדה רפואית לניידות אבל הועדה הרפואית של משרד הבריאות קבע כי הליקוי ממנו את סובלת לא נכלל ברשימת הליקויים.

ת: נכון, רק בעיות גפיים.

מסמכים ממשרד הבריאות מוגשים ומסומנים ת/33.

ש: את מוזמנת ל12/03/14 לועדה רפואית בירושלים. למה הוזמנת לשם?

ת: כי הגשתי החמרת מצב כי הכאבים שלי הגיעו לרמות בלתי נסבלות. כאבים בכל הגוף. אני מחזיקה ספק ביד ולא מצליחה לפתוח את האצבעות, אני לא יכולה לדרוך על הרגל, השרירים נתפסים לי, אני לא יכולה ליישר יד.

הזמנה לועדה רפואית להחמרת מצב מוגשת ומסומנת ת/34.

ש: אחרי הועדה והחקירה של המומחה, המשכת בטיפולים רפואיים?

ת: כן.

ש: איפה המשכת בטיפולים?

ת: אני נוסעת פעמיים בשבוע לתל השומר לשיקום נשימתי לסדנה. הייתי אצל פרופסור בוסקילה, בגלל הכאבים, הוא ראומתולוג, והוא מצא כי המצב שלי החמיר בגין הפיברומאלגיה, בגלל זה הגשתי החמרת מצב לביטוח לאומי. הפרופסור הציע לי מינון של 30 מיליגרם של סימבלטה, וזה לא עזר. אז העלו לי ל-60 וגם זה לא עזר. עכשיו הרופאה הנשימתית, דיצה גרוס, הציעה לי קנאביס. לזה צריך אישורים מיוחדים.

מסמכים רפואיים מוגשים ומסומנים ת/35.

ת: אין לי חיים. אני רוצה למות כל יום מכיוון שאני לא רוצה להשאיר לילדים ולנכדים שלי סטיגמה של סבתא לא שפויה.

ש: שירתת בצה"ל?

ת: לא, התחתנתי.

ש: באיזו קופ"ח את חברה?

ת: מכבי. אני לא זוכרת ממתי. קודם הייתי חברה ב"כללית".

ש: היו לך פעם תאונות לפני התאונה הזו?

ת: כשהיה לי מפעל הפיס היו מהומות בנצרת והיה חג, היינו אצל הילדים והשארנו את האוטו וחזרנו במונית והייתה תאונה. כיוון שלא הרגשתי שום דבר... הגשתי תאונת עבודה אבל לא היה צורך, לא קרה לי כלום.

ש: נקבעה נכות בגין תאונה זו?

ת: לא. לא פניתי ולא ביקשתי.

ש: היו לך עוד תאונות משמעותיות במשך עבודתך, בראש, בגב?

ת: הייתה לי ת"ד. אחרי התאונה, בעבודה בחנות.

ש: מתי הייתה התאונה?

ת: ב02/11/03 הייתה ת"ד.

ש: מה היה בחנות?

ת: הייתי בדרך לעבודה והרגשנו מכה חזקה ברכב, ישבתי ליד הנהג.

ש: מי נהג ברכב?

ת: בעלי. הכיסא שלי עף קדימה וגם המשקפיים. הוא חזר בחזרה למקום כי הרגשנו עוד מכה והרגשתי שהכיסא חוזר למקום על המסילות והרגשתי שהחגורה נמתחה כשהיינו קדימה ולחצה לי נורא על החזה. קיבלתי מכה כאשר הכסא חזר למקום, בגב ובראש. אחרי זה, פחדתי שהיו חגים ואני לא אגיע לעבודה, נסעתי מהתאונה במונית לקופ"ח מכבי והפעם היחידה שהם מצאו לי לחץ דם גבוה, אני תמיד הייתי עם לחץ דם נמוך, היה ביום התאונה. היא הפנתה אותו לבי"ח. אני חשבתי שאין טעם כי אולי זה לא יקרה כלום כמו שלא היה ב99', עד הערב, הרגשתי החמרה, בלילה לא יכולתי לישון מהכאב בצד ימין, הראש, היד, ושכחתי, כשיצאתי מהאוטו בתאונה הרגשתי כאב בחזה (מצביעה על החלק האמצעי בחזה). אנשים הושיבו אותי על הרצפה והביאו לי מים לא הבנתי אז מה זה. באותו הלילה, חשתי מאד לא טוב, בינתיים, חשבתי שיחלוף. למחרת, הגעתי לבי"ח איטלקי בנצרת, שם בדקו אותי שלושה רופאים במיון, התלוננתי על כאבים באיזור החזה, בצד ימין, ואז לא הבנתי מה זה עד התוצאה של הצילום אבל שם היה כתוב בפירוש שהסרעפת מורמת, הלב מורחב והריאה הימנית מדושדשת. אף אחד לא התייחס לזה בכלל. הפנו אותי לאורתופד. שבועיים כל יום באתי לרופא המשפחה שלי והוא כתב שיש כאב באיזור החזה אבל לא התייחס לזה. הוא שלח אותי ואמר לי, אחרי בדיקות, שלח אותי לבדיקות ואמר לי שהבלוטה משתוללת ועל כך אני לא נושמת טוב ועל כך אני מתנפחת ועל כך אין לי כוחות. חזרתי לעבודה, תחת לחץ שידעתי שיש חג ואז ניסיתי להוריד משהו מהדוכן ולא יכולתי יותר לזוז, זה היה ב30/11/03. לקראת סגירת המשמרת, הזמינו אמבולנס והובילו אותי לבי"ח העמק. יש שקוראים לזה תאונה שניה אבל זו לא, זה באותו חודש, ממש שחזרתי לעבודה זה קרה לי. גם כאן במיון, עשו צילום חזה, גם כאן הופיעה הסרעפת המורמת משמעותית, גם כאן לא התייחסו לזה. בקיצור, שחררו אותי והייתי בחופש מחלה. הפנו אותו לרמטולוג והגעתי לפרופ' בוסקילה. 10 שנים אני הולכת עם הכדור הזה בלב, הגעתי לפרופ' בוסקילה והוא אבחן אותי כחולה פיברומאלגיה. זה מופיע בפוסט-טראומה.

ש: המשכת אחרי זה לביטוח לאומי, במסע ייסורים ארוך וגם לבית הדין לעבודה, 3 פעמים.מה קרה באמצע הדיונים הללו?

ת: אצל כבוד השופט ארמון, שמעתי את העו"ד של ביטוח לאומי אומרת דברים לא נכונים, איבדתי את ההכרה, העבירו אותי לבי"ח פוריה באמבולנס.

ש: כמה שנים עבדת בקוסמטיקה?

ת: לא עבדתי ממש. הכנתי את עצמי לגיל פרישה, כשאני הייתי צעירה הקוסמטיקאית שלי הייתה בת 80. חלמתי שאעבוד גם עד גיל זה. בפועל, הזמנתי חברות, רציתי לרכוש ביטחון כי אני פרפקציוניסטית. זה היה שנים רבות.

ש: מה העיסוק העיקרי שהיה לך, במשך החיים?

ת: רציתי להיות האמא וסבתא הכי טובה. לא הצלחתי בזה.

ש: בחנות סולוג, מה היה תפקידך?

ת: מנהלת.

ש: מי ביצע את עבודות משק הבית לפני התאונה?

ת: אני או בעלי, אבל אני בעיקר.

ש: מה אחרי התאונה, עם הדרדרות המצב?

ת: מכיוון שאין לי כוחות וכי אסור לי להתקרב לחומרי ניקוי, כיוון שיש לי צינור בכל הבית, אסור לי להתקרב לאש עם הצינור של החמצן, רק לעתים אני יכולה להגשים את הרצון שלי לעשות משהו.

ש: כשהיית בבתי חולים, מי היה מבקר אותך?

ת: בעלי לא עזב אותי יום ולילה, הוא לא הפעיל מכונת כביסה בחייו. אני בטלפון לימדתי אותו והדרכתי אותו איך לעשות זאת.

ש: אילו פעולות את עושה היום בבית במשק הבית?

ת: זאת בושה, אני מתביישת ממה שאני רואה. סבתא שלי בת 84 לא הייתה נראית כמוני, והכל כואב לי.

ש: חוזר על השאלה.

ת: מנסה לקרוא ולא יכולה להחזיק ספר, מנסה במחשב וכואב לי הגב. אני רואה שאני לא שווה כלום, שאני סמרטוט. זה כואב לי ואני נכנסת שוב למיטה. המסיכה עושה לי פלאים ושונאת אותה ואוהבת אותה באותה מידה. בלעדיה אני לא יכולה לשכב אפילו לא דקה. עם המסיכה, אני עוצמת עיניים ולא רוצה לחשוב על כלום.

ש: מה עושה בעלך בבית? במה עוזר?

ת: בעלי מסכן, הולך לישון ב4 לפנות בוקר כי הוא יודע שנורא כואב לי שהוא עובד ואני לא, והוא עושה את זה כשאני לא רואה, בלילה.

ש: במהלך היום מה הוא עושה?

ת: הולך לקופ"ח, לקניות, סידורים, ואני כלום. הוא זה שמנקה את הבית. פעם בשבוע אנחנו מרשים לעצמו לפעמים לקחת מישהי שתנקה. גם הוא לא מרגיש טוב.

ש: מי עוזר לך באופן אישי?

ת: הוא עוזר לי להכנס לאמבטיה לפעמים ולהתלבש. לפעמים אני סוגרת את עצמי באמבטיה כי אני לא רוצה שהוא יראה אותי במצב כזה קשה. אני בית מרקחת מהלך, עם טונות של כדורים, אנטיביוטיקה. הכל הוא דואג לי.

ש: אילו הוצאות היו לך בפועל מאז התאונה?

ת: הייתה תקופה שלא הייתה לי אבטלה ולא פנסיה וחיינו רק מהכסף של בעלי.

ש: כמה זמן נעדרת מהעבודה?

ת: נעדרתי שבועיים, חזרתי, פחדתי שיפטרו אותי. היו חגים.

ש: אחרי זה, חזרת לעבוד ואז?

ת: עבדתי עוד שבועיים ואח"כ קרתה התאונה ב30 לחודש. זו לא תאונה חדשה זו אותה תאונה.

ש: ואח"כ?

ת: חזרתי לעבודה עד חודש ינואר. מאז אני לא עובדת.

ש: ההוצאות שנגרמו לך, אילו הוצאות נגרמו לך והאם קיבלת החזר על חלק מההוצאות?

ת: בהתחלה לא הגשתי כי לא ידעתי מה הזכויות שלי. הייתי אצל עו"ד אחר. עד שלא הכירו אותי כנכה בתאונת עבודה, הכל היה על חשבוני.

ש: את זוכרת את הפגישה בירושלים בה קבעו לך נכות? מה היה שם?

ת: היו שם חמישה רופאים. העו"ד שלי ביקש את התיק.

ב"כ התובעת: היה פס"ד של בית הדין לעבודה בגלגול שלישי, שיבדקו אותה בלי לעיין בכל הפרוטוקולים של הועדות הקודמות. אני נכנס בפנים, ואני רואה שמעיינים בפרוטוקולים הקודמים ואז בכוח תלשתי את זה מהידיים שלהם וביקשתי מהם להתייחס אך ורק לפי פס"ד. מזל שהבאתי איתי את פסה"ד ממורקר.

ת: אני מאשרת את דברי עוה"ד.

ש: לאחר שקבעו לך נכות, רכשת דברים נוספים כמו מיטה מתכווננת. קיבלת החזרים?

ת: כן, קיבלתי את כל הכסף.

ש: ספרי לי על סדר היום שלך.

ת: סדר יום עצוב. מאשה עם שמחת חיים, אשה שבאו לחנות איפה שעבדתי, בגלל החיוך שלי. נמחק לי החיוך.

ש: איך החיים החברתיים שלך?

ת: יש לי חברים ותיקים מאד, גידלנו יחד ילדים ואנחנו שומרים על קשר אבל זה לא אותו הקשר כי אני לא יכולה להשתתף אפילו בשמחות.

ש: בעלך, כמה שעות נעדר מהבית ביום?

ת: יש ימים שהוא יוצא ל3-4 שעות לסידורים ואני נשארת לבד. קרה שהזמנתי רופא מנטל"י לא פעם כי לא חשתי טוב.

ש: הוא זה שמשגיח עלייך?

ת: כן.

ש: יש עוד משהו שאת רוצה להגיד?

ת: אני השקעתי הרבה כוחות ללמוד ביטוח, כי האמנתי בזה. בזמן הלימודים הבטיחו לי שאני יכולה לעזור לכולם ברגע של צורך, אני מכרתי ביטוחי חיים באמונה שלמה שאכן זה כך. אבל זה לא היה בפועל. ברגע שראיתי שהמבוטחים שלי לא מקבלים את מה שהחברה הבטיחה, עזבתי את המקצוע כי כאב לי שהאמונה שאני הבטחתי והקרנתי להם, לא יתקיים. החברת ביטוח לא קיימה את ההבטחות שלה. צחוק הגורל שאני במצב זה.

-לאחר הפסקה-

ב"כ הנתבעת: חוות דעת אקטואריות יוגשו לאחר שתתקבל קביעה סופית של המל"ל. כפי שנאמר, על מנת לקצר אני לא אחקור על עניינים שברפואה ואפנה לחוו"ד דוקטור ורסנו, ולחקירתו, ביחס למצב לפני התאונה ובעיקר לנ/4.

חקירה נגדית:

ש: לאחר התאונה, פנית למל"ל לנכות כללית.

ת: נכון.

ש: נקבעו לך נכויות וקיבלת תשלומים מהמל"ל?

ת: לא זוכרת.

תע"צ מוגשת ומסומנת נ/6.

ש: לאחר מכן, את פנית לקבלת קצבת נכות מהעבודה, ובסופו של יום יש לך נכות מעבודה ואת מקבלת קצבת נכות עד היום.

ת: נכון.

פירוט תשלומים מוגש ומסומן נ/7.

ש: במקביל לקצבת הנכות פנית לענף השיקום במל"ל. את מקבלת קצבה מיוחדת.

ת: נכון.

ש: בין היתר, מקבלת מענף השיקום מענקים מיוחדים, קיבלת מענק לרכישת מכשיר נשימה, מענק לרכישת אופני כושר.

ת: נכון.

תע"צ ממחלקת שיקום מוגשת ומסומנת נ/8.

ש: בסה"כ את מקבלת היום קצבת שיקום בגובה של 5,500 ₪ כל חודש.

ת: נכון.

ש: אני מבין כי פנית להחמרת מצב במל"ל. יש לך את טופס התביעה להחמרת המצב?

ת: זה אצל העו"ד.

ש: מציג לך את ת/21 בקשר לפעוטון "יוליה", כתוב "חדש בנתניה". הוא בעצם לא נפתח מעולם

ת: הוא נפתח כאן בנצרת, 7 שנים, בנתניה הוא לא נפתח.

ש: מראה לך את ת/22 –אישור התנדבות בנעמ"ת. זה ללא שכר.

ת: נכון.

ש: ממתי זה?

ת: מלפני שנים, אולי משנות ה-70.

ש: מראה לך את ת/23. מכתב ממפלגת העבודה. התנדבות?

ת: כן. זה גם משנות ה-70.

ש: ת/24, תעודת מקצוע. בעצם סיימת ללמוד, בשנת 97. את לא עסקת מעולם במקצוע הזה?

ת: עסקתי בלי כסף.

ש: מראה לך את ת/26, איחולים לרגל פתיחת סוכנות ביטוח. כמה שנים עסקת בזה?

ת: לא שנים, מיד ראיתי שזה לא בשבילי. פחות משנה. אני לא זוכרת כמה חודשים. אני לא זוכרת מתי זה היה, אולי שנות ה-70 או ה-80.

ש: מראה לך את ת/28. אישור על סיום קורס משרדאות ממוחשבת. סיימת ב88-89. עסקת בזה פעם?

ת: כשהיה לי משרד ביטוח, כן.

ש: בשנות ה-80 למספר חודשים?

ת: כן.

ש: מראה לך את מכתב הפיטורין שלך מסולוג, ב08/01/04. אמרת שפוטרת עקב מצב רפואי.

ת: נכון.

ש: אפנה אותך לשורה הראשונה במכתב, כתוב עקב צמצומים.

ת: הם כתבו את זה כי הם פיטרו אותי בזמן חופשת מחלה וזה אסור.

ש: שהיית בחופש מחלה בשל תאונת מחלה שנתפס לך הגב?

ת: לא, זה היה קשור לשתי התאונות, זה המשך.

ש: אותה תאונת עבודה שנתפס לך בה הגב, אירעה לאחר שהרמת משא.

ת: לא. חולצה של ילד, נתפס לי הגב.

תעודה רפואית מוגשת ומסומנת נ/9.

ש: קצבת הניידות נדחתה? לא הגשת ערעור?

ת: אין מה להגיש ערעור כי זו רק בעיה בגפיים.

ש: את מקבלת היום קצבת פנסיה?

ת: רק מביטוח לאומי.

ש: לא הייתה לך פנסיה?

ת: לא.

ש: לא הפרשת לקרן פנסיה?

ת: לא.

ש: בעלך פנסיונר?

ת: כן.

ש: הוא היה כזה גם במועד התאונה?

ת: כן.

ש: עזרה בשכר, לא שכרת?

ת: נכון.

ש: גם כשפנית לשירותים מיוחדים, לנכות כללית, קבעו כי את לא מוגבלת בפעולות היום-יום ודחו את התביעה?

ת: כן.

ש: גם לאחר שערערת?

ת: נכון, דחו את התביעה רק שמנופפים עם איבר ביד שהוא לא תקין אז מבינים.

ש: ואצלך מצאו שהכל תקין ואת יכולה לתפקד בבית בעצמך.

ת: אמרו לי שיש בעל שהוא יעזור לי.

פניה לשר"ם מ2005,2006 מוגשים ומסומנים נ/10 ו-נ/11, בהתאמה.

ש: לגביי ת"ד בשנת 1999. הגשת תביעה על כך?

ת: לא. הגשתי תאונת עבודה ומכיוון שלא קרה לי שום דבר, לא ידעתי שיש משהו ולא רציתי לנצל את זה כי אני לא כזאת ולא הגשתי ולא קיבלתי פיצוי.

חקירה חוזרת: אין.

הנתבע 1, מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

ש: אתה היית נהג הרכב ביום התאונה?

ת: כן. זה הרכב שלי.

אישור המשטרה, הוגש וסומן ת/36.

ש: מתי עלית ארצה?

ת: בנובמבר 63'. עליתי מרומניה.

ש: מתי נולדת?

ת: 38'

ש: במה עבדת בחיים?

ת: רפד.

ש: עצמאי או שכיר?

ת: שכיר.

ש: מתי יצאת לפנסיה?

ת: הייתה לי תאונת עבודה ב94', ויצאתי לפנסיה מוקדמת.

ש: לפני התאונה, מי ביצע את עבודות משק הבית? מי דאג לבית, בישול, ניקיון וכו'?

ת: התובעת. היא הייתה פייטרית.

ש: מה היה התפקיד שלך בבית ?

ת: הייתי עוזר לה אבל לא כמו עכשיו. בעל טוב עוזר לאשתו, אבל אחרי התאונה אני הייתי גם זה וגם זה, עשיתי הכל.

ש: אחרי שהמצב הדרדר, מה אתה התחלת לבצע שלא ביצעת קודם, בבית?

ת: הייתי מבשל, וכל מה שצריך, ניקיון. למדתי להיות טבח. אני עושה הכל בבית, אני הולך לקופ"ח וחוזר, ומביא לה תרופות וכל הלילה היא מסתובבת ואני לא ידן ואני מכסה אותה.

ש: מה אתה עושה בלילה?

ת: אני איתה כל הלילה אבל לא יכול לישון, כי היא מסתובבת.

ש: מה אתה עושה בלילה כשאתה לא ישן?

ת: עוזר לה, מביא לה לשתות, מכסה אותה, כשהיא מסתובבת והשמיכה נופלת.

ש: בעניינים אישיים שלה, במה אתה עוזר?

ת: אני לוקח לה למקלחת, עוזר לה שם, שומר עליה, כשהיא נכנסת למיטה אני מכסה אותה, גם אני לא בן 18, אני הרבה פעמים הילדים שלי לא ידעו כמה דמעות ירדו לי. זה לא מקרה לפני התאונה, היא באמת הייתה פייטרית, מה לא, ואחרי התאונה היא ... זה ממש אחרי התאונה. זה לא דבר שקרה וזה לא נכון, זה אחרי התאונה היא כבר חיפשה אויר, לא היה לה אויר. הייתה הולכת לחלון לחפש אויר. מה לא?

ש: מי עוד עוזר בניקיון הבית ?

ת: יש מישהי שבאה, פעם בשבועיים.

ש: והילדים?

ת: הם רחוקים, אנחנו צריכים להיות יותר קרובים אליהם בגיל שלנו. אנחנו לא עוזבים כי זה יקר.

ש: כמה שעות אתה נעדר מהבית כל יום, בממוצע?

ת: אם אני הולך לקניות וסידורים, קופ"ח להביא דברים.

חקירה נגדית:

ש: לפני התאונה אתה היית פנסיונר.

ת: כן.

ש: והיא עבדה?

ת: כן.

ש: העוזרת שיש לכם בבית פעם בשבועיים, שמנקה, יש לכם אישור שאתה יכול לעזור לי ששילמת לה כסף או דיווחת?

ת: היא עוזרת אצלנו, זה לא פעם בשבועיים לפעמים. אני עושה את כל העבודה.

ב"כ התובעת: אבקש מבית המשפט לקבוע תזכורת בתחילת אפריל, על מנת לדווח מה קרה במל"ל.

בתה של התובעת: לאחר ששוחחתי עם אמי, אנו מסכימים להצעת בית המשפט שנשמעה היום.

<#6#>

החלטה

קובעת את התיק לעיון לקבלת הודעה מהצדדים לגביי ההליכים במל"ל והאם ניתן להגיש סיכומים ליום 20/05/14, לכל המאוחר. ככל שתהיה הודעה מוקדמת יותר, ימסרו אותה הצדדים.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ב' אדר תשע"ד, 02/02/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ניצן כגן