1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן לפינוי המבקשים מדירת מגורים המוחזקת על ידי המשיבה, בדרך מצדה 184/6, באר שבע, וכן לתשלום חוב פסוק.
2. פסק הדין ניתן על ידי כב' הרשם עידו כפכפי (כתוארו דאז) ביום 4.11.2010, בהעדר הגנה מטעם המבקשים.
3. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 26.6.2013, והטעמים שהעלו המבקשים לצורך ביטול פסק הדין, הינם, בתמצית, כדלקמן-

ביום 21.5.2013 הגישו המבקשים בקשה דחופה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע לצורך עיכוב הליכי הפינוי, ונקבע כי הפינוי יידחה ליולי 2013, תוך שצוין כי תיק ההוצאה לפועל מתנהל כנגד המבקשים מזה כשלוש וחצי שנים.

ברשות המבקשים ראיות המעידות על כך שהמבקשת, הגב' בת שבע אפללו, עומדת בכל המדדים הנדרשים על מנת להיות דיירת ממשיכה על פי חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, התשנ"ח- 1998.

יש מקום להורות על ביטול פסק הדין לאור המדיניות המשפטית הליברלית הנוהגת בעניין זה, ומכיוון שיש להעדיף את בירור הסכסוך לגופו של עניין.

המבקשים לא הסתייעו בייעוץ משפטי עד בסמוך להגשת הבקשה, מחמת חוסר ידע והבנה.

מצבם הסוציו- אקונומי של המבקשים הינו בכי- רע, ובעברם עשו שימוש בסמים, אך נגמלו מכך ושיקמו את חייהם.

המבקשים מתגוררים במשך 10 שנים בדירת המגורים, ובכוונתם להגיש תצהירים של דיירים בבניין שיוכיחו כי המבקשת עונה לתנאים של דיירת ממשיכה.

בדו"ח הבדיקה של המשיבה (דו"ח מעגל) משנת 2005 צוין כי המבקשת מתגוררת בדירה עם אמה.

פינוי המבקשים יגרום להם לנזק רב.

1. המשיבה טענה בתגובה מטעמה, בתמצית, כדלקמן-

המבקשים פלשו לדירה ביום 1.1.2008, ולכן ביום 27.7.2010 הוגשה התביעה בתיק, וביום 4.11.2010, ניתן פסק דין כנגד המבקשים.

ביום 2.12.2009, לאחר בדיקת מצב הדברים בעניינה של המבקשת, נקבע כי אינה ממלאת אחר המדדים על מנת להיות דיירת ממשיכה על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח- 1998, שכן לפי חוק זה היה עליה להתגורר עם אימה המנוחה לפחות 4 שנים בסמוך למועד פטירתה של האם, וזו נפטרה ביום 1.1.2008, ואילו בדו"חות מעגל משנים 2004-2007 אין כל תיעוד שהמבקשת אכן התגוררה בדירה, למעט בדו"ח משנת 2005.

באשר לטענת המבקשת שלפיה התגוררה בדירה במשך 10 השנים האחרונות, הרי שבחינת דו"חות ביקורי מעגל מהשנים 1996, 1998, 1999, 2000 ו- 2001, העלו כי המבקשת לא התגוררה בדירה, וכל שצוין בחלק מהדיווחים הינו כי האם ז"ל התגוררה עם בן זוגה אלב פליקס, ובנה מוטי, ולא צוין בהם כי המבקשת התגוררה בדירה.

במכתב ששלחה האם המנוחה ביום 3.8.1999 ציינה כי הינה גרושה עם ילד בגיל 15 שנים, ולא טענה דבר לגבי מגורי המבקשת בדירה.

במכתב של עובדת סוציאלית מיום 3.12.2003, מבית החולים לוינשטיין, בו אושפזה האם, צוין כי היא מתגוררת בדירה עם בנה מוטי, ויתר ילדיה מתגוררים מחוץ לבאר שבע.

המבקשים הגישו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בקשות חוזרות ונשנות לעיכוב הליכים, ולאור הקשיים שהערימו במימוש צו הפינוי, ניתן צו פינוי גמיש בתיק ההוצאה לפועל לתקופה שמיום 1.7.2013 ועד ליום 14.7.2013, ולפיכך הגישו המבקשים את הבקשה לביטול פסק הדין.

1. לתגובת המשיבה צורפו, בין היתר, דו"חות ביקורי מעגל, וכן תדפיסי החלטות מתיק ההוצאה לפועל הרלבנטי.
2. ביום 28.8.2013 נערך בפני דיון בבקשה, במעמד באי כח הצדדים, המבקשת, ונציגות מטעם המשיבה.
3. בסמוך למועד הדיון הוגשה בקשה מטעם באת כוח המבקשים, עו"ד עדי טויזר, להשתחרר מייצוגם, ולדיון התייצבו עו"ד אורית מרציאנו, ממשרד באת כוח המבקשים, שחזרה על הבקשה לשחרור מהייצוג, וכן התייצב עו"ד בנישתי, שטען כי הסכים לקבל את עצמו את ייצוג המבקשים, פרק זמן קצר טרם הדיון, ולצורך ייצוג המבקשים בדיון זה, וביקש את דחיית הדיון למשך 30 יום.

לא מצאתי לנכון להורות על דחיית הדיון מהטעם שהמבקשים היו מיוצגים כל העת על ידי עו"ד מטעמם, שאף הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין, עד לשחרורה מהייצוג בהחלטה שניתנה בדיון, והתרשמתי כי עמד לעו"ד בנישתי פרק זמן סביר טרם הדיון לצורך לימוד הפרטים הצריכים לעניין.

1. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק דין, מהטעמים שיפורטו להלן.
2. אין מחלוקת שפסק הדין ניתן ביום 4.11.2010 כנגד המבקשים, בהעדר הגנה מטעמם.
3. אין מחלוקת, והדבר עולה בבירור מתצהיר המבקשת, כי המבקשים היו מודעים להליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדם על יסוד פסק הדין הנ"ל- "תיק ההוצאה לפועל בעניין פינוי מתנהל נגדי ונגד בעלי כבר שלוש וחצי שנים" (סעיף 3 לתצהיר המבקשת).
4. הוצגו בפני בדיון אישורי המסירה המקוריים לגבי המצאת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל למבקשים, שלפי הטענה נחתמו על ידם, הנושאים את התאריך 31.5.2011.
5. מהאמור לעיל עולה כי המבקשים ידעו על מתן פסק הדין ועל נקיטת הליכי הוצאה לפועל בעטיו, עוד בחודש מאי 2011, ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידם ביום 26.6.2013, בחלוף כשנתיים מהמועד שהומצאו להם האזהרות בתיק ההוצאה לפועל.
6. מכיוון שהמועד לצורך הגשת בקשה לביטול פסק דין נקבע בחיקוק (תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; להלן: "התקנות"), והמועד להגשתה חלף זה מכבר, הרי שהיה על המבקשים להגיש בקשה להארכת המועד לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק דין, וכן לציין טעם מיוחד לצורך הארכת המועד להגשת הבקשה (תקנה 528 לתקנות).
7. באשר לטעם המיוחד הנדרש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק נקבע- "הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996))" (ראו- רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ; 28.4.2008; פורסם במאגרים משפטיים).

עם זאת יש לציין כי במשך הזמן חל ריכוך מסוים בעמדת ההלכה הפסוקה באשר למבחנים שעל בית המשפט לבחון לצורך הכרה בטעם מיוחד כדי להאריך מועד שנקבע בחיקוק, ובית המשפט נדרש לבחון את הארכת המועד המבוקשת נוכח נסיבות העניין, ובכלל זה יש לשקול, בין היתר, את מידת האיחור, הסיבה לאיחור, גיבוש אינטרס ההסתמכות של סופיות ההליכים על ידי הצד שכנגד, ואת סיכוייה הלכאוריים של פרשת ההגנה, תוך שנקבע כי עדיין יש צורך בהצגת טעם מיוחד לצורך הארכת המועד (לעניין זה ראו- ע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (פסק דין מיום 29.1.2002), בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פסק דין מיום 23.8.2006), ו-בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (פסק דין מיום 14.3.2011; פורסמו במאגרים משפטיים).

1. המבקשים לא הגישו בקשה להארכת המועד לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
2. עיון בתצהירה של המבקשת מעלה כי הטעם היחיד שניתן לראות בו הסבר לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה הינו- "... חוסר הידע וההבנה למתרחש גרם לנו להגיע למצב שאנו נמצאים לפני פינוי" (סעיף 10 סיפא לתצהיר).
3. גם אם אצא מההנחה המקלה עם המבקשים כי ניתן לראות בטענה הנ"ל כטעם של ממש, הרי שעיון בכלל הנתונים שהוצגו בפני מעלה כי אין בטענה זו כל ממש.

המבקשים הגישו בקשות חוזרות ונשנות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לצורך עיכוב הליכי הפינוי, במהלך השנים 2012 ו- 2013, ורק בשל כך אין מקום לקבל את הטענה כי חוסר ידע או הבנה למתרחש גרם להם להגיע למצב שהם לפני פינוי.

מעבר לכך, בדיון שנערך בינואר 2012, והחלטה שניתנה בסמוך לו, בפני רשם ההוצאה לפועל (מותב זה, בתפקידו הקודם), הובהר למבקשים כי לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לשנות מקביעותיו של פסק הדין שניתן בבית המשפט, בעניין פינוי הדירה, ולפיכך יש להחזיקם כמי שידעו עוד בתחילת 2012 שהסמכות לביטול פסק הדין נתונה לבית המשפט שנתן אותו.

1. מעבר לכך, לא מצאתי כי עומדות למבקשים טענות הגנה של ממש, ולו על פני הדברים.

הטענה היחידה שנטענה בתצהיר המבקשת הינה כי ברצונה להציג ראיות לכך שהתגוררה בדירה במשך ארבע השנים שקדמו לפטירת אמה המנוחה, ולפיכך יש לראותה כדיירת ממשיכה על פי הדין.

טענה זו, מעבר לכך שאינה מתיישבת עם דו"חות המעגל מטעם המשיבה שהוצגו בפני (למעט הדו"ח משנת 2005, שאין בו די כדי לזכות את המבקשת במעמד של דיירת ממשיכה), ועם יתר המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה, הרי שהיא אינה נתמכת בראיות כלשהן מטעם המבקשים, מבלי שניתן הסבר כלשהוא מה מנע את הצגתן של ראיות אלה, ולו באופן חלקי.

זאת ועוד. במסגרת בקשות שהגישו המבקשים עוד בתחילת שנת 2012 ללשכת ההוצאה לפועל, התבקש על ידם להורות על עיכוב ביצוע צו הפינוי, כדי שיוכלו למצות את ההליכים כלפי המשיבה ומשרד השיכון לצורך הסדרת המשך מגוריהם בדירה, ומכאן שכבר אז היה עליהם לאתר ולהציג את מלוא הראיות התומכות במעמדה הנטען של המבקשת כדיירת ממשיכה בדירה, וככל שראיות אלה אכן היו ברשותם, מן הראוי היה לצרפם לבקשה לביטול פסק הדין, אלא שאלה לא צורפו, ובנסיבות העניין, יש יותר מיסוד למסקנה, כי אלה אינן מצויות באמתחתם של המבקשים.

1. התרשמותי מהמקובץ לעיל הינה, כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בניסיון לבלום את ביצוע צו הפינוי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ולאחר שמאמצי המבקשים לעכב הליכים אלה בלשכת ההוצאה לפועל, הגיעו לסיומם, לאחר שבקשותיהם בעניין זה מוצו עד תום, וניתן צו פינוי נוסף על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל, ומבלי שעומדת למבקשים עילה של ממש לביטול פסק הדין.
2. לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין נדחית.
3. הנני מורה על ביטול צו עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 1406240113.
4. בשים לב לתוצאה, המבקשים יישאו בשכר טרחת ב"כ המשיבה בסכום כולל של 1,180 ₪.
5. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.