התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה 25.7.05 ביום בצומת חורשים בין רכב מסוג יונדאי גטס לרכב מסוג פיאט .

הצדדים:

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הינה הבעלים של רכב מסוג יונדאי גטס (להלן: "הרכב") אשר הושכר על ידה, במסגרת עיסוקה, למר אורי פלד שנהג ברכב בעת התאונה (להלן: "הנהג").

הנתבע והתובע שכנגד ושולח הודעת צד ג' היה הנהג ברכב השני מסוג פיאט (להלן: "הנתבע" ו"הרכב השני").

הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד סוכן הביטוח (להלן: צד ג'" או סוכן הביטוח"), אשר הגיש הודעת צד ד' כנגד חברת הביטוח (להלן: "צד ד'").

המחלוקות שבין הצדדים בתיק זה הינן הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת החבות הביטוחית. המחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה הינה בעיקר בין התובעת והנתבעת שכנגד לבין הנתבע והתובע שכנגד, ואילו המחלוקת שבין הנתבע והתובע שכנגד וצדדי ג' וד' מתייחסת לשאלת החבות הביטוחית .

בהתאם להחלטתי מיום 4.12.12 חולק הדיון בתיק כך ששאלת האחריות לקרות התאונה תידון בשלב ראשון, ואילו המחלוקת לגבי החבות הביטוחית תידון בשלב שני, במידת הצורך. לאחר שהתקיים דיון הוכחות והוגשו סכומים בשאלת האחריות לקרות התאונה הסתיים למעשה השלב הראשון של הדיונים , ולהלן מסקנותיי:

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טיעוני התובעת:

לטענת הנהג הוא נכנס לצומת כאשר היה מופע רמזור ירוק לכיוון נסיעתו, וכאשר הצומת היה ריק. כאשר כבר היה בצומת הגיח מימין רכב הנתבע, חסם את נתיב נסיעתו וגרם לתאונה.

התובעת זימנה לעדות, בנוסף לנהג, את רס"מ גדליה חיים חוקר המשטרה שטיפל באירוע והגיש את המסמכים מתיק המשטרה ( להלן: "החוקר"). החוקר העיד כי מדובר בצומת גדול ולאור תוכנית הרמזורים ומפת הצומת לא יתכן כי היה מופע רמזור ירוק לשני הרכבים. כמו כן הגישה התובעת באמצעות החוקר את המזכר שערך סמוך לאחר התאונה (ת/1), הכולל חקירת נוסע שהיה ברכב השני ואשר מעדותו עולה כי הנתבע נכנס לצומת בניגוד למופע רמזור אדום שהיה בכיוונו. בשלב מאוחר יותר טען אותו עד כי הוא חושש לשלומו ובשל מצבו הרפואי אין הוא זוכר את השתלשלות העניינים.

כמו כן זומן העד מר אהרון דך שהיה עד לתאונה ובאמצעותו הוגשה עדותו למשטרה סמוך לאחר התאונה (ת/5) בה מסר כי הבחין ברכב התובעת כשהוא נוסע במהירות סבירה וכן ברכב הנתבע אשר נכנס לצומת במהירות גבוהה.

מהאמור לעיל וממכלול העדויות, לטענת התובעת, עולה כי הנתבע גרם לתאונה.

תמצית טיעוני הנתבע:

גרסת הנתבע הייתה שעבר את צומת חורשים במופע רמזור ירוק, כאשר רכב התובעת נכנס לצומת משמאלו במופע רמזור אדום ופגע ברכבו.

לגבי עדותו של החוקר טען הנתבע, כי החוקר ציין שלא היו מספיק נתונים לקביעת הגורם לתאונה ולכן נסגר התיק במשטרה מבלי שהוגש כתב אישום. כמו כן עלה מהחקירה כי החוקר עצמו לא ביקר במקום לאחר התאונה ואף התרשים שצייר התגלה כמוטעה. בנוסף התברר כי החוקר לא בדק אפשרות של תקלה ברמזורים.

לטענת הנתבע אין לקבל את האמור במזכר לגבי עדותו של הנוסע שהיה עמו ברכב מר עאאד מחמוד בהיותה עדות מפי השמועה, ובשל כך בלתי קבילה, ואף בהיות העד מטושטש מתרופות, ומתקשה בשפה העברית. הנתבע עצמו לא הצליח לאתר את העד, שכן העד לטענת הנתבע, "נפל לסמים".

לטענת הנתבע, גם עדותו של נהג התובעת מביאה למסקנה כי נהג התובעת היה זה שגרם לתאונה. נהג התובעת מסר גרסאות שונות באשר למהירות בה נכנס לצומת. מטבלאות מהירות עצירה (נספח א' לסיכומי הנתבע) עולה כי גם אם היה נהג התובעת במהירות של 60 עד 70 קמ"ש היה לו מספיק זמן עצירה למניעת התאונה לו היה נוהג בתשומת לב.

מהאמור לעיל וממכלול העדויות עולה, לטענת הנתבע, כי נהג התובעת הוא זה שגרם לתאונה.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו נהג התובעת, הנתבע, עד ראיה שזומן על ידי התובעת וחוקר משטרה שטיפל בתיק ואשר אף הוא זומן על ידי התובעת.

יש לציין כי התביעה הוגשה כחמש שנים לאחר האירוע, דבר שגרם לנזק ראייתי לכל הצדדים, הן בעדויות העדים והן במסמכים שהוגשו כחלק מחומר הראיות ובמיוחד כוונתי לתיק המשטרה, אשר הוגש באופן חלקי לאחר שהתברר שהתיק המקורי במשטרה בוער. התובעת הסבירה שלמעשה הוגשה תביעה קודמת, אשר נמחקה כאשר הצדדים ניהלו מו"מ . אמנם אינני מקבלת במקרה הנדון את טענת השיהוי לאור הסברי התובעת, אך אינני יכולה להתעלם מהנזק הראייתי שנגרם במיוחד לאחר שמיעת העדים והגשת המסמכים.

התאונה אירעה, כאמור, בצומת חורשים בעת ששני הרכבים המעורבים חצו את הצומת. נהג התובעת חצה את הצומת בדרכו מכפר סבא לכביש 6 (דהיינו ממערב למזרח)– ואילו הנתבע חצה את הצומת בדרכו מראש העין לג'לגוליה (דהיינו, הוא נסע מדרום לצפון). התאונה אירעה בתוך הצומת, דהיינו, לאחר ששני הרכבים כבר היו בתוך הצומת.

שני הנהגים חזרו וטענו שהם נכנסו לצומת בהתאם למופע רמזור ירוק שהיה בכיוון נסיעתם. מעדותם של שני הנהגים עולה כי הם היו בנסיעה רצופה וראו את מופע הרמזור הירוק עוד מרחוק. שני הנהגים נכנסו לצומת במהירות רבה . נהג התובעת אמנם טען בעדותו כי האט בנסיעתו לפני הכניסה לצומת ואף הבחין שהוא ריק, אך הוא גם העיד כי היה במהירות של כ- 90 קמ"ש, כך שאין ספק שמדובר במהירות גבוהה. "ש. מאיזה מרחק אתה רואה שיש לך ירוק ברמזור? ת. מעריך שאולי אפילו יותר מ- 100 מטר. ש. באיזה מהירות נסעת? ת. פחות או יותר 90 קמ"ש, כשאני מגיע לפני צומת אני מרים את הרגל מהגז, כאשר ראיתי שהצומת ריק חזרתי ללחוץ על הגז" (פרוטוקול עמוד 10 שורות 22-26). הנתבע ציין במפורש שהיה זה הצומת השני ברציפות שעבר במופע רמזור ירוק. "ש. נסעת במהירות 80 קמ"ש כל השלושה צמתים? ת. בצומת הראשון היה לי אדום, עצרתי וחבר שלי זרק את הפחית. בצומת השני היה לי ירוק וכ- 250 מטר אחרי יש עוד צומת גדול, שם עברתי בירוק. ש. אין לך צורך להאט כי זה ירוק? ת. כן, המזל שלי היה ירוק" (פרוטוקול עמוד 15 שורות 18-21).

חוקר המשטרה שזומן לדיון ציין ברוב הגינותו כי איננו זוכר את האירוע וכי כאשר בקש לרענן את זכרונו מצא שהתיק במשטרה כבר בוער. "..בבירור שערכתי עם המזכירות שלנו התיק בוער, לא ראיתי את התיק המקורי. ראיתי את התיק לאחר תקופה ואני לא זוכר את המקרה באופן ספציפי" (פרוטוקול עמוד 3 שורות 22-24). מסמכי תיק המשטרה אשר היו בידי התובעת הוגשו באמצעות החוקר, אשר זיהה את חתימתו עליהם. החוקר ציין כי בצומת הנדונה לא יכול להיות מצב שיהיה מופע רמזור ירוק בשני הכיוונים בהם נסעו הרכבים המעורבים. " לא יכול להיות מצב שבתאונה הזו יהיה ירוק משותף לשני כלי הרכב כי הם לא נוסעים במקביל" (פרוטוקול עמוד 5 שורות 20 – 21). בתשובה לשאלת ב"כ צד ד' "אם אני מבין נכון, לאור התשובה שלך שבפועל לאור תכנית רמזורים, אם יש לנו עדות של עד ממול שעמד באדום, לא ניתן לדעת בזמן התאונה האם הרכב שהגיע מהנתיב הנגדי נסע בירוק או באדום. זאת גם הסיבה שסגרת את התיק, נכון? החוקר ענה: "אני לא יכול להסתמך על העדות שלו ולכן הוגשה מסקנה בתיק החקירה לסגור את התיק" (פרוטוקול עמוד 6 שורות 1-5).

עד הראיה הנוסף שזומן על ידי התובעת היה במסלול הנגדי וראה את התאונה, אך לא את רגע התרחשותה ולא את מופעי הרמזור שהיו לצדדים בעת התאונה, כך שגם עדותו איננה תורמת הרבה להבהרת התמונה. ש. "האם נכון לומר שאתה לא יודע מי עבר באדום? ת. נכון "(פרוטוקול עמוד 13 שורות 23-24).

התובעת מפנה למזכר שערך החוקר (ת/1) והמתייחס לחקירתו של מר עאאד, הנוסע הנוסף ברכבו של הנתבע. במזכר מצוין כי הנוסע אמר לחוקר שהם נסעו כאשר היה מופע הרמזור היה אדום, אך בהמשך המזכר המתאר את המשך החקירה לאחר הפסקה, אמר אותו נוסע שאיננו זוכר מה בדיוק קרה בהיותו מטושטש מהתרופות שקבל והוא אף הביע חשש לחייו . הנתבע עצמו טען שאותו נוסע היה מכור לסמים והוא לא הצליח לאתר אותו. בנסיבות אלו לא ניתן לייחס משקל ראייתי לדברי אותו נוסע . אמנם מדובר במזכר שנערך על ידי חוקר משטרה, אך החוקר עצמו לא זכר את אותו מפגש לאור הזמן הרב שעבר, אלא הסתמך על הכתוב בלבד. אין מחלוקת על כי אותו נוסע היה מאושפז, עבר ניתוחים והיה תחת השפעה של תרופות ארגעה ואחרות, כך שגם למזכר זה אין לתת משקל ראייתי משמעותי.

כך שלמעשה העדויות המהותיות היו של שני הנהגים, אשר גם הם לא בעדותם התגלו פרצות, כמו בעדות התובע שזכר את צבע הרכב של הנתבע כאדום "אני ראיתי אוטו בצבע אדום"(פרוטוקול עמוד 10 שורה 15), בעוד הצבע היה לבן (רישיון הרכב – נספח א' לכתב התביעה שכנגד). הנתבע לעומתו לא נתן הסבר משביע רצון לכך שלמרות שסבר שנהג התובעת אשם בתאונה לא הגיש כל תביעה עד שהוגשה התביעה כנגדו, ואף בדיקת הרכב על ידי שמאי נעשתה רק לאחר שנה (פרוטוקול עמוד 16 שורות 17 – 23) – התנהלות האומרת דרשני.

לאחר בחינת העדויות והראיות הנוספות מצאתי שיש בפניי למעשה גרסה מול גרסה של שני הנהגים ולא מצאתי כי מי מהם הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת תביעתו, כפי שפורט לעיל בהרחבה.

יצוין כי תאונה זו נחקרה על ידי המשטרה סמוך למועד בו אירעה, והתיק נסגר אף הוא מאחר ולא היו נתונים מספיקים לקביעת האשם בתאונה.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו. משדחיתי את התביעה הרי שנדחית גם ההודעה לצד ג' , ומשכך נדחית גם ההודעה לצד ד'. מאחר והפרדתי את הדיון כך שהתקיים דיון רק בשאלת האחריות לקרות התאונה, ועדיין לא התקיים דיון הוכחות לגבי שאלת החבות הביטוחית אינני עושה צו להוצאות לטובת צדדים ג' וד'.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.