בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1. ביום 14/4/05 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעת פינוי ותביעה כספית נגד הנתבע על סך 42 אלף ₪. בכתב התביעה נטען כי המנוח עאדל אל פאחל, סבו של הנתבע (להלן: "המנוח עאדל") החזיק כדייר מוגן בשני נכסים צמודים בשטח של כ – 15 מ"ר הידועים כגוש 18013 חלקות 228 ו – 229 בעכו העתיקה, אשר שימשו על פי חוזה השכירות למכירת מוצרי חשמל (להלן: "הנכס"). עוד נטען כי עם פטירתו של המנוח , בשנת 1998 או בסמוך לכך, לא היה אדם אשר זכאי לקבל את זכויותיו של המנוח עאדל על פי חוק הגנת הדייר. נטען כי הנתבע, נכדו של המנוח אשר אומץ על ידו כבן, מחזיק בנכס ללא כל זכות חוקית ומבצע כלפי התובעת, בעלת הנכס, עוולה של השגת גבול במקרקעין. לחילופין, נטען כי ככל שיעלה בידי הנתבע להוכיח כי יש לו זכות בנכס לפי חוק הגנת הדייר, עליו לשלם חוב בגין דמי שכירות בסך של 4,500 ש"ח. עוד נטען כי לאור אי תשלום דמי השכירות ונטישת הנכס, איבד הנתבע כל זכות המוכחשת כשלעצמה בנכס.

2. על פי נתוני תיק בית המשפט שלא נסתרו, ביום 27/4/05 מסר דוד לצרס את כתב התביעה והזמנה לדין לגב' יסמין פחל, בת משפחתו של הנתבע הגרה עימו, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה. יודגש כי למרות שהנתבע מיוצג בהליך זה, לא התייחס הנתבע למסירה זו במסגרת הבקשה והסתפק בטענה כללית לפיה לא קיבל כתב תביעה והזמנה לדין.

3. על יסוד המסירה הנ"ל ניתן ביום 29/6/05 פסק דין בהעדר הגנה. בשנת 2005 הגישה התובעת את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה במסגרת תיק 02-33858-05-2. לפי המסמכים שצורפו לתגובה ולא זכו לכל מענה, בהעדר תשובה לתגובה, הנתבע ידע זה מכבר ידיעה ברורה ובלתי ניתנת לערעור על קיומו של תיק ההוצאה לפועל מספר שנים לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. ביום 7/7/08 הגיש הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה. הנתבע צירף לבקשה רשימת תיקים ארצית, הכוללת גם את תיק ההוצאה לפועל הנ"ל, שהינו תיק ההוצאה לפועל הגדול ביותר מבין התיקים שהתנהלו כנגד הנתבע. למעשה מתוך מצבת חובות כוללת של 99,679 ₪, מהווה חוב תיק ההוצאה לפועל הנ"ל את החלק הארי של חובות הנתבע באותה עת וסכום החוב בו עמד על סך של 71,973 ₪. לבקשה הנ"ל צורף שאלון במסגרתו לא הזכיר הנתבע את הנכס נשוא תיק זה , לא בפרק ההכנסות ולא בפרק ההוצאות.

ביום 10/2/10 הובא הנתבע בצו הבאה בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל והושת עליו צו תשלומים של 50 ₪ בלבד לחודש. לא נסתרה טענת התובעת לפיה הנתבע אף שילם 2 תשלומים בהתאם לצו התשלומים הנ"ל.

4. לאור האמור לעיל, יש לדחות את טענת הנתבע בבקשה לפיה מעולם לא נודע לו על קיום ההליכים בתיק זה.

5. ביום 5/8/10 הגישה התובעת לבית משפט זה בקשה להוסיף לפסק הדין את כתובתו המדויקת של הנתבע ברח' 11/217 בעיר העתיקה בעכו וזאת כדי לאפשר לה לשלוח הודעת פינוי בהתאם לפסק הדין. הבקשה התקבלה וביום 16/8/10 נחתמה פסיקתא מתוקנת. למרות שהפסיקתא המתוקנת הוזכרה על ידי בית המשפט כבר במסגרת החלטת הביניים מיום 31/1/13, שאין מחלוקת כי הגיעה לנתבע שכן ביצע הפקדה בהתאם לאמור בה, לא טרח הנתבע להתייחס לפסק הדין המתוקן ולהשיב להערות בית המשפט כאמור באותה החלטה.

6. ביום 31/1/13 הגיש הנתבע את הבקשה שבפניי במסגרתה טען בסעיף 1.ב. לבקשה כי בחודש ינואר 2013 נודע לו על פינוי הנכס הקבוע ליום 13/2/13. משום מה הנתבע בחר שלא לחזור על הטענה לפיה נודע לו על הפינוי בחודש ינואר במסגרת תצהירו והסתפק בסעיף 4 בהצהרה לפיה נודע לו על הפינוי הקבוע ליום 13/2/13. זה המקום לציין כי הודעת הפינוי אשר צורפה לבקשה הופקה ביום 18/11/12. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי הנתבע לשכנע כי הגיש את הבקשה במועד, גם אלמלא נקבע כי ידע באופן מלא על פסק הדין מס' שנים לפני הגשת הבקשה.

7. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי הבקשה שבפניי הוגשה באיחור בן מספר שנים מבלי לצרף בקשה להארכת מועד ומבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור. די בכך, כדי לדחות את הבקשה מבלי להידרש כלל לסיכויי ההגנה.

8. לשלמות התמונה אתייחס לטענות ההגנה שהעלה הנתבע ואראה מדוע אין בהן כדי להצדיק ביטול של פסק הדין, גם אם הבקשה היתה מוגשת במועד.

9. הנתבע טוען כי קיבל את החזקה בנכס לפי חוזה ועל פי סעיף 23(ב) לחוק הגנת הדייר. עוד טוען הנתבע כי הוא משלם דמי שכירות שוטפים עבור הנכס (סעיף 5(ג) של הבקשה). בתצהיר מסר הנתבע גרסה שונה במקצת לפיה לאחר פטירת אביו המנוח עאדל, המשיך להחזיק בנכס לפי חוזה דיירות מוגנת בהתאם או על פי סעיף 23(ב) לחוק הגנת הדייר. סעיף 23(ב) לחוק הגנת הדייר קובע כי דייר של בית עסק שנפטר שאין לו בן זוג, יהיו ילדי הדייר לדיירים ובאין ילדים – אותם היורשים על פי דין שעבדו עם הדייר בעסקו לפחות 6 חודשים סמוך לפטירתו.

במקרה שלפנינו הנתבע לא טרח למסור תשתית עובדתית המראה כיצד הפך לדייר לפי סעיף 23(ב) לחוק הגנת הדייר. הנתבע אף לא טרח להציג מסמך המלמד כי המנוח עאדל הוא אביו ולא סבו אשר אימץ אותו כבן , כפי שטוענת התובעת בכתב התביעה. יצוין כי עיון בצילום ת.ז. של הנתבע אשר צורף לבקשתו להכריז עליו כמוגבל באמצעים, מלמד כי שם אביו של הנתבע אינו רשום כלל במשרד הפנים, עובדה המדגישה את הצורך בהוכחה לעניין זה.

כמו-כן העובדה כי הנתבע בחר להעלות בתצהירו טענות עובדתיות חלופיות באשר למקור זכאותו להחזיק בנכס, מחלישה אף היא את טענת ההגנה שהעלה ואינה מאפשרת לראותה כטענת הגנה טובה לכאורה.

10. כמו-כן הנתבע לא טרח לצרף מסמכים, שאומרים להיות ברשותו או בשליטתו, לתמיכה בטענתו לפיה הוא משלם את דמי השכירות השוטפים. המסמך היחיד שצורף לעניין זה הוא צילום שוברי תשלום לחודשים 11-12/12 ממנו עולה כי שוברי התשלום נשלחים על שם המנוח עאדל ואחד מהם בסך של 38 ₪ המתייס לחודש 11/12 שולם ביום 13/12/12. ברי כי אין בקיומו של שובר יחידי שכזה כדי להוכיח ולו לכאורה תשלום של דמי שכירות שוטפים בתקופה שקדמה להגשת התביעה או , למצער , בתקופה שקדמה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין . לפיכך גם אם היה בידי הנתבע להראות כי הוא מחזיק בנכס כדין, אין בפיו טענת הגנה טובה לכאורה כנגד עילת הפינוי שעניינה אי תשלום דמי שכירות במשך תקופה ארוכה.

11. עוד אציין כי הנתבע לא טרח להשיב לאמור בתגובת התובעת מיום 6/2/13 חרף האמור לעניין זה בהחלטתי מיום 12/3/13, אשר נשלחה לבא כוחו בדואר רשום ביום 13/3/13.

12. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה הפיקדון.

המזכירות תעביר את הפיקדון בסך של 2,000 ₪ על פירותיו , לב"כ התובעת ובכך ישולמו ההוצאות בהן חויב הנתבע במסגרת החלטה זו.

בהתאם הנני מורה על חידוש הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ

מס' 02-33858-05-2.

על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום ממועד קבלתה.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.