תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים

1. התובע יליד 6/1/1982, נפגע בתאונה ביום 21/1/2009 כאשר השתתף במכרז שנערך על ידי הנתבעת, במקרקעין שבחזקתה.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת שיעור הנזק.

נסיבות התאונה

1. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי, התובע הוכיח את נסיבות התאונה כמתואר על ידו, מעבר למאזן ההסתברויות.
2. התובע פירט את נסיבות התאונה בסעיפים 2 – 8 לתצהירו.

"2. ביום 21.01.09 , הגעתי עם עוד חבר למגרש מכרזים של הנתבעת השוכן באזור בית אל, לשם השתתפות במכרז למכירת פריטים שונים מהחרמות.

3. המגרש היה מורכב משני אזורים: אזור ראשי מישורי המכוסה כורכר, ואזור נוסף, משני, בו האדמה חשופה.

4. האזור המשני נותר במצבו הטבעי, כשהוא איגו מנוקה מפסולת והאדמה בו לא יציבה.

5. במסגרת המכרז, עובר עורך המכרז ועוד מספר אנשים מטעם הנתבעת, פריט פריט ונותן הסבר, על מנת שהמשתתפים במכרז יוכלו להתרשם ולתת הצעות קנייה.

6. בין הפריטים אשר היו מוצעים למכירה היה גס מיכל דלק 5000 ליטר. על מנת להגיע לאזור בו מוצב היה מיכל הדלק, היה על קבוצת המשתתפים במכרז ואני וחברי בתוכם, לעבור דרך האזור המשני, זאת מאחר והגישה אל המיכל מהאזור הראשי והבטוח יותר, היתה חסומה, בשל מבנים ומכולות שהוצבו באזור.

7.מאחר והמיכל הוצב באזור הקרוב לגדר, נאלצתי אני ויתר האנשים, לעבור באזור בו האדמה לא הייתה יציבה ומתחתיה היה שקע חבוי בקרקע, בעל שיפוע חד בעומק של כ- 1.5 מ' אשר כוסה באבנים רופפות. לא ראיתי את השקע.

8. וכך, תוך שאני בודק את המיכל המוצע למכירה, דרכתי על אחת האבנים הרופפות, מעדתי ונפלתי אל תוך השקע".

התובע עמד על גרסתו במהלך חקירתו בבית המשפט (עמ'6 ש' 18 – 20 וש' 30 – 32). גרסתו של התובע נתמכה על ידי עד מטעמו, מר חזי בינה, אשר היה עם התובע בעת אירוע התאונה. במהלך חקירתו תיאר מר בינה את מיקומו של התובע בעת מעידתו ונפילתו (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 4 – 6).

1. העד מטעם הנתבעת, מר רמי זיו, מסר בתצהירו כי התובע נפל בעת שטיפס על המיכל על דעתו וללא נטילת רשות מאיש; במהלך הטיפוס הוא מעד, נפל ונחבל (ראו: סעיף 5 לתצהירו של רמי זיו).

במהלך חקירתו אישר מר רמי זיו את סביבת האירוע שבה נפל התובע, כפי שמופיע בתמונות שצורפו על ידי התובע (ראו: עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 7 – 8).

במהלך חקירתו מסר מר זיו בעמ' 25 לפרוטוקול, ש' 5 – 16:

"ש. אתה אומר בתצהירך בסעיף 5 – "....טיפס לפתע התובע ללא נטילת רשות מאיש..". אתה ראית את התובע מטפס.

ת. איפה רשום שראיתי אותו מטפס.

ש. מקריא – "טיפס לפתע".

ש. איפה כתוב שראיתי אותו מטפס? אם בן אדם נופל מלמעלה אז בטח הוא טיפס".

ש. בסעיף 7 לתצהירך כתוב שהתובע נפל מדופן המיכל. מראה לך שוב את נספח התצלומים. מאיזה דופן הוא נפל? עמ' 1, 3, 4 בתצלומים.

ת. (מעיין בתמונות) לא זוכר.

ש. בסעיף 5 לתצהירך את האומר "טיפס לפתע.....וזאת שלא באמצעות סולם או מתקן טיפוס כלשהו". משתמע ממה שאתה כותב שראית את הליך הטיפוס, משום שאם לא היית רואה את הליך הטיפוס ודאי לא היית מצהיר שהוא לא טיפס באמצעות סולם או מתקן טיפוס כלשהו?

ת. אני ראיתי את הבן אדם מלמעלה נופל. זה עשה רעש. זה מה שראיתי."

דברים אלה של מר זיו מכרסמים באמינות גרסתו.

1. לנוכח האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבכר את גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה שלפיה, הוא מעד ונפל כאשר דרך על אחת האבנים שנמצאות בשטח המכרז.

שאלת האחריות

1. דומה כי אין חולק שהנתבעת, בתור מחזיקת האתר ומי שהזמינה את התובע לבקר בו ולהשתתף במכרז, נושאת בחובת זהירות כלפיו.

מכאן לשאלת ההתרשלות (הפרת חובת הזהירות): סבורני כי בנסיבות המקרה, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע.

התמונות שצורפו לחוות דעתו של המומחה מטעם התובע מעלות כי המשתתפים במכרז, לרבות התובע, הלכו ונעמדו על קרקע תחוחה ומשופעת, שבולטות ממנה אבנים.

סבורני כי סביבה זו, אף שהיא מהווה שטח עבודה עבור אנשי מקצוע, יצרה סיכון בלתי סביר שהמשתתפים במכרז ייתקלו באבנים, ימעדו ויפלו, כפי שאירע עם התובע.

הנתבעת היתה יכולה למנוע סיכון זה בנקל, בין אם על ידי אזהרת המשתתפים ומניעתם מללכת ולעמוד במקום האירוע, ובין אם על ידי סידור הקרקע ויישורה.

אשם תורם

1. על פי הפסיקה, על האדם מוטלת חובת זהירות כלפי עצמו, הגם שרמתה של זו פחותה מרמת חובתו כלפי הזולת; הפרתה של חובה זו גוררת הפחתת הפיצוי. לצורך בחינת האשם התורם יש להציב את מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. המבחנים המקובלים לקביעת שיעור האשם התורם הם מבחן האשמה המוסרית ומבחן האחריות היחסית של הצדדים. השוו: ע"א 417/81 מלון רמאדה שלום נ' אליהו אמסלם, פד"י לח (1) 72, 81; ת"א (י-ם) 6043/01 יואב נגד המועצה האזורית גזר (19.12.2005) והאסמכתאות המובאות שם.

בענייננו, כאמור, מדובר בשטח עבודה ובאנשי מקצוע, שיש להם את הניסיון ואת המיומנות לדעת לצלוח הליכה ופעולה בשטח כזה.

זאת ועוד. אמנם נקבע כי הייתה התרשלות מצד הנתבעת, אולם חשוב לציין בהקשר זה כי במכלול הדברים, מדובר במפגע גבולי.

בנסיבות אלה, כאשר מציבים אנו את אשמתה של הנתבעת מול אשמתו של התובע, סבורני כי סביר להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 50%.

שיעור הפיצויים

הנכות הרפואית

1. עקב התאונה סבל התובע משבר פריקה קדמי של כתף שמאל; הוא עבר החזרה סגורה של הכתף, שהיה מקובע במתלה למשך מספר חודשים.
2. מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר קאופמן, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 19%, ואת נכותו הזמנית בשיעור 100% למשך 6 שבועות; 50% במשך 6 שבועות נוספים ו- 25% במשך 6 שבועות נוספים.
3. מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר לבני, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 7.5%, ונכותו הזמנית בשיעור 100% למשך 6 שבועות ו-50% למשך 6 שבועות נוספים.
4. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר חורי, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 7.5% בגין תסמונת כליאה של השרוול המסובב והגבלת תנועה יחסית, לפי סעיף 38(1)(ב) לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי, ו- 5% בגין אי-יציבות קדמית בכתף, לפי מחצית סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות. סה"כ נכות רפואית משוקללת כ- 12%.

בנוסף לכך, העריך ד"ר חורי את נכותו הזמנית של התובע בשיעור 100% למשך 6 שבועות, 50% למשך 6 שבועות נוספים ו- 25% למשך 6 שבועות נוספים.

1. בנסיבות העניין, סבורני כי הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר חורי, סבירה ומסתברת, ולפיכך סביר לאמץ אותה.

הפסדי השכר ואובדן כושר השתכרות

1. בתצהירו ציין התובע כי לפני התאונה הוא שימש תלמיד ישיבה וקיבל גמלה חודשית מהישיבה בסך כ- 3,500 ₪ בחודש; החל מחודש אוגוסט 2008 הוא התחיל לעבוד ברשת גני ילדים "ולמדתם" כמנהל אחזקה; החל מחודש דצמבר 2008 הוא התחיל לעבוד גם בתלמוד תורה "כלל חסידי בית"ר" בתור מנהל אחזקה; לאחר התאונה הוא המשיך לעבוד בתפקידיו כמנהל אחזקה והשתכר בתלמוד תורה "כלל חסידי בית"ר" סך של כ- 4,250 ₪ בממוצע בחודש; כמו כן, הוא המשיך לעבוד בגני ילדים "ולמדתם" ומשכורתו שם עמדה על כ- 4,500 ₪ בחודש.

במהלך חקירתו מסר התובע כי בחודש ספטמבר 2013 הוא הפסיק לעבוד בתלמוד תורה "כלל חסידי בית"ר" (ראו: עמ' 7 ש' 25).

1. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר להעמיד את בסיס השכר של התובע על סך של 8,750 ₪.

לתובע לא נגרמו הפסדי שכר בעבר והוא אף לא תבע פיצויים בגין כך.

אשר לעתיד: בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, ולעובדה שלאחר התאונה הוא המשיך בעבודתו ואף חל גידול בהכנסתו במשך מספר שנים, סבורני כי סביר להעמיד את הנכות התפקודית שלו עקב התאונה על 8%, המשקף כשני שליש מהנכות הרפואית. בהתאם לכך יש לפסוק לתובע בגין הגריעה מכושר ההשתכרות סך של 180,000 ש"ח במעוגל, לפי בסיס שכר של 8,750 ₪, נכות תפקודית של 8% ומקדם היוון מתאים.

הפסדי פנסיה

1. מהפסיקה עולה כי סביר לפסוק בגין הפסד תנאים סוציאליים 10% מהפסדי השכר (ראו: ע"א 7548/13 דיווי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (27.1.2014).

לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך 18,000 ₪.

כאב וסבל

1. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין כאב וסבל סך של 50,000 ₪.

הוצאות ועזרת הזולת

1. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, הנכויות הזמניות והנכות הצמיתה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת סכום גלובלי בסך 10,000 ₪.

סוף דבר

1. לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. גריעה מכושר השתכרות 180,000 ₪

ב. הפסדי פנסיה 18,000 ₪

ג. נזק לא ממוני 50,000 ₪

ד. הוצאות ועזרת הזולת 10,000 ₪

258,000 ₪

-

בניכוי אשם תורם-50% (129,000) ₪

129,000 ₪

לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% ומע"מ והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.