זו בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית, בסדר דין מקוצר, ע"ס 84,181 ₪ ובגין יתרות חוב.

לטענת המשיבה, המבקשים הינם חברים באגודה השיתופית בית נחמיה ומחזיקים ברישיון כבני רשות של המשיבה במשק הנמצא על המקרקעין הידועים במגרש 55 ביישוב וזאת מכח ועל פי חוזה התיישבות שנחתם בין הנתבעים לבין התובעת. במסגרת יישובם וביסוסם של המבקשים במשק, סייעה להם המשיבה בין היתר בהעמדת תקציבים למתן הלוואות במזומן ו/או יצירת שירותים ו/או נכסים שונים מעת לעת לצורך רכישת ו/או הקמת ו/או יצירת אמצעים לייצור הכנסה שוטפת, במסגרת זו. נטען כי חרף העובדה שמדובר בחוב חקלאי מסוג החובות הנכללים בחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי הודיעו המבקשים בהתאם לחוק על רצונם כי הוראות החוק לא יחולו עליהם, נטען כי המועדים להחזר ההלוואות מפורטים בחוזה ההתיישבות, ושפורטו בכתב התביעה .

נטען כי המבקשים היו צריכים לשלם למשיבה בהתאם להודעות, ממוכנות, שנשלחו מידי שנה. בהתאם לחוזה ההתיישבות, רשאית המשיבה להעמיד את כל יתרת החוב לתשלום לפירעון מיידי ובתנאי שהמבקשים לא שילמו את התשלומים המצוינים בהודעות תוך 120 יום מיום מתן ההודעה.

נטען כי הנתבעים לא עמדו בתשלומים השנתיים, ולאחר שעברו יותר מ120 יום, פנתה המשיבה למבקשים לפרוע את חובם , אך לא עשו כן.

לטענת המבקשים, יש לדחות התביעה על הסף. לטענתם אינם חייבים דבר למשיבה, המבקשים לא קיבלו כל הלוואה מאת המשיבה ולא קיבלו ממנה כסף או שווה כסף. נטען כי רכשו את המשק בשנת 1988, והשנים הנזכרות במסכמים שצורפו לכתב התביעה, מתן אמצעי ייצור היה בתקופה בה המבקשים לא היו בעלי משק ביישוב. נטען כי המשיבה לא סייעה בידי המבקשים באופן כלשהו, המבקשים לא מנהלים ולא ניהלו משק חקלאי. לטענתם התביעה התיישנה לפני שנים ארוכות( חוב מ 1978-1982) לטענתם כשהמבקשים התקבלו כחברים באגודה השיתופית בית נחמיה, התחייב כלפיהם וועד המושב, בשם האגודה, לכסות כל חוב, אם קיים כלפי הסוכנות. נטען כי ע"פ החוזה שצורף לכתב התביעה 75% מהחוב אינו אמור להיפרע כלל ולא היה כל יסוד לחיוב המבקשים בריביות והצמדה.

ב"כ המשיבה בסיכומיה, טוענת כי יש כתב התחייבות חתום ע"י הנתבע , לפיו המבקים התחייבו לשלם כל חוב שהמשק חייב משנת 1978, וכי מדובר בתנאי הכחי , עוד בשלב הראשוני, להעברת הזכויות מן המוכר למבקשים. ככל הידוע, המשיבה לא מאפשרת העברת זכויות כל עוד יש חוב למשק.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).

בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו).

הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו].

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לקבל את הבקשה ואלו נימוקי:

מהדיון עולה כי המשק נקנה ב 1988, ושבשנים שקדמו לרכישת המשק ע"י המבקשים סופקו למשק פריטים מסוימים, המבקש טוען שהתקיים מו"מ בעניין, אך לטענתו לא התחייב לשלם דבר למשיבה, המסמך שהוצג למבקש, לא צורף לכתב התביעה ולא ראה אותו לפני כן, ולא יכול היה ליתן הסבר באילו נסיבות נחתם, כאשר טוען כי היה פונה למוכר שישלם זאת, שכן מדובר בפריטים שסופקו בתקופה שהמוכר היה בעל המשק.

כן הטענה שוועד המושב התחייב לשלם עבור החוב, ככל שהיה, במשק, אמנם לא נתמכה בכל מסמך, אך אני סבור שיש מקום לבררה במשפט. כמו כן יש מקום לבירור הטענה לגבי הסכומים הנתבעים ולפיהן 75% מהחוב אינו צריך להיתבע כלל, וכאשר יש הכחשה לגבי יתר החוב .

ככלל אני סבור, כי טענות המבקשים מגלות הגנה אפשרית שלא קרסה, ומשכך יש ליתן הרשות.

לגבי המשך הדיון אני קובע :-

1. תצהיר המבקשים יהווה כתב הגנה.

הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 45 יום מהיום.

2. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ותיק מוצגים כדלקמן :

המשיבה בתוך 60 יום מקבלתה החלטה זו.

המבקשים בתוך 45 יום מקבלתם תצהירי המשיבה.

אין באמור לשנות סדר שמיעת העדויות, שיהיה כמקובל בתביעה שטרית.

3. באם מי מהצדדים מבקש להעיד אדם שאין באפשרותו להגיש תצהיר מטעמו, יגיש בקשה לביהמ"ש לזמנו לעדות ללא תצהיר, בצירוף הנימוקים הרלבנטיים.

4. נקבע לקד"מ ליום 23/04/13 - שעה 09.30.

חובת התייצבות על בעלי הדין עצמם למועד שנקבע.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.