1. זהו פסק דין, בתביעה לתשלום חוב נטען, בגין אספקת פועלים לנתבעת, ע"פ הסכם בין הצדדים. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2. התובעת הינה חברה, העוסקת בין היתר באספקת כח אדם לעבודות בניה, והנתבעת הינה שותפות רשומה, העוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות בניה, והנדסה אזרחית.

ביום 21.12.08 חתמו הצדדים, על הסכם לאספקת פועלים, לביצוע עבודות שלד ובטון במסגרת פרוייקט שביצעה הנתבעת כקבלנית ברמת חובב (להלן: "ההסכם").

בהסכם נקבעו, מחירי שעות עבודה לפועל מקצועי, ולפועל לא מקצועי.

בסעיף 4 להסכם הוסכם:

"חשבונות לתשלום יוגשו ע"י צד ב' בסיום כל חודש.

החשבונות ייבדקו ע"י מהנדס צד א' ושעור התשלומים יהיה כדלקמן:

100% מסכום החשבון המאושר – ישולם לתנאי תשלום שוטף + 31.

המע"מ על כל תשלום ישולם כנגד חשבונית צד ב' בהמחאה דחויה לתאריך תשלום המע"מ ע"י צד ב' למוסדות המע"מ".

לטענת התובעת, היא עמדה בהסכם, והעמידה לרשות הנתבעת הפועלים לפי דרישתה, במהלך כל תקופת ההסכם, לרבות בחודשים פברואר – מאי 2010, אלא שבגין ארבעת החודשים האמורים, לא שילמה לה הנתבעת, את מלוא התמורה לה הייתה זכאית, בטענה כי התובעת זייפה נתונים בכרטיסי העבודה של עובדיה – טענה אותה הכחישה התובעת. לפיכך, תבעה התובעת, את יתרת החוב הנטענת, בגין ארבעת החודשים האמורים. סכום התביעה, נכון למועד הגשתה – 118,688 ₪.

1. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי התביעה הוגשה באופן כללי וסתמי, ללא פירוט נדרש של הטענות. בסיכומיו, טען ב"כ הנתבעת, כי התובעת לא הרימה את הנטל, להוכיח את התביעה, באשר לא הוכיחה את היקף שעות העבודה בפועל של פועליה, במהלך תקופת ההתקשרות.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התובעת הפרה את התחייבויותיה, כאשר סיפקה עובדים באיכות מקצועית ירודה. טענתה זו של הנתבעת, נסתרה בהמשך ע"י עד ההגנה אינג' אלכס גלייזר, אשר אישר בחקירתו הנגדית, כי "העבודה הייתה בסדר גמור".

לטענת הנתבעת, התגלו זיופים ברישום שעות העבודה של פועלי התובעת, במסגרת דיווחי השעות, לחודש פברואר 2010, ועל כן, ביקשה לבדוק את כרטיסי העבודה המקוריים, ביחס לכל תקופת ההתקשרות, אלא שהתובעת התחמקה מלהמציא את הכרטיסים המקוריים, גם במהלך הדיון בתביעה. לפיכך, סבורה היא, שאין לקבל את דיווחי התובעת במהלך כל התקופה כנכונים, ועל כן, יש לשיטתה לדחות את טענת התובעת, לעניין יתרת התמורה.

1. התובעת העידה את מנהלה, מר ריבחי נאסר. התובעת גם הגישה תצהיר, בחתימת מר מקסים רוזנבלט, אשר עבד בתקופה הרלוונטית, כמהנדס ביצוע אצל הנתבעת, ואשר טען בתצהירו, כי קיבל ממנהל התובעת, את כל כרטיסי העבודה המקוריים, ומסר אותם לנתבעת, אלא שהעד לא התייצב לחקירת תצהירו, ועל כן, תצהירו אינו עומד בפני בית המשפט כראיה.

לנתבעת העידו: מר אהוד שפירא, מנהל חברת שורה בע"מ, שהינה אחת השותפות בנתבעת; עו"ד מיכאל יפרח, יועצה המשפטי של הנתבעת, אשר העיד בין היתר, כי הנתבעת שילמה לתובעת תשלום חלקי על חשבון חודש אפריל 2010, בהסתמך על סיכום בין העד ובין עו"ד של התובעת דאז, עו"ד קאסם סאלם, לפיו תמציא התובעת לנתבעת את כרטיסי העבודה המקוריים; מר עבד אלפתאח איברהים, אשר שימש כמנהל עבודה מטעם חברת שורה בע"מ, במסגרת הפרוייקט בו הועסקו הפועלים, שהעמידה התובעת לרשות הנתבעת, החל מיום 17.1.10, ולטענת הנתבעת, הוא שגילה, את הזיופים הנטענים בכרטיסי העבודה; וכן אינג' אלכס גלייזר אשר שימש כמהנדס הפרוייקט מטעם הנתבעת, בתקופה הרלוונטית.

1. ברי, כי על התובעת רובץ הנטל להוכיח את תביעתה.

לטענת הנתבעת, לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח עמידתה בהסכם, באמצעות עדותו של מנהלה מר ריבחי נאסר, הן משום שמדובר בעד יחיד המעוניין בתוצאות המשפט, והן משום שהעד אישר כי לא נכח באתר ברציפות, בעת ביצוע עבודות ועל כן לא יכול להעיד מידיעה אישית, על נכונות דיווחי השעות של פועלי התובעת, ועדותו בעניין זה הינה על כן, בגדר עדות מפי השמועה, או עדות סברה.

כן טענה הנתבעת, כי יש לזקוף לחובת התובעת, את הימנעותה מהמצאת כרטיסי העבודה המקוריים, לבדיקת הנתבעת, את הימנעותה מהעדת מי מהפועלים שעבדו עבור הנתבעת, כמו גם את מר קאסם נאסר, אשר עבד כראש צוות בפרוייקט, ואת עו"ד קאסם סאלם, אשר לטענתה, נוכח העדרו, יש לקבל את עדות עו"ד יפרח מטעם הנתבעת, כנכונה. כן טענה, כי יש לזקוף לחובת התובעת, את אי התייצבותו של מר מקסים רוזנבלט, לחקירה על תצהירו.

סבורני, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח, ביצוע חלקה הנטען בהסכם. אין חולק, כי עד חודש מרץ 2010 - גילוי הזיוף הנטען באחד מכרטיסי העבודה, שמולאו בחודש פברואר 2010, ואשר שילמה לתובעת את התשלומים החודשיים, ע"פ חשבונות מאושרים. נזכיר, כי ע"פ סעיף 4 להסכם תנאי לתשלום, הורה בין היתר: "החשבונות ייבדקו ע"י מהנדס צד א'...". סבורני, כי נוכח הוראת הסעיף האמור, מהווה אישור החשבונות, ותשלומם ע"י התובעת, הודאת בעל דין מצידה, באשר לנכונות החשבונות המאושרים. בסיכומיו, טען ב"כ הנתבעת, כי אין לראות באישור החשבונות עד חודש ינואר 2010, הודאת בעל דין בנכונות החשבונות המאושרים, זאת לטענתו: "הואיל ושיטת ההתחשבנות בכל עבודה קבלנית היא שיטה מצטברת כאשר חשבונות ביניים משולמים על חשבון וניתן להוכיח בשבונות שהחברה הגישה בעצמה. גם אם לא הייתה שיטה כזו לעולם בין שני הצדדים, גם אם מהנסה מאשר את זה, זה לא סוף פסוק. אם האישור היה מבוסס על מידע לא נכון בית המשפט תמיד וחייב לעשות צדק בין הצדדים". דא עקא, טענת הנתבעת לעניין שיטת ההתחשבנות, לא הוכחה, ואין מדובר בעובדה שבידיעה שיפוטית. יתרה מזאת, השיטה הנטענת, עומדת לכאורה, בניגוד ללשון סעיף 4 להסכם הצדדים, הקובע בבירור, כי התמורה בגין כל חודש תשולם בנפרד, לאחר בדיקה של מהנדס הנתבעת, ואינו מפרט כל מנגנון התחשבנות מאוחר, או הוראה בדבר חשבונות מצטברים.

אכן, ביחסים בין קבלן וקבלן משנה, תיתכן אפשרות של תשלום ביתר ע"פ חשבונות מאושרים, בין בשל טעות של הצדדים, ובין בשל הטעיה מכוונת, או תרמית, מצד קבלן המשנה. ברי כי אילו הוכח שאירע מקרה כזה, הייתה עומדת לנתבעת, הזכות להשבת החלק ששולם בהיתר, הן מכוח דיני החוזים והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אלא שמדובר בטענה, שהנטל להוכיחה רובץ על הטוען אותה, ובעניינו – הנתבעת. כאמור לעיל, סבורני כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענתה, בעניין זיוף נתונים בכרטיסי עבודה.

נכונים דברי ב"כ התובעת בסיכומיו, כי טענת זיוף או תרמית, מחייבת מידת הוכחה מוגברת, מבחינת כמות הראיות ואיכותן (ר' לעניין זה ע"א 4075/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חב' לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ).

בענייננו, נשענה למעשה טענת הנתבעת, לעניין זיופים בכרטיסי עבודה, על עדותו היחידה של העד מר עבד אלפתאח איברהים, אשר העיד בתצהיר עדותו הראשית, לעניין זה: "יש 3 מקרים בהם אני משוכנע ויודע שהיו זיופים בכרטיסים. אני יודע שבכרטיס עבודה לחודש 2/2010 שבו 3 פועלים עבדו (זה היה יום חמישי 4/2/2010) ביציקות אחרי שעות העבודה הרגילות ולכל אחד מהם רשמתי 2 שעות עבודה על עובדת כיסוי יציקות לאחר שמסרתי את הכרטיס שינו את הספרה 2 ל-20 שעות אצל אחד הפועלים". בחקירתו הנגדית של העד, הובהר כי המדובר למעשה, באירוע יחיד, שבו זויפו לטענתו נתוני שעות העבודה של שלושה עובדים. העד לא יכול היה להצביע באופן חד משמעי, על זיופים נוספים.

לצורך הדיון נניח, כי אילו הוכח זיוף באירוע האמור, היה בכך כדי להטיל צל, על דיווחי השעות של התובעת, במהלך כל תקופת עבודתה, אלא שסבורני, כי אין בעדותו היחידה של מר עבד אלפתאח, להרים את הנטל, להוכחת הזיופים הנטענים באירוע זה. המדובר בעד אשר לדבריו, עבד בחברת שורה בע"מ, כ-15 שנים, ומכאן שאין מדובר בעד נייטרלי, כי אם, על פני הדברים, בעד המעוניין בתוצאות המשפט. בית המשפט ייטה, שלא לבסס ממצא עובדתי על עדות שכזו, אלא אם שוכנע במהימנותה, לכל אורכה. בענייניו, לא מצאתי, כי ניתן לקבל את עדות העד, כמהימנה לכל אורכה, נוכח קשיים שהתגלו בחקירתו. כך, בתצהיר עדותו הראשית, העיד העד: "בשלב מסוים אני גיליתי שיש זיופים בכרטיסי העבודה. דיווחתי למר אהוד שפירא על כך", ואילו בחקירתו הנגדית אישר, כי לא גילה את הזיופים באקראי, אלא שמר אינג' אהוד שפירא, מנהל חברה שורה, הוא שפנה אליו וביקש ממנו לבדוק את הכרטיסים. לדבריו: "אהוד בא אליי בחודש 2 ואמר שהוא מרגיש שיש הרבה ימי עבודה ולא נהוג לשלם סכום כאלה. שאל אם אני בודק את הכרטיסים ואמרתי שלפעמים. אז בסוף בדקתי את הכרטיסים של חודש פברואר וראיתי כמה כרטיסים שיש בהם זיופים". מעבר לכך שהסתירה האמורה לא יושבה, הרי לא ניתן לשלול את האפשרות, כי מר עבד אלפתאח, הונע, במהלך הבדיקה ע"י הרצון, לרצות את מר שפירא, ולאתר זיופים, בקיומם חשד. העד גם אישר, כי ביצע בעצמו תיקונים בכרטיסי עבודה, מבלי שהוסיף את חתימתו, וכאשר הופנה לתיקונים שונים בכרטיסים, לא ידע לומר אם מדובר בזיופים, או בתיקונים שערכו, הוא, או מנהל עבודה אחר בפרוייקט.

נוסף על האמור, הרי שטענת העד, נטענה ללא כל אסמכתא לזיופים הנטענים, שכן לטענתו, צילם את הכרטיסים החשודים בזיוף, ושמר אותם, לצד כרטיס מקורי, שלטענתו כלל זיוף, אלא שלדבריו, הניח את הקלסר ובו המסמכים ברכבו, ואיבד אותו. טענתו לעניין זה, לא נכללה בתצהירו, ונטענה לראשונה, בחקירתו הנגדית. ברי, כי יש לזקוף לחובת הנתבעת, את העדרם של המסמכים האמורים, שכן חובתה הייתה לשמור אותם, בהיותם בגדר ראיות רלוונטיות. טענת העד, כי איבד את המסמכים, אינה מניחה את הדעת. יתרה מזאת, מעדותו נלמד, כי הקלסר היה מצוי ברשותו, עוד מספר חודשים לאחר שלטענתו הניח אותו ברכבו. דהיינו, המסמכים היו ברשותו, גם לאחר שב"כ התובעת פנה אל הנתבעת בכתב, וטען להפרת ההסכם מצד הנתבעת. אך מתבקש היה, כי המסמכים יישמרו באותו שלב בקפידה, ע"י הנתבעת או ב"כ.

עצם הרישום של 20 שעות עבודה לעובד, אינו מעיד, לכשעצמו, על זיוף, שכן כעולה מעדות אינג' גלייזר, "העבודה הייתה מורכבת והיא התנהלה למשך 3-4 חודשים גם בלילות".

מכאן, שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח, אף את שלושת הזיופים הנטענים, באותו דו"ח שעות, עליו הצביע מר עבד אלפתאח.

הנתבעת לא הוכיחה קיומם של זיופים נוספים, בתקופות שקדמו לחודש פברואר 2010, ואף לא במהלך החודשים הבאים, בהם, יש להניח, בדקה בקפידה, את כל הדוחות. לעניין זה, יוזכרו דברי העד מר גלייזר בחקירתו הנגדית, מהם נלמד, כי לדעתו לא סביר היה כי יבוצעו זיופים, מבלי שהנתבעת תגלה זאת: "ש. האם פעם גילית שהיו זיופים בכרטיסים? ת. לא גיליתי. לא חיפשתי כי עבדנו יותר משנה וחצי ברצף ביחד וכולם הכירו את כולם. רואים את הכרטיסים האלה יום יום. קשה לי לחשוב שמישהו היה מזייף בלי להיתפס".

6. סכום התביעה מורכב מן הסכומים שקיזזה הנתבעת, מחשבונות התובעת, לחודשים פברואר – מאי 2010 - לטענת התובעת - שלא כדין.

הסכומים המפורטים בכתב התביעה, הינם: 15,091 ₪, שקוזזו מחשבון חודש פברואר 2010, 49,109 ₪, שקוזזו מחשבון חודש מרץ 2010, 11,335 ₪, שקוזזו מחשבון חודש אפריל 2010, וכן סך 23,677.50 ₪ - סכום החשבון לחודש מאי ,2010 אשר בגינו לא שלמה הנתבעת סכום כלשהו.

כן נתבע סך 15,600 ₪ - חוב נטען עבור "...ביצוע עבודות החלקת בטון".

הסכומים האמורים, מסתכמים בסך 114,812 ₪ (קרן), ובשיערוך למועד הגשת התביעה – 118,688 ₪, כמפורט בטבלת השיערוכים שצורפה לתביעה.

בסיכומיו, טען ב"כ הנתבע בהקשר זה, כי התובעת לא הוכיחה, את נכונות חישוב הסכומים האמורים, וטען, כי עצם אישור שעות העבודה ע"י מנהל העבודה, וע"י מהנדס הפרוייקט, אין בהם די, שכן היה מוסכם על הצדדים, כי כל חשבון מצריך את אישורו האישי, של אינג' אהוד שפירא.

בתצהיר עדותו הראשית, העיד עד ההגנה אינג' אהוד שפירא, כי החליט לקזז סכומים מחשבונות שהגישה התובעת, בשל החשד לזיופים בכרטיסי עבודה, ומשום שהנתבעת לא קיבלה מהתובעת, את כרטיסי העבודה המקוריים, לצורך בדיקתם. לדבריו: "מאחר והחשד היה מבוסס על ממצאים, החלטתי להפחית סכומי כסף מחשבונות המוגשים על ידי התובעת, ומר ריבחי ידע על כך בזמן אמיתי".

בתצהיר העד, לא פורטה הנוסחה, לפיה קוזזו הסכומים מחשבונות התובעת. במכתב הנתבעת מיום 6.5.10, עליו חתום אינג' אלכס גלייזר, נאמר לעניין זה: "מאחר ואין לנו כל ספק כי מדובר בתופעה חוזרת ומתמשכת, שהחלה חודשים רבים לפני הגילויים הנ"ל, החלטנו לבצע בדיקה לעומק של כל חשבונות מרשתך מתחילת הפרויקט, ולעכב בשלב זה סכום בגובה של כ-5% מהסכום שהמצטבר של חשבונותיה בפרויקט, וזאת עד לבירור כל העובדות הוחלטה על גובה התשלום המגיעה לה.

על מנת לבדוק את כל הנתונים, נדרשת מרשתך להמציא לנו בהקדם את כל כרטיסי העבודה המקוררים החתומים ע"י נציגינו, לשם בקרה חוזרת של כל התשלומים שקיבלה עד כה, מתחילת הפרויקט.

מכל מקום, יובהר, כי הסכום המדויק המגיע למרשתך בגין העבודות שביצעה ייקבע רק לאחר בדיקה מקיפה של כל כרטיסי העבודה, ועל פי נתוני אמת באשר לשעות העבודה ויסווג העובדים, כפי שהיו בפועל".

בתצהיר עדותו הראשית, העיד מר שפירא, כי לאחר הפחתת מס במקור, תשלום עבור חומרים וציוד שסופקו לתובעת, ועלות ציוד שהושחת לטענתו ע"י פועלי התובעת, עיכבה הנתבעת תחת ידיה סך 83,155 ₪. יצויין, כי סכום זה, איננו מהווה ,5% מסכום החשבונות המצטברים, כאמור במכתב מר גלייזר, שכן לפי חישוב של מר שפירא עצמו, מסתכמים החשבונות המצטברים ב-1,587,005 ₪, ו-5% מתוך הסכוך האמור מסתכם ב-79,350 ₪ בלבד.

מכל מקום, הודה כאמור אינג' שפירא, בקיזוז סך 83,155 ₪, ועיכובם תחת ידי הנתבעת. סבורני, כי יש לקבל את תחשיב העד לעניין זה, הנשען על מסמכים, שצורפו לתצהיר עדותו הראשית.

בחקירתו הנגדית, אישר אינג' שפירא, כי אלמלא החשד לזיוף הייתה הנתבעת מכבדת את חשבונותיה של התובעת, ומשלמת אותם במלואם: "ש. אם השתכנעת שאין זיופים היית מחזיר את הכסף? ת. חד משמעית. כמו ששילמתי 14 חודש הייתי משלם כל שקל". החשד לזיוף היה אפוא הטעם היחיד, לעיכוב הסכום האמור.

משלא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח, את הזיופים הנטענים בכרטיסי העבודה, ונוכח הודאת מר שפירא, בעיכוב סך 83,155 ₪, מתוך הסכומים שהגיעו לתובעת, בגין אספקת הפועלים, סבורני, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, את הסכום האמור, המשוערך להיום לסך 93,204 ₪.

אשר לסך 15,600 ₪, שנתבע בגין עבודות החלקת בטון – סבורני, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח זכותה לתשלום הסכום האמור, שכן לטענת מר שפירא, בהסתמך על נספחים 1 ו-2 לתצהירו, כבר נכלל הסכום, במסגרת התשלום ששולם לתובעת, ביום 3.5.10, ובעדות מר ריבחי נאסר, לא נמצא מענה לטענה זו.

יש אפוא לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 93,204 ₪.

7. התביעה מתקבלת אפוא, ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך 93,204 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.