לפניי תביעת התובעת נגד הנתבע מס' 3, לאחר שנגד הנתבעת מס' 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה עוד ביום 21/7/11, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נמחקה מחוסר מעש ביום 14/3/13.

גם נגד הנתבע מס' 3 ניתן פסק הדין ביום 28/12/11, אך הוא בוטל, בתנאי הפקדה, בהחלטתי מיום 12/7/16.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובישיבה המקדמית לפניי היום הסכימו לנהל את דיון ההוכחות, העדים נחקרו בקצרה, באי כחם סיכמו, ואף אני אנמק את פסק הדין באופן תמציתי כמצוות התקנות.

עניינה של התביעה סחורה, גלופות להדפסת שקיות ניילון, שסיפקה התובעת לנתבעת מס' 1, אשר הנתבעת מס' 2 היתה בעלת מניותיה ומנהלת. הסחורה סופקה בשש הזמנות בחודשים אפריל עד יולי 2009.

עילת התביעה נגד הנתבע מס' 3 מבוססת על טענת התובעת כי הלה הציג עצמו בפניה כבעל עניין בנתבעת מס' 1 וכי על בסיס היכרות של מנהל המשיבה, מר מאלק עבוד, עם הנתבע, והאמון שרחש לו, סיפק את הסחורה לנתבעת. התובעת טענה כי הנתבעים ידעו כי לנתבעת מס' 1 קשיים כלכליים, המעמידים בספק את יכולתה לפרוע את החשבוניות, העבירו מניות לאחרים, העדיפו נושים אחרים ולא שילמו לתובעת. לכתב התביעה צורפו חשבוניות, תעודות משלוח (לא חתומות), קבלה על תשלום אחד בצ'ק, כרטסת הנהלת חשבונות ומכתבי דרישה לשני הנתבעים מתאריכים שונים, קודם לנתבע מס' 3, ואז לנתבעים מס' 1 ו-2.

הנתבע טען כי היה עובד בלבד של הנתבעת מס' 1, בבעלות ובניהול הנתבעת מס' 2, ולא התחייב כלפי התובעת באופן אישי כערב. לבקשת הביטול ולתצהיר העדות הראשית צירף הנתבע חוזה עבודה שלו עם "ניילון הגליל", עוסק מורשה לפי מס' הזהות של הנתבעת מס' 2.

לא הוגשו אסמכתאות על בעלי המניות בנתבעת מס' 1, אך לאור ניסוח כתב התביעה לפיו הנתבעת מס' 2 הינה מנהלת ו/או בעלת מניות והנתבע מס' 3 הציג עצמו כבעל עניין, אני מסיקה כי התובעת אינה טוענת כי הינו בפועל בעל מניות או מנהל בחברה.

לאחר שקראתי את גרסאות הצדדים בכל ההזדמנויות (בכתב התביעה, בבקשה לביטול פסק דין ובתצהירי עדות ראשית), אני מחליטה לדחות את התביעה נגד הנתבע מס' 3.

גרסת מר עבוד לא היתה עקבית, הוא כתב בכתב התביעה כי הסחורה סופקה לנתבעת מס' 1, אך לפניי טען כי הנתבע ביקש ממנו לפתוח לו כרטיס לקוח עבור עסק משלו, שהנתבע פתח שלאחר שסיים את עבודתו אצל "אבי אריזות". מר עבוד העיד כי לא החתים את הנתבע על כל מסמך שהוא, לא ביקש ממנו את מס' הח.פ. וסיפק לעסק שלו בשם "ניילון הגליל" את הסחורה על בסיס ההיכרות רבת השנים עמו, ועל בסיס שיחת טלפון. מר עבוד גם העיד כי לא היה לתובעת קשר עם איש מטעם הנתבעים האחרים, ומאידך טען כי היה קשר עם הגרפיקאיות ועם הנהלת החשבונות.

אני קובעת כי העובדה שאין בידי התובעת כל ראיה להתחייבות הנתבע אינה בכדי, וכי לו היתה התובעת מציגה את הראיות, לא היה הדבר מוכיח את גרסתה. ערים אנו למהות ההתקשרות: הכנת גלופות להדפסת שקיות ניילון לעסקים רבים ושונים. ברור כי ההתקשרות דורשת תקשורת כתובה, לצורך העברת הגרפיקה הנדרשת, ובדיקתה (ראו החשבוניות ותעודות המשלוח). לא יעלה על הדעת כי לא הוחלפו בין הצדדים לעסקה מסמכים בכתב בפקסימיליה או בדואר אלקטרוני. אני קובעת כי גרסת התובעת לפיה הנתבע הינו היחיד, שהיה עמה בקשר לא הוכחה, אלא הוכח ההיפך, הן בעדות מר עבוד והן בהעדר האסמכתאות לחילופי הדברים בקשר לגלופות.

טענת התובעת לפיה הנתבע התחייב פעם אחר פעם לפרוע את החשבוניות, שהועלתה כנימוק לשיהוי בהגשת התביעה ובהגשת פסק הדין לביצוע (סעיף 10 לתגובה לבקשה לביטול פסק דין), התבדתה בתצהיר העדות הראשית. שם נכתב כי הנתבעים התחמקו מפניות התובעת בתירוצים שונים (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית). אני קובעת כי הדבר מחזק את גרסת הנתבע, לפיה מעולם לא התחייב לשלם עבור הסחורה, שסיפקה התובעת לנתבעת מס' 1.

אני מאמינה לטענת התובעת לפיה נציגה האמין כי הנתבע מס' 3 "עומד מאחורי" הנתבעת מס' 1, אך אין בכך כדי להקים כלפיו חבות אישית בחובות הנתבעת מס' 1.

העובדה לפיה התובע שלח תחילה מכתב דרישה לנתבע מס' 3 (מכתב מיום 4/3/10, נספח ד' לכתב התביעה) ורק לאחר מכן לנתבעים מס' 1 ו-2 (מכתב מיום 29/6/10, נספח ג' לכתב התביעה) מחזקת את עדות הנתבע לפיה התובעת ידעה בעת הגשת התביעה כי אין לנתבע מס' 3 קשר לחוב, לאחר שהוא זה שמסר לבא כחה את פרטיהן של הנתבעות מס' 1 ו-2 (סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית).

גם העובדה שפסק הדין לא הוגש לביצוע במשך חמש שנים, מחזק את טענת הנתבע לפיה התובעת ידעה כי אין לו חבות בחובות הנתבעים מס' 1 ו-2. לא הוצג כל טעם אחר לעתירה חוזרת ונשנית לפסק דין ולאחר מכן אי הגשתו לביצוע.

הנתבע אינו בעל מניות, ועל כן אין להחיל עליו את ההלכות, המחייבות בעלי מניות בחובות החברה בגין הסתרת מצבה האמיתי של החברה. יצויין בהקשר זה גם כי הסחורה סופקה בששה מועדים שונים בין החודשים אפריל עד יולי 2009, והתשלום היחיד, ששולם, נמסר ביום 31/5/19 ונפרע ביום 26/6/09 (קבלה, נספח ב' לכתב התביעה והכרטסת), על כן לא ניתן לדעת ביחס לאיזה משתי החשבוניות, המאוחרות לתשלום, נטען כי הוזמנו תוך ידיעה כי אין לנתבעת מס' 1 יכולת תשלום.

בניגוד לגרסת התובעת, שהשתנתה ברכיבים מהותיים לעילת התביעה, הנתבע שמר על גרסה עקבית, בשני תצהיריו ובדיון. הסתמכותו על הנתבעת מס' 2 בכך שלא הגיש בקשות מטעמו, שהיתה לו לרועץ בביטול פסק הדין, מחזקת את הגנתו לגוף התביעה. גם חוזה העבודה, אשר לא נחתם עם הנתבעת מס' 1 אלא עם הנתבעת מס' 2, מלמד כי מעמדו של הנתבע מס' 3 היה עובד בלבד, וכי העסק היה בבעלות הנתבעת מס' 2, ואין להשית עליו את החיובים, על בסיס טעותו של בעל המניות של התובעת, מר עבוד.

הסיכום הינו כי התובעת לא הוכיחה עילת תביעה נגד הנתבע, ואני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,050 ₪.

הגזברות תחזיר לנתבע את הפקדון, לידי בא כחו.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ז, 17 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.