ואנונו נגד בנק דיסקונט 15685-08-10

א. תמצית טענות התביעה

1. זוהי תביעה כספית על סך 60,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע שרכש ביחד עם אשתו, (להלן: "התובע/התובעים") דירה ברח' וולפסון 10 בתל אביב,הנמצאת בבניין שנבנה בשנות השלושים, (להלן: "הדירה"). רישום הבניין הינו במושע ואין בין בעלי הדירות סכם שיתוף. התובע פנה אל הנתבע לקבלת הלוואה לרכישת הדירה, כנגד רישום משכנתא.

טרם השלמת העסקה וכיוון שהבין שקיימת בעיתיות ברישום הנכס, פנה התובע לנתבע וקיבל את הסכמתו העקרונית לקבלת הלוואה ורישום משכנתא. הבנק ביקש לבצע בדיקה רישומית של הנכס, וחייב את התובע לממן שכר טרחת שמאי אשר הכשיר את הנכס.

2. יועצת המשכנתאות מטעם הבנק הייתה הגב' מור גטניו מסניף חצרות יפו, שם נוהל חשבון התובע.

בחודש אוגוסט 2007, חתמו התובע ואשתו על הסכם הלוואה וחודשיים לאחר מכן הבינו, כי בחירת מסלול המשכנתא היה מוטעה. לכן, ביום 19.11.07 פנו התובע ואשתו אל הגב' גטניו בבקשה למחזר את המשכנתא ונענו, שכל עוד לא הושלם תהליך רישום הנכס על שמם בלשכת רישום המקרקעין, לא ניתן לבצע זאת. רישום הנכס על שמם התעכב מפאת העובדה שמוכר הנכס לא שילם את חובו לעירייה וכתוצאה מכך, לא נתנה העירייה אישור להעברת הנכס על שם התובע ואשתו. בחודש ינואר 2009 התקבל אישור העירייה לרישום הנכס על שמם, וגב' גטניו הודיעה להם, כי אין די ברישומם כבעלי הנכס, אלא יש צורך בחיתום שטרי משכנתא.

3. לאור יציאת התובע ואשתו לחו"ל ללידת בנם, ומחוסר ידיעה שעליהם להשאיר יפויי כוח בידי בא כוחם, החליטו להשלים את הטיפול במחזור המשכנתא לאחר שובם ארצה.

בסוף חודש מאי, עם חזרתם ארצה, פנו התובע ואשתו לגב' גטניו, לאחר כחודש קיבלו את שטרי המשכנתא ובתחילת חודש יולי 2009, הגישו אותם למשרדי רישום המקרקעין. שטרי המשכנתא חזרו לאחר כחודש בטענה שיש צורך באישור בעלים נוספים שרכשו חלק אחר מהמוכר. מסמכים מתוקנים הוגשו לאחר כשבועיים וחזרו בשנית, בדרישה להמציא אישור הבנק של הרוכש הנוסף לצורך העברת הזכויות וביום 4.8.09 התקבלה הסכמת הבנק. בני הזוג עדכנו באופן שוטף את הגב' גטניו ועו"ד אפל – מנהלת המחלקה המשפטית בנתבע.

ביום 14.8.09 מסרו, התובע ואשתו, לגב' גטניו את נסחי הטאבו המעודכנים והאיצו בה להכין לחתימה את מסמכי מחזור המשכנתא.

4. טוען התובע, כי במשך כשבועיים לא עלה בידו להשיג את הגב' גטניו טלפונית עקב תקלה בטלפון של הבנק וחופשה של הגב' גטניו.

לאחר כחודש הגיעו בני הזוג לבנק ונאמר להם מפי הגב' גטניו, ששונו נהלי הבנק והנכס לא יכול לשמש עירבון למחזור ההלוואה, עד להצגת הסכם שיתוף.

טוען התובע, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהבנק העלה טענה זו, למרות שנהלי הבנק השתנו בסוף שנת 2007.

בפועל, בסוף חודש נובמבר 2009 מחזרו התובע ואשתו, את המשכנתא בבנק מזרחי טפחות. בקשותיהם לקבל מסמך רשמי לגבי השוני בנהלי הבנק לא נענו.

טוען התובע, כי בעת נטילת המשכנתא נאמר להם מפורשות שיוכלו לעבור ממסלול למסלול, ככל שיחליטו כך. לטענתם, הבנק החליט לצמצם סיכון בנוגע למשכנתאות וכחלק מתכנית זו, לפסול נכסים במושע כערבונות לגיטימיים. למרות שהם לקחו הלוואה קודם לשינוי המדינות, נמנעה מהם האפשרות לעבור למסלול אחר.

טוענים התובעים כי נגרמו להם הפסדים אינפלציוניים ל כ – 6% מה עוד שבעת התעניינותם הראשונית במחזור הריביות במשק היו נמוכות ב- 2% וכן הפסידו ימי עבודה.

התובע ואשתו מעריכים את הנזק בכ- 60,000 ₪.

ב. תמצית טענות ההגנה

1. הבנק טוען, כי כתב התביעה אינו מפרט את הנזק לו עותרים התובעים והם אף לא צרפו מסמכים להוכחת טענותיהם. הבנק אף מכחיש את כל טענות התובעים שפורטו בכתב התביעה כ"רקע כללי לגבי הנכס" וכ"טרם השלמת העסקה".

התובעים פנו לבנק לקבלת הלוואה לרכישת נכס מקרקעין שהינו בבעלות משותפת, כאשר הזכויות נרשמו בפנקס הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מבלי שנרשם בית משותף.

התובעים חתמו על ההסכם לרכישת הדירה ביום 6.8.07 ושבועיים לאחר מכן - ביום 20.8.07 הם קיבלו אישור עקרוני מהבנק לקבלת הלוואה בסך 637,500 ₪. על האישור העקרוני צוין, "אישור סופי של ההלוואות וביצוען כפוף לנוהלי הבנק, לתשלום הון עצמי טרם שחרור ההלוואה, לאישור הבנק את דו"ח השמאות, לאפשרות רישום הבעלות והשעבודים בנכס....". משכך, לא ברורה כוונת התובעים בטענתם, שהבנק הפך כל אבן שנקרתה בדרכו לאימות הנכס, ובדק שנתמלאו כל התנאים למתן ההלוואה .

2. הבנק טוען, כי לא חייב את התובעים להשתמש בשמאי מסוים, אלא שעל פי התדריך ללווה, עליו חתמו התובעים ביום 11.7.07, היה עליהם להמציא לבנק דו"ח שמאי מקרקעין, מתוך רשימת שמאי מקרקעין שנתן להם הבנק, לגבי שווי הנכס.

מיד כאשר הלווים עמדו בתנאי ההלוואה, היא הועמדה להם ולהבטחתה, הם שעבדו לטובת הבנק את הנכס וביום 11.10.07 רשמו התובעים על הנכס משכון, לטובת הבנק.

ביום 16.6.09 פנו התובעים אל הבנק בבקשה לקבל הלוואה נוספת על דרך של מחזור, לגבי חלק מההלוואה בסך 320,000 ₪ מתוך 637,500 ₪ שנטלו.

3. בהסכם ההלוואה שעליו חתמו התובעים, הם התחייבו לרשום את הזכויות בנכס על שמם ומשכנתא לטובת הבנק. כאשר פנו אל הבנק בבקשה למחזור חלק מההלוואה הוסבר להם, שהבנק לא יתחיל לדון בבקשת המחזור כל עוד לא יעמדו בהתחייבותם לרישום הזכויות בנכס על שמם ומשכנתא על שם הבנק. הבנק מציין, כי כיוון שרשומה הערת אזהרה לטובתו על הנכס, הרי שהליך רישום הזכויות בנכס על שם התובעים נעשה בו זמנית עם רישום השעבוד לטובת הבנק ולא ניתן להפריד בין השניים.

הבנק טוען, בהתאם להודאת התובעים, שבמשך שנה הם לא הצליחו לקבל אישור עירייה לרישום זכויותיהם בנכס, נושא, שאין לבנק חלק בו.

5. לטענת הבנק, לאחר שהתובע ואשתו פנו ביום 16.6.09 לקבלת הלוואה חדשה, הועברה בקשתם למחלקה המשפטית ושטרות משכנתא הונפקו בתוך יומיים, עובדה שאושרה על ידי הבנק ביום 18.6.09 והודע לתובע ואשתו להגיע לבנק לקבלת השטרות ולהמשך טיפול. רישום הזכויות על שם התובעים הינה באחריות לשכת רישום המקרקעין ולא באחריות הבנק, אשר נתן את הסכמתו לדרישת לשכת רישום המקרקעין במסמך מיום 4.8.09.

הוסבר לתובע ואשתו, כי מאחר והבעלות בנכס ששועבד הינה בבעלות משותפת (מושע) ולכן הם יוכלו לקבל הלוואה חדשה רק בכפוף להסכם שיתוף בין כל הבעלים בנכס המשותף, אלא שהתובע ואשתו לא הציגו הסכם כזה, בשל סכסוך שכנים בעניין הזכויות בגג.

6. בהמשך המציאו התובעים פסיקתא בעניין חלוקה בין שני בעלים במושע ותשריט, אשר לא תאמו ביניהם. הוסבר להם כי לפנים משורת הדין, הבנק יאשר את ההלוואה ללא הסכם שיתוף, בכפוף למפורט לכך, שיומצא תשריט נלווה של הפסיקתא התואם לאמור בה, והתובעים יחתימו את כל בעלי הזכויות המפורטים בנסח, שאין להם טענות כנגד הנכס בו מתגוררים התובעים, התובעים יטפלו בעניין שטרי המשכנתא שנרשמו לטובת הבנק על זכויות בעלים אחרים בנכס ולא על זכויות המוכר שמכר להם את הנכס, ותירשם הערת אזהרה בגין הפסיקתא.

התובעים הודיעו לבנק כי אינם מוכנים להמציא מסמכים אלה וכי יבצעו את המחזור בבנק אחר.

הבנק טוען, כי לא חלה עליו כל חובה להודיע לאלפי הלווים על שינוי מדיניותו עליה הוחלט בסוף שנת 2008, בעניין לווים שבבעלותם נכס במושע.

משכך, טוען הבנק, כי אין ממש בטענות התובעים שהם הולכו שולל על ידי הבנק, הוסבר להם מהם התנאים הנדרשים למחזור ההלוואה והם החליטו שלא לעמוד בהם, לא נגרם להם כל נזק והם לא הוכיחו נזק.

ג. דיון

המחלוקת הצריכה הכרעה הינה בשאלה, האם כתוצאה ממעשה ו/או מחדל של מי מפקידי הבנק, נגרמו לתובעים נזקים.

1. עדות הנתבע

בחקירתו, הופנה התובע לנספח ב' לתוספת לכתב התביעה, מסמך מיום 19.11.07 בו מפורטים התשלום הקודם והתשלום הבא, ובכתב יד כתוב:

"מח' חשבונות

03-7107238

03-7107233

מח' סילוקים

03-7131440"

טוען התובע, שמסמך זה מהווה הוכחה לכך שביקש למחזר את המשכנתא. לדבריו, בעת שביקש למחזר את המשכנתא ונענה שיש, קודם לכן, להשלים את הרישום, הייתה כבר הערת אזהרה על הבעלות במושע, אך התובעים טרם חתמו על שטרי משכנתא

התובע בחקירתו דחה את טענת הבנק, לפיה, הוא הופנה למחלקת הסילוקין כיוון שביקש לסלק פחות מ- 10% מההלוואה, אלא הוא הופנה למח' הסילוקין, לטענתו, כיוון שהתרעם על כך שאינו יכול לשנות את מסלול המשכנתא, לאור העובדה שלא היה רישום בטאבו ולמרות שתמורת הדירה שולמה במלואה למוכר.

התובע אישר שהבנק שלח לתובעים מכתבי התראה ותזכורת על אי רישום הזכויות וכי התובעים נעדרו מהארץ למשך כחצי שנה, אך הכחיש שזו הסיבה לאי רישום זכויותיהם בדירה. התובע השיב בחקירתו, כי היום הינו מבין שמיחזור משכנתא הינו בקשה להלוואה חדשה, אך בתקופה הרלוונטית לא היה ער לכך. כאן המקום לציין, שהתובעים חתמו ביום 16.6.09 על בקשה לקבלת הלוואה, נספח ז' לכתב ההגנה של הבנק. התובע אישר בעדותו באמצע חודש אוגוסט שנת 2009, שנתיים לאחר נטילת ההלוואה, התובעים סיימו את הרישום לטובת הבנק.

עדויות הבנק

2. מור גטניו יועצת משכנתאות בבנק, העידה כי זכור לה שהתובעים קיבלו ממנה ומאיריס אלקיים מנהלת השיווק דאז, הסברים מפורטים בדבר מסלולי המשכנתא השונים, תנאי הריבית והתשלום החודשי, והחליטו כי ברצונם ליטול הלוואה בסך 637,500 ₪ בתנאי הלוואה בריבית קבועה וצמודה למדד המחירים לצרכן. התובעים חתמו על תדריך ללווה ורשימת מסמכים הדרושים לקבלת אישור עקרוני. לאחר שהם המציאו לבנק את המסמכים הדרושים, כולל חוזה רכישת הדירה מיום 6.8.07, הם קיבלו ביום 20.8.07 אישור עקרוני לקבלת הלוואה ובאותו יום חתמו על הסכם הלוואה.

התובעים קיבלו את ההלוואה בריבית נמוכה באופן משמעותי לאור מבצע שהיה אז, וקיבלו מימון בגובה 75% ללא צורך בביטוח EMI. לדבריה, בקשת התובעים טופלה ביעילות וביום 3.9.07 קיבל התובע 2 שיקים פקודת המוכר. ביום 10.9.07 ביקש התובע לבטל את אחד השיקים שנמשכו לפקודת המוכר. לבקשתו, בוטל השיק והבנק הנפיק, ביום 16.9.07, במקומו שיק אחר על סך 107,640 ₪, לפקודת עו"ד קדישביץ והשיק הופקד בחשבון נאמנות.

3. זמן מה לאחר מכן, פנה אליה התובע וביקש לסלק סכום שהיווה פחות מ- 10% מיתרת ההלוואה, הוא כעס וביקש להפנותו למח' סילוקין ולבקשתו, היא מסרה לו את מספר הטלפון של מח' הסילוקין, כמופיע על גבי נספח ב' לכתב התביעה. לטענתה, נספח ב' זה אינו נראה כך במקורו, וצולם על גבי פלט מחשב מיום 19.11.07 בדבר פרוט התשלום החודשי, אך בפועל אין כל קשר בין השניים.

לדבריה, פנייתו הראשונה של התובע אל הבנק לאחר נטילת ההלוואה, הייתה בעניין סילוק חלק ממה שהיה פחות מ- 10% מסכומה, ונושא המיחזור כלל לא עלה על הפרק באותה עת.

רק בתחילת חודש פברואר 2009 פנה אליה התובע כדי לבדוק את אפשרות מיחזור חלק מיתרת ההלוואה, והיא הסבירה לו, שעד שלא יושלם רישום הזכויות בדירה על שם התובעים ורישום השעבוד לטובת הבנק לא ניתן יהיה לפתוח בהליך קבלת הלוואה חדשה על דרך של מיחזור. לטענתה, כבר אז הפרו התובעים את הסכם ההלוואה, בכך שלא השלימו את רישום זכויותיהם בדירה ורישום המשכנתא על שם הבנק, למרות התראות הבנק.

4. מור גטניו הצהירה, כי ביקשה מהתובע שימציא לה שטר מכר חתום על ידי עורכת הדין אשר טיפלה עבורו בעסקת רכישת הדירה, אך הוא הודיע ביום 16.3.09שהתובעים נוסעים לחו"ל למספר חודשים ויתפנה לעניין רק עם שובו.

ביום 16.9.09 פנה התובע עם העתק שטר מכר ומילא טופס בקשה לקבלת הלוואה חדשה בסך 320,000 ₪ למיחזור מחצית מההלוואה המקורית אותה נטלו התובעים בשת 2007 והם חתמו על בקשה למיחזור ביום 18.6.09 ונמסרו לו לבקשתו, שטרי משכנתא. גם במועד מילוי שטרי המשכנתא על ידי התובע, דהיינו ביום 16.8.09, הבהירה מור גטניו לתובע כי עד שלא יושלם הליך רישום הזכויות בטאבו ויומצא לבנק נסח רישום עדכני בו מופיע רישום המשכנתא לזכות הבנק, כפי שהתחייבו התובעים בהסכם ההלוואה, לא ניתן יהיה לבחון ולטפל בבקשה החדשה להלוואה. התובע עדכן אותה מדי פעם כי הליך רישום הזכויות מתעכב וכי הוא מטפל בנושא.

5. בסוף חודש אוגוסט 2009 ולאחר שהתובע המציא לה שטר משכנתא חתום על ידי הטאבו ונסח רישום מעודכן, ולאחר שהסתים הליך רישום הזכויות על שם התובעים והשעבוד לטובת הבנק בשלכת רישום המקרקעין, היא העבירה את תיק הבקשה החדשה למחלקת החיתום בבנק.

בתחילת חודש ספטמבר פנתה אליה מח' החיתום שעל התובע להמציא הסכם שיתוף חתום בידי כל הבעלים, מפרט חלוקת דירות או תשריט כדי שניתן יהיה לזהות את הנכס שבבעלות התובעים, הסכם קומבינציה להמשך טיפול, היא הודיע על כך לתובע וכן שמסמכים אלה נחוצים לשם המשך בדיקת הבקשה. התובע ביקש את מס' הטלפון של המחלקה המשפטית והיא הפנתה אותו לעו"ד דנית אפל – מנהלת מח/ ביצוע בטחונות. עו"ד אפל עדכנה אותה במהלך חודש ספטמבר על כך, שהיא מנסה למצוא עבור התובע פתרונות. בחודש נובמבר 2009 עדכנה אותה עו"ד אפל שהתובע, אינו מוכן להמציא את המסמכים הדרושים ובסמוך לכך הודיע לה התובע כי בכוונתו לבצע מיחזור בבנק אחר וביום 29.11.09 סילקו התובעים את המשכנתא במלואה.

6. בחקירתה העידה, כי הליך רישום המשכנתא מתבצע מולה והיא "מתווכת" בין הבנק ללקוח, כאשר הדרג שמעליה מאשר את הבקשה למשכנתא. במקרה של התובעים, הבנק לא ביקש בטחונות נוספים מעבר לרישום משכנתא על הנכס שרכשו. ללקוח שמבקש משכנתא נוהגים להסביר את תנאי/נהלי הפירעון המוקדם אך לא מסבירים אודות מיחזור המשכנתא. לדבריה, בטופס הבקשה למיחזור המשכנתא, לא צויין שהנכס הינו במושע, ובשנת 2009 הוגשה בקשה למיחזור ללא נסח טאבו ולכן לא הייתה לה היכולת לדעת היכן רשום הנכס ושעדיין הנכס במושע, ולגן לא יכולה הייתה לדעת שתהיה בעיה בביצוע המיחזור.

לדבריה, הבנק שולח הודעות ללקוח לפני שינוי ריבית, שולח ללקוח דו"חות שנתיים לגבי יתרות ותשלומים, אך לא מידע את הלקוח לגבי שינוי נהלים למחזור משכנתא במושע.

7. עו"ד דנית אפל, מנהלת יחידת ביצוע בטחונות בבנק הצהירה, כי התובע פנה אליה לראשונה בתחילת חודש ספטמבר 2009 בעקבות בקשה להלוואה חדשה על דרך של מחזור, אותה הגיש ביום 18.6.09 ואשר הועברה לבחינת מחלקת החיתום בבנק, לאחר שהתובעים השלימו את רישום הזכויות על שמם ורישום המשכנתא לטובת הבנק והציגו לבנק נסח רישום עדכני.

על פי תצהירה, לאור שינוי נהלי הבנק בסוף שנת 2008 - שנה טרם שהוגשה בקשת התובעים למיחזור המשכנתא, נכסים רשומים במושע שלא ניתן לזהותם אינם יכולים עוד לשמש בטוחה למתן הלוואה, אלא אם יומצאו מסמכים התומכים בחלוקת השימוש בפועל, כגון – הסכם שיתוף.

לדבריה, היא הסבירה לתובע אודות הנוהל החדש וביקשה ממנו שימציא מסמכים נוספים לצורך בחינת בקשת המיחזור שהגיש. ביום 21.10.09 הגיעה פניית התובע בכתב לאישור חריג אליה צירף מסמכים, אשר לא אפשרו זיהוי ודאי של הנכס/דירת המגורים שרכשן התובעים. היא הסבירה זאת לתובע וביקשה ממנו מסמכים נוספים כגון – הסכם שיתוף ותשריט חלוקה, כדי שניתן יהיה להסתמך על הנכס והיא עדכנה על השיחות עם התובע, את גב' מור גטניו ופקידים נוספים שהיו בקשר עם התובע.

8. עו"ד דנית אפל הדגישה בתצהירה, כי שוחחה עם התובעים, רק לאחר שהגישו את בקשת המיחזור והם הודיעו לה שלא יוכלו להציג הסכם שיתוף, עקב סכסוך שכנים. הייתה בידם פסיקתא מבית המשפט לגבי חלוקה של שניים מהבעלים במושע, באותו בניין לפיו ניתן צו לפירוק השותפות ביניהם, אחד מאותם בעלים מכר את חלקו למי שמכר אותו, לאחר מכן, לתובעים. התובעים גם המציאו תשריט אשר לא תאם את הפסיקתא. הבנק הסכים להקל, ולאשר את בקשת המיחזור, בכפוף להמצאת תשריט תואם לפסיקתא, עם חתימת כל בעלי הזכויות על כך, שאין להם עניין בדירת התובעים, ושהתובעים יטפלו ברישום הערת אזהרה בגין אותה פסיקתא, אלא שהתובעים סרבו להמציא מסמכים כנדרש ובחרו לבצע הלוואה בבנק אחר.

9. בחקירתה העידה עו"ד דנית אפל, כי אינה מכירה החלטה ל"צמצם אחוזי אחזקה במוצרי הפסד" במטרה לצמצם את מספר המשכנתאות, וכי לנכסים במושע יש הסכמי שיתוף ולשאלתה, אמר לה התובע כי התשריט שהציג, ושנוגד את הפסיקתא, אינו שייך לפסיקתא ונעשה למטרה אחרת. לדבריה, מיחזור הינו אשראי חדש ולקוח המבקש זאת צריך לעמוד בדרישות הבנק. כאשר לקוח קיבל את כספי הלוואה הסתיימה העסקה, וכאשר הוא מבקש מיחזור, עליו לעמוד בתנאי הבנק, כיוון שמדובר בעסקה חדשה.

10. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, שאין חולק על העבודות כדלקמן:

1. התובעים רכשו את הדירה שהזכויות בה הן במושע, ופנו את הבנק כדי לקבל הלוואה כנגד שעבוד הדירה.
2. התובעים חתמו על תדריך ללווה והבנק המציא להם אישור עקרוני לקבלת הלוואה בסך 637,500 ₪ ובו ביום חתמו התובעים על הסכם הלוואה.
3. בחודש יוני 2009 פנו התובעים אל פקידת הבנק – הגב' מור גטניו, וחתמו על בקשה לקבל הלוואה חדשה ונענו, שעליהם להמציא אישור רישום הזכויות בדירה על שמם, כפי שהתחייבו בהסכם ההלוואה.
4. בטופס הבקשה להלוואה שנחתם על ידי התובעים בחודש יוני 2009, לא צוין שמדובר בהלוואה לנכס במושע.
5. העיכוב בביצוע רישום הזכויות בדירה על שם התובעים, התעכב מנסיבות שאינן קשורות בבנק.
6. התובעים המציאו לבנק נסח טאבו לפיו נרשמו זכויותיהם בדירה ביום 14.8.09 ושנתיים לאחר שקיבלו את ההלוואה ואז, לאחר בדיקת הבנק, הודע להם שנהלי הבנק שונו ולא ניתן לקבל הלוואה לנכסים הרשומים במושע.
7. בין לבין, שונו נהלי הבנק בשנת 2008 ונקבע, כי לא תינתן הלוואת משכנתא לנכסים במושע, שלא ניתן לזהותם ואינם יכולים לשמש כבטוחה.
8. עו"ד אפל מהבנק, ביקשה מהתובעים להמציא מסמכים לבדיקת בקשתם, מסמכים שהיו מאפשרים את קבלת ההלוואה החדשה / מחזור חלק מההלוואה שנינתה לתובעים. לטענת הבנק, ניסיון הבנק לעזור לתובעים בבקשתם, נעשה לפנים משורת הדין. מסמכים אלה לא הומצאו והתובעים החליטו לסלק את ההלוואה שנטלו וליטול הלוואה מבנק אחר.

11. הבנק מציין כי בעת שנטלו התובעים את ההלוואה, היה בבנק מבצע "משכנתא בריבית מועדפת" בגובה 3.7% שזהו שיעור ריבית נמוך באופן משמעותי מגובה הריבית שהוצעה באותה עת על ידי בנקים מתחרים. לפנים משורת הדין, טוען הבנק, קיבלו התובעים מימון בגובה 75% ללא צורך ביטוח.

טוענים התובעים, כי ביום 19.11.07 כחודשיים לאחר קבלת ההלוואה, פנו התובעים אל הבנק, וביקשו מהפקידה – מור גטניו- למחזר את ההלוואה. הם נענו שלא ניתן לבצע פעולה במשכנתא, כל עוד הזכויות בנכס לא נרשמו על שמם.

המסמך מיום 19.11.07 נושא כותרת - "חישוב תשלום חודשי הבא אלי ושרה.

מדד אחרון 458.2505 . שער $ 3.9350. שער אירו: 5.7467.

מס' 778435346.

קודם 3801.59.

הבא 378.95

חודש 15

סה"כ תשלום קודם: 3,801.59

סה"כ תשלום הבא: 3,782.95"

על גבי המסמך נרשם בכתב יד מספרי הטלפון שמחל' חשבונות ומחל' סילוקים.

מסמך זה אינו מהווה בקשת מחזור ההלוואה ו/או כל בקשה אחרת מהבנק. אני מקבלת את טענת הבנק, כי מחלקת סילוקים ו/או מחלקת חשבונות, אינן עוסקות במתן הלוואות ו/או מחזורן.

12. לטענת התובעים, כאשר נרשמו הזכויות בדירה על שמם ובקשו למחזר את המשכנתא, הסתבר להם שבמהלך שנת 2008 הבנק שינה את נהליו ואינו ממחזר משכנתאות לנכסים במושע. לטענת התובעים, הבנק החליט לכלול את התובעים ב"איסור" חדש זה, למרות שההלוואה כבר ניתנה להם והם עמדו בהחזרים החודשיים השוטפים.

לטענתם, הבנק לא הודיע להם אודות השינוי בנהלי משכנתאות לנכסים במושע, ועדי הבנק אשרו שלא נשלח עדכון כזה ועו"ד אפל אף העידה, שלא נהוג לשלוח הודעות לגבי שינוי נהלים. עו"ד אפל העידה ש"מחזור" הינו "אשראי" והלקוח צריך לעמוד בתנאי הבנק במועד המחזור. עוד לטענתה, הלוואה נסתיימה לאחר שהלקוח קיבל את כספי ההלוואה.

לטענתם, ההלוואה שנטלו מהבנק, הינה ארוכת טווח ומסתיימת במועד השבת מלוא סכום ההלוואה, ובמקרה שלהם – 25 שנה. לטענתם, העיכוב במחזור המשכנתא עלה להם 60,000 ₪. לטענתם, הבנק הסתיר מהם את המידע אודות שינוי נהלי הבנק ואודות העובדה שהם לא יוכלו למחזר את המשכנתא. זאת כאשר לטענתם, נאמר להם בעל פה בעת חתימת מסמכי ההלוואה, שיוכלו בכל עת לעבור ממסלול למסלול.

13. כפי שצוין לעיל, העיכוב בבדיקת מחזור המשכנתא בין בבנק הנתבע ובין בבנק אחר נבע רק מהעובדה שזכויות הבעלות בדירה לא נרשמו על שם התובעים.

הבנק התרה בתובעים על כך שלא נרשמו זכויותיהם בדירה בלשכת רישום המקרקעין.

נהלי הבנק שונו שנה לאחר שהתובעים נטלו את הלוואתם, ומשכך, לא ברור מתי לטענת התובעים היה על הבנק להודיע להם על כך. כן, בהסכם ההלוואה, אין כל הסדר, לפיו יוכלו התובעים למיחזר את המשכנתא, וצודק הבנק בטענתו, שכל בקשה מוגשת להלוואה חדשה ו/או מחזור הלוואה, צריכה לעמוד בתנאי ונהלי הבנק, בעת הגשתה, אלא אם הוסכם בין הבנק ללקוח אחרת, קודם לכן.

אני דוחה את טענת התובעים, לפיה נאמר להם בעל פה בעת חתימת הסכם ההלוואה, שיוכלו בכל עת לעבור ממסלול למסלול, הינה טענה בעל פה, שלא כלולה בהסכם. ככל שהתנו זאת בלקיחת ההלוואה וחתימת ההסכם, היה עליהם לדרוש שתנאי זה יופיע בהסכם ההלוואה.

ידועה ההלכה כי אדם נחזה למי שמבין, יודע וקרא את המפורט במסמך עליו חתם.

"על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה"

(ראו לעניין זה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375). (כב' השופט גרוניס ברע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ בנק הפועלים, [פורסם בנבו])".

בע"א 7189/09 גילי הלר נגד ציון כהן נקבע: "המסגרת הנורמטיבית המכתיבה את התנאים להתגבשות חוזה תקף דורשת הסכמתם של שני הצדדים – המציע והמקבל – להתקשר בו. ההסכמה להתקשר ביחסים משפטיים באה לידי ביטוי ב"גמירת דעתו" של כל צד לחוזה (סעיפים 2 וְ5 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973; להלן: "חוק החוזים"). כידוע, גמירת דעת נלמדת בעיקר על פי מצגיה החיצוניים, כגון דברי הצדדים, התנהגותם, וגם ביצוע החוזה או חלקו (ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי לז(1) 589 להלן: עניין דירות מקסים). אלה מעידים על קיומה של גמירת דעת הדדית. אכן, חתימתו של צד על חוזה מבטאת בבירור את גמירת דעתו להתקשר בחוזה. אך החתימה היא בעלת משקל ראייתי בלבד ואינה תנאי קונסטיטוטיבי ביצירתו (ע"א 649/73 יצחק קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, כח(2) 291; ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד בע"מ פ"ד ל"ג"

בהסכם ההלוואה נשוא תביעה זו התגבשו רצונות הצדדים ואין בלתם.

14. לצורך בחינת בקשת ההלוואה השנייה שהגישו התובעים בשנת 2009, דרש מהם הבנק מסמכים שיעמדו בתנאים נהלי הבנק להעמדת הלוואה לנכס במושע. עדי הבנק העדיו על הפניות הרבות שנעשו את התובע לצורך המצאת המסמכים, עדויות שלא נסתרו, אלא שהוא בחר ליטול הלוואה מבנק אחר.

מהמפורט בפסק דיני זה עולה, שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח תביעתו.

הבנק קיים את חוזה ההלוואה בינו לבין התובעים.

התובעים לא עמדו בהתחייבותם ורשמן את הזכויות בדירה על שמם, רק שנתיים לאחר קבלת ההלוואה.

עיקר טענות התובעים הינן בנושא בקשתם להלוואה חדשה ו/או למחזור הלוואה, אלא שהתובעים לא עשו דבר, כדי שהבנק יוכל לבדוק את בקשתם, ולא המציאו את המסמכים אותם דרש הבנק. מסמכים, שהיו נחוצים לבנק כדי לבדוק את הבטוחה שתועמד לו כנגד מתן ההלוואה ושנדרשו, לאור נהלי הבנק החדשים.

התובעים לא הוכיחו, שהבנק התחייב, בעת חתימת הסכם ההלוואה הראשון, למחזר את ההלוואה, ו/או להחליפה באחרת, מבלי להתחשב בנהלי הבנק בעת בחינה הבקשה.

התובע לא הוכיח כי הבנק חייב להודיע לכל מי שנטל הלוואה, אודות שינוי נהלים, לעתיד.

לא מצאתי כל רשלנות ו/או הפרת חובת הזהירות ו/או הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח.

דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לבנק הוצאות בסך 8,000 ₪.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.