24 אפריל 2014

1. הוגשה תביעה להכיר בפגיעה נפשית שבה לוקה התובעת, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. הצדדים הגיעו לרשימת עובדות מוסכמת:

"א. התובעת ילידת 1975. בתקופה הרלוונטית הועסקה כפקחית חניה בעיריית הוד השרון, וזאת החל מ- 2/20018.

ב. במסגרת עבודתה אירעו לתובעת מספר אירועים כדלקמן:

ביום 3/7/08 במסגרת יום העבודה הרגיל, היה אירוע בו רשמה דו"ח חניה לרכב שחנה על המדרכה שלא כחוק וזאת לאחר שבעל הרכב סירב להזיז את הרכב.

אחת העובדות הותיקות במחלקה שמעה שניתן דו"ח למכר שלה, כעסה על מתן הדו"ח, ניגשה אל התובעת בגסות והחלה לקלל ולגדף אותה בצעקות ואף איימה שתדאג לפיטוריה.

ג. ביום 17/7/08 הייתה לתובעת שיחה עם מנהל מחלקת פיקוח והלה רמז לתובעת על פיטורין.

ד. ביום 20/7/08 התרחש אירוע בו נכחו כל הפקחים אשר היה מלווה בהרמת קול.

ה. ביום 8/9/08 התובעת הגישה תלונה במשטרה נגד הממונה ואף מסרה נגדו עדות במשטרה.

ו. ביום 10/9/08 התובעת הגיעה לעבודה באופן רגיל, ובאמצע היום המעסיק זימן אותה לשיחה. השיחה לוותה בצעקות תוך הטחת האשמות בתובעת ברמיזה לפיטורים. התובעת יצאה מהשיחה נסערת ובוכיה והפסיקה עבודתה בשעה מוקדמת.

ז. לאחר אותה שיחה התובעת לא שבה לעבודה.

ח. ביום 11/9/08 התובעת לא עבדה.

ט. התובעת פונתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי נפשי ביום 18/9/08 בעקבות ניסיון אובדני".

3. בית הדין מינה כמומחה/יועץ רפואי את פרופ' יובל מלמד.

להלן השאלות שהופנו למומחה:

"א. מה המחלה בגינה אושפזה התובעת ביום 18/9/08?

ב. האם סביר כי כל אחד מהאירועים שאירעו לתובעת כמתואר בתשתית העובדתית, או חלק מהם, הובילו למחלתה?

ג. האם השפעת כל אחד מהאירועים על התפתחות מחלתה של התובעת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

נא פרט גורמי סיכון אחרים, ככל שקיימים.

ד. במידה והתשובה לשאלה הנ"ל שלילית – האם כל אחד מהאירועים בעבודה כמתואר לעיל, החישו את בואה של המחלה, החמירו אותה או תרמו להתפתחותה".

4. על פי בקשת המומחה, פגש את התובעת והיא נבדקה על ידו. ממצאי הבדיקה מפורטים בחוות הדעת.

5. להלן חוות דעת המומחה מיום 12/8/13:

"לסיכום

האירוע הפסיכוטי החל מספר ימים לאחר השיחה הסוערת במקום עבודתה עם המעסיק. התכנים היו קשורים לאירועי העבודה. אין עדות למחלה נפשית קודם לאירוע.

תשובות לשאלות בית המשפט

5. א. התובעת אושפזה ב- 18.9.2008 עקב מצב פסיכוטי, אישפוז כפוי.

ב. סביר כי האירועים שאירעו לתובעת כמתואר בתשתית העובדתית הובילו למחלתה. מדובר באשה שהיתה בריאה מבחינה נפשית ואשר האירועים בעבודה: שיחות מעליבות, איומי פיטורין, השפלה בפומבי – וכל זאת לאחר שביצעה את המוטל עליה (רשמה דוח למי שחנה על המדרכה) היוו עבורה גורם לחץ וגרמו לפריצת מחלתה.

ג. כל האירועים המתוארים תרמו לאירוע הלחץ וכללו: השפלה, קללות, ואיומי פיטורין. נקודות הציון לאורך החיים שציינתי מעידים על תת השגיות, אך לא מעידים על מחלה, והם אינם גורמי סיכון לפריצת מחלת נפש. ייתכן והם מעידים על פחות חסינות נפשית כלפי אירועי לחץ. איני חושב שניתן להגדירה כ"גולגולת רכה", אך ניתן לשער שיש שאין לה עמידות רבה לגורמי לחץ.

ד. לדעתי האירועים המתוארים תרמו להתפתחות המחלה ברמה של גרימה".

6. המל"ל ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה.

הבקשה נדחתה, על פי החלטה מיום 24/11/13.

7. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

לטענת התובעת, נוכח חוות דעת המומחה יש לקבל את התביעה.

8. בסיכומי הנתבע נטען:

א. הנתבע הודיע כי הוא מכיר באירוע מיום 10/9/08 כאירוע חריג.

ב. אין להכיר בנזק נפשי כתוצאה של מקרוטראומה.

ג. המומחה לא קבע קשר סיבתי חד משמעי אלא קבע אפשרות לקשר סיבתי.

ד. חוות הדעת נעשתה בצורה כוללנית ואינה חד משמעית.

ה. מן הראוי היה להפנות למומחה את שאלות ההבהרה.

ו. סמכות ההכרעה נתונה לבית הדין ולא למומחה.

9. התובעת הגישה סיכומי תשובה בהם טענה:

א. במקרה של מצב נפשי, יש להוכיח קיומו של אירוע או סדרת אירועים בעבודה, זאת בשונה מאירוע לבבי שבו יש להוכיח אירוע חריג.

ב. ב"כ התובעת הפנה למספר פסקי דין בהם הוכרה פגיעה נפשית כפגיעה בעבודה, כתוצאה ממספר אירועים שאירעו בעבודה.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן פסק הדין.

11. נקבע לא אחת כי עת מדובר בפגיעה נפשית, יש להוכיח אירוע או אירועים בעבודה, מובחנים בזמן ובמקום, זאת אף אם מדובר על מתח נפשי מתמשך.

כך נקבע בעניין עב"ל (ארצי) 31298-09-10 משה ברששת נ' המל"ל (מיום 24/12/12).

12. במסגרת העובדות שהופנו למומחה, פורטו מספר אירועים, חריגים, מובחנים בזמן ובמקום:

א. אירוע מיום 3/7/08.

ב. אירוע מיום 17/7/08.

ג. אירוע מיום 20/7/08.

ד. אירוע מיום 8/9/08.

ה. אירוע מיום 10/9/08.

13. המומחה קבע כי האירוע הפסיכוטי כמתואר בתעוד הרפואי, החל מספר ימים לאחר השיחה הסוערת במקום העבודה וכי התכנים היו קשורים לאירועי העבודה.

המומחה קבע כי האירועים שאירעו לתובעת "כמתואר בתשתית העובדתית" הובילו למחלתה.

המומחה ציין שאין סימנים למחלה על רקע אישי וכי אין סימנים לסיכון לפריצת מחלת נפש.

14. על בסיס כל אלה, קבע כי יש קשר סיבתי ברמה של גרימה, בין האירועים בעבודה כמתואר בעובדות, לבין המחלה.

ודוק – אין מדובר ב"תקופה לחוצה בעבודה" שלגביה, אכן לא ניתן להכיר כפגיעה בעבודה. אלא, במקרה הנדון כאן מדובר בעובדת אשר במהלך העבודה, ארעו לה מספר ארועים שניתן להגדירם כחריגים ולאבחנם בזמן ובמקום. ארועים אלה הם שהועברו להכרעת המומחה והוא קבע בחוות הדעת, כי לארועים שפורטו בתשתית העובדתית, יש השפעה על המצב הנפשי.

15. לא מצאנו הצדקה לסטות מהאמור בחוות הדעת.

אף איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה חוות הדעת כללית ולא ברורה.

16. נוכח האמור בחוות דעת המומחה אנו מקבלים את התביעה.

הנתבע ישלם הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, 23/4/14 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.