1. מונחת בפני בקשת התובעת למתן פסק דין בשאלת האחריות מכוח השתק פלוגתא.

2. התיק הנדון הינו תביעת תחלוף שהגישה חברת בטוח/הפניקס בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחה בתאונת דרכים בצומת מרומזר.

3. התביעה הוגשה כנגד נהגת רכב צד ג'/הנתבעת.

4. בגין תאונה זו התקיים משפט בבית משפט לתביעות קטנות בת"א, בת.ק. 41874/08 שבו תבע מבוטח התובעת את הנתבעת כאן בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

5. השאלה העובדתית שבמחלוקת בשני המשפטים הינה זהה. התאונה אירעה בצומת והשאלה שבמחלוקת הינה, מי הוא הנהג שחצה את הצומת באור אדום ולכן, הוא זה שאחראי לקרות התאונה. בשני המשפטים כל אחד מהנהגים, מבוטח התובעת מצד אחד והמשיבה מן הצד השני, טוען, כי הוא זה שחצה את הצומת באור ירוק והצד השני חצה את הצומת באור אדום.

6. בבית המשפט לתביעות קטנות התקיים דיון הוכחות שבו העידו עדים כולל המשיבה והוגשו ראיות.

7. שופט בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט יובל גזית) בחן העדויות והראיות והחליט לקבל את גרסתו של מבוטח התובעת, באשר לנסיבות שהובילו לקרות התאונה וקיבל התביעה כנגד המשיבה.

8. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רת"ק 27203-03-11, בבית המשפט המחוזי בת"א.

9. כב' השופטת צ'רניאק שדנה בבקשה, העבירה את פסק דינו של כב' השופט גזית תחת שבט ביקורתה והחליטה לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובה.

10. המבקשת טוענת, כי פסק הדין שניתן בתביעות קטנות הכריע בשאלת האחריות לתאונה ובית משפט זה אינו ערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ולכן, יש לקבל את הבקשה ולקבוע, כי שאלת האחריות הוכרעה.

11. ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הבקשה משלושת הטעמים הבאים:

א. בית משפט לתביעות קטנות מתאים מבחינת סדרי הדין והראיות הנוהגים בו, העדר ייצוג ומבחינת הסמכות העניינית, לתביעה קטנה. הבירור וחקר האמת שעשה בית המשפט לתביעות קטנות, מתאים לסכומים שנתבעו שם (3,252 ₪) ואינו מתאים לסכום התביעה במשפט הנדון (62,000 ₪). לכן, פסק הדין שניתן בתביעות קטנות אינו יכול להוות השתק פלוגתא בתביעה הנדונה.

ב. המשיבה לא בחרה לדון בעניינה בבית משפט לתביעות קטנות, אלא נגררה לשם בעל כורחה ולא יתכן, כי בעל דין שנכפה עליו דיון "בסד הפרוצדורה המקלה" יהיה מנוע מלהתגונן בפני תביעה בסכומים נכבדים מבלי שתינתן לו הזכות הבסיסית להיות מיוצג ולקבל את יומו בבית המשפט כדבעי.

ג. פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות לא קבע ממצא פוזיטיבי, לא נערך דיון לגבי שאלת האשם התורם וגם בהחלטתה של כב' השופטת צ'רניאק שדחתה את הבקשה לרשות ערעור, נקבע, כי: "אמנם על פניו הפירוט בפסק הדין אינו שלם ואף איני מסכימה לכך שהימנעות מהגשת תביעה שכנגד כמוה כהודאה", לכן יש לדחות את הבקשה.

12. לאחר שבחנתי הטענות, הגעתי למסקנה, כי הדין עם המבקשת.

ואלה הנימוקים להחלטתי:

א.1. לגבי הטענה כי פסק דין בבית משפט לתביעות קטנות אינו יכול לאור אופי הדיון בו להוות השתק פלוגתא, ההלכה השוררת היום הינה, כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות על אף אופיו השונה, יוצר השתק פלוגתא (ראה פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורוס (ישראל בע"מ) (פורסם בנבו) (להלן – "פרשת סויסה") וכן (פסק הדין ברע"א 1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לבטוח בע"מ) (פורסם בנבו) (להלן – "פרשת הדר").

ומסביר כב' השופט רובינשטיין כדלקמן:

"במישור הנורמטיבי, ככל שמדובר בהשתק פלוגתא, לדעתי במתח ובאיזון שבין המציאות המשפטית שבה כבר הוכרע הדין בפלוגתא בה מדובר, לבין השוני שבדרכי תפקודו של בית המשפט לתביעות קטנות לעומת בית משפט השלום הרגיל – מכריעה הכף הראשונה. דבר זה נובע ממדיניות שיפוטית ראויה ומן השכל הישר. לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא הייתה – וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג. צדק אינו רק צדקו של צד אחד, אלא של כולי עלמא. הדבר אולי מורכב יותר במידה מסוימת כשהמדובר בהשתק עילה... אך ככלל יחול גם העיקרון של השתק עילה, מאותה סיבה של יעילות המערכת השיפוטית והצדק כלפי הנתבע... בית המשפט לתביעות קטנות ובית משפט ששופטיו הם הם שופטי בית משפט השלום (וכך הודגם אף פרסונלית בנידון דידן עצמו), ולכן אפיונם המרכזי הוא כשל כל בית משפט המכריע בסכסוכים. ועם זאת, ההבדל המסוים, הנובע בכל זאת מקיומם של סדרי דין שונים ודיני ראיות גמישים, יכול לבוא לידי ביטוי בגמישות מה – גם בעניין השתק עילה (לא, לדידי, השתק פלוגתא) כדי לאפשר עשיית צדק במקרים המתאימים.

א.2. כב' השופט ריבלין שנתן את פסק הדין בפרשת הדר קובע, כי:

"בית משפט זה כבר פסק בעניין סויסה כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות יכול להקים השתק פלוגתא".

א.3. ההלכה השוררת בבית המשפט העליון הינה מחייבת בית משפט זה ולכן, שומה עלי לפעול על פיה.

ב.1. גם הטענה השנייה, כי הנתבעת נגררה בעל כורחה להליך ב"סד פרוצדורה מקלה" ולכן לא ניתן לה יומה דינה להידחות. בית המשפט העליון בפרשת הדר קבע, כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יצר כנגד המבקשת השתק פלוגתא גם כאשר לא היא זו שיזמה את ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות (היא הייתה הנתבעת בתביעה הקטנה) וניתן לה יומה אף כי לא התייצבה לדיון למרות שזומנה כדין.

וכך נאמר על ידי כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין שנתן את פסק הדין:

"למעלה מן הצורך אציין כי לא השתכנעתי גם מטענות המבקשת לגופן. בית משפט זה כבר פסק בעניין סויסה כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות יכול להקים השתק פלוגתא. לא שוכנעתי מהטענה ככל שמדובר בתביעות קטנות, ההשתק לא נועד לחול על צד שלא פתח בהליכים לא כל שכן מקום בו מדובר בנתבע שלא התייצב לדיון, דוגמת המבקשת שלפנינו".

ב.2. הלכה של בית המשפט העליון מחייבת את בית משפט זה ולכן גם בעניין זה שומה עלי לפעול בהתאם להלכה זו.

ג.1. אני דוחה טענת ב"כ המשיבה, כי אין בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ממצא פוזיטיבי. כב' השופט גזית קיבל את גרסתו של התובע באשר לנסיבות שהובילו לקרות התאונה והמשמעות הינה, שהוא אימץ את עדותו דהיינו כי הוא זה שחצה את הצומת באור ירוק ואילו המשיבה חצתה את הצומת באור אדום.

ג.2. בית המשפט אינו אמור לציין את גרסת התובע במלואה כדי שנבין למה התכוון ופסק הדין בעניין זה ברור ואין מקום לכל ניסיון ליתן לו פרשנות אחרת.

ג.3. אינני יושב כערכאת ערעור על בית משפט לתביעות קטנות ואינני יושב כערכאת ערעור על החלטתה של כב' השופטת צ'רניאק. לכן, אני דוחה הטענה, כי פסק הדין בתביעות הקטנות אינו מושלם ו/או כי לא נדונה בו שאלת הרשלנות התורמת.

ד. בהתאם לפסיקה, כדי שיווצר השתק פלוגתא, נדרשים ארבעה תנאים:

1. זהות הפלוגתא ברכיביה העובדתיים והמשפטיים.

2. קיום ההתדיינות בפלוגתא בין הצדדים.

3. סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה.

4. ההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שולית שאינה נחוצה לבסיס פסק הדין (ראה ספרה של זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי תשנ"א, עמ' 141. ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נ"ד (1) עמ' 642, שם עמוד 650 וע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' פ"ד נ"ז (5) עמ' 166, שם עמוד 188).

ה. בענייננו, התקיימו כל התנאים. הפלוגתא בשני המשפטים הינה אותה פלוגתא דהיינו מי הוא הנהג אשר חצה את הצומת באור ירוק ומי הנהג שחצה באור אדום וגרם ברשלנותו לתאונה. קויים דיון בפלוגתא והמשיבה שנגדם הועלית טענת ההשתק במשפט השני הייתה בדיון הראשון, העידה, טענה טענותיה והיה לה יומה ביחס לאותה פלוגתא. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת של בית המשפט באותה פלוגתא דהיינו שהמשיבה היא זו שגרמה ברשלנותה לתאונה והתביעה נגדה התקבלה. ההכרעה כי המשיבה הייתה האחראית לתאונה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה וקובע, כי פסק הדין בבית משפט לתביעות קטנות בת.ק. 41874-08-10 שניתן כנגד המשיבה מהווה השתק פלוגתא לגבי אחריותה של הנתבעת/המשיבה לקרות התאונה נשוא התביעה הנדונה.

המזכירות תשלח לצדדים החלטה זו בדואר רשום ובנט המשפט (שני הצדדים התייצבו היום ושוחררו לאור העובדה שההחלטה הודפסה בסוף היום).

אני קובע את התיק לתזכורת צדדים ליום 3.9.14 שעה 08:30.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.