(משלים)

1. ביום 25.11.2012, ניתן פסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין החלקי") בתביעה שהגיש מר אנטון פניפילוב (להלן: "התובע") נגד חברת קבוצת השומרים שמירה וביטחון בע"מ (להלן: "הנתבעת").

2. פסק הדין החלקי ניתן במסגרת תביעה בה טען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר ואלה כוללים בין היתר:

תביעת שכר על פרק הזמן של התדריך היומי בתחילתו של כל יום עבודה;

ותביעה להפרשי שכר בנימוק כי בסיס השכר על פיו שולם לתובע גמול על העסקה בשעות נוספות שגוי, משזה לא כלל רכיבי שכר המפורטים בתלוש השכר והם חלק משכר השעה הרגיל.

3. בפסק הדין החלקי התקבלה טענת התובע בחלקה ונקבע כי רכיבי השכר הבאים: תוספת תפקיד, תוספת המתקן ותוספת ת.מ.מ – מהווים חלק מהשכר הרגיל ומכאן שיש לכלול אותם במסגרת חישוב זכותו של התובע לגמול על העסקה בשעות נוספות.

4. בפסק הדין נקבע עוד כי התובע זכאי לשכר על השתתפותו בתדריך היומי בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסקה 44 לפסק הדין החלקי, עליהם אין אנו רואים מקום לשוב ולחזור.

5. בפסק הדין החלקי התבקשו הצדדים להגיע להסכמה המכמת את הקביעות בפסק הדין, לפיהן בבסיס השכר לצורך קביעת שיעור הגמול על העסקה בשעות נוספות, יש לכלול את תוספת התפקיד, תוספת המתקן ותוספת ת.מ.מ ואת השכר לו זכאי התובע על השתתפות בתדריך היומי, על פי העקרונות שנקבעו שם פסקה 44.

6. הצדדים לא הגיעו להסכמה על הסכום לו זכאי התובע בהתאם לקביעות פסק הדין החלקי.

כך בהודעה שהגיש התובע ביום 3.2.2013, טען האחרון כי הוא זכאי להפרש על העסקה בשעות נוספות בסכום כולל של 7,195 ₪ ולשכר של 4,198 ₪ על השתתפות בתדריך היומי.

בהודעה שמסרה הנתבעת טענה האחרונה, כי בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין החלקי, זכאי התובע להפרשי שכר על העסקה בשעות נוספות בסך של 2,340.94 ₪. הנתבעת הוסיפה כי על חשבון חוב השכר המתייחס להעסקה בשעות נוספות, שילמה לאחר הגשת התביעה, סכום בסך של 1,379 ₪ ומכאן שהיתרה לתשלום על העסקה בשעות נוספות, עומדת על סך של 1,162.94 ₪. על פי הודעת הנתבעת זכאי התובע לשכר של 3,830.55 ₪ עבור השתתפותו בתדריך היומי, בהתאם להנחיות בפסקה 44 לפסק הדין החלקי.

7. בעקבות המחלוקת בין הצדדים (מחלוקת שהיא חישובית בעיקרה), זומנו הצדדים לישיבת תזכורת. בישיבת התזכורת התבררו העובדות הבאות:

א. המחלוקת בין הצדדים המתייחסת להפרשי שכר להם זכאי התובע על העסקה בשעות נוספות, מקורה בכך שחישובי התובע מתעלמים מהעובדה כי רכיבי השכר – תוספת תפקיד, תוספת מתקן ותוספת ת.מ.מ. (לגביהם נקבע כי הם מהווים חלק מהשכר הרגיל) שולמו על העסקה בשעות נוספות, בערך של 100%. רק לסבר את האוזן נפנה לתלוש השכר של חודש פברואר 2005 ממנו עולות העובדות הבאות:

בחודש האמור עבד התובע 117.4 שעות רגילות; 20.2 שעות נוספות בתעריף של 125%; ו-0.8 שעות נוספות בתעריף של 150%. סה"כ עבד התובע באותו חודש 138.4 שעות.

באותו חודש מלמד תלוש השכר שולמו לתובע רכיבי השכר הבאים: תוספת ת.מ.מ, תוספת מתקן ותוספת תפקיד - המשולמים על בסיס של תעריף לשעה - עבור 138.4 שעות.

ב. המחלוקת בין הצדדים המתייחסת לשכר לו זכאי התובע על השתתפות בתדריך היומי, מקורה בטעות חישובית של התובע (לעניין זה רק נפנה לחישובי התובע לשכר על השתתפותו בתדריך היומי המתייחסים לשנת 2007, שם נטען כי התובע זכאי לשכר בהיקף של 72.5 שעות על בסיס תעריף של 28 ₪ לשעה, שהם שווים לסכום של 2,610 ₪; בעוד שבפועל המכפלה של 72.5 ב-28 היא 2,030 ₪).

8. בעקבות הבירור בבית הדין, הודיע ב"כ התובע לפרוטוקול:

"לא עומדים על קוצו של יוד, אני מסכים שהסכום הוא 3,830.55 ₪ (המתייחס לשכר לו זכאי התובע על השתתפותו בתדריך היומי, הוספה שלי-ט.מ.). אני אגיש הבהרה לעניין העמדה שלנו לפיה רכיבי השכר שהם תוספת לתפקיד, תוספת הת.מ.מ. ותוספת המתקן הם לטענתנו חלק משכר יסוד ומאידך אין לזקוף אותם על חשבון תשלום שכר העבודה".

9. בהבהרה שהגיש התובע הוא חזר על הטענות החישוביות הן ביחס להפרשי שכר להם הוא זכאי על העסקה בשעות נוספות, והן ביחס לשכר על השתתפותו בתדריך היומי. התובע טען כי "העובדה כי הנתבעת שילמה לתובע תוספות שונות בגין כל שעות עבודתו, אשר נקבעו זה מכבר כתוספות שהינן חלק מהשכר – אין לקזז את התשלום של התוספות כחלק מתשלום השעות הנוספות" והוסיף "אם התוספות כאמור לעיל, שולמו גם בגין השעות הנוספות שהוגדרו בתלוש, הרי שמדובר בהטבה או בונוס שהנתבעת שילמה לתובע, אולם אין בינן לבין השעות הנוספות מאומה".

10. לאור הודעת התובע בדיון שהתקיים ביום 4.4.2013 המאמצת את עמדת הנתבעת על השכר לו זכאי התובע בגין השתתפותו בתדריך היומי, ומקום שחישובי התובע מתבססים על טעות חישובית – אין לקבל את עמדת התובע עליה חזר בהבהרה שהוגשה לבית הדין, ולפיה הוא זכאי לשכר של 4,198 ₪ על השתתפותו בתדריך היומי.

11. בהתאם לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר על השתתפותו בתדריך היומי, בסכום של 3,830.55 ₪.

12. הטענה כי תוספת הת.מ.מ, תוספת מתקן ותוספת תפקיד הם חלק מהשכר הרגיל ומאידך אינן שכר בעת חישוב הגמול ששולם לתובע על העסקה בשעות נוספות, היא טענה שנגועה בסתירה פנימית ובחוסר תום לב.

13. מכאן שיש לקבל את טענות הנתבעת לעניין הפרשי השכר להם זכאי התובע על העסקה בשעות נוספות, בהתאם לקביעת פסק הדין החלקי ולפיה תוספת הת.מ.מ, תוספת המתקן ותוספת התפקיד מהוות חלק מהשכר הרגיל.

14. לא יכולה להיות מחלוקת כי לאחר הגשת התביעה ועל חשבון העסקתו בשעות נוספות, שילמה הנתבעת לתובע סכום של 1,178 ₪.

15. בהתאם תשלם הנתבעת לתובע הפרשי שכר על העסקה בשעות נוספות בסכום של 1,163 ₪.

16. מקום שקיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים, הן לעניין הכללת שעות התדריך במסגרת יום העבודה, והן ביחס לשאלה אילו מבין רכיבי השכר מהווים חלק מהשכר הרגיל – אין לקבל את טענת התובע האומרת כי אין מקום להפחתת שיעורם של פיצויי ההלנה. בפרט הדברים כך שעה שהתובע קיבל תמורה (ולו חלקית), על השתתפותו בתדריך היומי.

בנסיבות הללו לסכומים שנפסקו לתובע כהפרשי שכר, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

17. משהתקבלה עמדת הנתבעת ישלם התובע הוצאות ההליכים במסגרת פסק הדין המשלים, בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, אותם רשאית הנתבעת לקזז מכל סכום שנפסק לזכות התובע.

ניתן היום, י"ג סיון תשע"ג, (22 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.