לפני בקשת הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "המבקשים"), לסילוק התביעה על הסף, מן הטעם שעומדת להם חסינות דיפלומטית מפני התביעה.

התביעה נגדם הוגשה, בגין טענות לנזקים בהיקף של כ- 100,000 ₪, שנגרמו לנכס בבעלות התובעים, שעה שהושכר לנתבעים 2 ו- 3, לתקופה שמיום 01.03.07 ועד ליום 30.06.09.

הסכם השכירות, מכוחו החזיקו הנתבעים 2 ו- 3 במושכר, נחתם בתאריך 01.03.07, בין התובע מס' 2 לבין משרד החוץ הסלובקי, המיוצג ע"י שגרירות סלובקיה בישראל, כמיוצגת ע"י שגריר סלובקיה בעבר, מר מילאן דובצ'ק . בפועל, אין מחלוקת כי המושכר הוחזק ע"י הנתבעים, שעה שהנתבע מס' 2 כיהן כשגריר סלובקיה בישראל ושימש למגוריו ולמגורי רעייתו, היא הנתבעת מס' 3.

טענת המבקשים הינה, כי מוקנית להם חסינות דיפלומטית, מכוח אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. המדובר בסעיף 31 לאמנת וינה משנת 1931, בה הוסדרה חסינותם של נציגים דיפלומטיים.

על הפרק אפוא, שאלת חסינותם הדיפלומטית של הנתבעים. בהקשר זה יצוין, כי הנתבעת 3 שהיא הרפובליקה הסלובקית באמצעות שגרירותה, מתנגדת לחסינות המבוקשת על-ידי הנתבעים.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת היקף חסינותם של נציגים דיפלומטיים, כלפי תביעה אזרחית במדינה המארחת. שאלה זו אמורה להידון עפ"י אמנת וינה, Vienna converention on diplomatic relations, 1961 (להלן: "אמנת וינה")

התובעים מבקשים לדון בבקשה, לפי חוק חסינות מדינות זרות, תשס"ט-2008 (להלן: "חוק החסינות") ואולם, אין הם מסבירים כלל בסיכומיהם, מדוע אין הוראותיה של אמנת וינה הקובעות בעניין זה.

בפרשת רע"א 7092/94 – In Right Of Canada נ' שלדון ג. אדלסון, תק-על 97(2), 292 (להלן: "עניין קנדה"], קבע השופט ברק כי לעתים, קו הגבול בין חסינות המדינה הזרה לבין החסינות הדיפלומטית מטושטש, באופן המאפשר תחולה בו זמנית של שני סוגי החסינויות. ואולם, לשם כך, היה על התובעים להסביר ולנמק מה ייחודו של המקרה הנוכחי, המצדיק, אם את תחולת החוק לבדו ואם, את תחולתו לצד החלתה של אמנת וינה.

בהעדרו של נימוק זה, מצאתי כי על המקרה שבפני חלות הוראות אמנת וינה ובמיוחד סעיף 31 שיוצג להלן:

"Article 31

1. A diplomatic agent shall enjoy immunity from the criminal jurisdiction of the receiving State. He shall also enjoy immunity from its civil and administrative jurisdiction, except in the case of:

(a) a real action relating to private immovable property situated in the territory of the receiving State, unless he holds it on behalf of the sending State for the purposes of the mission;

(c) an action relating to any professional or commercial activity exercised by the diplomatic agent in the receiving State outside his official functions."

איש מב"כ הצדדים לא הציג בפני פסיקה, מנחה או מחייבת, ביחס למקרה דומה שבו מדובר בנזק לנכס שנשכר למגורי השגריר ואשתו. פסק הדין המצוטט בהקשר זה, שהוא עניין קנדה, איננו עוסק אלא במקרה שבו נתבע פינויו של נכס, ששימש למגוריו של שגריר קנדה בישראל, בשל התנגדותה של ממשלתו. מכל מקום, תכליתה של אמנת וינה הינה בשמירה על יחסים בינ-מדינתיים תקינים ומניעת הפרעה ליחסים אלה, באמצעות פעילותם של נציגים דיפלומטיים, הפועלים במסגרת תפקידם. החריג לחסינות מתייחס למקרים בהם ננקטו הליכים, ביחס לנכסי דלא ניידא, המצויים בתחום הטריטוריאלי של המדינה המארחת, אלא אם כן מוחזק הנכס למטרות השליחות, לטובת מדינת האם. כל עוד אין הנציג הדיפלומטי יוזם פעילות פרטית שאיננה קשורה במילוי משימתו, מעניקה לו אמנת וינה הגנה מלאה, באמצעות מטריית החסינות.

לפי מיטב הבנתי, שכירת נכס למגורי השגריר בתקופת כהונתו כשגריר, היא מסוג הפעילויות בגינן מוגן השגריר ונהנה מחסינות.

אשר על כן ובהסתמך על הרציונל העומד ביסוד החתימה על אמנת וינה, נראה לי כי יש להנות את הנתבעים 1 ו- 2 מחסינות דיפלומטית.

אשר על כן, אני מורה על סילוק התביעה נגדם, על הסף.

התביעה ביחס לנתבעת 3, שאיננה טוענת לחסינות תמשיך להתנהל.

הואיל וכך, תגיש הנתבעת 3 תצהיר עדות ראשית מטעמה, עד ליום 30.10.12.

עד ליום 10.11.12, יגישו שני הצדדים הערכות זמן למשך החקירות הנדרש.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

תז"פ ליום 20.11.12.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה יישלח לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ו באלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה