בפני תביעה כספית ע"ס 164,000 ₪.

בכתב התביעה טוענות התובעות, בין היתר, כדלקמן:

1. כי הן מנהלות יחדיו גן ילדים באשדוד משנת 2002.

2. כי הנתבעת עוסקת בהשכרת נדל"ן ושיווק מוצרי חשמל.

3. כי ביום 6.2.02 נחתם חוזה שכירות בין הצדדים לפי שכרו התובעת מהנתבעת 3 יחידות משרדים (325, 326, 327) בקומת המשרדים בבניין ברח' העצמאות 93 באשדוד, לצורכי הקמה וניהול גן ילדים.

4. כי החוזה נחתם לתקופה של שנה מיום 1.4.02 ועד ליום 31.3.03 וניתנה אופציה לשנה נוספת.

5. בתום התקופה, פינו התובעות את המושכר שילמו את כל ההתחייבויות לאחזקת הבניין, העתיקו קו הטלפון למקום החדש ששכרו ועזבו את המושכר.

6. כי חתמו על הסכם שכירות עם חברת דמרי לשנה מיום 1.4.03 ועד 31.3.04.

7. כי הנתבעת מסרה להן בסיום החוזה כי היא תדווח לעירייה על סיום חוזה השכירות כך שהן לא תחויבנה בארנונה מיום סיום החוזה (31.3.03) אולם הנתבעת לא עשתה כן מהסיבה כי המושכר היה פנוי מדיירים והנתבעת היתה אמורה לשלם לעיריית אשדוד ארנונה בגין המושכר.

8. כי אי הדיווח גרם לכך שהנתבעת לא חויבה בתשלומי ארנונה בגין התקופה הזו אלא התובעות, כאשר החיוב היה ללא הנחה של גן ילדים אלא ארנונה משרדית גבוהה.

9. כי לאור רישום התובעות כמחזיקות בנכס, עיריית אשדוד תביעה אותן בבימ"ש והחוב עומד ע"ס 164,000 ₪.

10. כי יש לחייב את הנתבעת לשלם את הסכום.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו טענה, בין היתר, כדלקמן:

1. כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות או שיהוי. תחילתה של תקופת החוב בתחילת 2003 למעלה מ- 7 שנים, טרם הגשת התביעה.

2. כי חוזה השכירות נחתם בשנת 2002.

3. כי נקבעה תקופת אופציה ל- 24 חודשים ולא 12.

4. כי התובעות לא פינו את המושכר בתום השנה אלא המשיכו לשהות בו גם בתקופת האופציה.

5. כי הטענה שהנתבעת התחייבה לדווח לעירייה שקרית ואינה נכונה.

6. כי לא התנהל כל הליך לסיום חוזה השכירות והתובעות לא השיבו את החזקה בנכס לידי הנתבעת במועד סיום תקופת השכירות, אלא המשיכו להחזיק בו גם בתקופת האופציה.

7. כי עד למועד הגשת כתב ההגנה התובעות לא החזירו לנתבעת את מפתחות הנכס.

8. כי משנוכחה לגלות כי התובעות לא מצויות בנכס נשאה בעלויות השבת הנכס לקדמותו להשכירה את הנכס בתאריכים 1.5.04 ו- 1.8.04 לצד ג'.

9. כי עפ"י סע' 325 לפק' העיריות חובת הדיווח לעירייה על הפסקת החזקה בנכס, מוטלת על התובעות.

10. כי התובעות התאימו את המושכר לצורכיהן לניהול גן ילדים, ולא השיבו המושכר לקדמותו.

11. ועוד...

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 21.3.12 קבעתי את גדר המחלוקת העובדתית: מהו מועד הפינוי של התובעות את המושכר, באיזה אופן בוצע הפינוי והאם הוא עומד בהתחייבויות החוזיות שבהסכם השכירות. עוד קבעתי כי לאחר שייקבע מועד הפינוי, החל ממועד זה תחול חובת תשלום מיסי העירייה על הנתבעת.

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 7.3.13 העידה התובעת 1.

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 10.3.14 העידו הגב' טטיאנה ולדוב, מר אלי ביטון והגב' קרן ביטון.

לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

בטרם אכריע בשאלות שנקבעו בגדר המחלוקת אציין כי איני מקבל את טענת ההתיישנות של הנתבעת, שכן אני מקבל את גרסת התובעת שנודע לה לראשונה על קיומו של החוב לעיריית אשדוד רק בשנת 2005. גרסה זו לא נסתרה.

לכן עילת התביעה לא התיישנה.

ועתה אכריע בשאלות שהותוו.

מועד הפינוי

התובעת טוענות כי פינוי את המושכר ביום 31.3.03 בתום שנה אחת של שכירות.

הפכתי והפכתי בחוזה השכירות (נספח א' לכתב התביעה) ולא מצאתי כל הסדר לפיו יש לנהוג היה והתובעות מעוניינות היו לעשות שימוש באופציה שניתנה להן להאריך את הסכם השכירות.

לא נרשם בשום מקום כי עליהן להודיע על רצונן להמשיך בשכירות או על חיוב במתן הודעה על עזיבה, על מנת שתקופת אופציה לא תמושש אוטומטית.

כל שיש בהסכם השכירות הוא מנגנון הקובע כי מה על התובעת לעשות בגמר תקופת השכירות. מנגנון זה אינו כולל חיוב בפניה לעיריית אשדוד ומסירת הודעה על עזיבת המקום והפסקת החזקה.

אכן, עפ"י סע' 325 לפקודת העיריות החובה מוטלת על המחזיק בנכס להודיע על עזיבתו לרשות המקומית על מנת שהחיוב על שמו יופסק, אך חובה זו קיימת ביחסים שבין התובעות לרשות המקומית – עיריית אשדוד - ולא קיימת במסגרת היחסים החוזיים בין הצדדים בתיק זה.

במסגרת הראיות שהוגשו ע"י התובעת, הוכח בפני, ברמה המספקת, כי:

1. התובעות לא פנו אל הנתבעת ו/או אל מי מטעמה וביקשו להאריך את השכירות.

2. התובעת פנו להעתקת קו טלפון מהמושכר לכתובתן החדשה, והקו הועתק ביום 8.4.03.

3. כי שילמו שכ"ד למושכר החדש באפריל 2003.

4. כי שכרו את המושכר החדש למטרת ניהול גן ילדים החל מיום 1.4.03.

סע' 2-4 לעיל הוכח במסמכים בכתב וסע' 1 מהעדויות שנשמעו בפני.

עדויות התובעות לא נסתרו ולא הוצג להן כל אסמכתא לכך שהן נותרו במושכר לאחר יום 31.3.03.

אני מקבל את התמיהות שהועלו ע"י התובעות כי:

1. אין זה ברור מדוע הנתבעת לא דרשה או תביעה מהתובעות לשלם שכ"ד בגין תקופה כה ארוכה, שכ"ד שאין חולק שלא שולם ע"י התובעות לנתבעת, כאשר לפי חישוב פשוט עולה כי מדובר בסכומי כסף ניכרים.

2. לא עלתה כל טענה לחוב כלשהו של דמי ניהול או חשבונות כאלה ו/או אחרים לתקופת האופציה הנטענת, ולא הוצג כי התובעות שילמו סכום כלשהו לתקופה זו.

3. מדוע לא דרשה הנתבעת מהתובעות שיפוי או פיצוי או השבה של הכספים שהוציאה הגין השבת המקום לקדמותו?

התובעות העידו גם את מר אלי ביטון, שבמועדים הרלוונטיים, עסק בשם הנתבעת בתחום השיווקי של הנכסים וטיפל גם במושכר ובתובעות.

מה ביטון מעיד כי השכירות הסתיימה בגין בעיה חוקית שהיתה לתובעות מול עיריית אשדוד ומעיד עוד את הדברים הבאים:

"ש. בהסכם הכתוב שתקופת האופציה תהיה על פי אישור הבעלים, אישור כזה התקבל על ידך לגבי התובעות?

ת. לא הבנתי.

ש. ביקשו אופציה ונתת אישור?

ת. מה כתוב בחוזה? אתה הולך לזיכרון של שנים אחורה.

ש. אני שואל לפי זכרונך, קיבלו או לא קיבלו אישור לאופציה?

ת. לא זוכר, 12 שנה עברו". (עמ' 30 לפרוטוקול משורה 29 ועד לעמ' 31 בשורה 3).

"ש. בסיום תקופת השכירות, מה תוכל לומר לנו לגבי סיום תקופת השכירות ואופן סיום תקופת השכירות?

ת. לא זוכר מתי החוזה הסתיים, אין לי מה להגיד.

ש. אתה לא זוכר את אופן סיום של העסקה הזו?

ת. אמרתי, יש משהו לא טוב בזיכרון שלי, שהיה משהו לא חוקי מבחינת גן סינדרלה, משהו לא קיבל שם אישור עירייה וזה לא התאים, אולי היו מכתבים או הליך משפטי, זה מה שאני זוכר.

ש. זו היתה סיבת הסיום?

ת. כן.

.......

ש. מהיכרותך את התובעות, זכורה לך איזושהי התנהלות חריגה לגביהן?

ת. לא, דווקא זכורות לי כנשים טובות מאד, זיכרון טוב במקרה זה". (עמ' 32 משורה 1 עד 26).

לאחר מכן הבהיר מר ביטון שאת המקרה הזה הספציפי אינו זוכר (עמ' 35 בשורה 29).

הנתבעת העידה את הגב' קרן ביטון.

הגב' ביטון אומרת כדלקמן:

"ת. נכון, וניתנה תקופת אופציה להאריך ב-24 חודשים נוספים. אם הם לא הודיעו על הפסקת השכירות אז התקופה ממשיכה.

ש. מי אומר את זה?

ת. זה היה הנוהל אצלנו". (עמ' 38 לפרוטוקול בשורות 19-22).

ובכן איני יכול לקבל גרסה זו של הגב' ביטון.

מחד, גרסה זו סותרת את האמור בהסכם השכירות שאינו מתווה כל מנגנון למימוש האופציה או למנגנון שלילי לפיו כל עוד אין הודעה על הפסקה, תקופת האופציה ממומשת.

ומאידך, הגב' ביטון לא הציגה כל נוהל כתוב כזה ו/או כל אסמכתא אחרת להארכת השכירות.

לאחר מכן הגב' ביטון אומרת כי אינה זוכרת כמה זמן התובעות נשארו במושכר (עמ' 39 לפרוטוקול) ובאותו עמוד, מוסיפה כי "בסה"כ הן היו בחורות נחמדות מאד".

הכיצד ניתן לומר על שוכרות שלמעלה משנה אינן משלמות, כך כנטען, שכ"ד המגיע לעשרות אלפים, כי הן נחמדות או טובות, כאשר אמירה זו מביעה התרשמות חיובית מהן??

בנסיבות אלה אני קובע כי התובעות הוכיחו ברמה הנדרשת במשפט האזרחי את טענתן כי פינוי את המושכר ביום 31.3.03.

האופן בו בוצע הפינוי

גם בעניין זה אני מקבל את גרסת התובעות כי פעלו כדין וכמוסכם.

לו הדבר היה אחר, ברי כי הנתבעת היתה מביאה ומציגה ראיות התומכות בטענותיה לרבות מכתבי דרישה על הפרת הסכם, חובות, וכיוצ"ב.

הנתבעת לא הראתה דבר מלבד עדותה של הגב' ביטון שהיתה בעלמא.

לאחר שמיעת העדויות אני קובע את ההפך, כי התובעת פעלו כדין וכשורה ועל כן, יכלו מר אלי ביטון והגב' קרן ביטון לציין את היותן "טובות ונחמדות". זכרון זה אינו יכול להיות כלפי אדם המפר הסכם ומותיר אחריו חובות של עשרות אלפי שקלים.

סוף דבר

אני קובע כי התובעות פינוי את המושכר ביום 31.3.03 והחל מיום 1.4.03 על הנתבעת (במסגרת היחסים בין הצדדים לתיק זה) לשאת במיסי העירייה – עיריית אשדוד.

התובעות רשאיות להפנות ולהעביר פס"ד זה לעיריית אשדוד למחלקת הגבייה על מנת שהחיוב שם יוסב לנתבעת.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעות ובשכ"ט בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.