בתחילת הדברים ייאמר כי הנאשם זוכה, מחמת הספק, מן האשמות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו שני פרטי אישום. שני פרטי האישום עוסקים במתלוננת – אשת הנאשם ובאירועים שהתרחשו בשנים 2009 – 2010.

חיה פינקל המתלוננת, סיפרה בבית המשפט, כי עת ההם חיים בנפרד, אך טרם התגרשו ומצויים בקשר לעיתים רחוקות מאוד ואך בקשר לילדיהם.

היא תארה כי ביום 19/2/10 בבוקר חזר הנאשם הביתה כשהיא , אמה והתינוקת היו בסלון הבית. היא אינה זוכרת מה אמרה לו, אבל לפתע הוא אמר לה "תזהרי לעשות שטויות אני אהרוג אותך" וששאלה אותו לפשר הדברים, השיב לה: "תזהרי, תזהרי, אני יודע על מה" .

המתלוננת סיפרה כי אותה תקופה במרבית הלילות לא ישן הנאשם בביתו וגם אותו לילה לא לן בבית וחזר עם בוקר.

המתלוננת, לקחת את התינוקת ויחד עם אמה עזבו את הבית. משחזרה לאחר מספר שעות, חיכה לה הנאשם מחוץ לדלת הבית כשהוא עומד במעידה מאימת וידיו שלובות על החזה, בשאלה היכן היתה. משהסבירה המתלוננת כי היתה בקניון המשיך לשאול אותה בצעקות על מקום שהייתה. המתלוננת נכנסה הביתה ואזי נטל הנאשם בכח את הטלפון מידה, תוך שהוא ממשיך בהתנהגותו לעיל. המתלוננת ביקשה כי יחזיר לה את הטלפון וציינה כי לא הבינה מה חיפש במכשיר הטלפון שלה. לדבריה, היא נטלה מסגרת של תמונה שהיתה מונחת על המזנון מאחוריה, השליכה אותה, צעקה וביקשה להזעיק את המשטרה.

המתלוננת הוסיפה ותארה כי באופן שיטתי במהלך כל הנשים נהג הנאשם לפנות אליה ולומר: "אם לא תהיי איתי את תהיי בסגולה" כי יקרה משהו לרכב שלה, כי היא תהרג בתאונה מסתורית. היא סיפרה כי חששה בשל דבריו ויותר מכך, היא התביישה.

המתלוננת סיפרה כי למרות חששה הגדול מהנאשם, כפי שאף תארה אותו בבית המשפט, היא לא התלוננה ולא ביקשה את הרחקתו, כיוון שמעצר מסתיים בשלב כלשהו והיא חששה שאם ייכנס לכלא , הרי שלאחר שייצא הוא ירצח אותה, או במהלך שהייתו בכלא ישלח אחרים שיעשו כן, שכן הוא נהג לומר לה תדיר כי היא לא שווה שהוא ילכלך את הידיים שלו.

עוד נהג הנאשם לומר לה כי הוא יכריז עליה כנעדרת וכי היא תיעלם.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי בני הזוג היו מצויים בהליכי גירושים שנמשכו מאז 2008 ולשאלת ב"כ הנאשם השיבה כי במרבית הזמן הם לא התגוררו יחדיו והנאשם התגורר עם חברתו החדשה .

היא אישרה כי שכרה חוקר פרטי שיעקוב אחר הנאשם, אולם סתרה את טענת ב"כ הנאשם כי אותו יום קיבלה את ממצאיו של החוקר כי הנאשם ישן אצל אישה אחרת והבהירה כי החוקר החל לעקוב אחריו קודם לכן.

עוד אישרה המתלוננת כי הנאשם שהה בחו"ל כחודשיים וחצי טרם האירוע וחזר כיומיים שלושה קודם לכן.

המתלוננת אישרה כי התקשרה אותו יום לעורך דין אשר מלווה אותה לאורך כל הדרך. היא ציינה כי לא היה בכך דבר מיוחד כיוון שהיא מתקשרת אליו תדיר. עוד ציינה כי משעזבה את הבית יצאה לא הקניון ולא הלכה א תחנת המשטרה כיוון שמאירועי הבוקר לבדם לא התרגשה, משום שהם לא היו חריגים בהתנהגותו של הנאשם. התנהגותו בצהריים היתה לא הגיונית. הנאשם לא אמור היה להיות בבית, אלא להיות לצידו של נכה צה"ל בו הוא מטפל. גם אופן עמידתו והתנהגותו היו חריגים.

משהוטחה בה טענת ב"כ הנאשם כי כל שרצתה אותו יום היה להרחיק את הנאשם מן הבית ועל כן פנתה אל המשטרה בתלונה, השיבה המתלוננת כי לשם כך לא היה לה צורך בתלונה כיוון שהבית הוא שלה ועל כן יכולה היתה לדרוש מן הנאשם שיעזוב אותה ולפנות לערכאות במידת הצורך. היא ציינה כי אכן ביקשה מהשוטרים כי ירחיקו אותו כיוון שביקשה שלא יפגע בה וכי שלא ישלח אנשים שיפגעו בה.

גם לאחר שאלות חוזרות ונשנות של ב"כ הנאשם בעניינים אלה, חזרה והסבירה המתלוננת כי אופן התנהגותו של הנאשם בשעות הצהרים היה חריג מאשר התנהגותו לאורך כל הזמן ובמיוחד היתה חריגה התנהגותו הפיזית, דהיינו נטילת הטלפון ממנה בכח.

חרף טענות ב"כ הנאשם עמדה המתלוננת על כך כי הנאשם עיקם את ידה ונטל ממנה את הטלפון בכח.

לשאלת ב"כ הנאשם השיבה המתלוננת כי אינה יכולה להסביר מדוע לשוטר שהגיע לביתה לא מסרה גם שהנאשם אמר לה כי לא תעשה שטויות וכי הוא יכריז שהיא תעלם מלבד האיום כי יהרוג אותה, כפי שמסרה לאחר מכן במשטרה.

המתלוננת אישרה כי כחצי שנה לאחר מכן הגישה נגד הנאשם תלונה נוספת שלאחריה היא נחקרה בחשד למסירה עדות שקר. היא הבהירה כי מסרה בתלונתה כי איומיו עליה הוקלטו וכן מסרה שיפגע באביה ובאחותה ודברים אלה אכן לא הופיעו בהקלטה ובכך טעתה, שכן הם הופיעו באיום קודם שלא הוקלט, אך עמדה על כך שהיא אינה שקרנית ודבריה אמת.

ב"כ הנאשם הטיחה במתלוננת כי כל האינטרס שלה בהגשת התלונה היה להרחיק את הנאשם מן הבית וכך שהוא יהיה מורחק ומשוחרר, השני הוא ישלם לה מזונות כפי שרצתה.

המתלוננת השיבה על כך, שהנאשם אינו משלם לה מזונות והיא נזקקת להליכי הוצל"פ ועוד הוסיפה כי לאחר הדיון הקודם בתיק זה התקשר אליה הנאשם ואמר לה כי כדאי לה לסגור את התיק שכן לא ישתלם לה שהוא יישב בכלא והיא לא תקבל מזונות.

הוגש מזכר שנערך על ידי החוקר בני בקבני ביום 19/2/10 וממנו עולה כי טרם תחילת החקירה שוחחה עימו היומנאית ומסרה לו כי המתלוננת מבקשת לשוחח עימו בדחיפות. המתלוננת אמרה לו כי אינה מעוניינת כי הנאשם ייעצר אלא ביקשה שיורחק ממנה. לשאלת החוקר האם מאן דהוא איים עליה או ביקש ממנה דבר בענין זה, השיבה בשלילה וחזרה על כך שאינה מעוניינת במעצרו. לאחר חקירתו של הנאשם מסר החוקר למתלוננת את תנאי הרחקתו של הנאשם ואת אפשרותה לפנות אל בית המשפט לבקש את הרחקתו. (ת/2)

הוגש דו"ח העיכוב בעניינו של הנאשם ובו נרשמה תגובתו: "אני לא איימתי". (ת/3)

הוגשה הודעתו של הנאשם במשטרה (ת/1) בפתחה הכחיש הנאשם כי איים על המתלוננת או כי תקף אותה. לדבריו המתלוננת היא שאיימה עליו באיומים שונים ואף השליכה לעברו תמונה שהזכוכית של המסגרת שלה התנפצה בסמוך אליו.

הנאשם הסביר כי המתלוננת כעוסה כיוון שהיא חושדת בו כי הוא בוגד בה וכך שמעה מחוקר פרטי.

הנאשם אישר כי החזיק בטלפון של המתלוננת ולדבריו "היא נכנסה לאטרף ופחדתי שהיא תזרוק אותו עלי אז לקחתי אותו שהיא לא תזרוק". הוא הכחיש כי נטל אותו מידה ולדבריו נטל אותו מן השולחן.

בבית המשפט סיפר הנאשם כי הוא עובד עם נכי צה"ל וכי כחודשיים טרם האירוע שהה בחו"ל. מספר ימים טרם האירוע שב ארצה וישן בביתו כיומיים. לילה לפני האירוע לן מחוץ לביתו ושב אל הבית בבוקר על מנת להחליף בגדים ולצאת לעבודתו. בבית היו אף חמותו והמתלוננת אשר אמרה לו כי היא הולכת לקניון. הנאשם חזר הביתה לאחר כשעתיים, ואז גם חזרה המתלוננת אשר היתה אצל חוקר פרטי שסיפר לה כי יש לנאשם אישה אחרת ממנה יש לו גם ילד ועל כן התפרצה עליו המתלוננת, נטלה תמונה והשליכה לעברו והורתה לו לעזוב את הבית ואף איימה עליו באיומים שונים . הנאשם סיפר כי מכשיר הטלפון שלה היה מונח במקום כלשהו ביניהם והוא נטל אותו על מנת שהיא לא תנפץ אותו בחמת זעם . הוא ציין כי לא מנע ממנה להתקשר אל המשטרה כיוון שקיים גם הטלפון הביתי. ואכן המתלוננת התקשרה והזעיקה את המשטרה.

לטעמו של הנאשם המתלוננת הגישה נגדו תלונת שווא על מנת שתוכל להתארגן להוצאתו מן הבית ולהשתלטות על הרכוש.

בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי אף הוא חשד במתלוננת אותה עת כי היא בוגדת בו והדגיש כי היא חשדה בו כי הוא בוגד בה ואף העסיקה חוקר פרטי לצורך כך.

התרתי לתובע לשאול את הנאשם האם אכן היתה לו בת זוג אחרת אותה עת, כיוון שהדברים עלו במהלך חקירתה הנגדית של המתלוננת ואף עלו ממסמך אשר הגיש הנאשם עצמו (נ/1) ואשר יסקר להלן.

הנאשם השיב תשובות מתחמקות ולמעשה התחמק ממתן תשובה ישירה האם היתה לו בת זוג נוספת אותה תקופה ואף מעט לאחריה ואזי הטיח בו התובע כי הנה על פי פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני אותו הציג הנאשם עצמו, הוא עתר לשלום בית ומשנשאל מיהי אותה לודמילה הוא טען כי היא שותפתו למגורים בלבד ולאחר כשלושה חודשים בלבד הוא פתח תיק חיים משותפים עימה ועל כך השיב הנאשם כי זו זכותו לעשות כן.

הנאשם אישר גם בחקירתו הנגדית כי נטל את הטלפון על מנת שהמתלוננת לא תשליך אותו והוא יתנפץ. משהטיח בו התובע כי במשטרה מסר כי נטל אותו על מנת שהמתלוננת לא תשליך אותו לעברו, השיב שגם אז היה הטלפון מתנפץ. כן הטיח בו התובע כי הוא אמר למתלוננת כי לא ילכלך את ידיו עליה והנאשם הכחיש זאת ומשהופנה כי אישר דברים אלה בהודעתו במשטרה, השיב כי אם הדברים רשומים כי אז אמר אותם.

הנאשם עמד על עמדתו כי לא נקט אלימות כלפי המתלוננת וכי לא איים עליה באיום כלשהו.

מטעם ההגנה העיד גם מר אופיר מרום שהוא החוקר הפרטי שהעסיקה המתלוננת. הוא סיפר כי הועסק על ידי המתלוננת בתאריכים 17/2/19-18/2/10 וכי העסקתו הסתיימה בשעות הבוקר של יום 19/2/10 אזי נפגש עימה ומאחר שעבודתו העלתה את התוצאה שביקשה המתלוננת לקבל, הופסק המעקב והיא קיבלה את התוצאות ובכך הסתיימה עבודתו.

מטעם הנאשם הוגש פרוטוקול דיון מבית המשפט לענייני משפחה מיום 17/1/11 (נ/1), שם אישרה המתלוננת את דבר הזמנת החקירה הפרטית וכי ביום קבלת הדו"ח מן החוקר הפרטי הוגשה תלונתה שבמשטרה, נשוא תיק זה.

גרסתה של המתלוננת עומדת אל מול גרסתו של הנאשם ויש להכריע ביניהן.

אמנם עדותה של המתלוננת היתה נחושה ובהירה והיא עמדה על טענותיה ומדובר אף היה בעדות שאינה מוגזמת או מתלהמת ואף בעדות שלא היה בה כדי להמעיט מחלקה שלה של המתלוננת באירוע, דהיינו באשר להשלכת התמונה לעברו של הנאשם ויחד עם זאת, עלו מספר תמיהות מעדותה של המתלוננת.

לדברי המתלוננת, אמה נכחה עימה לאורך אירוע כל אותו יום נשוא כתב האישום, הן בבוקר משעזבה את הבית וכבר לאחר שהושמעו חלק מן האיומים על ידי הנאשם וגם לאחר חזרתה מן הקניון ובהמשך האירועים. מתחייב היה כי האם תובא למסירה העדות על מנת שתוכל לשפוך אור על האירועים ומשלא הובאה על מנת לתמוך בגרסתה של בתה עולה מכך תמיהה משמעותית.

עוד עולה תמיהה מכך שהמתלוננת לא חשפה בעדותה את העובדה כי בבוקר האירוע נשוא כתב האישום ובטרם חזרתה הביתה היא נפגשה עם חוקר פרטי אשר חשף בפניה את תוצאות המעקב אחר בעלה.

בחקירתה הנגדית משהוטחו בה הדברים היא ציינה כי הדבר ארע קודם לכן והנה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה עולה כי הדבר התרחש באותו בוקר ממש וכך גם עולה מעדותו של החוקר הפרטי. הדבר תואם את גרסת הנאשם אשר טען כי כך ארע וכי משחזרה המתלוננת הביתה היא התפרצה כלפיו בשל ממצאי אותו מעקב.

יש בכך כדי להטיל צל על עדותה של המתלוננת.

גם עדותו של הנאשם, הגם שהיתה נחושה והוא עמד על עמדתו לאורך כל הדרך כי לא נקט אלימות וכי לא איים באיום כלשהו על המתלוננת, העלתה תמיהות. לא פעם השיב הנאשם בתשובות מתחמקות ומתפתלות. תשובותיו היו לא אחת תמוהות, כגון מדוע היה עליו ליטול את הטלפון של המתלוננת על מנת שלא יתנפץ ו/או על מנת שלא תשליך אותו לעברו, על פי השוני שחל בגרסאותיו שלו עצמו, הרי שסביבה היו עוד חפצים רבים אחרים ומדוע לקח דווקא את הטלפון שהוא חפץ קטן וקל באופן יחסי?

אלא שכאמור, הגם שחשד רובץ לפתחו של הנאשם כי הוא אכן ביצע את שיוחס לו בכתב האישום, לאור עדותה של המתלוננת והתמיהות שעלו ממנה כפי שפורט לעיל, לא ניתן היה להשתחרר מן הספק, שמא לאור הגילויים שנתגלו לה למתלוננת אותו יום, הוגשה תלונתה כפי שהוגשה.

בשל אותו ספק, יזוכה הנאשם משתי עבירות של איומים ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד , 12 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים