נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין, בכך שבתאריך 12/3/10 החזיק סכין בכיס בגדיו בניגוד לחוק.

הראיה העיקרית של התביעה היתה עדותו של עד התביעה גיל בדובר. עד זה משמש כמתנדב בסיור משטרת פתח תקוה וסיפר כי ביום האירוע היה במשמרת סיור. בהגיעם סמוך לפיצוציה הבחין במספר צעירים העומדים במקום, ועל כן יצא מניידת המשטרה והאיר לעברם בפנס. או אז הבחין בנאשם מוציא מבגדיו סכין ומניחו על המדף במקום.

הסכין נתפס אותו ערב והוצג בבית המשפט (ת/2).

בחקירה הנגדית ציין העד כי בסיור האמור השתתפו מתנדבים בלבד ולא נכח במקום שוטר כלשהו. הוא הבהיר את מיקומה של הפיצוציה ביחס לרחוב וכן ציין כי הסכין שהונח על המדף היה סגור.

לשאלות חוזרות ונשנות של ב"כ הנאשם בענין זה הוא השיב כי למיטב זכרונו הם הגיעו למקום עם ניידת של משטרה וכי כך הנוהג להגיע אל תחנת המשטרה ולקחת משם ניידת משטרה שכן אין הם נוהגים לעשות שימוש ברכביהם הפרטיים בסיורים אלה.

הוא הבהיר כי הניידת עצרה בסמוך לצעירים וכי מיד האירו לעברם בפנס, שכן במצבים כאלה נוהגים הצעירים להשליך דברים כלשהם ועל כן הנוהג הוא להאיר לכיוון ידיהם וכיסיהם.

העד ציין כי לא האיר בפנסו דווקא לכיוונו של הנאשם ברם משהוא מבחין בתנועה חשודה הוא מתמקד בה.

העד ידע לציין כי הנאשם הוציא מכיסו את הסכין, הסתובב והניחו על המדף, ברם ציין כי לאור חלוף הזמן הוא אינו זוכר האם הוציאו מכיסו הימני או השמאלי.

העד אישר כי משתפס את הסכין הכניסו לכיסו שלו ולא שמר על "סטריליות" שלו ואישר כי בכך טעה. הוא תלה זאת בחוסר הכשרתו כשוטר מן המנין.

יחד עם זאת ציין העד כי אמנם לא רשם בדו"ח שלו אם היה דבר מה על המדף עליו הניח הנאשם את הסכין, אך ברי כי לו היה שם דבר מה היה רושם זאת בדו"ח. הוא ציין כי לא רשם את שמות הצעירים האחרים שנכחו במקום כיוון שלא היתה להם כל רלבנטיות לאירוע.

ב"כ הנאשם ניסתה לתקוף את מהימנותו של עד זה בהראותה כי עד זה ניהל הליכים אזרחיים שונים בבתי משפט ונקבעו לגביו קביעות שונות בהליכים אלה ומהן יש ללמוד על מידת מהימנותו.

פסקי הדין בעניינו הוגשו לעיון ביהמ"ש (נ/1).

הוגשה הודעתו של הנאשם במשטרה (ת/1) בה מסר כי יצא מהשירותים בקיוסק ונטל כוס וודקה מן המדף ואזי הגיע שוטר אשר מצא סכין על המדף וזהו סכין שאינו קשור אליו.

הנאשם ציין כי לידו עמדו אנשים נוספים שאין הוא מכיר אותם ומשנשאל מדוע, איפוא, עיכבו אותו ולא את האנשים הנוספים, הוא השיב " אני לא שמתי שום סכין".

הוא הבהיר כי הגיע למקום עם חבריו ושתה יחד עימם. החברים רצו להמשיך ולבלות במועדון ואילו הוא לא רצה ויצא אל השירותים. חבריו כבר עזבו את המקום והשוטרים עיכבו אותו ממש רגע לפני שהתכוון לנסוע במונית לביתו.

הוא חזר על כך כי הסכין אינו שלו והציע לבדוק טביעות אצבע. ובאשר לגירסת השוטרים אשר ראו אותו, מסר כי לטעמו הם התבלבל כיוון שראו אותו לוקח כוס מן המדף וסברו שהוא שם סכין. הוא הכחיש כי ראה את הסכין על המדף.

בבית המשפט מסר הנאשם כי אותו ערב ישב עם חבריו בפיצוציה ויצא אל השירותים. הוא הניח כוס וודקה על הדלפק ומשיצא ביקש ליטול אותה, ואזי האירו עליו בפנס ונאמר לו לעצור. מישהו, שמאוחר יותר הוא הבין שהוא משהמשטרה, הרים סכין מהדלפק ואמר כי הוא שייך לו. הנאשם ציין כי במקום היו כ-20-30 אנשים נוספים.

הנאשם אישר כי חלק הפיצוציה בו ישב היה מאחור וחשוך יותר ועל כן עלה הצורך של שימוש בפנס. הוא אישר כי לגבי החלק של ההארה עם הפנס הרי שהשוטר דובר אמת.

בחקירה הנגדית סיפר הנאשם כי הבין שמדובר בשוטר רק כאשר כבר עמד עימו בסמוך לניידת והלה הודיע לו כי הוא עצור. לשאלת התובעת הכיצד, אפוא, לא נמנע קודם לכן מלהשיב לשאלותיו של אותו אדם שכלל לא ידע מיהו, השיב הנאשם כי השוטר כמעט ולא דיבר עימו.

עוד סיפר הנאשם בחקירה הנגדית לשאלות התובעת כי הוא יצא מן השירותים ולידו עמדו אנשים נוספים אשר לא עוכבו על ידי השוטרים וכי חבריו ישבו בחלק אחר פנימי יותר. משהוטח בו כי בהודעתו מסר כי חבריו כבר נסעו בשלב זה, השיב: "מה פתאום, אני הזמנתי את המונית הביתה". אם כי אישר כי חבריו היו אמורים להמשיך לבילוי.

הנאשם אישר כי זכורה לו צעקה כי מדבר במשטרה, ברם חזר וציין כי אינו זוכר מתי נשמעה צעקה זו ויתכן כי היה זה לאחר ההארה באמצעות הפנס.

הנאשם לא ידע להסביר מדוע ניגש המתנדב דווקא אליו מתוך כמה אנשים שעמדו ממש לידו ליד הדלפק.

ברי כי לפנינו שתי גרסאות זו של המתנדב מן המשטרה אל מול גרסתו של הנאשם.

בחנתי את גרסתו של המתנדב גיל בדובר ומצאתי להאמין לה.

מדובר היה בגירסה בהירה וברורה, סדורה ומתונה. העד הקפיד להבהיר אלו חלקים הוא זוכר ואלו אינם מצויים בזכרונו ועל כן לא יוכל למסור עליהם דבר. הוא לא ביקש להפריז בעדותו ולהעצים פרטים. יש לזכור כי מדובר במתנדב אשר אין לו כל אינטרס בנאשם זה או אחר, ובוודאי שכאשר הגיע לאותה פיצוציה לא היה לו אינטרס בנאשם זה דווקא.

שלא כנדרש התרתי להטיח בעד כי הוא היה מעורב בהליכים אזרחיים ואף התרתי להגיש את פסקי הדין בעניינו והנה המדובר בפסקי דין באשר לתביעות שהוגשו כנגד העד וכנגד אשתו בשנת 2004. באחת אכן נקבע על ידי בית המשפט כי עדותו של העד אינה אמינה על ידי בית המשפט ובאחרת נדון ניהול עסקיו של העד על ידיו ועל ידי אשתו וגרסתם לא נתקבלה. האם מכאן ניתן ללמוד כי העד אינו אמין ומהימן בכל אשר יפנה וכי במסגרת התנדבותו במשטרה מספר שנים לאחר מכן, כל דו"ח פעולה שימלא אינו אמין?

ברי כי יש לבחון כל מקרה לגופו ואין להטיל בשל אותם פסקי דין דופי בעד זה, כפי שביקשה ב"כ הנאשם לעשות.

לא מצאתי כי יש בפסקי הדין להטיל בעד דופי בכך שמהימנותו נפגעה לאחר שבחנתי את עדותו במקרה זה והתרשמתי ממנו התרשמות בלתי אמצעית, הרי שקבעתי את ממצאי לעיל.

כך גם לא מצאתי כי יש לפגוע במהימנותו של העד בשל התבטאויותיו בפייס בוק וכיו"ב, נושאים שאף אותם ביקשה ב"כ הנאשם להעלות ואשר אין להם כל רלבנטיות לענייננו.

הנאשם אישר, למעשה, בגרסתו, כי בדובר הגיע למקום והאיר לעברו במיוחד בפנס, כפי שהעיד בדובר, הוא אך הכחיש כי הוציא את הסכין מבגדיו והניחו על המדף. ועם זאת לא היה לו כל הסבר מדוע התמקד בדובר דווקא בו כאשר לידו ממש עמדו אנשים נוספים.

עולה תמיהה הכיצד הנאשם לא הבחין בסכין על המדף באם לטענתו הוא נטל מן המקום כוס וודקה ועל כן למעשה התבלבלו השוטרים וסברו כי הוא הניח את הסכין במקום.

כלל הסבריו של הנאשם באשר למעשיו במקום לקו בבלבול מה, כאשר בהודעתו במשטרה מסר כי אמנם היו אנשים בסמוך לו אך לא היו אלה חבריו שכבר עזבו את המקום. בבית המשפט סיפר כי חבריו עדיין שהו במתחם הפיצוציה. כך גם השיב תשובות מבולבלות באשר לשלב בו הבין כי בדובר הינו שוטר ובאשר לשלב בו הבין כי משטרה הגיעה אל המקום.

על כן, לא נתתי אמון בעדותו של הנאשם.

לא התעלמתי מטענותיה של ב"כ הנאשם באשר לכך שנפלו מחדלי חקירה בתיק זה בכך שהאחרים ששהו במקום לא נחקרו ובכך שלא נלקחו טביעות אצבע מן הסכין.

למרבה הצער לא נשמרה ה"סטריליות" של הסכין ועל כן לא ניתן היה לקחת ממנו טביעות אצבע ולא ניתן אלא להצטער על כך, שאכן אין חולק שטוב היה לו ניתן היה לעשות כן.

ועם זאת לא מצאתי כי יש במחדלי חקירה אלה כדי להשפיע על קביעותי.

בית המשפט העליון קבע לא אחת:

"ואולם אין צריך לומר כי אין בעצם ההצבעה על אפיק חקירה פוטנציאלי שבו לא נקטה המשטרה, כדי להתעלם מחומרי החקירה שהונחו בפני בית המשפט ולפטור את הנאשם מאחריות על סמך זאת בלבד.... ככלל אין זה מחובתה של התביעה להתחקות אחר הראיה הטובה ביותר שניתן להשיג כי אם להציג ראיות המספיקות להרשעה מעבר לספק סביר.... משכך רק מחדלים חמורים המעוררים חשש שמא תימצא בגינם הגנתו של הנאשם חסרה ומקופחת בשל הקשיים להוכיח את גרסתו ייזקפו לחובת התביעה ויוכלו לסייע לנאשם בהוכחת קיומו של ספק סביר....כמו כן ייבחן משקלו של מחדל כאמור על רקע מכלול חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט".

(ראה רע"פ 8305/11 אבו נ. מ"י והאסמכתאות הנזכרות בו).

לפיכך ומשנתתי אמון מלא בעדותו של גיל בדובר אשר הבחין בנאשם המוציא את הסכין מבגדיו ומניחו על מדף וזאת כאשר הוא במרחק קצר מאוד וממנו ומאיר עליו בפנס, עכב את הנאשם ותפס את הסכין, אני קובעת כי בתאריך 12/3/10 החזיק הנאשם בסכין שלא כדין והוא יורשע בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ג , 20 דצמבר 2012, במעמד הצדדים.