פסק דין

בפני בקשת חייב להכרזתו כפש"ר. בבקשה הצהיר על חובות בסך כ – 1.4 מיליון ₪. החייב טען כי הינו מובטל, אסיר משוחרר, סובל מבעיות רפואיות, סכרת ובעיות לב וכי פנה למל"ל. המפרנסת היחידה היא אשתו העובדת כפקידה בעירייה ומשתכרת סך של 5,000 ₪ לחודש. כמו כן, הצהיר כי אין ברשותו רכב, אין לו ח-ן בנק, הוא איננו מחזיק כרטיס אשראי. החייב נשוי, אב ל – 3 ילדים.

בתצהיר שצורף לבקשה הצהיר החייב כי לאחר שחרורו ממאסר פתח עסק מכולת שפעל טוב בשנים 1997-2000, אז נקלע העסק לקשיים כשלקוחות לא שילמו את חובותיהם. השיקים שלו התחילו לחזור מהבנק מבלי שכובדו. בעלי החוב פתחו נגדו תיקי הוצל"פ. הוא לא יכל לעמוד בתשלומים, פנה לשוק האפור ולקח הלוואות. בסופו של דבר, סגר את העסק. הוגשו נגדו תביעות בסכומים גבוהים. הוא נאלץ לפנות לבנקים ולקבל הלוואות וגם מקרובי משפחה. בשנת 2007 הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, ניתן לו צו כינוס, אך ההליך בוטל ביום 30/12/08 מאחר ולא עמד בתנאי צו הכינוס עקב מאסרו. אשתו עובדת בעיריית טבריה ומשתכרת 3,500 ₪ ואשר מתוך סכום זה משולמים כל ההוצאות ותשלומים לנושים [סעיף 13 לתצהיר]. הוא מחפש עבודה, אך עד כה לא הצליח למצוא.

ביום 2/111 ניתן לחייב צו כינוס והושת עליו תשלום חודשי בסך 500 ₪. נגד החייב הוגשו 9 תביעות חוב בסכום כולל של 350,000 ₪.

זוהי בקשה שנייה שמגיש החייב להכרזתו כפש"ר. החייב ניהל תיק קודם – 181/07 שבוטל ביום 30/12/08. ההליך בוטל לאור התנהלותו של החייב שפיגר בתשלומים החודשיים, לא הגיש דוחות ולא התייצב לחקירה, למרות שהות שניתנה לו לתקן את מחדליו.

עמדת המנהל המיוחד –

המנהל המיוחד מציין בדוח כי החייב טוען שהוא מתגורר לסירוגין אצל אמו ובבית אשתו. ריצה עונשי מאסר בגין עבירות שונות. טוען כי נגמל מסמים.

בחקירתו טען החייב כי הוא איננו עובד ומתקשה למצוא עבודה כיוון שידוע לכולם כי בעברו הוא היה מכור לסמים וריצה עונשי מאסר רבים. בשלב מסוים במהלך החקירה אצל המנהל המיוחד הוצגה בפניו מודעה שפורסמה בעיתון המקומי, המאחלת לו הצלחה בעסק החדש – מסעדה שפתח, ולאחר שהוצג בפניו גם דוח חקירה ממנו עולה שהוא מנהל עסק – מסעדה, שינה החייב את גרסתו וטען כי העסק שייך לאשתו וכי בכוונתה לסגור את העסק בסוף השנה כי לא הולך כלום. בתשובה לשאלה על שם מי מתנהל העסק השיב "על שם האישה ואמא שלי, הן מרוויחות כ – 200 ₪ יומית והן רוצות לסגור את זה". לחייב לא היתה תשובה מדוע במודעה שפורסמה נרשם שמו ואיחלו לו אישית הצלחה. עוד טען החייב בפני המנהל המיוחד כי מי שדאג להמציא למנהל המיוחד את המודעה שפורסמה, הוא אדם המסוכסך עמו, מהמר כפייתי.

בהמשך החקירה טען "אני עוזר לאמא ולאשתי, אתה יודע למה הן רוצות להעסיק אותי, שלא אחזור לסמים". בעניין השתכרותו והכנסתו מעבודתו במסעדה טען כי הוא לוקח כל יום 50-60 ₪ לסיגריות והוצאות. בתשובה לשאלה אם הוא זכאי לקבל קצבה מהמל"ל השיב בשלילה, בהסבר, שעל פניו, נראה לא הגיוני – בכך שלאשתו יש רכב נכה. החייב טען כי לאשתו נכות בשיעור 100 אחוז, היא עובדת בעיריית טבריה כמזכירה ומשתכרת 4,000 ₪ והחל משעות הצהריים היא עובדת במסעדה ומחליפה את אמו. אשתו מקבלת קצבה בסך 2,000 ₪ מהמל"ל ומרוויחה מהמסעדה 150-200 ₪ ליום. לאשתו רכב מסוג יונדאי 35IX ששוויו 135,000 ₪. חלק מהתמורה הוא ממענק של המל"ל וחלק ממכירת רכב קודם.

החייב מפגר בתשלומים ולא הגיש דוחות כלל, כשהוא מסביר כי לא ידע שצריך. עורך הדין לא אמר לו שצריך.

החייב לא סיפק כל הסבר לחובותיו ורק טען כי מדובר בחובות ישנים. בחקירתו מסר אינפורמציה כללית וחלקית בלבד.

החייב ריצה בעבר מס' עונשי מאסר בשל שורה ארוכה של עבירות מרמה, התחזות כעובד ציבור, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אלימות, מעשה מגונה בכח והחזקת סמים מסוכנים.

המנהל המיוחד מציין כי בשל העובדה שהחייב לא מגיש דוחות ומהבעייתיות העולה מהחקירה, רב הנסתר על הגלוי. לא ברור ממה הוא מתקיים והאם הוא עובד או לא, לא ברור היכן הוא מתגורר האם עם אשתו או אצל אמו. החייב בקיא בנתונים באשר להכנסת אשתו ולכן נראה שהוא חי עמה, אולם הוא מנסה להציג תמונה שונה ומעורפלת.

המנהל המיוחד סבור שהחייב איננו דובר אמת לאורך מרבית שלבי החקירה ומנסה להסתיר פרטים משמעותיים רבים, על כן יש לדחות את בקשתו להכרזה גם בשל העובדה שלא הרים את נטל ההוכחה בדבר נסיבות ההסתבכות וגם בשל כך כי גם לאחר מתן צו הכינוס הוא מתנהל שלא בתום לב וגם בשל העובדה שבקשתו הקודמת לפש"ר נדחתה.

לדוח המנהל המיוחד צורף עותק המודעה על עמוד שלם במקומון שם נכתב: "איחולי הצלחה לדורון עברו – מסעדה עירקית, הפתיליה...". המברכים הם אמו ואשתו.

עיון בדוח החקירה מעלה אכן תהיות רבות ותשובותיו של החייב נראות לא משכנעות ומשתנות מפעם לפעם. לאחר שטען כי הוא איננו עובד, כי הוא מתקשה למצוא עבודה נשאל החייב כיצד הוא מעביר את היום, והשיב: "אני הולך הרבה לקבוצת תמיכה של נגמלים בשם NA, אני הולך לעיריית טבריה על מנת שיתנו לי איזה קיוסק בבית ספר או בסטה כדי לעזור לי להשתקם... אני נקי יחסית הרבה זמן ומשתדל לא להידרדר חזרה לסמים".

בשלב זה הוצגה בפניו המודעה ואז הוא שינה גרסתו. לדבריו, אמא שלו היא זו שפרסמה את המודעה. הוא הכחיש כל קשר לעבודה במסעדה וטען שזה עסק לא מצליח של אשתו שמתכוונת לסגור אותו בסוף השנה.

בשלב זה נאמר לו כי קיים דוח של חוקר פרטי שהוא זה שעובד במסעדה שוב שינה את גרסתו ואמר שהוא עוזר לאמא שלו ולאשתו כדי שלא יחזור לסמים. בתשובה לשאלה האם אשתו עובדת במסעדה, השיב : "היא עובדת כמזכירה בבית ספר בבוקר, אח"כ יורד למסעדה, מחליפה את אמא שלי, כל המשפחה עוזרת לה אז גם אני הולך לשם, אני עושה קניות למקום ומנקה זו העזרה שלי, אני לוקח כל יום 50 או 60 ₪ לסיגריות והוצאות. אני לא מקבל אבטלה אתה יודע למה? הפקיד אומר לי תעשה גירושין, תחיה עם האישה ותחיה איתה ביחד תקבל עוד דירה מעמידר ואני לא רוצה לרמות יותר".

עמדת הכנ"ר –

הכנ"ר מציין כי גם אשת החייב פנתה להליכי פש"ר פעמיים. הפעם הראשונה באפריל 2009 והפעם השניה בספטמבר 2011.

הנושה "חברת טנא פרוסט" שלחה מכתב לכנ"ר ממנו עולה שהחייב פתח מסעדה בטבריה בשם "המסעדה העירקית הפתיליה". הנושה טענה כי בזמנו החייב פתח עסק סופרמרקט ו"עקץ" את כל הספקים.

החייב צבר פיגורים ולא הגיש דוחות. מעיון בנתונים שמסר החייב בשאלון, לדרישת המנהל המיוחד, עולה כי הוצאות התא המשפחתי מסתכמות בכ – 10,000 ₪, בעוד שמשכרותה של אשתו המהווה הכנסה יחידה היא 5,000 ₪ [ובתצהיר 3,500 ₪ ובהמשך בשאלות - 4,000 ₪ + 2,000 קצבת נכות].

אין אפשרות לכנ"ר לאמוד את מצבו הכלכלי לאשורו. מעיון בדוח המנהל המיוחד עולה שהחייב מתגורר אצל אשתו רק לסירוגין, כאשר לטענתו אשתו לא רצתה שיגור עמה, לאחר שחרורו מהכלא. על כן, לא ברור היכן הוא אכן מתגורר, מה הן הכנסותיו האמיתיות, מי אחראי על הוצאות הבית, בין אם זה בבית אשתו ובין אם זה בבית אמו, כיצד הוא יכול לעמוד בתשלומים כאשר הוא איננו משתכר כלל.

עובדת פתיחת העסק הוסתרה על ידו ולא דווחה. תשובותיו לפיהן אמו שבגיל 75 היא זו שמפעילה את המסעדה, איננה תמת לב. הכנ"ר סבור כי יש לבטל את צו הכינוס ולדחות את בקשתו.

בדיון שנערך ביום 16/1/12 ציין המנהל המיוחד שעדיין ישנם פיגורים, לא הוגשו דוחות והוא לא קיבל אסמכתאות אודות יצירת החובות. כמו כן, לא ברור היכן החייב גר וכיצד הוא מתפרנס. נראה כי הוא מנהל עסק, בניגוד להצהרתו.

ב"כ הכנ"ר הצטרף לעמדה.

החייב טען כי הסיבה למחדלים היא בעיות במשפחה, כפי שפורט בפרוט'. הוא שב ואמר כי הוא עובד בעסק של אשתו ואמו וכי הוא רק עוזר להן ומרוויח 80-90 ₪ ליום.

בתגובה ציין הכנ"ר כי גרסתו המאוחרת של החייב היתה רק לאחר שעומת עם מודעת ברכה שפורסמה בעיתון המקומי וכי אין היגיון שאמו שהיא בת 75, היא מנהלת את העסקה.

החייב נמנע מלדווח על העסק, איננו ממציא דוחות.

בהחלטה מאותו יום ציינתי כל עלפי הנתונים התנהלותו של החייב נעדרת תום לב. לפנים משורת הדין, ניתנה לו הזדמנות להסיר את מחדליו. ההחלטה הורתה לחייב לשלם את הפיגורים תו 45 יום מיום ההחלטה וכן להגיש את מלוא הדוחות. צוין בהחלטה כי ככל שלא יוסרו המחדלים יתכן ובית המשפט יתן החלטה לביטול ההליך גם ללא צורך בדיון נוסף.

בדיון הנדחה מיום 16/4/12 ציין ב"כ הכנ"ר כי החייב לא עמד בהחלטת בית המשפט, לא הסיר את הפיגורים במועד. הוא שילם את פיגוריו רק ימים ספורים לפני מועד הדיון אך עד כה לא הגיש את הדוחות למרות שנדרש לעשות כן גם לאור צו הכינוס וגם לאור החלטתו המפורשת של בית המשפט.

ב"כ הכנ"ר ציין שהחייב שילם את פיגוריו בבת אחת שלושה ימים לפני מועד הדיון. תוך כדי עיון בשוברים שהציג החייב במהלך הדיון השתרבב תדפיס ובו מצוינת הזמנת פנקס שיקים מחשבון הבנק של המסעדה שמופעלת על ידי אמו וככל הנראה מנוהלת על ידו.

יוזכר כי בתגובה הראשונה לאחר שהוצגו בפני החייב הראיות בעניין העסק, טען כי העסק הוא של אשתו.

דיון –

כאשר מדובר בבקשה שנייה לפש"ר, בית המשפט יבחן את בקשת החייב ביתר הקפדה.

בפש"ר 1131/04 דביר גראדו נ' הכנ"ר נקבע כי : "על חייב המבקש להכריזו, פעם נוספת, כפש"ר, לאחר שנקבע כי ניצל לרעה את ההליך, לשכנע את בית המשפט, לא רק כי נשתנו הנסיבות, אלא שהנסיבות החדשות הינן כה חריגות, עד כדי שהן גוברות על השיקול, לפיו החייב הפועל בחוסר תום לב במהלך הליכי פש"ר, לא יזכה להגנת ההליך".

למרבה הצער גרסתו של החייב איננה מעוררת אמון ורצופה תהיות ושינויי גרסה. אכן טענתו שאמו החליטה לפתע, בגיל 75, לפתוח עסק ולנהל אותו בפועל, איננה משכנעת.

אני סבור שהתנהלותו של החייב גם ביצירת החובות וגם במהלך ניהול ההליך נעדרת תום לב.

הסבריו של החייב לעניין יצירת החובות לא שכנעו את המנהל המיוחד ואת הכנ"ר. הנטל להוכיח תום לב רובץ על החייב .

מי שמבקש לחסות בצילה של פקודת פשיטת הרגל חייב לבוא לבית המשפט בידיים נקיות ולהראות כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

החייב יצר חובות ופיזור שיקים לספקים כשהוא יודע שאין סיכוי שהבנק יכבד אותם, בכך הוא הטעה את מקבלי השיקים והונה אותם בכך שגרם להם לחשוב שהם מקבלים לידיהם שיקים בעלי ערך.

בגזר הדין הפלילי שצורף לחוות דעת המנהל המיוחד, מצוין כי לחובת הנאשם הרשעות – 33 עבירות ב – 8 אישומים, הכוללים מרמה והתחזות.

בתיק האמור הורשע ב – 12 מקרים של התחזות לעובד ציבור וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כאשר השיג מידע מרשות הרישוי אודות אזרחים שהגישו בקשות שונות, התקשר אליהם, הציג עצמו כעובד רשות הרישוי שיוכל לסייע להם בעד תמורה כספית וקיבל מהם סכומים שונים.

בחינת תום הלב, עניינה בהיבט של צדק והגינות כלפי הנושים בעצם יצירתם של החובות כמו גם בבחינת התנהלותו של החייב מבחינת העקרונות הכלליים של תקנת הציבור והשמירה על החוק לבל יצא חוטא נשכר.

אין הצדקה להתיר שמיטת חובות אם התנהגות החייב כלפי נושיו בעבר מצביעה על אפשרות ממשית כי הוא עלול ליצור חובות חדשים גם בעתיד, על אחת כמה וכמה, כאשר גם התנהלותו של החייב במהלך ניהול ההליך איננה מעוררת אמון, מעלה תהיות ונעדרת תום לב.

החייב לא עמד במטלות המוטלות עליו על פי צו הכינוס, לא הקפיד בעניין התשלומים החודשיים ולא הגיש דוחות. שיתוף הפעולה עם המנהל המיוחד היה חלקי תוך ניסיון להעלים פרטים באשר להשתכרותו ועבודתו. לא הציג את מלוא הנתונים ותמונה מלאה המבססת את גרסתו באשר להשתכרותו ולמצבו הכלכלי.

אין הצדקה ליתן סעד לחייב המגיע לבית המשפט בידיים שאינן נקיות.

חייב שאיננו ממלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו בהגשת הבקשה כמו גם בהסתרת פרטים ועובדות רלוונטיות, ייחשבו לחוסר תום לב [פש"ר 149/90].

לאור האמור, אני קובע שהחייב לא עמד בנטל להוכיח תום לב ביצירת החובות והתנהלותו בהליך נגועה בחוסר תום לב.

לפיכך, אני דוחה את בקשת החייב להכרזה ומורה על ביטול צו הכינוס על כל הוראותיו.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת