התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה הנדונה. מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה רכבים. רכב התובעת הוא הרכב הראשון, והנזקים כולם הם בחלקו האחורי של הרכב. על כן אין מחלוקת כי התובעים זכאים לפיצוי על מלוא נזקיהם. המחלוקת היא בין הנתבעים בינם לבין עצמם.

נהגת רכב התובעים העידה שהיא הבחינה ברכב העוצר בכביש, על כן האטה נסיעתה, אך לפתע נפגעה מאחור. רכב הנתבעים 1 – 2 היה הרכב האמצעי. נהג הרכב העיד שהוא נהג רכבו בכביש, ומשהבחין שהרכב לפניו עצר, האט רכבו, אך לפתע פגע בו מאחור רכב הנתבעת 3, והדפו לפנים, אל רכב התובעת. רכב הנתבעת 3 היה הרכב האחרון. נהג הרכב העיד שרכב לפניו עצר, הוא בלם רכבו, אך פגע בו קלות מאחור.

בתום שמיעת העדויות נתנו הצדדים הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים. בחנתי את העדויות והמסמכים. בהתאם להסכמת הצדדים, על דרך הפשרה, ומכוח סמכותי לפי סעיף 79א' הנ"ל, אני מחליטה לחלק את האחריות לנזקי התובעים כך שהנתבעים 1 – 2 יישאו ב – 70% מהנזק, והנתבעת 3 תישא ב 30% ממנו.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 8,637 ₪ צמוד מיום 13.11.09 בתוספת אגרת משפט, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. בינם לבין עצמם יישאו הנתבעים בסכומים האמורים, בהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל. הנתבעת 3 תישא בשכר העד מטעמה, כפי שנפסק. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין .

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.