1. ביום 19/1/07 ביקר התובע באתר החלקה על הקרח שבבעלות ובניהול הנתבעת. לטענתו, כשעה לאחר שהתחיל להחליק על משטח הקרח, הכריזה הנתבעת על פינוי המשטח. נוכח הכרזה זו, כך נטען, ביקש התובע לצאת ממשטח ההחלקה ולפיכך הוא עמד בתור והמתין עד שהיציאה תתפנה מהמבקרים שעמדו לפניו ושאף הם ביקשו לצאת מרחבת ההחלקה. לדבריו, תוך כדי כך, ובאופן פתאומי ומפתיע, אישה במשקל כבד דהרה במהירות לכיוונו, איבדה שליטה והתדרדרה עד שפגעה בו והפילה אותו ארצה. כתוצאה מכך הוא נחבט בעוצמה רבה בקרקע ובשל כך נגרמו לו נזקי גוף.
2. בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו טען התובע, כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של הנתבעת מאחר שלא הנהיגה נהלים מסודרים באשר לאופן יציאת המבקרים ממשטח הדשא, אפשרה יציאה ממשטח הדשא דרך יציאה אחת בלבד דבר אשר הביא למצב שבו הוא ואחרים ממתינים בתור בתוך משטח ההחלקה ליציאה בעוד שמבקרים אחרים ממשיכים להחליק. נוהל זה, כך נטען, יצר סיכון בלתי סביר לתובע ולמבקרים. עוד נטען, כי הנתבעת לא העסיקה משגיחים ומדריכים באופן שיאפשר השגחה ראויה ואפקטיבית על הנעשה במשטח ההחלקה, בהתחשב במספר הרב של המקרים שביקרו במקום באותו יום. מכל הטעמים הללו מבקש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקיו.
3. הנתבעת כפרה בנסיבות האירוע כפי שנטענו בכתב התביעה ובתצהיר התובע ובאחריותה לאירוע התאונה. לטענתה, התובע נפגע בנסיבות אחרות מהנטען על ידו וללא שום קשר לרצון שלו לצאת ממשטח ההחלקה. לגרסתה, תוך כדי החלקה, איבד התובע את שיווי משקלו, נפל על המשטח ונחבל. איבוד שיווי המשקל במהלך החלקה הוא סיכון סביר הכרוך בסוג זה של בילוי ואינו מקים נגדה עילת תביעה. הנתבעת טענה עוד, כי אין בסיס לטענת התובע שהתנגשה בו אישה אחרת בזמן שהמתין ליציאה ואין בסיס לטענתו שבאותו מועד הייתה יציאה אחת בלבד שדרכה ניתן היה לצאת מהמשטח.
4. לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים ועיינתי בראיות בכתב שהוגשו מטעמם ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה ולפיכך דין התביעה להידחות.
5. מטעם התובע העידו שני עדים: התובע ואדם נוסף בשם זולוטובסקי אלכסנדר, חבר של התובע שהתלווה אליו לאתר ההחלקה ביום התאונה והיה עד ראיה לאירוע. בתצהירים מטעמם מסרו התובע וחברו גרסה זהה באשר לנסיבות אירוע התאונה. הם טענו, כי נכנסו למשטח ההחלקה בשעה 12:00 ולאחר כשעה של החלקה, הכריזה הנתבעת על פינוי המשטח. נוכח הכרזה זו עמדו התובע ומבקרים נוספים בתור לשם יציאה מהמשטח ולטענתם, כל המחליקים פנו לכיוון אותה יציאה מאחר שהיציאה השנייה הייתה סגורה ולא בשימוש. לגרסתם, תוך כדי המתנה בתור על מנת לצאת, אשה במשקל כבד דהרה במהירות לכיוון התובע, התנגשה בו וגרמה לנפילתו. כתוצאה מכך נחבט התובע ברצפה ונגרמו לו נזקי גוף.
6. בגרסאות התובע והעד מטעמו התגלו סתירות ותמיהות, אשר מעוררות ספק ממשי באמינות גרסתם. כך למשל, בתצהירים מטעמם טענו התובע וחברו, כי במקום הייתה יציאה אחת ולכן כל המחליקים פנו ליציאה אחת. בניגוד לגרסה זו סיפר התובע במהלך ישיבת יום 20/6/12, כי היו שתי יציאות ולא יציאה אחת. סתירה נוספת בגרסת התובע התגלתה באשר לשלב בו הוא עמד בהמתנה על מנת לצאת מהמשטח; בעוד שבעדותו לפני טען, כי הוא ביקש לצאת לאחר ההכרזה השנייה על פינוי המשטח, בישיבת יום 20/6/12 הוא טען, כי הוא עשה כן לאחר ההכרזה הראשונה.

בחקירתו הנגדית עומת התובע עם הסתירות בגרסאותיו. לעניין המועד שבו הוא ביקש לצאת טען התובע, כי לא נכון שביקש לצאת לאחר ההכרזה הראשונה ולדבריו, "לא יכול להיות" שהוא מסר כי ביקש לצאת לאחר ההכרזה הראשונה. בהמשך הוא שינה את גרסתו וטען, כי "אולי טעיתי".

זאת ועוד, בעדותו לפני טען התובע, כי פרק הזמן בין ההכרזה הראשונה להכרזה השנייה הוא כ-10-15 דקות, וזאת בניגוד לגרסתו בישיבת יום 20/6/12, שם הוא טען, כי בין כל הכרזה והכרזה חולפות 3-5 דקות. בהמשך הוא נשאל אם יכול להיות שפרק הזמן בין הכרזה והכרזה הוא 3-5 דקות, ותשובתו הייתה: "לא יכול להיות". משעומת עם דבריו בישיבת יום 20/6/12, הוא טען: "לא הסתכלתי על השעון".

חוסר העקביות בגרסאות התובע התגלה גם ביחס למעשיו בין ההכרזה הראשונה להכרזה השנייה. נוכח טענתו, כי הוא ביקש לצאת לאחר ההכרזה השנייה, נשאל התובע בחקירתו הנגדית אם לאחר ההכרזה הראשונה הוא המשיך להחליק ולעשות סיבובים ותשובתו הייתה: "לא עשיתי סיבובים. עמדתי איפה שמתלבשים". וכשנשאל שוב אם עמד ולא עשה כלום, השיב: "עשיתי סיבובים. יכול להיות שעשיתי שני סיבובים, אני לא זוכר".

1. הנה כי כן, התובע מוסר גרסה וכשהוא מבין כי גרסתו אינה הגיונית או אינה מתיישבת עם גרסה קודמת שהוא מסר, מנסה התובע להסביר את הסתירות בטענה שאולי טעה או לא זוכר. הסברים אלה אינם מקובלים עלי. כפי שניתן להיווכח מעדות התובע, התשובות שהוא נתן לפני שעומת עם הסתירות היו תשובות החלטיות ולא מתפשרות. כך למשל, הוא טען שלא יתכן שעוברות רק 3-5 דקות בין הכרזה והכרזה. אם זה נכון, לא ניתן לקבל את ההסבר שאולי טעה בגרסתו הראשונה שבין הכרזה להכרזה חולפות רק 3-5 דקות. הסתירות בגרסאות התובע והשוואת גרסאותיו הקודמות לעומת גרסתו וגרסת העד מטעמו בחקירה נגדית, מעוררת ספק ממשי באשר לאמינות גרסתם שהתאונה אירעה בעת שהמתינו בתור על מנת לצאת מהמשטח.
2. גרסת התובע והעד מטעמו שכביכול הייתה יציאה אחת פתוחה התגלתה כטענה חסרת בסיס, בלשון המעטה. מטעם הנתבעת הוגשו תמונות (נ/6-נ/18) מהן עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי במשטח נמצאות לפחות ארבע יציאות מכל צד ובסה"כ 8 יציאות. ואכן, בעניין זה העידו מטעם הנתבעת מר סרגיי שייקן, מנהל מחלקת הקרח במקום, ובועז מיכאל, מי שעבד בתפקיד חובש ומנהל הקבלה, ושניהם העידו, כי בעת ההחלקה, לפחות 4 יציאות פתוחות לשימוש הקהל, כך שגרסת התובע והעד מטעמו שהייתה רק יציאה אחת היא גרסה חסרת בסיס, שנועדה לצרכי המשפט והתביעה.

העלאת גרסה מופרכת ולפיה הייתה רק יציאה אחת מקום שהיו מספר יציאות במטרה להציג את הנתבעת כמי שפעלה ברשלנות, פוגעת באמינות גרסתו של התובע בכללותה, לרבות באשר לנסיבות אירוע התאונה ובאשר לטענה שאישה התנגשה בו בעת שהמתין בתור לצאת מן המשטח.

1. בנוסף לסתירות ולתמיהות כמפורט לעיל, התברר כי התובע חתם, מיד לאחר האירוע, על דו"ח פציעה (מוצג נ/2), שבו נרשמה מפיו גרסה שונה לחלוטין מהגרסה שהוא מסר בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית באשר לנסיבות פציעתו. בדו"ח הפציעה תיאר התובע את נסיבות פגיעתו כדלקמן:

"החלקתי על יד המעקה ופתאום אבדתי את שיווי משקל ונפלתי לצד על הפנים".

בהתאם לגרסה זו, התובע נפל תוך כדי החלקה על המשטח ולא כפי שנטען על ידו. הוא לא נפל בעת שהמתין בתור לצאת מהמשטח והנפילה שלו לא נגרמה בשל התנגשות אישה אחרת בו בעת שהמתין לצאת.

1. התובע אישר את חתימתו מתחת לתיאור הנ"ל, אך טען כי הוא נדרש לחתום על הטופס כשהיה במצב קשה מאוד, וכי הוצג לו ע"י אותו אדם שהחתים אותו מצג שאם לא יחתום לא יוזמן אמבולנס. עוד טען התובע, כי הוא חתם על טופס ריק, וכי הגרסה לא נלקחה ממנו, שכן הוא בקושי יכול היה לפתוח את הפה נוכח הפגיעה בפניו.

אין בידי לקבל טענות אלה של התובע וכמה טעמים לדבר: ראשית, בטופס נרשמו פרטים רבים של התובע כגון מספר תעודת הזהות שלו, גילו, הכתובת שלו ומספר טלפון. יתרה מכך בטופס נרשמו פרטים אודות ביקוריו הקודמים באתר וצוין, כי בעבר הוא ביקר במקום. מתיאור זה ניתן להיווכח כי התובע דיבר עם החובש ומסר לו את הפרטים. שנית, הנתבעת זימנה את בועז מיכאל, החובש שטיפל בתובע במועד אירוע התאונה ומילא את דו"ח הפציעה (נ/2). בעדותו לפני הסביר בועז, כי הדברים שנרשמו בדו"ח הפציעה בפרק הדן ב"תיאור המקרה כפי שנמסר ע"י הנפגע" נרשמו מפיו של התובע. הוא ציין עוד, כי אין בסיס לטענה שהתובע חתם על טופס ריק או שהוא התנה הזמנת אמבולנס בחתימה על הטופס.

עדותו של בועז מיכאל הייתה מקובלת עלי. העד עשה עלי רושם מהימן ביותר ולא הייתה לי סיבה לפקפק באמינות גרסתו. העד אינו עובד של הנתבעת מזה מספר שנים, כך שאין לו כל אינטרס לעזור או לסייע לה בעניין זה. מעבר לכך, העד הסביר כי הוא הפסיק לעבוד במקום לאחר שרב עם הממונה עליו, וכי אם לא היו מחייבים אותו להגיע לבית המשפט ולהעיד, הוא לא היה מסכים להעיד לטובת הנתבעת. העד מסר גרסה סדורה, קוהרנטית, החלטית וללא כל תמיהות, סימני שאלה או סתירות, שיש בהן כדי לעורר ספק כלשהו באמינות גרסתו. על כן, אינני רואה כל סיבה מדוע לא לקבל את עדותו כמשקפת את אשר ארע בפועל.

1. סיכומם של דברים, התובע לא הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה ולא הוכיח כי נזקיו נגרמו עקב רשלנותה של הנתבעת. יתרה מכך, הוכח כי גרסתו של התובע באשר לנסיבות פציעתו אינה גרסת אמת, והוכח כי הוא נפגע בנסיבות אחרות ושונות מהנטען על ידו. על כן, דין התביעה להידחות.
2. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה בתיק זה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום של 6,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.